ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד אברהם משעלי נגד נעומי בויה :

בפני כבוד הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובע

עו"ד אברהם משעלי

נגד

נתבעות

  1. נעומי בויה
  2. בת-שבע בויה

ע"י ב"כ עו"ד נעם שלו

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 30,706 ₪ כנגד הנתבעות שעניינה חוב בגין אי תשלום שכר טרחה עורך דין.

התובע הוא עורך דין במקצועו. הנתבעות הן אחיות והיו בין לקוחותיו. התביעה כנגד הנתבעת 1 על סך 24,976 ₪ ואילו התביעה כנגד הנתבעת 2 על סך 5,730 ₪. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה נטען כי בחודש אוקטובר 1993 פנו הנתבעות אל התובע על מנת שיפעל בעבורן לגביית פסק דין שניתן לטובתן בבית הדין האזורי לעבודה בחודש אפריל 1993 במסגרתו קיבלו פיצויים בגין הלנת שכר ממעסיקן דאז החייב, מר יצחק אלפנדרי ( להלן: "פסק הדין בבית הדין לעבודה" ו"החייב" בהתאמה).

לטענת התובע, הנתבעות התחייבו לשלם בעבור הוצאות נקיטת ההליכים ושכר טרחת בסכום כפי שייפסק על ידי ראש ההוצאה לפועל.

נטען כי התובע פתח שני תיקי הוצאה לפועל כנגד החייב האחד בשם הנתבעת 1 והשני בשם הנתבעת 2. נטען כי מאחר והחוב נשא פיצויי הלנת שכר הגיעו סכומי החוב למאות אלפי שקלים. נטען כי התובע נקט בהליכים שונים לנסות לגבות החוב אך ללא הצלחה מכיוון שהחייב שקע בחובות וסגר את העסק ומונה לו כונס נכסים.

בין היתר, נטען כי התובע נקט בתיקי ההוצאה לפועל בהליך של עיקול על מכונות במפעל עד אשר התברר כי אלה משועבדות לטובת חוב אחר, הזמין חקירה של חוקר פרטי לברר ולאתר נכסים של החייב, הטיל עיקול על מקרקעין שהיו אמורים להיות על שם החייב אך התברר שהם משועבדים ועליהם עיקולים רבים, הטיל עיקול על מיטלטלין שאף הם התבררו כמשועבדים וכי החייב עשה איחוד תיקים לאור חובותיו הרבים.

נטען כי לפני מספר שנים פנה משרדו של עו"ד חן אביטן לתובע והודיע לו כי הנתבעות ביקשו ממנו לייצגם בתיקי ההוצאה לפועל ( סעיף 12 לכתב התביעה). לטענתו, לא התנגד אך דרש לשלם לו את שכר הטרחה המגיע לו כפי שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. נטען כי עו"ד אביטן הודיע כי יאמר לנתבעות לפנות אל התובע להסדרת התשלום המגיע לו.

לטענת התובע, לאחר שהנתבעות לא הגיעו אליו להסדרת החוב , פנה התובע ביום 12.06.08 לעו"ד אביטן וביקש לדעת את כתובתן הנוכחית. נטען כי בתשובה מיום 19.06.08 הודיע עו"ד אביטן לתובע כי אינו מייצגן עוד ( סעיף 16 לכתב התביעה).

לטענת התובע הוא זכאי למלוא שכר הטרחה שנפסק על ידי ראש ההוצאה לפועל בערכו היום. לטענת התובע, בתיק של הנתבעת 1 נפסק שכר טרחה א' מיום 27.09.93 בסך 1,455 ₪ שערכו היום 9,275 ₪. וכן לשכר טרחה ב' בסך 2,556 ₪ מיום 09.12.93 שערכו נכון להיום 15,701 ₪. ועל כן נטען כי על הנתבעת 1 לשלם לו 24,976 ₪. עוד נטען כי בתיק של הנתבעת 2 שכר טרחה א' מיום 27.09.93 על סך 312 ₪ שערכו נכון להיום 1,989 ₪ ושכר טרחה ב' מיום 9.12.93 בסך 609 ₪ עומד על סך 3,941 ₪ ועל כן על הנתבעת 2 לשלם לו סך 5,730 ₪. התובע טען כי סכומים אלה נושאים ריבית הוצאה לפועל בהתאם לתחשיב שערך.

לכתב התביעה צירף התובע : מסמך פירוט התנועות בתיק הנתבעת 1 בהוצאה לפועל נכון ליום 11.10.93 ( נספח א לכתב התביעה); מסמך פירוט התנועות בתיק הנתבעת 2 בהוצאה לפועל נכון ליום 11.10.93 ( נספח ב לכתב התביעה); דוח על ביצוע עיקול מיום 10.01.94 ( נספח ג'); חשבונית מיום 01.01.98 על ביצוע חקירה בעניין החייב על סך 878 ש"ח; צו עיקול מקרקעין מיום 03.03.98 ולפיו הנכס לא רשום על שם החייב ואין לבצע עיקול לטובת הנתבעת 1 ( נספח ה'); מכתב מיום 12.06.08 מאת התובע למשרד עו"ד חן אביטן בו נכתב בסעיף 1 " לפני מספר שנים פנית אלו בשם הגב' בויה בת שבע ונעמי וביקשתי פרטים על התיק שבנדון. בסעיף 2. נכתב " במהלך ההתכתבות בינינו הודעת לי כי הנ"ל ביקשו להעביר לרשותך את הטיפול בתיק אך בפועל לא בור אם הועבר הטיפול ומתי. " בסעיף 3 ו-4 ביקש כי יודיע האם הוא מייצג את הנתבעות בתיק האמור וכן התבקש להעביר כתובת נוכחית. (נספח ו'); מכתב מיום 19.06.08 מאת משרד אביטן לתובע ובו נכתב כי משרדם הפסיק לייצג את הנתבעות בשנת 2004 ( נספח ז' לכתב התביעה); חישוב לפי חוק פסיקת ריבית והוצל"פ ( נספח ח' לכתב התביעה).

בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות, שיהוי רב בהגשתה, כי לא היה בין הצדדים הסכם שכר טרחה בכתב וכי הנתבעות הסכימו כי התובע יהיה זכאי לשכר טרחה פסוק בהוצאה לפועל על בסיס הצלחה בלבד ואולם, לא קיבלו מאומה. ביחס לטענת ההתיישנות טענו הנתבעות כי הטיפול בתיק ההוצאה לפועל הועבר למשרד עו"ד חן אביטן בשנת 2001 וכי על כן במועד הגשת התביעה, היא התיישנה. נטען כי ממכתב ממשרדו של חן אביטן אשר צורף לכתב התביעה נרשם במורש כי עו"ד אביטן חדל לייצג את הנתבעות בשנת 2004 ( נספח ז' לכתב התביעה) ועל כן, הטיפול בתיק מצדו של התובע הופסק שנים קודם לכן ומשכך, התיישנה התביעה. נטען כי ככל שבית המשפט לא יקבל את טענת ההתיישנות הרי שמדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר וכי ביום 19.06.18 ידע התובע עת קיבל מכתבו של חן אביטן כי חדל מייצוג הנתבעות בשנת 2004 ויחד עם זאת המתין שנתיים וחצי נוספות לפני הגשת התביעה.

ביחס לגוף התביעה נטען כי הנתבעות מכחישות כי הן פנו אל התובע על מנת שיפעל בהליכי הוצאה לפועל לגביית פסק הדין. לטענתן, הנתבעות יוצגו על ידי ההסתדרות בבית הדין לעבודה וכי התובע עבד בהסתדרות בטרם פתח משרד. לדבריהן, לאחר קבלת פסק הדין, התובע עזב את ההסתדרות ופתח משרד פרטי ונטל עמו את תיקן של הנתבעות לצורך גביית פסק הדין. לטענתן, הדבר נעשה שלא בידיעתן ולא בהסכמתן ולראיה אין הסכם שכר טרחה חתום בין הצדדים. נטען כי פנייתן של הנתבעות על ידי הנתבעת 2 להשבת התיק להסתדרות נפלו על אוזניים ערלות וכי התובע ציין כי בקרוב יתקבלו כספים בתיק ולאור סירוב ועקשנותו של התובע והבטחותיו בדבר גביית כספים בקרוב, הותירו הטיפול בתיק בידיו. נטען כי בין הצדדים סוכם כי התובע יהיה זכאי לשכר טרחת עורך דין פסוק בהוצאה לפועל על בסיס הצלחה בלבד. נטען כי התובע יקבל את שכר הטרחה הפסוק במידה ויצליח לגבות את הכספים בתיק ההוצאה לפועל. הנתבעות לא חולקות על כך שעליהן לשלם את הוצאות ההליכים המבצעיים והן עשו כך. לטענת הנתבעות לאור השיהוי הניכר בהגשת התביעה לא שמרו בידיהן קבלות שהנפיק להן התובע.

נטען כי התובע לא פעל נמרצות לגביית החוב ולמעשה לא גבה שקל אחד על חשבון החוב. נטען כי ההליכים שנקט לא נשאו פרי וכי מהמסמכים שצירף לכתב התביעה עולה כי נקט בהליך עיקול מקרקעין שלא שייכים לחייב, וכי צו עיקול מיטלטלין בוצע רק בשנת 1996. נטען כי התובע מנסה לגבות שכר טרחה בתיק בו לא הצליח לגבות דבר מהווה עזות מצח.

עוד נטען כי משהנתבעות ראו כי התובע אינו עושה מאומה לגביית החוב, ביקשו להעביר הטיפול בתיק לעו"ד חן אביטן ועשו כן בשנת 2001 לאחר שהן ועו"ד אביטן הודיעו לתובע כי התיק עבר לטיפולו של עו"ד אביטן. נטען כי הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, שילמו לתובע שכר טרחה על סך 2,000 ₪ לאחר העברת התיק וכל זאת בניגוד לטענת התובע כי לא הוסדר נושא שכר הטרחה. נטען כי לאור הזמן הרב שחלף אין בידיהן קבלה. הנתבעות טענו כי עו"ד אביטן אכן התנה את העברת התיק בתשלום לתובע וכך נעשה שאחרת הכיצד עבר התיק לטיפולו של עו"ד אביטן. נטען כי בהעדר הסכם שכר טרחה לא ברור על מה מבוססת התביעה וכי יש לדחות התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

השתלשלות העניינים בתיק דנן
התביעה הוגשה ביום 18.01.11.

ביום 15.05.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעות על ידי כבוד הרשם ( כתוארו דאז) עידו כפכפי.

ביום 10.08.15 ביקשו הנתבעות לבטל את פסק הדין שניתן נגדן בהעדר הגנה מחמת הצדק שכן לא קיבלו כתב התביעה ומשיקול דעת בית המשפט.

ביום 14.12.15 התקיים דיון בבקשה לפני כבוד הרשמת הבכירה ( כתארה דאז) ליאורה וינשטיין במסגרת הדיון, הסכים התובע לביטול פסק הדין.

ביום 28.12.15 הסכים התובע ליתן רשות להגן.

ביום 03.01.16 ניתנה לנתבעות רשות להגן והתביעה הועברה לסדר דין מהיר וכן ניתנו הוראות בדבר התאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר ונקבע מועד לקדם משפט ליום 01.05.16 וכן מועד להוכחות ליום 13.06.16.

ביום 27.01.16 ביקשו הצדדים לדחות המועדים הנקובים בתיק ולבטל הדיון שנקבע ליום 01.05.16 על מנת לנסות ולגבות כספים מעיזבון החייב עצמו.

ביום 08.05.16 הורתה הרשמת הבכירה וינשטיין על ביטול הדיון ביום 13.06.16 והורתה לתובע להודיע עד למועד זה באשר להמשך ההליכים בתיק.

בהעדר הודעה מטעם התובע, ביום 12.12.16 הורתה הרשמת הבכירה וינשטיין לתובע להודיע עד ליום 01.01.17 מדוע לא תמחק התביעה מחוסר מעש.

ביום 20.12.16 ביקש התובע כי יינתנו הוראות להמשך בירור התובענה.

ביום 27.12.16 נקבע מועד לקדם משפט ליום 11.06.17 והוכחות ליום 20.07.17.

ביום 23.05.17 הגישו הנתבעות בקשה למחיקת כתב התביעה שכן התובע לא התאים כתב הטענות לסדר דין מהיר.

לאחר קבלת תגבה ותשובה, הורתה כבוד הרשמת וינשטיין ביום 04.06.17 כי דיון קדם משפט יקבע ליום 10.12.17 ודיון הוכחות ליום 21.01.18 והתובע חויב בהוצאות לטובת הנתבעות בגין הגשת כתב התביעה בסדר דין מהיר באיחור והתמשכות ההליכים בתיק שנבעה מכך.

ביום 18.07.17 הוגש כתב הגנה בסדר דין מהיר מטעם הנתבעות.

ביום 30.10.17 קיבלתי התיק לטיפולי עקב חילופי מותבים.

ביום 14.12.17 התקיים לפניי דיון קדם משפט, בו ביקש התובע להגיש תצהיר מפורט ובית המשפט נעתר לבקשה. עוד נקבע מועד להוכחות ליום 18.03.18.

ביום 08.03.18 ביקש התובע כי הדיון יידחה עקב בדיקה רפואית והדיון נדחה בהסכמת הנתבעות ליום 02.05.18.

ביום 02.05.18 החל בית המשפט בשמיעת הראיות כאשר מטעם התביעה העיד התובע בלבד ונקבע מועד נוסף להמשך שמיעת הראיות ליום 14.11.18.

ביום 12.07.18 ביקש התובע פסלות מותב זה.

ביום 05.08.18 ולאחר קבלת עמדת הנתבעות, לא נעתרתי לבקשת הפסלות.

ביום 04.11.18 הגיש ב"כ הנתבעות בקשה לדחיית הדיון עקב שירות מילואים והדיון נדחה ליום 06.01.19.

ביום 06.01.19 הסתיימה שמיעת הראיות ונשמעו מטעם ההגנה שתי הנתבעות בלבד. הצדדים ביקשו לסכם בכתב.

ביום 14.01.19 הוגשו סיכומי התובע.

ביום 30.01.19 הוגשו סיכומי הנתבעת.

ביום 05.03.19 הוגשו סיכומי תשובה מאת התובע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

התיישנות

באשר לטענת ההתיישנות אשר נטענה על ידי הנתבעות, סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מחייבת לא אחת בירור עובדתי אשר סברתי כי ראוי שייעשה במסגרת בירור התביעה כולה ולא בנפרד שכן סוגיית ההתיישנות מתבררת באופן מיטבי רק כאשר הנתונים הכוללים הנוגעים למכלול המחלוקת מונחים בפני בית המשפט. לאחר, שנתונים אלה הובאו בפניי, אני קובעת כי התביעה אכן התיישנה.

בהתאם לסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות תשי"ח -1958 התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא בשאינו מקרקעין, שבע שנים. תחילת תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 6 לחוק היא ביום שבו נולדה עילת התובענה.

מתי אם כן נולדה עילת התביעה במקרה דנן? לטעמי התשובה לכך, העילה נולדה ברגע שהנתבעות פנו לעורך דין אחר לייצגן והתובע ידע על כך. מתי אם כן, פנו הנתבעות לעורך דין חן אביטן להחלפת הייצוג ומתי ידע על כך התובע?

התובע, בתצהירו בסעיף 20 טען כי " לקראת סוף שנת 2004, אולי בחודש 9/2004 או סמוך לכך פנה עו"ד חן אביטן והודיע לח"מ כי הנתבעות פנו אליו וביקשו להעביר אליו את הייצוג בתיקי ההוצל"פ". בסעיף 21 לתצהיר נכתב " הח"מ לא התנגד אך דרש שהנתבעות יפנו אליו להסדיר את החוב ועו"ד אביטן הודיע שיאמר זאת לנתבעות".

במכתב שצירף התובע לכתב התביעה, מכתב מיום 12.06.08 מאת התובע למשרד עו"ד חן אביטן נכתב בסעיף 1 " לפני מספר שנים פנית אלו בשם הגב' בויה בת שבע ונעמי וביקשתי פרטים על התיק שבנדון" (ההדגשה שלי – מ.ח.נ). בסעיף 2 למכתב נכתב " במהלך ההתכתבות בינינו הודעת לי כי הנ"ל ביקשו להעביר לרשותך את הטיפול בתיק אך בפועל לא ברור אם הועבר הטיפול ומתי". בסעיף 3 ו-4 ביקש התובע כי עו"ד אביטן יודיע האם הוא מייצג את הנתבעות בתיק האמור וכן זה התבקש להעביר כתובת נוכחית. (נספח ו' לכתב התביעה).

במכתב תשובה מיום 19.06.08 מאת משרד אביטן למכתבו של התובע נכתב כי משרדם הפסיק לייצג את הנתבעות בשנת 2004 ( נספח ז' לכתב התביעה).

בעדותו לפניי טען התובע כי הנתבעות ביקשו לעבור לעו"ד אחר בשנת 2004 ( עמ' 16 ש' 19 לפרוטוקול).בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הפניה אליו ע"י עו"ד אביטן הייתה פניה טלפונית וכי הוא הודיע לו שהייצוג הועבר אליו ( עמ' 17 ש' 36 לפרו'). הוא נשאל איך הוא זוכר שהשיחה הייתה בספטמבר 2004 והשיב " בערך. אולי היה באוגוסט 2004" ( עמ' 18 ש' 2 לפרו'). עת נשאל התובע האם יתכן והשיחה הייתה בינואר 2004 השיב " לא. לא ולא" (עמ' 18 ש' 4 לפרו').

התובע נשאל האם התנה העברת הייצוג בהסדרת תשלום שכר הטרחה והאם הוציא מכתב דרישה לנתבעות או פנה אליהן טלפונית ואולם, התובע לא השיב עניינית לשאלה והעיד " הן לא צריכות הסכמה שלי כדי לעבור לעו"ד אחר. הן היו כבר אצל עו"ד אביטן וחתמו על ייפוי כח וגם לא קיבלו ממני אפילו מסמך אחד וגם עו"ד אביטן לא ביקש ממני. שדיבר איתי עו"ד אביטן אמרתי לו שמגיע לי הוצאות ושכ"ט הוא אמר שידבר איתן שיסדירו את זה. עד שנת 2008 הן לא באו ולא הסדירו את זה" (עמ' 18 ש' 7 ואילך).

התובע נשאל בחקירתו הנגדית על כך שהתשלום האחרון בתיק התקבל במרץ 2003 ואילו הוא הגיש התביעה בינואר 2011, למעלה משבע שנים מקבלת התשלום האחרון בתיק והשיב בעמ' 21 ש' 8 "מה קשור". ובהמשך העיד " זה לא קשור. הייצוג הופסק בשנת 2004" ( עמ' 21 ש' 12).

גרסת הנתבעות הייתה כי בראותן כי התובע לא עושה מאומה לגביית החוב, הן ביקשו להעביר את הטיפול בתיק לעו"ד חן אביטן והן עשו כן בשנת 2001 לאחר שהן ועו"ד אביטן הודיעו לתובע כי התיק עבר לטיפול עו"ד אביטן [ ראו: (סעיף 12 לכתב ההגנה); (סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת 1 וסעיף 18 לתהיר עדות ראשית של הנתבעת 2) ; ( סעיף 20-21 לתצהירה של הנתבעת 1 אשר צורף כתמיכה לבקשתה לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה)].

הנתבעת 1 נעמי בויה העידה בחקירתה הנגדית כי בעקבות " סחבת" מצד התובע, בשנת 2001 אחותה, הנתבעת 2, מצאה עורך דין שמוכן לטפל בתיק ורק אז נודע להן שהחייב נמצא באיחוד תיקים ( עמ' 24 ש' 4-5 לפרוטוקול מיום 06.01.19). הנתבעת 1 העידה כי בפעם האחרונה שהייתה במשרד התובע הייתה בשנת 1996 וכי מאז לא הייתה ולא התקשרה ( עמ' 24 ש' 13). עוד העידה כי כשהייתה אצל התובע במשרד הבינה לאור הגישה שלו והצרחות שקיבלה ממנו כי הוא לא מטפל להן בתיק ( עמ' 24 ש' 15). היא העידה כי היא הגיעה אליו בשנת 1993 או 1994 לבקש את התיק חזרה וכי הוא לא היה מוכן למסור לה את התיק. עוד אישרה הנתבעת 1 כי היא ואחותה עברו לקבל ייצוג מעו"ד אביטן בשנת 2001 ( עמ' 25 ש' 8). היא העידה כי שילמה לעו"ד אביטן הסכום שביקש ממנה בסך 3,000 ₪. עוד העידה כי הנתבעות חתמו על ייפוי כח והסכם שכר טרחה מול עו"ד אביטן וכי הוא אמר להן שברגע שיהיה משהו הוא יתקשר אליהן ולאחר מכן הוא התקשר וכך הן גילו שהחייב נמצא באיחוד תיקים ( עמ' 25 ש' 19-20). הנתבעת 1 העידה כי החייב נפטר לאחר שהקשר בינן לבין עו"ד אביטן הסתיים, בחלוף כ- 9-10 שנים. הנתבעת 1 העידה כי בשנת 2004 עו"ד אביטן סיים את הייצוג שלהן ובשנת 2013 התקשר אליהן ואמר שחייב נפטר ושאל אם לסגור את התיק והן ענו בחיוב ( עמ' 26 ש' 26-27). עת הוטחה בנתבעת 1 הטענה כי הן עברו לייצוג של עו"ד אבין בשנת 2004 ואחרי כמה חודשים הוא הפסיק את הייצוג השיבה בעמ' 27 ש' 6-7 "אתה אומר את זה ואני יודעת שזה לא נכון. כי אני חתמתי עם עו"ד אביטן חוזה ולא אתה. אני ואחותי חתמנו חוזה איתו והוא הסכים לייצג אותנו". עת נשאל העל כך שכל התשלומים של איחוד התיקים המשיכו להגיע לידי התובע עד סוף שנת 2003 כאשר באמצע שנת 2003 החייב הפסיק לשלם השיבה "אני לא יכולה להסביר כי אין לי מידע על מה שאתה אומר" (עמ' 27 ש' 10). עוד העידה הנתבעת 1 כי אחותה הסדירה את התשלום וביקשה ממנה אישור להעביר את התיק והיא הסכימה (עמ' 28 ש' 23-24). הנתבעת 1 עמדה על כך שכשהנתבעת 2 העבירה את התיק היה תנאי מעו"ד חן אביטן להסדרת תשלום החוב לתובע וכי אחותה הסדירה והתיק הועבר לחן אביטן (עמ' 31 ש' 6).

מעדות הנתבעת 1 עולה כי הייצוג עבר לעו"ד אביטן בשנת 2001 והסתיים בשנת 2004. יש לציין כי עדות הנתבעת 1 הייתה מהימנה בעיניי, היא העידה באופן פשוט ורהוט, לא התרשמתי כי היא מנסה להתחמק בתשובותיה אלא תשובותיה היו "ישר ולעניין" . היא ניסתה לדייק והתרשמתי כי היא מעידה באופן אותנטי על האופן בו התרחשו הדברים כהווייתם ולא מדובר בנתבעת אשר מנסה להתחמק מתשלום.

מעדות הנתבעת 2 עולה כי בשנת 2001 עברו לייצוג עו"ד אביטן (עמ' 33 ש' 11 ואילך). הנתבעת 2 העידה על הנסיבות בהן העבירו התיק מייצוג התובע "הוא היה צריך כל פעם לחפש את התיק כי הוא לא היה מקוטלג, התיק היה עם שכבת אבק והדבר היה עלבון עבורי. שכן לא קרה כלום בתיק" (עמ' 32 ש' 3-4). הנתבעת 2 העידה כי נשלחה למשרד התובע על ידי עו"ד אביטן שאמר לה שיקח את התיק לייצוג בתנאי "שאין לי שום חוב למר משעלי." היא העידה כי " חן אביטן היה ברסקו סיטי והתובע יושב בפסאז'. באותו רגע יצאתי מהמשרד של חן אביטן והלכתי למשרד של משעלי, עו"ד משעלי אמר לי שאני חייבת לו 2,000 ₪ לי ולנעמי שזה הסכום שאנחנו חייבות לו על התיק והוא ימסור את התיק לעו"ד אביטן. לקח לי זמן לגייס את הכסף הזה ולקחתי אותו מאחות אחרת. הגעתי למשרד של התובע שילמתי לו את הכסף כשרציתי לקחת את התיק. התובע אמר לי שאסור לו לתת לי את התיק בידיים והוא כבר ימסור את התיק לחן אביטן. יצאתי באותו רגע מהמשרד של התובע והלכתי למשרד של עו"ד אביטן ואמרתי לו שהתובע לא נתן לי את התיק והוא יעביר את זה לידי עו"ד אביטן את התיק ואביטן אמר שהוא יטפל בזה. אני רוצה לומר שבאותו מעמד התובע לא אמר לי שאני חייבת עוד כספים. אני הבנתי שזה. הוא נתן לי להרגיש שזה בסדר".

עוד העידה כי חתמה על ייפוי כוח לעו"ד אביטן רק לאחר ששילמה לתובע 2,000 ₪ וכי זה היה תנאי לקבל ת הייצוג על ידי עו"ד אביטן (עמ' 33 ש' 18-19). לשאלה מדוע רק היא שילמה השיבה "כי ביקשת על שנינו, הפרדת התיקים נעשתה לאחרונה על ידך כאשר עלי שמת עיקול חשבון ונעמי ופתאום ראינו שהתיקים הופרדו לשני סכומים". עוד העידה בעמ' 33 ש' 24 ביחס לסכום 2,000 ₪ "אתה ביקשת ממני. אני לא הסתרתי ממך את העובדה שאני רוצה להעביר את הטיפול בתיק לעו"ד אחר, אז אמרת לי מה את יכולה להעביר ככה את התיק בלי לשלם לי כלום, אז שאלתי אותך כמה אני חייבת ואמרת לי 2,000 ₪ ואני לא קבעתי את המחיר זה משהו שאתה קבעת". ובעמ' 33 ש' 28 ואילך העידה " חן אביטן אמר לי שאני צריכה להגיד לך שאני רוצה להעביר את התיק ואם יש לי חובות מולך אני צריכה לסגור אותם וזה בדיוק מה שאני עשיתי. אמרתי לך שאני רוצה להעביר את התיק ממך ואז ביקשת 2,000 ₪". עוד העידה כי לא היה לה כל אינטרס לצבור חוב אצל התובע וכי אם ביקש שילמה. היא העידה "עבר הרבה זמן ואני יודעת באופי שלי ובאופי של אחותי שאנו לא צוברות חובות ואם ביקשת את התשלום הזה אז אנחנו שילמנו".

לאחר ששמעתי את עדות הנתבעת 2, התרשמתי כי מדובר בעדה שעדותה כנה. התרשמתי כי היא העידה על הדברים כהווייתם. התרשמתי כי היא אינה מבקשת לצמצם את חלקה או להתחמק מתשלום. היא ענתה לשאלות קשות באופן ישיר וכן. לא ביקשה להגזים. עדותה ביחס לכך שלא הייתה מעוניינת לצבור חוב אצל התובע היה בה היגיון ו מצאתי לתת בעדותה אמון רב.

כאמור גרסת התובע ביחס למועד בו ידע כי הנתבעות שינו ייצוג, עומדת בסתירה לגרסאות הנתבעות.

אני מבכרת את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובע ביחס למועד החלפת הייצוג וביחס למועד בו ידע התובע על החלפת הייצוג. התרשמתי כי הנתבעות מעידות אמת וכי זיכרונן ביחס למועד החלפת הייצוג אכן משקף את הדברים כהווייתם. ברי כי מטבע הדברים, מי שמחליף ייצוג יזכור טוב יותר מתי החליף הייצוג וזאת בשונה מעורך דין שלו תיקים רבים אשר הוא עורך הדין שמשוחרר מייצוג. מעבר לכך, כאמור, התרשמתי כי הנתבעות אומרות אמת ביחס למועד שינוי הייצוג.

גרסתן של הנתבעות נתמכה גם במכתב שצירף התובע עצמו ( נספח ז' לכתב התביעה) ולפיו הייצוג של עו"ד חן אביטן הופסק בשנת 2004 ועל כן אני סבורה כי עו"ד אביטן החל בייצוג קודם לכן ולא בשנת 2004 כטענת התובע. כמו כן, גם ממכתב התובע שנשלח לעו"ד אביטן בשנת 2008 עולה כי קיבל הודעה מעו"ד אביטן מספר שנים קודם לכן על הפסקת הייצוג ( נספח ו' לכתב התביעה).

בניגוד לעדות הנתבעות, סברתי כי עדות התובע מנוגדת להגיונם של הדברים. התובע לא נתן הסבר מניח הדעת להשתהות שלו בגביית החוב. לכך שלא פעל לאתר את הנתבעות ולגבות החוב גם כאשר לשיטתו ידע על החוב בשנת 2004. מדוע המתין עד לשנת 2011 עם גבייתו. אינני מקבלת הסבריו כסבירים ועדותו מעמידה סימני שאלה שלא ניתנו להם תשובות מניחות את הדעת. כמו כן, אין כל סיבה לחשוב כי זכרונו של התובע בחלוף השנים עולה על זיכרונן של הנתבעות אשר קיבלו בפועל ייצוג מאת עו"ד חן אביטן. בפרט, כאשר התובע עצמו לא ערך כל תרשומת בזמן אמת בתיק ביחס לשיחה הטלפונית האמורה. לטעמי התובע גם לא נתן כל הסבר כיצד הוא זוכר כי השיחה הטלפונית עם עו"ד אביטן קרתה בחודש אוגוסט - ספטמבר 2004 ולא בחודש ינואר עובר לכך.

לא זו אף זו, התובע לא הביא כל עד מטעמו ביחס למועד שינוי הייצוג. התובע יכול היה בקלות לסתור את טענת הנתבעות ביחס למועד בו החליפו ייצוג, לו היה מזמן לעדות מטעמו את עו"ד אביטן רק ביחס לשאלה עובדתית זו . הימנעות התובע - אשר הנטל בהוכחת כל רכיבי התביעה מונח על כתפיו – מלהביא לעדות עד רלוונטי, יש בה לחזק את ראיות הנתבעות.

כמו כן, גרסתן של הנתבעות נתמכת גם בעובדה כי בזמן אמת ובמהלך השנים שחלפו מעת הפסקת הייצוג, לא קיבלו כל דרישה בכתב מאת התובע לשלם את החוב לו הוא טוען. יתרה מכך, התרשמתי כי לו היו מקבלות דרישה כזו בזמן אמת, היו פועלות להסדיר את חובן שכן לא מדובר בנתבעות אשר מנסות להתחמק מחובן. מעדויות שתי הנתבעות התרשמתי לטובה והתרשמתי כי הן בכנות סברו כי אין להן כל חוב כלפי התובע לאחר ששילמו לו לבקשתו סכום נוסף של 2,000 ₪ לאחר שביקשו לעבור לייצוגו של עו" ד אחר וכי שילמו לו בעבור שרותיו.

מנגד, התובע לא נתן כל הסבר סביר לכך שלא שלח לנתבעות בזמן אמת מכתב דרישה ולא פעל בשקידה ראויה לאתרן. איני מקבלת את טענתו כי הקשר שלו אליהן היה רק דרך עו"ד אביטן וכי זה סירב למסור לו פרטיהן. לטעמי מדובר בגרסה מתחמקת ולא הגיונית . גם לשיטת התובע הרי שאיתר את הנתבעות באמצעות איתור כתובתן במשרד הפנים. התובע לא נתן כל הסבר לכך שלא פעל לאתר כתובתן באמצעות משרד הפנים עת נודע לו כי אלה שינו ייצוג. מדוע רק בסמוך להגשת התביעה בשנת 2011 פנה לאתרן באמצעות משרד הפנים? לתובע הפתרונים.

על כן ולאור האמור לעיל, אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבעות הודיעו לתובע על כך שהן עוברות לקבל ייצוג משפטי מעו"ד אביטן בשנת 2001 ואף עברו להיות מיוצגות על ידו באותה שנה וכאמור , התובע ידע על כך בזמן אמת וכי בשנה זו נולדה לתובע עילת התביעה.

לטעמי, במועד הגשת התביעה על ידי התובע, שנת 2011, עילת התביעה הקונקרטית של התובע ולפיה לא שולם לו שכר טרחתו הבשילה במלואה והתקופה בה ניתן היה להגיש את התביעה, חלפה ועל כן, התביעה התיישנה.

מעבר לדרוש, ולאור העובדה כי הועלו טענות נוספות, אציין כי אף אם לא הייתי קובעת כי התביעה התיישנה הרי שהשיהוי בהגשת התביעה הוא שיהוי ממושך הזועק לשמיים וכי הנתבעות בשלב זה כבר הסתמכו על כך שהיחסים בינן לבין התובע תמו וכי אין להן כל חובות כלפיו . השיהוי בהגשת התביעה, אינו מתקבל על הדעת.

אני סבורה שהתובע לא פעל בשקידה ראויה להיות בקשר עם הנתבעות וגם לאתר את הנתבעות משניתק הקשר עמן. התובע העיד על אובדן הקשר עם לקוחותיו ".. באותה תקופה בשלב מסוים שאינו זכור לי נותק הקשר עם הנתבעות הם החליפו כנראה גם מספר טלפון וגם כתובת ולכן לא היה עם מי לדבר בתקופה הזו והמשכנו בהליכים על מנת לגבות את החוב וגם את ההוצאות באותה תקופה גם התנהל משא ומתן עם החייב עצמו ועם הבן שלו והייתי אופטימי שנגיע להסדר עם החייב עצמו" (עמ' 17 ש' 30 ואילך לפרו').

התובע נשאל על כך שבשנת 2004 הוא ראה שאינו מקבל תשלום מהנתבעות ופנייתו לעו"ד אביטן בשנת 2008 נענית בכך שעו"ד אביטן הפסיק לייצג הנתבעות כבר בשנת 2004, מדוע לא הוציא מכתב דרישה לנתבעות והתובע השיב " אין לי לאן. הוא היה הכתובת שלי היחידה שאני יכול לפנות אותו, ביקשתי ממנו כתובת וטלפון עדכניים והוא סירב לתת לי ואמר שזה לא אתי" (עמ' 18 ש' 18-19 לפרו').

התובע נשאל מדוע לא הפעיל חוקרים לאיתור הנתבעות והשיב בעמ' 18 ש' 21 לפרו' "אני לא אפעיל חוקרים בסכום של 3,000 ₪ כדי לאתר את הנתבעות. בסופו של דבר פניתי למשרד הפנים וקיבלתי כתובת במושב נועם".

התובע נשאל האם הוא יכול להראות מכתב ששלח לשם והשיב בעמ' 18 ש' 26 ואילך " אין לי, יכול להיות שכן שלחתי ויכול להיות שהחלטתי להגיש את התביעה כיוון שזה היה קרוב להתיישנות. מיד שאיתרתי את הכתובת הגשתי את התביעה".

אף התובע עצמו מאשר כי השתהה עם הגשת התביעה עת השיב בעמ' 19 ש' 20-21 "היתה גם השתהות מצדי אני מודה. אני עברתי לחדרים אחרים. מיקום של דברים השתנה".

השיהוי הממושך בהגשת התביעה גרם נזק ראייתי לא רק לנתבעות אשר העידו כי אין בידן כל קבלות ביחס לתשלומים שבוצעו כי אם גם לתובע עצמו, כעולה מחקירתו. התובע התבקש להציג קבלה או חשבונית ביחס לתשלום על סך 2,000 ₪ אשר אישר כי קיבל מידי הנתבעות בעבור צו הוצאת מעוקלים והשיב בעמ' 15 ש' 21 לפרו' " הן שילמו קיבלו את המעוקלים. אין לי. אני לא מחזיק מעבר ל-7 שנים". כך למשל, התבקש התובע להציג עיקולי בנקים שערך בתיק לדבריו ונשאל מדוע לא צירף את כל העיקולים שעשה והשיב בעמ' 16 ש' 14 "לא מצאתי. נעשו עיקולים. אבל לא מצאתי." ולשאלה האם חיפש השיב התובע בעמ' 16 ש' 16 "מה שמצאתי בתיק צירפתי. אין לי 100 תיקים יש לי תיק אחד". התובע נשאל האם יש בידיו הסכמים שערך עם החייב אלפנדרי כטענתו והשיב בעמ' 17 ש' 8 ואילך לפרו' "יכול להיות שיש אני מוכן לחפש שוב או להגיש את זה..". התובע נשאל האם הוא יכול להראות את הקבלות של כל תקבול ותקבול לכרטיס הלקוח שצירף כת/19 לתצהירו והשיב בשלילה ולשאלה מדוע השיב " כי זה משנת 2001 עד 2003 וזה רשום בכרטיס לקוח עם מספר קבלה" ועת נשאל " אז מה הבעיה להביא את הקבלות?" השיב " אין בידי" (עמ' 19 ש' 9-15 לפרו'). הדברים מדברים בעד עצמם כאמור.

מעבר לדרוש אציין כי גם לגופו של עניין, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך האזרחי.

במקרה דנן, אין חולק כי הצדדים לא ערכו הסכם שכר טרחה בכתב. עת נשאל התובע מדוע בעת שהחתים את הנתבעות על ייפוי כח לא החתימן על הסכם שכר טרחה השיב בעמ' 12 ש' 14 ואילך ".... אנחנו מדברים על שנת 93 זה לא הימים האלה היום הימים אחרת, אז היה אמון היה כבוד, רק אם היה משהו חריג היה צריך להוציא על הכתב, שכ"ט המינימום קבוע בתקנות ההוצל"פ וברור ובכל מקרה הוא מגיע לעו"ד אני לא ביקשתי יותר מזה ולא פחות מזה". התובע העיד כי הסיכום לא עלה על הכתב אך טען כי גם הסכם בעל פה הוא הסכם. עוד העיד כך עת נשאל האם כל ההסכמים שלו עם לקוחות הם כאלה בעמ' 22 ש' 8 ואילך " לא. אני מדבר אתך על שנת 93 בשלב מסוים כבר הסכם שכר טרחה כולל מצב שאם החייב יגיע להליכי פשיטת רגל ולא נוכל לגבות משם את שכר הטרחה הלקוח מתחייב לשלם 10% מסכום החוב בתיק הוצל"פ וגם יש שכר טרחה ראשון ושני שסה"כ תלוי אם זה פסק דין או שטר שזה מגיע ל 15 או 20 אחוז ורשום שאם הלקוח מיוזמתו מבקש להפסיק את הטיפול הוא מתחייב לשלם את מלוא שכר הטרחה. אולם זה בתיקים מאוחרים יותר. במקרה הזה ובתיקים נוספים מה שייפסק זה לפי מה שיקבע ההוצאה לפועל. זה מה שישולם."

משכך, גרסאות הצדדים ביחס למה שהוסכם בעל פה עומדות זו מול זו.

לטענת התובע, הוסכם כי הנתבעות תשלמנה את כל ההוצאות וישולם לו שכר טרחה בסכום שייפסק על ידי ראש ההוצאה לפועל ( עמ' 12 ש' 9-11 לפרוטוקול מיום 02.05.18).

לטענת הנתבעות, סוכם כי התובע יהיה זכאי לשכר טרחת עורך דין פסוק בהוצאה לפועל על בסיס הצלחה בלבד וכן אין מחלוקת כי הוצאות שהוציא ישולמו אף הן. כך למשל העידה הנתבעת 1 עת נשאלה על ידי התובע בחקירתה הנגדית "אבל סיכמנו ששכ"ט שלי יהיה בגובה מה שיפסוק ראש ההוצל"פ נכון?" והשיבה (בעמ' 30 ש' 35 ואילך) "על בסיס מה שתשיג לנו. זה נכון. על בסיס הצלחה הוא יקבל את שכר הטרחה שלו. זה מה שאמרת לנו אז." (ההדגשה שלי – מ.ח.נ). ובהמשך העידה בעמ' 31 ש' 3 ואילך "הוא הבטיח לנו כספים של התביעות שלנו ביקשנו רק את זה ואחרי כמה שנים שלא קיבלנו כלום אני הבנתי שכיוון שלא קיבלנו כסף מהתביעה אז הוא גם לא יקבל כי הוא יודע שאין לי מה לשלם לו כי זה היה בע"פ ועל סמך הצלחה. כשאחותי העבירה את התיק מעו"ד אביטן היה תנאי מחן אביטן שנסדיר את החוב שלנו אליו אחותי הסדירה והוא העביר את התיק לחן אביטן". (ההדגשות שלי – מ.ח.נ).

כאמור לעיל, העדפתי את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובע שכן, נתתי בגרסתן אמון רב. עוד יש לציין כי גם אם התכוון התובע ואף אמר לנתבעות כי הן תשלמנה לו התאם לשיטתו, אין בידי לקבוע כי כך הבינו הנתבעות את דברי התובע משאין כל מסמך בכתב המגדיר את הסכם שכר הטרחה וכי זה נקרא ונחתם על ידי הנתבעות והן הבינו הדבר לאשורו. עמימות פועלת לרעת התובע. חוסר קוהרנטיות בתפיסה של הנתבעות את ההסכם שנערך בעל פה, פועלת אף היא לרעת התובע.

הגישה הרווחת בפסיקה היא כי הסכם שכר טרחת עורך – דין הוא חוזה מסוג מיוחד ועל כן ראוי כי עורכי דין יערכו הסכם בכתב עם לקוחותיהם. הטעמים לכך הם רבים. בין היתר, מניעת התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבתי המשפט במקרה של מחלוקת; היות הסכם שכר טרחת עורך דין הסכם שמטבעו הוא מורכב ויש ליתן הדעת לא רק לשאלת שיעור שכר הטרחה ואופן תשלומו אלא גם לעניינים נוספים, לרבות שיעור שכר הטרחה בעת הפסק הייצוג; חובות מקצועיות ואתיות של עורך דין להקפיד על שקיפות אל מול הלקוחות כדי שאלה ידעו מה כולל השירות עליו הסכימו הצדדים; פערי הכוחות שבין עורך הדין, איש המקצוע לבין הלקוח השוכר את שירותיו. עוד יש לציין כי משנמנע עורך דין מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין הסכם שכר הטרחה, הן באשר לעצם כריתתו והן באשר לתנאיו השונים – לחובת עורך הדין ובמצב של ספק יש לקבוע כי ידו של עורך הדין על התחתונה ( ראו: תא 6985/06 עו"ד צחי נשר נ' ג'ואל אטלן (26.03.08); ע"א 3379/01 בן בכור נ' עו"ד רון אורי; רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש; ת"א 13125/07 עו"ד מאזן באבא נ' טלאל ארמלי ואח' (10.06.12)).

עוד יש לציין כי תמיכה חלקית בטענות הנתבעות, ניתן למצוא בגרסת התובע עת העיד בעמ' 15 ש' 33 לפרו' ביחס לכך שקיבל במעמד פתיחת התיק רק תשלום עבור האגרה לפתיחת התיק ולא מעבר לזה ועת נשאל האם ביקש תשלום מעבר לזה השיב בעמ' 15 ש' 35-36 "לא. רק מה שצריך. אני לא לוקח מראש הוצאות שיתכן שיהיו ובסוף לא יהיו. המטרה היא לגבות במינימום הוצאות".

כעניין של מדיניות משפטית, וגם לגופן של ראיות, שעה שהתובע נמנע מלערוך הסכמי שכר טרחה בכתב, נכון לזקוף את העמימות ואי הבהירות לרעתו ולהעדיף את גרסת הנתבעות ביחס להסכמות בעל – פה שהושגו.

אני קובעת כי לא הייתה כל הסכמה ביחס לגובה שכר טרחת עו"ד זולת עליה העידו הנתבעות ומפורטת בתצהירן.

יש לציין כי התובע לא שלח לנתבעות כל דרישת חוב או חשבון עסקה וודאי שלא סכום הדורש בתביעתו. עובדה זו מתיישבת עם גרסת הנתבעות כי סילקו את כל חשבון שכר הטרחה ולא מתיישבת עם גרסת התובע לפיה נותר חוב פתוח.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית על כך שהוא טוען שמגיע לו שכר טרחה ראוי והשיב " מאחר והם ביקשו להפסיק את הייצוג וסיכלו את האפשרות שלי לגבות את זה מהחייב לכן הן אמורות לשלם את זה" (עמ' 13 ש' 2-3 לפרוטוקול מיום 02.05.18). בהמשך טען כי שכר הטרחה שדרש הוא לא בהתאם לסכום החוב ביום הפסקת הייצוג אלא שכר טרחה שנפסק במעמד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל ( עמ' 14 ש' 11-12 לפרוטוקול).

התובע העיד במסגרת חקירתו הנגדית כמה כסף גבה בשני תיקי ההוצאה לפועל של הנתבעות יחד והשיב 1,440 ₪ ( בעמ' 20 ש' 34-36, עמ' 22 ש' 1). הוא גם טען שמסכומים אלה שהצליח לגבות כיסה ההוצאות שנגרמו לו וכעת תובע רק את שכר הטרחה ולא ההוצאות.

ביחס לשכר טרחה ראוי יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת איילת דגן : " מדיניות משפטית ראויה מחייבת לדעתי לקבוע כי עורך דין שלא עורך הסכם שכ"ט שקוף וברור, לא קובע בזמן אמת מה שכר הטרחה ו/או השכר הצפוי ו/או מה מנגנון התמחור לעבודתו העתידית, תוך השארת העניין לוט בערפל מכוון להחלטתו העתידית השרירותית / חד צדדית, היא התנהגות פסולה המעמידה את הלקוח במצב נחות שלא מאפשר לו לבחון ולשקול אל נכון צעדיו בהתקשרות עם עורך הדין שכן יש לזכור כי הלקוח שבא לקבל שרות משפטי לא יודע מה זכויותיו ושם מבטחו בעורך הדין המיומן, האמון על החוק, התעריף ושאר כללי האתיקה".

עוד יש לציין כי ההלכה בעניין שכר טרחה ראוי היא כי זו אינה בגדר ידיעה שיפוטית ותכופות בית המשפט נדרש לעדויות מפי מומחים ( ראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד פ"ד נח (5) 20 בעמ' 26-27). גישה מרוככת שמאפשרת פסיקת שכר טרחה ראוי לפי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, דורשת הוכחת בסיס נתונים שיאפשר לבית המשפט יישום התעריף כשכר ראוי בהתאם לעבודה שנעשתה בפועל ( ע"א 1190/05 זמיר פנחס נ' עו"ד דן שפריר (08.03.06).

התובע נשאל בחקירה נגדית האם יש לו רישום שעות ביחס לעבודה שעשה והשיב בעמ' 21 ש' 28 "אוי אוי הם הייתי רושם שעות". הוא נשאל האם יש בידיו חוות דעת מומחה שמעידה מה השכר הראוי והשיב בעמ' 21 ש' 30 ואילך " אני חוזר וטוען אין לי רישום של שעות והלוואי והייתי מקבל תשלום עבור כמות שעות. מכיוון שמדובר בתיק הוצל"פ אני לא מקבל לפי שעות הוצל"פ אין צורך בחוות דעת. התעריף המינימלי הוא בכל פסיקה שכר ראוי. מי שמיוזמתו קם ואמר עו"ד משעלי לא מייצג אותנו יותר זה הנתבעות זה לא שאני הפסקתי. הן מנעו ממני את היכולת להמשיך ואם הייתי ממשיך בוודאי שהייתה גבייה של החוב ושל מה שמגיע לי מתוכו". התובע נשאל האם זה הסכם מקובל – קבלת שכר טרחה פסוק בהוצאה לפועל והשיב " בוודאי שלא. אני יכול לקבל גם יותר זה המינימלי מה שנפסק"(עמ' 21 ש' 36).

לטעמי, גם לו התביעה לא הייתה נדחית בשל התיישנות או שיהוי בהגשתה, הרי שגם לגופו של עניין בהעדר הסכם שכר טרחה ובהעדר תשתית נתונים וחוות דעת מומחה ביחס לשכר הטרחה הראוי, הרי שדין התביעה היה להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע יישא בתשלום שכר טרחת עו"ד על סך 5,000 ₪ א שר ישולם לנתבעות על ידי ב"כ הנתבעות בתוך 30 יום.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד אברהם משעלי
נתבע: נעומי בויה
שופט :
עורכי דין: