ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל ורדי נגד עדי בן לולו :

בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר
המבקשת:

רחל ורדי
ע"י ב"כ עו"ד אלי עמר ו/או מוני עזורה

- נגד -

המשיבה:

עדי בן לולו
ע"י ב"כ עו"ד עופרה אורנשטיין

החלטה

1. לפני בקשת המשיבה, הגב' בן לולו, ליתן לה רשות לשלוח הודעת צד ג' לעו"ד אשר בז'רנו ולמר אייל ורדי, וזאת בהתאם להוראות תקנה 217 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א").

רקע ותמצית טענות הצדדים, כעולה מהמרצת-הפתיחה ומכתב התשובה 2. המבקשת הגישה בקשה בהמרצת פתיחה לקבלת פסק-דין הצהרתי, המורה כי ההסכם שנערך בתאריך 3/8/16 בינה לבין המשיבה, בהתייחס למכירת נכס המהווה חלק מחלקה 24 בגוש 10012 - בטל.

כמו כן, ביקשה המבקשת כי כפועל יוצא מההצהרה על ביטול ההסכם, תינתן הוראה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה, וכן תינתן הוראה על השבת כספים לבנק המלווה ולמשיבה, תוך הפחתת פיצוי מוסכם.

3. המשיבה ביקשה למחוק על הסף את אותו חלק בהמרצת-הפתיחה, המתייחס לפיצוי מוסכם, וכן הגישה בקשה להעביר את התובענה שהוגשה כהמרצת פתיחה למסגרת של תביעה אזרחית רגילה.

בתאריך 8/4/19 ניתנה החלטה בבקשה זו, ובמסגרתה נקבע כי דין בקשת המשיבה למחיקת התביעה לפיצוי כספי מוסכם להתקבל, ורכיב זה, שעניינו פיצוי כספי, נמחק מהתובענה שהוגשה כהמרצת פתיחה, תוך שנקבע כי בית-המשפט המחוזי לא ידון בתביעת פיצוי כספי או בהפחתת פיצוי כספי מוסכם (כפי שנטען על-ידי המבקשת) מסכום ההשבה.

הסעד שנותר במסגרת המרצת-הפתיחה הינו סעד הצהרתי, ולא סעד כספי.
בכל הקשור לבקשה להעברת התובענה לפסים של תביעה רגילה, נקבע בהחלטה כי אין מקום לעת הזו להיעתר לבקשה, ורק לאחר הגשת כתב התשובה יהא מקום לשקול האם להעביר ההליך לפסים של תובענה רגילה, זאת בשים לב להוראות תקנה 248 לתקסד"א, המסמיכה את בית-המשפט לבטל את המרצת-הפתיחה בכל שלב משלבי הדיון, או לדון ב המרצת-הפתיחה כאילו היתה תובענה רגילה.

בהתאמה, ניתנה הוראה כי על המשיבה להגיש תשובתה להמרצת-הפתיחה בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

4. בהמרצת-הפתיחה שהגישה המבקשת נטען כי המבקשת, שהינה אשה כבת 88, ביקשה להתגורר בסמוך לבנה מר אייל ורדי, ולכן רכשה את הנכס הנמצא בצמידות למגרש השייך לו, אולם בסופו של יום החליטה להתגורר בדיור מוגן - "בית בכפר", המצוי בישוב ביתן אהרון, ולכן ביקשה מבנה לטפל במציאת רוכש לנכס שבבעלותה.

המבקשת טענה כי בטרם היא התקשרה עם המשיבה בהסכם באשר לנכס, היא התקשרה עם מר רונן חסון, שהינו קבלן מבצע, בשני הסכמים.
הסכם אחד היה לרכישת המגרש לאחר קבלת היתרי בניה;
והסכם שני היה הסכם "פיקוח בניה" לבניית הבית במגרש שנרכש עד לשלב המפתח, בעלות של 770,000 ₪.

לטענת המבקשת, ההסכם מול מר רונן חסון התייחס ל-19 שלבי בניה שונים, כאשר במועד בו נחתם ההסכם בין המבקשת לבין המשיבה, הסתיים שלב הבניה השישי מתוך 19 השלבים, ועד אותו שלב שילמה המבקשת למר חסון סכום של 384,000 ₪.

המבקשת טוענת, כי בהתאם להסכמות בינה לבין המשיבה, היתה המשיבה צריכה לשלם לה את הסכומים שהמבקשת שילמה עבור המגרש, ועבור שלבי הבניה עד למועד שבו נעשה ההסכם עם המשיבה, וזאת בסך כולל של 1,134,500 ₪, וכן היתה צריכה לשלם לה סכום נוסף של 63,500 ₪, שהינו סכום שהמבקשת נתנה למשיבה על-מנת שזו תוכל לשלם את מס הרכישה.

המבקשת טענה, כי היכרותה עם המשיבה, בטרם חתימת ההסכם ביניהן, היתה על בסיס קשר שהיה קיים בין בנה של המבקשת לבין אמה של המשיבה, וזו הסיבה שהיא הסכימה ליתן למשיבה את אותו סכום של 63,500 ₪, בהאמינה שהמשיבה תקיים הבטחתה ותשיב לה סכום זה.
5. המבקשת טענה בהמרצת-הפתיחה, כי במועד עריכת ההסכם בינה לבין המשיבה, היא הסכימה לכתוב בהסכם, וזאת למראית עין, ומבלי שהמדובר בסכום הנכון שהוסכם, כי הנכס יימכר למשיבה במצבו אז, תמורת סך של 1,050,000 ₪, במקום הסכום האמיתי שסוכם, שהינו 1,134,500 ₪.
הסיבה לכך שבהסכם הכתוב לא צוין הסכום האמיתי, היתה, לגרסת המבקשת, על-מנת שהמשיבה תוכל לקבל מימון של משכנתא בשיעור 75% משווי הנכס.
המבקשת הוסיפה וטענה, כי המשיבה העבירה לה סכום של 787,000 ₪ בלבד, ולא העבירה לה את יתרת הסכום שהיתה צריכה להעביר, העומדת על סך של 411,500 ₪ (ההפרש מהסכום המוסכם בתוספת הסכום של מס הרכישה).

המבקשת טענה, כי המשיבה השלימה את הבניה משלב 7 עד שלב 19, ואת התמורה לכך שילמה המשיבה ישירות לקבלן, מר רונן חסון, אולם המשיבה לא השלימה למבקשת את מלוא התמורה המוסכמת, ובכך הפרה את ההסכם שבין הצדדים.

6. המשיבה טענה בכתב התשובה, כי במועד בו רכשה המבקשת את הנכס, המבקשת התגוררה בדיור מוגן, ורכישת הנכס נעשתה כהשקעה כספית, כעצת בנה של המבקשת, מר אייל ורדי. משנודע לבן אחר של המבקשת - מר דורון ורדי, על רכישה זו, ולאור התנגדותו לרכישה ואולטימטום שהעמיד למבקשת, החליטה המבקשת למכור את הנכס.

לטענת המשיבה, באותה עת בנה של המבקשת, מר אייל ורדי, ואמה של המשיבה, הגב' מזל בן-לולו, היו ידועים בציבור, והם תכננו לגור בבית שיבנה מר אייל ורדי על המגרש, ובהתחשב במערכת היחסים הקרובה שהיתה גם למשיבה עם מר אייל ורדי, היא שוכנעה לרכוש את הנכס.

המשיבה טענה, כי תחילה אמר לה מר אייל ורדי, ששווי הנכס הינו 1,500,00 ₪, אולם בהמשך הוא התחייב לפניה, לאחר שהבהירה לו כי אין לה סכום בסדר גודל כזה, כי המחיר הכולל של העסקה יהיה 1,200,000 ₪, מתוכו 800,000 ₪ ישולמו עבור המגרש והמבנה עד לשלב אליו הגיעה אותה עת, והיתרה תשולם ישירות על-ידי המשיבה לקבלן לצורך השלמת הבניה.

המשיבה טענה, כי לאור הבטחה זו של מר אייל ורדי, היא קיבלה הלוואות בסכום כולל של 1,210,000 ₪. ההלוואות התקבלו מבנק מזרחי, ומהצבא (מקום עבודתה של המשיבה).

המשיבה טענה, כי היא לא חתמה על חוזה כל שהוא מול מר רונן חסון-הקבלן, ורק במועד מאוחר, בספטמבר 2018, היא גילתה בבנק מזרחי חוזה, ובו כתב ידו של מר אייל ורדי, המתיימר להיות חוזה בינה ובין הקבלן מר רונן חסון, הגם שהחתימה על חוזה זה אינה חתימתה.

עוד טענה המשיבה, כי ההסכם בינה ובין המבקשת נערך על-ידי עו"ד אשר בז'רנו, אותו הכירה כמי שייצג את אמה שנים רבות, ואשר עליו סמכה באופן מוחלט.

לטענת המשיבה, ביום בו נחתם ההסכם בינה לבין המבקשת, היא הוזעקה על-ידי עו"ד בז'רנו למשרדו, ושם התבקשה לחתום על ההסכם ועל יפוי-כח, מבלי שקראה אותם קודם לכן.

המשיבה אף טענה, כי למיטב זכרונה היא לא חתמה על דיווח על העסקה לרשויות המס, וזאת בהתייחס לסכום של 63,500 ₪, שהוזכר בהמרצת-הפתיחה.

לטענת המשיבה, המבקשת הפקידה בחשבונה של המשיבה סכום של 63,500 ₪, ובהתאם התבקשה המשיבה להוציא שיק מחשבונה לרשות המיסים בסכום זהה, וזאת לאחר שרשות המיסים לא הסכימה לקבל את התשלום בשיק של המבקשת.

המשיבה אף טענה, כי לא קיבלה העתק מההסכם במועד החתימה, אלא רק כעבור יומיים, ורק אז הסתבר לה ולאמה כי המחיר שצוין בהסכם היה 1,050,000 ₪.

ההנמקה שקיבלה המשיבה מעו"ד בז'רנו היתה, כי הסכום תואם את שווי הנכס על-פי הערכת שמאי, ולכן לא נחתם הסכום שסוכם בין הצדדים, מחשש שרשות המיסים לא תקבל את הסכום הנמוך שהוסכם בין הצדדים.

מעבר לכך, שהמשיבה טוענת שהסכום שצוין בהסכם אינו הסכום שהוסכם בין הצדדים, היא אף טוענת כי תנאי התשלום המפורטים בהסכם לא קוימו בפועל על-ידי הצדדים, וכי ההסכמה היתה שרק לאחר אישור המשכנתא, יועבר סכום העסקה בסכום חד-פעמי מהמשיבה למבקשת, ובהתחשב בכך שקבלת המשכנתא אושרה בסוף ינואר 2017, הרי רק אז שולמה התמורה מהמשיבה למבקשת.

המשיבה אף טענה, כי מעבר לסכום המוזכר בהסכם, ושאינו נכון, הרי הבנק אישר לה הלוואה של 1,140,000 ₪ רק לאחר שהומצא לו אישור, עליו חתם עו"ד בז'רנו בשם המבקשת, ולפיו המשיבה שילמה למבקשת מהונה העצמי סכום של 263,000 ₪ על חשבון התמורה, שכן הבנק אינו נותן הלוואה לפני שיש לו ראיה להון עצמי מסוים, בהתייחס לנכס הנרכש.

המשיבה טענה כי שילמה את מלוא ההתחייבויות על-פי המוסכם באמת בין הצדדים, וכי מעולם לא ביקשה הלוואה לתשלום מס הרכישה, ומלכתחילה סוכם שהמבקשת היא זו שתשלם את מס הרכישה בעסקה.

המשיבה טענה, כי מעבר לסכומים ששילמה למבקשת ולקבלן עבור הבניה, היא שילמה אף סכומים נוספים לצורך קבלת טופס 4 עבור חיבור לחשמל ולמים, וכן שילמה עבור רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, ושילמה סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח.

המשיבה ביקשה כי בית-המשפט ידחה את הבקשה לביטול ההסכם שנערך בתאריך 3/8/16, ולחלופין, ככל שבית-המשפט יקבל את הבקשה לביטול ההסכם, יהא ביטול זה כפוף לחובת השבה של הסכומים ששילמה המשיבה למבקשת ושל הסכומים ששילמה המשיבה לקבלן, מר רונן חסון.

הבקשה
7. בתאריך 19/4/19 הגישה המשיבה בקשה למתן רשות למשלוח הודעה לצד שלישי, למר אייל ורדי לעו"ד אשר בז'רנו.
המשיבה טענה, כי היא תהיה זכאית לשיפוי מאותם צדדים שלישיים.

לטענת המשיבה, מר אייל ורדי הציג עצמו כמי שפועל מטעם המבקשת, בידיעתה ובהסכמתה, והסיכום עמו היה שמחיר הנכס לא יעלה על 1,200,000 ₪, סכום המהווה הזדמנות לרכוש את הנכס במחיר הנמוך משוויו האמיתי.

באשר לעו"ד בז'רנו, הרי זה ידע את תנאי העסקה מאמה של המשיבה, וממר אייל ורדי, ולמרות זאת כתב בהסכם, סכום גבוה מזה שסוכם עליו, ולא שיתף את המשיבה בהליך הכנת ההסכם בטרם חתמה המשיבה על ההסכם.

המשיבה אף טענה כי עו"ד בז'רנו לא יידע אותה כי חלה עליה חובה לשלם מס רכישה בסך של 63,000 ₪.
המשיבה טענה, כי אותה מסכת עובדתית תידרש בתביעת המבקשת ובתביעה של המשיבה כנגד מר אייל ורדי ועו"ד בז'רנו, ועל-כן מתן היתר למשלוח הודעה לצד שלישי, יחסוך משאבים של ניהול הליכים חופפים.

8. המבקשת הגישה בתאריך 29/4/19 תגובה לבקשת המשיבה, וטענה כי יש לדחות את הבקשה למשלוח הודעה לצדדים שלישיים, אשר כל מטרתה הינה להרוויח זמן במקום לברר את התביעה לגופה.

עוד טענה המבקשת, כי הדרך פתוחה למשיבה להגיש תביעה כנגד מי מבין צדדי ג', שהיא תהיה מעוניינת להגיש תביעה נגדו, וכי הטענות אותן היא מעלה כנגד צדדי ג', או מי מהם, אינן רלוונטיות למערכת היחסים ולהסכם שבין המבקשת למשיבה.

כן נטען, כי טענות המשיבה בהתייחס לעו"ד בז'רנו, עניינן בפעילותו כעוד' וביחסי עו"ד-לקוח, ולא במערכת היחסים שבין המבקשת למשיבה.

9. בתשובה לתגובה שהגישה המשיבה בתאריך 7/5/19, נטען כי כל שעל בית-המשפט לבחון הינו האם טענות המשיבה, ככל שתוכחנה, תבססנה עילת תביעה כנגד צדדי ג', והאם המדובר במסכת עובדתית אחת, שמצדיקה את ניהול ההליכים יחדיו, ולא בנפרד.

המשיבה טענה, כי טענותיה כלפי מר אייל ורדי רלוונטיות לאופן ניהול המו"מ עובר לחתימת ההסכם, וטענותיה בהתייחס לעו"ד בז'רנו רלוונטיות לכך שידע את פרטי העסקה, בטרם ערך את החוזה, ולמרות זאת כתב בחוזה מחיר שונה מ המוסכם, מבלי לתאם זאת עם המשיבה.

המשיבה טוענת, כי אם תתקבל טענת המבקשת על-פיה המשיבה הפרה את ההסכם, הרי האחראים להפרת ההסכם הינם מר אייל ורדי ועו"ד אשר בז'רנו.

דיון והכרעה
10. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, מונה שלוש חלופות המצדיקות צירוף צדדים שלישיים לתובענה:
"בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי."

11. תקנה 217(א) לתקסד"א קובעת כי בתובענות אשר לא נפתחו במסירת כתב תביעה, לא ניתן להגיש הודעת צד שלישי אלא רק בהיתר בית המשפט, בזו הלשון:
"בתובענה שלא כאמור בתקנה 216 רשאי בעל דין, תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לו כתב התביעה, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, לבקש מבית המשפט או הרשם רשות ליתן הודעה לצד שלישי במקרים המנויים בתקנה האמורה, כאילו היה נתבע."

(עיין ב-רע"א 9184/10 גיליץ חברה להשקעות בע"מ נ' שמואל אריאלי (15/3/2011), בפסקה 6 וב-רע"א 8644/15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ארנה וייץ ( 21/2/2016) בפסקה 14).

12. מטרת ההליך של הודעה לצד שלישי, הינה לרכז בהליך אחד את ההליכים בעניין מסוים, על כל המשתמע ממנו.

מטרות נוספות של הודעת צד שלישי הן, להכריע במערכת היחסים בין הנתבע לצד השלישי, לחסוך בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעה נפרדת נגד הצד השלישי (ראה אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015), עמ' 792 (להלן: "סוגיות בסדר דין אזרחי").
חיוב הצד השלישי כלפי הנתבע, הוא חיוב על תנאי, והוא מותנה בחיובו של הנתבע כלפי התובע (עיין בדבריו של כבוד השופט כהן ב -ע"א 775/75 צרקלביץ נ' אלרחים אלנבולסי ( 13/5/1976) בפסקה 4).

13. בשונה מהתנאים המפורטים בתקנה 216(1) ובתקנה 216(2) לתקסד"א, בהתייחס למשלוח הודעה לצד שלישי, כאשר מדובר בתביעה לסעד שהוא ברובו זהה לסעד המבוקש, הרי תקנה 216(3) לתקסד"א:
"מרחיבה את קשת המקרים לצורך משלוח הודעת צד ג'. התקנה אינה מחייבת זהות בין הסעדים הנתבעים בכל חזית... ומאפשרת משלוח הודעת צד שלישי גם על-יסוד עילה שאינה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע... באופן זה, מתאפשרת הגשת הודעת צד ג', מקום בו מתעוררת שאלה או פלוגתא משותפת, שראוי להכריע בה במאוחד גם נגד הצד השלישי..."
(עיין ב-ע"א 5222/17 פלוני נ' פלונית ( 26/4/2018) (להלן: "עניין פלונית"), ו האסמכתאות המובאות שם).

14. כנגד המשיבה הועלו טענות, שעניין הפרת חוזה, והסעד שנתבע במסגרת המרצת-הפתיחה הינו ביטול החוזה וביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה מכוח החוזה, תוך השבת הכספים למשיבה כפועל יוצא מביטול החוזה.

זהו הסעד הרלוונטי להמרצת-הפתיחה, בשים לב להחלטה מ-8/4/19, שעניינה מחיקת אותו חלק העוסק בפיצוי המוסכם.

בנסיבות אלה, כאשר הסעדים הנתבעים בהמרצת-הפתיחה הינם כמפורט לעיל, ברור שלא מתקיים הרציונל המפורט בתקנה 216(1) או בתקנה 216(2) למשלוח הודעה לצד שלישי, נותרת השאלה האם האמור בתקנה 216(3) חל באופן המצדיק היעתרות לבקשה למשלוח הודעה לצד שלישי.

15. טענות המשיבה כלפי מר אייל ורדי וכלפי עו"ד בז'רנו, אין מקומן במסגרת המרצת-הפתיחה, ועולה מהן כי הסעדים אותם תוכל המשיבה לתבוע ממר אייל ורדי ומעו"ד בז'רנו הינם סעדים כספיים לכל היותר, וזאת בהתייחס לתמורה שהמבקשת טוענת כי נקבעה בין הצדדים בהשוואה לתמורה הרשומה בהסכם ו/או לתמורה שהמשיבה טוענת כי סוכמה בין הצדדים להסכם, בצירוף לסכום מס הרכישה, וכל פיצוי כספי אחר.
סעדים כספיים אלה הינם בסמכות בית-משפט שלום.

16. הודעה לצד שלישי הינה הליך הנספח לתביעה העיקרית, אולם יש לו גם מאפיינים עצמאיים.
בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית, גובר היסוד העצמאי של ההודעה לצד שלישי, ויש לבחון האם בית-המשפט מוסמך לדון בסעדים הנתבעים במסגרת הודעה לצד שלישי.

לעניין זה עיין ב-ת"א 23612-08-09 מג'יק קרמיק בע"מ נ' עוז גום בע"מ (31/3/2011), וב-ת"א 58376-06-13 האחים אזרד בע"מ נ' עדיאלי בע"מ (6/7/2014).

אזכיר, כי המשיבה, הגב' בן-לולו, בבקשתה למחוק על הסף את התביעה לפיצוי מוסכם, התייחסה לכך שסעד, שעניינו פיצוי כספי בסדר גודל הנתבע בתיק זה, הינו בסמכות בית-משפט שלום, ולא בסמכות בית-משפט מחוזי, ולכן טענה כי המבקשת-הגב' ורדי, צריכה לפצל תביעותיה, ולא לכלול את התביעה הכספית במסגרת המרצת-הפתיחה.

לא ברור מדוע המשיבה סבורה כי לא ניתן לכלול את הסעד הכספי במסגרת המרצת-הפתיחה, אולם ניתן לכלול אותו במסגרת הודעה לצד שלישי, והמשיבה, בבקשת הרשות לשלוח הודעה לצד שלישי, לא טענה כי היא מבקשת בהתייחס לצדדים השלישיים סעד שונה, מאשר סעד כספי, שהינו בסכום שבסמכות בית-משפט שלום (לאור הסכומים המוזכרים בכתבי הטענות) , ושלטענתה צדדי ג' הם אלה שיצטרכו לשאת בנזק שייגרם לה אם ייקבע כי ההסכם הופר הפרה יסודית.

הדיון בהמרצת-הפתיחה הינו בשאלת ביטולו של החוזה מתאריך 3/8/16, כאשר הסעדים הינם סעדים הצהרתיים, והסעדים אותם מבקשת המשיבה, בהתייחס לאותם צדדי ג', שונים לחלוטין, והינם סעדים כספיים, שעשויים לנבוע מסיבות שונות, לרבות בחינת יחסי עו"ד-לקוח.

17. הנני מפנה אף לדבריו של כבוד השופט זמיר ב-בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' בית-המשפט לעניינים מקומיים באריאל ואח' (5/3/01) , המבהיר את ההבדל בין סמכות בית המשפט המוסדרת ב חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לבין סמכות בית המשפט המוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, ובכך שאין ביכולן של ההוראות בתקנות סדר הדין האזרחי לגבור על הוראות המוסדרות בחוק בתי המשפט:
"הסמכות העניינית של בתי-המשפט בישראל קבועה בחקיקה ראשית:
לגבי בתי-המשפט הכלליים - בחוק בתי המשפט;
לגבי בתי-משפט לעניינים מסוימים - בחוקים המקימים בתי -משפט אלה (לדוגמא, חוק בית המשפט לימאות, תשי"ב-1952;
חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995;
חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000).
קביעת הסמכות העניינית של בתי-המשפט בישראל בחוק (להבדיל מחקיקת משנה) משפיעה, כמובן, על התוקף ועל הפרשנות של חקיקת משנה המסדירה אף היא את הסמכות של בתי-משפט אלה, באופן המקנה עדיפות לכללי הסמכות העניינית שנקבעו בחוק.
כך, לדוגמה, נפסק כי הוראה בתקנות סדר הדין, המאפשרת לנתבע להגיש לבית-המשפט שבו הוא נתבע בקשה על דרך של טען ביניים, אין כוחה עמה לאפשר הגשת בקשה כזאת בעניין החורג מגבולות הסמכות העניינית של בית-המשפט לפי חוק בתי המשפט (רע"א 4692/92 בנק הבניה לישראל בע"מ נ' פרי העמק (שימורים וקפואים) 88 בע"מ.
[6]) בהתאם לגישה זאת, נתבע המבקש מבית-משפט בישראל סעד כלפי צד שלישי ניצב בפני קושי אם הסעד או העילה לקבלת הסעד אינם מסורים לסמכות העניינית של אותו בית-משפט. עיקר הקושי נובע מן הפער בין המעמד של הנורמה הקובעת את גבולות הסמכות העניינית של בית-המשפט (חוק) לבין המעמד של הנורמה המסדירה מתן הודעה לצד שלישי (תקנה) (ראו ע"א 817/81 רשות הנמלים בישראל נ' ז'נו.
[7] בפיסקה 18 לפסק-הדין של השופט גולדברג(.
אכן, אלמלא ההבדל במעמד הנורמות לא היה קושי לראות בתקנה המסדירה את מתן ההודעה לצד השלישי דין מיוחד בנוגע לסמכות העניינית, הגובר על הדין הכללי בנוגע לסמכות זאת...
כיוון שכללי הסמכות העניינית של בתי המשפט בישראל נקבעו בחוק, ולא בתקנות, נראה שאין להרחיב את הסמכות העניינית של בית-המשפט באמצעות תקנות." [הדגשות שלי]

18. לאור האמור לעיל, נדחית בקשת המשיבה לשלוח הודעה לצד שלישי.
אין בכך כדי לשלול מהמשיבה לזמן כעדים את אותם אנשים שהינה סבורה כי עדותם רלוונטי ת, על-מנת שבית-המשפט יקבע מה היה ההסכם האמיתי שבין הצדדים, והאם הסכם זה הופר באופן המצדיק ביטולו, כמבוקש בהמרצת-הפתיחה.

19. בכל הקשור לניהול ההליך כהמרצת פתיחה, הרי עניין זה נבחן בהתייחס למורכבות עובדתית, יעילות הדיון, מספר העדים שיש לשמוע, ועוד.
(עיין ב-רע"א 1190/17 קסל נ' אבטן ואח' (20/3/2017)).

20. בענייננו, מטענות שני הצדדים, עולה כי ההסכם שנחתם לא משקף את ההסכמות בעל-פה הן לעניין התמורה והן לעניין אופן ומועד התשלום, ולפחות לכאורה עולה כי הצדדים טוענים לקיומו של חוזה למראית עין בלבד, בהיבטים אלה של התמורה ואופן תשלומה.

מכל מקום, והגם שפעמים רבות, כאשר עולות טענות תרמית או אי-חוקיות, המדובר בעניין שעשוי להיות מורכב עובדתית, הרי אין הכרח שכך יהיה בכל מצב, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
עניין לעניין זה ב-רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (5/2/07).

21. נכון לעת הזו, לא שוכנעתי שהמדובר בתביעה מורכבת מבחינה עובדתית, המצריכה שמיעת עדים רבים, ובין הצדדים אין מחלוקת באשר לנוסח ההסכם שנחתם, ואין מחלוקת באשר לסכומים שהועברו בפועל מהמשיבה למבקשת, ועיקר המחלוקת עניינה שיעור התמורה שהיתה צריכה להיות משולמת, אם בכלל, מעבר לסכום שהועבר בפועל, לרבות תשלום מס הרכישה.
בנסיבות אלה, אין מקום בשלב זה להעברת המרצת-הפתיחה לפסים של תביעה רגילה.

22. בתיק זה קבוע קדם משפט לתאריך 21/5/19.
ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל ורדי
נתבע: עדי בן לולו
שופט :
עורכי דין: