ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מריה פרוט נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשת:

מריה פרוט
ע"י ב"כ עו"ד אריאל טוקוב

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד מי עד כ"ץ שפירא
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה למתן סעד זמני לפיו תימנע הרחקת המבקשת מישראל עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 6623-18 (כבוד הדיינת באפי תם) במסגרתו נדחה ערר המבקשת על החלטת המשיבה לדחות את בקשתה למקלט וכן נדחתה בקשת המבקש ת להאריך שהיית ה בישראל , לכל הפחות, עד ל מועד הגשת בקשה חדשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח זוגיות עם אזרח ישראלי.
הרקע העובדתי:
המבקשת, נתינת אוקראינה, נכנס ה לישראל לראשונה ביום 6.9.2018 בריש יון ביקור מסוג ב/2 שתוקפו נקבע, לטענת המשיבה, עד ליום 6.12.18.
ביום 4.12.18, יומיים לפני שפג תוקפו של רישיון הביקור, הגישה המבקש ת בקשה פרטנית לקבלת מקלט בישראל בטענה כי נמלטה מארצה בעקבות צו גיוס שקיבלה .
בו ביום נערך למבקשת ריאיון במסגרתו טענה כי בשנים 2017-2018 היא קיבלה שני צווי גיוס לצבא אוקראינה (המאוחר מבניהם באפריל 2018) אך סירבה להתגייס. לטענתה, היא החליטה לעזוב את אוקראינה הן מהחשש להיות מגויסת והן מהחשש לחוות איומים מהרשויות בארצה עקב סירובה לגיוס. עוד במסגרת הריאיון, הצהירה המבקשת כי אין לה קרובים בישראל וכי היא הנפיקה את הדרכון שלה במדינת מוצאה, בחודש מרץ 2017, כי רצתה להגיע לישראל.
עוד באותו היום, 4.12.18, ניתנת המלצת עורך הריאיון, על בסיס הריאיון ועל בסיס חוות דעת שנמסרה ממשרד החוץ ביום 17.8.17 שעניינה במצב המדיני באוקראינה, לפיה יש לדחות את בקשת המקלט של המבקשת בסדר דין מהיר. ההמלצה כאמור אושרה על ידי מנהל יחידת הטיפול במבקשי המקלט וההחלטה נמסרה למבקשת.
המבקשת שלא השלי מה עם דחיית הבקשה כאמור, פנ תה לבית הדין לעררים בערר על ההחלטה.
ביום 19.3.19 , במהלך דיון שהתקיים במעמד הצדדים, חזרה המבקשת על טענותיה תוך שציינה כי היא לא זוכרת בדיוק את התאריכים אך הפעם הראשונה בה קיבלה צו גיוס הייתה ביוני 2018.
עוד במסגרת הדיון, טענה המבקשת כי היא הכירה בישראל את מר ויטלי אורז'יצקי (להלן: " בן הזוג הנטען"), אזרח ישראלי, ביום 30.10.18 וכי החל מיום 4.1.19 הם מתגוררים יחד. כמו כן, ציינה המבקשת כי היא ובן הזוג הנטען פנו למשיבה (ביום 12.3.19) בבקשה לקבלת תור להגשת בקשה להסדרת מעמדה מכוח הזוגיות וכי תור כאמור נקבע ליום 10.11.19.
זה המקום לציין כי במעמד הדיון הפנה בית הדין לעררים, הן למבקשת והן לבן הזוג הנטען, שאלות אישיות זה על זו (לדוגמה: סטטוס אישי, מספר ילדים ועוד), כאשר דומה לכאורה כי לפחות על חלקן התקשו בני הזוג להשיב.
עוד במעמד הדיון, המשיבה טענה כי הובהר שבקשת המקלט הינה הליך סרק וכי אין ברצונו של בן הזוג הנטען להסדרת מעמדה של המבקש בישראל בכדי להאריך את שהותה בישראל עד למועד התור שנקבע. בהקשר זה ציינה המשיבה כי לאחר שתוגש הבקשה על ידי בן הזוג הנטען, הוא יוכל לבקשה להזמין את המבקשת לישראל. לפיכך, ציינה המשיבה כי היא עומדת על יציאתה של המבקשת מישראל.
ביום 20.3.19 ניתן פסק הדין של בית הדין לעררים במסגרתו נדחה הערר כפי שיפורט להלן.

פסק הדין של בית הדין לעררים:
במסגרת פסק דינו, ציין בית הדין לעררים כי בקשת המבקשת לקבלת מקלט מדיני בישראל נשענת על הטענה היחידה לפיה היא מסרבת להתגייס לצבא בארצה. זאת, כאשר ידוע כי השתמטות משירות צבאי באוקראינה, כשלעצמה, ללא שנשקפת סכנה ממשית לחייו של המשתמט, אינה באה בשערי אמנת הפליטים ואינה הופכת אדם לפליט.
בהקשר זה הוסיף בית הדין לעררים וציין כי אף המבקשת עצמה טוענת כי הכוונה לגייסה לצבא אינה קשורה בהשקפתה המדינית וכי היא מעולם לא הייתה מעורבת פוליטית, לא נתקלה בבעיות מול רשויות החוק בארצה ויצאה מארצה בדרך חוקית וללא קושי. לפיכך, קבע בית הדין לעררים כי מדבריה של המבקשת עולה כי לא נשקפת סכנה ממשית לחיי, ולכל היותר היא חשופה לעונש מאסר לגיטימי.
לאור האמור, קבע בית הדין לעררים כי לא הועלו על ידי המבקשת נסיבות ייחודיות ופרטניות המצדיקות המשך בירור עניינה שלא במסלול המהיר ולכן בקשתה למקלט מדיני בישראל נדחתה כדין.
כמו כן, דחה בית הדין לעררים את בקשת המבקשת להאריך שהייתה בישראל עד למועד הגשת הבקשה החדשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח זוגיות עם אזרח ישראלי. בהקשר זה הדגיש בית הדין לעררים כי לא ניתן להתעלם מהנסיבות שקדמו לטענת הזוגיות ולמועד העלאת הטענה – רק לאחר שנדחתה בקשת המקלט ובסמוך למועד הדיון בערר.
כך גם הדגיש בית הדין לעררים כי מדובר בקשר בהתהוות שהחל לפני כארבעה חודשים (נכון למועד מתן פסק הדין) וכי נסיבות ההיכרות, קונסטלציית המגורים והעובדה כי המבקשת ובן הזוג הנטען אינם יודעים פרטים בסיסיים ביותר זה על זה, מהווים תשתית המעלה חשש ממשי לניצול ההליך לרעה.
לאור כל האמור, הורה בית הדין לעררים על דחיית הערר תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,500 ₪.
עוד נקבע כי על המבקשת לצאת מישראל בתוך שבעה ימים, שאם לא כן המשיב יהא רשאי לנקוט כנגדה בהליכי אכיפה, לרבות חילוט הערבות שהופקדה בהליך דשם.

טענות הצדדים:
לטענת המבקשת, החלטת המשיבה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובית הדין לעררים שגה עת קבע כי לא נשקפת למבקשת סכנה ממשית. לשיטתה, קיים חשש מבוסס היטב כי אם תושב לארץ מוצאה יעמדו חייה בסכנה ממשית בשל סירובה להתגייס לצבא. זאת, כאשר לשיטתה מדובר הן בחשש סובייקטיבי והן בחשש אובייקטיבי.
לעניין הבקשה לפתיחת תיק חיים משותפים, טוענת המבקשת כי עצם קביעת מועד רחוק כפי שנקבע על ידי המשיבה מהווה פגם חמור (יוער כי הבקשה לקבלת תור הוגשה באופן מקוון ביום 12.3.19) וכי אם היא תיאלץ לעזוב את ישראל למשך כשמונה חודשים, תימנע ממנה זכות היסוד לאוטונומיה משפחתית.
לטענת המבקשת, בית הדין לעררים לא נימק מדוע המקרה הפרטני מצדיק את ההרחקה ואינו נכלל בקביעה הגורפת לפיה אי בחינת בקשה להסדרה של מעמד מכוח זוגיות והרחקת המבקש אינה עומדת במבחן המידתיות.
עוד טוענת המבקשת כי הטיפול בעניינה היה לקוי שכן לא נבדקו על ידי נציגי המשיבה הליכות חייה שיש בהם כדי להעיד כי המערכת הזוגית הקיימת בין המבקשת לבן זוגה הנטען היא כנה ואמיתית, ובכלל זה לא נערך ריאיון זוגי לבחינת כנות הקשר.
לשיטת המשיבה, דין הבקשה להידחות. לטענתה, עם מתן פסק הדין של בית הדין לעררים חל שינוי בנקודת האיזון שבין הצדדים והמשוכה שעל המבקשת לעבור על מנת לקבל סעד זמני היא גבוהה.
לטענת המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים. זאת, נוכח סבירות ההחלטה של המשיבה בעניין בקשת המשלט ובהינתן היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות בית הדין בעל המומחיות המקצועית בנושאים אלו.
לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בקשת המקלט של המבקשת נבחנה באופן ראוי ומקצועי על ידי היחידה המטפלת, כי למבקשת נערך ריאיון עומד אשר לאחריו נבחנו טענותיה באופן יסודי וניתנה חוות שעת מפורטת על בסיס הוחלט לדחות את הבקשה בהליך מהיר. בהקשר זה מציינת המשיבה כי לא הוצגה על ידי המבקשת ולו ראשית ראיה לקבלת צווי הגיוס הנטענים וכי אף גרסת המבקשת בעניין זה נסתרה עת הוצגו על ידה מועדים שונים לקבלת הצווים. כל זאת, כאשר ידוע כי השתמטות או עריקה משיקות צבאי באוקראינה, כשלעצמה, ללא סכנת חיים ממשית לחיי המשתמט, איננה נכנסת לקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים ביחס לזכאות לקבלת מקלט מדיני.
עוד טוענת המשיבה כי עיון בפרוטוקול הדיון בערר מלמד כי המבקשת ובן הזוג לא ידעו פרטים בסיסיים האחד על השנייה, ביניהם מקום עבודה, ילדים ושמותיהם ועוד. זאת, כאשר פסק הדין בהקשר זה נומק בהרחבה תוך סקירת הדין והפסיקה הרלוונטית וכן התייחסות פרטנית לנסיבות העניין. זאת, כאשר בית הדין לעררים סבר כי קיים חשש ממשי בדבר כנות הקשר ועומקו.
באשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. לשיטתה, אין כל מניעה להמשך ניהול ההליכים, ובכללם בקשתה החדשה של המבקש לקבלת מעמד, באמצעות בא כוח המבקשת ונציגות מדינת ישראל במדינת מוצאה כמקובל במקרים כגון אלו. זאת, כאשר המבקש לא מצביעה על כל נזק ממשי שייגרם לה מהרחקתה למדינת המוצא.
בתגובתה לתשובת המשיבה, חוזרת על טענותיה ומדגישה כי ביום 26.3.19 שכרו היא ובן זוגה הנטען דירה בתל אביב בה הם מתעתדים להתגורר יחדיו. עוד טוענת המבקשת כי תקופת הניתוק שתיגרם כתוצאה מהרחקתה עלולה לסכל את מערכת היחסים הזוגית כולה.
על האמור, מוסיפה המבקשת וטוענת כי התמשכות הבירור בדבר זכותה למעמד מכוח זוגיות שוות ערך להימנעות ממתן החלטה על ידי הרשות שהיא, כשלעצמה, מהווה עילה להתערבות בית המשפט במתן הוראה לנציגי המשיבה להשלים את הליך הבירור בתוך זמן סביר.
זאת ועוד, במסגרתה תגובתה מפנה המבקשת להחלטה שניתנה בעמ"נ 46914-03-19 שפל נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (7.5.19) (להלן: " עניין שפל"), אשר לשיטתה ניתנה בעניין דומה לענייננו ובמסגרתה נמנעה הרחקת המבקש. זאת, כאשר לשיטתה יש ליתן בענייננו משקל מכריע לשיהוי הממושך בהליך בעניינה של המבקשת (שיהוי מצד המשיבה) .

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובת לבקשה ובתגובה לתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.
כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך אזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר - שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי (2012), 586-687 ; עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך, כשהשיקול הדומיננטי הינו מאזן הנוחות (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12) (להלן: " עניין פריידי")).

סיכויי הערעור:
בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו (בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 1.9.15) ; בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.08.15)), ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור הרי שהתנאים הינם מחמירים שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.05.11), צוטט בהסכמה בעע"ם 1011/13 waz zongjian נ' משרד הפנים (06.05.13)).
עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, מעלה כי הוא מפורט ומנומק ולכאורה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אין עילה להתערב בו וסיכויי הערעור עליו נמוכים.
בכל הנוגע לבקשת המקלט, יש לציין כי הפסיקה קובעת כי על המבקש הנטל להוכיח כי הוא זכאי לקבל מעמד של פליט ולהביא ראיות לכך שנשקפת לו סכנת חיים בארצו (עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים (25.8.15); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.13)). זאת, כאשר בענייננו נמנעה המבקשת מלהציג את צווי הגיוס אותם קיבלה לכאורה ואף מסרה גרסאות שונות לעניין המועדים בה נתקבלו הצווים כאמור (תחילה טענה כי הצו האחרון התקבל באפריל 2018 ולאחר מכן טענה כי הצו הראשון התקבל ביוני 2018).
לא זו אף זו, הרי שבשורה ארוכה של פסקי דין והחלטות נקבע כי טענות המבוססות על חשש בשל השתמטות, עריקות או אי רצון להתגייס לצבא, אינן מקימות, כשלעצמן , עילה למקלט מדיני וקשורות בחשש מהעמדה לגיטימית לדין (ראו לדוגמה עמ"נ 63046-05-17 קובנלקו נ' מדינת ישראל (7.6.17); עמ"נ 1186-12-16 MIHEL נ' מדינת ישראל (19.12.16); עמ"נ 21673-02-17 IVCHENKO נ' מדינת ישראל (11.11.17)).
זה המקום להדגיש כי עניינו של הערר שנדון בפני בית הדין לעררים בתקיפת החלטת המשיבה לדחות את בקשת המקלט אותה הגישה המבקשת ולא בבקשתה לקבלת מעמד מכוח הזוגיות עם בן הזוג הנטען (בקשה אשר טרם הוגשה ולכאורה נקבע תור להגשתה ביום 10.11.19). ז את, כאשר דומה לכאורה כי במעמד הדיון שהתקיים בפני בית הדין לעררים עורב מין בשאינו מינו (בקשת המקלט והבקשה לקבלת מעמד מכוח הזוגיות הנטענת).
יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי קביעותיו של בית הדין לעררים בעניין זה נסמכו בעיקר על ממצאי מהימנות, לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמבקשת ומבן זוגה הנטען והתשובות שסיפקו לשאלות שנשאלו על ידו. כך גם, לא ניתן להתעלם מהטענות הסותרות לעניין מגוריהם של בני הזוג, כאשר תחילה נטען שהם מתגוררים יחדיו החל מינואר 2018, בהמשך כי נחתם חוזה שכירות החל מיום 26.3.19 ולבסוף כי הם "מתעתדים" לעבור לגור ביחד.
לכן, לכאורה, סיכויי הערעור נמוכים ביותר.

מאזן הנוחות:
באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בחינת נסיבות העניין מלמדת על כך שהוא אינו נוטה במקרה זה לטובת המבקשת.
ראשית, יש להדגיש כי כלל טענותיה של המבקשת בעניין זה נטענו ביחס לבקשה לקבלת מעמד מכוח זוגיות (זכותה לאוטונומיה משפחתית) ולא ביחס לבקשת המקלט. זאת, כאשר הרחקת המבקשת מישראל אינה מונעת כלל ועיקר את הגשת הבקשה לקבלת המעמד מכוח הזוגיות הנטענת. זאת, כאשר אין כל מניעה כי הבקשה תוגש (ואף תתברר) עת תשהה המבקשת באוקראינה. כך בעיקר, שעה שהמבקש ת מיוצג ת על ידי עורך דין.
שנית, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי על הבקשה הוגשה אך כשבוע ימים לפני מועד הדיון בערר וכי על אף שחלפו למעלה מחודשיים מאז הוגשה הבקשה ועד למועד כתיבת שורות אלה, המבקשת לא פנתה למשיבה בבקשה להקדים את התור ובירור הבקשה. זאת, כאשר לא ניתן לנצל את ההליך המתנהל ביחס לבקשת המקלט על מנת לנסות ולתעדף, באמצעות צו שיפוטי, את עניינה של המבקשת בבקשה לקבלת מעמד מכוח הזוגיות הנטענת על פני מבקשים אחרים. כך בעיקר שעה שהמבקשת כלל לא מיצתה את ההליכים בעניין זה למול המשיבה ואף לא הגישה ערר שעניינו בשיהוי לו היא טוענת בהתנהלות המשיבה.
עוד יש לציין כי חרף פסק הדין של בית הדין לעררים מיום 20.3.19, אשר הורה לה לצאת מישראל בתוך 7 ימים, המבקשת נקט ה בעשיית דין עצמי ונותר ה בישראל ללא כל רישיון ומבלי שניתן צו ארעי האוסר על הרחקתה. כל זאת, כאשר הערעור דנן והבקשה מושא החלטה זו הוגשו אך ביום 18.4.19 (וכאשר הלכה למעשה עד למועד זה לא ניתן צו ארעי האוסר על הרחק המבקשת).
בטרם סיום, יש לציין כי על אף הדמיון שקיים לכאורה בין נסיבות העניין דנן לבין נסיבותיו של עניין שפל בו ניתנה החלטה על ידי במסגרתה ניתן סעד זמני בערעור המעכב הרחקה ונקבע שבהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית (כעשרה ימים בלבד בין מועד מתן החלטתי לבין המועד הקבוע להגשת הבקשה לקבלת מעמד) יש להעדיף לאפשר למבקש, לכל הפחות, להגיש את הבקשה בעוד הוא נמצא בישראל, הרי שבעניין דשם השיקול המכריע למתן הסעד הזמני היה המועד הקרוב של התור להגשת הבקשה לקבלת מעמד, ובענייננו התור קבוע לכאורה לעוד כחצי שנה, באופן שאינו מצדיק מתן סעד זמני כמבוקש.
זאת ועוד, בעניין שפל, היה מדובר במבקש ששוהה בארץ כשנתיים וחצי (ובענייננו כחצי שנה), וכן הפניה בעניין שפל בטענה לקיום חיים משותפים עם אזרחית ישראלית נעשתה כחצי שנה לפני החלטת בין הדין לעררים ומדובר בקשר שנטען שמתנהל חודשים ארוכים ובני הזוג התגוררו יחד באותה דירה במשך מספר חודשים, בעוד בענייננו הפנייה נעשתה בסמוך לדיון בבית הדין לעררים ולהחלטתו ומדובר בקשר נטען קצר ביותר , ולכאורה המבקשת ובן הזוג הנטען טרם עברו להתגורר יחד באותה דירה ויש חשש ממשי בדבר כנות הקשר (כשהבקשה הוגשה רק לאחר דחיית הבקשה למקלט ובסמוך לדיון בבית הדין לעררים).
כך גם, ניתן יהיה להמשיך בהליכים להסדרת המעמד מכוח זוגיות בהתאם לנהלים גם אם תורחק המבקשת מן הארץ.
לאור כל האמור, בהתחשב בסיכוייו הנמוכים של הערעור ובהתחשב בכך שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש ת, הבקשה נדחית.
המבקשת תודיע, עד ליום 22.5.19, האם היא עומדת על בירור הערעור לגופו .

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מריה פרוט
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: