ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אייל אבהר נגד טובה ניגרי :

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

המבקשים:

1.אייל אבהר, ת.ז. XXXXXX768
2.מירבאל אבהר, ת.ז. XXXXXX619
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר אלופי ואח'

נגד

המשיבה:

טובה ניגרי, ת.ז. XXXXX833
ע"י ב"כ עוה"ד אלי סמוכה

פסק דין

בפניי בקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: " הבקשה"). הצדדים הנם שכנים בבית משותף ברח' גלבוע 19 בגבעתיים ונתגלעו ביניהם מחלוקות בעניין השימוש בחצר המשותפת.

השתלשלות העניינים:
ביום 11.09.07 ניתן ע"י המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים שבכותרת (ע"י כבוד המפקחת הבכירה מ' אריאלי) בתיק מס' 627/06 בעניין השימוש בחצר המשותפת (פסק-הדין נספח א' לבקשה). בהתאם לפסק הדין בתיק 627/06, ניתן צו המורה למבקשים (דנן) לסלק את המפגעים מחלק החצר הסמוך לדירתם ולבצע פעולות הקשורות בטיפוח החצר; להביא להחלטת כל דיירי הבית המשותף (ארבעה במספר) את סוגיית הפתחים בקירות החיצוניים; נדחתה עתירת המשיבה (דנן) שהמבקשים יצבעו את הקירות החיצוניים בצבע אחר וכן נדחתה עתירת המשיבה לחייב את המבקשים לשתול עצי פרי. המפקחת אף קבעה, כי לא הוכח ע"י המשיבה כי היה קיים הסכם לגבי חלוקת הרכוש המשותף והחצר בין ארבעת בעלי הדירות. עוד קבעה, כי כל הגדרות התוחמות את חלקי החצר שהותקנו ע"י שני הצדדים – יוסרו תוך 90 יום. כך גם על המשיבה חל איסור להציב בחצר המשותפת פרגולה, מחסן ומכלאה לכלב, וכי על שני הצדדים לפנות את כל חפציהם ולהרוס את כל אשר בנו בחצר תוך 90 יום.

לאור הפרת פסק הדין לעיל, הגישו המבקשים בקשה (ראשונה) לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: " הפקודה" או "פקודת ביזיון ביהמ"ש"). הבקשה הראשונה לביזיון נידונה ע"י כבוד השופטת ב' טולקובסקי וההחלטה בעניין זה ניתנה במסגרת בש"א 156580/08 ביום 30.06.08 (נספח ו' לבקשה) (להלן: " הבקשה הראשונה לביזיון"). כבוד השופטת טולקובסקי נתנה החלטה במעמד הצדדים, לפיה פסק הדין בתיק 627/06 טרם בוצע במלואו ע"י המשיבה וכי עליה להשלים את הפעולות האמורות בהחלטה עד יום 03.07.08 וכי תשלם קנס יומי בסך 2,000 ₪ לקופת ביהמ"ש בגין כל יום של איחור בביצוע פסק הדין. השופטת טולקובסקי קבעה, כי בעניין סוגיות נוספות שהעלו הצדדים, לרבות הצהרת המשיבה כי המיטלטלין שבחצר אינם בבעלותה או בחזקתה, וכן בעניין אסיפת הדיירים, על הצדדים לפנות בהליכים נוספים בפני המפקחת על המקרקעין.

משכך, הגישו המבקשים תביעה נוספת למפקחת הבכירה על המקרקעין וביום 17.12.09 ניתן פסק דין (ע"י כבוד המפקחת הבכירה א' קניון) בתיק מס' 506/08 (נספח ב' לבקשה). יש לציין, כי בתיק זה אמה של המשיבה, המתגוררת באותו בניין בקומה מעל המשיבה, צורפה כנתבעת נוספת. במסגרת פסק דין זה, אימצה כבוד המפקחת את מה שנקבע במסגרת פסק הדין הקודם בתיק 627/06.

לאור הפרות הוראות פסק הדין של המפקחת על המקרקעין בתיק 506/08 , הוגשה בקשה נוספת לפי פקודת הביזיון, אשר נידונה ע"י כבוד השופט י' קורן במסגרת שני תיקים מאוחדים ה"פ 32009-05-10 וכן ה"פ 36336-10-10 וניתן פסק דין ביום 17.01.11 (נספח יא' לבקשה) (להלן: " הבקשה השנייה לביזיון"). במסגרת הבקשה השנייה לביזיון צורפה אמה של המשיבה כנתבעת נוספת.

בפסק הדין מיום 17.01.11 קבע כבוד השופט קורן, כי על המשיבות (המשיבה דנן ואמה) לסלק את יתרת החפצים שהונחו בחצר הבית המשותף בהתאם לה וראות פסק-הדין לעיל; להרוס את המדרגות והריצוף הבנויים על שטח חצר הבית המשותף ולפנות את ההריסות; להמציא למבקשים החל טה של אסיפת הדיירים בעניין הפתח בקיר החיצוני; לסלק את הצמחים ששתלו המשיבות בקו החומה, כל זאת עד ליום 01.03.11. בגין כל יום איחור בביצוע הפעולות לאחר 01.03.11, ישלמו המשיבות קנס בסך 1,500 ₪. כמו כן, נקבעו הוצאות משפט למבקשים בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום.

כעת עומדת בפניי בקשה שלישית שהו גשה ע"פ פקודת ביזיון בית המשפט ע"י המבקשים ביום 12.06.18 באותו עניין- מחלוקת בסוגיית השימוש בחצר הבית המשותף.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות המבקשים:
לטענת המבקשים, המשיבה הנה מפרה סדרתית של פסקי הדין, כפי שפורט לעיל. לטענתם, המשיבה פועלת לקיים זמנית את פסקי הדין ואז היא חוזרת ומפרה אותם באופן בוטה, כאשר המבקשים נותרים שוב מול שוקת שבורה.

לטענתם, המשיבה לא סתרה את טענותיהם. המבקש 1 נחקר על תצהירו ותצהירו לא נסתר. בחקירתה הנגדית הודתה המשיבה, כי רק לאחר הגשת הבקשה דנן היא פעלה נמרצות לקיים את פסקי הדין.

גם לאחר הפעולות שנקטה המשיבה לאחר שהוגשה הבקשה דנן, עדיין נותרו מספר הפרות. עוד לטענתם, אין כל ביסוס לטענה, כי המשיבה מחזיקה ב- 75% מהזכויות בבית המשותף וכי למבקשים 21% בלבד. גם טענותיה לתוספת הבנייה שבוצעה ע"י המבקשים אינן רלבנטיות לבקשה דנן.

ההפרות שנותרו מרוכזות בסעיף 33 לבקשה. חלק מההפרות תוקנו עובר לקיום הדיון. ההפרות שנותרו נכון להיום:

סעיף 33 ד'- לא בוצע. פינוי החצץ הדחוס מתחת לדשא הסינטטי ופס גידור על קו שביל הכניסה ואיסור הצבתם/התקנתם מחדש.

סעיף 33 ח'- אחסון מיטלטלין אישיים בחצר. המבקשים צירפו תצלומים שצולמו לאחר הדיון מיום 07.01.19 (נספח א' לסיכומים).

סעיפים 33ו', 33ז', 33ט'-י'- אופן השימוש בחצר המשותפת. פסק הדין בתיק 506/08 קבע בסעיף 8(2) איסור על שימוש ייחודי. עריכת מסיבות ואירועים בחצר אינה תואמת שימוש משותף בחצר ללא הסכמת כל הדיירים.

סעיף 33יא- לא בוצע. מפנים לעמ' 5 בפסק הדין 627/06. מבוקש להגביל את המשיבה לפרק זמן של 30 יום להעביר את ההחלטה לעניין פתחי הדירות באסיפת דיירים כמפורט בנספח כד' לבקשה.

המבקשים מבקשים לחייב את המשיבה לתקן הפרותיה ולקבוע, כי בגין כל הפרה עתידית תישא המשיבה בקנס ראוי בגין כל יום הפרה ובגין הפרות חוזרות אף במאסר. בנוסף, יש לחייבה בהוצאות, לרבות הוצ' החוקר הפרטי ושכ"ט עו"ד לדוגמה.

תמצית טענות המשיבה:
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לביזיון מאחר שמדובר בבקשה טורדנית. הבקשה אינה תואמת להליך ביזיון ביהמ"ש.

המשיבה מחזיקה ב 75% מהחצר המשותפת בעוד המבקשים מחזיקים ב 25% מהחצר בלבד (הסכם שיתוף צורף כנספח א' לסיכומים).

לטענתה, המבקשים לא מילאו אחר הוראות המפקחת בתיק 627/06 לפיהן יש לטפח את החצר ולהשיב את הצמחייה לחצר ורק בשל עילה זו יש למחוק את התביעה.

המבקשים הרחיבו את דירתם ועושים שימוש ייחודי ברכוש המשותף ואינם משלמים דמי שימוש באחוזי הבנייה של המשיבה.

יש לחייב את המבקשים, לטענתה, בהוצאות הגינון של החצר.

החצר הצמודה לחלונות המבקשים הנה חצר משותפת וניתן לבצע פעילות של כלל הדיירים בשעות סבירות מתחת לחלונותיהם. המבקשים לא פירטו את מועדי המסיבות להן הם טוענים, מלבד זאת אין אלו מסיבות אלא מפגשים משפחתיים.

לטענתה, צמחייה בחצר הנה שימוש סביר וטיפול בצמחייה מחייב כלי עבודה ושטחי אחסון מינימליים. שטחי האחסנה נמצאים בתוך חצר השכנים. המבקשים לא הוכיחו, כי שטחי האחסנה נמצאים בחצר המשותפת.

המבקשים טוענים כי דגל ישראל הוא המחיצה בין החצרות- המבקשים הקימו קיר בגובה 70 ס"מ כדי למנוע מעבר לחצר הסובבת סביב ביתם.

יש למחוק את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות משפט.

דיון והכרעה:
כפי שפורט לעיל, מדובר בבקשה שלישית שהוגשה לפי הפקודה לביזיון ביהמ"ש. בין הצדדים סכסוך רב שנים בעניין השימוש בחצר הבית המשותף.

הפן הנורמטיבי:
יפים לעניין פקודת ביזיון ביהמ"ש הדברים שנאמרו במסגרת רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, מפי כבוד השופטת ע' ארבל (מיום 14.12.04):

"בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו (ראו: דברי השופטת שטרסברג-כהן, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק [2], בעמ' 346; ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי [3]).

......
מאפיין נוסף של ההליך על-פי סעיף 6 הינו שההליך צופה פני עתיד. תכלית הקנס או המאסר היא לכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית-המשפט בעבר. אכן, סעיף 6(1) לפקודה אינו קובע עונש על הפרת הצו השיפוטי, והטלת הקנס או המאסר לפיו מטרתה היחידה הינה לכוף אדם לציית בעתיד לכל צו שניתן.

זאת ועוד, אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה. "

מן הכלל אל הפרט:
לאחר עיון בכתבי הטענות, בנספחים שצורפו, לרבות התצלומים שצורפו לבקשה, ולאחר שמיעת הצדדים בדיון מיום 07.01.19 (להלן: "הדיון"), הגעתי להחלטה כדלהלן:

סעיפים 33(א) עד 33(ג) לבקשה - בוצעו ע"י המשיבה.

סעיף 33(ד) לבקשה- הבקשה: פינוי מצע החצץ הדחוס מתחת לדשא הסינטטי ופס גידור על קו שביל הכניסה ואיסור הצבתם/התקנתם מחדש.

ההחלטה: אני דוחה את סעיף זה. לא מצאתי, כי המבקשים הוכיחו בעניין זה כי מדובר בשימוש ייחודי בחצר המשותפת . בהתאם לפסקי הדין כאמור לעיל, נקבע, כי אין הצדדים רשאים לעשות שימוש ייחודי בחצר הסמוכה לדירת כל אחד מהם. החצר הנה לשימוש כל בעלי הדירות.

יחד עם זאת, לא עלה בידי המבקשים להוכיח בעניין זה, כי המשיבה הכשירה את הקרקע בפתח דירתה כתחליף לרחבת הישיבה שהוסרה וגרמה לשינוי מתאר הקרקע בחצר, כל זאת כדי להכשיר את השטח לשימושה הייחודי מפתח דירתה. על כן, אני דוחה את רכיב 33(ד) לבקשה.

סעיף 33(ה) לבקשה - בוצע ע"י המשיבה.

סעיף 33(ח) לבקשה- הבקשה: הוצאה ופינוי כל המיטלטלין וחפציה האישיים של המשיבה מתחום החצר המשותפת לרבות הציוד שתלוי על הגדרות בשטח החצר, ולאסור הצבתם והנחתם מחדש.

ההחלטה: אני מקבלת את סעיף זה. בהתאם לתצלומים שצורפו כנספח א' לסיכומי המבקשים, ולאור האמור בפסקי הדין כפי שפורט לעיל, על המשיבה לפנות את המיטלטלין האישיים שלה מהחצר. מדובר הן במיטלטלין הנמצאים בחצר בכלל והן באלו הנמצאים בסמוך לדירת כל אחד מהצדדים, כפי שנקבע בתיק 627/06 (בעמ' 4 לפסק הדין).

על המשיבה לפנות גם את הציוד התלוי על הגדרות בשטח החצר וחל איסור להניח מחדש את הציוד והמיטלטלין בחצר או על הגדרות בשטח החצר.

אני דוחה את טענת המשיבה בעניין זה, כי מדובר בשטח קרקע השייך לשכן, שכן היא לא הוכיחה טענה זו, בעוד שהמבקשים צירפו תצלומים לפיהם ניתן ללמוד, כי מדובר בחלק המשותף.

סעיפים 33(ו), 33(ז), 33(ט), 33(י) לבקשה- הבקשה: איסור לארח בחצר המשותפת או לקיים כל סוג של אירוע, איסור להשתזף ולהסתובב בבגדי-ים בחצר המשותפת, איסור להכניס כל סוג מיטלטלין לרבות פחי אשפה לחצר המשותפת מתחת ובסמוך לחלונות המבקשים ואיסור לחסום מעברים ולהניח כל סוג של פסולת לרבות שאריות מזון בחצר המשותפת.

ההחלטה: בעניין איסור לארח בחצר המשותפת או לקיים כל סוג של אירוע- אני דוחה בקשה זו, שכן בפסקי הדין שניתנו ע"י המפקחות על המקרקעין לא נידונה בקשה שכזו. במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש אינני מוסמכת לדון בסוגיות, אשר לא עלו במסגרת התיקים שהתנהלו בפני המפקחות על המקרקעין ואשר נקבעו על ידן בפסקי הדין.

בעניין איסור להשתזף ולהסתובב בבגדי ים בחצר המשותפת- אני דוחה בקשה זו, שכן בפסקי הדין שניתנו ע"י המפקחות על המקרקעין לא נידונה בקשה שכזו. במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש אינני מוסמכת לדון בסוגיות, אשר לא עלו במסגרת התיקים שהתנהלו בפני המפקחות על המקרקעין ואשר נקבעו על ידן בפסקי הדין.

משבחר המבקש להגיש תובענה בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, כפוף בית המשפט לפסק הדין אותו מבקש המבקש לאכוף ואינו יכול לדיון בכל עילת תביעה אחרת.

בעניין האיסור להכניס כל סוג מיטלטלין לרבות פחי אשפה לחצר המשותפת מתחת ובסמוך לחלונות המבקשים- אני מקבלת את הבקשה. איסור זה נקבע גם במסגרת תיק 506/08 בסעיף 8(6) לפסק דינה של המפקחת הבכירה א' קניון.

בעניין האיסור לחסום מעברים ולהניח כל סוג של פסולת, לרבות שאריות מזון, בחצר המשותפת- אני מקבלת את הבקשה. זאת בהמשך לפסקי הדין, כאמור, כי אין לעשות שימוש ייחודי בחלק כלשהו של החצר המשותפת.

סעיף 33(יא) לבקשה- הבקשה: חיוב המשיבה לדין זהה פתוח או סגור ביחס לפתחי שתי הדירות לכיוון החצר כמפורט בפרוטוקול המוצע המצורף לבקשה.

בהתאם לפסק דינו של כבוד השופט קורן ובהמשך להחלטת כבוד המפקחת בתיק 627/06, אשר אושררה בתיק 506/08, היה על המשיבה להמציא למבקשים החלטה של אסיפת דיירים הקובעת דין שווה לפתח בקיר החיצוני של הבית לשני הצדדים. מפרוטוקול אסיפה כללית של בעלי הדירות בבית המשותף מיום 25.02.11 עולה, כי המבקשים לא חתמו על החלטת האסיפה הכללית לפיה "בעלי הדירות מאשרים באופן בלתי חוזר" פתיחת פתח בקיר הדירה של שני הצדדים (נספח כג' לבקשה).

המבקשים מציעים נוסח אחר להחלטת האסיפה הכללית (נספח כד' לבקשה) אשר הנו מדויק יותר ואשר הנו עדיף על פני הנוסח המוצע בנספח כג', אשר יכול שיהיה נתון לפרשנות סובייקטיבית של כל אחד מהצדדים.

על כן, אני מאשרת את הנוסח המוצע בנספח כד' לבקשה כדי שיובא בפני האסיפה הכללית של כל דיירי הבית המשותף, ועל המשיבה לכנס את האסיפה ולהביא בפניה נוסח זה, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

על המשיבה לבצע את ההוראות כאמור לעיל, וזאת תוך 30 יום, ככל שהמשיבה לא תעשה כן, יהיה על המשיבה לשלם קנס על כל יום של איחור בביצוע פסק הדין, בסך של 2,500 ₪ (בגין כל יום של איחור, כאמור) לקופת בית-המשפט.

בעניין טענת המבקשים, כי הסעד לפי הפקודה הנו צופה פני עתיד וכי יש לקבוע, כי בגין כל הפרה עתידית תישא המשיבה בקנס ראוי, אני מקבלת את טענת המבקשים שהסעד שנקבע בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט , הוא סעד הצופה פני עתיד וכך גם נקבע בפסיקה, אך אינני מקבלת את הפרשנות של המבקשים לעיקרון זה. כוונת הסעד הצופה פני עתיד הוא מתן סעד ממועד ההפרה שנקבע בפסק הדין ועד לביצוע בפועל בגין הפרה קיימת של החלטה שיפוטית. אין הכוונה למתן סעד בגין הפרות עתידיות שאין בגינן עדיין החלטה שיפוטית שלא בוצעה.

בעניין טענת המשיבה, כי בהתאם להסכם השיתוף שצירפה לסיכומיה, הרי שהיא מחזיקה ב 75% מהחצר המשותפת, אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, המשיבה צירפה את ההסכם לראשונה לסיכומיה, בעוד שהיה עליה להגישו במסגרת כתב הטענות או לכל המאוחר בדיון. שנית, המשיבה לא צירפה נסח טאבו או כל ראיה אחרת אשר יכולה להוכיח טענה זו. נוסף על כך, קבעה המפקחת, בתיק 627/06 כי גם אם בעבר ניתנה למי מהצדדים או קודמיהם רשות לעשות שימוש ייחודי בחלק מהחצר, הרשאת חינם שכזו ניתנת לביטול עם גילוי דעתו של המקנה שאין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון. בשולי הדברים אעיר כי מדובר בזכויות קנייניות שאין מקום לדון בהם במסגרת הליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט. הליך זה הינו הליך מצומצם הנותן סעד לצורך ביצוע החלטה שיפוטית שכבר ניתנה. ככל שיש מחלוקות לגבי פרשנות ההחלטה השיפוטית או לגבי הביצוע שלה, הליך מוגבל זה איננו ההליך המתאים.

בעניין טענות המשיבה, כי המבקשים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין בכך שלא טיפחו את החצר, הרי שפתוחה בפניה הדרך לפעול בהליך מתאים.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, על המשיבה לפעול בהתאם להוראות, כפי שפורט לעיל.

על המשיבה לבצע את ההוראות כאמור לעיל, וזאת תוך 30 יום, ככל שהמשיבה לא תעשה כן, יהיה על המשיבה לשלם קנס על כל יום של איחור בביצוע פסק הדין, בסך של 2,500 ₪ בגין כל יום של איחור, כאמור לקופת בית-המשפט.

לאור כך שמדובר בבקשת ביזיון שלישית שנאלצו המבקשים להגיש, ומשחוזרת המשיבה ומפרה את פסקי הדין שניתנו בעבר, המשיבה תשלם הוצאות משפט למבקשים בסך של 18,000 ₪ תוך 30 יום . ככל שלא תשלם במועד, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה ועד התשלום בפועל.

יוער בשולי הדברים, כי לאור כך שמדובר בבקשה שלישית שהוגשה ע"י המבקשים לפי פקודת הביזיון, ניכר כי התביעה בהתאם לפקודה שמוגשת שוב ושוב היא אינה הפתרון לסכסוך. ישכילו הצדדים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ושכנות טובים - כך ייטב לכולם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אייל אבהר
נתבע: טובה ניגרי
שופט :
עורכי דין: