ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דזבאיל דוידוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

המערער
דזבאיל דוידוב ת.ז. XXXXXX711
ע"י ב"כ: עו"ד אשר פדלון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31.7.17, אשר קבעה למערערת נכות משוקללת בשיעור 43% בהתאם לפריטי הליקוי המפורטים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, כמפורט להלן: מצב תגובתי- 20%, פיברומיאלגיה- 20%, השמנת יתר 10%, כאב בטן – 20%, גב – 5%, גב החמרה 10%. בהתאם לתקנות פריטי הליקוי בגין השמנת יתר וכאבי בטן מנופים לצורך שקלול הנכות.

הרקע העובדתי
המערערת ילידת 1967, סובלת מליקויים רפואיים שונים בגינם פנתה לקבלת קצבת נכות כללית מהמשיב.
ועדה מדרג ראשון התכנסה בעניינה ביום 25.7.16 וקבעה את נכותה בשיעור 24%.
ביום 20.2.17 הופיעה בפני הועדה מושא ערעור זה. בוועדה ישבו רופאים בעלי מומחיות כדלקמן: פנימאי, פסיכיאטר ונוירולוג. בפרוטוקול פורט כדלקמן:

" תלונות התובע: בעלה- מטופלת אצל ראומטולוג ד"ר אמיר טנאי הייתי אצלו בבת ים.
מקבלת טרמדקס ליריקה אלטרול 5 ביחד בערב 12.5 מ"ג לבטין.
ליריקה לוקחת 2 של 300 מ"ג. טרמקדס בבוקר.
ב-11/16 הייתי אצל פסיכיאטר ואמרה שצריך קנאביס אבל היא לא יכולה לקחת.
בעל: רוצה משחות כדירים כל גוף כואב רק ראש לא כואב לא יכולה לשבת ולא לעמוד.

דברי בא כח:
חוזר על כתב ערר יש לציין פגימות שלא דנו מגבלת תנועה בעיות ברגליים מבקש לא לקבל סעיף מותאם. יש פסיקה שאומרת שבזמן קביעת נכות הולכת לפי סעיף או 10% או 20% מגיע לפחות 20%. בעיה נפשית קבעו שפיברומיאלגיה קשורה לבעיה נפשית. אנו טוענים שיש להפריד ביניהם.
מצבה הנפשי לדעתנו כפי שנקבע בדרג 1 לא נכון לפי התקנות החדשות יש מבחנים חדשים. רשום שאם יש סימני דיכאון וטיפול תרופתי ומצב לא קבוע יש אחוזים שונים לא משתפת פעולה.

מסמכים וחו"ד רפואית העומדים לרשות הועדה:
13/4/16 – ד"ר טרבקין פסיכיאטר
15/3/16 – ד"ר אהרוני נוירולוג
10/2/16 – ד"ר ורמן – משפחה
3/2/16 – ד"ר ברונשטיין אורתופד

ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום כללי:
פסיכיאטר: הבדיקה נערכה בנוכחות עו"ד ובעלה שעזר בתרגום מרוסית לעברית.
מסודרת בהופעתה אי שקט פסיכומוטירי קל, קצב ומהלך חשיבה תקין אפקט תקין בתוכן חשיבה אין עדות תכנים פסיכוטיים תלונות כאב בכל הגוף אין תיאור תסמינים אפקטיביים אנדומורפיים. נמצאת בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי מטופלת אלטרול 12.5 מ"ג ליום בנוסף טרמדקס ליריקה ועדה עיינה במסמכים אנמנזה ותמונה קלינית תואמים להפרעה עם מרכיבים הסתגלותיים ותסמונת כאב בעטיה ועדה קובעת אחוזים נפרדים
ועדה מקבלת ערר קובעת 20% לפי 34 א3 20% מ-13/4/16 כאמור ועדה קובעת נכות נפרדת לפיברומיאלגיה שגם בה רכיבים נפשיים בלבד.
ראומטולוג תסמונת כאב כרוני מרכזית פיברומיאלגיה נמצאת במעקב וטיפול ד"ר טנאי ראומטולוג מטופלת טרמדקס וליריקה בכמויות מלאות למרות זאת סובלת מכאבים.
בבדיקה פרקים אין סימני דלקת טווחים מלאים פרקים פריפריים כל נקודות הדק רגישות כביטוי לפיברומיאלגיה ועדה מקבלת ערר 20% לפי 35(1)ג מעל 15 חודש.
אורתופד הליכה עצמאית ללא ליסט צלקת ניתוחית תקינה עדינה ללא ספזם.
שרירי גב תחתון תנועות הגב מלוות בכאב ומוגבלות בצורה קלה. כיפוף 70 הטייה 30 דו"צ רגישות דיפוזית מעל גב תחתון. כח גס 5/5 תחושה שמורה אין סימני רדיקולופתיה מותנית. ועדה עיינה בתיק יש מכתב יחיד ד"ר ברונשטיין 3/2/16 שמציין שסובלת מפיברומיאלגיה.
מאז לדבריה לא ביקרה אצל אורתופד לא עברה בירור אם כאבי גב קשורים למצב אחרי ניתוח. לדעת הועדה מדובר בשילוב כאב גב תחתון ופיברומיאלגיה רוב ביטויים נוכחיים הינם עקב מחלת פיברומיאלגיה לה לא היה ביטוי עד כה. נראה כי חלקו של כאב גב הינו שולי יחסית לכאב פיברומיאלגיה ועדה קובעת 10% לפי 37 (7)א ומציינת שאלה נוספו ל-20% נפרדים פיברומיאלגיה. למבוטחת זכות התגוננות. "

הוועדה זימנה את המערערת להתגונן לאחר אזהרה מפני הפחתת אחוזי נכות אורתופדיים. המערערת לא הופיעה לדיון ביום 31.7.17 אליו זומנה ובפרוטוקול פורט כדלקמן:
" לא הופיעה.

לאחר עצירת דיון הפחתת אחוזים מ-15% כאבי גב ל-10% התובע ובא כוחו הוזמנו להתגונן
אולם לא הגיעו.
לפיכך הועדה משאירה את החלטתה מיום 20/2/17.

הליקויים הרפואיים:
מצב תגובתי – 34א3 – 20% מ-13/4/16.
פיברומיאלגיה – 35(1)ג – 20% מעל 15 חודש.
השמנת יתר – 14א3 – 10% מעל 15 חודש.
אנמיה – 2א – 0% מ-25/7/16.
כאב בטן – 12(2)ג1 – 20% מעל 15 חודש.
גב – 37(7)א – 10% מ-15/3/16.

אחוז הנכות הרפואית המשוקלל: 43% מ-25/7/16."

החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים
המערערת טענה כי נפלו טעויות המשפטיות בהחלטת הוועדה המצדיקות השבת עניינה לוועדה. המערערת טענה, כי הוועדה לא קבעה בנפרד נכויות בתחום הפיברומיאלגיה ובתחום הנפשי ; לא קבעה נכות בדבר הצלקת הניתוחית ; לא בדקה תנועתיות בתחום האורתופדי; התאימה פריט ליקוי נפשי שאינו תואם את מצבה של המערערת אשר זקוקה לטיפול תרופתי קבוע של תרופות חזקות ומצויה בטיפול נפשי; ניפתה פריטי ליקוי ללא כל הסבר. לאחר ישיבת הער כה מוקדמת וקבלת פרוטוקול מוקלד, הרחיבה המערערת טיעוניה והוסיפה גם כי הנכות שהותאמה לה בתחום הפיברומיאלגיה , אינה תואמת את מצבה וההנמקה שניתנה אינה עומדת בדרישות הפסיקה.
המשיב טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה וכי טענותיה של המערערת הן ברובן טענות רפואיות אשר אינן מצויות בתחום סמכותו של בית הדין. ראשית הוועדה התאימה נכות בתחום הנפשי בשיעור 20% ולפיברומיאלגיה 20% כך שנקבעו נכויות נפרדות לתחומים אלו. כמו כן הוועדה ערכה בדיקה קלינית במכלול התחומים והפחיתה את הנכות האורתופדית לאחר אזהרה כדין. באשר לצלקת הניתוחית, המערערת כלל לא טענה באשר לכך בפני הוועדה ואף לא בעררה ומכל מקום הוועדה פירטה כי מדובר בצלקת עדינה ללא ספאזם. בתחום הנפשי הוועדה התאימה פריט ליקוי בהתאם לשיקול דעתה הרפואי לאחר בדיקה ועצם התאמת פריט הליקוי מהווה את הנמקתה. טענות המערערת באשר לטיפול התרופתי וסיווג פריט הליקוי הן טענות רפואיות מובהקות. באשר לפיברומיאלגיה הטענות אף הן רפואיות שכן הוועדה ערכה בדיקה קלינית, ועל בסיס ממצאיה קבעה את הנכות המתאימה. המשיב טוען כי הוועדה לא מצאה ביטוי תפקודי למעט רגישות ועל כן נראה כי נקטה גישה מקלה עם המערערת.

אשר להכרעתי
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.
בית הדין מוסמך לדון במסגרת הערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק. חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשרה הינה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי,פד"עטו 60). בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

אשר לענייננו -
עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי היא ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית ולבית הדין אין סמכות להתערב בהן (עב"ל(ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי התייחסה למסמכים הרפואיים הרלוונטיים ובקביעת הנכויות הסתמכה על ממצאי בדיקתה הקלינית.
בתחום הנפשי הוועדה התייחסה לכך שהמערערת נוטלת טיפול תרופתי ומצויה בטיפול נפשי אמבולטורי ובהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית התאימה את פריט הליקוי 34(א)3 הקובע נכות בשיעור 20%. מקובלת עלי עמדתו של המשיב אשר מפנה לרישא של הפרק הרביעי לתקנות הדן במחלות נפש, תגובות והפרעות נפשיות וקובע כי אחוז הנכות ייקבע בהתאם לפריט הליקוי המייצג את מירב התסמינים והסימנים ובחומרה המייצגת את מכלול הסימנים הקליניים. משמע כי התבחינים בפריט הליקוי משמשים לוועדה כעזר לקביעת פריט הליקוי הספציפי. על כן הוועדה התאימה את פריט הליקוי בהתאם להנחיות התקנות ושיקול דעתה המקצועי ואין בטענה בדבר הטיפול התרופתי כדי לשנות מכך שכן מדובר בתבחין אחד בסעיף מבין מכלול התבחינים. מכל מקום לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שכן הנמקתה מבוססת על בדיקתה הקלינית והמסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
בתחום האורתופדי, ניתן לראות כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית הכוללת טווחי תנועה והתאימה נכות מתאימה לאחר התייחסות למסמכים רפואיים רלוונטיים, לרבות אזהרה כדין ואפשרות התגוננות. על כן מדובר בהחלטה שעומדת באמות המידה הנדרשות מהוועדה מבחינה משפטית. מכל מקום בסופו של יום נראה כי המערערת, בתגובתה לפרוטוקול המוקלד, לא עמדה על טענותיה אלה שכן לא חזרה עליהן.
באשר לצלקת, בבדיקה הקלינית צוין כי מדובר בצלקת תקינה ללא ספאזם. על כן ניתן להבין מדוע לא הותאמה נכות בשל כך.

באשר לפיברומיאלגיה, אין בידי לקבל את טענות המערערת באשר להנמקת הוועדה. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מתאימה ופירטה את ממצאיה לפיהם "בבדיקת פרקים אין סימני דלקת, טווחים מלאים, פרקים פריפריים, כל נקודות הדק רגישות כביטוי לפיברומיאלגיה." על כן סברה הוועדה כי יש להתאים למערערת נכות בשיעור 20% בשל כך ופריט הליקוי שהותאם הוא פריט 35(1) הקובע השפעה בינונית על כושר הפעולה. מדובר בסעיף סל אשר מותאם כאשר לא קיים פריט ליקוי ספציפי. למחלת הפיברומיאלגיה אין פריט ליקוי ספציפי ומכל מקום כפי שצוין לעיל התאמת פריט הליקוי מצוי בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הנמקתה ברורה שכן היא נתמכת בממצאי בדיקתה הקלינית שלא מצאה הגבלה למעט רגישות ועל כן לא ניתן לומר שקביעת "השפעה בינונית על כושר הפעולה" היא בגדר בלתי סבירה או מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בקביעת הוועדה.
מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הרי שאין מקום להתערב בה.
סוף דבר –הערעור נדחה , וכמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' אייר תשע"ט, (15 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: דזבאיל דוידוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: