ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סבטלנה פרוחורוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוחנן כהן

התובעת:
סבטלנה פרוחורוב, ( ת.ז.-XXXXXX978)
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רביב

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי, ( גופים על פי דין-513436494)
ע"י ב"כ: עו"ד נעמה נוה

פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובעת להכיר בפגיעה בגבה בגין תאונה שאירעה לה, לטענתה בתאריך 1.2.2017 - כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בהוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

רקע
התובעת הועסקה בחברת סלע מסחר ולוגיסטיקה (1999) בע"מ ( להלן: החברה או המעסיקה), עד לתאריך 5.7. 2017. במסגרת עבודתה עסקה התובעת במיון בגדים והדבקת תוויות עליהם.

לגרסת התובעת בתאריך 1.2.2017, במהלך עבודתה במשמרת ערב, הרימה חבילת ג'ינסים גדולה וכבדה תוך סיבוב גבה התחתון, כאשר לפתע חשה כאב חד וחזק בגבה.

חרף הפגיעה הנטענת, המשיכה התובעת לעבוד כרגיל ונמנעה מפנייה לקבלת טיפול רפואי או יציאה לחופשת מחלה בעקבות כך בסמוך לפגיעה.

בתאריך 18.2. 2017, לטענתה, טסה התובעת לאוקראינה לאזכרה ולעלייה לקברה של אימה אשר נפטרה בתאריך 15.1. 2017. התובעת שהתה בחו"ל עד לתאריך 25.2. 2017. במהלך שהותה בחו"ל, נטען כי הכאבים התעצמו והיא חשה שאינה מסוגלת לשאת עוד בכאב.

בתאריך 25.2. 2017, שבה התובעת לישראל ובאותו היום פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי ברפואה דחופה במרכז " טרם" שם הלינה על כאביה. החל מתאריך 26.2. 2017 התובעת נעדרה מהעבודה ושהתה בחופשת מחלה.

בתאריך 5.7. 2017 הודיעה המעסיקה לתובעת בדבר סיום יחסי העבודה עימה החל מאותו התאריך ( קרי: 5.7.2017).

התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח הלאומי לקבל דמי פגיעה תוך הכרה בפגיעה בגבה באירוע התאונתי הנטען בתאריך 1.2.2017, כ"תאונת עבודה".

תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה האמורה, נדחתה ע"י פקיד תביעות נפגעי עבודה של הנתבע בתאריך 23.8.2017, מהנימוקים להלן:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. בהתייעצות עם רופא המוסד נקבע כי פנייתך לטיפול רפואי 27.2.17 אינה סבירה מבחינה רפואית."

לאחר המלצת וועדת התביעות לבחון בשנית את החלטת פקיד התביעות הנ"ל מיום 23.8. 2017 - נדחתה התביעה בשנית על ידי פקיד התביעות, בתאריך 14.1.18 כדלהלן:

"הריני להודיעך כי בתאריך 12/12/2017 דנה וועדת התביעות בפנייתך.
הוועדה המליצה לפקיד לבחון בשנית את החלטתו.
לאחר בחינת המלצת הוועדה, הריני להודיעך כי המלצת הוועדה לא התקבלה, והחלטת פקיד התביעות על דחיית התביעה מתאריך 23/08/2017 בעינה עומדת.

להלן הנימוקים לאי קבלת המלצת הוועדה:

התיק נבחן בשנית, הוגשה תביעה על אירוע בעבודה מיום 1/2/2017 – לדבריה בעת הרמת משקל כבד חשה כאבים בגב. פנתה לטיפול רפואי בתאריך 27/2/17 – זמן לא סביר מבחינה רפואית.
לאחר עיון נוסף בתביעה, לא הוכח אירוע תאונתי בעבודה."

כנגד דחיית תביעתה על ידי הנתבע, עותרת התובעת בתביעה זו שלפנינו.

טענות התובעת
התובעת טוענת כי שגה הנתבע בדחיית תביעתה. לגרסתה, הליקוי ממנו היא סובלת בגבה נגרם לה תוך כדי ועקב עבודתה ולכן, יש לקבל את תביעתה ולהכיר באירוע התאונתי מיום 1.2.2017 כתאונת עבודה.

התובעת גורסת כי לאחר האירוע התאונתי היא נאלצה להמשיך בעבודתה על אף הכאבים העזים שהיו לה בגבה, וזאת תוך שנמנעה מפנייה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאירוע. התובעת מסבירה כי נמנעה מפנייה לקבלת טיפול רפואי ומיציאה לחופשת מחלה, בשל החשש הגדול לסיכון מקור פרנסתה ואף להוביל לפיטוריה, כשמצבה הכלכלי אינו שפיר. הטעם הנוסף בשלו המשיכה לעבוד בלא פנייה לטיפול רפואי, לטענתה, נעוץ בעובדה שאמה נפטרה בתאריך 15.1. 2017 ( טרם לקרות האירוע התאונתי) והיה עליה לעבוד ולחסוך כספים לצורך הטיסה לאוקראינה - ארץ מולדתה, טיסה שנדחתה לצורך כך לתאריך 18.2. 2017. מטעמים אלו נאלצה התובעת לטענתה כאמור להמשיך ולעבוד חרף התאונה כשהיא סובלת מכאבים.

התובעת גורסת כי במהלך שהותה באוקראינה, הכאבים התעצמו והיא חשה שאינה מסוגלת לשאת עוד בכאב. לכן, מיד עם שובה ארצה, פנתה לקבלת טיפול רפואי ברפואה דחופה במרכז " טרם" שם הלינה על כאביה בתאריך 25.2. 2017.

עוד טוענת התובעת כי היא עולה חדשה ואינה יודעת את השפה העברית, אינה יודעת קרוא וכתוב ולבטח לא ידעה כי עליה לדווח למעסיק על הפגיעה בזמן אמת ו/או לחשיבות הפניה לטיפול רפואי מיד ובסמוך לאירוע הפגיעה. יחד עם זאת, טוענת התובעת בנוסף כי הלינה על הכאבים בגבה בפני מנהלת המשמרת עוד בתאריך הפגיעה אולם נאמר לה כי " לכולן כואב הגב וזה יעבור".

כמו כן, טוענת התובעת כי ישנן שתי עובדות נוספות שאחת מהן הייתה עדה לפגיעה ולתלונותיה של התובעת על כאבי הגב מיד לאחר הפגיעה והשנייה שיכולה להעיד גם כן על כך שהתובעת התלוננה על כאבי הגב שהופיעו מיד לאחר האירוע.

בנסיבות אלו, סבורה התובעת כי הוכח הטעם לפנייתה לטיפול רפואי רק בתאריך 25.2. 2017 ולא טרם לכן, בסמוך לפגיעה; כמו כן, לגרסתה, הוכח כי הליקוי ממנו היא סובלת נגרם תוך כדי ועקב עבודתה - על רקע זה, טוענת התובעת כי היה על הנתבע להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

לפיכך, מבקשת התובעת מבית הדין להכיר בתאונה שארעה לה בתאריך 1.2.2017 בגדר " תאונת עבודה".

טענות הנתבע
הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען כי יש לדחות את כתב התביעה משאינו מגלה עילה. לגרסתו, לא ארעה בעבודת התובעת, בתאריך 1.2.20 2017 או בכל תאריך אחר, "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. לא הוכח קיום אירוע תאונתי ביום 1.2.2017 או בכל תאריך אחר, תוך כדי ועקב עבודת התובעת אשר הביא לפגיעה הנטענת בגבה של התובעת.

הנתבע סבור כי אין קשר סיבתי רפואי בין האירוע הנטען לבין הכאב בגב לו טוענת התובעת, ואין לכך תמיכה בחומר הרפואי בסמוך לאירוע הנטען. לטענתו, מצבה הרפואי של התובעת התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי וללא כל קשר לאירוע בעבודה.

לפיכך, לגרסת הנתבע, החלטת פקיד התביעות התקבלה כדין. לכן, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
הוראות סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי מגדירות את המונח "תאונת עבודה" כדלהלן:

" 'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה ( ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נב/88-0 כאמל קופטי – המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד – אל מנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נו/251-0 בצלאל ישינובסקי – המוסד פד"ע ל"א 241).

כך נקבע כי בפגיעה בגב שהיא תוצאה של גורמים חיצונים הנראים לעין או כאלה שאינם נראים לעין - ראשית הראיה, בשני המקרים, צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה למהלך העבודה (דב"ע לח/0-112 ארמון כץ - המוסד, לקט פסקי דין 22.13).

לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים, שקלנו את מכלול הטענות בכתב ובעל פה לרבות התצהירים ולאחר ששמענו את העדויות – לא שוכנענו כי יש מקום לקבל את גרסת התובעת והגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה. לפיכך, דין התביעה להידחות, ולהלן נימוקינו.

מעדותה של התובעת עולה כי היא עבדה במועד התאונה 1.2.2017 הנטען עד לסוף המשמרת באותו היום, ואף המשיכה לעבוד בפועל בימים שלאחר מכן עד לתאריך 16.2.2017. ולא רק זו, בהמשך, בתאריך 18.2.19 ביקרה התובעת בחו"ל ( פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 8 ש' 1-9). התנהלותה זו של התובעת לאחר וחרף הפגיעה הנטענת בגבה - יש בה כדי להחליש את גרסתה בדבר תאונת העבודה שארעה בעבודה וגרמה לה לכאורה לכאבים העזים מהם סבלה התובעת בגבה.

גם בעדויות של שתי העדות שהובאו מטעמה לצורך ביסוס גרסתה – לא שוכנענו שיש בהן כדי לתמוך בגרסתה. כך מעדותה של גב' ולריה דרוזיק עולה כי לא הייתה עדה לאירוע התאונתי בזמן אמת. שכן, מסרה בעדותה כי היא לא ראתה בעצמה את התרחשות האירוע התאונתי אלא רק לאחר מכן ראתה " בפנים שקרה משהו" (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 15 ש' 19-29). עוד העידה כי אינה זוכרת את התאריך בו התרחשה הפגיעה של התובעת וכלשונה " אני לא יכולה להגיד תאריך. פברואר, מרץ. אני לא זוכרת" (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 15 ש' 17-18).

באשר לעדה השנייה, גב' זובנקו לודמילה ( להלן – גב' לודמילה) התרשמנו כי עדותה לא הייתה מהימנה, אינה עקבית ואף התגלו סתירות בין עדותה לעדות התובעת. נפרט במה דברים אמורים. בתצהירה, הצהירה גב' לודמילה כי במועד התרחשות האירוע היא ישבה ליד התובעת במשמרת ליד מחשב ( תוך שציינה כי בדרך כלל יושבים ליד המחשב שני עובדים) וכך הייתה עדה לאירוע התאונתי. לעומת זאת, בעדותה מוסרת העדה באופן תמוה ומרחיבה כי במועד התרחשות האירוע התאונתי היא רק החליפה עובדת אחרת שישבה טרם לכן באותה המשמרת ליד התובעת ( בעת שאותה עובדת יצאה לשירותים), ורק כך הייתה עדה לפגיעה בגבה של התובעת. עוד העידה כי לאחר התאונה וההפסקה בעבודה, היא חזרה לעבוד במקום שלה ולא ליד התובעת ( פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 12 ש' 1-5; עמ' 13 ש' 3-8). קרי: מעדותה עולה כי עבדה עם התובעת בדיוק ורק כאשר אירעה הפגיעה באותו היום.

כך העידה גב' לודמילה באופן לא ברור כי סיימה את עבודתה בחברה מיד לאחר התאונה של התובעת ( פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 12 ש' 1-5; עמ' 13 ש' 3-8) – עדותה זו הייתה תמוהה ואינה עקבית. שכן, תוך כדי עדותה היא מוסרת גם שסיימה העסקתה בחברה רק בחודש מאי ולאחר מכן היא מוסרת שוב כי לא עבדה בשבועיים שלאחר האירוע התאונתי. חוסר העקביות וחוסר הקוהרנטית בעדותה - מעלים ספקות באשר למהימנות עדותה בכל הקשור לאירוע התאונתי. בנוסף לכף, מצאנו סתירה בין עדותה של גב' לודמילה לעדות התובעת עצמה בדבר המועד בו נשאלה התובעת על ידי גב' פולינה ( מטעם המעסיקה) מדוע קצב העבודה לא היה טוב: התובעת העידה כי פולינה פנתה אליה בעניין זה בתאריך 6.2. 2017 ( כשבוע לאחר האירוע התאונתי הנטען) ואילו גב' לודמילה מעידה כי זה התרחש באותו היום של התאונה (1.2. 2017) לאחר החזרה מהפסקה ( פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ' 14 ש' 19-21). גם בסתירה זו יש כדי לפגוע במהימנות העדות.

כמו כן, גרסתה ועדותה של התובעת עצמה בדבר ידיעת המעסיקה או מי מטעמה על האירוע התאונתי לא הוכחה. התובעת אומנם העידה על דוכן העדים כי האחראית משמרת, גב' ילנה ז'וקוב, שמעה על האירוע התאונתי; וכן העידה כי פקידה בשם פולינה אשר קיבלה אותה לעבודה, שאלה אותה בתאריך 6.2. 2017 ( כעבור כשבוע מקרות האירוע התאונתי ) מדוע היא לא עובדת כל כך טוב וכשהתובעת סיפרה לה שכואב לה הגב כי הסתובבה לא נכון, פולינה השיבה לה " תמשיכי לעבוד, אצל כולם כואב, אל תמציאי סיפורים" (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.3.19, עמ'8 ש' 32; עמ' 9 ש' 1-14). אולם, יחד עם זאת, לדברים אלו אין תימוכין שכן אף גורם מטעם המעסיקה לא הובא לעדות לביסוס גרסתה זו של תובעת. יתר על כן, התובעת עצמה העידה כי לא ידעה שצריך לדווח משהו רשמי למעסיק בדבר התאונה ודומה כי לא עשתה כן בפועל.

מכאן, כי בעדויות שהובאו מטעם התובעת אין כדי לסייע לה בביסוס גרסתה בדבר קרות האירוע התאונתי הנטען.

כך, מעיון ברישומים והתעודות הרפואיות בתיקה הרפואי של התובעת מצאנו כי התובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי בתאריך 25.2. 2017, למעלה משלושה שבועות לאחר התאונה ולא בימים שבסמוך לאירוע התאונתי הנטען. ואף במסמך הרפואי במועד זה, לא צוין כי הפגיעה בגבה היא כתוצאה מתאונת עבודה אלא צוין כי " מזה כשבוע סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל החמרה בכבים בימים האחרונים, הכאב מתגבר בתזוזה...לדבריה חזרה מחול ולא שתתה טוב" (נספח 4 לכתב התביעה), דבר המטיל גם ספק בדבר מועד קרות אירוע התאונתי. גם במסמך הרפואי שלאחר מכן, בתאריך 27.2.2017, לא צוין כי הפגיעה בגבה של התובעת היא כתוצאה מתאונת עבודה, אלא צוין כי התובעת " שנה בארץ פעם ראשונה פנתה ל... בשל כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל ימנית..." ( נספח 5 לכתב התביעה). כך גם במסמכים הרפואיים מיום 13.3. 2017 ומיום 19.3. 2017 אין אזכור כי הפגיעה בגבה של התובעת היא כתוצאה מתאונת עבודה ( נ/6).

רק במסמך הרפואי מתאריך 26.3. 2017, כמעט חודשיים לאחר האירוע הנטען, צוין לראשונה קשר כלשהו בין מצבה הרפואי לאירוע בעבודתה כדלהלן: "הנ"ל עוברת בירורים בשל כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאלית אין לשלול שלאחר שהרימה דברים כבדים בעבודתה..." (נספח 7 לכתב התביעה). כך גם בתאריך 4.5. 2017 צוין כי " לדבריה בחודש פברואר הרים (טעות במקור - צ.ל. הרימה) משקל תוך סיבוב בגב תחתון. מאז סובלת מכאב גב תחתון עם הקרנה לאורך רגל שמאל..." (נספח 8 לכתב התביעה). כך גם צוין במסמכים הרפואיים מיום 4.6. 2017 ומיום 12.6. 2017. בתאריך 10.8. 2017 הונפקה לתובעת " תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" (נ/2).

הנה כי כן, אומנם מצאנו רישומים ותעודות רפואיות התומכים בחלקם בגרסת התובעת, לתאונת עבודה, אולם אלו רישומים ממועדים מאוחרים באופן ניכר ממועד האירוע הנטען ולא בסמוך לו. יתר על כן, לא ברור גם מהמסמכים המאוחרים אם מדובר בתאונת העבודה הנטענת מתאריך 1.2.2017.

הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו ( דב"ע מט/0-23 המל"ל – שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).

בנסיבות דנן, לא מצאנו ברישום הרפואי הראשוני, שגם היה בעיכוב ניכר, תיעוד אודות אירוע בעבודה מיום 1.2.2017, ומשכך המסמכים הרפואיים אינם מסייעים בידי התובעת להוכחת תביעתה.

כללו של דבר, בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי באמצעות העדות, והמסמכים הרפואיים אינם מסייעים בידי התובעת, הן בשל התלונות שהוצגו בפני הרופאים במועד מאוחר שאינו בסמוך לאירוע והן בשל כך שהתלונות לא מאזכרות כלל את טענת התובעת לתאונת עבודה במועד הרלוונטי ביום 1.2.2017 – הרי שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ועל כן דין התביעה להידחות.

כללו של דבר - התביעה נדחית.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, (15 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

יוחנן כהן, שופט


מעורבים
תובע: סבטלנה פרוחורוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: