ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הנדיה סעאידה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט בועז גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר דב אייזיק

התובעת
הנדיה סעאידה
ע"י ב"כ: עו"ד מנסור קופטי - ע"פ מינוי הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה ועו"ד הדס אהרוני בן שימול

פסק דין

האם זכאית גב' הנדיה סעאדיה (להלן: "התובעת"), לדמי אבטלה?
הנתבע טוען שהתשובה לשאלה זו שלילית וזאת מאחר ובין התובעת לבין מי שהיא הציגה כמעסיקים שלה, בתקופות השונות, לא התקיימו יחסי עובד מעסיק.
הנתבע מבסס עמדתו על חומר חקירה שהגיע לידיו. חומר זה התגבש אף לפסקי דין מרשיעים של בית המשפט המחוזי בנצרת, בהם נקבע, כי התביעות לדמי אבטלה שהגישה התובעת הן תביעות פיקטיביות. יצוין, כי התובעת לא היתה צד באותם פסקי דין מרשיעים בהם הנאשמים הודו וקיבלו על עצמם אחריות פלילית לקשירת קשר לצורך הגשת תביעות פיקטיביות לנתבע, לקבלת דמי אבטלה או דמי לידה במרמה תוך התבססות על מסמכים כוזבים. חלק מתביעות אלו הן תביעותיה של התובעת דנן לאבטלה.
בהמשך פסק דיננו זה נתייחס בהרחבה גם להליכים הפליליים הללו.
התובעת, כאמור, מתנגדת לעמדת הנתבע. זו המחלוקת העיקרית שהובאה להכרעתנו.

הראיות שהוצגו בתיק זה והעובדות העולות מהן:
התובעת צרפה לכתב התביעה את מכתבי הנתבע אודות החוב שנצבר לחובתה בגין גמלאות ששולמו לה מבלי שהייתה זכאית להן ואת תשובתה לנתבעת. בנוסף, התובעת העידה בפנינו.
הנתבע צירף לכתב ההגנה מטעמו חומר חקירה רב, לרבות הודעות שנגבו במשטרה מהמעסיקים שהתובעת הצהירה כי היו מעסיקיה, וכן הודעות של מנהל החשבונות, מר תמיר ישראל. כמו כן צורפו נספחים להודעות אלו, לרבות טפסי התביעה לדמי אבטלה שהגישה התובעת בתקופות הרלוונטיות לתביעה, על נספחיהם. בשלב מאוחר יותר בהליך הגיש הנתבע את פסקי הדין בהם הורשעו המעורבים בפרשה, על בסיס הודאתם בעובדות המפורטות בכתבי האישום (שצורפו גם הם).
מהמסמכים שהגישו הצדדים ומהעדויות ששמענו עולה התמונה העובדתית הבאה:
התובעת הגישה לנתבע שתי תביעות לדמי אבטלה בשנים 2009 ו- 2013.
לתביעה מיום 18.03.09 צורפו, תלושי שכר של המעסיק גדי יונג לחודשים ינואר 2008 – ינואר 20 09. כאשר על גבי כל תלוש שכר הופיע קוד המחלקה 3036:
(כפי שיפורט בהמשך, מחומר החקירה שצירף הנתבע עולה כי מנהל החשבונות ציין מספרים מיוחדים כאלו על אותם תלושים שהם תלושים פיקטיביים. כך, "קוד מחלקה 3036" משמעותו היא שמדובר בתלוש פיקטיבי).
לתביעה צורף אישור הפסקת עבודה שבו נכתב כי הסיבה לפיטורים היא "צמצומים בעבודה". אישור הפסקת העבודה כמו גם אישור המעסיק בטופס התביעה נחתמו ע"י מנהל החשבונות, מר ישראל תמיר, בחותמת "בית לחם הגלילית מושב עובדים להתישבות שתופית בע"מ הנהלת החשבונות" ובחתימה ידנית:

לתביעה מיום 4.4.13 צורפו, תלושי שכר של המעסיק עמיר ישעיהו לחודשים ינואר 201 2 – י נואר 201 3 כאשר על גבי תלושי השכר הופיע קוד המחלקה 6031:
(גם קוד מחלקה זה – 6031 מעיד על היותו של התלוש פיקטיבי, כעולה מחומר החקירה).
גם לתביעה זו, צורף אישור על הפסקת עבודה עקב צמצומים בעבודה. אישור זה כמו גם, החלק הרלוונטי לאישור המעסיק בטופס התביעה נחתמו ע"י ישראל תמיר ב חותמת "תמיר ישראל נהול חשבונות מושב בית שערים" ובחתימה ידנית.

כפי שצוין, תלושי השכר שצורפו לתביעותיה של התובעת לדמי אבטלה בהם קודי מחלקה המעידים שהתלושים הם פיקטיביים, כעולה מהודעותיו של ישראל תמיר, שהנפיק את התלושים, שנגבו במשטרה.
תביעותיה של התובעת לאבטלה אושרו ע"י הנתבע ושולמו לה, דמי אבטלה בסך כולל של 42,154 ₪.
בין השנים 2015 ל-2016 או בסמוך לכך, הועבר לנתבע חומר חקירה, שהייתה חקירה סמויה בשלביה הראשונים, בעניין פרשת "כתם הפרי" שאודותיה יפורט בהמשך. לאור החומר שהוצג בפניו, החליט הנתבע לשוב ולדון מחדש בתביעות שהגישה התובעת לדמי אבטלה.
ביום 16.8.16 כתב הנתבע לתובעת שמנתונים שנמצאים בידיו עולה כי היא קיבלה גמלה שלא בהתאם להוראות החוק. לפיכך התבקשה התובעת להציג טענותיה בכתב בפני הנתבע, תוך 45 ימים, בטרם יקבל החלטה בעניינה. (המכתב – מנספחי כתב ההגנה).
ביום 14.3.17 החליט הנתבע על דחיית תביעותיה של התובעת לדמי אבטלה, לאחר שדן בהן מחדש, כאמור, משקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין המעסיקים שטענה שהיו מעסיקיה בתביעות שהגישה לדמי אבטלה. בנוסף, ציין הנתבע, כי אם יש בידי התובעת, בכל זאת, מסמכים חדשים שטרם המציאה לפקיד התביעות, היא מוזמנת לפנות אליו והוא יבחן מחדש החלטתו (מנספחי כתב ההגנה).
ביום 15.5.17 דרש הנתבע מהתובעת להשיב את חובה שעמד, ביום כתיבת המכתב, על 44,024 ₪ (כולל הצמדה בסך 1, 870 ₪; המכתב צורף לכתב ההגנה).

כאמור, החלטת הנתבע לדחות את התביעות, מבוססת על פרשה שנקראה במשטרה "כתם הפרי" – עליה יורחב בהמשך - שבמסגרתה נחקרו והורשעו מספר רב של מעורבים, בעבירות מרמה וקשירת קשר להונות את הנתבע, המוסד לביטוח לאומי ורשויות המס. התובעת טוענת, בין היתר, כי היא אינה חלק מפרשה זו.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת, בכתב תביעתה ובתצהירה , כי היא עבדה בחקלאות בתקופות הרלוונטיות לתביעה, וכי התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין מעסיקיה. לטענתה קיבלה שכרה במזומן. התובעת לא מכירה את המעסיקים הנחזים, לטענתה הועסקה דרך קבלן בשם זידאן, וכי גם אם תלושי השכר הונפקו ע"י מישהו אחר, אין להסיק מכך כי התובעת לא עבדה. התובעת טוענת כי קיבלה גמלאות מהנתבע כדין וכי החלטות הנתבע לביטול הגמלאות הנן שגויות ולוקות בחוסר סבירות קיצוני התובעת צרפה לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה, תלושי שכר ומכתבי הנתבע אודות תביעותיה לאבטלה.
בישיבת ההוכחות, מיום 13.5.19, ובסיכומיו בעל-פה, הוסיף ב"כ התובעת וטען טענות נוספות, שבכולן נדון בהמשך.

הנתבע טוען כי התביעות שהוגשו לדמי אבטלה (טפסי התביעה שהוגשו לנתבע צורפו לכתב ההגנה), הן תביעות כוזבות המבוססת על תלושי שכר פיקטיביים. הנתבע טוען כי התובעת לא עבדה אצל מעסיקים, שאת תלושי השכר שהנפיקו לה, כביכול, היא צרפה לטפסי התביעה.
בנוסף, לאחר הגשת תביעה זו ובמהלכה, הורשעו הגורמים המעורבים בפרשה והנתבע המציא את פסקי הדין המרשיעים לתיק ביה"ד. כך, עמדת הנתבע והגנתו מבוססים, אפוא, הן על חומר החקירה שהוצג בפניו עת נתן החלטתו מיום 14.3.17, והן על פסקי הדין המרשיעים.

פרשת כתם הפרי
בבסיס החלטתו של הנתבע לדחות את תביעות דמי האבטלה של התובעת עומדים הממצאים שעלו מחומר החקירה בפרשת "כתם הפרי", אשר הביאה לבסוף להרשעות מי מהמעורבים בה.
על מנת להבין פרשה סבוכה זו, נתאר להלן את העולה הן מחומר החקירה, שצורף לכתב ההגנה והתגבש לכתבי אישום שהוגשו נגד המעורבים, והן מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר בהם הורשעו הנאשמים לאחר שהודו בעובדות שבכתבי האישום.
פסקי הדין וכתבי האישום מתארים בפרוטרוט כיצד קשרו מנהל החשבונות ישראל תמיר, מעסיקים שונים וכן ארבעת בני משפחת זידאן מכפר מנדא, קשר להונות את הנתבע ואת רשויות המס:
המעורבים בפרשה שהורשעו בבית המשפט המחוזי בנצרת:
מר ישראל תמיר (להלן – מנהל החשבונות), העניק למעסיקים שונים בענף החקלאות שירותי הנהלת חשבונות. במסגרת זו הוא הנפיק גם תלושי שכר פיקטיביים שסופקו לאנשים שרצו להגיש תביעות פיקטיביות לנתבע. תובעים אלו קיבלו גמלה שלא כדין; המעסיקים, מצדם, נהנו מהוצאות שכר מנופחות שגררו מס מופחת, ומנהל החשבונות והמתווכים באמצעותם עבד (הראיסים), גבו תשלום עבור כל תלוש פיקטיבי שסיפקו.

"הראיסים": ארבעת בני משפחת זידאן (אב ו-3 בניו, תושבי כפר מנדא, להלן – כפי שנקראו בכתבי האישום: "הראיסים"). הראיסים חברו למנהל החשבונות והמציאו לו פרטים של אנשים, רובם ככולם תושבי כפר מנדא, שהיו מעוניינים לרכוש תלושי שכר ומסמכים מתאימים לצורך הגשת תביעות פיקטיביות לנתבע לקבלת דמי אבטלה או דמי לידה, לפי העניין.

המעסיקים: חלק מהמעסיקים ידע על הקנוניה וחלק לא (אצל האחרונים ניהל את הקנוניה מנהל החשבונות ללא ידיעתם).כך גם בענייננו, המעסיק עמיר ישעיהו הורשע בפרשה, והמעסיק גדי יונג לא הורשע בפרשה.

סעיף 8 לכתב האישום בו הודה מנהל החשבונות, ישראל תמיר, מפרט את סוגי המסמכים המזויפים שהוא הפיק:
"... המסמכים היו משלושה סוגים: תלושי שכר ו אישורי העסקה שנחזו כאילו הוצאו כדין לתובעים, וביטאו סכומים אשר כביכול שולמו להם כשכר עבודתם, בעוד שבפועל הם לא עבדו כלל ולא קיבלו את השכר המופיע בתלושים ומכתבי פיטורים שנחזו להיות מכתבים שנמסרו כדין לעובד בעוד שבפועל התובעים כלל לא עבדו וממילא אף לא פוטרו ..."
(ההדגשה אינה במקור, ב.ג.)

בהודעתו במשטרה סיפר מנהל החשבונות כי תלושי השכר שעליהם צוין מספר מחלקה 6031 ו- 303 6 הם תלושי שכר פיקטיביים (כזכור, 603 1 ו- 303 6 הם המספרים המופיעים על תלושי השכר של התובעת).
מנהל החשבונות נחקר במשטרה והסביר כי הוא ציין על גבי התלושים הפיקטיביים קודים מיוחדים – "מספר מחלקה" – וזאת כדי שיוכל לדעת עבור אילו תלושים הוא אמור לגבות כסף מהראיסים. וכך העיד:
"ש: ספר לי למה היה צורך לחלק את דיווחי העובדים לפי מחלקות.
ת: מדובר בעובדים שהפרטים שלהם נמסרו לי ע"י שלושה אנשים, הדיווחים הועברו טלפונית ע"י כל אחד מהם בנפרד שזה התחיל עם מוחמד זידאן – אבו טאה לאחר מכן מטאה בנו ולאחר מכן מול מהראן, הם העבירו לי את פרטי העובדים ואני הייתי צריך לרשום לי למעקב מי מסר את הנתונים וממי אני אמור לקבל את התשלום ואז זה הקל עליי לסגור איתם את העניין הכספי כלומר כל תלוש 200 ₪ ששולמו אחת לחודש במזומן."
(חקירתו במשטרה מיום 13.10.15 בשעה 22:11 (ש' 22-26), מנספחי לכתב ההגנה).
בחקירתו במשטרה מיום 14.10.15 (ש' 68-71) ציין באופן ספציפי כי קוד המחלקה 6031 מעיד כי התלוש פיקטיבי ומשויך לראיס טאהה זידאן:
" ... המפתח למחלקות שלי בתוכנת השיקלולית הוא כדלקמן:
6031 – טאהה זידאן ..."

באותה חקירה מיום 14.10.15 (ש' 478-482) העיד ישראל תמיר כי קוד המחלקה 3036 מלמד על היות התלוש פיקטיבי, אך לא ידע לשייך אותו לאחד מהראיסים:

הראיסים מכרו לתובעים את התלושים תמורת 350 ₪ לכל תלוש פיקטיבי:
כעולה מפסקי הדין המרשיעים, תמורת כל תלוש גבו הראיסים, מהאנשים שעבורם הונפקו התלושים, כ-350 ₪, אותם חילקו בינם לבין מנהל החשבונות (סעיף 11 לכתב האישום של מנהל החשבונות).

דיווחים ותשלומים לרשויות לצורך יצירת מצג שווא: להשלמת המצג הכוזב דאג מנהל החשבונות לבצע פעולות שונות בספרי הנהלת החשבונות של אותם "מעסיקים נחזים" –, אשר במקרה דנן, אחד מהם הורשע בפרשה – ודיווח על אותם עובדים פיקטיביים כאילו הם עובדיהם של המעסיקים, בדיווחים השוטפים החודשיים והשנתיים לנתבע ולרשויות המס. המעסיקים הנחזים שילמו בכל חודש את הניכויים החודשיים לנתבע ולמס הכנסה עבור העובדים הפיקטיביים (בין ביודעין ובין בהוראת מנהל החשבונות).
בשיטה זו הנפיק מנהל החשבונות, במשך כמה שנים, מסמכים כוזבים רבים מאד (תלושי שכר, אישורי העסקה, מכתבי סיום העסקה וכיו"ב), ששימשו כבסיס להגשת מאות תביעות כוזבות לנתבע. התביעות אושרו ושולם בגינן ממון רב ע"י הנתבע למבוטחים אשר הגישו לנתבע תביעות רבות שבפועל היו תביעות כזב.

ביום 1.11.17 הורשע מנהל החשבונות, מר ישראל תמיר, באישומים שבכתב האישום המתוקן מיום 26.10.17.
כתב האישום המתוקן, בו הודה ישראל תמיר קובע כך:
"במעשיו המתוארים לעיל, פעל הנאשם באופן שיטתי, על פני שנים רבות, בכאלף מקרים, וביצע את העבירות הבאות: הנאשם זייף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר, עשה בהם שימוש, קיבל, בצוותא חדא עם הראיסים, התובעים וחלק מן המעסיקים, את כספי המל"ל במרמה, כל זאת בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי בביצוע העבירות במקביל, על ידי חבורה באופן מאורגן ושיטתי, בריבוי המקרים, היקפם ותחכומם והעובדה שנמשכו על פני שנים רבות והסתיימו למעשה רק עם מעצרו של הנאשם והאחרים באוקטובר 2015. כמו כן ביצע הנאשם פעולות ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו ואת עשיית הפעולה בו וביצע פעולות תוך שימוש בעורמה, במרמה ובתחבולה ומסר בדוחות שהוגשו על פי פקודת מס הכנסה, אמרה או תרשומת כוזבת במזיד, הכין וקיים פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות אחרות כוזבות וכל זאת בכוונה לעזור למעסיקים להתחמק מתשלום מס. מעשים אלה עשה הנאשם בין כמבצע עיקרי ובין כמבצע בצוותא עם אחרים כמפורט בכתב האישום".

סך הגמלאות ששולמו שלא כדין – מעל 12 מליון ₪: על פי פסקי הדין המרשיעים, סך כספי הגמלאות ששולמו ע"י הנתבע עקב תביעות הכזב שהתבססו על המסמכים המזויפים הצטבר לכדי סך של 12,381,541 ₪ (סעיף 15 לכתב האישום המתוקן של הראיסים, בו הודו ביום 12.2.18.).

סך העלמות המס כתוצאה מפרשה זו הגיע לסכום של כשלושים מליון ₪ (שם, סעיף 14).

הראיסים, עפ"י פסקי הדין המרשיעים, קיבלו יחד סך מצטבר של לא פחות מ-2,821,700 ₪. מסכום זה הם שילמו למנהל החשבונות את חלקו. (בסעיף 16 לכתב האישום מפורטים סכומי העתק בסך מאות אלפי שקלים שהרוויח כל אחד מהראיסים מהפרשה. סכומים אלו חושבו על בסיס מספר התלושים שמכרו הראיסים – 350 ₪ לכל תלוש)

הרשעת מנהל החשבונות והראיסים – גררה דרישה לחילוט רכוש בהיקף טובות ההנאה שקיבלו מהפרשה. בהסדרי הטיעון עמם פורטו סוגי הרכוש שעוקלו ודרישת החילוט.

הרשעת המעסיקים הביאה לדרישה מקבילה מרשויות המס: המעסיק הנחז ה בעניינינו, יהונתן עמיר (בנו של ישעיהו עמיר), הורשע גם הו בפרשה זו. מעסיק זה, כמו גם אחרים, עשה רווח גדול מהמס המופחת ששיל ם כתוצאה מניפוח הוצאות השכר של ו באופן פיקטיבי. ההרשעה לא באה במקום תשלום מס אמת, אלא ההפך - בסעיף 4 להסדרי הטיעון עם המעסיקים הנחזים נקבע כך:
"המדינה מבהירה כי הסדר הטיעון מתייחס רק להליך הפלילי ואינו פוגע בזכות המדינה לגבות מהנאשם כל חוב לרשויות המס או כל רשות אחרת בגין הפעילות נשוא כתב האישום".

התביעות לדמי אבטלה שהגישה התובעת בשנים 2009 ו- 2013 מצוינות בפירוש כתביעות פיקטיביות בפסק הדין המרשיע של מנהל החשבונות (כנספח לכתב האישום המתוקן מיום 26.10.17):
תביעותיה של התובעת דנן מופיעה ברשימה זו כך:

גם לכתב האישום של המעסיק, יהונתן עמיר, מיום 19.6.18, בו הורשע, בהודאתו, בעבירה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, התשכ"א -1961 , צורפה רשימה של תביעות פיקטיביות (נספח 5ב לכתב האישום). גם ברשימה זו מופיע שמה של התובעת ופרטי תביעתה שהגישה ביום 4.4.13.

גם בפסק הדין שבו הורשעו ארבעת הראיסים, הם הודו בכך שתביעותיה של התובעת לאבטלה משנת 2013, היא תביעה פיקטיבית (נספח 5ב ו- 12ב לכתב האישום, שהוא טבלה דומה בה מופיעים פרטי התובעת ותביעותיה כך :

דיון והכרעה
נקדים ונאמר כי אנו דוחים את התביעה. אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי הועסקה בתקופות הרלבנטיות על ידי המעסיקים הנטענים, בהיקפי המשרה הנטענים ובשכר הנטען. בנוסף, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי האמור בפסקי הדין המרשיעים אינו נכון.

להלן נימוקינו:

התובעת לא הוכיחה כי היתה "מבוטח" כהגדרת המונח בפרק ז' לחוק הביטוח הלאומי:
פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, מגדיר "מבוטח", לעניין דמי אבטלה, כך: "...עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו ...". כך, על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי היא עבדה בתקופות הרלבנטיות וכי התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין מי שהיא טוענת שהיו מעסיקיה.
במקום להוכיח כי היא היתה "עובד" של המעסיקים הנטענים, ביססה התובעת את תביעתה דנן, על הטענה כי טפסי התביעה לדמי אבטלה שהגישה לנתבע אינם כוזבים וכי יש לאשרם.
בעדותה לפנינו טענה התובעת, שהיא עבדה בחקלאות וכי מי שהסיע אותה למקום העבודה והיה אחראי על העבודה היה אחד מהראיסים – טאהה זידאן (עמ' 5, ש' 16).
ואולם, התובעת לא הביאה ראיה, עדות נוספת, צילום, מסמך או כל דבר אחר להוכחת טענה זו, פרט לעדותה הכללית והחסרה. היעדר ביסוס ראייתי זה בולט עוד יותר במקום בו נקבע בפסקי דין מרשיעים שהתביעות לדמי אבטלה, והתלושים שצורפו לה – פיקטיביים.

בתצהירה של התובעת חסר פירוט אודות העבודה שביצעה. מעבר לטענות כלליות לפיהן, עבדה התובעת במשך שנים בחקלאות דרך קבלן בשם זידאן, אין התובעת מפרטת בתצהירה פרטים נוספים שיש בהם כדי להוכיח שהתובעת אכן עבדה אצל המעסיקים הנטענים בתקופות הרלוונטיות.

חוסר מהימנותה של התובעת והסתירות המהותיות שנפלו בגרסתה:
התרשמנו כי עדות התובעת חסרה, נפלו בה סתירות והיא נמצאה בלתי אמינה בעינינו. זאת, מהנימוקים הבאים:

תלושי השכר שצרפה התובעת לטופס התביעה שלה נראים אחידים ואינם משקפים עבודה בחקלאות הכפופה לעונות השנה:
תלושי השכר שצורפו לטפסי התביעה לגמלה כוללים כולם חודש עבודה מלא (כולל ימי חופשה):
חודש אוקטובר 200 8: 22 ימי עבודה;
חודש נובמבר 2008: 24 ימי עבודה;
חודש דצמבר 200 8: 22 ימי עבודה;
חודש אפריל 2012: 23 ימי עבודה ו 2 ימי חג ;
חודש מאי 2012: 24 ימי עבודה ויום חג אחד ;
חודש יוני 2012: 24 ימי עבודה
תלושי השכר כוללים 7 שעות עבודה לכל יום עבודה. השכר המופיע בהם הוא מכפלת 7 שעות במספר ימי העבודה ובשכר השעתי.
ודוק: תלושי שכר מסודרים מסוג זה מתאימים יותר לעבודה במקום סגור, ששעות העבודה בו הן קבועות וסגורות (7 שעות קבועות כל יום, כל החודש), ולא לעבודה בחקלאות שהיא כפופה לפגעי מזג האויר, ומשתנה עונתית. כך, למשל, בחודשי החורף ישנם ימי גשם וימי סגריר שבהם, כידוע, לא עובדים בשדה. לעומת זאת, בחודשי הסתיו, ישנה עבודה רבה ומזג האויר הנוח מאפשר עבודה בשעות ארוכות הרבה יותר מאשר בקיץ, לעבודה בחוץ. תנודתיות כזו, שהיינו מצפים לראותה בתלושי שכר של עובד בחקלאות, הן בשעות העבודה היומיות ובעיקר במספר ימי העבודה, נעדרת מתלושי השכר, ומעידה, לטעמינו שמדובר בתלושי שכר פיקטיביים. בכך יש חיזוק להודעות שנתן מנהל החשבונות במשטרה אודות אותם תלושים.

סיבת הפיטורים שצוינה במכתב סיום ההעסקה אינה סיבת הפיטורים שהעידה עליה התובעת. כפי שתואר בסעיף 3 לעיל, במכתב סיום ההעסקה נכתב כי התובעת פוטרה "עקב צמצומים בעבודה".
למרות זאת, מעדותה של התובעת עולה כי היא כלל לא פוטרה, אלא עזבה את העבודה מטעמי בריאות:
" ש. אמרת שהפסקת לעבוד בגלל הגב.
ת. כן יש לי בעיות גם בגב וגם בכתפיים.
(עמ' 4, ש' 32 – עמ' 5 ש' 1 )
עדותה של התובעת סותרת את האמור במכתב סיום ההעסקה ויש בכך הן כדי להטיל דופי של ממש באמינות עדותה והן כדי לחזק את המסקנה שמכתב סיום ההעסקה הוא פיקטיבי.

עדותה של התובעת בפנינו לא מתיישבת עם המסמכים שעליהם היא מבקשת להסתמך.
התובעת נחקרה בחקירה נגדית לגבי העבודה ב עונת החורף. התובעת תיארה בתשובתה מצב הגיוני, לפיו, העבודה בתקופה זו היתה מושפעת מתנאי מזג האוויר וכי בימים שהיו גשמים חזקים לא היו עובדים.

עדות זו של התובעת סותרת את תלושי השכר שעליהם היא מבססת את תביעותיה לדמי אבטלה שהגישה לנתבע, שכן תלושי השכר מלמדים על עבודה במשרה מלאה, 22-25 ימים בחודש, 7 שעות ביום ללא תלות בעונות השנה ומזג האויר .

כאן המקום להדגיש כי איננו סבורים שהתובעת לא עבדה בחקלאות, אלא שלא השתכנענו שהתובעת עבדה בחקלאות אצל המעסיקים הנטענים, במשך הזמן הנטען, במספר ימי העבודה הנטענים ובשכר הנטען (היינו כפי שפרטה בטפסי התביעה שהגישה לדמי אבטלה, וכעולה מהתלושים שצרפה לתביעות אלו). ובפירוט: התובעת לא נשאה בנטל להוכיח שהיא הועסקה במשך הזמן הנדרש בחוק לצורך רכישת זכאות לדמי אבטלה, ולא בהיקף המשרה והשכר.
משנשלל תוקפם של תלושי השכר, בפסקי הדין המרשיעים, היה על התובעת להוכיח כי הועסקה כאמור בתביעתה לדמי אבטלה. זאת לא עשתה.

עדותה של התובעת בפנינו סותרת את דוח תקופות העיסוק.
התובעת נשאלה בחקירה לגבי עבודות קודמות והעידה כי לא עבדה במשק בית. עדותה זו של התובעת אינה מתיישבת עם דו"ח תקופות העיסוק של הנתבע, לפיו דווחה התובעת כעובדת משק בית בחודש דצמבר 2016.
(עמ' 5, ש' 4-5)
גם בסתירה זו יש כדי להטיל דופי בעדותה, ובוודאי בזכרונה.

אנו מקבלים את הקביעה המפורשת בפסקי הדין המרשיעים, כי התביעות לדמי אבטלה (מ- 2009 ו- 2013) הן תביעות פיקטיביות וכוזבות:
ואלה נימוקינו:
התובעת לא נשאה בנטל להפריך את פסקי הדין המרשיעים ולא הראתה, אף לא ברמז, כי הקביעות שנקבעו בהם אינן נכונות. התובעת הסתפקה בהעלאת טענות כנגד ההודעות שנגבו במשטרה, נגד פסקי הדין המרשיעים. לכל טענותיה התייחסנו מטה במפורט, ולא מצאנו שיש בהם כדי להפריך את האמור בפסקי הדין המרשיעים – רחוק מכך.
כפי שפורט לעיל, בעיקר לא נשאה התובעת בנטל להוכיח שהיא עבדה אצל אותם מעסיקים בכל אחת מהתקופות הרלוונטיות (ללא קשר להודעות במשטרה ולפסקי הדין של המורשעים בפרשה).
פסקי הדין המרשיעים מהווים ראיה בהליך זה:
על פי הוראות סימן ז' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, מהווה פסק דין מרשיע ראיה לכאורה במשפט אזרחי.
סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כי ביה"ד לעבודה לא יהא קשור בדיני ראיות. כך, ביה"ד הארצי הכיר בקבילותו של פס"ד מרשיע שאינו חלוט (עקב ערעור), בין היתר לאור האמור בסעיף 32 הנ"ל (עע 628/07 אלמוני נ' פלונית [פורסם בנבו, ניתן ביום 27.08.09]).
פסקי הדין המרשיעים מבוססים על כתבי אישום שהתגבשו מחומרי החקירה שהיו בפני הנתבע עת נתן החלטותיו מיום 14.3.17, לדחות את התביעות. חומרי חקירה אלו היו, לכל הפחות, ראיות מנהליות שעמדו בפני הנתבע ומהווים ראיה בבית הדין לעבודה עת מותקפת ההחלטה שקיבל הנתבע על בסיסן.
זאת, מעבר לעובדה שבעקבות פסקי הדין המרשיעים הפכו ראיות מנהליות אלו לממצא בפסק דין מרשיע, על כל הכרוך בכך.

נקודות נוספות המחזקות את הקביעה כי טפסי התביעה על נספחיהם הם פיקטיביים:
מעבר לנדרש, ומעבר לקביעה המפורשת בפסקי הדין המרשיעים, מצאנו לנכון להוסיף כמה נקודות המחזקות את מסקנותינו:

הודאתו של מנהל החשבונות כי תלושי השכר שעליהם צוין מספר מחלקה 6031 ו- 303 6 הם תלושי שכר פיקטיביים (כפי שפורט בסעיף 10 לעיל). כזכור, מספרים אלו מופיעים על תלושי השכר של התובעת.
התובעת היתה הגורם ששילם עבור כל אחד מהתלושים הפיקטיביים:
כפי שפורט בסעיף 11 לעיל, פסקי הדין המרשיעים קובעים במפורש כי עבור כל תלוש נגבו מהאנשים שעבורם הוצאו תלושי השכר, ע"י הראיסים, 350 ₪.
בנסיבות העניין השתכנענו, כי התובעת או מי טעמה הם אלו שנשאו בתשלום זה, שכן היו הגורם הישיר שהרוויח מהנפקת תלושים אלו.

טענותיה של התובעת כנגד פסקי הדין המרשיעים וחומר החקירה:
כאמור, התובעת לא הביאה ראיות להוכחת היותה זכאית לדמי אבטלה. את עיקר טענותיה כיוונה התובעת נגד חומרי החקירה ופסקי הדין המרשיעים.
אנו דוחים טענות אלו אחת לאחת, כדלקמן:
"הודעות המעסיקים ומנהל החשבונות אינן קבילות, ומכל מקום – יש לייחס להם משקל נמוך":
ב"כ התובעת טען, בסיכומיו, כי יש לייחס להודעות המעסיקים ומנהל החשבונות, אשר נגבו במשטרה, על נספחיהם (אשר צורפו כנספחים לכתב ההגנה של הנתבע) משקל מועט.
לטענתו, נותני הודעות אלה לא היו עדים בהליך זה, ולפיכך לא ניתן היה להגיש את ההודעות כראיות בהליך, ויש לייחס להם משקל נמוך.
אנו דוחים טענה זו. להלן נימוקינו:
כפי שפורט לעיל מדובר בחומר חקירה אשר התגבש לכתבי אישום שעל בסיסם הורשעו המעורבים בפרשה. כלומר- ממצאים העולים ממנו נתקבלו כממצאים בפסקי דין מרשיעים.
הודעות המעסיקים ומנהל החשבונות, על נספחיהם (להלן – חומרי החקירה), היו החומר על בסיסו ניתנה החלטת הדחייה מיום 14.3.17 נשוא תביעה זו.
הנתבע הוא גוף מנהלי שאמון על קיום הוראות חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. חומר ראייתי זה, שעמד לפני הנתבע עת נתן החלטתו לדחות את התביעות, הוגש על ידיו לבית הדין, כבסיס עליו התבססה עמדתו. אין ספק כי על מנת להגן על החלטה מנהלית מסוג זה על הגוף המנהלי להציג בפני בית הדין לעבודה את המסמכים על בסיסם התקבלה ההחלטה.
סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי בית הדין לא יהא קשור בדיני הראיות. גם מסיבה זו איננו סבורים כי יש לקבל את טענת התובעת.
התובעת יכולה היתה להביא ראיות סותרות. היא נמנעה מכך. היא גם לא זימנה עדים אחרים (למשל את המעסיקים הנטענים). גם על רקע זה, יש לדחות את טענותיה בעניין משקל.

"יש ליתן משקל נמוך לאמור בפסקי הדין המרשיעים, משום שהם מבוססים על הודאות והסדרי טיעון":
ב"כ התובעת טוען כי יש ליתן משקל נמוך להרשעות שניתנו על בסיס הודאות. לטענתו, לכתבי האישום על נספחיהם ניתן תוקף של פסק דין. לטענתו יש ליתן משקל נמוך לממצאים העולים מכתבי האישום מאחר שלא נערך בהם דיון משפטי לגופו של עניין. מעבר לכך, יש ליתן להם משקל ראייתי נמוך כיוון שהתובעת שלא היתה צד להליך הפלילי.
ב"כ התובעת מוסיף וטוען כי יש להניח שהמורשעים היו מוכנים להודות גם בעובדות שאינן אמת כדי להגיע להסדר טיעון ולכן לא ניתן ללמוד מפסקי הדין המרשיעים שתביעותיה של התובעת לדמי אבטלה הן תביעות פיקטיביות.
אנו דוחים טענה זו. כפי שפירטנו לעיל, החוק והפסיקה מעניקים לממצאיו של פסק דין מרשיע מעמד ראייתי בהליך אזרחי.
אנו דוחים גם את הטענה הנוספת, החותרת, למעשה, תחת הודאות נאשמים והסדרי טיעון.
ואולם, נדגיש, גם לגופו של עניין טענה זו אינה נכונה: כפי שפירטנו בסעיפים 17 ו- 1 8 לעיל, כל אחד מהמורשעים בפרשה הבין היטב כי הודאה בכל תביעה כוזבת שהוגשה לנתבע במסגרת הקנוניה, מעמידה אותו בפני דרישה להשבה במסגרת ההליך הפלילי (חילוט רכושו) וכן בתביעה מרשויות המס. כך, היה למורשעים דווקא תמריץ שלילי להודות בכך שתביעות התובעת לדמי אבטלה הן תביעות פיקטיביות!

"זהות המעסיקים אינה חשובה":
טוען ב"כ התובעת כי זהות המעסיקים אינה חשובה, וכל עוד הוכיחה התובעת כי היא "עבדה" – די בכך.
אנו דוחים טענה זו ומקבלים את עמדת הנתבע כי זהות המעסיקים חשובה גם חשובה. יתר על כן, איננו רואים צורך להידרש לטענה זו, מאחר שכפי שפירטנו לעיל, התובעת לא נשאה בנטל להוכיח כי עבדה בחקלאות אצל המעסיקים הנטענים במשך התקופה הנטענת. לא די בהעלאת טענה כללית כי "עבדתי בחקלאות". על התובעת להוכיח כי עבדה אצל מעסיק ספציפי, תקופה ספציפית בהיקף ובשכר מסויימים. כפי שציינו, איננו שוללים אפשרות שהתובעת אכן עבדה בחקלאות ובשדות. אולם, שוכנענו כי תלושי השכר שצרפה לתביעותיה הם פיקטיביים. העובדה שהיתה צריכה לרכוש תלושי שכר פיקטיביים בכסף מעידה כי אפילו אם עבדה בהיקף מסויים (שלא הוכח) בחקלאות לא היתה מגיעה לתקופת האכשרה המזכה, ומסיבה זו ראתה לנכון לרכוש את תלושי השכר הפיקטיביים.

"לא הוגש כתב אישום כנגד התובעת":
ב"כ התובעת טוען כי העובדה שלא הוגש כתב אישום כנגד התובעת מלמדת כי התובעת אכן עבדה.
אנו דוחים טענה זו. אי הגשת כתב אישום נגד התובעת אינו מוכיח שהתביעות אינן כוזבות. נגד רבים מהתובעים בפרשת כתם הפרי לא הוגש כתב אישום ולא ניתן, לטעמנו, להתייחס לתובעת בשונה מהם. כפי שפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה שעבדה אצל אף אחד מהמעסיקים באף אחת מהתביעות לדמי אבטלה. יתר המסמכים בתיק מעידים שכל תביעותיה כוזבות ופיקטיביות.

סיכומים של דברים:
דינה של התביעה להידחות.
עדותה של התובעת בפנינו הייתה חסרה מאוד, לשון המעטה; והיא לא נשאה בנטל להוכיח כי עבדה בתקופות הרלבנטיות לתביעה זו.
בנוסף, ניצבים לפנינו פסקי הדין המרשיעים, להם יש משקל רב בניתוח מאזן ההסתברות של הראיות בתיק זה. שישה נאשמים שונים, בהכרעות של בית המשפט המחוזי בנצרת, הודו בכך שתביעותיה של התובעת לדמי אבטלה הן תביעות פיקטיביות וכוזבות, פרי קשר שקשרו הם כולם על מנת להונות גורמים שונים, לרבות הנתבע. ממצאי פסקי הדין המרשיעים מתיישבים עם חומר החקירה שעל בסיסו נדחו תביעותיה של התובעת לדמי אבטלה. התובעת לא נשאה בנטל להוכיח כי האמור בפסקי הדין המרשיעים אינו נכון.

הוצאות ההליך:
ב"כ הנתבע טענה לפנינו כי מקרה זה מצדיק חיוב התובעת בהוצאות לדוגמא.

כידוע, בהליכים על פי חוק הביטוח הלאומי נהוג לפסוק הוצאות לחובת התובע במשורה, אם בכלל. תכליתו של נוהג זה היא הרצון למנוע כל מכשול בפני תובע המבקש לממש את זכות הפניה לערכאות, כאשר מדובר בביטחון סוציאלי.
יחד עם זאת, בית הדין הארצי הכיר, לא פעם באפשרות הטלת הוצאות בתיקי ביטוח לאומי, וראה לעניין זה למשל, עבל 59280-01-17 הרשטיק יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו, ניתן ביום 10.08.17] שם נפסקו 3600 ₪ וכן עב"ל 40280-10-17 ליב רוטנשטרייך נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו, ניתן ביום 15.04.18]) שם נפסקו 1000 ₪.
גם במקרים אלו מדובר היה בפסיקת הוצאות מתונה וזאת, כפי שצויין ע"י בית הדין הארצי: "ובהתחשב בכך שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי...".

נראה לנו כי הרעיון העומד בבסיס פסיקת הוצאות מתונה בתיקי ביטחון סוציאלי אינו מתאים למקרה דנן.
שוכנענו, על בסיס פסקי הדין המרשיעים והראיות שהוצגו בפנינו בתיק זה כי התביע ות לדמי אבטלה שהגישה התובעת התבסס ו על מסמכים כוזבים ופיקטיביים, כחלק מקשר מתוכנן ומוזמן, שנועד להונות את הנתבע. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי התובעת אינה יכולה ליהנות מהיחס שניתן לתובעים המבקשים לממש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי, ותביעתם נדחית.
אדרבא, לטעמנו התייחסות "מתונה" לתביעה שבפנינו חותרת תחת תכליתו של תחום הביטחון הסוציאלי. "תחום הביטחון הסוציאלי" הוא למעשה רשת הביטחון החברתית הבסיסית במדינה. רשת זו מבוססת גם על הסולידריות החברתית שמכוחה תומך הציבור בנזקקים שבקרבו.

הצגת תלושי שכר פיקטיביים ואישורי העסקה כוזבים על מנת לזכות שלא כדין בזכויות מתחום הביטחון הסוציאלי פוגעת קשה בתדמיתו הציבורית של הביטחון הסוציאלי, של מדינת הרווחה ושל ציבור שלם אשר נזקק – באופן אמיתי – לסיוע הכלכלי שהציבור מושיט לו באמצעות הנתבע. מעשים כאלו עלולים לפגוע במוכנותו של הציבור לסייע כאמור.
משהשתכנענו כי התובעת השתמשה בתלושי שכר פיקטיביים ואישורי העסקה כוזבים על מנת לזכות שלא כדין בדמי אבטלה, בהיקפים גדולים, לאורך שנים, בהגשת תביעות כוזבות לדמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי המדובר בנסיבות חמורות בהן יש לקבל את הבקשה החריגה של הנתבע לחייב בהוצאות לדוגמא.

על כן אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבע תוך 30 יום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

35 . על פסק דין זה ניתן לערער בזכות לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט, (22 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

בועז גולדברג, שופט

מר דב אייזיק
נציג ציבור (עובדים)


מעורבים
תובע: הנדיה סעאידה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: