ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלה אבין נגד חברת דואר ישראל בע"מ :

בפני כבוד ה שופט יחזקאל קינר

מבקשת

אלה אבין
ע"י ב"כ עו"ד ערן לב

נגד

משיבה

חברת דואר ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי

פסק דין

לפני בקשה לאישור התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית בטענה לשיבושים במסירות של דברי דואר רגיל החל מחודש ספטמבר 2013.

רקע

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה ( להלן גם: "חברת הדואר") ונגד רשות הדואר. בהחלטה מיום 6.9.16, נמחקה רשות הדואר בהסכמה ( שכן לפי סעיף 23( ב) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 ( תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, ביום 1.3.06 בו החלה חברת הדואר לפעול, רשות הדואר בטלה).
בקשת האישור נותרה, אפוא, ביחס למשיבה בלבד.

עיקרה של בקשת האישור הוא בטענה כי המשיבה התרשלה והפרה חובה חקוקה, בכך שחלו שיבושים במסירות של דברי דואר החל מחודש ספטמבר 2013, בו החלה תכנית להבראתה, עד מועד הגשת בקשת האישור. לפי הטענה, במסגרת תכנית ההבראה, פוטרו מאות עובדים והמשיבה חדלה מלבצע את התפקידים המוטלים עליה מכוח חוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר"). כתוצאה מכך, איסוף, העברה, חלוקה ומסירה של דברי דואר פסקו כמעט לחלוטין באזורים רבים למשך תקופה ארוכה, כך שאזרחים רבים נפגעו.

בקדם המשפט הראשון (6.9.16) השיב ב"כ המבקשת כי אין טענות נגד מברקים, ואף לא נגד דואר רשום, דואר 24 ודואר שליחים, וכי רוב הדואר מגיע כדואר רגיל ( עמ' 3 ש' 15-22).
מכאן, שההליך התנהל לאורך הדרך ביחס לדואר רגיל בלבד, ואף המבקשת ציינה בסיכומי תשובתה כי התביעה מתמקדת "בשירות " העממי" האמור להינתן לכלל הציבור – ה"דואר הרגיל" שמשלוחו אינו כרוך בתוספת תשלום".
אף אנו נתייחס, אפוא, לשירותי הדואר ' הרגיל' של המשיבה בלבד.

הקבוצה הוגדרה ככוללת את כל אזרחי המדינה מגיל 15, ובמסגרת בקשת האישור נדרש סעד כספי של 50 ₪ לאדם עבור פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ובסה"כ 289,300,000 ₪ לכלל חברי הקבוצה.

עילות התובענה הייצוגית הן: רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

כתמיכה לטענות בבקשת האישור, צורפו לבקשת האישור, בין היתר, פרוטוקולים מישיבות של ועדת הכלכלה של הכנסת ממועדים שונים, המעידים לשיטת המבקשת על העיכובים הנטענים במסירת דברי הדואר. לתגובה לתשובה לבקשת האישור צירפה המבקשת פרוטוקול נוסף מישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת.

המבקשת הגישה בקשה לקבוע כי הפרוטוקולים הנזכרים לעיל הם " תעודות ציבוריות" וכן הגישה בקשה לזימון עדים שונים.
בהחלטה מיום 15.1.17 נקבע כי הפרוטוקולים שצורפו לבקשת האישור הם " תעודה ציבורית" על פי סעיף 29 לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א-1971, שכן מדובר בפרוטוקולים של ועדות הכנסת ומשכך הם מהווים רשומות רשמיות של מדינת ישראל. הגשתם של הפרוטוקולים הותרה רק כראיה לגבי עצם אמירת הדברים המצוטטים בהם ולא כראיה לאמיתות תוכנם.
באשר לזימון עדים, באותה החלטה הותר זימונו של גיא לרר, שהציג בדיון ועדת הכלכלה מיום 27.7.15 סרטון המתייחס להתנהלות המשיבה, וכן ציין כמות אדירה של תלונות על השיבושים בעבודת הדואר. נקבע כי עדותו בהקשר זה רלוונטית להוכחת טענות המבקשת בשלב זה של הדיון. אולם, בסופו של יום המבקשת ויתרה על העדתו והוסכם כי הסרטון והתמלילים יוגשו כראיה לעצם אמירת הדברים ולא לאמיתות תוכנם ( ר' החלטות מיום 6.7.17, 7.7.17). עוד הותר זימונו של מר יגאל לוי, סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת, שהתבקש לעניין הקנסות שהטיל משרד התקשורת על המשיבה. נקבע כי אף לכך עשויה להיות רלוונטיות לביסוס התשתית הראייתית שהציגה המבקשת. בסופו של יום הסכים ב"כ המבקשת לוותר על עדותו של מר לוי, שכן בדיון מיום 19.3.17 התקבל מכתב משרד התקשורת למשיבה מיום 6.7.15 כתעודה ציבורית וסומן מב/1.

לבקשת האישור צורף תצהירה של המבקשת. לתשובה לא צורף כל תצהיר מטעם המשיבה. בדיון ההוכחות נחקרה המבקשת בלבד.

טענות הצדדים

טענות המבקשת בבקשת האישור, בתגובה לתשובה ובסיכומים

כאמור, עיקר טענתה של המבקשת הוא כי החל מראשית יישומה של " תוכנית הבראה" במשיבה במהלך חודש ספטמבר 2013, אשר הייתה כרוכה בפיטורי מאות עובדים, עד למועד הגשת התובענה ביום 22.10.15, המשיבה חדלה מלבצע את התפקידים המוטלים עליה מכוח חוק הדואר " באופן שאיסוף, העברת, חלוקת ומסירת דברי דואר פסקה כמעט לחלוטין באזורים רבים במדינת ישראל למשך תקופות ארוכות שהגיעו במקרים רבים לשבועות ואף חודשים, כך שאזרחים רבים לא זכו לקבל דברי דואר שנשלחו אליהם או לזכות לכך שדברי דואר ששלחו יגיעו ליעדם" (סעיף 6 לבקשת האישור).

נציגי המשיבה עצמם הגדירו את מצב הדברים כ"חוסר חלוקה" או " קריסה".

למבקשת עילת תביעה אישית נגד המשיבה, שכן דברי דואר ששלחה לא הגיעו או חזרו וכן דברי דואר שהיו אמורים להגיע אליה – לא הגיעו אליה. כך למשל, מכתב ששלחה המבקשת עם שיק בתוכו לא זו בלבד שלא הגיע ליעדו, אלא שהוא חזר אליה עם הודעה על פיה " המען אינו ידוע", אף שידוע למבקשת בעקבות שיחה עם הנמענת כי אין הדבר נכון. מכתבים נוספים ששלחה המבקשת לא הגיעו ליעדם. בנוסף, לקראת החגים בחודש ספטמבר 2015 בדקה המבקשת את תיבת הדואר שלה מספר פעמים בשבוע, והתיבה הייתה ריקה. כאשר פנתה לפקידה בסניף הדואר שלה, נאמר לה כי " כל רחובות לא מקבלת דואר", וכי העניין יסתדר אחרי החגים. ואכן, אחרי החגים קיבלה המבקשת דברי דואר רבים שנשלחו זמן רב קודם לכן.

בכך הפרה המשיבה את חובתה על פי סעיף 1 ה(א) לחוק הדואר לתת שירותי דואר " באורח תקין וסדיר". כמו כן, המשיבה אף הפרה את סעיף 28.1 להוראות הרישיון הכללי שהעניק שר התקשורת למשיבה, הן הרישיון משנת 2008 ( להלן: "הרישיון הראשון") והן הרישיון שהחליף אותו מיום 22.2.15 ( להלן: "הרישיון הנוכחי"), לפיו: "בעל הרישיון יספק את שירותיו באורח תקין וסדיר... בהתאם לתקני איכות ושירות כמפורט בנספח ב', ובהתאם להוראות הדין והרישיון".

השיבושים בהעברת דברי הדואר אף עולים כדי רשלנות של המשיבה, שכן היא חבה חובת זהירות כלפי כלל צרכניה, וכדי הפרת חובה חקוקה למלא את חובותיה מכוח סעיף 1 ה(א) לחוק הדואר כאמור לעיל.

פרוטוקולים של דיונים של ועדות הכלכלה של הכנסת ממועדים שונים מעידים על השיבושים בחלוקת דברי הדואר והגעתם ליעדם. הפרוטוקולים מתייחסים לכלל שירותי הדואר, לרבות דואר רגיל.

בדיון ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 22.7.15 שעניינו היה ב"רפורמה בחברת דואר לישראל", נטל חלק גם גיא לרר, שהציג בפני הנוכחים כתבה בת דקה מתכנית " הצינור" שתיעדה את מחדלי המשיבה. התמליל, כאמור, הוגש בהסכמה כראיה לעצם אמירת הדברים, ובו ניתן לראות כי המשיבה אינה מכחישה את מחדליה והסבירה אותם בתוכנית ההבראה. מכאן כי המשיבה מודה במחדלים.

המבקשת צירפה לתצהירה תמליל הקלטה שבוצעה בסניף הדואר בעיר רחובות ביום 13.10.15, המוכיח כי הפקידה בסניף אישרה כי בסניף האמור התקיימו שיבושים במסירת הדואר במשך כמה חודשים.

משרד התקשורת הטיל על המשיבה עיצום כספי בשל השיבושים בחלוקת הדואר הרגיל. אף בכך יש כדי להעיד על השיבושים, במיוחד שעה שהמשיבה בחרה שלא לערער לבית משפט השלום נגד הטלת העיצום הכספי, בהתאם לסעיף 109 ט לחוק הדואר.

המשיבה הפרה את הוראות פריט 1.1 לחלק ב' לנספח ב' לרישיון הקובע כי דואר " רגיל" יימסר ליעדו לא יאוחר מחמישה ימים ( על פי הרישיון הראשון) או שבעה ימים ( על פי הרישיון הנוכחי). פריט 1.1 לחלק ב' לנספח ב' לרישיון מגדיר " משלוח דבר דואר רגיל" כ- "איסוף, העברה, חלוקה או מסירה של דבר דואר במשקל של עד שני ק"ג". "דבר דואר" מוגדר שם כ- "מכתב, גלויה, דבר דפוס, דוגמה וכל חפץ אחר הניתן להעברה בדואר".

השיבושים בחלוקת דברי הדואר גרמו למבקשת ולחברי הקבוצה לעוגמת נפש ולרגשות תסכול וזעם וחשש כי דברי דואר שהיו אמורים לקבל לא התקבלו אצלם או לחלופין דברי דואר ששלחו באמצעות המשיבה לא הגיעו ליעדם.

מאחר שהנזק הנתבע הוא נזק לא ממוני של עוגמת הנפש שנגרמה לכלל הציבור ולא נזקים שנגרמו עקב אי מסירה של דבר דואר ספציפי, די בהוכחת השיבושים הקשים במשיבה לשם הוכחת עילת תביעה אישית. למעלה מן הצורך, המבקשת הוכיחה כי דברי דואר ששלחה לא הגיעו ליעדם וכי דברי דואר שהייתה אמורה לקבל לא הגיעו לידיה.

אין רלוונטיות לכך שחלק מדברי הדואר שלא נמסרו נשלחו מטעם עמותה המנוהלת על ידי המבקשת שכן הנזק הנתבע הוא עוגמת נפש וברי כי עמותה אינה יכולה לחוש עוגמת נפש. כמו כן, המבקשת העידה שגם דברי דואר שהיו אמורים להתקבל על ידה באופן פרטי לא הגיעו או שהגיעו באיחור ניכר.

המשיבה לא הציגה תשתית עובדתית כלשהי שתתייחס לתוכן טענות המבקשת או תסתור אותן ואף לא צירפה תצהיר לתשובה לבקשת האישור. הימנעות זו פועלת לחובתה.

יש לדחות את טענת המשיבה לחסינות, שכן החסינות על פי חוק הדואר מקנה חסינות מפני תביעה לנזק ממוני שהוגשה בגין טיפול רשלני בדברי דואר ספציפיים. לעומת זאת, עניינה של התובענה שבכותרת אינו בנזק הנוגע לטיפול לא ראוי בדבר דואר ספציפי, אלא בנזק לא ממוני שנגרם לכלל הציבור בשל אי אספקה סדירה של כלל שירותי הדואר.
יש לפרש בצמצום את החסינות המוקנית למשיבה, ומכל מקום החסינות אינה חלה מקום בו מדובר בהתרשלות חמורה.

התובענה ראויה להידון כתובענה ייצוגית משהיא ממלאת אחר התנאים לאישור התובענה כייצוגית לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או " החוק").

טענות המשיבה בתשובה לבקשת האישור ובסיכומים

יש לדחות את הבקשה מאחר ולדואר מוקנית חסינות מפני תביעות בגין שירותים דואריים. כך, סעיף 78(1) לחוק הדואר קובע כי בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אינם אחראים לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר. סעיף 77 לחוק הדואר קובע כי לא ניתן לתבוע את המשיבה בגין דברי דואר שלא נשלחו בדואר רשום.

הבקשה לקונית ונעדרת תשתית ראייתית. כן נעדרת הבקשה פירוט ביחס לדברי דואר שנטען לגביהם כי חל עיכוב במסירתם. כמו כן, לא ניתן לקבל טענה לפיה המשיבה אינה מספקת שירותים תקינים וסבירים, שכן הטענה נעדרת פירוט בשאלה מהו שירות סביר, כיצד המשיבה חרגה ממנו ובאילו מועדים.

לא ניתן לבסס תובענה ייצוגית על כתבות בעיתון. מדובר בעדויות שמיעה שאינן קבילות.

אף תמליל התשדירים של גיא לרר מהווה עדות מפי השמועה, שכן אין הוא מהווה ראיה לאמיתות תוכן הדברים.

הפרוטוקולים של הדיונים בוועדות הכנסת אינם יכולים לבסס עילה נגד המשיבה משני טעמים. האחד, אין בהם התייחסות למשלוח דברי דואר רגיל, והם אינם יכולים להעיד על כך שהמשיבה לא עמדה בהוראות הרישיון ביחס למשלוח דברי דואר רגיל. רוב מה שנאמר בדיונים מתייחס לתוכנית ההבראה של המשיבה והאמצעים להפיכתה ליעילה יותר. השני, תעודה ציבורית מהווה ראיה רק לעצם אמירת הדברים ולא לאמיתות תוכנם.

המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית נגד המשיבה, שכן אין פירוט ביחס לעילת התביעה שלה וכל שנטען הוא שהמבקשת שלחה שיק במכתב שחזר בשל מען לא ידוע וכי קיים חשש שדברי דואר נוספים לא הגיעו ליעדם. כמו כן, החסינות קיימת גם בקשר למכתב זה, שלא נשלח בדואר רשום וממילא לא אבד, נגנב או ניזוק. המבקשת גם לא ציינה את מועד שליחת המכתב ומכאן כי ייתכן שהתביעה התיישנה מכוח סעיף 84 לחוק הדואר ( ר' להלן). בנוסף, המכתב עם השיק שהמבקשת טענה כי חזר, לא נשלח על ידה, אלא על ידי עמותה בה היא עובדת.

לא ניתן לתבוע נזק לא ממוני מכוח חוק הדואר. גם כאשר המשיבה אחראית לנזק, היא אחראית אך ורק לנזק ישיר שנגרם לדבר הדואר עצמו, ואינה אחראית לנזק עקיף, וזאת מכוח סעיף 81 לחוק הדואר.

סעיף 84 לחוק הדואר קובע תקופת התיישנות ספציפית לגבי תביעות נגד המשיבה בגין נזק, אובדן או גניבה של דבר דואר או חבילה שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידה. תקופת ההתיישנות היא של שנה אחת לדברי דואר שנשלחו בדואר פנים, ויש לדחות על הסף תביעות שלא הוגשו בתוך תקופת התיישנות זו.

במכתבו של משרד התקשורת למשיבה ( מב/1) אין כדי להועיל למבקשת משני טעמים עיקריים: האחד, בהחלטה הסופית של הרגולטור לא הוטל על המשיבה עיצום כספי ביחס לפריט 1.1 לרישיון אלא ביחס לפריטים אחרים שאינם עוסקים בשירותי דואר רגיל. השני, מדובר בהחלטה מינהלית שאינה יכולה לשמש ראיה בתובענה ייצוגית, או לכל היותר המשקל שניתן לייחס לה הוא נמוך.

המשיבה לא צירפה תצהיר לתשובה לבקשת האישור מאחר ובקשת האישור הוגשה באופן מרושל, בלא כל תשתית ראייתית לטענות כבדות משקל.

המבקשת לא הוכיחה קיומה של קבוצה, ויש לדחות את הבקשה גם מן הטעם שהיא לא ממלאת אחר התנאים לאישור התובענה כייצוגית לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

יש לדחות את בקשת האישור גם לפי סעיף 8( ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שכן לקבלתה עשויה להיות השפעה כלכלית משמעותית על המשיבה, וכפועל יוצא מכך על הציבור בכללותו.

טענות המבקשת בסיכומי התשובה

המבקשת הפנתה להחלטה בת"א ( מחוזי ת"א) 12478-08-12 בצלאל נ' חברת דואר ישראל בע"מ (11.12.17) ( להלן: "עניין בצלאל") ולקביעות שונות שנקבעו בה.

התביעה מבוססת בעיקר על הודאות נציגי המשיבה בישיבות ועדות הכנסת ובפרסומים בתקשורת, כמו גם על קביעות הרגולטור.

החלטת הרגולטור לקנוס את המשיבה ( מב/1) התייחסה גם להפרת סעיף 28 לרישיון, ולכן הקנס הוטל גם בשל שיבושים בחלוקת דואר רגיל.

תמליל השיחה שצירפה המבקשת הוא ראיה קבילה גם ללא ההקלטה שהמבקשת הציעה להגישה.

דיון והכרעה

התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית

חמישה תנאים נדרשים על מנת שבית המשפט יאשר תובענה כייצוגית:

א. התביעה נמנית עם סוגי התביעות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית, כמפורט בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ( סעיף 3( א) לחוק).
ב. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ( סעיף 8( א)(1) לחוק).
ג. יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה ( סעיף 8( א)(1) לחוק).
ד. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ( סעיף 8( א)(2) לחוק).
ה. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ( סעיפים 8( א)(3) ו-8(א)(4) לחוק).

עוד יצוין כי הגם שסעיף 4(א)(1) לחוק קובע כי רק אדם "שיש לו עילה בתביעה" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, דרישה זו אינה הכרחית עוד לאור הוראות סעיף 8(ג)(2) לחוק, לפיהן אם מתקיימים כל התנאים לאישור תובענה ייצוגית, אך מגיש הבקשה אינו בעל עילת תביעה אישית, "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". לפיכך, קיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג אינו מהווה עוד תנאי לאישור התובענה כייצוגית [ר' רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12)].

התנאי המרכזי הנבדק בשלב זה של הדיון הוא קיום אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו לטובתם.
נקבע כבר בעניין זה כי מחד גיסא, הנטל המוטל על המבקש בשלב זה, אינו הנטל הרגיל של הוכחה במאזן הסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, שכן הדבר עלול לגרום להימשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות, ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. מאידך גיסא, אין לקבוע מידת הוכחה קלה מדי, שכן יש להגן באופן מידתי גם על זכויות הנתבעים החשופים לסיכון כלכלי גבוה, ועלולים להסכים בשל כך להסכם פשרה גם בתביעה שאין בה ממש [עע"מ 980/08 מנירב נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (6.9.11); רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12)]. לכן נדרש איזון במידת הנטל המוטל על המבקש כאמור לעיל, וכך נקבעה אותה אפשרות סבירה של הכרעה לטובת הקבוצה, כאמת המידה הנדרשת לצורך אישור התביעה הייצוגית. עם זאת, ברי כי על המבקש להציג בטיעונים ובראיות בסיס ממשי - עובדתי ומשפטי - התומך בתביעתו והמקים אפשרות סבירה לכך שתתקבל [ רע"א 3138/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אבו אל היג'א (8.8.17)].

כפי שנראה להלן, הגעתי למסקנה כי תנאי מרכזי זה אינו מתקיים במקרה דנן.
מכל מקום, אבחן תחילה את הטענה להעדר עילת תביעה אישית של המבקשת.

עילת תביעה אישית

תצהיר המבקשת מיום 19.10.15 ציין באופן כללי כי לאחרונה נתקלה המבקשת בתופעה לפיה דברי דואר ששלחה לא הגיעו או חזרו ולחלופין דברי דואר שהיו אמורים להגיע אליה לא הגיעו, וכי לשיא הגיעו הדברים במהלך החודשים האחרונים. כן צוין כי לקראת החגים בחודש ספטמבר 2015 בדקה המבקשת את תיבת הדואר שלה בסניף הדואר בקרית משה רחובות ( להלן: "סניף הדואר") מספר פעמים בשבוע והתיבה הייתה ריקה, וכי לאחר החגים גילתה כי לתיבת הדואר שלה הגיעו דברי דואר רבים שנשלחו זמן רב קודם לכן.

טענות אלה של המבקשת הן כוללניות וברי כי יש לפרט אותן ולתמוך אותן בראיות, במיוחד כשמדובר בתובענה ייצוגית, אך לא רק.

פרט אחד ניתן על ידי המבקשת בתצהירה, והוא כי מכתב ששלחה עם שיק לא הגיע ליעדו ואף חזר אליה עם הודעה לפיה " המען אינו ידוע", על אף שנטען כי ידוע למבקשת בעקבות שיחה עם הנמענת כי אין הדבר נכון. פרטים נוספים לא ניתנו, גם לא צילום המעטפה, ואף לא תצהיר של הנמענת. בחקירתה הנגדית ביקשה המבקשת להגיש את המכתב, אך משלא צורף המכתב לבקשת האישור, ברי כי הדבר לא הותר. מעבר לכך, החזרת דבר דואר בציון כי המען אינו ידוע אינה מתיישבת עם הטענה הכללית של אי טיפול בדברי דואר, אי מסירתם או עיכוב ניכר במסירתם. לא רק זאת, אלא שהמבקשת אף העידה כי אותה נמענת אמרה לה כי " שאר המכתבים מגיעים אליה לאותה כתובת" (עמ' 18 ש' 26). אין בעניין זה, כדי לתמוך, אפוא, בטענות המבקשת ( בהקשר זה אציין כי איני מקבל את טענת המשיבה לפיה המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית אף מן הטעם שהמכתב האמור נשלח על ידי העמותה שמנהלת המבקשת, אך לאור האמור לעיל, דחיית טענה זו אינה מועילה למבקשת).

המבקשת טענה עוד לשתי שיחות שלה עם פקידה בסניף הדואר. האחת, לאחר שגילתה לקראת החגים כי תיבת הדואר שלה ריקה. לטענתה, שאלה את פקידת הדואר האם יש בעיה עם תיבת הדואר שלה, ונענתה כי " כל רחובות לא מקבלת דואר" וכי העניין יסתדר אחרי החגים. לשיחה זו לא הובאה כל ראיה תומכת, והטענה בתצהיר אינה מספיקה כשלעצמה.
שיחה נוספת התקיימה לטענת המבקשת עם הפקידה בסניף הדואר לאחר החגים, ביום 13.10.15, כשלטענת המבקשת עלה מהשיחה כי השיבושים נובעים מאי הגעת הדואר לסניף, וכי המצב נמשך מתחילת אוגוסט. המבקשת טענה כי הקליטה את השיחה וצירפה תמליל שלה ( נספח 8 לבקשת האישור). המבקשת לא צירפה תצהיר או חוות דעת לגבי התאמת התמליל להקלטה, ואף לא צירפה את ההקלטה עצמה. רק בחקירתה הנגדית אמרה המבקשת " יש לי גם הקלטה פה אם אתה רוצה לשמוע אותה אשמיע לך" (עמ' 20 ש' 32), אך גם במקרה זה, ברי כי לא ניתן היה לקבל את ההקלטה במהלך החקירה הנגדית, והיה צורך לצרפה לתצהיר. משהדבר לא נעשה, נותרה בפנינו עדותה של המבקשת בלבד, שאינה מספיקה כשלעצמה.
אוסיף, כי הדרישה להגשת ההקלטה, והתנאים לקבילות ההקלטה, לו הייתה מוגשת, הם דרישה ותנאים מינימליים, שיש לעמוד בהם כבר בשלב בקשת האישור, דבר שהיה מאפשר למשיבה לבדוק במה מדובר, לבצע בדיקה עם הפקידה, ואולי גם לתמוך את תשובתה בתצהיר.

לא רק זאת, אלא שכפי שצוין לעיל המבקשת נמנעה מלתמוך את תצהירה בראיות שיחזקו את טענותיה. אזכיר כי תצהירה של המבקשת נחתם ב-13.10.15. היום האחרון לחגי תשרי באותה שנה היה ב-5.10.15. לטענת המבקשת "אחרי החגים גיליתי כי לתיבת הדואר שלי הגיעו דברי דואר רבים שנשלחו זמן רב קודם לכן" (סעיף 8 לתצהיר). אם כך, לא הייתה כל מניעה כי המבקשת תצרף לתצהירה אותם דברי דואר רבים שהתעכבו זמן רב, אך נמנעה מלעשות כן, כשם שנמנעה מלנקוב בתצהירה באותם דברי דואר שלא הגיעו אליה ובאלה ששלחה ולא הגיעו ליעדם ( פרט לעניין אותו שיק שאינו מסייע כלל). הימנעותה מהבאת ראיות אלה פועלת נגדה [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)].

כלל האמור לעיל מביא למסקנה כי המבקשת לא הצליחה להעמיד את התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת עילתה האישית.
כפי שצוין, אין במסקנה זו כשלעצמה כדי לדחות את בקשת האישור והתובענה הייצוגית, שכן על פי סעיף 8(ג)(2) לחוק, אם מתקיימים כל התנאים לאישור תובענה ייצוגית, אך מגיש הבקשה אינו בעל עילת תביעה אישית, "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". לפיכך נפנה עתה לבחון האם מתקיים התנאי המרכזי לאישור תובענה כייצוגית, הקבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כאמור לעיל.

קיום אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו לטובתם

הפרת חובה חקוקה

כזכור, המבקשת טענה כי המשיבה הפרה הן את הוראות חוק הדואר והן את הוראות הרישיון הכללי שניתן לה ממנכ"ל משרד התקשורת בהתאם לסמכותו על פי סעיף 5 א לחוק הדואר. כפי שיפורט להלן, איני סבור כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע כי הוכח כי המשיבה הפרה הוראות אלו.

סדר הדיון יהיה כדלקמן: תחילה אדון בטענת הסף שהעלתה המשיבה שעניינה בחסינות המוקנית לה לשיטתה מכוח חוק הדואר. לאחר מכן אבחן האם, בהעדר חסינות למשיבה, יש בתשתית העובדתית בבקשת האישור כדי לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה לכך שייקבע כי המשיבה הפרה חובה חקוקה או התרשלה.

חוק הדואר

חסינות

כותרת פרק ו' לחוק הדואר היא " אחריות וחסינות", והוא מעניק חסינות למשיבה ופוטר אותה מאחריות במספר מקרים הקבועים בו.

סעיף 77 לחוק הדואר ( כותרתו: "אחריות לדבר דואר פנים"), קובע כי:
"(א) על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד-דואר המועסק על ידי בעל הרישיון כאמור בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה:
(1) דבר הדואר נתקבל למשלוח על ידי בעל הרישיון כאמור תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור;
(2) במקרה של נזק, אבדן חלקי או גניבה מתוך דבר הדואר – הדבר הובא לידיעת פקיד הדואר בעת מסירת דבר הדואר או בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מכן;
(3) במקרה של גניבה או אבדן של דבר הדואר כולו – השולח או הנמען הביא את הדבר לידיעת פקיד דואר מיד לאחר שנודע לו;
(4) הנזק או האבדן לא נגרמו מחמת אריזה בלתי מספקת או בלתי מתאימה, או מחמת טיבו של דבר הדואר, או באשמתם של השולח או של גורמים שבידי שמים.
(ב) בעל רישיון כללי יהיה אחראי לנזק שנגרם לדבר הדואר, אם הוכיח השולח כי בעת שנתקבל דבר הדואר למשלוח על ידי בעל הרישיון כאמור טיפל בו פקיד דואר בצורה רשלנית".

סעיף 78 ( כותרתו: "הגבלת אחריות לאיחורים וטעויות"), קובע כי:
"אין בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם –
(1) בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר;
(2) בשל טעות במברק או השמטה ממנו, או בשל אי-מסירת מברק".

סעיף 85 ( כותרתו: "הגבלת אחריות") קובע כי:
"נזק שגרם פקיד דואר המועסק על ידי בעל רישיון כללי במתן שירותי דואר ועקב שירותים אלה – לא ישא בו הפקיד במידה העולה על אחריות בעל רישיון כאמור, אלא אם כן גרם לנזק בפעולה מכוונת או ברשלנות חמורה".

שאלה מקדימה העולה בסוגיית החסינות, היא האם חלה החסינות מקום בו עסקינן בתופעה נטענת נרחבת, המהווה עילה לנקיטת הליך ייצוגי.
לשם כך יש לעמוד על תכלית הוראות החסינות שבחוק הדואר.
המשיבה עצמה טענה בסעיף 20 לתשובתה לבקשת האישור כי:

"המחוקק הבין היטב שבשים לב לכך שחברת הדואר מדוורת מאות מיליוני דברי דואר בשנה, בהכרח יהיו דברי דואר שילכו לאיבוד או יגיעו באיחור או ימסרו למען שגוי, ומדובר בחלק בלתי נמנע ממתן שירותים בהיקף שכזה. על יסוד הבנה זו, ועל מנת לאפשר את מתן השירות במחירים נמוכים, עוגנה כאמור החסינות בחוק הדואר".

המשיבה נסמכה, בין היתר, על דבריו הבאים של כבוד השופט סולברג בבר"ע ( מחוזי י-ם) 553/08 חברת דואר ישראל בע"מ נ' בנימין (31.12.08):

"בעניין דנן מדובר באחור במסירה של דבר דואר ליעדו, כשסיבת האיחור לא נתבררה.
... הוראת חסינות שכזו, אינה דבר של מה בכך, אך דומה שהיא נובעת מהכרת החוק בכך שבדיוור של מיליוני מכתבים ביום, אין זה מן הנמנע שתארע תקלה, או שגיאה, זעיר פה זעיר שם, ושבעטייה יגיעו מכתבים באחור ליעדם. כדי שלא לייקר את עלות משלוח דברי הדואר, בחר המחוקק להגן על המבקשת באופן האמור. ניתן היה לנקוט גם בגישה אחרת, אך זו הגישה המחוייבת על-פי החוק".

ואכן, אך הגיוני הוא כי הוראות החסינות והפטור מאחריות נועדו להתמודד עם מקרים פרטניים של אובדן, נזק, איחור וכד', היכולים להתרחש בקבלה, העברה ושינוע של דברי דואר בהיקפים גדולים מאוד.
ואולם, מקום בו מתרחשת תופעה כללית שאינה מוגבלת למקרים בודדים, ואף לא לאחוּז או שניים מכלל דברי הדואר, אלא בהיקפים נטענים גדולים בהרבה, והדבר עומד ביסוד תובענה ייצוגית המוגשת, אין מקום לאור התכליות שנזכרו לעיל להחיל את הוראות החסינות על תופעה רחבת היקף, שכן לא על כך באו הוראות אלה להגן.

לעניין זה ר' גם את דבריה הבאים של כבוד השופטת בזק-רפפורט בת"צ ( מחוזי י-ם) 34413-03-12 נסים נ' חברת דואר ישראל בע"מ (8.4.13), שנאמרו אמנם אגב אורחא, אך אני מסכים איתם ועם הגיונם:

"נוכח מסקנה זו, אינני רואה צורך להרחיב בטענות הגנה נוספות שהעלתה המשיבה. יוער אך בקצרה באשר לטענתה בדבר חסינות מכוח הוראות פרק ו' לחוק הדואר, כי אינני סבורה כי אילו נראה היה כי אכן רשות הדואר נהגה באופן בלתי חוקי, ונמנעה באופן עקבי מליתן חלק משירות שהיתה מחוייבת על פי דין לתיתו, חסינה היתה מפני הגשת תובענה ייצוגית כנגדה בגין כך. לא לכך כיוונו הוראות החסינות, ואין בהן הוראה גורפת דוגמת זו לה טוענת המשיבה. אמנם יתכן כי הוראות החסינות עשויות היו להשפיע על הסעדים האפשריים, אך לא נראה כי יש בהן כדי לנעול את הדלת בפני המבקש, כפי שטוענת המשיבה".

לפיכך, הוראות החסינות שנזכרו לעיל לא יחולו על תופעות רחבות היקף המשמשות עילה לתובענה ייצוגית, ככל שיימצא כי התביעה הייצוגית צריכה להתאשר בגין אותן עילות.

למעלה מן הצורך, ככל שקיימת תחולה להוראות החסינות אבחן בקצרה להלן, האם חלות הן בנסיבות התובענה דנן. למען הסר ספק, בחינת הוראות החסינות נעשית לגבי כלל העילות, שכן הוראות החסינות כלליות, ואינן מוגבלות לעילות לפי חוק הדואר.

בקשת האישור מוקדה בסופו של דבר לדברי דואר רגיל, והטענות שעלו, היו לגבי אי מסירתם בכלל ולאיחור במסירתם.

סעיף 77( א) לחוק הדואר כולל הוראת חסינות רחבה לגבי נזק, אובדן או גניבה של דבר דואר פנים. אי מסירת דברי הדואר, כפי שנטען, שקול לאובדנם, ולפיכך הוראות הסעיף דנן רלוונטיות לענייננו. עיון בסעיפיו הקטנים של סעיף 77( א) המונים חריגים שעל כולם להתקיים על מנת שלהוראת החסינות לא יהיה תוקף, מעלה שאלה לא התקיימו בענייננו, ובראש ובראשונה, הדרישה כי דבר הדואר יישלח בדואר רשום.
מכאן כי אילולא נקבע לעיל כי הוראת החסינות לא תחול, הייתה היא חלה לגבי הטענה לאי מסירת דברי הדואר.

סעיף 77( ב) לחוק הדואר אינו רלוונטי לענייננו, שכן מדובר שם בנזק לדברי דואר, טענה שלא נטענה בענייננו, וכן לא התקיימו תנאי הסעיף להוכחת אחריות.

באשר לסעיף 78(1) לחוק הדואר, עניינו נזק הנגרם כתוצאה מ"איחור במסירה" או " מסירה מוטעית של דבר דואר", והוא פוטר את המשיבה מאחריות, במקרה בו חל איחור במסירת דבר דואר, או במקרה בו בוצעה מסירה שגויה.
החסינות במקרה זה מוחלטת, ולפיכך, אף כאן, אלמלא נקבע לעיל כי הוראת החסינות לא תחול, הייתה היא חלה לגבי הטענה לאיחור במסירת דברי דואר.

באשר לסעיף 85 לחוק הדואר, הוא מעניק חסינות לפקיד דואר המועסק על ידי בעל רישיון כללי במתן שירותי דואר מפני נזק שנגרם על ידו עקב שירותים אלו, אלא אם כן הוא גרם לנזק בפעולה מכוונת או ברשלנות חמורה. הוכחת האמור לעיל יכולה להביא לצמצום או לאי החלת חסינויות שבחוק הדואר, אך המבקשת לא הראתה פעולות מכוונות או רשלנות חמורה של פקידי הדואר, ולפיכך אין תחולה לסעיף זה בענייננו.

סיכום נושא החסינות הוא, אפוא, כי ככלל, ואם מדובר היה במקרים פרטניים של אי מסירה או איחור במסירה, היו חלות הוראות החסינות שבחוק הדואר, ואולם מאחר שבתובענה נטען לתופעה כללית רחבת היקף, אשר הביאה לכך שכמויות גדולות של דברי דואר לא נמסרו או שנמסרו באיחור, הרי ככל שיוכח הדבר, אזי מהטעמים שנזכרו לעיל אין מקום להחלת הוראות החסינות.

תשתית ראייתית לכך שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה

המבקשת ביססה את הטענות נגד התנהלות המשיבה במסירת דברי דואר בבקשת האישור על מספר ראיות מרכזיות:
פרוטוקולים מישיבות ועדות הכנסת.
תמלילים של תשדירים מתוכנית התחקירים " הצינור" ששודרה בערוץ 10.
עיצום כספי שהוטל על המשיבה על ידי מנכ"ל משרד התקשורת, אשר לטענת המבקשת הוטל עליה בשל עיכובים במסירת דואר.
כתבות מאתרי אינטרנט.
תמליל של פקידה בסניף הדואר ברחובות אליו השתייכה המבקשת.

לאחר בחינת התשתית הראייתית שהובאה על ידי המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בה כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת לטענות נגד התנהלות המשיבה במסירת דברי דואר, וכי לא הורם על ידי המבקשת הנטל הנדרש בשלב זה לכך, שקיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו לטובתם.
אפרט להלן טעמי לכך.

פרוטוקולים מישיבות ועדות הכנסת

בהחלטה מיום 15.1.17 הותרה הגשתם של 4 פרוטוקולים של ועדת הכלכלה של הכנסת ופרוטוקול אחד של הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת כ"תעודות ציבוריות", בכפוף להגשת הפרוטוקולים הנ"ל באחת הדרכים המנויות בסעיף 32 לפקודת הראיות ( נוסח חדש), תשל"א-1971. תנאי זה קוים. הוסכם ונקבע כי תעודות אלו יוגשו רק כראיה לעצם אמירת הדברים שנאמרו במסגרתם ולא כראיה לאמיתות תוכן הדברים.

בישיבות אלה נשמעו דברים שונים לגבי שירותי הדואר מפיהם של דוברים שונים, ואביא אחדים מהם:
ח"כ נחמן שי בישיבת ועדת הכלכלה מיום 22.7.15:
"...אני רוצה להעביר לו מסר, שאני קולט אותו מכל הכיוונים, ששירותי הדואר במדינת ישראל " על הקרשים", אין דואר ישראל" (עמ' 4).
מר גיא לרר, שהציג בישיבה הנ"ל סרטון מתכנית " הצינור":
"...ממה שאנחנו רואים, הדואר הוא הנושא שהכי מציק לאזרח ברמת היום יום... אנחנו מקבלים כמות אדירה של תגובות, תלונות... שיש כלה שלא הגיעו ההזמנות לחתונתה, אנשים שקיבלו צווי מילואים אחרי ההתייצבות..." (עמ' 5).
ח"כ עבד אל חכים חאג' יחיא בישיבה הנ"ל:
"אני אספר לכם משהו כבדיחה. אשתי חושבת לקבל את הקופונים של הרשתות, קופוני הנחות ומבצעים. היא מקבלת אותם, אבל רואה שהתאריך של הקופונים האלה כבר עבר, ושהיא לא יכולה להשתמש בהם" ( עמ' 25).

ח"כ קארין אלהרר, יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, בישיבה מיום 2.11.15:
"הנושא שנדון היום: דוח ביקורת המדינה 66 א'...אנחנו כל חברי הכנסת מקבלים פניות, פניות ציבור, ויש כתבות שמראות שדואר ישראל נמצא בכאוס... יש תלונות רבות על חבילות שלא מגיעות, תורים ארוכים, מכתבים שנשלחים ולא מגיעים ליעדם... ועוד ועוד" ( עמ' 2).

ח"כ איתן ברושי בישיבה הנ"ל:
"...מבחינתנו אין דואר, אין דואר. הוא לא מגיע, הוא מגיע לא נכון. אני יודע כמה זמן לוקח לשלוח לי משהו מהכנסת. אני גר בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל. לא היה דבר כזה מאז הקמת המדינה... ראיתי שבראש השנה שלחו ברכות וספרו כמה ימים לוקח להגיע בארץ, מרכז הארץ..." ( עמ' 9).

מר יגאל לוי, סמנכ"ל בכיר דואר, משרד התקשורת בישיבה הנ"ל:
"לגבי חלוקת דברי דואר, האמת צריכה להיאמר, המצב לא טוב..." ( עמ' 27).

דברים אלה הובאו לעיל, על מנת להראות כי טענות כנגד המשיבה היו כהנה וכהנה, אך ברי כי דברי אותם דוברים חיצוניים אינם יכולים להוות ראיה לאמיתות תוכנם, ולפיכך, אין בידם לסייע למבקשת כמצע ראייתי להוכחת טענותיה.

באותן ישיבות השתתפו גם מנהלים ועובדים של חברת הדואר, אשר הסכימו כי מצב הדואר אינו טוב, מסרו הסבר להרעת המצב ( שינוי בשעות העבודה של הדוורים, מעבר לחלוקת דברי דואר כל יומיים במקום כל יום, צמצום מספר הדוורים, גידול ניכר במשלוח חבילות ועוד), ושמו דגש על השיפורים המתוכננים.
המבקשת הפנתה למספר דברים שנאמרו על ידי נציגים אלה.
כך, מר דניאל גולדשטיין, מנכ"ל המשיבה, התרכז בתהליכי השיפור המתוכננים, אך גם אמר כי:
"קודם כל, בתהליך כזה אנחנו מודעים למצב, זה לא שאנחנו מתווכחים אתו... אני אומר שהדברים מתחילים להשתפר כבר בימים אלה, ואתם תראו את מה שהגדרתם כחוסר חלוקה או כקריסה שזה מאחורינו. אני כבר הולך לחוויית השירות הטוב לאזרח" ( עמ' 6, עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה מ-22.7.15).

מר שמעון פרג'ון, יו"ר ארגון העובדים, ועד עובדי חברת הדואר, אמר באותה ישיבה:
"...גם בימים אלה, כשהשירות הוא שירות לקוי..." ( עמ' 27).
"...אמרנו שיש בעיה עם השירות... זה לא שפתאום אנחנו מופתעים למה הדואר קרס" ( עמ' 28).
לדברי יו"ר ארגון העובדים יש להתייחס בזהירות רבה יותר מבחינת משמעותם הראייתית, שכן אין הוא מייצג את המשיבה ואת עמדתה, מה גם שבדיוני ועדות הכנסת עלו נושאים רבים הקשורים לעובדים, לתנאי השכר שלהם, לתנאיהם האחרים ולפיטורים המבוצעים במשיבה.

מכל מקום, איני רואה בדברי נציגי המשיבה בוועדות הכנסת משום הודאה בטענות המשיבה לעניין מסירת דברי דואר רגילים. יש לזכור כי התביעה בענייננו מתמקדת באיחור במסירת דואר רגיל ובאי מסירתו, והדיונים בוועדות הכנסת, עסקו בנושאים רבים הקשורים לפעילות הדואר, ובהם גם חלוקת הדואר, ללא הפרדה ברורה בין סוגי הדואר השונים. כך גם דברי נציגי המשיבה היו כלליים, ולא היה בהם כדי לחזק את הטענות הממוקדות של המבקשת לעניין חלוקת דברי הדואר " הרגילים".

תכנית התחקירים " הצינור"

הוגש מב/3 – תקליטור ובו שידורים של ארבעת תוכניות " הצינור" ב-18.5.15-21.5.15, וכן תמלילי התוכניות הנ"ל. אף הגשתם של אלה הותרה אך ורק להוכחת העובדה ששודרו, וכי נאמרו בהם הדברים שבתמלילים ( על כך לא הייתה מחלוקת), אך לא כראיה לאמיתות תוכן התשדירים והתמלילים ( ר' החלטה מיום 6.7.17, לאחר שב"כ המבקשת ויתר על זימונו של מר גיא לרר, מגיש התכנית).
לפיכך, לא אתייחס לתוכן הדברים שנאמרו על ידי גורמים חיצוניים בתוכניות הנ"ל, ואסתפק בציון העובדה, כי בין היתר, הוקרן שם סרטון, המציג ערימות דואר שלא חולקו בסניפים השונים, וכן רואיינו אנשים שהתלוננו על אי הגעת דברי דואר רגילים בזמן ליעדם ( כגון הזמנות לחתונה). ראיונות אלה מהווים עדות שמיעה בלתי קבילה.
בתוכנית המסכמת, ביום 21.5.15, התראיין מר בר מג מטעם המשיבה ולשאלה האם הדואר נמצא בימים אלה בקריסה, השיב:
"עד לפני כחודשיים עמדה חברת דואר ישראל בפני קריסה מוחלטת מבלי יכולת למלא את תפקידה או לעמוד בהתחייבויותיה...".
בהמשך, כשציין מר בר מג שאין שירות דואר בעולם ואין חברת דואר פרטית שאין אצלה ליקויים, ונשאל האם בהיקפים כאלה, השיב: "...אני נכנס לפייסבוק שלנו, אני יודע שיש הרבה תלונות...".
מר בר מג סיים את הראיון בדברים הבאים:
"אני מעומק הלב, אני מתנצל בפני הלקוחות הללו שלא קיבלו את השירות כראוי. אני מבין שכל לקוח שלא קיבל את השירות שלו, לא מעניין אותו תכנית הבראה ולא מעניין אותו מה אנחנו עוברים ואני פועל בדיוק על פי השקפה הזאת כאילו החבילה וכאילו דבר הדואר היו שלי...".
אין אלא לשבח את מר בר מג על דברים אלה, כפי שעשה זאת אף המראיין, אך דבריו הנזכרים לעיל היו כלליים, ולא התייחסו באופן ספציפי לטענות המבקשת הממוקדות במסירת דברי דואר רגילים, כך שאף בהם אין כדי להקים אותה אפשרות סבירה שטענות המבקשת יוכרעו לטובת חברי הקבוצה.

עיצום כספי שהוטל על המשיבה על ידי משרד התקשורת

ביום 6.7.15 הוטל עיצום כספי על המשיבה על ידי מנכ"ל משרד התקשורת, מתוקף סמכותו על פי סעיף 109 ב(א) לחוק הדואר ( מב/1). במכתב ששלח שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, למנכ"ל המשיבה, דני גולדשטיין, בו הוא הודיע לו על העיצום הכספי שהוחלט להטיל על המשיבה, נכתב כך:
"מתוקף סמכותי לפי סעיף 109 ב(א) לחוק הדואר... אני מטיל על חברת דואר ישראל... עיצום כספי בסכום של 44,032 ₪ בשל הפרתם של סעיף 28.1 לרשיון כללי לחברת דואר ישראל בע"מ למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה הבת ושירותים נוספים..., פרט 1.3 בסימן 1, בחלק ב' של נספח ב' לרשיון ופרט 1.4 בסימן 1, בחלק ב' של נספח ב' לרשיון" (ההדגשות אינן במקור).

ממכתב משרד התקשורת מיום 26.1.15 למנכ"ל המשיבה שבו הודיע המשרד על כוונה להטיל עיצום כספי עולה באופן מובהק כי המשרד מייחס למשיבה הפרה של הוראות חוק הדואר ושל הוראות הרישיון הכללי בשני נושאים בלבד: שירותי דואר רשום, ושירותי משלוח חבילות ( ר' סעיף 2 בעמ' 1 למכתב, וסעיפים 1 ו-2 לעמ' 2 במכתב).
ואכן, פרטים 1.3 ו-1.4 הנזכרים בהודעה על הטלת העיצום הכספי מתייחסים למשלוח דואר רשום ולמשלוח חבילות ( בהתאמה) בלבד, ולא למשלוח דואר רגיל.

המבקשת טענה כי דוח הפיקוח הסופי שנשלח ביום 26.1.15 על ידי משרד התקשורת למנכ"ל המשיבה, ואשר צורף למכתב הנ"ל שהטיל עיצום כספי על המשיבה, ציין כי המשיבה הפרה גם את פרט 1.1 בסימן 1 בחלק ב' של נספח ב' לרשיון, שעניינו ב"משלוח דבר דואר רגיל". לטענתה, הדבר מוכיח כי המשיבה הפרה חובה חקוקה והתרשלה במשלוח דואר רגיל, סוג הדואר מושא בקשת האישור. אין בידי לקבל טענה זו, שכן המכתב בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי, והמכתב במסגרתו הוטל העיצום הכספי, הם אשר משקפים את המצב הסופי בעטיו הוחלט להטיל את העיצום הכספי. דוח הפיקוח הסופי מהווה אך שלב ביניים בדרך להטלת העיצום הכספי בסופו של יום ( ור' גם מב/1, בעמ' 3, שם צוין כי: "הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי... תכליתה להודיע לחברה על כוונת המנהל להטיל עיצום כספי. לא מדובר בהחלטה סופית בעניין זה"). למעלה מכך, עיון בדוח הפיקוח הסופי מעלה כי אין בו כל התייחסות לעיכוב במסירת דברי דואר רגילים או לאי מסירתם כלל.
סעיף 28.1 לרישיון הנזכר אף הוא במכתבי משרד התקשורת מיום 6.7.15 ו-26.1.15 שנזכרו לעיל, הוא סעיף סל כללי המחייב את המשיבה לספק שירותי דואר באופן תקין וסביר, והוא נזכר בצמוד לפרטים 1.3 ו-1.4, כך שאף בו כשלעצמו, ובהתאם לאמור לעיל, אין כדי להצביע על הטלת עיצום כספי בשל עיכוב או אי מסירה של דברי דואר רגילים.

לכן אין בעיצום הכספי הנ"ל כדי לבסס תשתית ראייתית לטענות בבקשת האישור בדבר מסירת דברי דואר רגילים.

כתבות מאתרי אינטרנט

לבקשת האישור צורפו כתבות מאתרי אינטרנט שונים ( נספחים 5-6), בכללן מאמר דעה מעיתון " הארץ" של פרופ' שלמה אבינרי. עניינן של הכתבות הוא בבעייתיות בהתנהלות המשיבה בחלוקת דברי דואר.
כבר נפסק כי כתבות מהמדיה מהוות עדות מפי השמועה אשר אינה קבילה ואשר לא ניתן להסתמך עליה כתשתית המבססת טיעון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית [רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.07); ת"צ (מחוזי מרכז) 24912-03-10 חגי נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (27.3.11)].
לכן לא ניתן להתייחס לכתבות שהובאו במסגרת בקשה זו, כאל ראיות קבילות.

תמליל של פקידה בסניף הדואר

אף על התמליל דנן ( נספח 8 לבקשת האישור) לא ניתן להסתמך, משלא צורפה ההקלטה ( ור' הרחבה לעניין זה בסעיף 48 לעיל).

הפרת הוראות הרישיון

המשיבה הגישה לפי החלטת בית המשפט שני רישיונות כלליים למתן שירותי דואר שניתנו לה על ידי משרד התקשורת, האחד - רישיון שהיה בתוקף עד יום 22.2.15 והשני - רישיון בתוקף החל מ-22.2.15.

לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את פרט 1.1 ופרט 1.2 לרישיון, העוסקים בזמני חלוקה של דואר רגיל. על פי הרישיון הראשון, משך הזמן ממשלוח דבר הדואר עד למסירתו יהיה תוך 5 ימי עבודה. על פי הרישיון הנוכחי, משך הזמן ממשלוח דבר הדואר עד למסירתו יהיה תוך 7 ימי עבודה.

דין טענה זו להידחות, מהטעמים שצוינו לעיל ביחס לטענה בדבר הפרת חוק הדואר, דהיינו העדר תשתית ראייתית מספקת שתוכיח את הטענה לאיחור במסירה כאמור לעיל.

רשלנות

הקביעה בדבר העדר תשתית ראייתית מספקת תקפה אף לגבי טענת הרשלנות.

שונות

משנקבע לעיל כי המבקשת לא צלחה את מכשול התנאי לפיו יש אפשרות סבירה כי השאלות של עובדה או משפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה ( וכן כי המבקשת לא הצליחה להעמיד תשתית ראייתית מספקת לעילתה האישית) מתייתר הצורך לבחון את התנאים הנוספים.

אציין עוד כי הגדרת הקבוצה בבקשת האישור ככלל תושבי מדינת ישראל מגיל 15 ומעלה, והעמדת הנזק המוערך על סך של קרוב ל-300 מיליון ₪ עקב עוגמת נפש שנגרמה בשל השיבושים הנטענים בשירותי מסירת דואר רגיל, נזק שאינו מוענק על דרך השגרה בתובענות ייצוגיות, מצביעות על יומרנות לא מעטה, שאינה בהכרח מוצדקת.

אילו הייתה מאושרת התובענה כייצוגית, לא הייתה מתקבלת על ידי הטענה שנטענה על ידי המשיבה המבוססת על הוראות סעיף 8( ב) להוראות חוק תובענות ייצוגיות ( עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או ולציבור בכללותו וכו'), שכן לא הוכח ולא התרשמתי כי נזק כזה עלול להיגרם, מה גם שלרשותו של בית המשפט המכריע לטובת הקבוצה בתובענה ייצוגית עומד הכלי הנזכר בסעיף 20( ד)(1) לחוק, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלומם.

המבקשת הפנתה בסיכומי התשובה להחלטה בעניין בצלאל (ר' סעיף 37 לעיל),

שם הוגשו 4 תובענות ייצוגיות נגד המשיבה, כל אחת מהן בעילה אחרת.
בהחלטה הנ"ל לא אושרו שתיים מן העילות הנ"ל, עילה שלישית אושרה, ואילו לגבי העילה הרביעית התקבלה בקשה לקבל ראיות נוספות, ולפיכך המשיכה להתברר בקשת האישור לגבי עילה זו.
ערעור ( ע"א 829/18) שהוגש כנגד דחיית שתי העילות נדחה, ואילו בקשת רשות ערעור ( רע"א 308/18) שהוגשה על ידי המשיבה בעניין העילה שאושרה ( בנושא זמני המתנה), התקבלה על ידי בית המשפט העליון, ובוטל אישור התביעה כייצוגית בעילה זו. שני פסקי הדין הנ"ל ניתנו ביום 17.10.18.

אעיר שתי הערות המתייחסות להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין בצלאל:
ראשית, לא אושר על ידי בית המשפט המחוזי צירוף ראיות נוספות מסוג כתבות באתרי אינטרנט שונים ופרוטוקול של ועדת הכלכלה של הכנסת, מהטעם שמדובר בעדויות שמיעה ( סעיפים 48, 51 להחלטה).

שנית, באשר לעילה של איחור בשליחת דואר רגיל באמצעות שירות אקספרס, נקבע כך:

"לפיכך, היה על המבקש להראות כי לפחות אדם אחד נוסף נפגע מהתנהלות המשיבה בכך שדברי דואר שנשלחו על ידו באמצעות שירות אקספרס הגיעו בעיכוב...
בקשת האישור כוללת נתונים הנוגעים לעניינו האישי של המבקש בלבד. המבקש לא טרח לצרף ראיות הנוגעות לאנשים נוספים שנפגעו אף הם מהתנהלותה של המשיבה ביחס לשירות מהיר אקספרס... לא מובן לי מדוע בתובענה בסכום כה גבוה, בעלת השלכות רוחב וחשיבות ציבורית, לא נעשה מאמץ לעבות את הבקשה לאישור בראיות נוספות. סבורני כי ניתן היה, במאמץ קל, למצוא אנשים נוספים, אם היו כאלו שנפגעו, ונכונים ליתן תצהיר בעניין זה. אלא שפעולה פשוטה מעין זו לא נעשתה על ידי המבקש.
ויובהר, כתבות באתרי אינטרנט או בעיתונות, אמירות מסוג " הכל יודעים" ככל שהן רלוונטיות לעניין, אינם מהווים ראיה בהליך משפטי שעה שמדובר בעדות שמיעה ושמועה. לפיכך, הראיות העומדות בפניי הן אלו הנוגעות למבקש – ולו בלבד...
לאור האמור, נמצא כי לא התקיים התנאי הראשון שבסעיף 8( א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. מאחר והתנאים בסעיף זה הינם מצטברים – לא מצאתי לדון בקיומם של התנאים האחרים.
ויובהר, אין בהחלטתי זו משום מתן הכשר לטיב השירות דואר מהיר של המשיבה, אלא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" (ר' עניין פרטנר לעיל, פסקה 4 לפסה"ד)".

דברים אלו נכוחים אף לענייננו. לא זו בלבד שהמבקשת נעדרת עילת תביעה אישית כאמור לעיל, אלא שלא טרחה לצרף ראיות הנוגעות לאנשים נוספים שנפגעו אף הם מהתנהלותה של המשיבה ביחס לדברי דואר רגיל. ודוק: הדבר תמוה, שכן היום ניתן בנקל לאתר חברים בקבוצה, באמצעים שונים. קולות של אנשים כאלה נזכרים בתמליל של הקלטת השיחה שלא הוגשה, ובקשת האישור הוגשה בזמן אמת, בו על פי הנטען התקיימו השיבושים הנזכרים בתובענה, דהיינו לא הייתה מניעה כלשהי להראות מקרים נוספים, ממוסמכים ומפורטים יותר מאלו שהראתה המבקשת.

המבקשת ביקשה לסמוך על ראיות נוספות שנזכרו לעיל, אך בכך כשלה, כפי שהוזכר בפירוט בפרקים הקודמים לעיל.

נוכח כלל האמור לעיל, לא ראיתי מקום לזקוף לחובת המשיבה את בחירתה שלא להגיש תצהיר במצורף לתשובתה לבקשת האישור.
בקשת האישור הייתה חסרה, ומשלא ביססה המבקשת תשתית ראייתית מספקת לטענותיה בבקשת האישור, החלטת המשיבה הנזכרת לעיל התבררה בסופו של יום כמוצדקת.

לפיכך, אין מנוס אלא לדחות את בקשת האישור.
אין בכך משום אישור כי שירותי המשיבה התנהלו באופן טוב ותקין בתקופה הרלבנטית, אלא שבית המשפט ניזון מהראיות שהונחו בפניו, על יתרונותיהן וחסרונותיהן, ובענייננו גברו החסרונות על היתרונות, עד כדי קביעה כי אין אפשרות סבירה שההכרעה בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים תהיה לטובת הקבוצה.

משכך, לא הוכח כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה הפרה חובה חקוקה לפי חוק הדואר או הוראות הרישיון. כמו כן, מטעם זה אף לא קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה התרשלה, כלומר, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי ציבור לקוחותיה.

סוף דבר

אני דוחה, אפוא, את בקשת האישור ואת תביעתה האישית של המבקשת.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלה אבין
נתבע: חברת דואר ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: