ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן אלקיים נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

רונן אלקיים

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל המבקש ביום 27.11.17 המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב שלא בצידו הימני של הכביש.

המבקש טען כי אינו בקיא בחוק ובמועדים הקבועים בחוק להגשת בקשות להישפט. טען כי כאשר הבין שהנקודות בגין הדו"ח יכולות לגרום לפסילת רישיון הנהיגה שלו פנה באופן מיידי והגיש בקשה להישפט שכן בידיו טענות הגנה טובות אשר יביאו לביטול הדו"ח. טען כי הוא נהג במקצועו ועובד בשליחויות וכי נהיגה הי א מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו. לאור האמור ביקש לקבל יומו בבית המשפט.

יש לציין כי המבקש הגיש במקביל שלוש בקשות נוספות להארכת מועד להישפט בגין שלושה דו"חות נוספים, אשר ניתנו לו בשלושה מועדים שונים כאשר הנסיבות אותן פירט ביחס לסיבה בשלה לא הוגשה הבקשה להישפט במועד, זהות בשלוש הבקשות.

המבקש הוסיף וטען כי ביום שעוכב על ידי השוטר מסר לשוטר כי רצה לחזור לצד הימני של הכביש אבל לא הייתה לו אפשרות לחזור ולכן הוא חיכה עד שהנתיב הימני יתפנה על מנת לחזור לנתיב הימני.

המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, וחרף היעדר תגובת המשיבה, לא מצאתי טעם המצדיק את אי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקש כאן במועד. מעבר לכך, גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

המבקש קיבל את הדו"ח לידיו ובנסיבות אלה עמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק וכפי שאף מצוין מפורשות בדו"ח, כך שאין בידי לקבל טענת המבקש כי לא ידע מהם המועדים הקבועים בחוק.

מעבר לכך, טענת המבקש כי לא הייתה לו אפשרות לחזור לנתיב הימני לא עולה בקנה אחד עם נסיבות האירוע המתוארות בדו"ח.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רונן אלקיים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: