ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עליזה כהן היימן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה לוי

התובעת
עליזה כהן היימן
ע"י ב"כ: עו"ד ישראלה זטרמן
בהתאם למינוי לפי חוק הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בוריס קמינסקי

פסק דין

1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה.

2. תביעת התובעת נדחתה בנימוק כי התובעת אינה בבחינת "מבוטחת" כהגדרת סעיף 40 לחוק וזאת מאחר שלא הייתה בבחינת "עובדת" או "עובדת עצמאית" עובר ללידה, ועל כן היא לא צברה תקופת אכשרה כנדרש ואינה זכאית לדמי לידה.

3. בנוסף, הנתבע החל לדרוש מהתובעת דמי ביטוח לאומי כמבוטחת שאינה עובדת ואינה עצמאית.

3. בגין שתי החלטות אלו של הנתבע הוגשה תביעה זו.

4. המחלוקת בה עלינו להכריע היא בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין מר עמית היימן (להלן – " עמית"), בעלה לשעבר של התובעת ואבי שני ילדיה, אם לאו.

ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו :

5. התובעת ועמית נישאו בשנת 2007 והתגרשו בשנת 2009.
במהלך תקופת הנישואים נולד להם ילד משותף.
במסגרת הסכם הגירושין, סוכם כי עמית ישלם לתובעת 1,000 ₪ בחודש עבור מזונות בנם.

6. עמית משמש מזה כ-15 שנים כסוכן עצמאי של משתלת שפר. במסגרת עיסוקו הוא אחראי על איסוף הזמנות מלקוחות שבתחום אחריותו הגיאוגרפי, על א ספקת ההזמנות ללקוחות, ועל גביית התשלום עבור ההזמנות והעברת ו למשתל ה.

7. התובעת עבדה במשך שנים כשכירה במספר מקומות עבודה בתפקידים שונים, ובין היתר, בהנהלת חשבונות ותפקידי מזכירות כללית.
בחודש מאי 2014 החלה התובעת לעבוד אצל עמית בעבודה אדמיניסטרטיבית.

8. בחודש יולי 2015 ילדה התובעת בת, אף היא מעמית.

עיקר טענות התובעת:

9. התובעת טוענת כי בינה לבין עמית מתקיימים יחסי עובד-מעסיק.
התובעת טוענת כי היא החלה לעבוד כשכירה אצל עמית החל מיום 1.5.2014 ולמעט תקופת חופשת לידה בחודשים 4-8.2015, היא ממשיכה בעבודתה עד היום.
העבודה מתבצעת מביתה של התובעת ותפקידה כולל, בין היתר, קבלת הזמנות מלקוחות והעברתן למשתלה, עבודות גבייה והעברת חומר חשבונאי לרואה החשבון.

10. לטענת התובעת היא עבדה מביתה במשך כ-7 שעות ברוטו ביום .
לטענתה, קיבלה שכר של 3,500 ₪ נטו ששולמו לה מדי חודש בהעברה בנקאית ישירות לחשבונה וכן קיבלה מעמית לצורך עבודתה טלפון נייד אליו קיבלה את ההזמנות וממנו היא העבירה אותן למשתלה.

11. לטענתה, היא ועמית אמנם התגרשו אך הם נשאר ו בקשרים טובים.
הם אינם מתגוררים יחד , ולא התגוררו יחד מאז הגירושין ב-2009.
הבת שילדה התובעת בשנת 2015 הייתה מתוך רצון משותף שלה ושל עמית שלבנם תהיה אחות.

12. התובעת צירפה לתצהירה את תצהירו של עמית – מעסיקה הנטען, אישורים מלקוחות שונים על כך שבשלוש השנים האחרונות הם עובדים מול התובעת, ואישור מגב' אלה ממשתלת שפר על כך שהתובעת הייתה מתנהלת מולה.

עוד צירפה לתביעתה דפי חשבון בנק שמעידים על העברות של 3,500 ₪ לחשבונה מידי חודש.

13. כתמיכה לטענות התובעת, עמית הצהיר בתצהירו שבמשך שנים הוא עסק במקביל להובלת ההזמנות גם בתחום האדמיניסטרטיבי הנדרש לשם כך, ואולם במהלך הזמן התברר לו כי הוא נתון לעומס רב מדי ולפיכך הוא הציע לתובעת לעבוד כמזכירה ולטפל בכל נושא ההזמנות מהלקוחות והעברתן למשתלה.
לדבריו, מהיכרותו עם התובעת הוא ידע שהיא מחפשת עבודה, הוא סמך עליה בכל הקשור לתחום הכספי ולכן היה הגיוני מבחינתו להעסיק אותה.
עוד טען עמית בתצהירו כי בחופשת הלידה הוא לא העסיק עובדת אחרת וזאת "לאור גודל המשרה והעדר משרד לעסק".
עמית הצהיר כי העסקת התובעת הייתה חיונית לעסק וכראיה, בתקופה מאז החלה העסקתה, העסק התפתח וגדל זאת בשים לב לזמן שהתפנה לו נוכח העובדה שהתובעת היא שמטפלת בהזמנות.

עיקר טענות הנתבע:

14. הנתבע טוען כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין עמית, ומעורבותה של התובעת בעסק הייתה לכל היותר בגדר של "עזרה משפחתית".

15. לטענת הנתבע, התגלו סתירות משמעותיות בין חקירת התובעת לבין חקירתו של עמית ביחס למספר השעות אותן עבדה התובעת בכל יום וכי במהלך חקירתו אצל הנתבע התקשר עמית לתובעת וביקש ממנה לבטל את התביעה.

16. הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת לא הציגה אסמכתאות לביצוע העבודה.

17. הנתבע טוען כי התובעת לא החליפה אף עובדת אחרת ואף עובדת אחרת לא הובאה על מנת להחליפה בתקופה בה הייתה בחופשת לידה. בנוסף הנתבע טוען כי התובעת המשיכה להיות בקשר עם לקוחות אף בזמן חופשת הלידה. בכל האמור יש ללמד על כך שהעבודה היא "עזרה משפחתית" ולא כוונה ליצור יחסי עובד מעסיק.

18. עוד טוען הנתבע כי תלושי השכר שהוגשו לא הופקו בזמן אמת ועל כן אין ליתן בהם אמון; כי ההעברות הבנקאיות הועברו לתובעת כ"הוראת קבע" ולא כמשכורת או העברה בנקאית; כי לא היה מקום מוגדר לביצוע העבודה ולא היה מעקב אחרי שעות עבודתה של התובעת.

19 מכל הסיבות שלעיל, לדעת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

20. בהתאם להלכה הפסוקה, קרבה משפחתית כשלעצמה אין בה כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעסיק, ועל בית הדין לבחון את מהותה של מערכת היחסים בהתאם לראיות שהובאו בפניו – האם מדובר על מערכת יחסים התנדבותית/עזרה משפחתית או שמא מדובר על מערכת יחסים מחייבת בין עובד שכיר למעסיק.

עוד נפסק כי הנטל להוכיח כי מתקיימים יחסי עובד מעסיק מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם.

21. במקרה שלפנינו, לאחר בחינת כלל המסמכים והראיות ולאחר שקילת טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה שמערכת היחסים בינה לבין עמית עלתה לכדי יחסי עובדת-מעסיק ו על כן יש לקבל את תביעתה.
להלן נפרט את נימוקינו לכך.

התובעת הוכיחה עבודה בפועל

22. התובעת הביאה לעדות עדים איתם עבדה במסגרת תפקידה בעסקו של עמית . עדים אלו, הגב' אלה גלדקוב ומר סבי סגרון שעדותם מפורטת בעמ' 9-11 לפרוטוקול, הם עדים ניטרליים ואין להם עניין בזכייתה של התובעת בתביעה; עדותם מהימנה עלינו.

מעדויותיהם עולה כי ההזמנות מלקוחותיו של עמית בוצעו באמצעותה של התובעת , והתובעת היא זו שהייתה איתם בקשר בכל הנוגע להזמנות בעסק.

23. התובעת אף הוכיחה שהיא יזמה שיחות ללקוחות הפוטנציאליים לברר עמם האם הם צריכים הזמנה במועד המשלוח הקרוב.

מכאן אנו למדים כי התובעת עבדה בפועל בעסק של בעלה לשעבר, ואין מדובר בהעסקה פיקטיבית.

התובעת הוכיחה את נחיצות עבודתה בעסק

24. התובעת הביאה לעדות את עמית, שהעיד על נחיצותה לעסק, באמרו:

"לפני שהעסקתי את עליזה עבדתי לבד וזה מאוד קשה במיוחד כשאני יוצא לחלוקה באיזור הדרום וירושלים. נסיעות ארוכות ועבודה ממושכת וכשהייתי עושה הכל לבד כבר קרסתי. הכנסתי את עליזה כי יש לנו יחסים טובים ושאלתי אותה אם היא רוצה. התלבטתי בקשר אליה שלא יגרום למשהו לא טוב ביחסים כי היחסים שלנו הם בסדר. בכל מקרה הייתי מכניס מישהי גם אם זו לא היתה עליזה" (עמ' 13 לפרוטוקול).

בהקשר זה יצוין כי עמית העיד כי היו לו למעלה מ-100 לקוחות, דבר שהצריך טיפול שוטף שלא תמיד היה באפשרותו לתת בזמן נהיגה, העמסה ופריקה של הסחורה.
עמית העיד כי משתלת שפר דרשו ממנו להעסיק מזכירה שתטפל בעניינים המנהלתיים של העסק , ודבר זה קיבל חיזוק גם בעדות העדה גב' גלדקוב .
עמית העיד כי מאז שהחל להעסיק את התובעת חל גידול בעסק – הוא מעסיק עוד שני נהגים, הוא יותר פנוי ללקוחות וכתוצאה מכך הם מזמינים ממנו יותר הזמנות.

כל אלה מלמדים על נחיצות עבודתה של התובעת בעסקו של עמית.

25. אמנם עמית העיד כי הוא זה שהחליף את התובעת בזמן ששהתה בחופשת הלידה, אולם אין בכך כדי לקבוע כי אין נחיצות לעבודתה של התובעת, במיוחד לאור העובדה שלעסק לא היה משרד בו ניתן היה לשכן את העובד שיחליף את התובעת בחופשת הלידה.

כמו כן, עמית העיד כי בעיניו היה זה הגיוני יותר לעבוד בעצמו יותר קשה בתקופת חופשת הלידה של התובעת מאשר להכשיר עובד לתקופה קצרה.
עמית הסביר בעדותו כי הקליינטים לא אוהבים "פרצוף חדש" ולוקח להם זמן הסתגלות וכי לא היה טעם ללמד עובדת חדשה את העבודה.

26. לטענת הנתבע בסיכומי ו, מהראיות עולה כי התובעת עבדה בחופשת הלידה ואם ייקבע כי התקיימו יחסי עובד מעסיק, הרי שעבודתה זו שוללת זכאות התובעת לדמי לידה.

מעדות התובעת עולה כי בחופשת הלידה החזירה לעמית את הטלפון הנייד. עוד העידה, כי במהלך חופשת הלידה לא עבדה מול לקוחות, לא עשתה הזמנות, ורק סייעה בבירורים שונים כשנתבקשה (עמ' 5 לפרוטוקול).

עדות התובעת נתמכה בעדותה של העדה גב' גלדקוב. העדה נחקרה בעניין עבודתה של התובעת בחופשת הלידה ולדבריה בתקופה זו עמית (ולא התובעת) ניסה להעביר הזמנות והוא היה מעביר לפעמים גם הזמנות בפקס ממשתלה ברמת חן. הואיל וכתב היד שלו לא היה מובן, וככל ונדרשו לה הבהרות ועמית לא ענה לה, הייתה פונה לקבלת עזרה מהתובעת.
העדה אישרה כי בתקופת חופשת הלידה שוחחה עם התובעת פחות מכרגיל. לטענתה, היא הייתה מרכזת את השאלות ופונה לתובעת בשיחה אחת.

גם עמית בחקירתו בפנינו העיד כי התובעת לא עבדה אלא רק סייעה במענה לשאלות במידת הצורך.

מכלל הראיות מתקבלת התמונה כי במהלך חופשת הלידה התובעת לא עבדה באופן מלא ורגיל, לא ביצעה הזמנות ולא פנתה ללקוחות או למשתלה אלא רק סייעה במתן מענה לשאלות במידת הצורך ככל שפנו אליה.

מכאן, שדין טענת הנתבע כי התובעת אינה זכאית לדמי לידה בשל עבודה בחופשת הלידה להידחות.

התובעת הוכיחה קבלת שכר בפועל בזמן אמת

26. התובעת הציגה בפנינו תדפיסי בנק שלפיהם בכל חודש היא קיבלה לחשבון הבנק שלה סכום של 3,500 ₪ בחודש .
ראיה זו מעידה על תשלום שכרה של התובעת.
בנסיבות העניין איננו מוצאים משמעות לעובדה כי מדובר בהוראת קבע ולא ב"העברת משכורת" כפי שטוען הנתבע.

27. הנתבע טען ש הוראת הקבע שהמעסיק משלם לתובעת הינה למעשה תשלום מזונות עבור שני ילדיהם המשותפים אולם לא מצאנו על מה מתבססת טענה זו.

התובעת הציגה לנו הסכם גירושין משנת 2009 – קרוב לחמש שנים לפני שהתובעת החלה לעבוד אצל עמית – לגבי בנם הבכור שלפיו על עמית לשלם לה סך של 1,000 ₪ בחודש. התובעת העידה כי סכום זה שולם במזומן.

ביחס לבת הקטנה נטען בפנינו כי עמית אינו מחויב במזונות ולא הוכח אחרת.

על פי המסמכים שבפנינו, הוראת הקבע התחילה בחודש 6/14, עוד קודם ללידת הבת, והועברה מידי 10 בחודש.

הנתבע לא הציג כל ראיה שהיא לתיאוריה שלפיה המשכורת שהועברה לתובעת היא על חשבון מזונות הילד או הילדים והטענה אינה מתיישבת עם מועד תחילת התשלום. לנוכח זאת, איננו רואים סיבה שלא להאמין לגרסת התובעת כי מדובר בתשלום שכר ולא מזונות.

מהימנות העדויות

28. עדותה של התובעת עשתה עלינו רושם מהימן.
התובעת הסבירה את אופן עבודתה, מהבית, לפי הצורך ולא בשעות קבועות. התובעת קיבלה למעשה שכר גלובאלי חודשי מבלי לדווח על שעות העבודה. עדותה באשר לביצוע עבודתה ולקבלת שכר נתמכה בראיות חיצוניות.

29. לא נעלם מעינינו כי לתובעת לא שולמו זכויות סוציאליות כלכל עובד "מן השורה" אולם בנסיבות העניין איננו מוצאים כי יש באמור כדי להביא למסקנה בדבר העדר קיומם של יחסי עובד מעסיק.

30. הנתבע טוען כי בין גרסת התובעת לגרסתו של עמית בעלה לשעבר נתגלו סתירות.
הסתירה אליה מכוון הנתבע היא גרסת התובעת ביחס לשעות העבודה. התובעת טענה בחקירתה כי היא עובדת 4-5 שעות ביום אולם בתצהירה טענה כי היא עובדת 7 שעות ביום. גם בהסכם העבודה שהציגה התובעת מדובר בהעסקה של עד 7 שעות ביום .

לדעתנו אין מדובר בסתירה מהותית במקרה זה.
יש לזכור כי עבודתה של התובעת הייתה בשעות גמישות והתבצעה מהבית. התובעת העידה כי העבודה הי יתה תלויה ביום ובלקוחות ולא הייתה בשעות קבועות (עמ' 6 לפרוטוקול).

31. לנוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. בין התובעת לבין עמית התקיימו יחסי עובד מעסיק החל מיום 1.5.2014.
הנתבע יפעל כמתחייב מקביעה זו לעניין תשלום דמי הלידה ולעניין מעמדה של התובעת לרבות עדכון חשבונה במחלקת הגבייה.

הואיל והתובעת הייתה מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

32. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, (16 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים
גב' חוה טרטקובסקי שמשי

מיכל פריימן
שופטת

מר יונה לוי
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: עליזה כהן היימן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: