ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ט.מ.י פלב"מ אחזקת מפעלים בע"מ נגד באסל עתאמנה :

בפני כבוד השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשות:

  1. ט.מ.י פלב"מ אחזקת מפעלים בע"מ
  2. הכשרה הישוב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דיאנה חלבי ואח'

נגד

המשיב:

באסל עתאמנה
ע"י ב"כ עוה"ד זיאד חביבאללה ואח'

בית משפט קמא ביטל, נוכח האמור , את קדם המשפט שהיה קבוע ליום 21.6.18 וקבע , שאם לא תוגש חוות דעת רפואית מטעם המבקשות עד 1.8.18 יחייב בית המשפט את המבקשות בהוצאות לאוצר המדינה.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט י' פרידמן) מיום 14.4.19 ב-ת"א 65669-05-17, לפיה נדחתה בקשתן של המבקשות (הנתבעות בבית משפט קמא) להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמן.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב הגיש כנגד המבקשות ביום 31.5.17 תובענה לפיצויי נזיקין בגין תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו , ביום 10.11.15 במהלך עבודת אינסטלציה שביצע מטעם מעבידתו , המבקשת מס' 1, באתר עבודה שבמפעל אינטל בדרום.

לכתב התביעה צירף המשיב את חוות דעתו של האורתופד ד"ר מאג'ד גנאים, שקבע למשיב 15% נכות בגין הגבלה בתנועות כתף ימין עד גובה השכם. צוין בכתב התביעה , שהמוסד לביטוח לאומי קבע למשיב 10% נכות.

כתב ההגנה מטעם המבקשות הוגש ביום 5.12.17. לא צורפה חוות דעת רפואית מטעם המבקשות לכתב ההגנה, פרט לכך שצוין, בסעיף 21 , שהמבקשות שומרות על זכותן לבדוק את המשיב על ידי מומחה רפואי מטעמן ולהגיש חוות דעת נגדית.

ג. בהחלטה מיום 10.12.17, לקראת קדם המשפט שנקבע ליום 21.6.18 (בטעות צוין בהחלטה מיום 10.12.17, כי תאריך קדם המשפט הוא 21.6.17) קבע בית משפט קמא , שעל המבקשות להגיש חוות דעת מטעמן בתוך 90 יום ממועד שהומצא ל הן כתב הויתור על סודיות רפואית, ואולם, גם לאחר חלוף הזמן לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם המבקשות. ביום 8.4.18 ניתנה החלטת בית משפט קמא, לפיה על ב"כ המבקשות לפרט בתוך 10 ימים אימתי הומצא כתב הויתור על סודיות רפואית, מתי הייתה פניה לאיסוף חומר רפואי, האם נקבע מועד לבדיקת המשיב, אצל מי, והאם נבדק.
בהִעדר תגובה ניתנה החלטה נוספת ביום 25.4.18 ובה נקבע, שאם לא תוגש חוות דעת רפואית עד 15.5.18 יקבע בית המשפט, שהמבקשות מיצו זכותן להגישה.

בית משפט קמא ביטל, נוכח האמור , את קדם המשפט שהיה קבוע ליום 21.6.18 וקבע , שאם לא תוגש חוות דעת רפואית מטעם המבקשות עד 1.8.18 יחייב בית המשפט את המבקשות בהוצאות לאוצר המדינה.

לא הוגשה חוות דעת , ואף לא בקשה או הודעה כלשהי מטעם המבקשות , וביום 12.9.18 ניתנה החלטת בית משפט קמא , לפיה חלפו 9 חודשים מאז הגשת כתב ההגנה ועדיין אין חוות דעת.

בית משפט קמא חייב את המבקשות בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,500 ₪ והוסיף, שאם לא תוגש חוות דעת עד 15.10.18, יקבע , כי המבקשות מיצו את זכותן להגיש חוות דעת רפואית על כל המשמעות הנלווית.

ה. ביום 17.10.18 (בהִעדר חוות דעת רפואית מטעם המבקשות) הורה בית משפט קמא על הגשת תיק מוצגים: המשיב עד 17.12.18, והמבקשות עד 17.2.19 . קדם המשפט נקבע ליום 16.4.19.

ביום 21.10.18 הוגשה בקשת ב"כ המבקשות ל"מתן הזדמנות אחרונה להמצאת חוות דעת רפואית מטעם המבקשות". ב"כ המבקשות ציינה, כי: "מודעת לעובדה, כי בית משפט נכבד זה נתן לה בעבר מס' הזדמנויות להגיש חוות דעת רפואית מטעם המבקשות והיא לא ניצלה אותן, אם כי הדבר הזה קרה כתוצאה מכח עליון ולא כתוצאה מזלזול בכבוד בית המשפט ו/או כתוצאה מחוסר אכפתיות".

עוד ציינה ב"כ המבקשות, כי היא הגישה את בקשתה במועד זה הואיל וביום 17.10.18 ניתנה החלטה המחייבת את הצדדים בהגשת תיק מוצגים כשהמועד האחרון למב קשות נקבע ליום 17.2.19, ומכאן שהיענות לבקשתה לא תגרום נזק, והוסיפה, שאין לחסום את הדלתות עקב אי-עמידה במטלות שהוטלו על המבקשות, הואיל ואי-עמידה זו במטלות נובעת מסיבות שאינן תלויות במבקשות ו/או מסיבות של כח עליון.

נטען עוד, שבמשרד ב"כ המבקשות היו מספר עורכי דין שטיפלו בתיקי הביטוח, ואשר הפסיקו עבודתם מסיבות אישיות , מה שגרם לב"כ המבקשת להתמודד לבדה עם מספר רב של תיקים שבעבר לא טיפלה בהם אישית , ומבלי שהייתה מודעת מי מהם מחייב טיפול דחוף, ומי מהם סובל דחייה. עוד צוין, שהואיל ועל המבקשות להגיש את תיק המוצגים עד 17.2.19 , וקדם המשפט נקבע ליום 16.4.19 , הרי היענות לבקשה לא תסב נזק.

ב"כ המשיב הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
ביום 25.10.18 האריך בית משפט קמא את המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשות עד למועד שנקבע להגשת תיק המוצגים מטעמן (17.2.19).

ו. מוצגי המשיב הוגשו ביום 19.1.19 (במקום 17.12.18 כפי שקבע בית משפט קמא). חלפו קרוב לשלושה חודשים וביום 14.4.19 הוגשה בקשה מוסכמת להאריך למבקשות את המועד להגשת תיק מוצגים מטעמן, וכן הגשת חוות דעת רפואית , ב-21 ימים.

ב"כ המבקשות הסבירה, שהדבר נובע מנסיבות שלא היו בשליטתה, וכי בפברואר 2019 החלה בתהליך התארגנות להעתקת משרדה, ובמרץ 2018 החלה העתקת המשרד למשכן החדש, ונראה , שבמהלך תהליך זה אבד התיק ולא אותר.
כמו כן, עורך דין שטיפל בתיקי המחלקה עבר מאז תחילת 2019 למחלקה אחרת ולא נעשה דיווח ראוי אודות התיק ש"התפספס" ונפל בין הכיסאות, ומדובר במחדלים הנובעים מטעויות אנוש.

נטען, שב"כ המבקשות פועלת לשחזור התיק, וכן גייסה עורך דין חדש למחלקה כדי לטפל בתיקים מסוג זה , ובתחילת אפריל 2019 מסרה את הטיפול בתיקי המחלקה לעורך הדין החדש.

ב"כ המבקשות מציינת, כי סביר שהדיון בתיק זה ייקבע לאחר פגרת בתי המשפט, ובמהלך תקופה זו ניתן יהיה להגיש תחשיבי נזק ולשמוע הצעה לסיום התיק בפשרה. לטענתה, חסימת הדרך בפני הגשת חוות דעת רפואית והגשת תיק מוצגים תגרום למבקשות לנזק בלתי הפיך , בעוד שהיענות לבקשה לא תסב נזק למשיב.
מכאן העתירה להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית וכן תיק מוצגים בתוך 21 יום, ובלבד שהמשיב יתייצב לבדיקה הבהולה שתיקבע לו. צוין עוד, שב"כ המשיב מסכים לבקשה.

ז. בהחלטתו מיום 14.4.19, העומדת בבסיס בקשת רשות ערעור זו, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשות. בית משפט קמא סקר את התנהלות הדברים עד הלום והוסיף, שהסכמת המשיב אינה מחייבת את בית המשפט, ואין לבית המשפט כל כוונה להוריד לטמיון פעם נוספת את קדם המשפט (שנקבע ליום 16.4.19) לאחר שלמבקשות ניתנו כל ההזדמנויות ואלה לא ראו לנצלן, למרות שחויבו בהחלטה קודמת בהוצאות לאוצר המדינה.

עוד ציין בית משפט קמא, שהפעם עומד הוא על-כך שהמבקשות מיצו את זכותן להגשת חוות דעת רפואית , גם אם מועד ההוכחות אינו סמוך, אך ההיתלות בכך היא טענת סרק, הואיל וקדם המשפט אמור להיות קדם משפט מסכם בו ייקבע התיק לשמיעה לאחר שבית המשפט יידע בכמה עדים מדובר מכל צד, והוסיף, שהמבקשות אף לא הגישו רשימת עדים מטעמן.

ח. בית משפט קמא הוסיף, שבשלב זה יש להעדיף את עניינו של כלל ציבור המתדיינים ולמנוע השחתת זמן שיפוטי לשווא על ידי קביעת ישיבות מיותרות או הורדה לטמיון של ישיבות שנקבעו באופן הגוזל זמן שיפוטי ממש. עוד ציין בית משפט קמא , כי: "... יש שלב דיוני שבו יש להכיר בכך שהטענה שלא מדובר בזלזול בהליך אלא בטעויות אנוש הינה ריקה מתוכן (גם אם אכן מדובר בטעויות ולא במעשה מכוון )".

עוד ציין, שעל בית המשפט ליתן לבעל דין הזדמנות הוגנת להבאת ראיותיו, אך אינו יכול לצאת מגדרו ולשחת זמנו שוב ושוב כדי לאפשר לאותו בעל דין לפעול לפי האינטרס שלו עצמו. כמו כן העיר בית משפט קמא, שאין המדובר בחוות דעת שיש בה מורכבות מיוחדת, כי אם בחוות דעת אורתופדית "רגילה". בית משפט קמא הוסיף, שכמובן זכות המבקשות לחקור את המומחה הרפואי הרפואי מטעם המשיב, ו ציין, שאין הוא מאריך את המועד להגשת חוות דעת מטעם המבקשות, וכי בישיבת קדם המשפט (16.4.19) ישמע מי יהיו עדי המבקשות.

ט. אוסיף, כי בישיבת קדם המשפט שהתקיימה יומיים לאחר מתן ההחלטה הנ"ל הודיע ב"כ המבקשות, שבדעתו לחקור את מומחה המשיב, וכן הביע התנגדות גורפת להגשת כל המסמכים שלא באמצעות עורכם . בית משפט קמא דחה התנגדות זו בציינו, שאין זו התנגדות דיונית תמת לב. מועד שמיעת ההוכחות נקבע ליום 18.2.20 .

למחרת 17.4.19 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט קמא לזימון עדים מטעם המבקשות, ועוד החלטה בה נקצבו מועדי שמיעת מומחה המשיב, המשיב עצמו והעד מטעמו.

י. המבקשות מלינות על החלטת בית משפט קמא מיום 14.4.19, לפיה נדחתה בקש תן להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמן.

תמצית טענת המבקשות היא, שמטרת בית המשפט היא חשיפת האמת . הכללים הפרוצדורליים חשובים, אך המטרה חייבת להיות חשיפת האמת ועשיית צדק. עוד נטען, שתקלה אינה צריכה לחסום את דרכם של בעלי הדין להניח את הראיות שבידיהם בפני בית המשפט , ואינה צריכה למנוע את בירור השאלות השנויות במחלוקת . המבקשות הפנו לפסיקה במטרה לתמוך בעמדתן.

י"א. בענייננו, כך מדגישות המבקשות, נכותו הרפואית של המשיב (וכפועל יוצא מכך נכותו התפקודית) היא שאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים והיא שאלה מרכזית הניצבת במרכז הדיון בפני בית משפט קמא. המבקשות אינן חולקות על-כך שהאחריות לאי-הגשת חוות הדעת מטעמן רובץ לפתחן, אך זאת כתוצאה מ"צירוף נסיבות אומלל", הואיל והטיפול בתיק "נפל בין הכסאות", כמתואר בבקשות השונות שהוגשו לבית משפט קמא כמפורט כבר לעיל.

מוסיפות המבקשות, שהואיל ותיק מוצגי המשיב הוגש ביום 19.1.19 , היה על המבקשות להגיש את חוות הדעת הרפואית מטעמן עד 20.3.19 ואולם, כמוזכר כבר לעיל, במהלך פברואר 2019 עברו באי כוח המבקשות משרד ובמהלך זה התיק אבד, אך זו טעות בתום לב שאינה צריכה לחרוץ לשבט או לחסד את ההכרעה בחלק המרכזי של ההליך בפני בית משפט קמא, ולא בכדי נתן ב"כ המשיב את הסכמתו לבקשה להארכת מועד.

י"ב. לטענת המבקשות, שגה בית משפט קמא באיזון שבין עניינו של כלל ציבור המתדיינים לבין הפגיעה שתיגרם למבקשות, הטוענות כי הן ערוכות להגשה מיידית של חוות הדעת, דהיינו, ככל שבית המשפט יתיר את הגשת חוות הדעת הרפואית תפנינה המבקשות את המשיב לבדיקה מיידית על ידי מומחה מטעמן.

בנוסף ציינו המבקשות, שהתיק טרם נקבע לשמיעת הראיות (בינתיים , ביום 16.4.19 , נקבע התיק ליום 18.2.20 ), ולמעשה לא הוקדש זמן שיפוטי ניכר להליך הנוכחי, ומה גם שהאיזון הנכון בין השיקולים צריך היה לה תבטא בחיוב המבקשות בתשלום הוצאות.

כמו כן, אם יתאפשר למבקשות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן, ניתן יהיה להגיש תחשיבי נזק, ואילו בה ִעדר חוות דעת רפואית מטעמן , לא יהא מנוס משמיעת הראיות בתיק.
עוד נטען, שבית המשפט קובע עתה מועדים לשמיעת ההוכחות לאפריל 202 0 (בפועל נקבע תיק זה ליום 18.2.20) כך שיהא זמן די והותר להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשות, הגשת תחשיבי נזק, וקבלת הצעת פשרה של בית המשפט , ואף מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כך שבפועל התיק לא יתעכב בגין הארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקשות.

י"ג. לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור על נימוקיה, להחלטת בית משפט קמא מיום 14.4.19, לכל הבקשות שהוגשו בפני בית משפט קמא, לרבות ההחלטות שניתנו מאז הגשת התביעה ועד 17.4.19, מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

י"ד. בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, סעיף 1: "לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:".
בסעיף קטן (1) צוין: "החלטה בענין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים סיכומים ותצהירים... " (ההדגשה שלי – י.ג.).

ב-רע"א 8139/18 פלונית נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (27.11.18) כותב כבוד השופט י' עמית, בפסקה 3:

"עיון בהחלטה מוביל למסקנה שמדובר, למעשה, בבקשה להארכת מועד הגשת חוות דעת (ולמצער בבקשה לדחיית מועד הדיון, כאמור בכותרת בקשת המשיבה). כתב ההגנה בהליך הוגש כשהוא אינו שלם, וחסרה בו חוות דעת רפואית אותה ביקשה המשיבה להגיש בהמשך. על כן, הוספת חוות הדעת אינה מהווה תיקון של כתב ההגנה, אלא השלמתו. וראו לעניין זה דברי השופט צ' זילברטל:
"חוות דעת של מומחה רפואי היא חלק בלתי נפרד מכתבי הטענות, ומשכך, הלכה למעשה אין לראות את יום הגשת כתב ההגנה עצמו, כשלא צורפה לו חוות דעת רפואית, כיום בו הסתיימה לאמיתו של דבר הגשת כתבי הטענות מטעם המשיבים" ( רע"א 5070/14 תייר נ' זר, בפסקה 5 (18.2.2015)).
בהתאם לאמור בסעיפים 1(1) ו- 1(8) ל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטות בבקשות לשינוי מועדי דיון ומועדי הגשה, או על הטלת הוצאות בהחלטות אלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה".

ט"ו. די באמור לעיל כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור. ואולם, כדי להפיס את דעת ב"כ המבקשות אוסיף, שאינני סבור כי נפל פגם בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא.
אינני רואה בסיס לטרוניתה של ב"כ המבקשות על-כך שהחלטת בית משפט קמא מעדיפה עקרונות פרוצדורליים דווקניים על פני חשיפת האמת ועשיית משפט צדק.

כתב התביעה הוגש ביום 31.5.17. שישה חודשים מאוחר יותר ב-5.12.17 הוגש כתב ההגנה מטעם המבקשות, ובית משפט קמא הועיד קדם משפט ליום 21.6.18 . בית משפט קמא הורה בהחלטה מיום 10.12.17, שעל המבקשות להגיש את חוות הדעת הרפואית מטעמן בתוך 90 יום ממועד המצאת כתב הויתור על סודיות רפואית. פרק זמן זה חלף מבלי שהוגשה חוות דעת, הודעה, או בקשה כלשהיא מטעם המבקשות , ובית משפט קמא ביקש , ביום 8.4.18 , קבלת הסבר מב"כ המבקשות בתוך 10 ימים. ושוב, דבר לא אירע . ביום 25.4.18 ניתנה החלטת בית משפט קמא, לפיה אם לא תומצא חוות דעת מטעם המבקשות עד 15.5.18 ייקבע שהמבקשו ת מיצו את זכותן להגיש חוות דעת רפואית.

ט"ז. ביום 7.6.18 הוגשה הודעת המבקשות בדבר טעות משרדית טכנית מחמת תחלופת עורכי דין והובעה תקווה, שבתוך 45 יום לכל המאוחר תוגש חוות הדעת הרפואית ועקב כך ביטל בית משפט קמא את קדם המשפט שהיה מיועד ליום 21.6.18 והוסיף, שאם עד 1.8.18 לא תומצא חוות הדעת הרפואית מטעם המבקשות הן תחויבנה בהוצאות לאוצר המדינה. ושוב: פרק הזמן חלף ודבר לא ארע, לא הוגשה חוות דעת רפואית ואף לא הודעה או בקשה מטעם המבקשות.

י"ז. ביום 12.9.18 ניתנה החלטת בית משפט קמא בה צוין, שחלפו 9 חודשים מאז הגשת כתב ההג נה וחרף זאת עדיין אין חוות דעת רפואית מטעם המבקשות.
בית משפט קמא חייב את המבקשות בתשלום 1,500 ₪ הוצאות לאוצר המדינה, וא ִפשר להן להגיש חוות דעת רפואית עד 15.10.18, שאם לא כן ייקבע שהן מיצו זכותן להגשת חוות דעת.

ביום 17.10.18, בהִעדר חוות דעת רפואית מטעם המבקשות, הורה בית משפט קמא על הגשת תיקי מוצגים של הצדדים: המשיב עד 17.12.18, והמבקשות עד 17.2.19, וקדם המשפט נקבע ליום 16.4.19.

ביום 21.10.18 הוגשה בקשה מפורטת מטעם ב"כ המבקשות ליתן "הזדמנות אחרונה להמצאת חוות דעת רפואית מטעם המבקשות" עד למועד שנקבע להן להגשת תיק מוצגים (17.2.19).

בבקשתה הסבירה ב"כ המבקשות , שעקב עזיבת עורכי דין את משרדה נאלצה היא לטפל בעצמה בתיקים שבהם לא טיפלה בעבר , ולא ידעה מה דחוף ומה סובל דיחוי.

בית משפט קמא נעתר גם הפעם ואִפשר למבקשות להגיש את חוות הדעת הרפואית מטעמן עד מועד הגשת תיק המוצגים מטעמן (17.2.19).

מוצגי המשיב הוגשו ביום 19.1.19, ומטעם המבקשות לא אירע דבר , עד שביום 14.4.19 (דהיינו, כשלושה חודשים בערך לאחר הגשת מוצגי המשיב) הוגשה, בהסכמת ב"כ המשיב, בקשה להאריך למבקשות את המועד להגשת חוות הדעת הרפואית מטעמן, ובקשה זו, כאמור כבר לעיל, סורבה.

י"ח. דומני, שההליכים והתנהלותם, כמפורט לעיל, מדברים בעד עצמם.

אציין, כי לכל הפחות מן האמור בתוכן בקשתה של ב"כ המבקשות מיום 21.10.18, בה עתרה ל"הזדמנות אחרונה להמצאת חוות מטעם המבקשות" עולה, כי ב"כ המבקשות הייתה מודעת היטב לתקלות שהיו במהלך הטיפול בתיק, ולצורך הדחוף לדאוג להגשת חוות דעת רפואית , וביקשה כי תינתן לה האפשרות לכך עד 17.2.19, והנה, גם במועד זה לא עמדה , ועד להגשת בקשתה מיום 14.4.19 (משמע, כמחצית השנה מאז 21.10. 18) לא אירע דבר, וחוות דעת רפואית – אין.
יודגש עוד, שמעיון בחוות הדעת הרפואית שמטעם המשיב עולה , כי מדובר בחוות דעת אורתופדית שאינה מורכבת כלל ועיקר, כך שלגופו של עניין , אין כל הצדקה לאי-הגשת חוות הדעת הרפואית הגם שמאז הגשת כתב ההגנה (5.12.17) ועד 14.4.19 חלפו כ-16 חודשים.

י"ט. טענת המבקשות, לפיה שמיעת ההוכחות בתיק תישמע רק בשנת 2020 (המועד נקבע ל-18.2.20) אין בה כדי לסייע להן, שכן קדם המשפט מיום 16.4.19 (לאחר שבית המשפט נאלץ לבטל את קדם המשפט שהיה קבוע ליום 21.6.18) נועד להיות קדם משפט מסכם שבו יקבע בית המשפט את המ ִתווה לפיו יתנהל בית המשפט, הן מבחינת השאלות שבמחלוקת, והן מבחינת המומחים והעדים שיהא צורך בשמיעתם, ופרק הזמן שמוקצב לשמיעת כל אחד מן המומחים והעדים, ולרבות הגשת מוצגים, וזאת על מנת שניתן יהיה לנהל את ישיבת ההוכחות באופן מסודר וללא תקלות. הצורך לבטל ישיבת קדם משפט, וקביעת מועד חדש במקום ישיבה שבית המשפט נאלץ לבטלה , גורם לביטול זמן שיפוטי לריק.

כ. אין ספק שמטרת ההליך המשפטי היא עשיית צדק ובירור כל השאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים, אך התנהלות המבקשות כפי שעולה מעיון בתיק בית משפט קמא , כ שבית המשפט נאלץ להזכיר למבקשות שחוות הדעת הרפואית מטעמן טרם הוגשה , ולבטל ישיבת קדם משפט , שלא היה טעם לקיימה בה ִעדר חוות הדעת הרפואית מטעם המשיבות, ליתן שוב ושוב החלטות, ולקצוב מועדים מבלי שחוות הדעת הרפואית תוגש, ולקיים לבסוף קדם משפט מסכם (ביום 16.4.19) בה ִעדר חוות דעת רפואית מטעם המבקשות – משמעותה בזבוז זמן שיפוטי, שבא למעשה על חשבון ציבור המתדיינים הממתינים לקביעת מועדי הדיון בתיקיהם.

כ"א. בהקשר זה אדגיש, כי לא נעלם מעיניי שבקשותיה השונות של ב"כ המבקשות הוגשו בהסכמת ב"כ המשיב, או למצער בה ִעדר התנגדות מצדו, אך לכך יש חשיבות מוגבלת, שהרי חובתו של בית המשפט להציב לנגד עיניו לא רק את עניינם של בעלי הדין שבפניו , אלא את האינטרסים של כלל ציבור המתדיינים. חובתו של בית המשפט לוודא שהזמן השיפוטי ינוצל כראוי לטובת כלל המתדיינים.

בית משפט קמא נעתר שוב ושוב לבקשותיה ופניותיה של ב"כ המבקשות, ואף ניתן לומר , כי פתח בפני המבקשות פתח רחב כרחבו של היכל על מנת לאפשר להן להגיש חוות דעת רפואית מטעמן (ויודגש, שגם במועד ההחלטה מיום 14.4.19 חוות הדעת הרפואית עדיין לא הייתה מוכנה).

כ"ב. בסופו של דבר, אין להסכים, ואין להרשות שהמשפט יתנהל כספינה ללא קברניט המיטלטלת במים סוערים. אכן, ידועה ההלכה שנקבעה ב-ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ"ד(3) 477, בעמ' 478 , לפיה הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ויש ליתן לבעל דין את מלוא האפשרות להציג עניינו בצורה מלאה ושלמה, ואולם, חובתו של בית המשפט לערוך את האיזונים בין האינטרס של בעל הדין , לבין האינטרס של כלל ציבור המתדיינים , וכפי שנקבע בע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כ"ו(1) 320, בעמ' 325 הפרוצדורה: "גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום".

עוד ראוי להפנות לדברי כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, בע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין (31.8.06), פסקה 21:

"אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר".

ובפסקה 22:

"הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין אלא גם לציבור בכללותו. מותר היה לבית המשפט להעדיף את הציבור על פני עניינו של המערער".

כ"ג. אם לסכם את הדברים:
בקשת רשות הערעור להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית כלולה בין הנושאים שאין להתיר בהם הגשת בקשת רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, סעיף 1(1).
ואולם, גם בהתעלם מכך, סבורני, שלעיצומו של עניין , החלטתו המנומקת של בית משפט קמא הייתה מבוססת ומוצדקת נוכח התנהלותן ומחדליהן של המבקשות, ואל להן לבוא בטרוניה כלשהי כנגד החלטתו זו של בית משפט קמא.

לפיכך, אני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשות: עוה"ד גב' דיאנה חלבי, חיפה.
  2. ב"כ המשיב: עוה"ד זיאד חביבאללה, עין מאהל.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ט.מ.י פלב"מ אחזקת מפעלים בע"מ
נתבע: באסל עתאמנה
שופט :
עורכי דין: