ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרינה סוקוריאנסקי נגד אלי ברוש :

בפני כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

מרינה סוקוריאנסקי ת.ז. XXXXXX771
ע"י ב"כ עו"ד שפיק אבו האני ו/או חאתם נעאמנה

נגד

נתבע

אלי ברוש ת.ז. XXXXXX156
ע"י ב"כ עו"ד אביחי ויצמן ואח'

פסק דין

התביעה שלפניי עניינה סכסוך בין קבלן שיפוצים לבית בעלת דירה ששכרה את שירותיו.

רקע וטענות הצדדים
הגב' מרינה סוקוריאנסקי (להלן: "התובעת") הינה בעלים של הדירה נשוא התביעה, ברח'
פרופ' ויניק זאב 8, באר שבע (להלן: "הדירה").
מר אלי ברוש (להלן: "הנתבע") הינו קבלן עצמאי לעבודות שיפוץ וגבס.

התובעת רכשה את הדירה על פי הסכם מכר מיום 28.11.14, והחליטה לבצע בה שיפוצים.

ביום 12.02.15 נחתם בין התובעת לבין הנתבע חוזה קבלנות לביצוע עבודות שיפוץ בדירה (להלן: " החוזה"). לחוזה צורף כנספח "הצעת מחיר מספר 74" (להלן: " הצעת המחיר"), בו פורטו עבודות השיפוץ שהוזמנו, וכן, עלות עבודות השיפוץ בסך של 91,675 ₪ בתוספת מע"מ (לטענת התובעת, המע"מ כפוף להצגת חשבונית). בהמשך נוספו חיובים נוספים בסך 7,000 ₪ בגין נקודות חשמל ואביזרים, אשר נכתבו בכתב יד על גבי הצעת המחיר, ואותם התובעת לא הכחישה (ר' עמ' 4 ש' 8, 29 לפרוטוקול מיום 14.09.17).

התובעת קיבלה החזקה בדירה, החל מיום 01.06.15, וממועד זה החלו עבודות השיפוץ בדירה. במהלך ביצוע השיפוצים התגוררה התובעת בדירתה הקודמת, ברח' אברהם אמיר 54/10 בבאר שבע (להלן: " הדירה הקודמת"), אותה הייתה אמורה לפנות ביום 30.07.15 ( כעולה מהסכם המכר שנחתם בינה לבין רוכשי הדירה הקודמת, שהוגש כ מוצג בדיון ההוכחות).

לטענת התובעת, לאחר שה נתבע החל לעבוד בדירה, הבחינה כי עבודתו מתבצעת כלאחר יד וגילתה ליקויים רבים בעבודתו. בשלב מסוים החל הנתבע להתעלם מהתובעת, היה מביא את העובדים ועוזב אותם, ואילו התובעת נאלצה לקחת ימי חופש מעבודתה, על מנת להיות עם העובדים ולפקח על עבודתם. התובעת פנתה מספר פעמים אל הנתבע והפצירה בו לתקן את הליקויים שמצאה, ואף העבירה לו רשימה של הליקויים, אך הנתבע ביצע תיקונים לפי בחירתו, וניסה לזרות חול בעיני התובעת במתן תירוצים והסברים לא רציונאליים. הנתבע זלזל בפניות התובעת, לא היה זמין ימים שלמים והתעלם משיחות ומהודעות ששלחה לו.

אשר על כן פנתה התובעת לקבלת חוות דעת הנדסית .
מומחה מטעם התובעת- המהנדס סטניסלב גולוד, ביקר בדירה ביום 21.08.15, איתר ליקויים כמפורט בחוות דעתו ואמד עלות תיקונם בסך של 49,800 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור 10% ו בתוספת מע"מ, ובסה"כ בסך של 64,640 ש"ח ₪ (להלן: "חוות הדעת מטעם התובעת").

ביום 30.08.15, לאור חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים, הודיעה התובעת לנתבע על הפסקת עבודתו בדירה.

לטענת התובעת, שולמה לנתבע מלוא התמורה החוזית בגין עבודות השיפוץ, ואילו הנתבע בהתנהגותו, הפר את התחייבויותיו שבחוזה. כמן כן, הפר הנתבע את הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), וכן הפר את חובת הזהירות שחב כלפי התובעת, בכך שהתרשל במילוי התחייבותו.

הנתבע איבד את זכות התיקון מאחר שסרב לתקן את הליקויים וכלל לא הכיר בהם. כמו כן. אין לאפשר לנתבע לבצע את תיקון הליקויים גם מהטעם שבין הצדדים שורר חוסר אמון.

התובעת גם טענה שהנתבע לא עמד במועדים שסיכמו בין הצדדים לסיום העבודות. בתצהיר עדותה הראשית, טענה התובעת, כי בגלל שהייתה צריכה למסור החזקה בדירתה הקודמת לקונים ביום 30.07.15, ולעבור לדירה נשוא התביעה, התבקש הנתבע לסיים את השיפוץ עד ל מועד זה. ואולם על אף שהנתבע לא עמד במועד שנקבע, נתנה לו התובעת הזדמנות לסיים העבודות, אף מעבר למועד זה, אך הנתבע לא התקדם בעבודתו ואילו התובעת נאלצה לפנות בעצמה את הלכלוך ולהוציא לשם כך הוצאות רבות, כדי שתוכל לגור בדירה.

בסיכומיה טענה התובעת כי טענת הנתבע כאילו סוכם שהשיפוץ יסתיים ביום 01.09. 15, אינה נכונה. כמו כן הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה שכן לא הופיעה בכתבי הטענות מטעם הנתבע.

לטענת התובעת, נגרמה לה עוגמת נפש רבה וסבל רב בגין הליקויים הרבים שנמצאו, ובגין ההליכים המשפטיים שנאלצה לנקוט נגד הנתבע. כן נגרמה לה עוגמת נפש בשל חוסר הוודאות והמתחים הנפשיים בהם הייתה שרויה.

בכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך כולל של 106,640 ₪, זאת בגין ראשי הנזק הבאים : עלות תיקון הליקויים בדירה, לפי חוות הדעת מטעם התובעת סך של 72,640 ₪ , הוצאות שונות בסך 4,000 ₪, וכן עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.
בסכומיה ביקשה, באשר לרכיב הליקויים, לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט, אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בסך של 49,400 בתוספת מע"מ. יתר ראשי הנזק נותרו בסיכומים ללא שינוי.

לטענת הנתבע, הוא העמיד עצמו, עובדיו, ושירותיו, לכל גחמה מצד ה תובעת וכי כל פניותיה נענו בהקדם ובמקצועיות מירבית. התובעת הציגה עצמה כאלמנה בודדה הזקוקה לעזרה והנתבע נרתם לעזרתה בצורה מלאה. הנתבע פיקח על העבודות בדירה באופן אישי וישיר.
התובעת מסרה לנתבע רשימת ליקויים והנתבע הסדיר את כל הליקויים שנטענו, באופן הגיוני, מלבד תיקונים אותם דרשה התובעת, שאינם יכולים להתקיים מלכתחילה.
הנתבע פנה אל התובעת מספר פעמים וביקש להגיע לדירה על מנת לעמוד על טענותיה, ואולם, התובעת סירבה שהנתבע יגיע לדירה. התובעת לא נתנה לנתבע להשלים את עבודות השיפוץ ולתקן את הליקויים.

כן נטען, כי על אף ההסכם בין הצדדים, נכנסה התובעת להתגורר בדירה כחודש לפני סיום העבודות, ובכך היה כדי לפגוע באופן אנוש בעבודה. התובעת הכניסה לדירה ריהוט, עברה בעצמה להתגורר בדירה ו"ישבה לעובדים על הראש" בכל מיני דרישות, עד כי הדבר פגם בעבודה.

התובעת לא שילמה לנתבע מלוא התמורה על פי הצעת המחיר, לפיכך יש לקזז הסך הנות ר, מהסכום בו יחויב הנתבע, ככל שיחויב.

הנתבע הגיש חוות דעת נגדית, של המהנדס אלישיב קניג, ולפיה אותרו ליקויים בדירה שעלות תיקונם מסתכמת בסך של 14,750 ₪ בלבד בתוספת מע"מ, ובסה"כ בסך של 17,257 ₪ (להלן: "חוות הדעת מטעם הנתבע").
כן טען, כי חוות הדעת מטעם התובעת מופרכת ומגוחכת, ועל כך מעיד הפער שבין חוות דעת ה תובעת לחוות דעת מומחה בית משפט.

בסיכומיו, טען הנתבע כי מסקנות חוות דעת מומחה בית משפט לא נסתרו, מלבד הבהרות וסתירות שנמצאו במסגרת המענה על שאלות ההבהרה של הנתבע.

עוד טען, כי בין הצדדים סוכם כי השיפוץ יסתיים, עד ליום 01.09.15, ולתובעת אשם תורם בכך שלא אפשרה לו להשלים את העבודה עד למועד זה . משכך כל חיוב שבחוות דעת מומחה בית משפט, הנוגע לאי השלמת העבודות, ולא לליקוים, רובץ לפתחה של התובעת. עלות הליקויים, בגינה בלבד יש לחייב הנתבע, עומדת על סך של 12,750 ₪ בלבד.

טענותיה של התובעת בעניין רכיב עוגמת וההוצאות, נסמכות על עדותה של התובעת בלבד, והפיצוי אותו דורשת התובעת בגין הרכיבים הנ"ל הינו מופרז.

נקודות חשובות בניהול ההליך
לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, ולאחר קבלת עמדת הצדדים, מונה המהנדס אחי קליין, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית משפט").
על פי חוות דעת מומחה בית משפט, אותרו ליקויים בדירה שעלות תיקונם מסתכמת בסך של 49,400 ₪ בתוספת מע" מ, ובסה"כ בסך של 57,798 ₪ (להלן: "חוות דעת מומחה בית משפט ").
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, העביר הנתבע למומחה מספר שאלות הבהרה והמומחה השיב להן, ועל כך יפורט בהמשך.
במסגרת דיון קדם משפט שהתקיים ביום 14.09.17, ביקש הנתבע לחקור את המומחה, ובגין כך התבקש על ידי בית המשפט להפקיד שכר טרחת המומחה בגין עדותו בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. ואולם, טרם ד יון ההוכחות, הודיע הנתבע כי מוותר על חקירת המומחה בטענה שאין ביכולתו לשלם את עלות שכר טרחתו.
התובעת לא ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו.

בתיק התקיימו שני דיוני קדם משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית של הצדדים , והתקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו הצדדים על תצהיריהם.
לאחר דיון ההוכחות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב ואלו מונחים לפני.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל המסמכים בתיק, מצאתי כי יש לקבל את תביעתה של התובעת. כמו כן, מצאתי כי יש לקבל באופן חלקי את טענת הקיזוז של הנתבע, והכל כפי שיפורט להלן.

חוות דעת מומחה בית משפט
מומחה בית משפט איתר בדירה ליקויים והעריך את עלות תיקונם בסך של 49,400 ₪ בתוספת מע"מ. כן ציין המומחה, כי המחירים נקבעו בהנחה כי העבודות יבוצעו באמצעות קבלן מזדמן מטעם התובעת. ככל שהעבודות יבוצעו על ידי הנתבע, ניתן יהיה להפחית כ- 15% מהעלויות. בנוסף ציין, כי משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הינו כשבועיים ולא יידרש פינוי הבית בעת ביצוע התיקונים.

התובעת ביקשה בסיכומיה לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט.
עיון בסיכומים מטעם הנתבע מעלה, כי אף הוא מבקש לאמץ מסקנות חוות דעת מומחה בית משפט, מלבד באשר ל-" הבהרות וסתירות שעלו במסגרת המענה לשאלות ההבהרה, להם יש לייחס חשיבות ולצרפן לחוות הדעת כחלק בלתי נפרד הימנה." (ר' ס' 26 לסיכומי הנתבע).
כן ציין הנתבע בסיכומיו, כי לתובעת אשם תורם בכך שלא אפשרה לנתבע להשלים את עבודות השיפוץ, ומשכך כל סעיף בחוות דעת מומחה בית משפט, הנוגע להשלמת עבודה, אינו באחריותו (ראו פירוט הסעיפים המהווים השלמות, לטענת הנתבע, בסעיף 31 לסיכומיו).

אם כן, נדרשת ראשית הכרעתי באשר ל סוגיות שעלו בשאלות ובתשובות ההבהרה, וכן באשר להבחנה שבין ליקויים לבין השלמות בחוות דעת מומחה בית משפט .

להלן הכרעתי באשר לסוגיות העולות מהשאלות ששלח הנתבע למומחה בית משפט ומתשובות המומחה.

תמחור עלויות התיקון
מומחה בית משפט נשאל באשר לבסיס הנתונים עליו הסתמך בתמחור עלויות התיקון, והשיב כי הערכות המחיר מסתמכות על ניסיונו המקצועי, בהתחשב בהיקף העבודה, הקושי, והיכרותו עם מחירי השוק לעבודות מסוג זה.

הנתבע לא חקר המומחה בעניין זה, לא טען כי הערכותיו של המומחה אינן סבירות, ולא הציג כל תמחור חלופי. משלא נסתרו הערכותיו של המומחה ולא נמצאה בהן כל טעות, על פניהן, הריני לאמץ הערכותיו באשר לעלות התיקונים.

ליקוי בגוון ריצוף קרמיקה דמוי עץ (ראה סעיף 1.13 לחוות דעת מומחה בית משפט)
בסעיף 1.13 מצא המומחה ליקוי בגוון ריצוף הקרמיקה דמוי עץ בקומה העליונה.
המומחה נשאל בעניין זה בשאלות ההבהרה, האם יתכן כי התובעת היא שגרמה לליקוי כתוצאה מניקיון האריחים, וכן נשאל האם נבחנו גוונים של מספר אריחים, שכן ידוע כי אין אחידות בגוון בקרמיקה סוג זה, וכן כיצד הגיע למסקנה כי השינוי בגוון הריצוף הינו כתוצאה של חומרי ניקוי מצד הנתבע.
המומחה השיב, כי לאחר שבחן המשטח המרוצף וכן אריח אחד חדש שלא היה בשימוש, מצא כי אין מדובר בחוסר אחידות מולד בגוונים, אלא בנזק לאריחים . כן השיב המומחה, כי אין לו ידיעה באשר לסיבת קרות הנזק לריצוף, וככל שישנה מחלוקת עובדתית בעניין זה , הרי שהיא צריכה להתברר בפני בית המשפט.

עמדת המומחה לפיה מדובר בנזק שנגרם לאריחים ולא בחוסר אחידות מולד בגוון, לא נסתרה על ידי הנתבע . לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבע התומכת בטענתו כי המדובר בחוסר אחידות מולד בגוון. לפיכך, הריני לקבל עמדת המומחה בעניין זה.

באשר לשאלה- מי גרם לליקוי האמור, בסעיף 1.13 לחוות הדעת מטעם התובעת נטען, כי הפגם באריחים נגרם על ידי חומצה בה השתמש הנתבע לצורך ניקוי שאריות הדבק ורובה שהיו פזורות על האריחים. בחוות הדעת מטעם הנתבע לא נטענה כל טענה חלופית באשר לגורם לליקוי.

בדיון הוכחות, העידו הצדדים לגבי הליקוי הנ"ל.
התובעת העידה: "הוא שפך חומצה. ששמו את הקרמיקה בחדר הזה באותו יום הביא שני ילדים בני 18-19 שהתעסקו עם הריצוף. זו היתה פעם אחת שהביא אותם. הגעתי באמצע העבודה שלהם ואני רואה שכל הקרמיקה שכבר דבוקה, היו חתיכות של דבק על הקרמיקה. הוא נתן לפועל למחרת בקבוק עם חומצה והוא החל לנקות את הדבק שנספג. ניסו לשפשף יצא אבל מה שנשאר אי אפשר היה לשפשף וניסו להוריד זאת עם החומצה. . אני רבתי אתו בפל' לגבי זה. אני שלחתי תמונה למוכרת שאמרה שהיא בהלם ולא יודעת ממה זה קרה ושזה לא אמור להיות סופי. היא שאלה מי עשה את זה אמרתי לה. התחלתי להתייעץ אתו מה עושים ואמר שינקה ואז למחרת הגעתי ותפסתי את הפועל שניקה עם מברשת ובקבוק פלסטיק עם חומצה והוא שפך אותה על הקרמיקה אבל עדיין נשארו כתמים. בתמונות של חוות הדעת רואים את זה." (ר' עמ' 12 ש' 25-41, עמ' 13 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בהמשך דיון ההוכחות, במסגרת חקירתו של הנתבע, העיד הנתבע כדלקמן: "לשאלת ביהמ"ש לגבי העץ, מה שהתובעת אמרה קודם, מדובר על רובה אפורה. חומצה תוקפת רובה. היא לא תוקפת קרמיקה. היה ניקוי עם חומצת מלח וזה נפוץ אצל קבלנים . לשאלת ביהמ"ש סיפרתי למומחה שניקיתי עם חומצת מלח. אני חוזר על זה שאין שם כל פגם, זה אריח."

אם כן, הנתבע מודה בטענת התובעת לפיה ניקה האריחים עם חומצה, אך לטענתו החומצה לא פגעה באריח והשינוי בגוון האריחים לא נגרם בשל כך, אלא מדובר ב שינוי גוון טבעי.
מנגד, לא נמצא כל בסיס לטענת הנתבע לפיה, הפגם באריח ים נגרם בעטיה של התובעת. הנתבע אף לא חקר את התובעת בעניין זה .
בשל כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את עמדת התובעת, לפיה הליקויים בריצוף כאמור, נגרמו בעטיו של הנתבע ו/או מי מעובדיו, ולא בעטיה של התובעת, בגין שימוש בחומרי ניקוי לא מתאימים וכיוצ"ב.

שברים באריחים (ראה סעיפים 1.8, 2.1 לחוות דעת מומחה בית משפט)
בסעיפים 1.8 ו- 2.1 מצא המומחה, בין היתר, כי בדירה אריחים וחיפויים שבורים.
המומחה נשאל האם יתכן כי התובעת גרמה לליקויים שעניינם שברים באריחים, והשיב: "...איני יכול להתייחס לטענת נזקים שגרמה התובעת אולם התרשמותי הכללית מעבודת הריצוף והחיפוי בדירה היתה כי מדובר בעבודה ברמה נמוכה."
לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכל המסמכים בתיק, אני קובעת כי ליקויי השברים בריצוף ובחיפויים הינם כתוצאה מעבודה ברמה נמוכה של הנתבע.
הנתבע לא הציג ולו בדל ראיה לטענתו לפיה, התובעת היא שגרמה לליקוי.

האם מדובר בליקויים או באי השלמות
המומחה גם נשאל בשאלות ההבהרה, האם חלק נכבד מחוות הדעת נובע מאי השלמת העבודה, דהיינו, אילו הייתה ניתנת לנתבע אפשרות להשלים את עבודות השיפוץ ו/או לבצע תיקונים, האם הייתה לכך השפעה על חוות הדעת, והשיב: " לדעתי חלק נכבד מחוות הדעת מתייחס לליקויים בעבודה ולא לאי השלמת עבודה. אי השלמות, צוינו במפורש. ראה לעניין זה למשל סעיף 6 בחוות דעתי..."
לאחר שעיינתי בחוות הדעת אני מקבלת את עמדת המומחה לפיה חלק נכבד מחוות הדעת מתייחס לליקויים ולא לאי השלמות, משזו לא נסתרה על ידי הנתבע.
אף הנתבע בעצמו ציין במסגרת הסיכומים מטעמו, כי: "מומחה בית המשפט הקפיד לבצע הבחנה בין ליקויים ובין השלמות." (ס' 30 לסיכומי הנתבע).

כן המומחה נשאל בשאלות ההבהרה בעניין סעיף 6 לחוות דעתו, שכותרתו "עבודות גבס" וכן באשר לסעיף 7 לחוות דעתו, שכותרתו "עבודות גמר", האם הליקויים המנויים בסעיפים הנ"ל, מהווים "עבודות גמר", והיו מתייתרים אילו הייתה ניתנת לנתבע האפשרות לסיים העבודה.
באשר לסעיף 6 - עבודות הגבס - הפנה המומחה ל מה שכתב בחוות דעתו באותו סעיף, שם ציין כדלקמן: "עבודות הגבס אינן מושלמות ובמצבן עובר לביקורי לא ניתן להתייחס לליקויים בעבודות כנטען ע"י גולוד (מומחה התובעת - הערה שלי - הח"מ) . טבען של עבודות הגבס הוא שהן מהוות עבודות גמר (פיניש) ולכן בדיקה במהלך העבודה אינה אפשרית מבחינת הליקויים שמונה גולוד..." . עוד ציין המומחה כי : "מבחינה מקצועית התרשמותי הכללית, אף במצב הנוכחי, היא של עבודה לא מקצועית אולם, כאמור לעיל מדובר בשלב אמצ עי של העבודה וניתן לקבל טענת ברוש (הנתבע - הערה שלי - הח"מ) כפי שנטענה בביקור כי כל ההערות יתוקנו במהלך גמר העבודה."

בהמשך הסעיף רשם: "עלות התיקונים המוערכת ע"י גולוד, 11,000, סבירה בעיני בחלוקה של 8,000 ₪ לליקויים שנמצאו בעבודות שנגרמו ו- 3,000 ₪ בתיקונים ועבודות התאמה לאחר השלמת עבודות הגבס. עלות פרק זה כוללת את עלות פרק 7 (חלקי), להלן.

באשר לסעיף 7 - סעיף עבודות הגמר - השיב המומחה כי: "הליקוי שנמצא בקיר מאחורי הטלוויזיה בסלון הוא ליקוי ביצועי שנגרם עקב מה שציינתי כ"עבודת הצביעה ברמה נמוכה". לגבי גימור קירות וסינריי הגבס ציינתי בחוות דעתי כי הנושא קשור וכלול בתיקוני עבודות הגבס, פרק 6 בחוות דעתי."
אם כן, באשר לחלק מהליקויים המנויים בסעיף 6, ולחלק מהליקויים המנויים בסעיף 7 (כאשר נרשם כי העלות בסעיף 6 כוללת את עלות פרק 7 (חלקי)) שהוערכו כספית יחדיו) , ורק לגביהם, ציין המומחה כי אמנם טרם הסתיימו לגביהם העבודות, וניתן לקבל עמדת הנתבע, כי אילו הייתה ניתנת לו ההזדמנות, היה משלים העבודות הנ"ל , אך יחד עם זאת גם ציין המומחה, כי על אף שטרם הסתיימו העבודות, התרשם כי העבודה אינה מקצועית וברמה נמוכה.
המומחה ציין בחוות דעתו סעיפי ליקויים רבים . רק לגבי שניים מהם ציין כאמור כי מדובר בעבודות שטרם הושלמו. כלומר - רוב הסעיפים בחוות דעתו מדברים על ליקויים ולא על אי השלמות.

דיון בזכות התיקון
לטענת התובעת, הנתבע איבד את הזכות לבצע תיקונים בדירה, שכן ניתנה לו הזדמנות סבירה לתקן הליקויים ולהשלים את העבודות , אך לא עשה כן.
מנגד, טען הנתבע בעניין זה , כי טיפל בכל רשימת הליקויים שהעבירה אליו התובעת, אך היו תיקונים אותם דרשה התובעת ואשר היו בלתי אפשריים לביצוע. כמו כן טען, כי לא ניתנה לו הזדמנות לסיים את השיפוץ ו/או לתקן את הליקויים, וכי אילו הייתה ניתנת לו הזמנות זו, הייתה התובעת מקבלת דירה משופצת לשביעות רצונה.

מה המועד שנקבע לסיום העבודות והאם העבודות הסתיימו עד לאותו מועד?
אין חולק כי השיפוצים החלו ביום 01.06.15 – המועד שסוכם בין הצדדים , כמועד תחילת העבודות (ובעניין זה אציין כי אין כל ממש בטענה כאילו התובעת "זייפה" את ההסכם, כאשר הודתה כי רשמה לעצמה את המועד, ומעולם עד להגשת סיכומי הנתבע לא נטענה טענת זיוף.בעניין זה ראה סעיף 40 למטה לסיכומי הנתבע , בו התובע מודה כי החלה את השיפוצים ביום 01.06.15, אם כן לא ברור על מה מלין). ישנה אולם מחלוקת בין הצדדים באשר למועד שסוכם בין הצדדים ל גבי סיום עבודות השיפוץ.
לגישת התובעת, הצדדים הסכימו בעל פה, כי הנתבע יסיים את עבודות השיפוץ עד ליום 30.07.15, שכן במועד זה אמורה הייתה התובעת לפנות את דירתה הקודמת.
לגישת הנתבע, התחייב בעל פה לסיים העבודות עד ליום 01.09.15.

התובעת טענה בסיכומיה, כי סוגיית מועד סיום העבודות כלל לא נטענה על ידי הצדדים בכתבי טענותיהם, ואינה בגדר י המחלוקת שבין הצדדים . כן טענה התובעת, כי ט ענת הנתבע בדבר מועד סיום העבודה, נטענה לראשונה במסגרת דיון ההוכחות ועל כן מדובר בהרחבת חזית.

הנתבע טען בסיכומיו בעניין זה, כי אין מדובר בהרחבת חזית, וכי מועדי תחילת העבודה וסיום העבודה אכן רלוונטיים למחלוקת, שכן טענת ההגנה המרכזית של הנתבע הינה, כי לא ניתנה לו הזדמנות לסיים את העבודות ולתקן את הליקויים להם טענה התובעת. כן ציין הנתבע , כי התובעת היא זו אשר עמדה על המועדים כאמור, לראשונה, במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה, ולפיכך טענותיו בענ יין זה הינן כתגובה לטענות התובעת בע ניין זה. עוד ציין הנתבע, כי המדובר בעניין עקרוני, שיש בו כדי למוטט את התביעה על מרבית רכיביה (ר' סעיף 21 לסיכומי הנתבע).

בעניין זה אני קובעת שאין מדובר בהרחבת חזית.
מעיון בכתבי הטענות עולה כי שני הצדדים לא התייחסו בכתבי הטענות למועד סיום עבודות השיפוץ. עניין זה הועלה על ידי התובעת, לראשונה, בתצהיר עדות ראשית מטעמה (ר' סעיפים 11-12 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).
בתצהיר העדות ה ראשית מטעם הנתבע, לא הייתה אמנם התייחסות לעניין המועדים, אולם הנתבע חזר על טענתו העיקרית לפיה התובעת לא נתנה לו הזדמנות לסיים את עבודות השיפוץ ולתקן את הליקויים שהתגלו. במסגרת דיון ההוכחות מיום 17.07.18, נקב הנתבע במועד שנקבע לגישתו, לסיום העבודות – תאריך 01.09.18.

מאחר ומחד שני הצדדים לא העלו טענה זו בכתבי הטענות ומאידך שני הצדדים חקרו בעניין זה והעידו בעניין זה, אני קובעת כי חזית המחלוקת הורחבה על ידי שני הצדדים.
מכל מקום, לשני הצדדים נתנה ההזדמנות לטעון בעניין מועדי עבודות השיפוץ והיה להם את יומם בנושא זה.

לגופן של הטענות בעניין המועד שסוכם לסיום עבודות השיפוץ, אציין כי בהצעת המחיר נרשם כי זמן העבודה הינו "45 י"ע לא כולל חגי ישראל, חגים מוסלמיים, סגר על יהודה ושומרון, מלחמה, מזג אוויר קיצוני וכל כח שאינו בשליטת המבצע."
ואולם, לטענת שני הצדדים, סוכם על ידם, בעל פה, אחרת.
התובעת העידה בתצהיר עדות ראשית מטעמה בעניין זה, כדלקמן: "בעת קבלת מפתח לנכס העברתי אותו מידית לידי הנתבע על מנת שיתחיל בשיפוץ כמוסכם...כמו כן בעקשתי (הטעות במקור – הערה שלי - הח"מ) ממנו שיעמוד בלוח הזמנים כי אין לי דירה חלופית החל מיום 01.08.15. ועל כן עליו לדייק במועד . הנתבע אמר לי שעלי להסיר כל חשש מליבי ואף ידאג לסיים את העבודה כשבועים לפני המועד המוסכם ." (ר' סעיפים 11-12 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).
בהמשך התצהיר, העידה התובעת: " שוב ביום 28.07.15 נאלצתי לשלם סך של 4000 ₪... בעצם שלאחר יומיים היה אמור למסור לידי את הנכס בהתאם למוסכם. למרבה הצער מכאן ראיתי שהנתבע אינו מתקדם בעובדה (הטעות במקור - הערה שלי – הח"מ) ועל כן נאלצתי לפעול ולפנות לי מקום בלכלוך על מנת לגור ולא להיות ברחוב." (סעיפים 29-31 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת)
בחקירתה הנגדית, העידה התובעת בעניין זה, כדלקמן:
ש. את מציינת בהמשך שביקשת ממנו שיעמוד בלוח הזמנים, לוח הזמנים הזה איפה מוזכר?
ת. זה היה הסכם בעל פה אבל ידוע לו שביום 01.08 אני מפנה את הבית שמכרתי ונכנסת לבית שקניתי... לשאלת ביהמ"ש זה לא רשום בהסכם... לא היה לי בראש ובחלום שנגיע לכאן. אם הייתי מתכננת הייתי רושמת כל דבר. (עמ' 7 ש' 7-12 לפרוטוקול).
...
ש. מתי ציינת את מועד תחילת העבודות כי זה צוין לאחר שנחתם ההסכם ומדוע מצאת לנכון לציין את מועד תחילת העבודות ולא סיומן שלטענתך זה 01.08.15?
ת. ... לגבי תאריך סיום העבודה, דיברנו לגבי השיפוץ לא הגענו לתאריך מסוים שיהיה. סיכמנו ודיברנו אני ואלי כמה פעמים שעד סוף יולי אני צריכה לקבל את הבית מוכן למגורים. לכן לא ציינתי תאריך סיום. (עמ' 7 ש' 34-36 לפרוטוקול).
...
ש. למה היה חשוב לסיים את העבודה עד ליום 01.08?
ת. עד לתאריך הזה הייתי צריכה לפנות את הבית שמכרתי.
ש. מפנה להצעת מחיר שהנתבע נתן לך שהיא חלק מההסכם, מפנה לעמוד האחרון בהסכם, שם כן כתוב מועד זמן עבודה 45 ימי עבודה לא כולל חגים כולל חגים מוסלמים. כלומר, גם אם ניקח 45 ימי עבודה מיום 01.06 ולא נתחשב ברמדן ופועלם (הטעות במקור – הערה שלי – הח"מ) ערבים לא מגיעים אנו מגיעים ל- 9 שבועות וגם במקרה הזה זה מתאריך מעבר ליום 01.08?
ת. אני דווקא ביום החתימה דיברנו על ה- 45 ימים האלו. דיברתי על זה עם אנשים בעבודה ונאמר לי שזה חוזה רגיל וזה תמיד נרשם אבל ידוע שאת צריכה את זה ואין לך מה לדאוג. זאת אמר לי הנתבע. שזה כזה סטנדרטי. החוזה הרגיל ולא צריך להתייחס לזה ואין סיבה לדאגה. חוץ מזה לפי הגיון. אם הייתי יודעת שהעבודות לא יסתיימו עד 01.08 לא הייתי הולכת לזה. (עמ' 8 ש' 3-13 לפרוטוקול)
...
ש. סעיף 32 לתצהירך את טוענת שהנתבע לא השלים את העבודה ואני מחזיר להודעות האסמס, 30.07 אלי מודיע כי מגיע אינסטלטור ואת מתאמת מועד להגעתו ובנוסף אלי מציין ששבוע הבא מגיע חשמלאי ואת מבקשת שיתאם אתך שזה גם יסתדר לך עם השעות ואתם ממשיכם ומתאמים הגעת אנשי מקצוע אחרי 01.08?
ת. זה אומר שנתתי לו הזדמנות להשלים את העבודות אחרי 01.08. ניסיתי למשוך וליתן לו הזדמנות ולסיים. כי בסופו של דבר לי היה את האינטרס שזה יסתיים ... ( עמ' 11 ש' 16-18 לפרוטוקול).

מנגד, העיד הנתבע בחקירתו הנגדית בעניין זה, כדלקמן:
ש. מה המועד שסיכמת עם התובעת לסיום העבודות?
ת. בתחילת הדרך, זה מופיע בהצעת המחיר, הגדרתי את העבודה כ – 45 ימי עבודה, אם לוקחים את זה נקי, צריך להסביר, נכנסנו לחודש רמאדן, אצל המוסלמים יש שלושה ימים חג שלא עבדו, במהלך הרמדאן הם עובדים חצי יום, בחצי היום השני הם לא מתפקדים, כי הם בצום, משעה 14:00 בערך אי אפשר לדבר איתם. מה שהתייחסנו לזה 45 ימי עבודה, תחת התנאים האלה שציינתי כרגע, לא כולל כל מיני שינויים.
ש. אז עד מתי הייתה צריך לסיים את העבודה?
ת. מה שאני הגדרתי ואמרתי למרינה זה 1.9. (עמ' 13 ש' 12-19 לפרוטוקול)
...
ש. אם היה לכם יחסים כאלו, אז בטח שיתפה אותה במכירת הדירה, ?
ת. כן כן
ש. אז היא אמרה לך בטח שהיא מוכרת את הדירה והיא צריכה להיכנס ב – 1.8?
ת. אני לא זוכר תאריכים, זה היה לפני 3 שנים. אבל ברמת העקרון אני נתתי לה כל הזמן את התחושה שאני אעשה את כל המאמץ למסור לה את הבית בזמן. היו לא מעט שינויים תוך כדי הליכה. לא הייתה תוכנית...(עמ' 14 ש' 6-11 לפרוטוקול).
...
ש. מפנה לסעיף 5.1 (לחוזה המכירה של ביתה הקודם של התובעת- הערה שלי- הח"מ) שם רשום שהחזקה בדירה תמסר עד ה – 30.7.15, זה אומר שהתובעת אמורה למסור את הבית עד ה – 30.7.15, זה אומר שהיא אמורה לגור אז בדירה שאתה משפץ. אני מפנה אותך להודעות האס.אמ.אס. שאתה צרפת תראה ב- 30.7 היא אומרת שממחר היא כבר גרה בבית וצריכה מפתח, אז אני צריכה שתסביר לי היכן ההיגיון שבן אדם שמוכר את הבית שלו ואין לו איפה לגור להסכים לתנייה שאתה קובע שהביצוע עבודות יהיה תוך 45 יום, לא כולל מועדים, שזה יוצא בעצם ב – 1.9 כחודש לאחר מכירת הדירה, חודש שלם אין לה היכן לגור ? (מוגש ומסומן ת/1).
ת. אני לא יודע למה את מפנה את זה אלי. את רוצה שאני אסבר את ההיגיון שלה?
ש. אולי יש לך תובנה?
ת. אמרנו שנעשה את כל המאמץ לבוא לקראתה, אבל אני באתי והגדרתי בצורה ברורה...
ש. לשיטתך היית אמור לסיים את ביצוע העבודות ב – 1.9?
ת. זה מה שהגדרתי לה. (עמ' 15 ש' 14-23 לפרוטוקול).

במסגרת סיכומיו של הנתבע, טען, כי בחישוב ה- 45 ימי עבודה בשקלול ה סייגים האמורים בהצעת המחיר , לגבי חגים כגון חג הרמדאן, אמורות היו עבודות השיפוץ להסתיים עד ליום 05.08.15 . כלומר, מדוברב - 5 ימים בלבד לאחר המועד לו טענה התובעת.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאתי לנכון לקבל את עמדת התובעת.
הצעת המחיר מהווה את הראיה הכתובה היחידה, בה צוין מועד לסיום העבודות על ידי הנתבע ולא מצאתי כל גיבוי בחומר הראיות לכך שסוכם על מועד מאוחר יותר.
התרשמתי כי גרסת התובעת בענין זה, הינה אמינה, עקבית, והגיונית יותר מאשר גרסת הנתבע. דומה, כי קבלן שיפוצים סביר, אילו היה קובע מראש זמני עבודה החורגים מההסכם הסטנדרטי שלו, היה מציין זאת על גבי ההסכם, זאת בכדי שלא ליטול סיכונים. לכך אוסיף כי הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי נתן לתובעת את התחושה שימסור לה את הבית בזמן וכי אמר לה שיעשה מאמצים לבוא לקראתה.
כך גם לא נראה בעיניי הגיוני כי התובעת תסכים בעל פה ומראש, על מועד סיום עבודה המאוחר בכחודש ממועד כניסתה לדירה. התובעת העידה, ועדות זו לא נסתרה, כי לא הייתה לה קורת גג חלופית אחרת.
אם כן, ובהתחשב בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, אני קובעת כי הצדדים הסכימו כי עבוד ות השיפוץ יסתיימו לכל היותר ביום 05.08.15, כפי שנקבע בהצעת המחיר.

אין חולק כי עבודות השיפוץ לא הסתיימו עד לאותו מועד ולפיכך אני קובעת כי בעניין זה הפר הנתבע את התחייבותו כלפי התובעת וכי מדובר בהפרה מהותית, לאור העובדה שלתובעת היה "דד ליין" שעד אליו הייתה צריכה לעזוב דירה קודמת.

מתי ומדוע הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, והאם הופסקה כדין חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974, מסדיר היחסים שבין מזמין לקבלן, במסגרת של חוזה קבלנות, כדלקמן:

"2. הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים.

3. (א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.
(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם –
(1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;
(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה.

4. (א) ל א תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א), רשאי המזמין –
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות;
(2)לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם".

אין חולק, כי התובעת גילתה ליקויים בעבודות השיפוץ בדירה, העבירה רשימת ליקויים לנתבע, ודרשה את תיקונם.
אין חולק כי הנתבע לא הכיר בחלק מדרישותיה של התובעת לתיקון . הנתבע טען כי דובר בתיקונים שאינם ברי ביצוע מלכתחילה (ר' סעיף 17 לכתב הגנה, וכן סעיפים 9-10 לתצהיר עדותו הראשית).

גם במסגרת הליך זה, התכחש הנתבע לקיומם של מרבית הליקויים בדירה.
כך במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע, אותרו מעט ליקויים ועלות תיקונם הוערכה בסך של 14,750 ₪ ללא מע"מ, בלבד , זאת לעומת לחוות דעת מומחה בית משפט , אשר העריך עלות תיקון הליקויים בסך 49,400 ₪ (לא כולל מע"מ) . חוות הדעת מטעם התובעים עמדה על סך של 49,800 (לא כולל מע"מ ופיקוח הנדסי). מכאן נובע שחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט קרובה מאוד לחוות הדעת מטעם התובעים ורחוקה מחוות הדעת מטעם הנתבע.
טענות הנתבע בסיכומיו כאילו יש פער אדיר בין חוות הדעת שהגישה התובעת לבין חוות הדעת שהגיש מומחה בית המשפט שגויות.

בדיוק קדם המשפט שהתקיים ביום 14.09.17 ציין ב"כ הנתבע, כי הנתבע מעוניין לתקן הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית משפט (עמ' 3 ש' 25 לפרוטוקול). יחד עם זאת, באותו הדיון המשיך ב"כ הנתבע לטעון כנגד ממצאי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ואף ביקש לחקור המומחה (עמ' 3 ש' 11, 17-18, עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול).

בתצהיר רשם גם כן שמדובר בסיומים ולא בליקויים: "אם הייתה ניתנת לי הזדמנות הראויה כמתחייב בחוק, ולא סתם כטענה כאילו ניתנה לי הזדמנות שהעובדות אחרות לגמרי, הייתי מצליח להשלים את העבודה ואף לתקן "ליקויים" (למרות שאין מדובר בליקויים), לשביעות רצונה של התובעת". (סעיף 17 לתצהיר).

בדיון ההוכחות מיום 17.07.18, המשיך הנתבע להתכחש לקיומם של ליקויים בדירה, וטען כי אין מדובר בליקו יים אלא ב"סיומים"- עבודות שטרם הסתיימו מאחר שהתובעת לא אפשרה זאת. וראו עדותו:
ש. התובעת החליטה זאת, ב- 19.08 נותרו לך עוד הרבה עבודות לבצע שלא יכולת לסיים עד 01.08?
ת. 3 ימי עבודה נותרו לי.
ש. כולל תיקון הליקויים?
ת. זה לא ליקויים זה עבודות לסיים. (עמ' 16 ש' 1-5 לפרוטוקול).

וכן בהמשך:
ש. מפנה לסעיף 16 לתצהירך טענת שם שהתובעת לא אפשרה לך להשלים עבודות?
ת. זה לא ליקוים זה סיומים. (עמ' 17 ש' 16-17 לפרוטוקול).

ואולם, בהמשך אותו דיון, הודה לפתע הנתבע כי ישנם ליקויים בדירה:
ש. הליקויים לגבי הריצוף הנטענים שהדבקתם ונוצרה הגבהה. המומחה של ביהמ"ש טוען בסעיף 1.1 שהפרופיל שהורכב הוא לא מתאים ואני מקריאה לך. ?
ת. זה ליקוי. טענתי שאין ליקויים בעבודה? לא אמרתי את זה ש. אבל אמרת שלא הסתיימה?
ת. יכול להיות שיש ליקוי. מה הסיפור? (עמ' 18 ש' 4-8 לפרוטוקול).
...
ש. סעיף 3.3 אני מראה הרכבה שגויה...למה בשלב חוות הדעת היו עדיין ליקויים או שגם זה לא ליקויים?
ת. אין עבודה שמישהו עושה בצורה הכי מוצלחת ללא ליקויים. לשאלת ביהמ"ש בחלק מהדברים היו ליקויים .
ש. אתה לא מודה בכל הליקויים?
ת. חלק זה דברים שלא השלמנו. (עמ' 18 ש' 14-21 לפרוטוקול) (הדגשות שלי- הח"מ).

מהאמור לעיל עולה, כי הנתבע התכחש לכל אורך הדרך לקיומם של ליקויים בעבודתו, הן טרם הגשת התביעה, והן לאחר הגשת התביעה.

מומחה בית משפט איתר בדירה ליקויים רבים וציין, הן בחוות הדעת מטעמו והן בתשובות לשאלות ההבהרה, כי מרבית הליקויים שנמצאו בדירה, נגרמו כתוצאה מעבודה לא מקצועית וברמה נמוכה. כן עולה מחוות דעת מומחה בית משפט, כי הליקויים שנמצאו בדירה, ניתנים כולם לתיקון. אם כן, טענת הנתבע כי ביצע בדירה כלל התיקונים שנדרשו על ידי התובעת, מלבד תיקונים בלתי אפשריים, אין לה על מה לסמוך.

עוד עולה מהחומר שלפניי, כי התובעת נתנה לנתבע הזדמנות לסיים את עבודות השיפוץ ולבצע את תיקון הליקויים גם לאחר המועד שסוכם מראש לסיומם, קרי, גם לאחר התאריך 05.08.15.

הנתבע צירף לתצהיר עדות ראשית מטעמו תיעוד מסרונים עם התובעת, החל מיום 31.05.15 ועד ליום 31.08.15 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע) (להלן: "המסרונים"). מהמסרונים עולה, כי הצדדים תיאמו ביצוע עבודות בדירה והגעת בעלי מקצוע גם למועדים שלאחר ה- 05.08.15.
כאשר התובעת נשאלה על כך בדיון ההוכחות, טענה כי בכך יש כדי להעיד כי נתנה לנתבע הזדמנות לתקן הליקויים גם לאחר המועד שסוכם לסיום העבודות, מאחר שהיה לה אינטרס שהשיפוץ יסתיים (עמ' 11 ש' 13-19 לפרוטוקול) .

בהקשר זה, טען הנתבע, כי אילו הייתה התובעת מאפשרת לו לבצע העבודות כשהיא אינה בדירה, לא היו מגיעים עד הלום. כך טען, כי התובעת נכנסה לדירה כחודש לפני סיום העבודות, העבירה לדירה ציוד רב, ומידי יום "ישבה לפועלים על הראש", בכל מיני דרישות ובקשות, דבר אשר פגע בעבודה ועיכב אותה (ר' סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית).
בעניין זה העידה התובעת בדיון ההוכחות, כדלקמן:
ש. מתי עברת לבית ששיפצתם?
ת. התחלתי להעביר את הדברים לאחר 20.07 לבית שהיה כולו שיפוצים ובלגן ולכלוך. התחילו להביא לי גם רהוט חדש שרכשתי. ביום 01.08 הייתי צריכה למסור מפתח לדירה שמכרתי ולהיות בדירה הזו אך לא עשיתי את זה כי עד אז לא היתה לי פינה שאפשר היה אפילו לישון בה. מסרתי ב- 03.08 באיחור...
ש. זאת אומרת שהמובילים הובילו והרכיבו רהיטים לבית שהיה באמצע שיפוצים?
ת. לא התקינו ולא הרכיבו רק הכניסו לבית. הדברים היו בניילונים וכך שבועיים ישנו על הספות בתוך הניילונים. לא היו לי מיטות עדיין כי לא יכלנו להביא אותם..." (עמ' 8 ש' 14-27 לפרוטוקול).

מכאן עולה כי התובעת רק הכניסה ציוד ממש לקראת סיום עבודות השיפוץ ולא ניתן לבוא אליה בטרוניה בעניין זה, לאור חובתה לפנות את הדירה הקודמת. אני סבורה גם שלא ניתן לתלות את סיום העבודות ו/או את אי תיקון הליקויים, בכך שהיו בתוך הדירה פריטים עטופים בניילונים.

טענה נוספת שעלתה מפי התובעת, היא, כי הנתבע לא היה נוכח בדירה בעת עבודות השיפוץ, אלא היה משאיר הפועלים והולך , ומשכך נאלצה התובעת, לשהות עם הפועלים בדירה ולפקח על עבודתם בעצמה. התובעת העידה בעניין זה בדיון ההוכחות, כדלקמן:
ש. מפנה לסעיף 22 לתצהירך את אומרת שאלי היה מביא עובדים והוא היה משאיר אותם ואת היית צריכה לפקח, אם יש לו עובדים במקום שעובדים למה את צריכה להשאר לפקח ואם פיקחת האם נתת הוראות לעובדים מה לעשות ואיך?
ת. כמה פעמים הייתי מגיעה לשם באמצע היום ובאמצע העבודה שלי וגם עבודתי נפגעה. הייתי באה כמה פעמים ורואה שאלי בכלל לא מגיע. הוא מביא אותם בבוקר. הייתי באה לפתע. הייתי רואה שאף אחד לא עובד. שוכבים על הדשא. הייתי צריכה להפעיל אותם אבל אף אחד לא הקשיב. ברור שלאחר יום יומיים כאלה החלטתי לקחת חופש ולקחתי שבוע חופש וישבתי מהבוקר עד הערב על המדרגות וראיתי מה הם עושים.

לטענה זו השיב הנתבע, כי ניהל ופיקח על העבודה בדירה באופן אישי וישיר (ר' סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).
כאשר נשאל על כך בחקירתו בדיון ההוכחות מיום 17.07.18, השיב, כדלקמן:
ש. האם נכחת בכל יום בו עבדו?
ת. לא. כשאני רושם שאני מפקח באופן ישיר ואישי זה אומר שאני מגיע אחת ליום או יומיים. נותן הנחיות לביצוע ובודק אם מה שביקשתי בוצע. קבלן לא ישן בתוך הבית.
ש. היו יומיים שהעובדים היו ללא פיקוח בביתה של התובעת?
ת. כשנכנס רצף לרצף קרוב ל- 200 מטר שלוקח כשבועיים אני לא אבוא לבדוק כמה ריצף כל יום. מסתכלים על התמונה הסופית. כך גם לגבי בעלי המקצוע האחרים. (עמ' 16 ש' 22-27 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל אני סבורה כי הוכחה טענת התובעת לפיה הנתבע לא נכח פעמים רבות בעבודה והיא הייתה צריכה לזרז את הפועלים שיבצעו את מלאכת השיפוץ.

התובעת גם העידה ועדותה לא נסתרה שהפועלים טענו כלפיה שהיא איננה משלמת לנתבע כספים ועל כן אין הם מקבלים את שכרם (סעיף 25 לתצהיר). כן העידה כי באחד הימים, אחד העובדים נשאר במקום וסירב לצאת בטענה שהנתבע לא שילם לו את שכרו (סעיף 28 לתצהיר). אני דוחה טענות הנתבע לפיהן היה על התובעת להביא את העובדים שלו להעיד. התובעת העידה שכלל אינה יודעת את שמותיהם של העובדים. מדובר בעובדים מהשטחים שהתחלפו תדיר בעת ביצוע העבודות. נטל הבאת הראיות בעניין זה עמד לחובתו של הנתבע לאחר שהתובעת העידה על הדברים בתצהירה.

די בכך כי הוכח כי התגלו ליקויים רבים בעבודות השיפוץ, וכי נתנה לנתבע ההזדמנות לתקנם, אך הנתבע התכחש אליהם, כדי לשלול זכותו של הנתבע להמשיך לבצע עבודות ו/או תיקונים בדירה.
די בכח כי הוכח שהנתבע לא סיים את עבודות השיפוץ במועד שסוכם מראש בין הצדדים.

ראו עדות התובעת באשר לנסיבות אשר הביאו אותה להפסיק את עבודות השיפוץ: "החלטתי עם הבן שאנו לא ממשיכים. ב- 12.08 אני מבקשת מאלי להתקשר אליי והוא לא התקשר. ב- 14 לחודש אני שואלת מה קורה. לשאלתך אני אומרת שהוא לא חזר אליי ולא עונה לי. באותו יום בשעה 15:09 הגעתי לראות מה קורה ואני כותבת מה זה? זו התקנה של ידיים מהתחת. סליחה על המילים. ובזה סיימנו וסילקתי את הפועל שרצה לעשות התקנת גבס ופשוט מרח שם דברים ולא יכולתי להמשיך לסבול זאת. באותו יום אלי הגיע לקחת את הפועל והיה ריב נוראי. לשאלת ביהמ"ש על מה היה הריב אני אומרת שלא רציתי להמשיך ואמרתי שהפועל יסתלק..." (עמ' 11 ש' 18-24 לפרוטוקול).
בהמשך הדיון, נשאלה התובעת מדוע הודיעה לנתבע על הפסקת עבודות השיפוץ רק ביום 30.08.15, בעוד כוונותיה היו ידועות לה כבר קודם, ולכך ענתה: "בכל זאת בראש שלי שקלתי אם להמשיך או לא והחלטתי שלא ואני לא אתן לו להכניס שוב לבית שלי, היו לו הזדמנויות וזה לא בוצע, אמרתי לעצמי שהוא יחזור עם אנשים לא מקצועיים שיתחילו ללכלך מחדש, ולא לתקתק ולא יעבדו." (עמ' 12 ש' 12-14 לפרוטוקול).

וראו גם במקום אחר בפרוטוקול:
"...לשאלת ביהמ"ש מה קרה לאחר שבועיים אני אומר שנעשו נסיונות להמשיך העבודות אבל ראיתי שלא אצא מזה. פעם באו לעבוד ופעם לא באו לעבוד. ראיתי שאני בעיכוב. היינו צריכים להתקין את הדלתות הפנימיות ולא היה הכל מוכן וניסיתי למשוך ולתת לנתבע הזדמנות לסיים את העבודות אך זה לא הוביל לשום מקום וראיתי שזה לא מסתיים. (עמ' 8 ש' 14-27 לפרוטוקול).

התובעת העידה שהעבודה הייתה לא מקצועית ולא אסטתית: "..לשאלת ביהמ"ש מה היה ביצורף אני אומרת מבחינה אסטטית ראיתי שבוצע בצורה לא טובה. ראיתי שזה לא אססטי ולא יפה....הפאנלים שהיו שמים ראיתי שזה לא זה. היו רווחים לא שווים בין הקרמיקות והיו הרבה דברים שראיתי שזה לא זה. גם באמבטיה כשעשו קרמיקה בקירות ראיתי שזה לא מסתדר וביקשתי והורידו ושמו מחדש וראיתי שאני כבר הולכת להסתבך, הזמן עובר ואנו עומדים על אותו דבר..." (פרו' עמ' 8 למטה, עמ' 9 למעלה).
ובהמשך: "...אם הרכיבו את האסלה ומיכל המים לא צמוד לקיר ויש רווח בין הקיר למיכל, אז מה זה, זה לא ליקוי? זו רק דוגמא אחת...." (פרו' עמ' 9 שורות 13 – 14).

הנתבע תקף את התובעת בטענה שאיננה מקצועית וכלל אינה יודעת ויכולה לקבוע שהעבודות היו בלתי מקצועיות. אולם, מה שראתה וחוותה התובעת והבינה בזמן אמת אושש בחוות דעתו של מומחה בית המשפט:
"...אכן מצאתי כטענת גולוד "יש לציין אי מקצועיות מופרזת", בעבודות הרצף נמצאו חיתוכי אריכים לא מקצועיים..." (סעיף 1.3).
"...ביצוע הצינור לקוי מבחינה הנדסית ואסתטית.." (סעיף 3.1(ד)).
"...נמצאה הרכבה שגויה של אסלת חדר שירותי אורחים.." (סעיף 3.3).
"מטבח, קומה א' – יש להתקין כבל חשמל באופן סמוי או צמוד לדופן. בוצעה התקנה רשלנית ומסוכנת..." (סעיף 4.1)
"...נצאה עבודת גמר חסרה ולקויה..." (סעיף 4.5).
"....צביעת המעקה לקויה..." (סעיף 5.1 (ב)).
"...צביעת המדרגות לקויה בדומה לצביעת המעקה..." (סעיף 5.1(ג)).
"..העמודים המאולתרים הועמדו על הרצפה באופן לקוי..." (סעיף 5.1(ח)).
"...אני מקבל טענת גולוד כי מדרגות החוץ בוצעו "בצורה לא תקנית, לא בטיחותית, ולא אסתטית" (סעיף 5.1(ט)).
"...נמצאו עבודות גבס ברמה נמוכה במטבח בקומה התחתונה..במטבח החדש בקומה א' נמצאו קירות גבס עקומים..." (סעיף 6.5).
"..עבודות הצביעה ברמה נמוכה..." (סעיף 7.1).
"...איני יכול לזהות מי גרם לשברים שנמצאו. אציין כי התרשמותי לפי מיטב ניסיוני היא כי מדובר בליקויים המאפיינים ביצוע ברמה נמוכה..." (תשובה 4 לשאלות ההבהרה).

דומה כי לאור קיומם של ליקויים כתוצאה מעבודה לא מקצועית, התכחשותו של הנתבע לליקויים בפני התובעת ואף במסגרת הליך זה, אי נוכחותו הרציפה של הנתבע בעת ביצוע העבודות בדירה, חריגה מהמועד שנקבע לסיום השיפוץ, אכן נוצר אי אמון בין הצדדים. במצב שכזה, אין פגם בהתנהלותה של הנתבעת עת החליטה שלא לאפשר לנתבע לסיים את העבודות ו/או לתקן את הליקויים.

בהפרתו את חובתו לתקן הליקויים הפר הנתבע גם את חובותיו הקבועות בחוזה שנכרת בין הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כי הנתבע איבד את זכות ו לבצע תיקונים ו/או לבצע את השלמת עבודות השיפוץ בדירה.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט במלואה, הן באשר לליקויים והן באשר לאי ההשלמות.
הנתבע ישלם לנתבעת את עלות תיקון הליקויים בדירה כאמור בחוות דעת מומחה בית משפט, בסך כולל של-49,400 ₪ בתוספת מע"מ כדין, ובסה"כ 57,798 ₪ כולל מע"מ. ואולם, מסכום זה, מצאתי כי יש לבצע קיזוז של כספי התמורה אותם נותרה התובעת חייבת לנתבע, והכל כפי שיפורט להלן.

דיון בטענת התובע לפיו התובעת נותרה חבה לו כספים בגין ביצוע העבודות

הנתבע טוען כי התובעת חבה לו בגין מע"מ סך של 16,501 ₪ וכן סך של 7,000 ₪ בגין העבודות הנוספות (הסך של 7,000 ₪ נכתב על גבי הצעת המחיר, והתובעת לא הכחישה שכך סוכם בין הצדדים, ראה ר' עמ' 4 ש' 8 לפרוטוקול הדיון וכן באותו עמ' ש' 29).
התובעת טוענת כי אינה חבה לו את הסכומים הנ"ל, הן בשל העובדה שלא השלים את העבודות והן בשל העבודה שלא ניתנה על ידו חשבונית כדין.

בעניין המע"מ זה אני מקבלת את עמדת התובעת.
בסעיף 15 (ב) לחוזה נרשם כי התמורה אינה כוללת מע"מ אשר יקבל המבצע כנגד חשבוניות כחוק. התובעת העידה בתצהירה כי ביצעה את התשלומים במזומן, למעט שיק שניתן כמקדמה וכי לא קיבלה חשבוניות כדין (ראה סעיף 10 סיפא לתצהירה) . הנתבע לא סתר עדות זו - הנתבע לא הציג חשבוניות ואף לא טען שהוציא חשבוניות.
הסכומים הנקובים בדף עליו רשמה התובעת את התשלומים ששילמה לנתבע (נספח ג' לכתב התביעה), הינם סכומים עגולים ללא מע"מ, למעט התשלום הראשון. התשלומים שולמו כולם בשנת 2015. מאז ועד היום (בחלוף כמעט כארבע שנים), לא המציא הנתבע חשבוניות לתובעת. חשבונית גם לא הומצאה במהלך ההליכים, על אף שהתובעת טענה במספר הזדמנויות שלא התקבלו חשבוניות.

בנסיבות אלו, מאחר ועד היום הנתבע לא הוציא ולו חשבונית אחת בגין הכספים שקיבל, ולאור הקבוע בסעיף 15(ב) לחוזה שנכרת בין הצדדים, אני קובעת כי התובעת אינה חבה לשלם לנתבע את המע"מ. כמובן שאין בקביעה זו משום מתן פטור לנתבע שלא לשלם לרשויות את המע"מ בו הוא חב.

לגבי אותם סך של 7,000 ₪ בגין העבודות הנוספות, אני קובעת כי התובעת חייבת לשלמם. עם קבלת הפיצוי ש קבע המומחה מטעם בית המשפט אמורה התובעת להמצא במצב בו הייתה עומדת אילו היו עבודות השיפוץ מושלמות לשביעות רצונה. אם כן, עליה לשלם לנתבע את מלוא התמורה בגין עבודתו. אשר על כן אני קובעת שיש לקזז מסכום הפיצוי שנפסק לתובעת סך של 7,000 ₪.

דיון בטענת התובעת לעוגמת נפש והוצאות
לטענת התובעת נגרמו לה אבדן הנאה, טרדה ועוגמת נפש, בשל מגוריה לצד ליקויים רבים בדירה, התנהלותו של הנתבע, חוסר הוודאות והמתחים הנפשיים אליה נקלעה, ובשל הצורך לשכור שירותים משפטיים ולפעול כנגד הנתבע בהליך משפטי.

מנגד טען הנתבע, כי מלבד עדותה של התובעת, לא הובאה כל ראיה חיצונית לעוגמת נפש שנגרמה לה. כן הפיצוי אותו דורשת התובעת, הינו מופרז.

התרשמתי כי אכן נגרמה לתובעת טרחה, סבל, ועוגמת נפש רבה , לאור הליקויים הרבים (ביחס להיקף עבודות השיפוץ ושווין) שאותרו בדירה, כעולה מחוות דעת מומחה בית משפט, ולאור התכחשותו של הנתבע לליקויים הנ"ל. בשל כך, נאלצה התובעת להתגורר בדירה עם הליקויים הקיימים, ועם אי השלמות של עבודות השיפוץ.
ראו בעניין זה סעיף 33 לתצהירה: "יש לציין, כי התנהלותו של הנתבע גרמה לי לעצבנות, לחלומות, הפרעות שינה, וויכוחים במקום העבודה עבור ימי החופשה, פחדים שלא יהיה לי מקום היכן לישון..". כמו כן לתובעת צפויה להיגרם עוגמת נפש וטרחה כאשר תבצע את תיקון הליקויים באמצעות קבלן מטעמה.
אני סבורה, כי סכום הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, כאשר גם לקחתי בחשבון את תקופת ההתקשרות בין הצדדים - הינו 6,000 ₪.

התובעת עתרה לפיצוי בגין "הוצאות שונות" בסך 4,000 ₪ . התובעת לא פירטה מהן ההוצאות השונות בגינן דורשת פיצוי זה ואף לא הביאה כל הוכחה באשר אליהן. הטענה היחידה עליה חזרה התובעת לאורך ההליך, הייתה כי לאחר שהופסקו עבודות השיפוץ, נאלצה להוציא הוצאות רבות לצורך סילוק האשפה אשר הותיר אחריו הנתבע. אף טענה זו נטענה ללא הצגת תימוכין. לפיכך אני דוחה עתירת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה.

הוצאות משפט
התובעת עתרה להחזר הוצאות משפט. התובעת אולם לא פירטה כלל ולא הוכיחה מהן ההוצאות שהוציאה בגין הליך זה.
לגבי האגרה והחזר שכ"ט המומחה יש לי את המידע בתיק.
על כן, אני מורה לנתבע לשלם לתובעת החזר הוצאות אגרת בית משפט בסך של 2,672 ₪ וכן החזר של חלקה של התובעת בתשלום שכר טרחת המומחה 3,750 ₪ בתוספת מע"מ.

סוף דבר
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים כדלקמן:
בגין תיקון הליקויים סך של 57,798 ₪ פחות 7,000 ₪ ובסה"כ סך של 50,798 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן חוות דעת מומחה בית משפט ביום 12.04.17 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 11,700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (בתיק התקיימו שני דיוני קדם משפט וכן דיון הוכחות. הצדדים הגישו תצהירים והגישו סיכומים).
סך של 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש .
סך של 6,422 בגין הוצאות משפט
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידי ב"כ הנתבע.
הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרינה סוקוריאנסקי
נתבע: אלי ברוש
שופט :
עורכי דין: