ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין האלה כאמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט עמיצור איתם

התובעים
1.האלה כאמש

2.מוחמד כאמש

3.מונא כאמש

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

צד שלישי חמדת נוף ים בע" מ

פסק דין

תביעה לקבלת קצבת תלויים מאת המוסד לביטוח לאומי, לאחר שזה דחה את תביעתם. במקביל, בירור הודעה לצד שלישי שהגיש המוסד.
ברקע, התובעים הם אלמנתו וילדיו של המנוח בסאם כמאש ת"ז XXXXXX312 והם תושבי הרש"פ.
אין חולק כי המנוח נכנס לישראל שלא כחוק ללא היתר, על מנת לעבו ד בבניין (פרו' עמ' 8 ש' 11).
אין חולק כי המנוח עבד ביום 7.6.11 באתר בנייה ברח' היצירה 9 ברחובות. במהלך עבודתו מצא את מותו, למרבה הצער, ככל הנראה בנפילה מגובה.
אין חולק כי העבודה בוצעה במתחם בשם "אולמות אליזה" אשר נמצא בבעלותו של אדם בשם עזרא חממי .
התביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה נדחתה בהחלטה מיום 22.6.14 , לנוכח הטענה שהמנוח לא היה מבוטח במוסד בעת קרות התאונה.
כאמור, המוסד ביקש להוסיף את חברת חמדת נוף ים בע"מ כצד ג' לתביעה זו ובקשתו התקבלה.
אין חולק כי המנוח לא היה רשום ולא שולמו בגינו דמי ביטוח כחוק, לא כשכיר ולא כעצמאי. השאלה העיקרית לפתחנו היא האם הועסק כשכיר כטענת התובעים. לאור זאת, האם הייתה מוטלת על המעסיק החובה לבטחו ומשלא עשה כן יש לראותו כמי שהיה מבוטח במועד האירוע. נבחן אפוא את הראיות בעניין זה:
בפתח הדברים אציין כי לבירור נסיבות מותו של המנוח נפתחה חקירת משטרה. במסגרת זו נחקרו כפי שיתברר בהמשך, כל הגורמים הרלוונטיים להכרעה בענייננו. התובעים הגישו ביום 1.3.18 לתיק בית הדין "את כל תיק החקירה מהקצה אל הקצה" וביקשו כאמור שיהיה לעיני בית הדין. אף צד לא התנגד כי ייעשה שימוש בתיק החקירה במהלך דיון ההוכחות או התנגד להסתמכות עליו- זאת על אף שלא הובא לעדות גורם משטרתי וכן לא הובאו לעדות חלק מן האנשים שנחקרו במסגרתו.
בכתב התביעה נטען כי המעסיקות של המנוח היו חברת מ.פ עבודות שיפוצים בע"מ (ח.פ 514267277), וכן חברת חמדת נוף ים בע"מ אשר צורפה כצד שלישי . לטענתם החברות הן אלו שנתנ ו למנוח את ההוראות העבודה, ותחתן הוא עבד כטייח. אין חולק כי המנוח לא קיבל תלושי שכר.
בטופס התביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה שהגישו התובעים למוסד, כתבו התובעים כי המנוח היה שכיר אצל חברת מ.פ. עץ ובניין בע"מ, אך בטופס הבקשה במקום הנצרך למילוי ע"י המעסיק נשאר ריק. בסיכומי התובעים נטען כי המעסיקה הייתה חברת מ.פ. עץ, היא זאת אשר כרתה הסכם עבודה עם עזרא חממי לביצוע פרויקט הבניה במקום התאונה. על עובדה זו, שנכרת הסכם כאמור- אין חולק.
בדו"ח הפעולה של המשטרה מיום האירוע נכתב כך:" עלי מסר לי כי אחיו הוא שנפצע ושמו באסם כאמש ... עלי מסר שהם עובדים במקום בשיפוצים וכי הקבלן שלהם שמו שריף והא לא במקום..."
מר עלי כמאש אחיו של המנוח (להלן :"עלי"), נשאל בחקירתו ביום קרות התאונה(7.6.11) במשטרה על זהותו של המעסיק. כך ענה: (הוגש כנספח נ/4 ע"י התובעים ב1.3.18) " ש: מי היה המעסיק שלו? ת:לא יודע. ש: אצל מי אתה עובד? ת: זה היום הראשון שלי בעבודה. לא יודע איך קוראים לבעל הבית...ש: מי זה שריף (ה"ח- בדוח הפעולה של עופר משה מוזכר השם שריף כקבלן המעסיק) ת:לא יודע. ש:למה אמרת לשוטר שהקבלן המעסיק קוראים לו שריף? ת: לא דיברתי עם שוטר"
בחקירתו השנייה של עלי במשטרה בתאריך 3.4.16 ענה כך: "ש. מי היה הקבלן ? מי שילם משכורת ת. אשרף הוא היה מנהל העבודה ששילם לנו הוא היה עובד מול הקבלן את הקבלן, אני לא מכיר אשרף יודע הכל. ש. ראית את הקבלן ת. לא ראיתי אותו אף פעם ש. הוא לא בא לבקר באתר ת. לא הוא לא היה שם. ש. כמה זמן עבדת שם? ת. שלשה ימים אחי עבד שם אולי שבועיים עד חודש לא זוכר ...ש. ביום שאחיך נפטר הקבלן הגיע? ת. לא. ש. איך אתה יודע שהוא לא היה? ת. אמרו הוא לא בא, המשטרה חיפשה אותו ש. מי הגיע לשם? ת. רק פועלים, האני טארק ואחמד. תושבי שטחים ש. מהמנהלים מישהו הגיע? ת. אשרף.
מר עבד אלחכים גיסו של המנוח (להלן עבד) נחקר במשטרה בתאריך 29.3.16 . הנ"ל התלווה ע"פ עדותו לנסיעה עם המנוח לבית החולים. כך העיד בחקירתו : ש. האם אתה יודע מי היה הקבלן שהעסיק אותו ושילם לו שכר עבור עבודתו באתר הבנייה בו אירע האירוע? ת. וואלה אני לא יודע, בסאם לא אמר לי זאת...ש. האם ראית מי היה הקבלן בפועל באתר הבנייה בו אירע האירוע? לא יודע, ולא ראיתי אותו.
היינו, הגרסאות מזמן אמת מעלות כי הגורם היחיד אשר שילם שכר וניהל את העבודה היה אשרף.
זהותה של חברת מ.פ עץ: אבהיר כי בעניין זה רב הנסתר על הגלוי אולם מתוך כלל החקירות השונות שנערכו בעניין (חקירות המוסד, המשטרה והעדויות לפני) עולה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שחברת מ.פ עץ היא שהעסיקה אותם. כאמור אין חולק כי עזרא חממי כרת הסכם עם חברה בשם זה, לביצוע העבודות במקום. עם זאת, עולה לכאורה באופן ברור כי החברה לא ביצעה כל עבודה במקום האירוע וככל הנראה אף לא חתמה על ההסכם.
מחקירת המשטרה עולה כי חברת מ.פ. עץ ובניין בע"מ הייתה רשומה ברשם החברות (במשך חלק מן התקופה) על שמו של אזגייר אחמד ת"ז XXXXXX520. בחקירתו במשטרה ביום 9.4.13 העיד כך: "אני מבין על מה אני נחקר... מע"מ ירושלים תפסו מישהו מזייף תעודת זהות שלי לפני 8 חודשים. אני היה לי חברה שנקראה מ.ב עץ ובניין בע"מ, החברה נסגרה לפני שנה בדיוק על ידי המע"מ בירושלים על ידי קצין חקירות בני זזו. ש. כמה זמן החברה הייתה על שמך?...ש. זאת אומרת שלא היה לך שום חוזה עבודה ברחובות? ת. לא היה לי שום עבודה ברחובות...ש. אתה מכיר חברת נוף ים בע"מ? ת. לא מכיר חברה כזו. ש. אתה מכיר עזרא חממי? ת. לא....ש. אתה חתמת הסכם עם עזרא חממי בראשל"צ במשרד שלו ועבדת ברחובות? ת. לא חתמתי מול עזרא חממי ולא עבדתי ברחובות מעולם"
גם בחקירתו במוסד (נספח נ/3 לתיק מוצגי הנתבע) אמר אזגייר כי רכש את החברה בתאריך 20.5.2011 והחברה הייתה ברשותו 6 חודשים ואז היא נסגרה.
מחקירתו של מר חממי באגף הפיקוח על העבודה מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה בתאריך 4.9.11, עולה כי הוא בעל המבנה שבו התבצע עבודת הבניה, וכי הוא זה אשר חתם על חוזה עם הקבלן לביצוע פרויקט העבודה (עמ' 1-2 לחקירה). לטענתו הוא חתם על חוזה עבודה עם חברת מ.פ עץ ובנין בע"מ, שמו של הקבלן סמי ושם משפחתו לא ידוע.
בחקירתו של מר חממי במשטרה בתאריך 24.3.13 העיד כך (ש' 29-33 לחקירה): "ש. איך הכרת את הקבלן, מאיפה הבאת אותו ?ת. אני עובד עם הרבה קבלנים... אני את הקבלן הזה מכיר מזמן, מעבודות קודמות ואני עבדתי איתו בעבר ויש לי חשבוניות על עבודות קודמות, לא זוכר מאיפה הכרתי אותו מהתחלה. אני לא זוכר את השם שלו ומאיפה הוא..."
בהמשך החקירה סתר מר חממי את עצמו כך (ש' 49-53):"ש. אתה מכיר את הקבלן הנ"ל מעבודות קודמות שלך או של אנשים אחרים, ידוע בכלל שהוא קבלן? ת. אני לא זוכר יכול להיות שהוא עשה לי עבודה, אני צריך לבדוק את זה במשרד. לא יודע אם הוא קבלן ואני לא זוכר, עובדים אצלי הרבה קבלנים ואני לא זוכר את כולם. ש. אתה זוכר עם הקבלן היה תושב ישראל ? ת. אני חושב כן,...
בחקירתו של מר חממי בתאריך 9.3.16 (ש' 3-7 לחקירה) העיד כך : "ש. אני מציג בפניך את התמונה של אחמד אזגייר, האם אתה מכיר אותו וזה האדם שעימו חתמת על החוזה ? ת. ... ואני לא זוכר כעת מול מי חתמתי את החוזה, יכול להיות שזה האדם שאיתו חתמתי את החוזה, אני לא זוכר בדיוק. ש. תנסה בבקשה להיזכר ולצפות בתמונה שוב? ת. אני מסתכל ולא זוכר האם זה האדם איתו חתמתי את החוזה.(ש' 13-21 לחקירה):ש. בתחילת העימות מול אחמד אזגייר אמרת שזה האדם שעימו חתמת על החוזה ולאחר מכן אמרת שאתה לא זוכר האם זה הוא בוודאות, מהי תגובתך לכך ?ת. אני לא זוכר בדיוק, יכול להיות שאחמד אזגייר זה שהיה איתי בעימות הוא זה שחתמתי מולו את החוזה.ש. האם אחמד עבד עבורך בעבר במקומות שונים? ת. כן, אחמד אזגייר עשה לי עבודה באתר עבודה אחר בראשון לציון וככה הכרתי אותו והבאתי אותו לבניין של אליזה וחתמנו על חוזה במשרד שלי בראשון, ... אני הבאתי לאחמד אזגייר קיבל צק'ים עבור החברה שלו בשם: "מ.פ. עץ ובניין" והוא הביא לי חשבונית מס מקורית."
עדותו של עזרא חממי במשטרה רצופה אפוא סתירות וכשלים בעניין זה. בתחילה אמר כי הקבלן הוא סמי, בהמשך אמר כי אזגייר היה הקבלן. בפעם אחרת אמר כי הוא חתם עם אזגייר ולאחר מכן אמר כי אינו זוכר. פעם זכר מאיפה הביא את הקבלן ופעם לא.
עזרא חממי עצמו לא הובא לעדות על ידי אף אחד מן הצדדים. נוכח מעורבותו העמוקה בעניין ונוכח טענות מפורשות שעלו בדיון בדבר האפשרות שהוא עצמו צריך להיות מוכר כמעסיק, המדובר במחדל של התובעים אשר נטל הראייה מוטל עליהם. בד בבד מדובר גם במחדל של הנתבע בנוגע להודעה לצד שלישי כפי שאפרט בהמשך. עם זאת ההימנעות מהבאת העד פועלת בעיקר לרעת התובעים בעניין זה. (אזכיר כי הוגשה, מטעם הנתבע בקשה לזימונו של מר חממי אולם בקשה זו נדחתה על ידי לנוכח העובדה שהתבקשה רק מספר ימים בטרם דיון ההוכחות ולאחר שהתיק התנהל כארבע שנים. בנסיבות אלו לא מצאתי הצדקה לאפשר את השלמת עדותו).
אזגייר טען בחקירתו במשטרה כי הוא קנה את חברת מ.פ. עץ מאחד, עודה גאלב, אך מעולם לא ראה אותו. לעניין זה קיים מזכר בתיק החקירה המשטרתי.
גאלב עצמו אמר בחקירתו במשטרה, כי בעקבות איומים שהוא קיבל הוא מכר את החברה, אך אינו יודע למי מכר אותה, זאת מכיוון שאנשים שאיתם הוא היה מסוכסך הם אלו שמכרו את החברה בשמו.
בדו"ח החקירה של אגף הפיקוח על העבודה (מס' חקירה 802/2011) כתוב כי על פי רשם הקבלנים בעל המניות של החברה הינו אחמד זכיר. עוד נכתב בדו"ח בס' 18 " לא הצלחתי לאתר את בעלי התפקיד של המבצע". בהמשך הדו"ח התייחסו לניסיון לאתר את המבצע(החברה) בכתובת שמופיע באתר "ביזנס דאטה ישראל" ונכתב כך :"לכתובות הנ"ל נשלחו מכתבי הזמנה לעדות וכולם חזרו מהסיבה "עזב"." בניסיון לאתר את החברה ע"פ מה שמופיע באתר החברות נכתב כך :" לכתובת הנ"ל נשלחה מכתב רשום שחזר מהסיבה "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע".
במרשם החברות מופיע כי בתאריך 20.5.11 אחמד זכיר ת"ז XXXXXX520 (הוא מספר הזהות של אחמד אזגייר) נרשם כמנהל החברה ובעל המניות בה (הנספחים המצורפים לנט המשפט בבקשה מתאריך 1.3.18,עמ' 18 לנספח ה2 ). לעניין זה יש להעיר כי שמו של מר אזגייר אינו רשום ברשם החברות בתעתיק הנכון. כמו כן לכאורה ההסכם עם מ.פ עץ נחתם ביום 15.5.11 מספר ימים לפני שאזגייר נרשם באופן רשמי כבעלים של החברה. כל העניין אפוא אומר דרשני.
אזגייר עצמו העיד לפני כך (עמ' 15 שורה 4): "לא עבדתי ברחובות כלל עבדתי בבאר שבע בקניון...זיוף של ת"ז שלי. מציג ת"ז אמיתי שלי תפסו את מי שזייף שמו אוסאמה...באתי לעימות עם עזרא חממי במשטרה ברחובות. חממי שאל מי זה החוקר אמר לו זה אחמד אזגייר אמרתי לו לפני רגע לא הכרת אותי איך אתה אומר שזה אני. לא עבדתי ברחובות לא חתמתי על שום דבר עם עזרא חממי "
אציין כי עדות זו עשתה רושם מהימן והצדדים כלל לא ביקשו לחקור את מר אזגייר בחקירה נגדית ומכאן שקיבלו אותה. העדות גם עולה בקנה אחד ככלל עם הדברים שמסר אזגייר בחקירות המשטרה ובחקירות המוסד. עולה מן האמור, כי גרסתו של מר אזגייר אשר היה הבעלים היחיד של מניות החברה במועד האירוע מקובלת עלינו. ממנה עולה כי חברת מ.פ עץ לא חתמה על ההסכם עם עזרא חממי וכלל לא פעלה באתר הבנייה האמור באותו מועד. כפי הנראה נפל מר אזגייר כטענתו, קורבן לזיוף ולשימוש בשמו ובשם התאגיד על ידי גורם אחר בלתי ידוע וספק אם מדובר בתושבי ישראל.
מכל מקום, להוכיח כי מ.פ עץ הייתה מעסיקתם- לא עלה בידי התובעים. המסקנה כי לא ניתן להוכיח מי היה המעסיק אם בכלל היה כזה, עולה גם מחקירת המשטרה ומחקירות אגף הפיקוח בהם לא נמצא גורם שהוגדר כמעסיק.
מעבר לכך, גם מן העדויות לפנינו עולה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח מי העסיק אותם או כי הועסקו בכלל כשכירים. השוואה בין העדויות מעלה לטעמי ספק רב בעניין זה.
התובעת עצמה העידה (עמ' 8 ש' 4-5), כי המנוח עבד "אצל חממי". השם חממי עלה לראשונה רק בשלבים המאוחרים של התיק, בכתב התביעה או בטופס התביעה למוסד אין הוא נזכר כלל. מחקירת התובעת עלו ספקות בעניין זה. בתחילה אמרה כך (עמ' 8 ,ש' 10-12): "ש. הוא עבד במקום מסוים או שעבר ממקום למקום? הוא היה נכנס לישראל? ת. כן אבל בלי היתר כניסה. הוא עבד 3 שבועות באותה עבודה. לאחר מכן הוא לא חזר. בד"כ הוא היה יוצא, עובד שבוע וחוזר, פעם אחרונה הוא יצא ל-3 שבועות ולא חזר."
שלש שורות בהמשך אמרה כך (עמ' 8 ש' 15-16):" ש. איפה עבד לפני כן? ת. לא יודעת בדיוק "
היינו, לפי דבריה המנוח כלל לא הגיע הביתה בשלוש השבועות בהם עבד באתר ברחובות. מנגד, בהמשך חקירתה אמרה (עמ' 8-9 ש' 31- 4):" לשאלת בית הדין, איפה שמעת את השם חממי? ת. פעם הוא הזכיר את השם הזה לידי. שהוא עובד עם מישהו בשם חממה. לא התעכבתי על זה, כי גם ככה אני לא מכירה. ש. מתי זה היה ת. כשהוא היה יצא וחוזר. לפני הפעם האחרונה. ש. אמרת שהוא עבד 3 שבועות ולא חזר. באמצע שמעת את השם חממי? ת. לפני שהוא נעלם ל-3 שבועות האלה.
בהמשך העידה (עמ' 8 ש' 17-20) כי לתובע לא היה מקום עבודה קבוע אלא היה עובד היכן שמצא עבודה. עוד העידה (עמ' 8 שורות 25-30) כי נכנס לישראל בעזרת גורם שלישי, עלום ובלתי קבוע אשר הביא אותו לעבוד וסידר לו את העבודה. גם בתצהירה לא עלה כלל השם חממי. מכאן שקשה לקבל את גרסתה הראשונית לפיה המנוח הועסק אצל חממי, כי שמעה את השם האמור מפי המנוח וכד'. סביר יותר להניח כי הכניסה את השם חממי לעדותה רק לאחר מעשה.
העד עלי נשאל בחקירתו למשך הזמן בו הועסק (עמ' 10 ש' 4-9) וטען שעבד באותו מקום חודש. עדותו זו סותרת את חקירתו במשטרה מיום 7.6.11, שם העיד כי זה היה היום הראשון שלו בעבודה.
בנוסף, לא ניתן היה לקבל מפיו גרסה ברורה לזהות האחראי עליו. בחקירתו ענה:" היה אחראי, אוסאמה. דרכו הגעתי." לעומת זאת, בחקירת המשטרה מיום 7.6.11 העיד: "ש. אצל מי אתה עובד. ת. זה היום הראשון שלי בעבודה. לא יודע איך קוראים לבעל הבית." בחקירת המשטרה מיום 3.4.16 ענה כך: "ש. מי היה הקבלן? מי שילם משכורת? ת. אשרף הוא היה מנהל העבודה ששילם לנו הוא היה עובד מול הקבלן את הקבלן אני לא מכיר אשרף יודע הכל" .
בעדותו לפני העיד (עמ' 11 ש' 16-19): ש. מי היה בעל הבית של האתר? ת. עבדנו אצל חברת חממי. האחראי עלינו היה אוסאמה. ש. אוסאמה היה עובד של חממי? ת. לא יודע." בהמשך אמר כך (עמ' 11 ש' 26-31):"ש. קיבלת משכורת עבור החודש שעבדת? ת. כן. אשרף הביא לי. אני לא יודע ממי. ש. קודם אמרת שאוסאמה משלם לך ת. אשרף הביא. לא יודע דרך מי. ש. אשרף היה גם מנהל? ת. כן. הוא היה מחלק אותנו בעבודה. לא יודע מי המנהל."
בעדותו סתירות משמעותיות אפוא הן לעניין משך עבודתו והן לעניין זהות האחראי והמעסיק. גם אצלו הופיע השם חממי לראשונה בעדות אך לא בתצהיר. בעדותו נזכרו חליפות אשרף ואוסמה בתור אחראים. גם בעניין זה יש לציין כי אשרף האמור, הגיש תצהיר מטעם התובעים אך לא התייצב לעדות מטעמם והם ויתרו עליה. גם עובדה זו יש לזקוף לחובתם בניתוח הראיות. השם אוסאמה מנגד, תואם את עדותו של מר אזגייר בדבר אדם בשם דומה שהיה מעורב בזיוף מסמכי חברת מ.פ עץ. ככל הנראה לא היה אוסאמה כלל תושב ישראל. מכל מקום גם אוסאמה הנ"ל לא הובא לעדות.
העד מר עבד אלחכים דרגאמה העיד כך (עמ' 13 ש' 18-19 , 22-23, עמ' 14 ש'6-7 בהתאמה) : " ש. עבדתם כל יום במקום אחר? ת. כן. כשהזדמנה עבודה עבדנו עד שהיא הסתיימה...ש. למה לא הלכתם ביחד? ת. לא היינו חייבים לעבוד ביחד. הזדמן לו מקום עבודה ולי הזדמן מקום אחר...ש. היו עבודות של מספר ימים? ת. כן. עד שהמעסיק לא רצה אותנו."
סיכום הראיות בעניין זה מעלה אפוא את התמונה הבאה: אשר לחברת מ.פ עץ, לא הוכח כי הייתה מעסיקתו של המנוח ואדרבא, מקובל עלינו כי כפי הנראה נעשה שימוש שלא כדין בשמה. התובעים לא הצליחו להוכיח את זהותו של כל מעסיק אחר.
אשר לחברת חמדת נוף ים, מכל הראיות וכפי שנטען לכל אורך הדרך, הרי שברור שהצד השלישי חברת חמדת נוף ים בע"מ לא הייתה מעורבת כלל בהעסקת התובע. הוכח באופן מניח את הדעת לטעמינו כי המדובר בחברה המפעילה בתי אבות ואין לה כל קשר לאתר או לאירוע. הקשרים היחידים בינה ובין הדברים הם העובדה שאף היא התקשרה בשלב כלשהו עם חברת מ.פ עץ והעובדה כי בעליה הוא מר חממי. מובן שאין בכך די כדי להוכיח כי הייתה מעסיקה או להצדיק את הגשת ההודעה לצד שלישי בעניינה. כל חטאה היה כי הוזכרה באופן כלשהו במסגרת חקירת המשטרה, ככל הנראה משום שנמצאו הסכמי התקשרות שלה עם מ.פ עץ בקשר לאתר אחר.
אשר למר חממי, הגרסה בדבר היותו מעסיק נטענה באיחור ובחצי פה. מר חממי לא הוזמן לעדות כאמור . כמו כן לא נטען ולא הוכח במסגרת איזה תאגיד פעל חממי, האם היה מזמין עבודה או שמא קבלן ראשי וכיוצא בכך. נראה לי סביר כי אין מדובר בהעסקה של קבלן משנה שהלא מזמין העבודה היה לכאורה אולם אירועים אשר בוצעו בו שיפוצים ולא חברת בנייה כלשהי. (אף שחממי עצמו ציין באחת מחקירותיו כי הוא קבלן בניין).
ייתכן שמר חממי היה מזמין העבודה, בעצמו או על ידי תאגיד אחר כלשהו. אולם- הדברים לא הוכחו על ידי התובעים. מכל מקום אין בכך די על מנת שניתן יהיה לראות במנוח כעובד שכיר. עוד אציין כי התובעים ניהלו במקביל תביעה אזרחית בבית משפט השלום נגד חממי ואף הגיעו עם חברת הביטוח שלו להסדר כספי בגין אותו אירוע לפיו ישלם סכום העולה למיטב זכרוני כדי מאות אלפי שקלים (ההסכם לא הוגש אך ב"כ התובעים ציין שחברת הביטוח של מר חממי חויבה לשלם 35% מהנזק המוסכם). אכן, ככל שעולה כי מר חממי פעל באופן רשלני, התרופה לכך היא בתחום המשפט האזרחי ולא באמצעות תביעה למוסד לביטוח לאומי.
ממכלול הראיות עולה כי בהחלט ייתכן לראות במנוח עובד עצמאי לנוכח מאפייני ההעסקה הקצרים והבלתי סדורים שלו והעדר כל מסמך הקושר אותו למעסיק כלשהו. מבחינה זו העובדה שהמנוח עצמו אינו כאן כדי להעיד היא מצערת אמנם, אך אין להתעלם ממנה במכלול הראיות.
גם אם אכן הועסק המנוח כשכיר נראה סביר ביותר כי הועסק על ידי גורם כלשהו אשר אינו תושב ישראל- בין אם מדובר באוסאמה האלמוני, או באשרף אשר התובעים ויתרו על עדותו אולם עלו מחומר הראיות סימנים לכך שהיו בו סממנים של מעסיק (שילם את השכר, נתן הוראות מקצועיות).
אין מחלוקת כי מדובר בתאונה שאירעה תוך כדי עבודת התובע. אך לא די בכך כדי לקבל קצבת תלויים, על התובעים להוכיח כי המנוח היה מבוטח בביטוח לאומי כהגדרתו בחוק. לשם כך עליהם להוכיח כי המנוח עונה להגדרת "עובד" על פי סעיף 75 (א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, וכן לא היה בגדר עובד עצמאי אשר עשה את המוטל עליו על מנת להירשם כעצמאי. כל זאת לא הוכיחו התובעים כאמור. לאור זאת צדק המוסד בקבעו כי המנוח לא היה מבוטח כעובד לפי סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי, כאמור, במקרה זה אני סבור כי הסעד הנכון בהעדר כל ראייה לזהותו של מעסיק ובהעדר הוכחה כי המנוח היה עובד שכיר- הוא דחיית התביעה.
לא נדרשתי וממילא לא אקבע דבר באשר להשלכות העובדה שהמנוח לכאורה הסתנן לישראל שלא כחוק. אולם, אציין בקצרה כי פסקי דין של מותבים אחרים בבית דין זה (לא פורסמו) , קבעו כי ניתן לשלול גמלה ממי שעבד תוך שעבר עבירה של הסתננות שהיא עבירה מסוג פשע, בהתאם לסעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי.
זאת נקבע, על אף שהפרשנות והתוקף של הוראות סעיף 324 (א) לחוק הביטוח הלאומי העוסק בעניין זה , כפי שנקבעה 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר מעניקה זכויות לקצבת תלויים לשאריו של שוהה בלתי חוקי. ייתכן, וכאמור איננו קובע זאת, שיש מקום לחשיבה נוספת אשר תאבחן בין שוהה בלתי חוקי גרידא ובין מי שעבר עבירה של הסתננות וזאת במיוחד במקרים בהם אין מעסיק בעין ממנו יכול המוסד להיפרע.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות כנגד התובעים.
אשר להודעה לצד שלישי זו ממילא נדחית עם דחיית התביעה . עם זאת, ההודעה הוגשה לטעמי כנגד צד אשר לא היה כל מקום מלכתחילה לצרפו להליך. כאמור לא היו כל ראיות לכאורה ולא הוכח כל קשר של חמדת נוף ים להעסקת התובע. גם לאחר שכבר צורפה החברה להליך , היו די פעמי ם בהם הובהר למוסד ברחל בתך הקטנה כי אין כל ראשית ראייה הקושרת את החברה לאירוע וניתן היה למחוק את ההודעה לצד שלישי כבר בשלב מוקדם בהרבה. צד ג' נאלצה להתייצב לחינם לדיונים ולהגיש ראיות וכתבי בית דין. בנסיבות אלו ישלם המוסד לצד ג' הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7000 ₪- בתוך 30 יום מהיום.
זכות ערעור בהתאם לדין.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, (16 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: האלה כאמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: