ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טובה איטון נגד רוויה נכסים בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת גלית אוסי שרעבי

תובעים / נתבעים שכנגד

1.טובה איטון
2.חיים איטון

נגד

נתבעים

1.רוויה נכסים בע"מ / תובעת שכנגד
2.סוהיל זכריה
3.ישראל ריחניאן

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים
בפניי תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין פלישה והסגת גבול לשטחם וכן בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל התנהלותם זו. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעה שכנגד שעניינה ידון להלן.

1. התובעים (להלן: "איטון") הם בעלי זכויות בחלקת מקרקעין, עליה בית דו קומתי עם גינה ובריכת שחייה (להלן: "הבית"). הנתבעת בנתה, בחלקה הגובלת בחלקת איטון, בניין רב קומות (להלן: "הבניין"). נתבעים 3-2 (להלן: "נתבעים 3-2") הם הבעלים והמנהלים של הנתבעת. במהלך עבודות הבנייה של הבניין, נהרסה באופן יזום על-ידי הקבלן המבצע, חומת בטון באורך של כ-46 מטרים ובגובה של כשני מטרים אשר שימשה גדר הפרדה בין שתי החלקות (להלן: "החומה"), ובמקומה הוקמה חומת גדר שגובהה כמטר.

2. מלכתחילה הוגשה התביעה על-סך 75,000 ₪, כשנטען כי סכום התביעה הוגבל לסכום זה על מנת לברר התביעה בסדר דין מהיר. משנטען בכתב ההגנה, בין היתר, כי מהנדס אגף הפיקוח של עירית נתניה הוציא צו לפיו החומה נוטה ליפול, מהווה סכנה לציבור והורה להורסה מידית, ניתן צו לעיון בתיק העיריה ולאחר מכן נעתרתי לבקשת איטון לתיקון תביעתם, אותה העמידו על-סך 113,857 ₪.

3. בכתב התביעה המתוקן טענו איטון כי עקב עבודות חפירה ושינויים מהותיים שביצעו הנתבעים בגובה פני הקרקע בחצר הבניין ובקרבת החומה, נוצרו סדקים בחומה, שעד אותה עת ובמשך למעלה מעשרים שנים היתה תקינה לחלוטין. לפיכך ואף כחלק מעבודות הבנייה היו הנתבעים מעוניינים להרוס את החומה המשותפת ולהנמיכה בהתאמה לחומת הגדר האחרת המקיפה את הבניין שבנו, אותה בנו בעצמם.
בחודש 09/12 ניצלו הנתבעים את שהות איטון בחו"ל משך כשלושה שבועות, הסיגו את גבולם, הרסו את החומה, כמו גם את גינת ביתם על כל המצוי בה, באמצעות כלים כבדים ובאגרסיביות בוטה, פלשו לחצר ביתם, וזאת ללא הסכמת איטון וללא מתן הודעה מוקדמת. לא היה כל צורך אמיתי בהריסת החומה ובבניית גדר נמוכה, הפוגעת בפרטיותם של איטון. לכל היותר דרשה העירייה לתקן את הסדקים ולהסיר את הליקויים בגדר, הגם שדרישה זו כלל לא הובאה לידיעת איטון. הריסת הגדר נועדה אך כדי לשרת את הנתבעים ובניגוד להיתר הבנייה של הבניין. הנתבעים לא הסכימו להשיב מצב הגינה לקדמותו, וכדי לצאת ידי חובתם עשו שיפוץ חלקי וזול בחצרם של איטון.
איטון עתרו לפיצוי בשל עלויות תיקון ושיקום הגינה, מערכת ההשקיה והתאורה, אגרטלים וכלי אחסון, פרגולה, הגבהת החומה וחיפוי אבן, וכן בגין עגמת הנפש ואובדן ההנאה מהבית.

4. הנתבעים טענו כי החומה שנהרסה הייתה ישנה ורעועה (בת למעלה מ-25 שנה), נבנתה שלא בהיתר ושלא כדין בהיותה גבוהה בכ – 1 מ' ממגבלת הגובה המותרת על-פי דין, באופן רשלני, ללא יסודות וללא עמודים תומכים, נטתה ליפול על צידה והיוותה מפגע בטיחותי, כך שהייתה סכנה ממשית לקריסתה. בחומה נוצרו סימני בקיעה רחבים ללא קשר לעבודות הבנייה של הבניין, שכלל לא בוצעו בצמידות ו/או בסמיכות לגדר ובאופן שיפגע בה וביציבותה. פקחי העירייה ביקשו מאיטון להרוס את הגדר, אך איטון התעלמו מדרישות העירייה ובעקבות זאת התקבל צו הקובע כי הגדר הישנה מהווה סכנה לציבור ונוטה ליפול וכי יש להורסה באופן מידי. איטון דרשו מהנתבעת להשתתף בעלות הריסה והקמת הגדר בהיותה גדר משותפת לכאורה. בכדי להקטין עלויות ובהיות הנתבעת בעיצומן של עבודות הבנייה של הבניין, הוסכם עם איטון כי עבודות ההריסה ובניית הגדר תתבצענה על-ידי הנתבעת בהתאם להיתר בנייה וכי איטון ישתתפו במחצית עלות העבודות. הריסת הגדר ובנייתה מחדש נעשו בתיאום עם איטון ובהסכמתם, בעודם שוהים בחו"ל, על-פי בקשתם, על-מנת למנוע מהם מטרד בביצוע העבודות, באופן מקצועי תחת הנחיות ופיקוח הנדסי מטעם הנתבעת ועל-פי היתר שהוצא כדין. בשל אופי העבודה היה זה הגיוני, סביר ובלתי נמנע, כי רכוש שהיה צמוד לגדר וחלקו מקובע וכן הגינה, ייפגעו ויינזקו יחד עם הריסת הגדר וכחלק מההריסה, דבר עליו התריעה הנתבעת, עליו ידעו והסכימו איטון. איטון פעלו לפרק רכוש שהיה תלוי על-גבי הגדר ולהרחיק ככל הניתן רכוש שהיה שייך להם לבל ייפגע. איטון חזרו בהם מהתחייבותם לשלם את חלקם בעלות הריסה והקמת הגדר החדשה וזאת באמתלות שווא ובכוונה לחמוק מהתשלום. לפנים משורת הדין, מתוך רצון להביא העניין לידי סיום מהיר ולקבל התשלום בגין חלקם של איטון בעבודת ההריסה ובניית הגדר, ולאחר התערבות צד ג' שגישר בין הצדדים, הוסכם כי הנתבעת תבנה לאיטון פרגולה חדשה, תתקן ספי בריכה שבורים ואת ה"מנגל" שהיה בצמידות לגדר, הגם שהיו שבורים קודם לכן, וכן תצבע קירות חוץ בבית איטון. לאחר ביצוע התיקונים, איטון דרשו להגביה את הגדר בכ-1 מטר, אך הנתבעת סירבה לדרישה זו בהיותה מנוגדת להיתר הבניה ולדין.
הנתבעים טענו כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 בהעדר עילה ויריבות, לאפשר לנתבעת לתקן את כל הטעון תיקון (עניין שנזנח בהמשך), ולחילופין לקזז מתביעת איטון את החוב של איטון כלפיה בגין הריסת והקמת הגדר.

5. בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נטען כי על איטון לשאת במחצית מעלות הריסה והקמת הגדר כפי שהתחייבו וכפי שהם מחויבים על-פי הדין, בהיות הגדר משותפת והיותה "מחובר שבמיצר" המשותפת לשני הצדדים. התביעה שכנגד הועמדה על-סך 78,795 ₪.

6. מטעם איטון הוגשה חוות דעת המהנדס, מר יוחנן ג'רבי (להלן: "המהנדס ג'רבי"), שנחקר בפני. כן העידו איטון, עובדת משק הבית של איטון, הגב' נטלי גור (להלן "הגב' גור"), שהגיעה לבית איטון בעת שהותם בחו"ל, הבחינה בהרס ושבר בחצר ביתם ובאמצעותה הוגשו תמונות המשקפות את האמור. כן ביקשו איטון לזמן את סגן מנהל אגף רישום ופיקוח במנהל ההנדסה בעיריית נתניה, מר בוריס טמייב (להלן: "נציג העירייה"), שנחקר בפני. בנוסף העיד הגנן, מר אביב כחלון (להלן: "מר כחלון"), שנתן לאיטון הצעת מחיר לשיקום הגינה.
הנתבעים 3-2 העידו אף הם, וכן המהנדסים ארתור לבנטר (להלן: "המהנדס לבנטר") ושמואל פנט (להלן: "המהנדס פנט"), אשר הגישו חוות דעת ונחקרו עליהן.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה - תביעת איטון
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בחוות הדעת, במוצגים, בעדויות שבפניי ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת איטון בחלקה, כפי שיפורט להלן.

7. ייאמר מיד כי, הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן טענו איטון כי מדובר בחומה משותפת הגובלת בחלקתם ובחלקה עליה בנתה הנתבעת את הבניין. רק לאחר הגשת ראיות הצדדים ולאחר שנחקרו חלק מהעדים בפני, פנו איטון בבקשה לצירוף חוות דעת מודד בטענה כי החומה מצויה כולה בשטח הנתבעת ואין היא בגדר "מחובר שבמיצר". בשים לב למועד הגשת הבקשה ולכך שמדובר בשינוי חזית ובטענה שאיננה עולה בקנה אחד עם טענת איטון מראשית ההליך, דחיתי את הבקשה בהחלטתי מיום 24/04/18. מכאן ומאותם טעמים המפורטים בהחלטה האמורה, אין לקבל כיום את טענת איטון בפתח סיכומיהם לפיה אין מדובר בגדר משותפת וכי הנטל להוכיח עובדה זו מוטל על הנתבעים. זאת בשים לב לכך ש"חזית המריבה" הוגדרה על-ידי בעלי הדין בכתבי טענותיהם, לפיהם לא היתה כל מחלוקת כי מדובר בגדר משותפת ואיטון טענו לכך בעצמם. הנתבעים התנגדו לשינוי ו/או הרחבת חזית ומכאן שאין מקום להידרש לטענה חדשה זו כיום.

8. לאחר שמיעת הראיות מסקנתי הינה כי איטון לא נתנו הסכמתם מראש להריסת הגדר וכי זו בוצעה שלא בידיעתם.

9. הנתבעים טוענים כי הודעת אגף רישוי ופיקוח בעירית נתניה בהתאם לחוק העזר לנתניה (הריסת מבנים מסוכנים) מיום 19/07/12 (להלן: "המכתב מטעם הפיקוח", נספח א' לתצהיר הנתבעים) לענין היות הגדר מסוכנת, הומצאה לאיטון והם הפנו את הדרישה לנתבעים. איטון הכחישו כי קיבלו דרישה זו וציינו כי נתוודעו אליה לראשונה משצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.
נציג העיריה שהעיד בפני, בהיותו מצויד בתיק הרלבנטי המתנהל באגף הפיקוח, אישר כי לא איתר בתיק כל אסמכתא לקבלת המכתב על-ידי איטון. מאישורי המסירה המצויים בתיק העירייה עולה כי הדרישה נשלחה לאיטון לכתובת אחרת (ולא לכתובת הנכס), והוחזרה בציון "לא ידוע". בכך יש כדי לתמוך בטענת איטון כי לא ידעו על קיומה של הדרישה.

10. זאת ועוד, המכתב מטעם הפיקוח הינו מודפס ומופנה לשבעה דיירים המתגוררים בכתובת בארי 47 נתניה, כששמותיהם מודפסים. במכתב זהה מאותו תאריך, שהעתקו צורף לתצהירי הנתבעים, מופיע בנוסף שמו של הנתבע 3 בכתב יד, כנמען מס' 8 לאותו מכתב. בתחתית המכתב נרשם שמו בכתב יד, מספר תעודת הזיהוי שלו וכן תאריך 05/08/12 (ראה נספח ב' לתצהיר איטון אל מול נספח א' לתצהיר הנתבעים), הגם שאיננו בעל נכס ברחוב בארי 47 בנתניה. משנשאל על כך נציג העיריה, השיב כי, לאחר שהמכתב נשלח לבעלי הנכסים באותה כתובת, פנה אליו הנתבע 3 ו"לא נתן לנו מנוחה", על מנת שיוסיף את שמו כנמען לאותו מכתב. לפיכך נציג העיריה הוסיף את שמו של הנתבע 3 בכתב יד ומסר לו אישית העתק המכתב .
הנתבע 3 הצהיר מנגד כי, לאחר שאיטון הציגו לו את מכתב אגף הפיקוח, הוא הלך לעיריה לשם בדיקת הענין ומר טמייב הסביר לו כי הענין קשור גם אליו בשל החזקתו במגרש הסמוך, הודיעו כי יצרף אותו כנמען למכתב והנתבע 3 הסכים (ראה שורות 26-31 בעמ' 56 לפרוטוקול). הנתבע 2 הצהיר בחקירתו הנגדית כי איננו יודע מדוע מכתב הדרישה מוען גם לריחניאן, ולאחר מכן אישר: "הכנסנו את עצמנו כדי שמהנדס מטעמנו יוכל לטפל בזה" (ראה שורות 1-2 בעמ' 60 לפרוטוקול).
בשים לב לעדותו האובייקטיבית, חסרת האינטרס והקוהרנטית של מר טמייב, אני מקבלת את הצהרתו כי היה זה הנתבע 3 ש"לא נתן לו מנוח" עד אשר הוסיפו כנמען למכתב אגף הפיקוח. טמייב הצהיר כי לא בכל מקרה נשלחת דרישה גם לבעלי חלקה סמוכה, כפי שנעשה מלכתחילה במקרה דנן, וצירופו של הנתבע 3 כנמען נעשה אך נוכח בקשותיו החוזרות ונישנות של זה האחרון.

11. באמור יש כדי לתמוך בטענת איטון כי היה זה אינטרס של הנתבעת לפעול להריסת הגדר וללא ידיעת איטון. אם, כטענת הנתבעים, נודע להם על הדרישה מאיטון עצמם ואלה האחרונים הפצירו בנתבעים לפעול להריסת והקמת הגדר תוך נשיאה משותפת בהוצאות, מדוע נדרש הנתבע 3 לפנות לנציג העיריה ולקבל את מכתב הדרישה כשהוא ממוען אליו דווקא? מסתבר בעיני כי הנתבע 3 הוא שפעל לכך שמכתב אגף הפיקוח יופנה אליו ובכך יהיה לכאורה לנתבעת צידוק לפועלה להריסת הגדר. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי לא היה להם כל אינטרס להיות מכותבים למכתב אגף הפיקוח ובכך לגרור עצמם להוצאות נוספות לתיקון או הריסת הגדר. לא היה בפי הנתבעים כל הסבר המניח את הדעת לכך שהנתבע 3 יבקש להיות מכותב לאותו מכתב דרישה, וכלשונו של נציג העיריה "לא נתן לו מנוח" לענין זה. הדעת נותנת כי היה זה על מנת שיהיה בידו "כיסוי" לפועלה של הנתבעת לפעול להריסת הגדר. שכן, הנתבעת בנתה בנין חדש, סביבתו גדר חדשה שהקימה, ואכן היה זה אינטרס שלה, לשם שמירה על "יוקרתו" של הבנין שבנתה, כי הגדר תהא חדשה ובעלת מראה אחיד גם בגבולות הבנין עם חלקת איטון, כמו גם יתר הגדרות המקיפות את הבנין.
הנתבע 2 הצהיר כי ניסה לשכנע את המהנדס לבנטר לתקן את הגדר ולא להורסה, ברם טענה זו נטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ולא הופיעה כלל בתצהירו. המהנדס לבנטר כלל לא טען זאת בתצהירו.

12. שוכנעתי כי מי שהוביל ודחף לבצע את ההריסה בעיתוי בה בוצעה הייתה הנתבעת, באמצעות מי מהנתבעים 2-3, שהרי לשיטתה, מרגע שנפתח תיק פיקוח בעירייה בעניין הגדר לא ניתן לקבל טופס אכלוס לבניין.
הנתבע 3 הצהיר בחקירתו הנגדית "אני מיהרתי לטופס 4 ואני הייתי צריך לבצע את הוראת העיריה ועשיתי את הכל בשיתוף עם התובעים... החומה התבצעה לפני עבודות העפר ולפני עבודות הפיתוח והתשתיות לגמר טופס 4". לאחר מכן, ומשנשאל מפורשות האם ביקש להוסיף את שמו כנמען למכתב אגף הפיקוח לשם הריסת החומה לצורך קבלת טופס 4, חזר בו מהצהרתו האמורה והשיב: "לא מיהרתי לקבל טופס 4" (ראה שורה 26 בעמ' 56 לפרוטוקול). נראה, אם כן, נוכח הצהרתו הראשונה של הנתבע 3 לענין זה, כי היה זה אינטרס של הנתבעת לפעול בזריזות להריסת החומה ולבנייתה מחדש אף לשם זירוז קבלת טופס 4 לבנין שבנתה.
יובהר כי מהראיות עולה שהיתר הבניה שניתן לנתבעת (נ/12) נסמך על הגדר הקיימת במקום ומלכתחילה לא ניתן היתר להריסת הגדר הקיימת ולבניית אחרת תחתיה. כך גם עלה מהראיות כי הנתבעת לא הצטיידה בהיתר להריסת הגדר או לבניית הגדר החדשה, אף בניגוד להנחיות המהנדס לבנטר בענין.

13. לכל האמור יש להוסיף כי מתקשה אני לקבל את טענת הנתבעים לכך שאיטון נתנו, לכאורה, הסכמתם מראש להריסת הגדר ובייחוד בעת שהותם בחו"ל. אמנם עובדת משק הבית של איטון הצהירה כי הנתבע 3 אמר לה באותו מעמד כי איטון יודע על דבר הריסת החומה, אך הצהירה כי "הבנתי שאף בן אדם שפוי לא יכול להסכים לזה" (ראה שורה 14 בעמ' 27 לפרוטוקול) וכי "היה ברור לי שלא יתכן שחיים (איטון – ג.א.ש.) יודע דבר כזה, כי ברור לחלוטין שאף אדם לא יסכים לדבר כזה ועוד כשהוא לא נמצא בבית והיה ברור לי שלא יכול להיות שאני שומרת להם על הבית והם לא יעדכנו אותי בדבר שכזה" (ראה סעיף 5 לתצהירה). היא טילפנה לאיטון ש"היה המום, כמובן שלא היה לו מושג" (ראה סעיף 6 לתצהירה).
איטון הכחישו אף הם כי ידעו מבעוד מועד על הריסת הגדר. איטון העידו כי שוחחו עם הנתבעים בנוגע לנזקים שנגרמו תוך כדי בניית הבניין, אך מעולם לא דובר על הריסת הגדר ועניין הגדר כלל לא עלה עד ליום בו בוצעה ההריסה, שכן "לא הייתה בעיה בגדר" (ראה סעיף 11 לתצהיר מר איטון וכן עדות מר איטון בעמ' 44, שורות 35-29 עד עמ' 45 שורות 5-1, ובהמשך בעמ' 47, שורות 19-5). ערה אני לכך שבכתב התשובה (בסעיף 7) נטען לכך שמר איטון הביע התנגדות להריסת הגדר (איטון התכחש לכך בחקירתו הנגדית. יצוין כי הינו מיוצג ע"י בתו וחתנו). עם זאת, אינני סבורה כי לפנינו גרסה כבושה, כטענת הנתבעים. בסופו של יום, איטון טענו לכל אורך הדרך כי הגדר נהרסה שלא בהסכמתם וללא ידיעתם, וטענות אלו לא נסתרו.

14. גם התמונות שתיעדו את מצב חצרם של איטון, עת הגיעה הגב' גור לביתם ומצאה את החומה הרוסה, אינן מתיישבות עם טענת הנתבעים לידיעתם של איטון מבעוד מועד. ככל שהדבר ידוע ומוסכם היה על איטון מראש, מצופה היה כי יבצעו עבודות הכנה לפינוי ציוד מחצרם, ולכל הפחות, זה הסמוך לגדר, ולא יותירו את חצר הבית כמות שהיא על מתקניה וכליה ויפקידו את גורל הגינה בידי הנתבעת או מי מטעמה. ברם, בתמונות נחזית, למשל, עמדת כדורסל ניידת נפולה על הרצפה, עמדת מנגל ניידת, אגרטלים, לבד משברי גופי תאורה ושקעי חשמל. הדעת נותנת כי לכל הפחות באשר לציוד הנייד, היו איטון דואגים מראש לסילוקו ולהרחקתו מהמקום אותו עתידה הנתבעת להרוס ושיכול כי ייפגע נוכח ההריסה. כך גם הדעת נותנת כי היו מיידעים את עובדת משק הבית שלהם באשר להריסת הגדר. זו, לא רק שלא עודכנה כלל, העידה על כך שנבהלה ממצב ההרס שראתה במקום, שאף לא עולה בקנה אחד עם התנהלות איטון, כפי שהכירה אותה. לא מצאתי בכך שאיטון לא הבהיל את עובדת משק הבית למשטרת ישראל להגיש תלונה כדי לשנות ממסקנתי זו. לא היה זה מצופה מעובדת משק הבית שתגיש תלונה אודות הסגת גבול שבוצעה בנכס מעסיקה. איטון הצהיר כי ניסה להשיג טלפונית את הנתבעים ללא הצלחה וטיפל בענין מיד עם שובו מחו"ל, ולבסוף הגיש תלונה למשטרת ישראל. לא מסתבר בעיני כי איטון יסכימו שהגדר תיהרס וחצרם תיוותר פרוצה דווקא בשעה שהם אינם שוהים בארץ.

15. הנתבעים טוענים כי לא רק שאיטון ידעו מראש על כך שהגדר תיהרס אלא אף הסכימו לשאת במחצית מעלות הריסתה והקמתה. אם כך הוא ואם אכן מדובר בסכום לא מבוטל של מעל 70,000 ₪, מצופה היה כי הנתבעת או מי מטעמה יפעלו לקבלת התחייבות כתובה לענין זה מצד איטון, אך הנתבעים כלל לא טענו כי ביקשו לעשות כן, והדבר תמוה. הנתבעים גם לא הציגו וממילא לא טענו כי מסרו תכנית כלשהי לאיטון לענין אופן בניית הגדר או הצעת מחיר.

אם כן, מסקנתי הינה כי איטון לא נתנו הסכמתם מראש להריסת הגדר ולבנייתה מחדש וזו נעשתה על דעת הנתבעים עת נעדרו איטון מהארץ.

16. הנתבעים מוסיפים וטוענים למעשה להכרח, ולכל הפחות, צורך בהריסת הגדר, נוכח מצבה הרעוע ובשים לב לדרישת אגף הפיקוח בעיריה. יש להדגיש כי, הגם שהנתבעים טענו בכתבי טענותיהם כאילו הוצא צו מטעם העיריה להריסת הגדר, לא כך הוא.
מכתב אגף הפיקוח הוצא לאחר שמהנדס העיריה ביקר במקום ביום 23/05/12 והוציא "חוות דעת מהנדס – דוח ביקורת" לפיו המבנה מהווה סכנה, ומחק את המילים "סכנה מיידית". כן ציין כי בגדר הבלוקים בגובה של כ – 2.0-2.5 מ' ובאורך של כ-45 מ' נוצרו סדקים רבים ורחבים, הקיר נמצא במצב נטיה לכיוון הצפוני של החלקה "לאתר בניה חדשה ברח' בארי 49". בהמשך לדוח זה הוצא מכתב הדרישה מאגף הפיקוח ביום 19/07/12, לפיו הקיר-גדר לא יציב, מסוכן ומהווה סכנה בטיחותית לחיי אדם. לפיכך נדרשו נמעני המכתב לגדר את המקום, לפנות למהנדס לחקור את סיבות הסדקים ולהציע את התיקון הדרוש בפועל, ובגמר העבודות להגיש לאגף הרישוי אישור מהנדס רישוי על הסרת הסכנה.
הנה כי כן, דו"ח הביקורת הוצא בחודש 05/12. בחלוף כחודשיים הוצא מכתב אגף הפיקוח. הן בשים לב לדוח הביקורת, למכתב אגף הפיקוח ולהצהרת נציג העיריה בפני, אין מדובר בצו הריסה שהוצא לגדר. הוצאה דרישה לפי החוק להריסת מבנים מסוכנים כאשר החומה לא סווגה כמבנה המהווה סכנה מידית אלא "סכנה". במכתב אף לא נדרש להרוס את הגדר אלא להציע דרכים לתיקונה באישור מהנדס מורשה. לפיכך, אין בדרישות העיריה כשלעצמן כדי לתמוך בטענת הנתבעים לצורך בהריסת הגדר דווקא. אלא שעם הריסת הגדר בפועל ומבלי ליידע מבעוד מועד את איטון, למעשה מנעו הנתבעים מאיטון את האפשרות להוכיח באופן מיטבי טענתם כי לא היה הכרח בהריסת הגדר וכי הליקויים שנמצאו בה לא נבעו אלא מעבודות שביצעה הנתבעת במהלך בניית הבנין והכשרת הקרקע לכך. הריסת הגדר ללא ידיעת איטון גרמה להם לנזק ראייתי לענין זה ויש בדבר כדי לפעול לחובת הנתבעים.

17. הנתבעים אישרו כי נוכח מכתב העיריה פעלו בדחיפות לבדיקת החומה באמצעות המהנדס לבנטר, ששימש אותה עת כמהנדס מטעמם במהלך בניית הבנין. לבנטר, כהצהרתו, ביקר במקום ושלח מכתב תשובה לעיריה ביום 05/09/12, בו ציין כי הגדר נוטה ומוגדרת כמסוכנת, לפיכך נתן הנחיה לקבלן לבצע הריסה של הגדר ויציקת גדר בטון חדשה. הוא הוסיף וציין כי ביצוע ההריסה חייב להיות מידי כדי למנוע מפולת. לבנטר הצהיר כי הוא מהנדס קונסטרוקטור במקצועו. גם נציג העיריה ציין את היכרותו עם לבנטר וכי הוא "אחד הטובים". עם זאת, נציג העיריה הצהיר: "אם היה סכנה מיידית מהווה סכנה עכשווית לבני אדם יכול להיות שהיינו מוציאים צו הריסה על-פי חוק עזר סעיף 4. פה מחוק את סעיף 1 ואומר שהמבנה מהווה סכנה ויש סדקים וצריך לשפץ אותו ולהביא את המצב לקדמותו" (ההדגשה שלי – ג.א.ש. ראה שורות 15-19 בעמ' 17 לפרוטוקול).
יש לזכור כי, הגם שלבנטר שימש כמהנדס מטעם הנתבעת באתר וסבור היה, כהצהרתו, כי החומה מהווה סכנה מיידית, הוא לא טוען כי העלה מיוזמתו את דבר היות הגדר מסוכנת, אלא לאחר בדיקת העיריה. הגם שהוא טוען כי ביקר במקום עם מפקח העיריה, לא נמצא תיעוד נוסף בתיק העיריה לענין ביקור זה. כך גם מכתבו של לבנטר, לכאורה בתשובה לדרישת העיריה, לא נמצא בתיק העיריה כלל והנתבעים או לבנטר לא צירפו אישור למשלוחו לעיריה. יצוין כי בתיק העיריה נמצאה אף טיוטא בכתב יד של נציג העיריה שנרשמה כבסיס למכתב המודפס שיצא בענין. עם זאת, מכתבו של לבנטר לא נמצא בתיק. יוער כי המכתב עצמו מתייחס לחלקה מס' 47 בעוד אין זה מספרה של החלקה הנדונה.

18. מכל מקום, גם לבנטר מציין במכתבו כי "על הקבלן לתאם עם השכן נושא ההריסה" וכי "במגרש השכן קיימים מספר עצים אשר יפגעו כתוצאה של ההריסה. יש לבדוק עם גנן מוסמך כיוון גידול השורשים כך שלאחר בנית גדר החדש לא יגרם נזקים". כאמור, לא מצאתי כי הנתבעים תיאמו עם איטון את הריסת הגדר. כך גם הנתבעים כלל לא טענו כי הסבו תשומת לב איטון לענין אפשרות פגיעה בעצים או כי נועצו עם גנן מוסמך באשר לבניית הגדר החדשה ללא גרימת נזק לעצי איטון. להיפך, בתמונות שצורפו על-ידי איטון וצולמו על-ידי עובדת משק הבית מטעמם נחזים אף גזעי עצים שנפלו ועצים שנפגעו כתוצאה מהריסת הגדר.

19. העיריה לא פעלה עוד לבדיקה או לאכיפת דרישתה. הנתבעים טוענים כי הדבר נבע מכך שמכתב לבנטר בוודאי הובא בפניה ומשום מה לא נמצא כיום בתיק. נציג העיריה לא הסכין עם אפשרות זו וטען כי לו כך היה, היה נשלח מהנדס העיריה פעם נוספת לביקור במקום ומגיש לתיק העיריה דוח נוסף לאישור העבודות שבוצעו במקום. ולא היא. הוא הצהיר כי העיריה לא המשיכה לבדוק את המקום מאחר שלא היה בו סיכון חיי אדם, מכאן כי לו אכן בסכנה מידית היה מדובר, מתבקש כי העיריה היתה פועלת לאכיפה מהירה של דרישתה ולבדיקה אם אכן בוצעו התיקונים הנדרשים בגדר או הריסתה. ולא כך היה.
מכל מקום, הנתבעים לא הראו הכרח בהריסת הגדר ובטרם נעשה ניסיון לקבלת אישור איטון לכך.

20. כזכור, איטון טוענים כי העבודות שבוצעו לבניית הבניין פגעו ביציבותה של הגדר המשותפת להם ולנתבעת. לטענתם, "כתוצאה מהבניה המאסיבית החלו להיגרם בביתנו נזקים רבים. כך, מידי פעם עפו לחלקה שלנו בלוקים, נשברו לנו מס' חלונות ורעפים בגג הבית, פסולת בניה נפלה לחצר וגרמה לנזקים וכן נגרמו סדקים בחומה הגובלת בחלקת הנתבעים" (סעיף 9 לתצהירי איטון).
המהנדסים מטעם הצדדים תמימי דעים כי בגדר שנהרסה הופיעו סדקים והיא בחלקה נטתה על צדה. חוות הדעת שצורפו לתיק הוכנו לאחר ביצוע ההריסה והבניה מחדש. המהנדס לבנטר היה המהנדס היחיד מבין אלה שהעידו בפני שביקר בשטח במהלך ביצוע עבודות הבניה וטרם הריסת הגדר. בנוסף, צורפו תמונות שצולמו לפני ההריסה ולאחריה. אין כל תימוכין בראיות לגבי מצב הגדר קודם לתחילת הבניה שאז, לטענת איטון, לא היה צורך להורסה.

21. הצדדים הרחיבו בחקירותיהם ובטיעוניהם בשאלה האם הגדר נבנתה עם יסוד עובר והיתה יציבה אלא שעבודות החפירה והבניה של הנתבעת גרמו לסדקים בה או שנבנתה ללא יסודות כנדרש באופן שהוביל לצורך בהריסתה ללא קשר לעבודות הנתבעת בחלקה הסמוכה.
מסקנות המהנדסים מטעם הנתבעים נוגעות לטיב הבניה של הגדר ולפיהן הגדר בנויה לא כקיר תומך, עם הפרשי גובה של עד כחצי מטר משני צדי הגדר, ואין יסוד עובר מבטון התומך בגדר. המהנדס לבנטר הוסיף בחקירתו הנגדית "הלחץ המים שהיה על הקיר הזה אומנם לא גדול, אבל לא היו לו גם יציאות של ניקוז" (עמ' 22, שורות 25-19, וראה גם בעמ' 23, שורות 26-16), טענה שלא הופיעה קודם לכן במכתבו לעיריה או בחוות דעתו.
לבנטר, כזכור, קבע בחוות דעתו כי לא היה מנוס אלא להרוס את הגדר ולבנות אותה מחדש וכי הגדר היתה בלתי ניתנת לתיקון. חוות דעתו ניתנה ביום 28/02/16, בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד ביקורו במקום, אך הוא נסמך גם על מכתבו מחודש 09/12, מכתב שכאמור לא נמצא בתיק העיריה.

22. המהנדס ג'רבי, מטעם איטון, התייחס בחוות דעתו לכך שדרישת העיריה ניתנה ביחס לחלק מהחומה באורך 4.5 מ' וכי לא היה צורך בהריסת החומה כולה אלא בתיקון חלק זה של הגדר. ברם, משהסתבר כי באותה דרישה נפלה טעות סופר והיא התייחסה למעשה לחומה כולה באורך 45 מ', ייחד טיעונו לכך שמצב הגדר הינו תולדה של עבודות הבניה שביצעו הנתבעים במקום. בהמשך לטענה זו, הנתבעים לא הגישו חוות דעת משלימה מטעם לבנטר המתייחסת לטענה זו, ורק בחקירתו הנגדית הוא הכחיש סברה זו. הנתבעים הגישו, חלף זאת, חוות דעת נוספת מטעם המהנדס פנט מיום 13/01/17, שנתן את חוות דעתו בהסתמך על חוות דעת המהנדס לבנטר ולתמונות שצולמו קודם להריסת הגדר והוא הסיק שאין לחומה יסוד עובר מבטון וייחס את הסדקים לדחיפה של עצי איטון שהיו במקום. ג'רבי הצהיר שהסדקים היו טריים וכי אם הדבר היה קשור לשורשי העצים, היו הסדקים מופיעים רק לאורך חלק הגדר אך הם הופיעו לכל אורכה. סברת פנט לענין העצים הינה סברה חדשה שכלל לא הועלתה גם לא על-ידי לבנטר "בזמן אמת" ואף נסתרה בחקירתו של פנט (ראה שורות 1-11 בעמ' 38 וכן שורות 20-21 בעמ' 39 לפרוטוקול) ומכאן שאין בידי לקבלה.

23. המהנדס ג'רבי מטעם איטון נתן את חוות דעתו ביום 21/04/16 בהסתמך על תמונות הגדר קודם להריסתה ועל תשריט היתר הבניה של הבנין, והגיע למסקנה כי היה הכרח בביצוע עבודות עפר מהותיות על-ידי הנתבעת שהביאו לפגיעה בחומה. הוא הצביע על הפרשי גבהים בחלקת הנתבעת, אשר הצריכו עבודות מילוי אדמה וחפירה של הקרקע לשם ניקוז תקין של מי גשם. מהנדס הנתבעים דווקא מייחס לאותו הפרש קרקע חיזוק לכך שהגדר, שהיתה ללא יסודות מספקים, נטתה על צידה והיה צורך בהריסתה. המהנדס ג'רבי אף סבור כי בסמוך לשלב הביצוע של עבודות הפיתוח בחצר הבניין, הבינה הנתבעת כי הפרשי הגובה בין חצר הבניין לבין חצר הבית כה גבוהים, שבמידה והיא תשאיר את הגדר במצבה הישן היא תצטרך להשקיע כספים רבים בחיזוק הגדר ונראה כי העדיפה לעשות הכל על-מנת להביא להריסת הגדר ולהקמתה מחדש בהתאם לצרכיה. הנתבעת טענה, בשפה רפה, כי לאיטון היה אינטרס בהקמת גדר חדשה נוכח הפרשי הגבהים בין חצר ביתם לבין מפלס חצר הבניין. דא עקא, ככל שמבחינה הנדסית נדרשה בניית הגדר, הרי שזו כביכול יכולה למנוע נזק לחלקת הנתבעת כתוצאה מאפשרות לגלישת קרקע מחלקתם של איטון (שהינה גבוהה יותר), ולא להיפך. דווקא החומה שנבנתה יצרה אצל איטון חוסר אחידות עם שאר חלקי החומה מסביב לבית, ואף גובהה נמוך מהחומה הישנה, ולטענת איטון, אינו מאפשר את הפרטיות המתבקשת מקיומה של בריכת שחייה בחצר הבית.

24. לדברי המהנדס ג'רבי הגדר איננה יכולה לשמש כקיר תומך לעומסים צדיים של תנועת כלי רכב ויש לבנות את החלק התומך מבטון מזוין. בחקירתו ציין המהנדס ג'רבי כי החגורה של הגדר הייתה מתחת לפני אפס של חלקת איטון ולכן לא יכולה הייתה לשמש יסוד עובר שיחזיק את הקיר. המהנדס לבנטר קבע כי לא ניתן היה לבנות קיר תומך עם משטח אופקי שיחדור לשטח איטון ולכן נדרש לקדוח כלונסאות. בנוסף, המומחה פנט שלל כי הקיר הפך לקיר תומך המפעיל עליו כוח אופקי. לטענתו, לא היו חגורות בקיר ובמקום יסוד עובר עשו חגורה באדמה ועליה בנו את הקיר (עמ' 39, שורות 30-29).

25. יוער כי בתמונות הגדר קודם להריסתה נחזים סימני אדמה בחלקה התחתון באופן שיכול להתיישב עם טענת איטון לכך שהנתבעת ביצעה עבודות חפירה ויישור במקום. הנתבעת טענה כי ביצעה חפירה לעומק של 20-25 ס"מ בלבד ובמרחק 1.5-3 מ' מהגדר, שאין בה כדי להשפיע על יציבות הגדר. אך ברי כי קודם לתחילת העבודות במקום ביצעה הנתבעת עבודות חפירה כנדרש בטרם בניה. אמנם לבנין אין מרתף ולטענת הנתבעים הם רכשו את השטח "מיושר", אך היתר הבניה עצמו ניתן גם לצורך "הריסת בית קיים" (ראה נ/12). משנשאל המהנדס לבנטר האם בוצעו עבודות חפירה בסמוך לגדר, השיב בתחילה בחקירתו הנגדית כי איננו זוכר, ובחקירתו החוזרת סבור היה שלא. בחקירתו הנגדית העיד כי אכן חפרו 20-25 ס"מ "עם טרקטור או משהו בסמוך לגדר" לצורך הכנת תשתית לכניסת רכבים, אך סייג כי זו לא הסיבה בגינה קיר החומה נטה (ראה עמ' 22 לפרוטוקול). אחר כך אישר כי היה צורך להרוס את המבנה הישן שהיה קיים בחלקת הנתבעים לצורך בניית הבנין ולהשטיח את הקרקע ע"י כלים כבדים, וכלשונו: "טרקטור עם בומבה שהורסת", ולאחר מכן באמצעות טרקטור מבצעים את השטחת הקרקע. הוא לא ידע אם הטרקטור נסע בסמוך לחומה אם לאו, ועדיין הצהיר כי הדבר לא השפיע על החומה (ראה עמ' 23 לפרוטוקול). הוא אישר כי קו הביוב ממוקם במרחק כמטר וחצי מהחומה, בעומק 50 ס"מ וברוחב חצי מ'. ג'רבי טוען כי היה צריך לבצע עבודות עפר משמעותיות לעומק 40 ס"מ בחצר הבנין בקרבת הגדר, וזאת לצורך בניית משטח מרוצף לתנועת כלי רכב בחצר הבנין ועל מנת שיתאפשר מעבר משאיות במקום. המהנדס פנט אישר לבסוף: "כל דבר שתעשה יכול לערער את הקיר, אבל ממילא זה היה סדוק" (ראה שורה 5 בעמ' 39 לפרוטוקול).

26. בהתאם לשכל הישר והגיונם של הדברים וכפי שהתרשמתי מעדויות המהנדסים, הרי העבודה באתר בניה איננה נקודתית. עבודות להריסת מבנה קיים, להשטחת קרקע ולחפירה, גם אם אינן מבוצעות בפועל ממש בצמידות לגדר, מלוות בציוד מכני כבד העובד במקום ואיננו פועל נקודתית רק במיקום המדויק של החפירה. נדרשת כניסה ויציאה של טרקטורים, משאיות וכיו"ב, כמו גם קיימת השפעה של חפירות על קרקע סמוכה, גם אם החפירות בוצעו במרחק מטר וחצי מהגדר או 3.
מתקשה אני לקבל את טענת הנתבעים כי עבודות הביוב התבצעו רק לאחר הריסת והקמת הגדר עם עבודות הפיתוח. שכן כשמן כן הן ומטבע הדברים מצריכות הן עבודות מתחת לפני הקרקע. עבודות הפיתוח יכול שבוצעו לאחר מכן. הדבר איננו מתיישב עם טענת הנתבע 3 כי פעל בענין הגדר שכן מיהר לקבל טופס 4, והיתכן כי רק לאחר מכן יבצע את עבודות הביוב?

27. איטון הצהירו כי בעת בניית החומה הגובלת עם חלקת הנתבעים, לפני כעשרים שנים, נבנו גם יתר גדרות הבית המקיפות את ביתם באותו אופן. אלה, עומדות על תילן עד היום, אין בהן סדקים והן אינן נוטות על צידן. יש גם בטענה זו כדי להטות את הכף לטובת גרסת איטון לפיה הסדקים בגדר ונטייתה לא נגרמו אלא בשל עבודות שביצעה הנתבעת בסמוך, עבודות שלא בוצעו בסמוך לגדרות האחרות של בית איטון. התייחס לכך אף המומחה ג'רבי בחוות דעתו ובעדותו, ולא מצאתי הסבר אחר המניח את הדעת לכך מפי מומחי הנתבעים.

28. לאור האמור, בשים לב למצבן של הגדרות האחרות, בשים לב לסמיכות מועד גילוי הסדקים בחומה לעבודות שביצעה הנתבעת בחלקה הסמוכה לבית איטון, בשים לב לסימני האדמה המופיעים בחלקה התחתון של החומה בתמונות שצורפו ולכך שבוצעו גם עבודות חפירה ע"י הנתבעת, גם אם לא בצמוד ממש לחומה, ובשים לב לכך שנמנעה מאיטון הלכה למעשה האפשרות לבדוק את מצב החומה לאשורו "בזמן אמת" קודם להריסתה בשל מעשי הנתבעים, לא מן הנמנע כי הסדקים בגדר או הטייתה נגרמו כתוצאה מהעבודות שביצעה הנתבעת ומסקנה זו מסתברת יותר מטענת הנתבעים לפיה הגדר נטתה על צידה נוכח עבור הזמן ובהעדר תמך מספיק. אף אם הגדר הישנה נבנתה ללא יסודות מספקים התרשמתי כי התמריץ לנטייתה היה עבודות החפירה והבניה שביצעו הנתבעים.

29. בשל כל האמור אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעים להראות כי היה הכרח בהריסת הגדר, ודאי לא באופן שמנע מהם האפשרות לקבל קודם לכן את הסכמת או עמדת איטון לרצונם להריסת הגדר. אף לא הוכח כי היה הכרח דווקא בהריסת הגדר, להבדיל מתיקונה, ומכל מקום, מצב הגדר הינו תוצאה של עבודות הנתבעת בסמיכות לגדר.

30. אין רבותא בטענת הנתבעים כי לכאורה החומה שנהרסה נבנתה ללא היתר. איטון הצהיר: "הכל בניתי בהיתר. עובדה שלא היו לי בעיות לעולם... לבריכה לא היה היתר" (עמ' 45, שורות 18-8). אף הנתבעת קיבלה היתר לבניית הבנין הכולל את החומה הישנה, והמהנדס ג'רבי הצהיר כי אם החומה הישנה לא היתה נבנית בהיתר, העיריה הייתה מציינת זו, ומאחר שהדבר לא צוין והגדר היוותה חלק מתשריט הבניה להיתר, ההנחה היא כי החומה הישנה נבנתה בהיתר. הנתבעים לא הוכיחו אחרת. לא הוכח בפניי מה היה גובה הגדר המקסימלי המותר עת הוקם הבית על גדרותיו. גם אם הגדר הישנה נבנתה שלא בהיתר (וזאת לא הוכח), הרי שאין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להכשיר עשיית דין עצמית מצד הנתבעת לשם ביצוע עבודות הריסה שאין להן כל קשר לגובה הגדר, ואגב כך לפגוע בזכותם הקניינית של איטון.

31. סעיף 49(ב) לחוק המקרקעין עוסק בשאלת חלוקת ההוצאות של מחוברים שבמיצר, ולפיו "רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה – בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם הייתה שונה." כבר נפסק כי החובה על-פי סעיף חוק זה הינה להשתתפות בהוצאות אחזקה של מחובר שכבר קיים ולא בהשתתפות בהוצאות הקמתו (ראה למשל ע"א 24159-09-15 (מחוזי נצ') זכריה אורגובי נ' ניסים לוי, ע"א 521/08 (מחוזי חי') צרפתי ואח' נ' אלבו ואח'). הגם שלא יכול להיות עוד חולק כי מדובר בגדר משותפת, הרי ככל שהנתבעת פעלה להריסתה ולבנייתה מחדש נוכח עבודות שביצעה בסמיכות לה או מאחר שביקשה ליצור אחידות במראה הגדרות המקיפות את הבנין שבנתה או לשם זירוז קבלת טופס 4, אין בכך כדי לחייב את איטון בהשתתפות בעלויות אלה, הגם שמדובר בגדר משותפת.

32. מכל מקום, עבודות הנתבעת השיגו את גבול שיטחם של איטון כך שנפגעו גם עצים, ספי בריכה, מנגל, פרגולה וציוד נייד.
לפי סעיף 30 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין, על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין. כמפורט לעיל, הנתבעים לא עמדו בנטל זה.
לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין, "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין, אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". מלשון החוק עולה כי תובע יכול לתבוע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין רק אם סבל על-ידי כך נזק ממון. כלומר, "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים", ובתנאי שפרטים אלו נמסרו בכתב התביעה או בצירוף לו (ראה סעיפים 2 ו-76(2) לפקודת הנזיקין). איטון טענו לנזקים שהוערכו בחוות דעת המומחה ג'רבי בסך 56,400 ₪ לא כולל מע"מ, בתוספת שיעור של 25% (שכן מדובר במחיר קבלן), ובסה"כ 70,500 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף תבעו את עלות שיקום הגינה וההשקיה, שווי אגרטלים וכלי איחסון שונים, והעריכו את נזקיהם בסך 113,857 ₪, בתוספת פיצוי בשל עגמת נפש ואבדן הנאה מביתם ומהגינה.

הנתבעים טוענים כי אין לקבל את מרכיבי הנזק שהוערכו בחוות דעת המהנדס ג'רבי בעיקר בשל העובדה כי איננו שמאי אלא מהנדס בהכשרתו. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי חלק ממרכיבי הנזק יכול שיוערכו גם ע"י מהנדס, כפי שיפורט להלן. כמו כן, התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט מעידות על חלק מהנזקים הנטענים, ויש מקום להורות על פיצוי איטון בגינם, אף אם על דרך האומדנא. להלן אתייחס לכל אחד ממרכיבי התביעה העיקרית.

33. עלות חיפוי האבן שהיה על הגדר הישנה - המהנדס ג'רבי אישר בחקירתו הנגדית כי חוות דעתו ניתנה ביחס לחיפוי בשטח 50 מ' X 2 מ', ומשהתברר כי רק שטח של 10 מ"ר מהגדר הישנה היה מחופה, יש להעמיד את הערכתו לענין זה על-סך 3,000 ₪. לפיכך יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין מרכיב זה.
עלות תיקון הפגיעה במדרגת האבן - זו הוערכה בסך 400 ₪. די בשומת המהנדס ג'רבי לענין זה.
עלות רכישת והתקנת 6 גופי תאורה לאורך הגדר – זו הוערכה בסך 8,000 ₪. עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר המהנדס ג'רבי כי עלות גוף תאורה יכול שתעמוד על-סך 100 ₪ והתקנתה על-סך 200 ₪. כן התברר בחקירתו כי לא נלקחה בחשבון עבודת החשמל שביצעה הנתבעת בגדר לאחר הקמתה מחדש. בנסיבות אלה ומשלא הוכח הנזק הקונקרטי, אין מקום לפסוק פיצוי בגין מרכיב זה.
עלות עמוד תאורה דקורטיבי מאבן - הוערכה בסך 6,000 ₪. המהנדס ג'רבי לא ידע לציין בדיוק מאיזו אבן עשוי עמוד התאורה, אך ציין כי מדובר "בעמוד שיוצר מחומרי מליטה וצמנט וחול ואולי גם סומסום בפנים על מנת לייצב את העמוד הזה" וכי מדובר בעמוד דקורטיבי שאין אפשרות לתקנו שעה שנשבר בחלקו העליון. בתמונה ת/1 נחזה בבירור עמוד דקורטיבי ומעוצב כשהוא סדוק ושבור, ואני מקבלת את הצהרת ג'רבי כי לא ניתן לתקנו. ברם, משהערכת המהנדס ג'רבי ניתנה כשאין ביכולתו לציין במדויק מאיזה אבן עשוי עמוד התאורה, אלא נתן הערכתו בדומה לסוג האבן הקיימת, לא מצאתי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע בגין כך, ואני מעמידה את הפיצוי על-סך 2,500 ₪.
עלות פירוק הפרגולה והתקנת פרגולה חדשה - הועמדה על-סך 12,000 ₪. באשר לפרגולה הישנה, נטען על-ידי איטון כי מדובר בפריט ייחודי שעשוי מעץ גושני יפהפה ויקר ערך. עם זאת, לא נמסר מהו "גיל" הפרגולה. הפרגולה החלופית שבנתה הנתבעת תוארה על-ידי המומחה ג'רבי כ "דקה ולא מוקשחת" עם שקע בגג הפרגולה ונטייה הצידה, נחזית אכן כפרגולה פשוטה עם קירוי פשוט. ג'רבי אישר כי הוספת קורה תומכת לפרגולה זו נאמדת בסך כ-300 ₪ בלבד. עם זאת, לא ניתנה הערכה לשוויה של הפרגולה שנבנתה. בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק פיצוי על דרך האומדנא בסך 4,000 ₪.
עלות שיקום הגינה ומערכת ההשקיה - בסך 16,457 ₪. הצעת המחיר של מר כחלון, הגנן שהעיד מטעם איטון, מתבססת על ביקור שערך אצל איטון שנים לאחר ההריסה וכן על תיאור שמסרו לו איטון על מצב הגינה לפני ההריסה. מר כחלון לא ביצע עבודות גינון בביתם של איטון. הוא העיד כי בעת הביקור ראה אדמה יבשה, מערכת השקיה יבשה ועצים מתים שיש לעקור. בחקירתו אישר מר כחלון כי בהצעת המחיר נכללות דרישות שהעלו איטון בפניו ולא נצפו על-ידו בתמונות (עמ' 43, שורות 16-15). כלומר, הצעת המחיר מטעמו יכול שהתייחסה גם לעלויות שלא נבעו דווקא ממעשי הנתבעת. לפיכך אין לקבל במלואה את התביעה בגין מרכיב זה. אך משלא ניתן להתעלם מהנזק שנגרם לגינה כמופיע בתמונות שצורפו, אני מעמידה את הפיצוי על דרך האומדנא על-סך 5,000 ₪.
עלות בניית החומה – איטון טענו כי יש להגביה את הגדר מבטון ב-1 מטר בהתאם לגובה הגדר הישנה. עם זאת, לא הורם הנטל להוכיח כי בנייה זו הינה חוקית, שכן כפי שהוצג בפניי על-ידי הנתבעת, גובה הגדר המשותפת אמור לעמוד על 1.20 מ' מעל פני הקרקע. המהנדס ג'רבי לא בדק את הדין והתקנון בעניין זה (עמ' 30, שורות 20-5). כן הועלו חלופות להגבהת הגדר, שלא באמצעות בנייה (צמחיה גבוהה, איסכורית וכיוצ"ב). מאחר שאין חולק כי נוכח פעילות הנתבעת נבנתה גדר נמוכה מקודמתה, ויהיה צורך בחלופות להגבהת הגדר, אני מעמידה הפיצוי בגין כך על סך 5,000 ₪.
פיצוי בגין אגרטלים וכלי אחסון שהיו בגינה - אני מקבלת את טענת איטון כי פריטים אלה נאספו על-ידם במשך שנים ובעלי ערך סנטימנטלי, כגון, מנורה ופסלים מאבן. אלה הוערכו על ידם בשווי כולל של 5,000 ₪. נוכח הקושי בהוכחת נזק זה ביחס לכל פריט ובשים לב לגילו ועלותו, בשל טבעו ואופיו של הנזק, אני פוסקת פיצויים על דרך האומדן בסך 2,500 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה - עקב הרס הגדר והגינה המטופחת מסתבר בעיני כי אכן נפגעו איכות וצנעת חייהם האישיים של איטון בהשוואה לגובה החומה הישנה. בתוך כך, אין להפריז בחשיבות הגדר כפי שמבקשים הם לטעון, בשים לב לכך שממילא נבנה בנין רב קומות בסמוך לבית איטון שמטבע הדברים פגע בפרטיותם, הבריכה בחצר הבית כבר איננה בשימוש, כוסתה בחול והונח עליה דשא סינתטי והבית כיום איננו משמש עוד למגורי משפחת איטון אלא מושכר לצדדי ג'. אמנם קם קושי לפיצוי בשל נזק בלתי ממוני שעה שמדובר בתביעה בשל הסגת גבול, עם זאת יש לזכור כי הגדר נהרסה שלא כדין, כמפורט לעיל, ולא ניתן כיום להשיב את המצב לקדמותו. אין ספק כי נגרמו לאיטון אובדן הנאה מפרטיותם, מגינתם, אף בחלוף הזמן עד לביצוע התיקונים שביצעה הנתבעת אצל איטון, כמו גם, עגמת נפש וטירדה נוכח הרס הגדר והסובב לה. בשל אי הנוחות, הטירדה והפגיעה בהנאה כתוצאה מהנמכת הגדר, גם אם ניתן להגביה באמצעות אביזרים נילווים, ובשים לב לכך שכיום איטון אינם מתגוררים עוד בנכס, אני פוסקת פיצוי בסך 5,000 ₪.

34. לטענת הנתבעים 3-2, דין התביעה כנגדם להידחות על הסף, שכן הנתבעת היא הבעלים והמחזיקה של המקרקעין נשוא ענייננו, זו שביצעה את עבודות ההריסה והבניה לרבות הגדר ומהווה אישיות משפטית נפרדת. בין היתר נטען כי בכל הנוגע להקמת הגדר, פעלו נתבעים 3-2 כאורגן של הנתבעת, מטעמה ובשמה, ולא באופן אישי.
יובהר כי גם מי שאינו בעל זכויות במקרקעין יכול להסיג גבול ולגרום לנזק. עם זאת, לא עלה בידי איטון לקשור כהלכה את היריבות כלפי נתבעים 3-2. כתב התביעה הוגש ללא פירוט עובדתי של ממש לגבי העילה מכוחה מבוקש לחייב את נתבעים 3-2, במובחן מהנתבעת. בתצהיריהם התייחסו איטון לכך שהנתבעים ידעו והסכימו לעצם הנזק של איטון לכאורה ומסרבים ליטול אחריות בגין הריסת הגדר. באותה הזדמנות גם יוחסו, לראשונה, טענות מרמה ומצגי שווא בנוגע לנתבע 3. לגבי נתבע 2, לא הועלתה כל טענה קונקרטית לרבות בסוגיית תיקון הנזק. כחלק ממסכת הראיות צורף תצהיר תשובותיו של נתבע 3 לשאלון וממנו עולה כי נתבע 3 היה מעורב בעבודות הבנייה ואף נכח בזמן הריסת החומה, אך הצהיר כי לא שימש כמנהל העבודה או המפקח. בחקירתו טען נתבע 3 כי ביצע את עבודות ההריסה והבניה של הגדר באמצעות חברה אחרת הנמצאת בבעלותו (עמ' 56, שורות 13-1). בסיכומיהם לא טענו איטון כל טענה ביחס ליריבות הישירה אל מול הנתבעים 2-3 ונדמה כי טענתם זו נזנחה. מכל מקום, לא די באמור כדי להביא לחיובו האישי של נתבע 3 ואף לא נתבע 2 בפיצוי בגין עוולת הסגת הגבול שנטענה ואין תשתית ראייתית להרמת מסך ההתאגדות בינם לבין הנתבעת.

התביעה שכנגד
35. לטענת הנתבעת, איטון חבים לה מחצית מעלות הריסת והקמת הגדר, היינו, סך 78,795 ₪, נוכח התחייבותם לעשות כן כנגד תיקונים שביצעה הנתבעת בחצר איטון ובביתם. הצדדים מסכימים לכך שנעשה ניסיון להימנע מהליכים משפטיים ורב מגשר מטעם הנתבעים הציע כאמור. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח פרטי אותה הסכמה, שממילא לא הועלתה על הכתב. לא הובהר אילו תיקונים במדויק היה על הנתבעים לבצע בבית איטון ובחצרם, באילו חומרים, באיזו רמת גימור. המגשר לא זומן להעיד על תוכן ההסכמות בין הצדדים. איטון טענו לענין זה כי ממילא הנתבעים לא תיקנו את הטעון תיקון כדבעי, לא בחומרים ולא ברמת הגימור שהיתה בעבר, הגדר ממילא לא הושבה למצבה הקודם ונבנתה כשהיא נמוכה יותר מקודמתה.

36. הנתבעת ביססה את עילת ההשתתפות בהוצאות ההריסה והבנייה של הגדר גם על היות הגדר משום "מחובר שבמיצר" ולפי הוראת סעיף 49(א) לחוק המקרקעין. אלא כפי שקבעתי לעיל, לא ניתן לחייב את איטון להשתתף בעלויות האמורות בהסתמך על הוראה זו. כאמור, הדבר בוצע ללא הסכמת איטון וממילא נבנתה גדר הנמוכה מקודמתה, באופן שפגע בזכויות איטון. ממילא הופחת הפיצוי המגיע לאיטון בשל הגדר הישנה, נוכח הגדר החדשה שהוקמה.
יודגש כי הנתבעים לא טענו וממילא לא צירפו כל מכתב דרישה המופנה לאיטון לענין חובתם לשאת בתשלום עלות מחצית הריסת והקמת הגדר. והדבר מדבר בעד עצמו.

37. אף אם הייתי מגיעה למסקנה אחרת, ספק אם ניתן היה לחייב את איטון בתשלום הסכום הנתבע בתביעה שכנגד, שכן הנתבעת לא הוכיחה כדבעי את העלויות הנתבעות. הנתבעת הסתמכה על חוות דעת המהנדסים לבנטר ופנט, שהעריכו את עלות ביצוע העבודות שנדרשו בסך 133,500 ₪ ללא מע"מ. יודגש כי העלויות שהוערכו (ללא אסמכתאות) הן של בניית גדר בגובה 2 מטרים, בעוד שאין חולק כי הגדר שנבנתה נמוכה בכמחצית מהגדר שנהרסה. לדעת המומחה ג'רבי, הוצג תחשיב שגוי והפער לשיטתו עומד על סך 58,441 ₪. המומחה פנט לא התייחס בחוות דעתו לאומדן שהציע המומחה ג'רבי (יצוין כי מסיבות אישיות נבצר מהמומחה לבנטר להתייחס לחוות דעתו של המומחה ג'רבי).
מכל מקום, ככל שכטענת הנתבעת, הוסכם מבעוד מועד עם איטון כי הנתבעת תהרוס את הגדר ותקים חדשה תחתיה, כשאיטון ישאו במחצית העלויות, מצופה היה כי הנתבעת תערוך תחשיב נפרד מבעוד מועד לענין עלויות אלה ותציגן בפני איטון מבעוד מועד. בייחוד כך הוא שעה שעלה מעדויות הנתבעים כי את עבודות הריסת והקמת הגדר ביצעה חברה אחרת. על אף זאת טענו הנתבעים כי עלויות הקמת הגדר "התערבבו" יחד עם עבודות הבנייה של הבניין, ולא הוצגה ולו חשבונית אחת בשל הוצאות ההריסה והבניה הספציפיים של הגדר, הגם שהנתבע הצהיר כי העלות של הגדר מגולמת "באחת מהחשבוניות" (ראה שורה בעמ' 56 לפרוטוקול).
נוכח האמור לעיל, אין לחייב את איטון להשתתף בעלות הריסת והקמת הגדר.

סוף דבר
38. לאור האמור, במסגרת התביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעת 1 בלבד לשלם לאיטון סך 27,400 ₪.
התביעה העיקרית כנגד הנתבעים 2-3 וכן התביעה שכנגד נדחות.
בשים לב לסכום הפיצוי שנפסק במסגרת התביעה העיקרית כנגד הנתבעת 1 אל מול סכום התביעה, לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3, אך לאור דחיית התביעה שכנגד, אני מחייבת בנוסף את הנתבעת 1 בהוצאות ההליך במסגרת התביעה העיקרית, ובנוסף, בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טובה איטון
נתבע: רוויה נכסים בע"מ
שופט :
עורכי דין: