ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גואד עודה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר
נציגת ציבור (עובדים) : גב' יהודית שמעוני
נציג ציבור (מעסיקים): מר דוד אביבי

התובע:
גואד עודה
ע"י ב"כ: עו"ד פיירו ניקולא

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר באירוע מיום 14.2.2013 כתאונת עבודה. תביעתו של התובע נדחתה על ידי הנתבע ביום 25.4.2017 מהנימוק שלא הוכח קיום אירוע תאונתי. כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.
יצוין כי בחינת תביעתו של התובע לגופה נעשתה רק לאחר כשלוש שנים מקרות האירוע הנטען, משום שמסמכים חסרים שנתבקש התובע לצרף לתביעתו לצורך בירורה, לא הגיעו לידי הנתבע במועד.

2. התובע, יליד שנת 1972, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כקבלן לעבודות צנרת והעסיק תחתיו מספר עובדים שכירים, ביניהם שני אחיו , מר עודה משהור ומר עודה מוחמד. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי ביום 14.2.2013 נפגע בתאונת עבודה וכתוצאה מכך נחבל בגבו התחתון.

3. במסגרת תצהירו של התובע תיאר התובע את אירוע התאונה כך: "ביום 14/2/13 בסמוך לשעה 10:00, עת עבדתי בירושלים באתר מקווה, הרמתי צינור כבד על הכתף יחד עם עובד נוסף, בעת שהלכתי נתקלתי במפגע ברצפה מאחר הרצפה לא הייתה ישרה, זרקנו את הצינור לצד ומהכאב ומזריקת הצינור נפלתי על הרצפה" (להלן: התאונה או האירוע). עוד עולה מתצהירו של התובע כי לאחר אירוע התאונה נח מעט ומשלא חלפו הכאבים בגבו עזב את אתר העבודה יחד עם שאר העובדים ושב לביתו . מהמסמכים הרפואיים עולה כי למחרת היום פנה התובע לבדיקת גורם רפואי. תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה ניתנה ביום 31.5.2013 ולפיה התובע היה מצוי באי כושר לעבוד מיום 14.2.2013 ועד ליום 14.5.2013.

4. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע בין היתר כי לתובע לא אירע אירוע תאונתי ביום 14.2.2013, וממילא לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לבין האירוע הנטען.

5. בשים לב למחלוקות שבין הצדדים על קרות האירוע, נקבע התיק לישיבת הוכחות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבע הגיש את הודעות התובע ואחיו – מר עודה מוחמד , אשר עבד עם התובע והיה עד לאירוע הנטען. בנוסף ביקש הנתבע לזמן את אחיו של התובע כעד מטעמו וזאת לאחר שהתובע בחר שלא לעשות כן שכן ש לטענתו הוא מצוי ביחסים רעועים עם אחיו . ביום 29.4.2019 התקיימה ישיבת הוכחות, בסיומה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.

טענות הצדדים בתמצית

6. לטענת התובע הוכח כי ביום 14.2.2013 ארעה לתובע תאונה עבודה. ככל שנתגלו בעדויות סתירות לגבי כמות העובדים או מקומות העב ודה, אין בהן כדי להשליך על עצם קרות התאונה עצמה. עוד טוען התובע כי לחלוף הזמן שעבר ממועד התאונה למועד גביית ההודעות על ידי הנתבע (כשלוש שנים) ולמועד הדיון (כ שש שנים) השפעה על סתירות שוליות אלו, בשל הקושי לזכור את כל הפרטים המדויקים בחלוף הזמן.

7. מנגד, טוען הנתבע כי נתגלו סתירות בעדותו של התובע אשר מערערות את מהימנותו, כדוגמת הסיבה לאי הזמנת אחיו של התובע למתן עדות. בנוסף נתגלו סתירות בין עדותו של התובע לעדותו של אחיו ביחס לעובדות מהותיות כדוגמת תיאור אירוע התאונה וכן נתגלו סתירות באשר להמשך העבודה והיק ף העבודה לאחר מועד התאונה. בנוסף עולות תמיהות כיצד התובע לא זכר מי מבין שני אחיו היה עד לאירוע התאונה אך בהמשך נזכר ומסר את שמו, וכן מדוע אין זכר לאירוע תאונתי כלשהו במסמכים רפואיים שנרשמו בסמוך לאירוע התאונה.

8. בנוסף טוען הנתבע כי חלוף הזמן ממועד אירוע התאונה הנטען למועד גביית העדויות לא צריך לפעול לחובתו של הנתבע, שהרי הטיפול בתביעתו של התובע עוכב בגינו של התובע בשל אי המצאת מסמכים כנדרש, כאשר נטל ההוכחה לקיומו של אירוע התאונה הנטען מוטל על התובע והוא לא הרים אותו.

המסגרת הנורמטיבית

9. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
לפי הפסיקה, "הגדרת המושג "ארוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה, אולם הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח ארוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה" (דב"ע (ארצי) נה/0-282 המוסד לביטוח לאומי – לפידות , מיום 14.12.1995). עוד נקבע בפסיקה כי: "ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (דב"ע (ארצי) מה/0-24 אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46).

10. תאונה מחייבת הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה. ההלכה הפסוקה הינה, כי על מנת להיכנס בדלת אמות של "תאונה בעבודה" – ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקשרו לחבלה הנטענת (דב"ע לה/0-60 דוד יצחק - המוסד לביטוח לאומי מיום 4.3.1976; דב"ע מח/0-50 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור מיום 6.2.1989; דב"ע מא/0-73 בנימין דומב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.7.1981). בנוסף, נפסק כי "יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע" (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר – בית הדין הארצי לעבודה , מיום 29.4.2004).

11. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל לאנמנזה, שהרי פרי הניסיון מלמד כי הרישומים הרפואיים הם מהימנים וכן סביר כי הם מעגנים עובדות שנמסרו על ידי התובע, המעוניין לקבל את הטיפול הרפואי הנכון (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.5.1984; דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן, מיום 4.5.1989). עם זאת, ההלכה בעניין משקל האנמנזה רפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המונחות בפני בית הדין, כאשר האנמנזה היא אחת הראיות מתוך מכלול הראיות. כמו כן, אין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית התביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח במפורט ובמדויק בהיותו בבית חולים את אירועי העבודה ( ב"ל 176/99 גרץ דניאל נגד המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.07.02; עב"ל 37/03 משה פרומברג נגד המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.07.04 ).

דיון והכרעה

12. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל המסמכים בתיק, לא שוכנענו כי ארעה לתובע תאונת עבודה, וזאת נוכח הסתירות המרובות בעדויות ובמסמכים שהובאו בפנינו, ונפרט עיקרי הדברים:

13. ראשית, קיימות סתירות בגרסתו של התובע באשר לתיאור אירוע התאונה. בתצהיר ובהודעתו של התובע, מתאר התובע את אירוע התאונה ככולל פעולות של הרמת צינור ונפילה על הרצפה עקב מפגע באופן הבא: "בשעות הבוקר אני עבדתי בחדר מכונות של המקווה, והרמתי צינור כבד, של 6 צול יחד עם אחד מהעובדים שלי לא זוכר מי זה היה, והרצפה שם לא היתה ישרה, יעני היה קוביות בטון שנדבקו לרצפה, הכוונה נפל בטון והתייבש על הרצפה, ואני דרכתי על זה והחלקתי על הרצפה על הצד" (שורות 42-45 להודעתו של התובע) , ואילו בטופס התביעה מתאר התובע את אירוע התאונה כך: " בזמן העבודה באתר "מגבה" בירושלים להרכבת צינורות למערכת מים ומיזוג הרמתי צינור והרגשתי כאבים עזים בגב". למעשה, בטופס התביעה שהוגש לנתבע אין כל אזכור לנפילה כלשהי עליה דיווח התובע לחוקר ועליה הצהיר התובע בתצהירו. אף במענה לשאלון משלים לתביעה לא תיאר התובע נפילה כלשהי: "בזמן הרמת ועבודות בצנרת הרגשתי כאבים עזים בגב ולא יכולתי להמשיך בעבודה". לפיכך, קיים שוני מהותי בין תיאור הפגיעה בגבו של התובע כתוצאה מהחלקה או כתוצאה מהרמת צינור. יצוין, כי כש נשאל התובע על הסתירה כאמור, השיב שנתפס לו הגב מהרמת הצינור ואחר כך הוא החליק, הכל היה מהיר והוא לא יודע לזהות מה הגורם הישיר לכאבים בגבו (שורות 61-62 להודעת התובע ).

14. שנית, עדותו של התובע אינה עולה בקנה אחד אף עם האנמנזה הרפואית. לא מצאנו במסמכים הרפואיים אזכור לכך שהתובע נפגע בגבו עת הרים צינור או נפל , אלא מהמסמכים הרפואיים עולה כי סיבת הפניה לגורם רפואי היא בשל "תלונות של כאבים לאורך רגל ימין, צליעה בהליכה, רגישות למישוש" (סיכום ביקור מיום 15.2.2013 - ביקור רפואי ראשון לאחר אירוע התאונה). התובע לא ציין בפני הרופאים כי החל לחוש כאבים בגבו לאחר שהרים צינור או נפל, ויש להניח כי על מנת לזכות בטיפול רפואי מתאים, היה התובע מציין בפ ני הגורם הרפואי את שארע לו. כאשר נשאל התובע במסגרת הודעתו לחוקר הנתבע על כך שלא קיים אזכור לאירוע הנפילה, הרמת משקל או תאונת עבודה במסמכים הרפואיים השיב: " יכול להיות שלא אמרתי לו. וואלה לא זוכר ולא רוצה להגיד סתם. יכול להיות מהכאבים לא אמרתי לו. מרוב שהיו חזקים" (שורות 125-126 להודעתו של התובע) אך תשובתו של התובע אינה מניחה את הדעת, שהרי אם היו הכאבים חזקים כל כך מדוע המתין התובע לקבלת טיפול רפואי רק למחרת היום. בנוסף טענה זו סותרת את דברי התובע בשורות 58-59 להודעתו, לפיה הוא טען כי סיפר לרופא שהרים צינור ונתפס לו הגב, אך כאמור דבריו אינם עולים בקנה אחד עם החומר הרפואי.

15. למעשה, אזכור ראשון במסמכים ניתן למצוא בתעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה מיום 31.5.2013, בה נרשם כי " בזמן הרכבת צינורות הרמתי צינור והרגשתי כאבים עזים בגב", אולם גם תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם האמור ב תצהירו ובהודעתו של התובע, שהרי אין בו כל תיעוד אודות הנפילה לה טוען התובע.

16. שלישית, עדות התובע באשר לאירוע התאונה הנטען אינ ה מתיישבת עם גרסתו של אחיו – מר מוחמד עודה. בעוד שהתובע טוען כי באירוע התאונה נפל הצידה: "... ואני דרכתי על זה והחלקתי על הרצפה, על הצד. לא זוכר ימין או שמאל" (שורה 45 להודעת התובע) וכן: "איך שהחלקתי זרקתי את הצינור לצד ונפלתי אני על הצד" (שורות 49-50 להודעת התובע) , אחיו של התובע טוען כי התובע לא נפל ממש אלא רק מעד קדימה: " הרמנו את הצינור על הכתף והלכנו קדימה. הוא נפל קדימה וזרקנו את הצינור לצד כדי שלא יפול על גואד, וגואד התקפל לו הרגל, נראה לי ימין. הוא לא נפל ממש על הרצפה רק התקפל לו הרגל מזה שנתקע באבנים ברצפה והוא הרגיש פתאום כאבים בגב" (שורות 29-32 להודעתו של אחיו של התובע). גם כאשר הציג החוקר בפני אחיו של התובע את גרסתו של התובע לפיה נפל על הרצפה ולא רק מעד, השיב האח כי הוא לא זוכר נפילה (שורות 35-36 להודעת האח) ובדיון ההוכחות טען: "הוא התקפל על הרגל ונפל על הרצפה" (עמוד 10 שורה 22 פרוטוקול).

17. רביעית, קיימות סתירות ותהיות בנוגע לזהות הנוכחים במועד האירוע. בתחילת חקירתו של התובע על ידי חוקר הנתבע , טען התובע כי שני אחיו עמדו במרחק של כעשרה מטרים ממקום התאונה אך לא זכר אם ראו אותו (שורות 52-53 להודעה), ואילו בהמשך החקירה טען התובע כי הוא לא זוכר מי מבין אחיו הרים איתו את הצינור , אך אמר שיברר זאת ויעדכן את החוקר (שורות 142-143 להודעת התובע). לאחר החקירה מסר התובע לחוקר את שמו של האח שהיה עד לאירוע התאונה הנטען – מר מוח מד עודה (נ/3). אולם, בדיון המוקדם מיום 18.6.2018 (שהתקיים לאחר שהתובע כבר מסר לחוקר את שמו של האח שהיה עד לאירוע), עת נשאל התובדי בית הדין אודות האירוע , ציין כי אחד מאחיו היה עד לאירוע אך אינו זוכר איזה אח מבין השניים. תמוה , על כן, הכיצד לאחר שכבר בירר התובע מיהו האח שהיה עד לאירוע לא ידע לציין את שמו בפני בית הדין.

18. בנוסף, התובע טען כי אחד מאחיו היה עד לאירוע התאונה, אך בחר שלא לזמן אותו למתן עדות כעד מטעמו. מצופה מתובע שרוצה להוכיח את תביעתו ואת המחלוקת העובדתית באשר לקרות אירוע התאונה , כי יזמן לעדות עדים לאירוע לביסוס גרסתו . אולם , על אף שקיים עד אחד לפחות לאירוע - אחיו של התובע, שניתן לאתרו ולזמנו למתן עדות בוחר התובע שלא לעשות כן. התובע מסביר את הסיבה לאי זימונו של אחיו בכך ש"שרויים יחסים לא טובים בינו לבין אחיו" (הודעה מטעם התובע מיום 12.11.2018), ואילו בדיון ההוכחות טענה זו נסתרה בעדותו של התובע "... הינו בקצר, לא ביחסים טובים. זה היה לפני שלוש שנים, ... כעת חזרנו ליחסים טובים..." (עמוד 6 שורות 7-15 לפרוטוקול).

19. חמישית, קיימות סתירות בין עדות התובע לעדותו של אחיו. כך למשל, התובע טען בהודעתו כי " עבדתי שם עם האחים שלי מוחמד ומשהור. אולי גם עם אבו שקרה מוחמד" (שורות 41-42) ואילו אחיו טען כי ביום התאונה נכחו באתר העבודה אחיו של התובע וקבלן בשם יוסי ממנו לקח התובע את העבודה (שורות 49-51) כאשר טענותיהם של התובע ואחיו אינן עולות בקנה אחד עם דו"ח פירוט העובדים (נ/2) ממנו מסתמן כי ביום התאונה עבדו עובדים נוספים. כמו כן, התובע טען בהודעתו כי לא נכח בעבודה בזמן שהיה מצוי באי כושר לעבוד (שורה 65) ואילו אחיו טען כי התובע הגיע פעם בשבוע או בשבועיים לרבע שעה לאתר העבודה בלי לעבוד פיזית (שורות 64-69 ). בנוסף, בהודעה לחוקר טען התובע כי בתקופה שלאחר התאונה, בה נעדר מעבודתו, מילא בעצמו חשבוניות ולפעמים אחיו היה זה שעושה זאת (שורות 82-83), ואילו האח טען שהוא לא מילא חשבוניות (שורות 10-13). קושי נוסף ניתן למצוא לעניין אופי העבודה. התובע טען בהודעתו כי "לפעמים אני עובד בכמה מקומות במקביל" (שורות 30-31), ואילו אחיו טען כי הם עובדים כולם בצוות אחד ( שורות 81-82).

20. שישית, סתירה אחרת נוגעת לכמות העבודה לאחר האירוע. בהודעה טען התובע כי לאחר התאונה "לקחתי פחות עבודות בתקופה הזו והכל היה על הטלפון" (שורות 78-79 להודעה), וכן טען כי אחרי התאונה לקח פרויקטים קטנים כדי שתהא לאחים עבודה (שורות 86-87), ו גם אחיו של התובע ט ען כי הם לא הביאו עוד עובד כשהתובע נעדר (שורה 77 להודעת האח). מנגד, מהמס מכים שהוצגו בדיון ההוכחות (נ/2) מסתמן כי מצבת כוח האדם גדלה לאחר ובסמוך לאירוע התאונה .

21. בנוסף, בדיון ההוכחות נתגלתה סתירה לעניין נוכחות עובדים נוספים באתר העבודה מעבר לעובדים עליהם הצהירו התובע ואחיו (ראו פסקה 19 לעיל). בתחילת החקירה טען התובע כי ביום התאונה היו עובדים נוספים באתר העבודה אך הם נמצאו רחוק ממקום התרחשות התאונה " כל אחד עובד בפינה שלו", ואילו בהמשך טען כי שאר העובדים ישבו בבית יומיים או שלושה, כך שלא נכחו ביום התאונה (עמוד 7 שורות 15-28) . מנגד, אחיו של התובע טען כי ביום התאונה חלק מהעובדים כלל לא עבדו וחלק מהעובדים עבדו אך באתר אחר (עמוד 10 שורות 16 -18), אך טענה זו סותרת את עדותו בהודעה כי העובדים אינם מתפצלים לאתרי עבודה שונים אלא עובדים יחדיו.

22. למעשה, מלבד טענתם המשותפת של התובע ואחיו כי התרחשה תאונת עבודה ביום 14.2.2013, לא ניתן לאתר גרסה ע קבית ומשכנעת בנוגע לאופן התרחשות התאונה. אין לקבל את טענתו של התובע כי מדובר בסתירות לא מהותיות. לא ניתן להתעלם משלל הסתירות בגרסאות התובע ואחיו בפני החוקר, בתצהיר ובחקירה הנגדית. לפיכך, נוכח הסתירות המרובות, לא נתנו אמון בגרסתו של התובע בדבר התרחשותה של תאונת עבודה.

סוף דבר

23. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

24. בהתחשב בכך שמדובר בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

25. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט (15 מאי 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' יהודית שמעוני
נציגת ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר דוד אביבי
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: גואד עודה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: