ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יפה מיראי נגד לשכת עורכי הדין :

בפני כבוד ה שופט משה בר-עם

מערערת

יפה מיראי

נגד

משיבה

בית הדין המחוזי, בהכרעת דין מנומקת ויסודית, פירט את אמירותיה והתבטאויותיה של המערערת בדיון ולאחר שבחן את תוכן האמירות על רקע נסיבות אמירתן, לרבות תחושותיה הקשות של המערערת בדיון, לאור תכליות נורמות ההתנהגות המעוגנות בתקנות האתיקה של לשכת עורכי הדין, קבע כי לא ניתן להכשיר אמרות מסוג זה בנסיבות וכי התבטאויותיה של המערערת ללא ספק חוצות את גבול חופש הביטוי ועולות כדי פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת. בית הדין הביע את צערו כי גם בעת הדיון לפניו עשתה המערערת שימוש בלשון שאיננה מקובלת ומשתמעת כמאיימת. בנסיבות אלו, הורשעה המערערת בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע, לפי ס' 53 לחוק והתנהגות שאיננה הולמת את המקצוע, לפי ס' 61(3) לחוק. בגזר דין מיום 23.4.2018, הושת על המערערת עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנה וחצי, מתוכם חצי שנה בפועל ושנה וחצי בחופף לעונש אותו היא מרצה במסגרת תיק אחר, בצירוף השעיה על תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח והוצאות משפט. על פסק-דינו של בית הדין המחוזי הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי.

פסק דין

כללי
לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין ( להלן: בית הדין הארצי) בתיק בד"א 28/18 מיום 7.10.2018 ( עורכי הדין אב"ד עו"ד אופיר סטרשנוב, עו"ד לירון קריגל, עו"ד אילנה לייטמן), במסגרתו נדחה ערעורו של המערערת על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב והמרכז ( להלן: בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 56/17 מיום 8.3.2018 ( עורכי הדין אב"ד עו"ד באשי שלומי, עו"ד כביר אלונה ועו"ד נתנאל עופר צבי).

על הטענות, העובדות וההליכים
בתמצית העובדות- בדיון שהתנהל בבית הדין המשמעתי המחוזי תל-אביב מרכז, בקובלנה שהוגשה נגד המערערת, בד"מ 107/13, ביום 12.3.2015 (להלן- הדיון), התבטאה המערערת באופן בלתי הולם כלפי בית הדין וב"כ הקובלת, עו"ד גיל פרידמן ( להלן- עו"ד פרידמן). בהכרעת-הדין זוכתה המערערת מכל המיוחס לה, תוך שבית הדין הורה להעביר את פרוטוקול הדיון לוועדת האתיקה בכדי שתביע דעתה על התנהגות המערערת בדיון. צרף לכך, בסמוך לדיון, הגיש עו"ד פרידמן תלונה לוועדת האתיקה על התנהלותה ואמירותיה של המערערת בדיון. בד בבד, הוגשה תלונתה של המערערת לוועדת האתיקה נגד עו"ד פרידמן על אופן ניהול ההליך נגדה במסגרת בד"מ 107/13. וועדת האתיקה בחנה את התלונות והחליטה להגיש קובלנה נגד המערערת לבית הדין המשמעתי המחוזי תל-אביב מרכז ( בד"מ 56/17) ולגנוז את תלונתה כלפי עו"ד פרידמן. בהליך המשמעתי התמקדה המחלוקת בבחינת ההיבט המשפטי של אמירות המערערת בדיון בהליך המשמעתי הקודם, בשים לב להצדקות שנשמעו מפיה בקשר לנסיבות אמירתן, ללא שנחלקו הצדדים לעניין תוכנן.

בית הדין המחוזי, בהכרעת דין מנומקת ויסודית, פירט את אמירותיה והתבטאויותיה של המערערת בדיון ולאחר שבחן את תוכן האמירות על רקע נסיבות אמירתן, לרבות תחושותיה הקשות של המערערת בדיון, לאור תכליות נורמות ההתנהגות המעוגנות בתקנות האתיקה של לשכת עורכי הדין, קבע כי לא ניתן להכשיר אמרות מסוג זה בנסיבות וכי התבטאויותיה של המערערת ללא ספק חוצות את גבול חופש הביטוי ועולות כדי פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת. בית הדין הביע את צערו כי גם בעת הדיון לפניו עשתה המערערת שימוש בלשון שאיננה מקובלת ומשתמעת כמאיימת. בנסיבות אלו, הורשעה המערערת בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע, לפי ס' 53 לחוק והתנהגות שאיננה הולמת את המקצוע, לפי ס' 61(3) לחוק. בגזר דין מיום 23.4.2018, הושת על המערערת עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנה וחצי, מתוכם חצי שנה בפועל ושנה וחצי בחופף לעונש אותו היא מרצה במסגרת תיק אחר, בצירוף השעיה על תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח והוצאות משפט. על פסק-דינו של בית הדין המחוזי הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי.

בית הדין הארצי, בפסק-דינו מיום 7.10.2018, לא מצא בטענותיה של המערערת כל טעם שיש בו כדי להוות הגנה או פטור מאחריותה לביצוע העבירה, או להוות צידוק או כורח לאמירת הדברים. נקבע כי אופן התבטאות של עורכי הדין בכלל, ובמהלך דיונים משפטיים בפרט, צריך להיות ראוי ומכובד. בית הדין ייחס חומרה יתרה לאמירת הדברים במסגרת הליך משמעתי כלפי בעל תפקיד רשמי וללא שהמערערת הביעה חרטה או התנצלות על אמירותיה. עם זאת, בית הדין סבר כי יש בנסיבות אמירת הדברים, במסגרת טענה לחפות של נאשמת בהליך משמעתי, כדי להקהות מעוקצם ולרכך את הדין. במכלול הדברים, בית הדין מצא את העונש אשר הוטל על המערערת הולם וראוי בנסיבות העניין ודחה את הערעור.

בנסיבות אלו, הונח לפניי הערעור על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי. בהודעת הערעור, ובדיון בערעור, הציגה המערערת את הרקע ונסיבותיו של ההליך המשמעתי שהתנהל נגדה במסגרת תיק בד"מ 103/17, תוך תחושותיה הקשות להלך הרוח נגדה, במהלכו נשמעו מפיה האמירות המיוחסות לה נגד עו"ד פרידמן, בהליך אשר הסתיים בזיכויה מכל אשמה. בתמצית, נטען, כי לא ניתן לנתק את תוכן האמירות מהקשרן ואין בהן כדי לגבש את יסודות עבירות המשמעת בהן הורשעה המערערת, לעניין העונש, נטען כי אינו תואם את מדיניות הענישה ויש להקל עמה את הדין.

המשיבה, בעיקרי הטיעון, ובאופן משלים בדיון לפניי, סמכה ידיו על פסק-דינו של בית הדין הארצי וטענה כי לא נפל בו כל פגם ואין עילה להתערב בו. משכך, עתרה לדחיית הערעור.

בתום הדיון, הובא התיק לעיוני ולמתן פסק-דין.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בפסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי ועל כן, דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי יושב כערכאת ערעור על פסקי-דינם של בתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין, בהיותם הגוף המקצועי אשר הופקד, מכוח מומחיותם וסמכותם, על יישום נורמות האתיקה של עורכי הדין. משכך, נפסק, כי הביקורת השיפוטית תנהג במידת ריסון רבה בהתערבותה בשיקול הדעת הרחב הנתון לבתי הדין למשמעת, מטעמים אלו, ובשים לב שהערעור מובא לפני בית המשפט ב"גלגול שלישי" על פסק-דינו של בית הדין המחוזי. ככלל, " ...ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית-משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתווייתם של גבולות אלה על ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרא או לקולא, יאמר את דברו" (על"ע 8/89 רמי יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר שבע, פ"ד כד(1) 706, 709 (1990); על"ע 6868/06 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד גדעון חיים (8.7.2007; להלן- עניין חיים); בר"ש 4660/12 עו"ד אברהם עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין בישראל (12.7.2012); בר"ש 8042/18 פלוני נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, מחוז דרום (20.11.2018)). לצד זאת, "...בבתי הדין המשמעתיים יושבים עורכי דין מנוסים, שכבוד המקצוע ואמון הציבור בו יקר להם- הוא הענף שעליו הם יושבים, הוא מקור פרנסתם, הוא מקור גאוותם המקצועית, הוא מקור כוחם ומעמדם. על כן ככלל יש לצאת מן ההנחה כי שקלו היטב, בשתי הערכאות, את הנושא שבדיון על כל היבטיו. אכן, הערעור בזכות בגלגול שלישי לבית משפט זה, שאף בעניינים פליליים בתחום המהותי ( להבדיל ממעצרים וכדומה) אינו בנמצא, הוא רצון המחוקק, אך פשיטא שיש לשוות משקל נכבד לפסיקתם של בתי הדין המשמעתיים, ולא כל שכן כששתי הערכאות התנבאו בסגנון אחד" (עניין חיים, פסקה ח')).

ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי עובדה וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, בשים לב ליתרונה הברור בהיותה מופקדת על מלאכת שמיעת ובירור הראיות והתרשמותה מהעדים ישירה, אלא במקרים חריגים, בהם נתגלתה טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת ( על"ע 1970/06 עו"ד עדאל שואהנה נ' לשכת עורכי הדין (18.2.2008)). כך גם לעניין גזר-הדין. בית המשפט יטה שלא להתערב בגזר-הדין אלא במקרים של סטייה מהותית מתכלית הדין המשמעתי ומרף הענישה הראוי להגשמתן ( על"ע 6215/06 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' עו"ד שרה דוידויביץ (8.7.2010) (להלן- עניין דוידוביץ)).

במקרה שלפניי, לא עלב בידי המערערת לבסס עילה ממשית להתערב בפסק הדין וממילא לא הוכחה סטייה מהותית מתכליותיו של הדין המשמעתי, אשר, כידוע, נועד בעיקרו להגן על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין, " ...על דמותה של המערכת המקצועית של עורכי הדין ועל האמינות שהיא אמורה להקרין כלפי הציבור הרחב וכלפי קהל הלקוחות הנזקק לה במיוחד" (עניין דוידוביץ, פסקה 10), בין היתר, על יסוד תפיסתו המושרשת של עורך-הדין כמייצג בתפקידו את מערכת שלטון החוק וכובעו כ " Officer of the cuort" (שם). בנסיבות אלו, סבורני כי יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד בין עורכי הדין המייצגים את הצדדים משני צדי המתרס ובמיוחד בין כותלי בית המשפט, לרבות כל ערכה שיפוטית או מעין-שיפוטית, ופשיטא כלפי המותב היושב בדין ואין בתחושותיה הסובייקטיביות של המערערת כדי להצדיק התנהגות בלתי ראויה ודומה כי הדברים ברורים . סוף דבר, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק הדין המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

אשר על כן, הנני דוחה את הערעור.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יפה מיראי
נתבע: לשכת עורכי הדין
שופט :
עורכי דין: