ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מקסים סאוצ'נקוב נגד זיו אריק :

לפני: כבוד השופטת סאוסן אלקאסם
הנתבע - המבקש :
זיו אריק
ע"י ב"כ: עו"ד גל גולדברג
-
התובע - המשיב :
מקסים סאוצ'נקוב
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל מורגן

החלטה

מונחת לפני בקשה להוצאת מסמכים מתיק בית הדין אותה הגיש המ בקש – הנתבע בתיק דנן , בה עותר הוא להוציא נספחים ה' ו-ו' מתצהיר המשיב – התובע – (להלן: "בקשה להוצאת ראיות" או "הבקשה").
ברקע הדברים נמצאת תביעה של המשיב – עובד לשעבר של המ בקש – אשר הוגשה ביום 9.5.17 , אחת הסוגיות הנמצאת במחלוקת בין הצדדים – אופן סיום יחסי העבודה – האם המשיב פוטר או נטש את מקום העבודה. למותר לציין כי המשיב הסתמך על הראיות מושא הבקשה להוכחת טענותיו.
הבקשה הוגשה ביום 7.5.19, במקביל להגשת סיכום טענות המבקש.
נספחים ה' ו-ו' לתצהיר המשיב שהוגש ביום 21.7.18, אותם מבוקש להוציא מהתיק כאמור , הינם תמל ילים הנחזים לשקף נאמנה שתי שיחות. האחת – נספח ה' – שיחה מיום 4.7.16 מפגישה בה נכחו המשיב , מאיר פנטו , יורי סינקו ודניאל זיו ) השניה – נספח ו' – שיחה מיום 13 .7.16 של המשיב עם מאיר פינטו, מנהל העבודה שלו דאז ( להלן – "התמלולים" ).
ביום 13.2.19, בפתח ישיבת ההוכחות, טען ב"כ המבקש כי יש להוציא את התמלולים מהתיק מחמת שלא הוגשו ההקלטות בצידם. לענין זה הצדדים טענו בעל פה. החלטתי באותו מעמד הייתה להותיר את התמלולים בתיק, כדלקמן:
"על צד להגיש את הראיה הטובה ביותר שנמצאת בידו, כשמדובר בהקלטות אין להסתפק בתמלול השיחות, שהקלטה נמצאת ברשות התובע, אין רלוונטיות לשאלת הוצאות ועלויות כי עלות ההעתקה והמצאתה היא לא גבוהה. ב"כ הנתבע לא דרש תמלול של המשך השיחה, אלא המצאת ההקלטה כראיה הטובה ביותר והרישום בתמלול, שבשלב מסוים התמלול הופסק על פי בקשת התובע, מחזק את הטענה והדרישה להמצאת ההקלטה על מנת לוודא שלא היתה פה עריכה מכוונת שמטרתה לשרת אינטרסים לצד זה או אחר.
בשלב זה, אני משאירה את התמלולים; שאלת משקלן תוכרע בפסק הדין." [ההדגשה הוספה]. (להלן: " ההחלטה").
ביום 7.5.19, כאמור, עם הגשת סיכומיו, הגיש המבקש בקשתו דנן, בה טען כנגד התמלולים טענות שונות – כי התמלולים אינם מייצגים את ההקלטות נאמנה; כי הקלטות לא הועברו לרשות בית הדין, אף לא לאחר ישיבת ההוכחות ועל אף שהודה המשיב כי הן ברשותו ; כי המשיב לא הצהיר מי ביצע את ההקלטה ומי טיפל בהן טרם תמלולן; כי התמלולים אינם מהימנים ולא עומדים במבחן הקבילות וללא קובץ ההקלטה, לא ניתן לבחון מהימנותם לפי המבחנים המקובלים בפסיקה. לעני ין זה, המבקש הצביע על כך שהמשיב תמלל במכוון את השיחה מיום 4.7.16 עד לדקה 65 – ולא הציג את מלוא השיחה – ראיה לכך שאין התמלול משקף נאמנה את תוכן השיחה. מה שמעלה חשד ממשי כי הער יכה שירתה את האינטרסים של המשיב. עוד נטען כי העד – מאיר פינטו – מט עם המשיב, כפר במהימנות התמלולים.
מנגד, המשיב טען כי אין להוציא את התמלולים מהתיק, לטענתו לא יתכן שלמעלה משנה – מאז קיבל את תצהיר גילוי המסמכים וידע על התמלול – לא פעל המבקש בדרכים המקובלות ורק כעת, בסוף ההליך, עתר להוציא את התמלולים מהתיק; עוד הצביע המשיב על כך שמבחינה עובדתית המבקש אישר בעדותו את עצם קיום השיחה מושא התמלול – נספח ה'; כן טען כי ניתן לקבל תמלולים ללא הקלטת עצמה, מה גם שזו נמצאת בידי המשיב ( זאת בהסתמך על פרשת פלוני ראה הערת שוליים 4); וכי ניתן לסמוך במלוא המשקל על התמלולים, לאור חוות דעת המומחה שערך אותם ובפרט כי המבקש לא העיד את המומחה שערך את התמלולים; כי היה על המבקש להגיש בקשה לקבלת הקלטות לידו לפ ני שביקש להוציא את התמלולים מהתיק; עוד הבהיר המשיב כי הן הקלטות והן התמלולים עומדים במבחן הקבילות הטכנית – ההקלטות בוצעו במכשיר נייד, לא בוצעו בהן שינויים, הדוברים זהים והוכח קיום השיחה; לבסוף נטען כי המבקש אינו מהימן ולא צירף תצהיר לבקשתו;
בתשובה לתגובת המשיב, טען המבקש כי המשיב התעכב על ייחוס מחדלים לכאורה למבקש היות ואין ברשותו נימוקים המצדיקים מדוע לא הגיש ההקלטות עצמן יחד עם גילוי המסמכים אז הורה בית הדין – להגיש תצהיר גילוי מסמכים עם "העתק המסמכים לתצהיריהם" . עוד טען כי המקום להעלות טענת הקבילות כאמור, היה כפי שעשה, בפתח דיון ההוכחות – עת המשיב הגיש את התמלולים כראיה. עוד טוען כי המשיב הוא שהיה צריך לזמן את המומחה מטעמו ליתן עדות. לעניין פרשת פלוני טען המבקש כי ההכרעה שם הייתה קבלת הראיה המשנית רק אם המגיש מצהיר כי המקור אינו ברשותו וההעתק נחזה להיות נאמן למקור, מה שלא במקרה עסקינן.

דיון והכרעה
הלכה היא כי בית הדין גמיש בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות. ראו לעניין זה סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לפיו "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא בדיון על פי סעיפים 24(ב) ו-26(ב)." למותר לציין כי החריגים לפי סעיף 32 אינם חלים במקרה דנן.
מאידך יש לסייג את הדברים שהרי "שחרורם של בתי-הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית-הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית-הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא בפניו. עם זאת, הוראת סעיף 32 ל חוק בית הדין לעבודה לא נועדה לשחרר את בית -הדין כליל מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה".
כלל "הראיה הטובה ביותר" עליו נסמך המבקש, קובע כי עדיף להציג את הראיה המקורית . ההנחה היא כי המסמך המקורי יכול לשקף, באופן המהימן ביותר, את תוכנו . לצד כלל זה, התפתחו חריגים – קבלת ראיה משנית כקבילה – אם המסמך המקורי נאבד או הושמד – ללא כוונת זדון – או שקבלתו כרוכה בקשיים רבים. בהמשך נקבע כי אם בעל הדין מצי ג טעם ראוי ל כך, לא יידרש להציג המסמך המקורי. בסופו של דבר, כיום נהוג בפסיקה לקבל ראיה משנית, תמלולים כאמור, אלא אם עולה חשש למהימנות הראיה המשנית.
אין חולק כי במקרה דנן לא הוגשו הקלטות המקוריות של השיחות. חרף זאת, איני רואה מקום לשנות את החלטתי שניתנה בישיבת ההוכחות. תמלילי השיחות יתקבל ו כראיה ומשקלו יבחן ב פסק הדין הסופי.
בע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - מלי (9.12.10) (להלן: " פרשת קל-לי תעשיות בע"מ"), נדון מקרה דומה מאוד למקרה עסקינן. שם, הוגש תמלול שיחה במסגרת תצהיר עדות ראשית של המעסיקה – הנתבעת בתיק האזורי. התובע שם, בדומה למקרה דנן, העלה רק בדיון ההוכחות טענה לפיה יש להוציא את התמליל מהתיק – בין היתר בשל שלא הציגו את ההקלטה. באותו המקרה, סקר בית הדין הארצי את הכללים להגשת הקלטה ותמלול וקבע:
"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.
האמור לעיל הנו דרך המלך, אך ייתכנו לה חריגים בתלות בסוג ההליך המתנהל ובכלל נסיבות העניין. הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך" שפורטה לעיל, הכל תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק. במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת מושא ההליך. אין להקשות בדרישות פורמאליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט".
לגופו של דבר נקבע בפרשת קל-לי תעשיות בע"מ כי דין החלטת בית הדין האזורי שהורתה על הוצאת התמלול מהתיק להתבטל, בין השאר בהסתמך על הסכמתו המשתמעת של התובע שם לקבילות הראיה משלא עתר נגד ה סמוך להגשתה. בית הדין הארצי הצ ביע על קושי בהחלטת בית הדין האזורי שעה שזה אפשר לתובע לחזור בו מהסכמתו המשתמעת לקבלת הראיה – ל לא דיון. בסופו של יום, הראיה – התמלול הוחזר לתיק וזה חזר לבית הדין ה אזורי לדיון מחדש.
במקרה דנן, בשונה מאותה פרשה, התמלול בוצע ע"י גורם מקצועי בחוות דעת בהתאם לפקודת הראיות. מלבד זאת, נסיבות הבקשה דומות ל סוגיה שעלתה בפרשת קל-לי תעשיות בע"מ.
המבקש טען בתשובתו כי לא התמהמה ו/או השתהה בהגשת בקשתו, וכי המקום להעלות טענות כנגד הראיה הוא במעמד דיון ההוכחות שהרי "הוא המועד הנכון להעלות התנגדות כאמור – קרי במועד בו הצד שכנגד מבקש להגיש המסמך כראיה". לכאורה, לאור תקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), תשנ"ב – 19 91, צודק המבקש בטענתו כי הצגת הראיות נעשית במעמד דיון ההוכחות. אלא שבית הדין נתן החלטתו עוד ביום 16.1.18 כי הראיות יוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית. על כן, המועד הנכון להעלות טענות כנגד קבילות הראיות היה בסמוך להגשתן באמצעות תצהיר המשיב, ולא כטענת המבקש.
לגבי העדת עורך התמלול – כל אחד מהצדדים משליך את האחריות לזימון עורך התמלול על משנהו. נבחין כי התמלול צורף כראיה לתצהיר המשיב, להבדיל מהגשתו בתצהיר עצמאי על ידי מי שערכו בפועל. ככל שהמשיב היה מעוניין לקעקע את המסמך, היה עליו לדרוש את הגשתו באמצעות עורכו ולהצהיר על כוונתו לחקור המומחה ולבקש מהמשיב לזמנו לדיון ההוכחות. (בדומה להוראת תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 198 4, לפיה על בעל דין אשר ברצונו לחקור את המומחה, להודיע לבית המשפט ולזמנו לעדות).
כל זאת, ובפרט נוכח התמהמהותו הרבה של המבקש וכבישת טענותיו, כהגדרת המשיב, מביאים למסקנה כי יש לדחות הבקשה להוצאת הראיה.
יש לשים לב, כי גם עם קביעתי זו, אין הדבר אומר שבית הדין יתן לתמלולים משקלם במלואם ויתכן כי , בסופו של יום, לאור הטענות שהועלו במסגרת בקשה זו ואי הגשת ההקלטות גם לאחר התנגדות המבקש שעלתה בדיון ההוכחות, נמצא בכתיבת פסק הדין כי יש לתת לראיות השנויות במחלוקת משקל נמוך.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת פסק הדין הסופי.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ט, (07 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מקסים סאוצ'נקוב
נתבע: זיו אריק
שופט :
עורכי דין: