ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון מזרחי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא מירון שוורץ

המערער:
שמעון מזרחי
ע"י ב"כ: עו"ד לימור אסלן
מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 10.7.2018 (להלן: "הוועדה").

2. המערער, יליד 1955, נפגע ביום 15.4.2001 בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. מנגנון הפגיעה אשר הוכר הוא: "כאב גב בעת ניסיון לפתוח סתימת ביוב" (להלן: "התאונה"). ועדה מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 29.5.2018 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 22.4.2001. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר על ידי המערער. הוועדה קבעה כי היא דוחה את הערר והותירה את החלטת הוועדה מדרג ראשון על כנה.
על החלטה זו של הוועדה הוגש ערעור זה שלפני.

3. עיקר טענות המערער –

א. טעתה הוועדה כאשר קבעה כי התפתחות של חולשה הדרגתית בכף רגל שמאל אשר הופיעה בשנת 2011 אינה קשורה בתאונה, מהסיבה כי לא נמצאו מסמכים כלשהם המעידים על סבל ומיחושים הקשורים לתאונה.
ב. הוועדה לא נתנה את דעתה למסמכים משנת 2003 המלמדים על טיפולים רבים שעבר המערער על מנת להיטיב את מצבו.
ג. הוועדה לא התייחסה למכלול הבדיקות שביצע המערער משנת 2012 ואילך לרבות לסיכום ביקור ד"ר דוידוביץ' שלמה המלמדים על כך כי מאז התאונה חלה החמרה משמעותית במצבו של המערער.
ד. הוועדה שללה קשר סיבתי בטענה כי בדיקת הדימות אשר ביצע המערער לפני הניתוח אינו מסביר התפתחות של צניחת כף רגל, ללא נימוק ראוי והחלטתה אינה מובנת למי שאינו רופא.
ה. בנסיבות אלה יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

4. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיקו הרפואי, ערכה לו בדיקה קלינית ולבסוף הגיעה לכלל מסקנה כי אין קשר סיבתי בין צניחת כף הרגל לתאונה הנדונה.
ב. הוועדה ציינה כי משנת 2003 ובמשך 10 שנים לא נמצאו מסמכים רפואיים כלשהם המעידים על סבל או מיחושים כלשהם הקשורים לתאונה הנדונה.
ג. אין להתערב בקביעות רפואיות שמתחום המומחיות של חברי הוועדה אשר להם הידע המקצועי באבחון וקביעת ממצאים.
ד. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולא קיים טעם המצדיק התערבות בקביעתה.

5. ביום 20.2.2019 התקיים דיון בערעור בפני כבוד הרשמת מירב ניר שלו. מאחר וחסרו לב"כ המערער בעת הדיון מספר מסמכים, ניתנה שהות למערער להודיע כיצד הוא מבקש להמשיך את ההליך, זאת בהסכמת המשיב.

6. בעקבות כך הגיש המערער הודעה, לה צירף מסמכים רפואיים שונים, אשר לטענתו לא עמדו בפני הוועדה ואשר יש בהם לטענתו כדי לשפוך אור על מצבו ולהכריע בשאלת הקשר הסיבתי. נטען כי החלטת הוועדה אשר שללה את הקשר הסיבתי בין מצבו לתאונה, התבססה על כך כי לא נמצאו מסמכים רפואיים. על כן נתבקש להורות על השבת עניינו של המערער בשנית לוועדה, על מנת שתבחן את המסמכים אשר הוגשו ותקבע האם מתקיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער ובין התאונה, בהחלטה מנומקת.

7. בתגובתו להודעת המערער טען המשיב כי אין במסמכים אשר צורפו להודעה כדי להצדיק את החזרת עניינו של המערער לוועדה. נטען כי מסמכים אלו דווקא מאוששים את קביעותיה של הוועדה הרפואית לעניין העדר קשר סיבתי וכי קביעה זו הינה עניין שברפואה, אשר בית הדין אינו מתערב בה.

כן נטען, כי המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 15.4.2001, בעקבותיה נעדר מהעבודה למשך 6 ימים בלבד. בחלוף 16 שנים הוגשה לראשונה תביעה לקביעת דרגת נכות וזאת לאחר שהמערער עבר ניתוח גב בחודש 11/2017. הוועדה עיינה במסמכים רפואיים רבים כפי שעולה מהפרוטוקול לרבות בבדיקות CT מהשנים 2013 ו- 2015 וכן בבדיקת MRI משנת 2017.
המערער טען כי ברשותו מסמכים רבים משנת 2003-2013 אולם להודעתו צירף מסמך יחידי משנת 2011 המראה כי המערער סבל מכאב גב פתאומי במהלך העבודה. נטען כי מסמך זה סותר את גרסתו העובדתית של המערער כפי שהיא מתוארת בפרק דבריו.
כן נטען כי בפני הוועדה מדרג ראשון הונחו מסמכים מרובים וחרף קביעתה בדבר העדר קשר סיבתי בין הניתוח ומצבו בעמ"ש מותני ובין התאונה, המערער לא הציג כל מסמך נוסף/חדש בפני הוועדה.

8. החלטת הוועדה –

מדברי התובע ובא כחו בפני הוועדה: "מאז התאונה ב 2001 התחילו בעיות גב והחמירו עם השנים, עברתי טיפולים שונים ובין היתר פיזיותרפיה עם המגבלות עבדתי בכל הזאת. נמצא במעקב. בשנה האחרונה החלה החמרה בכאבי גב עד כדי הגבלה בהליכה וכף רגל שמאל. עצם נופלת ונזק בלתי הפיך, מגבילה אותי בהליכה, מתנדנד בהליכה, כף רגל כואבת ונפוחה. מוגבל בחיי היומיום ועוד יותא בעבודה. עברתי MRI ביום 11.17 ולאחר מכן עברתי ניתוח ב 29.11.17. סובל מחולשה בכף רגל כבר המון זמן.
מגיש משנת 2003 מסמך שמעיד על הקרנה ברגל שמאל. אולי לא שמרתי מסמכים רפואיים משנת 2003-2013, אנחנו בני אדם כנראה לא שמרתי אותם, בכל התקופה סבלתי ועדיין סובל".

בבדיקה
CT" מיום 19.12.13 – בלט דיפוזי קל בגובה L3-4.
CT מיום 30.3.15 – בלט דיפוזי קל בגובה L3-5.
במכתב רפואי מיום 18.4.03 – בקע דיסק קל בגובה L5-S1 ובליטות מ L3-5.
MRI מיום 1.11.17 – שינויים דסקופטיים בכל הגבהים עם בלטים דיסקליים קלים, דיפוזים, בכל הגבהים.
בבדיקה נוירולוגית – מתהלך תוך שימוש בהתקן להחזקת כף רגל שמאל, לאחר הסרת התקן ובעת הליכה רגילה, ניתן להתרשם מצניחה מוחלטת של כף רגל שמאל וכן חולשה בהרמת העקב של אותו צד. על ספת הבדיקה SLR חיובי קל ב 70 מעלות משמאל ו 75 מעלות מימין, חולשה ניכרת של דרוזיפלקסיה של כף רגל שמאל. חולשה בינונית של פלנטפלקסיה בכף רגל שמאל, העדר החזרי פיקה ואכילס דו"צ. מוסר על ירידה בתחושה בשוק וכף רגל שמאל".

אבחנות ומסקנות:
אבחנה: כאב גב, תקופה: 15.4.2001, דגשים: קשר סיבתי לפגימה שהוכרה.
מסקנות: "עפ"י המסמכים שעמדו לפני הועדה, הועדה סבורה שלא קיים קשר סבתי בין התערבות כירורגית לפגיעה המקורית משנת 2001 יש לציין שמשנת 2003 ובהמשך יותר מ 10 שנים לא נמצאו מסמכים כלשהם המעידים על סבל או מיחושים כלשהם הקשורים לתאונה הנידונה. ההתפתחות של חולשה הדרגתית של כף רגל שמאל שהופיעה בשנת 2011 איננה קשורה לתאונה הנידונה. לדעת הוועדה גם הממצאים בבדיקת הדימות שבוצעו לפני הניתוח אינם מסבירים באופן את התפתחות צניחת כף הרגל. הועדה מותירה את החלטתה של דרג 1 ובכך דוחה את הערר".

(יש לציין כי הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

9. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).
עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).
כמו כן, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. כפי שעולה מטענות הצדדים ופרוטוקול הוועדה, המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 15.4.2001. למערער הוכרה האבחנה "כאב גב" כתוצאה מהתאונה.
החלטת הוועדה היתה כי התפתחות החולשה ההדרגתית של כף רגל שמאל בשנת 2011 אינה קשורה לתאונה הנדונה. נימוקי הוועדה היו שניים: העדר מסמכים רפואיים משנת 2003 ובמשך יותר מ - 10 שנים לאחר מכן, המעידים על סבל או מיחושים כלשהם הקשורים בתאונה, וכן, כי ממצאי בדיקות הדימות שבוצעו לפני הניתוח - אינם מסבירים את אופן התפתחות צניחת כף הרגל.

12. סעיף 118 לחוק מטיל על ועדות רפואיות לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", וכן את "דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע...". סעיף 120 לחוק ממשיך וקובע כי "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".
מכאן, שקביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה ובין מצבו של המערער אשר החמיר לטענתו מאז התאונה וכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לנימוקי הערעור (סיכום ביקור מרפאה נוירוכירורגית מאת ד"ר הר נוף, מיום 27.6.2018), מצויה בסמכות הוועדה.

13. אלא שעיון בהחלטת הוועדה מעלה כי מדובר בהחלטה אשר בנסיבות העניין אינה מנומקת דיה וכן ספק אם עמדו בפני הוועדה מסד הנתונים הרפואיים הנדרש הנדרשים לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער ובין התאונה משנת 2001.

אשר למסמכים הרפואיים - להודעת המערער לאחר הדיון אכן צורפו מסמכים רפואיים משנת 2002, 2003 ומשנת 2010 (במשיב ציין בטעות ככל הנראה כי מדובר במסמך משנת 2011). לא צורפו מסמכים רפואיים המלמדים על תלונות המערער בשנים 2004 ועד שנת 2009 (כולל). כמו כן, מעיון בפרוטוקול הוועדה אכן עולה כי עמד בפניה תיעוד רפואי רב. אולם מרשימת המסמכים עולה כי הונחו בפני הוועדה תיקיו הרפואיים מקצועיים בתחום האורתופדיה החל מהשנה 2017 ובדיקות דימות החל משנת 2013. כאשר על הוועדה להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע משנת 2001 ומצב רפואי אשר החל בשנת 2011, היה מקום כי היא תדאג לכך כי יועמדו לעיונה גם מסמכים וממצאי בדיקות גם מהשנים הסמוכות לתאונה, בהן לטענת המערער הוא עבר טיפולים בעקבות התאונה וכפי שאכן עולה מהתיעוד אשר צורף להודעתו.
מהפרוטוקול עולה כי בפני הוועדה עמד מסמך אחד מתקופה זו – מכתב סיכום רפואי מיום 8.4.2013 המפרט ממצאי דימות. יש להניח כי מסמך זה נמסר לוועדה על ידי המערער, כפי שניתן ללמוד מדברי המערער לוועדה ומהעובדה כי לא מצויים מסמכים רפואיים משנים אלו ברשימת המסמכים המפורטים בפרוטוקול.
להודעת המערער, לעומת זאת, צורפו מסמכים רפואיים מהשנים 2002-2003 – כדלקמן: ממצאי בדיקת CT מיום 13.2.2003, סיכום ביקור מיום 30.3.2003, רישומים מתוך תיק רפואי משנת 2002, דו"ח סיכום טיפולי פיזיותרפיה משנת 2003, הפנייה לטיפול פיזיותרפיה מאת אורתופד ועוד. אשר למסמך משנת 2010 אשר לטענת המשיב אינו עולה בקנה אחד עם גרסתו העובדתית של המערער, הרי שעל הוועדה לעיין גם במסמך זה במסגרת בחינת שאלת הקשר הסיבתי.
בהחלט אפשר כי בסופו של יום לא תשנה הוועדה את מסקנתה בנושא הקשר הסיבתי, אולם עליה לבסס את החלטתה לאחר שעיינה בכלל הנתונים הרפואיים כמפורט לעיל.

מלבד נושא מסד הנתונים ולא מן הנמנע כי יש קשר לכך, הרי שהחלטת הוועדה אינה מנומקת דיה. מלבד נושא העדר רצף תלונות בשנים 2003 ואילך במשך 10 שנים ואי מציאת הסבר לצניחת רגל שמאל בממצאי הדימות שבוצעו לפני הניתוח, הוועדה לא קיימה כל דיון במנגנון הפגיעה ובממצאים הרפואיים בסמוך לתאונה.

14. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתזמין את תיקו הרפואי המלא של המערער ותעיין במסמכים הרפואיים ובדיקות הדימות מהשנים הסמוכות לתאונה וכן במסמכים אשר צורפו לנימוקי הערעור ולהודעת הערעור. הוועדה תדון שנית בשאלת הקשר הסיבתי ותנמק את החלטתה גם בשים לב למסמכים אלו וכן למנגנון הפגיעה.
הוועדה תזמן את המערער ותאפשר לו לטעון בפניה.

15. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

16. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, (03 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מירון שוורץ, נשיא


מעורבים
תובע: שמעון מזרחי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: