ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד מרים אוזל :

לפני כבוד השופטת עידית קצבוי

התובעת:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעות:

1.מרים אוזל
2.ישיר חברה לביטוח

פסק דין

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 43,903 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב המבוטח על ידי התובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 8.5.2017 שהתרחשה בצומת מרומזר בכביש רחובות- נס ציונה (להלן : "התאונה"). שני הנהגים טוענים כי עברו את הצומת באור ירוק וכי הצד השני הוא שחצה את הצומת באור אדום בניגוד לדין.

בתאונה היו מעורבים רכב הנהוג בידי מר יואב דנציגר (להלן : " נהג התובעת") המבוטח על ידי התובעת, ורכב הנהוג על ידי הגב' מרים אוזל (להלן: נהגת הנתבעת), אשר מבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין חולק על כי אירעה התאונה. אין מחלוקת גם על כיוון נסיעתם של הנהגים אשר עובר לכניסתם לצומת נסעו בנתיבים המנוגדים - האחד לכיוון דרום והאחד לכיוון צפון, ואין מחלוקת על כי בעת ההתנגשות התכוונה נהגת הנתבעת לחצות את הצומת בנסיעה ישר ה ונהג התובעת התכוון להשלים פנייה שמאלה.

ביום 14.5.19 התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. מטעמן של הנתבעות נשמע גם בנה של נהגת הנתבעת, שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה.

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה וביתר דיוק - מי מבין הנהגים חצה את הצומת בניגוד למופע הרמזורים שהיה בכיוונו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת נהגת הנתבעת על פני נהג התובע.
להלן אפרט נימוקיי:

בראש ובראשונה מצאתי כי גרסת הנתבעת הייתה עקבית, מלאה ומפורטת יותר מגרסת התובע. בהודעתה לחבר ת הביטוח מיום 9.5.17 ציינה כי "יצאתי מהעבודה לכיוון הבית...נסעתי ישר על מהירות של 60 קמ"ש הגעתי לצומת בעוד הרמזור היה ירוק המשכתי בנסיעה ישר לתוך הצומת ולפתע הגיח מהצד השמאלי שלי רכב שנסע במהירות ברמזור האדום...". נהגת הנתבעת ציינה, אם כן, את כיוון נסיעתה, ואת העובדה כי הייתה כי החלה לחצות את הצומת בנסיעה רצופ ה מאחר שהרמזור בכיוונה היה ירוק. גרסה דומה ניתנה על ידה גם בהודעתה למשטרה (נ/1): "נסעתי בכביש על מהירות נמוכה בירוק שלפתע נהג לא עצר באדום פנה שמאלה ונכנס בי מהצד העיף אותי לאמצע הכביש". בעדותה בבית המשפט שבה נהגת הנתבעת על גרסתה באופן נרחב יותר כמצופה ממעמד מתן העדות, במילים הבאות: "נסעתי בכביש לפנות ימינה לכיוון רחוב ויצמן. כדי להגיע אח"כ שמאלה וכדי לעשות זאת אני צריכה לחצות שני נתיבים ואני צריכה להאט כי אני חוצה את הרמזור שהוא לישר, ירוק, ואני תמיד נוסעת בו. בכיוון נסיעתי זה הרמזור הראשון ולחצות אותו ויש עוד רמזור. בכיוון נסיעתי יש רמזור אחד לנסיעה ישר ומולי בתנועה ממול יש רמזור שהוא גם ישר וגם שמאלה. זה עמוד אחד שהוא ירוק ישר ואז האדום שמאלה. אצלי יש רק מופע אחד. שהוא ירוק. אני לא נוסעת מהר. כבר שנים נוסעת שם. הגעתי לצומת ואני לא יודעת מאיפה הוא הגיע. בשיא המהירות התפרץ לכביש, הוא פגע בי בפינה של האוטו והייתי באמצע הכביש, על רחוב ויצמן. לא נשארתי ישר אלא לרוחב הכביש "(עמוד 5 שורות 6-13 לפרוטוקול) .
מכאן שנהגת הנתבעת ציינה מתחילת הדרך כי נהגה במהירות שאינה גבוה וברציפות משהבחינה כי מופע הרמזור בכיוון נסיעתה הינו ירוק. לא מצאתי כי חקירתה הנגדית של נהגת הנתבעת ערערה את גרסתה. אכן, כעולה מחקירתה הנגדית, לא דייקה נהגת התובעת באשר למהירות נסיעתה, כאשר בהודעתה לחברת הביטוח ציינה כי נסעה כ- 60 קמ"ש בעוד שבחקירה הנגדית ציינה כי נסעה בין 20 קמ"ש ל- 40 קמ"ש. אינני סבורה כי יש בסתירה נטענת זו כדי לפגוע באמינות גרסתה של נהגת הנתבעת אשר שבה וטענה לאורך הדרך כי נסעה במהירות איטית. הערכת המהירות עצמה עשויה להיות בלתי מדויקת בנסיבות, ואף אם אצא מתוך הנחה כי במועד החקירה הנגדית ביקשה נהגת הנתבעת לתאר את מהירות נסיעתה כנמוכה יותר ממה שהייתה בפועל, אין בכך כדי לפגוע בשלמות גרסתה בנקודות הרלוונטיות למחלוקת בין הצדדים.

לעומת גרסתה המפורטת והעקבית של נהגת הנתבעת, מצאתי כי גרסת נהג התובעת עקבית ומפורטת פחות. בראש ובראשונ ה גרסתו הראשונה של נהג התובעת כפי שנמסרה לחברת הביטוח הינה גרסה חסרה ובלתי מפורטת, אשר נעדרת פרטים משמעותיים שנמסרו בשלב מאוחר יותר. בעדותו בבית המשפט תיאר נהג התובעת את האירוע במילים הבאות: "נסעתי בנס ציונה ופניתי ימינה לכיון רחובות שם יש רמזור שאחד מורה ישר ואחד מורה שמאלה. הייתי בנתיב שפונה שמאלה. היו שני רמזורים נפרדים. אחד מראה לנתיב נסיעה ישר ואחד מראה שמאלה. הנתיב של נסיעה שמאלה האור היה אדום כי הם מתואמים בהתחלה שלהם אבל לא לסיום. לכן עצרתי. כאשר התחלפו שני הרמזורים, פניתי שמאלה לתחנת הדלק. בדרך היציאה לקראת סוף הפניה נתקעה בי התובעת בצד הימני האחורי של הרכב." (עמוד 1 שורות 22-26). נהג התובעת הקפיד לציין כי הגיע לצומת כשמופע הרמזור היה אדום. הוא אף ציין כי מופע הרמזור לכיוון ישר היה אדום אף הוא והמשיך ותיאר כיצד החל לנסוע עם התחלפות מופע הרמזור בכיוונו לירוק.
אלא שלפרטים הרבים שתוארו בעדותו של נהג התובעת בבית המשפט אין כל זכר בהודעתו לחברת הביטוח, שם ציין: "בעת פנייה שמאלה בצומת מרומזרת, רכב צג שהגיע ממולי פגע ברכבי בצד ימין אחורי". נהג התובעת אינו מציין מה היה מופע הרמזורים בכיוון נסיעתו ואף לא מה מופע הרמזורים (המשוער) בכיוון נסיעת רכב הנתבעת. יתר על כן, נהג התובעת אינו מציין כי עובר לפנייתו שמאלה הוא עצר באור אדום וכי רק עם התחלפות מופע הרמזור לירוק החל לפנות.
ודוקו- אין מדובר בפרטים שוליים בתיאור האירוע, כי אם בפרטים מרכזיים שנהג התובעת מצא לנכון לשוב ולהדגיש במהלך עדותו בפניי ולא בכדי. קשה להניח כי במקרה בו התרחשה תאונה שלגרסת אחד הנהגים קרתה שלא באשמתו תוך הפרה גסה של דיני התעבורה על ידי הנהג השני, לא יציין אותו נהג בהזדמנות הראשונה הנקרית בדרכו את הטענות הרלוונטיות באשר לחפותו.
תשובותיו של נהג התובעת לשאלות ב"כ הנתבעת לסיבה להימנעותו מתיאור הדברים כבר בהודעתו לחברת הביטוח אינן מניחות את הדעת - ראו עמוד 2 שורות 20-31:

" ש. למה כשאתה מדווח לחברת הביטוח לא כתבת "נכנסתי לצומת באור ירוק והצד השני נכנס באור אדום". כל מה שאתה כותב "בפניה בצומת מרומזרת". כאילו לרמזורים ולצבע בהם אין שום עניין לתאונה ואין שום קשר. למה זה לא מופיע בצורה ברורה שאתה נכנסת בירוק והיא באדום.
ת. כי לצורך העניין זה לא היה מעניין מי נכנס באיזה אור. לא נשאלתי מה קרה לרכב אבל הוא נהרס.
ש. אתה לא מדבר על נזקים לרכב אלא על תיאור התאונה. (מצטטת). אין אזכור שהתאונה קרתה מי עבר באור אדום. יש סיבה? שהדבר הכי קטגורי לא מופיע.
ת. כי אין לי שום הוכחה.
ש. כלומר אם אתה אומר שאין לך הוכחה לטעמך אי אפשר לדעת מי עבר באיזה אור.
ת. בדקנו עם העירייה אם המצלמות עבדו באותו יום והתשובה היתה לא.
ש. ולמה לא מופיע?
ת. כי אני לא בקיא בפרטי תאונות. הייתי אמור לכתוב שגם הוינקרים דלקו שמאלה? "

אינני סבורה כי יש צורך להיות "בקיא בפרטי תאונות" כדי להבין את החשיבות שבדיווח על אופן קרות התאונה בנסיבות בהן ברור כי מדובר בתאונה שהתרחשה עקב אי ציותו של אחד מהנהגים המעורבים לרמזור. גם הטענה לפיה במילא לא ניתן להוכיח מי חצה באדום כסיבה להימנעותו מלדווח על כך בהודעה תמוהה ואינה עולה בקנה אחד עם עצם העובדה כי נהג התובעת ביקש להסביר בעדותו מדוע ברור כי נהגת הנתבעת היא שחצתה את הצומת באור אדום (ראו למשל דבריו בעמוד 1 שורה 26).

יתר על כן- על אף שבעדותו של נהג התובעת בבית המשפט הוא הקפיד להדגיש כי נהג באור ירוק וכי עצר בצומת עובר לתחילת נסיעתו, הרי שבכל הנוגע לסוגיות אחרות הייתה עדותו חסרה. כך למשל ,כאשר נשאל נהג התובעת על ידי בית המשפט מה היו חילופי הדברים בין הצדדים לאחר התאונה השיב : " לא זוכר מה היא אמרה (נהגת הנתבעת- ע.ק). שאלתי אותה אם היא בסדר ולדעתי היא אמרה "כן". באותו רגע לא היו חילופי דברים לגבי מי אשם ומי נסע באדום " (עמוד 2 שורות 10-12).
נהג התובעת לא ציין כי לאחר התאונה הגיעו למקום גם אביו וגם בנה של נהגת הנתבעת, וכי התנהל שיח בין הצדדים. עניין זה נשמט מעדותו של נהג התובעת, הגם שנשאל באופן מפורש על חילופי הדברים בין הצדדים לאחר התאונה. משעומת נהג התובעת עם העובדה כי שוחח עם בנה של נהגת הנתבעת לאחר התאונה, ציין כי הוא אמנם זוכר ששוחח עמו, אולם אינו זוכר על מה הם דיברו (עמוד 4 שורות 16-20).
העובדה כי נהג התובעת לא זכר לדבריו על מה דיבר עם בנה של נהגת הנתבעת בעייתית גם נוכח דבריו הנחרצים של בנה של נהגת הנתבעת אשר העיד בבית המשפט, כי נהג התובעת הודה בפניו ובפני שוטר קהילתי שהיה במקום כי הוא עבר באור אדום (עמוד 8 שורות 23-26). הגם שלעד מטעם הנתבעת אינטרס ברור לתמוך בגרסת אמו, מצאתי כי עדותו באשר לאמירות נהג התובעת לאחר התאונה הייתה אמינה ואותנטית וכללה פרטים נוספים אשר אף הם נשמטו מגרסת נהגת התובעת , כמו עובדת הגעתם של שוטר ופקחים למקום התאונה , וכמו גם נוכחותו של אביו של נהג התובעת. זאת לעומת אמירתו הלאקונית של נהג התובעת כי הוא אינו זוכר על מה שוחח עם בנה של נהג הנתבעת.

לאמור לעיל יש להוסיף כי נהגת הנתבעת ובנה תיארו באופן דומה את פוזיציית רכבה של נהגת הנתבעת לאחר התאונה, באופן העולה בקנה אחד עם טענת נהגת הנתבעת כי רכבה נהדף כתוצאה מהמפגש בין כלי הרכב. לפרט זה לא היה אזכור בעדותו הראשית של נהג התובעת וכשנשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית תשובותיו היו בלתי עקביות, ובחלקן מתחמקות :
"אם אני אומרת לך שהמגע הראשוני ביניכם לא היה המגע שאתה מצביע בתמונה של חזית אחור שלך, אלא שלפני כן נתת לה מכה והרכב שלה הסתובב ואז הרכב שלה נעצר במקום שנעצר כפי שהראית בתמונות.
ת. לא. הרכב שלי המשיך ולא נעצר באותו רגע.
ש. אז אני שואלת: היתה מכה קודם שגרם לרכב של להסתחרר והתאונה הסתיימה רק לאחר שהוא סיים את הסחרור כפי שאתה מראה בתמונות.
ת. לא ברורה לי השאלה.
ש. בית המשפט: האם מנגנון התאונה היה שהרכב שלה הסתחרר ואז נעצר?
ת. אולי הסתכלתי אחורה בעת שפגעו בי? לא ראיתי את הרכב במקום שהוא פגע בי. הרכב שלי עצר אח"כ. הייתי אמור להסתכל? הייתי עסוק עם עצמי. סליחה.
ש. אבל לפני שתי שאלות נשאלת אם הרכב שלה הסתחרר והשבת שכן.
ת. נכון.
ש. ז"א שקודם למצב הסופי שאתה מראה אותו בתמונה, הרכב שלה עבר סחרור?
ת. כן.
ש. מדוע הוא עבר סחרור? כלומר המגע היה לא חזית אחור אלא משהו אחר.
ת. אין משהו אחר. כי יש פגיעה אחת ויחידה.
ש. בית המשפט: הדגמת עם רכבים קודם. כעת אתה אומר שאתה כן זוכר שלפני שהייתם בפוזיציה הזו הרכב שלה הסתחרר.
ת. הרכב שלה לא הסתחרר. זה לא מה שנשאלתי ברגע שיצאתי מהרכב הוא לא היה במקום שבו הוא פגע בי. הוא הסתחרר וגם הרכב שלי לא היה במקום שהוא נפגע.
ש. אתה מציג תמונה. כך נעצרו כלי הרכב לאחר התאונה?
ת. הרכב שלי הסתחרר בכלל.
(ראו עמוד 3 שורה 17- עמוד 4 שורה 6).
מכאן שנהג התובעת לא ידע בתחילה אם רכבה של הנתבעת הסתחרר ואף ציין כי לא הייתה ביכולתו להבחין בכך מאחר שלא יכול היה להסתכל אחורה כשנפגע. לאחר מכן ציין כי רכבה של נהגת הנתבעת כן הסתחרר לאחר המכה, המשיך בכך שטען כי כוונתו הייתה כי רכב נהגת הנתבעת לא היה במקום שבו הוא פגע ברכבו , ולבסוף ציין (בהפתעה לאחר עיון בתמונה שהוצגה לו ) כי אף רכבו שלו הסתחרר בעקבות התאונה.

5. לבסוף אציין כי לחובתה של התובעת עומדת גם העובדה כי לא מצאה לנכון לזמן לעדות את אביו של נהג התובעת. אמנם הלה לא היה במועד התאונה ולפיכך לא יכול היה להעיד על נסיבות התרחשותה, אולם הגיע בתכוף לאחר התרחשותה ויכול היה להעיד על מיקום הרכבים וחשוב מכך (לאור עדות בנה של נהגת הנתבעת) על חילופי הדברים בין הנהגים ועל התרשמותם המיידית לאחר התאונה.
ב"כ התובעת העלה במהלך חקירתם הנגדית של עדי התובעת תמיהות באשר להימנעותם מלזמן לעדות את השוטר שהגיע למקום התאונה ובאשר לכך שלא פעלו להשגת מצלמות שכפי הנראה היו מוצבות במקום. סבורני כי תמיהותיו של ב"כ התובעת צריכות היו להיות מופנות דווקא לתובעת עצמה, אשר היא שנושאת בנטל הוכחת תביעתה.

לאור האמור לעיל אני מבכרת את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובעת. אני מוצאת כי קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שמאחר שבכיוון נסיעתו של נהג התובעת היו שני רמזורים, נהג התובעת פנה שמאלה כשמופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום, מאשר כי הנתבעת, שבכיוון נסיעתה היה רמזור אחד בלבד, חצתה את הצומת באור אדום.

לפיכך אני קובעת כי נהג התובעת הוא האחראי לתאונה נשוא התביעה. לא מצאתי לנכון לקבוע כי לנהגת הנתבעת אשם תורם משהגעתי למסקנה כי היא חצתה את הצומת בנהיגה רצופה באור ירוק וכי לא יכולה הייתה לצפות את כניסתו הפתאומית של נהג התובעת לצומת.

אני מורה על דחייתה של התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח ושכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מרים אוזל
שופט :
עורכי דין: