ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י נגד מדינת ישראל :

לפני: כבוד השופט יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים גב' חנה קפלניקוב
נציגת ציבור מעסיקים גב' יהודית טל

המבקשת
הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י
ע"י ב"כ עו"ד יעל שילוני .
-
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גילה חממי פינק .

פסק דין

לפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המעו"ף ארגון הכבאים המקצועיים בארץ ישראל (להלן: " ההסתדרות" או "המבקשת"), כנגד מדינת ישראל- הרשות הארצית לכבאות והצלה, הממונה על השכר והחשב הכללי במשרד האוצר (כולם ביחד ייקראו להלן: "המדינה").

במרכזו של הסכסוך, בקשת ההסתדרות להורות למדינה על עצירת הפסקת תשלום "תוספת כוננות"/"תוספת איתורית" (להלן תיקרא: " התוספת"), עד לביצוע מנגנון כמוסכם בסעיף 6ח' להסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים ביום 15.7.12 (להלן ייקרא: " הסכם הרפורמה" או "ההסכם").

לחלופין, מבוקש להימנע מכל פעולה בטרם ביצוע ההליך הקבוע בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 (להלן: " חוק יסודות התקציב"), במסגרתו נקבע שיעור ההשבה.

המבקשת, היא ארגון העובדים היציג , המייצג את כלל כבאי המדינה.

עד להקמת הרשות הארצית לכבאות והצלה בחודש פברואר 2013, ניתנו שירותי הכבאות כשירותים מוניציפליים במסגרת איגודי ערים ויחידות כבאות עירוניות.

במסגרת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב- 2012 (להלן: "חוק הכבאות"), הועברו כל ההתחייבויות של איגודי ערים לכבאות ומחלקות הכבאות ברשויות המקומיות לאחריותה של המדינה. ביום 8.2.2013 כוננה הרשות הארצית לכבאות והצלה.
קדם לכך נחתם "הסכם הרפורמה", אשר הסדיר את מעבר העובדים מאיגודי הערים והמחלקות העירוניות לכבאות, אל שרות המדינה, כפי שנקבע בחוק הכבאות.

סעיף 6 להסכם הדן בזכויות של "עובד עובר", קובע לאמור:

"א. תנאים ותניות המסדירים את ככלי הזכאות לשכר וכן הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, על מנגנוני עדכונם, לרבות כללי התגמול בעד עבודה במשמרות, בשבת, חג ושעות נוספות (להלן: "תנאים ותניות"), שנחתמו, הוסכמו, נקבעו או הונהגו באיגוד ערים או במחלקה עירונית, עובר ליום חתימה על הסכם זה, ואשר הינם כדין ובהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ימשיכו לחול באותה מתכונת ובאותו מעמד משפטי לגבי עובד עובר, וזאת למעט עניינים שיוחרגו וישונו כאמור בהסכם זה.
(להלן: הכול ביחד: "חוקת התשלומים" או "חוקת תשלומים", לפי ההקשר).

מובהר כי אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מכל עילת תביעה העומדת לעובד עובר במועד חתימת הסכם זה (אם קיימת).

למען הסר ספק, חוקות התשלומים מתייחסות גם להסכם הקיבוצי שבין הסתדרות המעו"ף לבין מרכז השלטון המקומי מיום 17.5.2012.

מובהר, כי האמור לעיל חל גם לגבי יישום התנאים והתניות לאחר יום חתימת הסכם זה , ובלבד שהיישום הוא בהתאם לחוקות התשלומים (כגון, השלמת פז"מ לדרגה , הטבות כתוצאה ממעבר לעבודת יום כמפורט בהסכמים הקיבוציים מיום 7.3.2002..., תוספת קידום ראשון או שני כאמור בהסכם מיום 29.7.2010 ... ותשלום גמולי השתלמות לסוגיהם לזכאים).

ב. ...
ג. ...
ד. מובהר, כי חוקת התשלומים כוללת, לגבי כבאי ותיק, גם את הפיצוי המשולם בגין אבדן עבודה במשמרות ... . בכלל זה מובהר , כי תישמר לעובד הזכות לעבודה בשעות נוספות (ולתגמול בעדן), במסגרת הפיצוי האמור, ככל שקיימת.
ה. מובהר, כי חוקת התשלומים לגבי עובד עובר, לרבות תוספות להן יהיה זכאי עובד עובר בעתיד (מכוח חוקת התשלומים), לא תשתנה לאחר קליטתו ברשות כתוצאה מהעברה למקום עבודה אחר במסגרת הרשות או כתוצאה מהעברתו למשרה אחרת במסגרת הרשות.
ו. ...
ז. הוראות סעיף זה גוברות על כל הוראה אחרת מכל מקור שהוא.
ח. למען הסר ספק, ככל שתתעוררנה מחלוקות לגבי יישום סעיף זה, לרבות בכל הנוגע לתחולה או אי תחולת תוספות שכר, הטבות אחרות וכיוצב', הן יידונו בוועדת היגוי."

לטענת ההסתדרות, אין המדינה רשאית להפסיק את תשלום אותה התוספת שמקורה ב"חוקות התשלומים", ללא ביצוע המנגנון הקבוע בסע' 6ח' להסכם הרפורמה, קרי, כינוסה של ועדת היגוי, או לחלופין, ההליכים הקבועים בחוק יסודות התקציב.

המדינה טוענת לעומת זאת, כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן הלכה למעשה מדובר באסופת תביעות אינדיבידואליות של 11 כבאים בלבד , שאינן ראויות להידון כהליך קיבוצי. עוד טוענת המדינה , כי מדובר בתוספת שהחלה להשתלם בטעות , לאחר מעבר מעברם של אותם 11 כבאים לשרות המדינה , ולכן אין מקום לקיים את המנגנון הקבוע בסע' 6ח' להסכם הרפורמה. לפי המדינה, גם אין מדובר בחריגת שכר לפי סע' 29 לחוק יסודות התקציב, אלא בתשלום יתר , של רכיב שכר ששולם לאותם כבאים בטעות , וללא כל בסיס נורמטיבי או הסכמי .

ההלכה באשר להבחנה בין סכסוך קיבוצי לבין סכסוך אינדיווידואלי, גובשה זה מכבר, ועיקריה, יפורטו להלן.

בדב"ע נז/4-68 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון – מדינת ישראל, (פסק הדין מיום 9/4/98, להלן: "עניין ארגון סגל המחקר"), נפסק לעניין זה:

"המחוקק הבחין בין תובענה שבין עובד ומעבידו , שעילתה ביחסי עבודה לבין תובענה בסכסוך קיבוצי, בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי (ר'
סעיפים 24(א)(1) ו-(2) ו-25(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969).
הצדדים בשני סוגי התובענות הם צדדים שונים, עילות התביעה הן שונות, מהות הסעדים היא שונה וסדרי הדין בהם שונים (ר' דב"ע מה/12-4 מדינת-
ישראל – ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע יז 3, 13-12).
ככלל, הסכסוך הקיבוצי מתייחס לעניינים העולים מהחלק האובליגטורי של הסכם קיבוצי או הוראה נורמטיבית המקנה מעמד לארגון העובדים, אך סכסוך קיבוצי אינו מצבור של סכסוכים אינדיבידואליים. הדברים פורטו בדב"ע שן/10-4, שן/11-4 קרן היסוד - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח ואח', פד"ע כב 111, 119-118, וההלכה סוכמה שם כדלקמן:
'בדרך כלל סכסוך שנושאו הוא הוראות נורמטיביות שבהסכם קיבוצי יכול להיות סכסוך קיבוצי, אם יש לארגון העובדים עניין בו, בשים לב לאופיו, להיקפו ולמידת חשיבותו התקדימית, העקרונית והפרשנית של הסכסוך, ואם הוא נוגע לכלל העובדים או שהוא עניינה של קבוצה מבין העובדים'.

יש כמובן לראות בחיוב , את התייצבותו של ארגון עובדים לשמירה על זכויותיו של עובד במקום העבודה. עם זאת, יש לשאול את השאלה האם התייצבות זו צריכה להיות בדרך של סיוע ותמיכה בתביעה האינדיבידואלית של העובד, או שהיא ניתנת להיעשות בדרך של ניהול 'סכסוך קיבוצי' נגד המעביד.
ככל שלארגון העובדים יש זכות על-פי ההוראה הנורמטיבית שבהסכם הקיבוצי, ברור שהוא יכול לנהל "סכסוך קיבוצי" בעניין קיומה או הפרתה של אותה זכות, וניתן לו מעמד לשם כך. ככל שאין לו זכות כאמור, אך יש לארגון העובדים השקפה בנושא מסוים או עמדה בסכסוך מסוים, תעלה שאלת חשיבותו של הסכסוך והשאלה העקרונית בו, הכל כמפורט בדב"ע שן/10-4, שן/11-4 המצוטט בפיסקה 19 לעיל."

(ראה גם: דב"ע שנ/4-10 קרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל – הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, פד"ע כב 111; דב"ע מח/2-4 הסתדרות המהנדסים - כור תעשיות בע"מ, פד"ע יט 275).

עוד נפסק לאמור:

"ב) האבחנה בין השניים יורדת לשורשו של משפט העבודה והחשובה היא ליחסי עבודה (דב"ע לה/4-4, [פורסם בנבו] [11], בע' 288- מול האותיות ו-
ז). אין זה עניין פרוצדורלי גרידא. הליכה בדרך שאינה מיועדת לעניין, יכול וגם תפגע בזכויות הפרט, עקב מגבלות המוטלות על ראיות וטענות לתחום הנורמטיבי, אשר אינן מוטלות עת פועלים בתחום האובליגטורי - בתחום שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; ג) בין הקצוות, התשובה היא פועל יוצא של נתונים שונים, והם, בראש ובראשונה – מקור הזכות שהיא נשוא ההליך, מהותה של אותה זכות ו"הסעד" שלו עותרים מבית-הדין".

(ר' : דב"ע מה/4-12 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, פ''ד יז, עמ'
3)

העולה מן הפסיקה שצוטטה לעיל, הוא, כי אין מקום להפוך אסופת סכסוכים אישיים, לסכסוך קיבוצי (ר' לעיל: עניין ארגון סגל המחקר).

כפי שמשתמע מטענות הצדדים לפנינו, מדובר ב-11 כבאים בלבד המועסקים באילת (ר' פרוטוקול מיום 19.2.19, עמ' 6 ש' 18,26, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 24.2.19 ש' 7, 16).
אין פרטים מדויקים המתייחסים פרטנית לכל אחד מהם, מתי החל לקבל את התוספת ובאיזה שיעור. נראה כי המועד בו כל אחד מהם החל לקבל את התוספת הוא שונה, וכך גם שיעורה (עמ' 2 ש' 8-9, עמ' 6 ש' 26).
מר חגי סקורי, אשר העיד מטעם המבקשת, סיפר בעדותו: "לשאלתך- לעניין השימועים- והטענות שהעלינו בשימועים, לגבי אותם 11 מבקשים, לגבי המונח אובדן משמרת, אני מכיר את המונח הזה. אני לא מכיר את כל המחוזות , ולא יודע אם המונח הזה רלוונטי לכל המחוזות. אני מכיר את אילת, וזה שונה מכל אזור לאזור. כל מחוז יש לו אבדן משמרת אחר."

אין חולק, כי בסופו של יום (לאחר החתימה על הסכם הרפורמה), החלו העובדים שעניינם במחלוקת, או לפחות מרביתם לקבל את התוספת (ר' עדות מר חגי סקורי- עמ' 6 ש' 16-21, עמ' 7 ש' 1-11). על פי הבנתנו, ביום 15.1.19 הודיעה המדינה פרטנית לכל אחד מאותם 11 כבאים רלוונטיים על הפסקת תשלום התוספת החל ממשכורת חודש ינואר 2019, המשתלמת ב-1.2.19 (ר' דוגמה המצורפת כנספח מב/8 לבקשה). לאותם עובדים גם קוימו שימועים, כפי הבנתנו הן בשאלת הפסקת תשלום התוספת והן בשאלת ההשבה, כאשר בשאלת ההשבה בכלל טרם התקבלה החלטה סופית , ע"י הגורמים המוסמכים אצל המשיבה (ר' עמ' 6 ש' 21-23).

יתרה מזאת, נותר ערפול כבד, בשאלה מהו המקור מכוחו בכלל השתלמה אותה התוספת, והאם אכן מדובר במקור הסכמי, שהוא קודם להסכם הרפורמה והמעבר לשרות המדינה, כטענת המבקשת, או האם מדובר בתוספת ללא מקור נורמטיבי , שהשתלמה לאותם כבאים בודדים בטעות או מכוח "נוהג" . ממילא, נותרה גם השאלה, בדבר עצם הזכאות של כל אחד ואחד מהם לתשלומה (ר' עדות מר חגי סקורי- עמ' 6 ש' 16-21, עמ' 7 ש' 1-11, עמ' 8 ש' 1-14, 19-32, עדות מר תומר שרבף- עמ' 11 ש' 8-29, עמ' 12 ש' 1-9, 30-31, עמ' 13 ש' 1-25) . יוצא אפוא , שגם הכרעה עקרונית בשאלת תחולת התוספת, כלל לא הייתה מסיימת את הסכסוך הפרטני שבין כל אחד ואחד מהעובדים, לבין המשיבה.

אם נסכם את הדברים, ניתן לומר, כי לאור האמור לעיל , שוכנענו לקבל את עמדת המדינה, לפיה: עניינם של אותם 11 כבאים, אינו ראוי להתברר בדרך של סכסוך קיבוצי , אלא באופן פרטני תוך בדיקת מצבו העובדתי והמשפטי של כל אחד מהם.

לאור האמור, הדרך הראויה לטעמנו, היא לנהל סכסוך כזה, בדרך של הגשת תביעה אישית נפרדת לכל עובד ועובד. זו הי יתה צריכה להיות "דרך המלך" בסכסוך הנוכחי. העובדה שהתובעים סברו אחרת, אין בה כדי לגרור את ביה"ד, לראות באוסף של סכסוכים אינדיבידואלים, כ"סכסוך קיבוצי".

למותר לציין, כי אילו היו התובעים מגישים כל תביעה בנפרד, יתכן והיה מקום ל"איחוד דיוני". ואולם, איחוד כזה אינו הופך את הדיון ל"הליך קיבוצי" . שכן, איחוד דיוני , אינו סולל את הדרך לראות בקובץ תביעות פרטניות , כ"סכסוך קיבוצי", על כל המשתמע מכך מן ההיבט המהותי והדיוני, גם יחד.

בשולי הדברים נעיר, כי גם ב"עניין סיידוב" שהוזכר ע"י הצדדים (ס"ע 56856-05-15, ס"ע 28977-05-12 אולג סיידוב ואח' נ' איגוד ערים אזור באר שבע ואח', מיום 15.7.14; ע"ע 66754-09-14 אולג סיידוב ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 16.8.18), דן בית הדין בסכסוך , כמקבץ של תביעות פרטניות הנוגעות ל-19 כבאים המשרתים בבאר שבע , ולא כהליך קיבוצי.

סוף דבר:

דין "התובענה הקיבוצית" - להימחק.
הכרעתנו, בעיקרה היא הכרעה משפטית, ולכן לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, (14 מאי 2019), בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור עובדים
גב' חנה קפלניקוב

יצחק לובוצקי, שופט

נציגת ציבור מעסיקים
גב' יהודית טל


מעורבים
תובע: הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: