ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד.ד. יושר אספקה טכנית בע"מ נגד חן שלי לבנייה בע"מ :


לפני כבוד ה שופט אמיר סלאמה

מבקשים

  1. ד.ד. יושר אספקה טכנית בע"מ
  2. דניס פרידלנד
  3. דוד צינמדגרשווילי

נגד

משיבים

  1. חן שלי לבנייה בע"מ
  2. אריה חיימוביץ

החלטה

לפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים, שניתנו במעמד צד אחד ביום 7.2.19.

רקע

ביום 15.1.19 הגישה המבקשת מס' 1 (להלן – "יושר"), תביעה כספית על סך 290,000 ₪, כנגד המשיבה מס' 1 (להלן – "חן שלי " ) והמשיב מס' 2 (להלן – "חיימוביץ").

הרקע לתביעה הוא הסכם שנכרת ביום 6.1.19 (להלן – "ההסכם") בין יושר, באמצעות המבקש מס' 2 (להלן – "דניס"), מנהלה ובעל מניות בה, לבין חן שלי, באמצעות חיימוביץ, מנהלה ובעל המניות בה.
במסגרת ההסכם סוכם על העברת הבעלות בעסק השייך לחן שלי (סחר בחומרי בניין), לרבות העברת הפעילות בעסק וציוד בה, ליושר, כנגד סך של 1,400,000 ₪.

אין חולק כי במסגרת ההסכם שילמה יושר לחן שלי מקדמה בסך 350,000 ₪.
אין חולק גם כי ההסכם בוטל ולא יצא אל הפועל (בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים); כי חן שלי לא השיבה ליושר את הסך של 350,000 ₪; וכי יושר עיכבה אצלה, באמצעות דניס והמבקש מס' 3 (להלן – "דוד"), סחורה שהוצאה ממחסי חן שלי (לטענת יושר בע"מ מדובר בסחורה בשווי 60,000 ₪, ואילו חן שלי בע"מ טוענת כי שווי הסחורה עומד על 655,000 ₪).

במסגרת התביעה ביקשה יושר לחייב את חן שלי בהשבת סך של 290,000 ₪ (סכום המקדמה ששילמה, בניכוי שווי הסחורה שעוכב על ידה, כפי שהוערך על ידה).
במסגרת זו ביקשה יושר צו מניעה זמני שיאסור על העברת הפעילות בעסק של חן שלי לאחרים; מבוקשה ניתן לה; ואולם לאחר מכן הסכימה יושרה לביטול הצו, לאחר שהתברר כי העסק נמכר לצד שלישי בשם מוסא מואייד (להלן – "הצד השלישי"), דבר שהיה בבחינה "מעשה עשוי", שייתר, הלכה למעשה, את הצו.

חן שלי וחיימוביץ הגישו תביעה שכנגד, בה ביקשו לחייב את המבקשים כאן בסך של 1,050,000 ₪.
לטענת התובעים שכנגד, המבקשים הם שהפרו את ההסכם; גרמו בהתנהלות קלוקלת להורדת מחיר העסקה; לאחר כריתת ההסכם גמרו אומר לגנוב סחורה ממחסני חל שלי בשווי 655,000 ₪; ובכך גם גרמו לצד השלישי שרכש את העסק לבסוף, להוריד מהמחיר אותו הסכים בשלב ראשון לשלם, סך של 500,000 ₪.
התובעים שכנגד ביקשו לחייב את המבקשים בסך של 655,000 ₪, וסכום נוסף בסך 500,000 ₪ (הסכום שהופחת , על פי הנטען, בעסקה מול הצד השלישי).

עוד טרם הגשת התביעה שכנגד ביקשו חן שלי וחיימוביץ להטיל עיקולים זמניים על נכסים של המבקשים כאן.
ביום 7.2.19 ניתן צו עיקול ארעי, כדלקמן:
ניתנו צוי עיקול ברישום על שני רכבים השייכים לדוד;
ניתנו צוי עיקול ברישום על זכויות דוד בשלוש דירות מגורים, כאשר הצווים הוגבלו לסך של 350,000 ₪;
ניתן צו עיקול ברישום על רכב השייך לדוד.

לאחר מתן הצווים הארעיים, הוגשה התביעה שכנגד, כאמור על סך 1,050,000 ₪.

הבקשה הנוכחית

בבקשה לביטול העיקולים הארעיים נטען כי חן שלי וחיימוביץ הם שהפרו את ההסכם, בכך שכרתו עסקה עם הצד השלישי לאחר ההסכם, דבר שחייב את יושר לבטל את ההסכם.
נטען כי המקדמה ששולמה במסגרת ההסכם, בסך 350,000 ₪, לא הושבה, וכי הטענה לפיה המבקשים הוציאו סחורה בסך 655,000 ₪ נטענה בעלמא וללא כל בסיס.
עוד נטען שהעיקולים שהוטלו "פוגעים קשות בחייהם" של דניס ודוד, שלא לצורך.

לטענת המשיבים, אין חולק כי יום למחרת ההסכם הוצאה ממחסני חן שלי סחורה ע"י המבקשים, אשר נאמדת על ידי המשיבים בסך של 655,000 ₪ (תוך שהם מסתמכים בנדון על מסמכי ספירת מלאי שהוגשו לבית המשפט), ומכאן ברור, כך לשיטת המשיבים, כי המבקשים חייבים לחן שלי כספים בהיקף של מאות אלפי ₪ .
עוד נטען כי ההסכם הופר ע"י המבקשים, דבר שגורר פיצוי מוסכם בסך 350,000 ₪ (תוך הסתמכות על תמליל שיחה שהוצג ע"י המשיבים), הוא הסכום ששולם כמקדמה במסגרת ההסכם, ועל כן ממילא חן שלי אינה חייבת בהשבת סכום זה.
לטענת המשיבים, ביטול הצווים יקשה מאוד על אכיפת פסק דין שיינתן במסגרת התביעה שכנגד.

יש לציין כי הצדדים הסכימו למתן החלטה בבקשה, ללא צורך בקיום דיון במעמדם.

דיון והכרעה

לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

על פי תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי להורות על מתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על סמך ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
מדובר במבחן דומה למבחן הכללי החל ביחס לסעדים זמנים:
קיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התביעה;
מאזן נוחות המטה את הכף לטובת מתן סעד זמני.
הלכה היא כי בין שני אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", וכי מתן סעד זמני כפוף, בין היתר, לשיקולי צדק (לרבות קיום תום לב מצד בעל הדין המבקש את הסעד).

ראיות מהימנות לכאורה

במקרה דנן נעוצה עילת התביעה שכנגד בשני טיעונים עיקריים:
הפרה של ההסכם בידי המבקשים, באופן שגרם לנזק בסך 1,050,000 ₪, והמזכה בפיצוי מוסכם בסך 350,000 ₪.
הוצאת סחורה ע"י המבקשים, שלא כדין, מידי חן שלי, ב שווי 655,000 ₪.

אשר לטענת הוצאת הסחורה, סבורני שקיימות ראיות מהימנות לכאורה, ברמה הנדרשת בשלב זה (וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות ביחס לתוצאה הסופית בנדון).
אין חולק שהמבקשים, או מי מהם, הוציאו סחורה השייכת לחן שלי, וזאת לשיטתם בכדי להבטיח את השבת המקדמה.
בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לשוויה של אותה סחורה – המבקשים טוענים שזה עומד על 60,000 ₪, ואילו המשיבים טוענים לשווי של 655,000 ₪.
טענת המשיבים בנדון נסמכת, לצד עדותו של חיימוביץ (ובמידה מסויימת עדות הצד השלישי?) , על מסמכי ספירת מלאי שהוגשו על ידם (מסמכים שסומנו נ/1).
המבקשים, מאידך, אוחזים במסמך משלהם, שנערך ביום 7.1.19, המצביע, כך לטעמם, על שווי של כ- 50,000 ₪.
מובן כי בכלים המצויים בידי בית המשפט בשלב זה לא ניתן לקבוע מסמרות ביחס לשווי הסחורה , ואולם סבורני כי די במסמכים שהוצגו על ידי המשיבים כדי לבסס, ברמה הנדרשת לשלב בו אנו מצויים, קיומן של ראיות לכאורה בעניין שווי הסחורה שהוצאה (אציין כי כרגע שני המסמכים שהוצגו על ידי שני הצדדים בעניין שווי הסחורה הם שקולים, על פניו, ואין אינדיקציה ממשית בשלב זה מהי ההערכה הנכונה יותר).
ברי כי ככל שיתברר שהמבקשים הוציאו סחורה בסך 655,000 ₪, הרי שגם בהינתן העובדה שחן שלי לא השיבה את סכום המקדמה בסך 350,000 ₪, הם עדיין נותרו חייבים סך של כ- 300,000 ₪ בגין כך (מכאן, אגב, גם נגזר, במידה רבה, הסכום של העיקול הזמני שהוט ל).

אשר לטענת הפרת ההסכם, הרי שבשלב זה לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה מי הפר את ההסכם.
נציין כי אין חולק שיושר הודיעה לחן שלי, בסמוך לאחר כריתת ההסכם, על ביטולה, אם כי בהודעת הביטול לא הועלתה הטענה לפיה עילת הביטול נובעת ממכירת העסק לאחר (על כך יש בפי המבקשים הסבר, ואולם לא ניתן לקבוע בשלב זה מסמרות לגבי נכונותו).
כך או אחרת, לא ניתן לומר שטענת המשיבים להפרה מצד המבקשים היא מופרכת וחסרת כל סיכוי, ולו לכאורי.
אשר לטענת הנזק שנגרם עקב ההפרה, הרי שכאן מהות ומשקל הראיות לכאורה שהציגו המשיבים קטנה לעומת העילה הנוגעת להוצאת סחורה שלא כדין. נציין כי הטענה לפיה הפרת ההסכם מזכה את המשיבים בפיצוי מוסכם של 350,000 ₪ אינו מעוגנת בלשון ההסכם, והיא נסמכת על תמליל שיחה לה היה צד דוד, כאשר קריאה התמליל אינה בהכרח מובילה למסקנה בדבר קיום הסכמה לפיצוי מוסכם שכזה.
הטענה הנוספת לפיה גניבת הסחורה גרמה לכך שחן שלי תסכים להפחית 500,000 ₪ מסכום התמורה לה הסכים בשלב ראשון הצד השלישי, נחזית כמוקשית, ולו רק מפאת העובדה שמדובר, הלכה למעשה, בכפל פיצוי בשים לב לדרישת המשיבים לחייב את המבקשים בשווי הסחורה שלטענתם נגנבה על ידי המבקשים.

סיכומם של דברים, המשיבים הניחו תשתית ראייתית מספקת, בשלב זה, למצער ביחס לטענה של הוצאת סחורה שלא כדין בשווי 655,000 ₪.
לגבי קיום ראיות לכאורה להפרת ההסכם, הרי שמחד קיימות ראיות לכאורה (שוב, במידה הנדרשת בשלב זה) להפרה, אולם מאידך הטענה לזכאות המשיבים לנזק עקב ההפרה היא בעוצמה פחותה בהרבה .

אשר למאזן הנוחות, על המשיבים להראות כי אי הטלת עיקולים תכביד על ביצוע פסק דין.
אכן, טענות המשיבים בנדון היו כלליות למדיי, מבלי להצביע על נתון פרטני אשר מבסס חשש להכבדה שכזו.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שגרסת המשיבים מייחסת למבקשים הוצאה שלא כדי ן של סחורה בשווי של מאות אלפי שקלים, תוך מסירת מידע מוטעה (כך לפחות לשיטת המשיבים) ביחס לשוויה האמיתי, דבר שיכול להצביע על קושי שיהיה למשיבים לגבות מהמבקשים כספים שייפסקו לטובתם (ככל שייפסקו) .
נוסף לכך, המבקשים לא הצביעו על נזק קונקרטי שנגרם או ייגרם להם עקב העיקולים, למעט טענה כללית לפיה "עיקול ביתם ורכביהם יפגעו קשות בחייהם שלא לצורך", כאשר לצד אמירה זו לא הובא הסבר באשר לאופן המיידי של הפגיעה הנטענת.
בהקשר זה יש להוסיף, כי מדובר בעיקולים ברישום בלבד, על כלי רכב ודירות שלא נטען לכך שהטלתם מכבידה על מימושם, דבר הפועל לרעת המבקשים בהיבט של מאזן הנוחות.

בשים לב למכלול השיקולים המפורט לעיל, ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה, נכון לעת זו, לטובת המ שיבים, אם כי לא במידה משמעותית.

לאור האמור, אין מקום, נכון לעת זו, להורות על ביטול העיקולים כמבוקש.
עם זאת, במידה ויחול שינוי מהותי במצב, לרבות ביחס למאזן הנוחות, פתוחה בפני המבקשים הדרך לבקש מחדש את ביטול העיקולים.

סוף דבר

הבקשה לביטול העיקולים הארעיים נדחית.

בנסיבות העניין, הוצאות הבקשה תישקלנה בתום ההליך.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ד.ד. יושר אספקה טכנית בע"מ
נתבע: חן שלי לבנייה בע"מ
שופט :
עורכי דין: