ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאשה נאור נגד משרד התחבורה/אגף הרישוי :

בפני כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

עותרים

מאשה נאור

נגד

משיבים

משרד התחבורה/אגף הרישוי

החלטה

1. לפניי עתירה הנוגעת למבחן מעשי בנהיגה, שהוגשה לאחר שהעותרת, גב' מאשה מאור, (להלן: "העותרת") נכשלה במבחן. זו עתירתה השנייה של העותרת, בגין כך שהיא לא עברה מבחן מעשי לנהיגה.

העתירה הראשונה (עת"מ 53473-11-18) (להלן: "העתירה הראשונה") הוגשה על ידה ביום 22.11.2018 ובה ביקשה העותרת לאפשר לה צפייה בסרטון המבחן וכן להורות למשיב לקבוע כי היא עברה את המבחן המעשי ולתת בידה רישיון נהיגה.

בדיון שהתקיים בעתירה הראשונה, ביום 17.2.2019 (אשר גם בו עלו שאלות בנוגע לסרטון המבחן, אשר כבר בוער), אפשרתי לעותרת לחקור את המצהירים מטעם משרד הרישוי (להלן: "המשיב") ובסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן העותרת תחזור בה מהעתירה, ייקבע לה מבחן מעשי נוסף, תוך 30 ימים והיא תהא פטורה מתשלום אגרת המבחן המעשי הנוסף.

בהמשך, ניתן על ידי פסק דין, אשר קבע כדלקמן:

"כפי שהבהרתי לעותרת, על אף שסברתי שהיה על המשיב לנהוג אחרת בנוגע לסרטון ולאחר שהעותרת ביקשה, יום לאחר הטסט, לראות את הסרטון, וחזרה וביקשה זאת גם ביום 28.10.18, בטרם נמחק הסרטון מהמערכת, היה על המשיב לשמור את הסרטון לפרק זמן נוסף על מנת לאפשר לעותרת למצות הליכים ולהודיע לעותרת בהודעה ספציפית מתי יבוער הסרטון, לא ניתן לקבל את העתירה.
על פני הדברים, מדובר בשיקול דעת של רשות מנהלית, שנבחן בערר (אם כי הערר נדחה ללא נימוקים ואף זאת ראוי היה לתקן) ונוכח חזקת תקינות המעשה המנהלי ואי התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בשיקול דעת של הרשות ונוכח הנימוקים בגינם לא עברה העותרת את הטסט, נראה כי גם אם היה הסרטון בפנינו, התוצאה לא הייתה משתנה.
בנסיבות אלה, טוב עשו הצדדים שהסכימו להצעתי, לפיה ייקבע לעותרת מועד נוסף לבחינה מעשית ויינתן לה פטור מהעלויות הכרוכות בכך וכי בכפוף לכך, תידחה העתירה.
לצערי, לא אוכל להיעתר לבקשת העותרת, שהועלתה לראשונה בסוף הדיון היום, להאריך את המועד לפקיעת תוקף המבחן העיוני שעברה, שתוקפו הוא למשך 3 שנים, שהסתיימו בחודש נובמבר 2018. סעד זה לא התבקש בעתירה וממילא ספק בעיניי אם הוא בסמכותי.
בכפוף להתחייבות המשיב, כאמור לעיל, נדחית העתירה, ללא צו להוצאות".

2. עתירה נוספת זו, נפתחה בבקשה למתן צו עשה וצווים ארעיים, בנוגע למבחן המעשי הנוסף (שהעותרת ביצעה לאחר העתירה הראשונה) (להלן: "המבחן") ובבקשה לצפייה בסרטון המבחן עוד טרם שהוגשה עתירה. בצעד חריג, לפנים משורת הדין, ועל מנת לשמור על המצב הקיים, ניתן על ידי (בהחלט תי מיום 3.4.2019), צו ארעי, "האוסר על המדינה וכל רשות מרשויותיה, אשר מחזיקה בסרטון המבחן המעשי שנערך למבקשת ביום 24.3.19 החל משעה 12:45 לערך, למחוק את הסרטון". כן הוריתי, כי " הסרטון יישמר על ידי המדינה ולא יועבר למחיקה עד לסיום הדיון בעתירה זו" וכי על המבקשת להגיש עתירה עד ליום 7.4.19.

ביום 7.4.19 אמנם הוגשה עתירה ומאז הוגשו על ידי העותרת בקשות נוספות, שאין צורך לפרטן כאן וניתנו על ידי החלטות בהן. אציין, רק, כי בין לבין צפתה העותרת בסרטון, באתר הפיקוח המרכזי של משרד התחבורה.

3. ביום 12.5.19, ללא בקשת רשות מבית המשפט וחרף החלטתי מיום 1.5.19, בה הוריתי לעותרת, כי לאחר הצפייה בסרטון עליה להודיע לבית המשפט אם היא עומדת על העתירה או אם יש ברצונה לתקן את העתירה (ללא שניתנה , בהחלטה, רשות לתקן את העתירה) , הגישה העותרת עתירה מתוקנת.

ראוי היה שאורה על מחיקת העתירה המתוקנת על הסף, ללא התייחסות לאמור בה, ולו ּ מחמת כך שלא הוגשה כל הודעה וכל בקשה לתיקון העתירה.

עם זאת, ובשים לב לכך שהעותרת אינה מיוצגת וייתכן שלא הבינה את כוונת ההחלטה הנ"ל, לא אעשה זאת ואתייחס לעתירה המתוקנת, לגופה, תוך שא ומר כי דינה של העתירה המתוקנת מחיקה, גם לגופה.

4. מצאתי כי יש להורות על מחיקת העתירה המתוקנת [ כפי סמכותי על פי תקנה 7(א)(2) ו- (4) לתקנות] וזאת - בשל מספר נימוקים, כדלקמן:

- העתירה לא הוגשה בהתאם לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2000 (להלן: "התקנות").
- רוב חלקי העתירה אינם מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה;
- חלקים ניכרים מהעתירה אינם מגלים עילה להתערבות בית המשפט;
- החלק שנותר מהעתירה כלול, ממילא, בעתירה המקורית.

5. בכתב העתירה המקורי שהוגש לתיק זה ביקשה העותרת להורות למשיב לאפשר לה לצפות בסרטון; להורות לו לתת החלטה מנומקת בע רר שהגישה ו גלות לה את שם המפקח שצפה בסרטון והחליט בערעורה. כן ביקשה סעדים נוספים, כלליים , הנוגעים לטענותיה בדבר אי קיום הוראות המצויות בסימן ד' לחלק ג' של תקנות התעבורה (להלן: " הוראות התקנות").

6. בעתירה המתוקנת הרחיבה העותרת, עד מאד, את השאלות בהן היא מבקשת לדון ואת הסעדים המבוקשים על ידה . אתייחס לעיקר העתירה;

המבוא לעתירה כולל 15 סעיפי שאלות, לגביהן מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה למשיב "לבוא וליתן טעם" (להלן: " השאלות"). עיון בשאלות מעלה, כי חלקן אינו רלבנטי, עוד - לאחר שהעותרת צפתה בסרטון; חלקן הן שאלות הנוגעות להתנהלות המשיב בהתייחס להוראות התקנות, ללא שהוצבה תשתית כלשהי המבססת עילה , או סמכות לבית משפט זה לדון בכך . למעשה - רוב רובה של העתירה המתוקנת אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, אלא בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

7. בהמשך העתירה, מעלה העותרת בקשות נוספות; בסעיף 17 לעתירה היא מבקשת להאריך את תוקף מבחן התיאוריה שעברה (שהיה תקף עד ליום 18.4.19) "לפחות עד ליום 31.12.19", על מנת לאפשר לה לגשת למבחנים מעשיים נוספים עד סוף שנת 2019, בטענה לפיה היא לא ניגשה ל"טסטים" מאחר שחיכתה לתוצאות העתירה הראשונה. עוד טענה, כי המשיב מעניש אותה על כך שהיא הגישה עתירה נגדו ומפלה אותה לעומת נבחנים אחרים.

טענות אלה נטענו בעלמא, ללא שהוצגו נתונים כלשהם , לרבות נתונים לגבי נבחנים אחרים, ולא הובאה ולו ראשית ראיה להפליה, או לכך שהמשיב "מעניש" אותה. אציין, כי תקופת תוקפם של תוצאות בחינות קבועה בתקנה 202(א) לתקנות וכי העותרת לא הצביעה בעתירתה המתוקנת על מקור סמכות של המשיב להאריך את התקופה. משכך, על פניהן, הטענות הנ"ל אינן מגלות עילה.

8. כאמור - רוב רובה של העתירה המתוקנת אינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה;

סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בענייני תעבורה מוגדרת בסעיף 14 לתוספת הראשונה שבחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: " החוק"), הקובעת - מכוח סעיף 5(1) לחוק, את העתירות בהן ידון בית המשפט לעניינים מינהליים.

סעיף 14 לתוספת הראשונה קובע, מהן העתירות בענייני תעבורה, בהן מוסמך בית משפט זה לדון, כדלקמן:

"14. תעבורה -
(א) החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעניני רישוי ובטיחות של נהגים, רכב, שירותי אוטובוסים, שירותי מוניות והוראת נהיגה, למעט החלטות שר, ולמעט כל ענין שבסמכות בית משפט לתעבורה".

סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגבלה בסעיף 14(א) הנ"ל, לעתירה על החלטה שהתקבלה על ידי הרשות ואין הוא מוסמך לדון בהתנהלותה של הרשות, באופן כללי.

9. זאת ועוד - כתב העתירה אינו עונה על הנדרש בתקנות 5(ב) (3) - (6) ו - 5(ד) לתקנות ; העותרת לא ציינה, בעתירתה, נגד איזו החלטה או החלטות של הרשות היא עותרת, לא תיארה את החלטות, מתי הן פורסמ ו כדין, או מתי היא קיבלה הודעה עליהן ולא צירפה לעתירה את ההחלטות נגדן היא עותרת, כפי שמחייבת תקנה 5(ב)(3)(3א). העותרת גם לא ציינה את הפרט שבתוספת הראשונה לחוק, לפיו מוסמך, לדידה, בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים המפורטים בעתירה.

10. בהמשך העתירה טוענת העותרת, כי חברת מלג"מ, בהיותה חברה פרטית שמטרתה "לעשות רווח", אינה מוסמכת לערוך מבחנים מעשיים.

גם לגבי טענה זו אין העותרת מבהירה על מה היא נסמכת, זאת - שעה שתקנה 206א(א) לתקנות התעבורה, מאפשרת לרשות הרישוי לבצע בחינה מעשית בנהיגה באמצעות "מפעיל מרכז בחינות מעשית... שרשות הרישוי אישרה לכך והתקשרה עמו בחוזה, שנבחר לפי חוק חובת מכרזים". כמעט למותר לציין, כי גם עניין זה אינו בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

11. בשולי הדברים אציין, כי פגמים דומים נפלו גם בעתירה המקורית שהוגשה לתיק זה, אולם לא דנתי בהם מאחר שהעותרת טרם צפתה בסרטון וסברתי כי, ראשית כל, ראוי שתעשה כן וכי לאחר מכן תשקול עמדתה .

לאחר שהעותרת צפתה בסרטון, אין היא טוענת (בעתירה המתוקנת) כי נפלו פגמים, כאלה או אחרים, בהחלטת המשיב, לפיה היא לא עברה את המבחן המעשי האחרון שעשתה (פרט לטענ ות לפיהן ההחלטה בערר אינה מנומקת ולא כתוב שמו של המפקח שהחליט ב ו - טענה המצויה, ממילא, גם בעתירה המקורית).

12. העותרת מבקשת בעתירה המתוקנת, כי בית המשפט יורה למשיב לקבוע שהיא עברה את המבחן המעשי, שהתקיים עוד ביום 10.10.2018, (בשעה 15:15) ולהורות למשיב להנפיק לה רישיון נהיגה וזאת –לאור פסק הדין שניתן על ידי, כאמור לעיל, בעתירה הקודמת (עת"מ 53473-11-18).

הנימוק לבקשתה זו הוא, כי המשיב לא פטר אותה מהעלויות הכרוכות במבחן מעשי נוסף, כפי שהוריתי בפסק הדין הנ"ל והיא נאלצה לשלם מכיסה את אגרת המבחן הנוסף.

13. גם בקשה זו נעדרת עילה; כאמור, במסגרת ה עתירה הקודמת הצדדים הגיעו (בהמלצתי) להסכמה המפורטת בסעיף 1 לעיל.

התוצאה של הפרת ההסכמה לפיה העותרת לא תישא בעלות המבחן הנוסף, איננה יכולה להיות קביעה, לפיה העותרת עברה את המבחן והיא זכאית לקבל רישיון נהיגה.

ככל שהמשיב לא החזיר לעותרת את הסכום אשר שילמה עבור המבחן המעשי הנוסף, רשאית העותרת לנקוט כל הליך שניתן לנקוט בו על פי דין, אך אין בכך הצדקה לקביעה כי העותרת עברה את המבחן המעשי. הדברים ברורים ואין צורך להוסיף מעבר לכך.

אעיר, רק, כי בסעיף 4 לאחת מתשובות המשיב לבקשות העותרת, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 29.4.19, נכתב, כי נשלח לעותרת מכתב לשם ביצוע ההחזר. משום מה, בעתירה המתוקנת, התעלמה העותרת ממכתב זה.

14. לאור כל האמור לעיל, אני מוחקת את העתירה המתוקנת. לא אורה כן לגבי העתירה המקורית, אשר קבועה לדיון, אולם טוב תעשה העותרת, אם תתן דעתה לאשר נאמר בהחלטה זו.

מאחר שלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאשה נאור
נתבע: משרד התחבורה/אגף הרישוי
שופט :
עורכי דין: