ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רעיה לוי גודמן נגד בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ :

לפני כבוד ה שופט מיכאל קרשן

התובעת

רעיה לוי גודמן

ע"י ב"כ עו"ד אזולאי מור ועו"ד שחר סקופ

נגד

הנתבעת

בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שחר אבדר

פסק דין

תביעה בגובה 20,583 ₪ לתשלום דמי ביטוח.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובעת התקשרה עם הנתבעת ביום 21.6.2016 בהסכם (להלן – " ההסכם") לשכירת רכב מסוג ניסאן מיקרה מ"ר 1980233 (להלן – " הרכב"). במעמד השכירות רכשה התובעת מן הנתבעת כיסוי ביטוחי לנזק שיכול שייגרם לרכב בתקופת השכירות (להלן – " הביטוח"), בהשתתפות עצמית בגובה 800 ₪.

ביום 23.6.2016 בשעות הבוקר נגרם נזק לרכב בסמוך לבית התובעת בבית זית. במקום ללחוץ על דוושת הבלם לחצה התובעת בטעות על דוושת הגז וכתוצאה מכך פגעה בגדר אבן ובשער המוצבים בחצר ביתה (להן – " האירוע"). כתוצאה מן האירוע נגרם לרכב נזק שעיקרו בגחון (ראו חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה).

הנתבעת גבתה מן התובעת את מלוא דמי הנזק – 19,083 ₪ .

הנתבעת סירבה לשפות את התובעת משום העובדה שהנזק נגרם למרכב התחתון של הרכב.

ההסכם והביטוח
ההסכם בו עסקינן הוא עמוד מודפס אחד שהפיקה הנתבעת. משום מרכזיותו של ההסכם לדיון בתביעה זו, ראיתי לנכון להביאו כאן בצורתו המקורית (וכפי שיתבהר מיד – במלוא קלונו) :

דיון
בישיבה המקדמית סברתי, וכך סברו גם הצדדים, כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית ונדרשת רק הכרעה משפטית. לפיכך בקשו הצדדים להגיש סיכומים וכך הוחלט. אלא, שהערכה מוקדמת זו התבדתה עם הגשת הסיכומים והתברר כי קיימות גם מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. לפיכך הוחלט לקיים ישיבת הוכחות, בה העידו התובעת ומר שחר אבדר – נציג הנתבעת.

הנתבעת סבורה כי נוסח ההסכם משחרר אותה משיפוי התובעת בגין דמי הנזק בהם נשאה במקרה דנן. היא דחתה את תביעת התובעת בהסתמך על סעיף 2 להסכם (ראו מכתב הנתבעת מיום 5.7.2016 שצורף לכתב התביעה).

טענה זו של הנתבעת יש לדחות בשתי ידיים, וזאת מן הטעמים שיובאו להלן (כל אחד בנפרד ובוודאי בהצטברם של טעמים אלה) :

א. פרשנות ההסכם
סעיף 2 להסכם קובע כדלקמן:

"סעיפי הביטוח אינם מכסים פגיעה ו/או נזק, מכל סיבה שהיא, למרכב התחתון של הרכב, גלגלים שמשות גניבה או אובדן של חפצים אישיים, ונזק שאינו תאונתי".

השאלה הראשונה בה יש לדון היא מהו, לצרכי הביטוח שרכשה התובעת, נזק ל"מרכב התחתון" של הרכב.

עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מעלה כי באירוע בו עסקינן נגרמו לרכב שני סוגים של נזקים: נזק בשווי 4,250 ₪ לפני מע"מ סביב הרכב, שבוודאי אינו עולה כדי נזק למרכב התחתון (ולא ברור מדוע ראתה עצמה הנתבעת משוחררת משיפוי התובעת בגינו) ; ו"נזקי גחון הרכב" בשווי 11,559.85 ₪ לפני מע"מ (עבודה וחלפים).

הנתבעת יצאה מנקודת הנחה כי כל נזקי גחון הרכב שמצא השמאי עולים כדי נזק למרכב התחתון של הרכב, ולא היא.

לא אחת נפסק על ידי בתי המשפט, ביחס לטענות חברות השכרת רכב לקיומו של סייג לתחולת ביטוח במקרים דומים, שפגיעה ב"מרכב התחתון" של הרכב משמעה פגיעה בשלדת הרכב, בלשון הבריות – "השאסי" [ת"ק (י-ם) 2336/03 עמוס נ' דומיקאר בע"מ (29.7.2004); ת"א (קריות) 1175/06 אליש נ' באדג'ט – דומיקאר בע"מ (2.1.2008); ת"א (שלום ת"א) 23496/02 דומיקאר בע"מ נ' וונדר (22.3.2004); תא"מ (שלום ת"א) 14417-09-10 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' גדליה (11.1.2014) , להלן – " עניין שלמה תחבורה"; ת"ק (י-ם) 58372-12-16 ולרשטיין נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (31.7.2017) ].

אין לדעתי כל בסיס לפירוש רחב יותר, כטענת הנתבעת. לא רק שיש להחיל כאן את כלל הפרשנות נגד המנסח מקום בו קיים חוסר שוויון כה מהותי בין הצדדים, עניין לנו גם בחוזה שאין מחלוקת בדבר היותו חוזה אחיד (עמ' 8 שורה 7 לפרוטוקול) . במקרים מעין אלה אין מקום לפרשנות מצמצמת לאחריות החברה המנסחת.

אילו כוונת הסעיף הייתה להוציא מכלל הביטוח את כלל החלקים שנמצאים מתחת לרכב, היה צריך לכתוב זאת במפורש. כך לא נעשה במקרה דנן.

בענייננו, מחוות דעת השמאי עולה כי נעשו עבודות והוחלפו חלקים שלא ניתן לשייכם למרכב תחתון. כך, למשל, הוחלפו צמיגים, בלמים, חישוקים וצלחות. אין אפוא בסיס לסברת הנתבעת כי הנזק נגרם למרכב התחתון של הרכב ולכן עומד לה פטור מאחריות ביטוחית .

זאת ועוד. עיון מקרוב בסעיף 2 להסכם מלמד כי חברת השכרת הרכב ביקשה להגן על עצמה מ פני סוגי נזק שעלולים להיגרם לכלי הרכב המושכרים על ידה כתוצאה מהתנהגויות שאינן טבעיות לנהיגה רגילה בכבישים: הביטוח אינו מכסה גניבה או אובדן של חפצים אישיים, נזק שאינו "תאונתי" וגם נזק למרכב התחתון של הרכב.

בהינתן מכנה משותף זה, פרשנות סבירה וטבעית של הפטור בו עסקינן היא שנזקים למרכב התחתון אינם נכללים בביטוח רק כאשר נגרמו כתוצאה מנסיעה בלתי שגרתית ובלתי מתאימה לסוג הרכב , כגון נסיעת שטח ברכב שאינו מותאם לכך.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם גרסתה המהימנה של התובעת בעדותה לפניי, כי לאחר התאונה נאמר לה על ידי נציגה של הנתבעת שאין כיסוי למרכב תחתון בנסיעת שטח (עמ' 4 שורות 28-23 לפרוטוקול) . זו גם הסיבה שבמכתב ששיגר בא כוחה של התובעת לנתבעת טרם הגשת התביעה נאמר כי לעמדתו כוונת חברת השכרת הרכב הייתה להחריג נזקים למרכב התחתון שנגרמו מנסיעה בשטח.

פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם גרסת נציג הנתבעת מר אבדר , שאישר בעדותו כי אם הנזק למרכב התחתון של הרכב היה נגרם כתוצאה מתאונה בין שני כלי רכב, לא היה מקום לתחולת הסייג (עמ' 6 שורה 23 – עמ' 7 שורה 1 לפרוטוקול). כיוון שהמונח "תאונת דרכים" כולל ברגיל גם תאונות עצמיות, עמדה זו של נציג הנתבעת הגיונית רק אם תתקבל הפרש נות לפיה נזק למרכב התחתון לא יכוסה רק אם נגרם בנסיעה בלתי שגרתית, כגון נסיעת שטח ברכב שאינו מותאם לכך.

אשר על כן אני קובע כי אותם נזקים שנגרמו לחלקו התחתון של הרכב במהלך האירוע אינם נזקים ל"מרכב התחתון" של הרכב. אלו הם נזקים תאונתיים רגילים והביטוח שרכשה התובעת מהנתבעת מכסה אותם.

ב. תנאי מקפח בחוזה אחיד
אין חולק כי ההסכם הוא חוזה אחיד. משכך חל עליו חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן – " חוק החוזים האחידים").

סעיף 3 לחוק החוזים האחידים קובע כי בית המשפט יבטל או ישנה תנאי בחוזה אחיד שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, "משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות" (להלן – " תנאי מקפח". ראו גם סעיף 19 לחוק החוזים האחידים).

סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים קובע חזקת קיפוח ביחס לתנאי "הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי".

מכל אותם טעמים שהוזכרו לעיל, פשוט בעיניי שככל שסעיף 2 להסכם התיימר לסייג את הביטוח שרכשה התובעת מן הנתבעת באופן שכל נזק למרכב התחתון של הרכב לא ייכלל במסגרת הביטוחית, הרי זהו סיוג בלתי סביר של האחריות המוטלת על מבטח במכלול נסיבות העניין והחוזה (ראו והשוו עמדת בית משפט השלום בתל אביב בעניין שלמה תחבורה, פסקה 36).

מן הראוי לשוב ולהדגיש בהקשר זה כי, גם לגרסת נציג הנתבעת עצמו, ישנן נסיבות בהן ההחרגה לא תחול. עניין זה מחדד ומחזק את המסקנה כי הסייג בסעיף 2, במשמעותו הלשונית הפשוטה, אינו סביר כלל.

חזקת הקיפוח שקמה נגד הסעיף במקרה דנן לא נסתרה. בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק החוזים האחידים, החלטתי לשנות את התנאי המקפח שבחוזה האחיד של הנתבעת כך שיחול רק במקרים בהם הנזק למרכב התחתון נגרם כתוצאה מנהיגה בלתי שגרתית ובלתי מתאימה לסוג הרכב, כגון נסיעה בשטח ברכב שאינו מותאם לכך.

ג. הגנת הצרכן
התובעת שכרה את הרכב מן הנתבעת במסגרת הפניית המוסך בו תיקנה את רכבה הפרטי. השכירות הייתה בת יומיים.

התובעת העידה כי במשרדי הנתבעת פגשה את מר אבדר המוכר לה משנות ילדותה. היא אמרה לו כי היא מעוניינת להיות "מכוסה בכל". מר אבדר אמר לה שאם תוסיף משהו ההשתתפות העצמית תהיה קטנה. התובעת הסכימה ומר אבדר אמר לה שהיא מכוסה בכל.

מר אבדר אישר בעדותו שהתובעת שוחחה עמו. לדבריו הסביר לתובעת שבהשכרת רכב יש השתתפות עצמית במקרה של תאונה ויש נזקים שחברת ההשכרה לא מכסה: גניבות אישיות של רכוש מתוך רכב, מרכב תחתון, צמיגים ושמשות. לדברי מר אבדר נתן לתובעת הסבר מפורט.

לאחר ששמעתי את העדים החלטתי להעדיף את עדותה של התובעת על פני זו של מר אבדר. עדותה של התובעת הייתה פשוטה ומשכנעת. האמנתי לה כאשר העידה כי היא אדם שאוהב שקט ולכן הייתה מוכנה לקנות ביטוח וכן שנאמר לה שהיא מכוסה בכל. אציין כי גרסה זו בהחלט תואמת את התנהגותו הטיפוסית של שוכר רכב לתקופה קצרה. לעומת זה, גרסתו של מר אבדר, כי הסביר לתובעת במפורש את כל תנאי ההסכם לרבות העובדה שנזק למרכב התחתון אינו מכוסה, נראית לי כזו שנבראה בדיעבד, לצרכי המשפט.

התובעת סברה אם כן כי היא "מכוסה בכל", ובכל זאת חתמה על הסכם ובו החרגה משמעותית. על פני הדברים ברור כי עשתה כן משום שהנתבעת לא עמדה בחובת הגילוי המוגברת המוטלת עליה כמנסחת של חוזה אחיד.

התובעת היא "צרכן" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – " חוק הגנת הצרכן"). זאת משום שקיבלה שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי.

סעיף 4(1) לחוק הגנת הצרכן מחייב עוסק לגלות לצרכן כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של השירות. סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן יוצק תוכן קונקרטי לחובת גילוי זו כאשר עסקינן בחוזים אחידים באמצעות הסמכת שר התעשיה, המסחר והתיירות, לקבוע בתקנות הוראות לעניין גודל האותיות בחוזה אחיד.

השר התקין תקנות כאמור: תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), התשנ"ה-1995 (להלן – " התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד, למעט האות "י", יהיה 2 מילימטרים.

עיון מקרוב (מקרוב מאוד) בתנאים העיקריים בהסכם מלמד כי גודל האותיות בכל אחד מסעיפי ההסכם אינו עולה על מ"מ אחד – 50% פחות מהגודל המזערי המותר.

הנתבעת הפרה אפוא את הוראת תקנה 2 לתקנות וכן את סעיף 4(1) לחוק הגנת הצרכן המחייב אותה לגלות למתקשרים עמה בחוזי השכרת רכב כל מידע תכונה המפחיתה באופן משמעותי מערכו של הביטוח.

הדרך להבטיח גילוי כזה היא הבלטת הסייגים, אלא שהנתבעת דווקא החביאה אותם באמצעות רישומם באותיות זערוריות, בינות לסעיפים אחרים. במקרה דנן הגדילה הנתבעת עשֹה וכלאחר יד, במהלך שאין לפרשו אלא כזלזול מוחלט בחובתה לגלות פרטים מהותיים בעסקה, הדפיסה כיתוב אחר על גבי חלק מהותי מסעיף 1 להסכם (שאינו מעניינה של תביעה זו). נציג הנתבעת, מר אבדר, העיד לפניי שאף הוא אינו יכול לקרוא את מלוא המופיע בסעיף 1 להסכם כתוצאה מהדפסה רשלנית זו.

אכן, כפי שכבר נפסק, "כתיבת הוראות מהותיות בחוזה באותיות קטנות, הנסתרות מעיני הצרכן, מהווה הטעיה – הטעיה מהותית" [ת"א (שלום ת"א) 124755/00 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דהן (1.11.2004), פסקה 25 לפסק הדין; עניין שלמה תחבורה, פסקה 37].

התרופה להפרה זו שהפרה הנתבעת את חובתה לגלות למתקשרים עמה בהסכמי הביטוח במסגרת השכרת רכב היא ביטול הסעיף האמור בהסכם הביטוח.
התוצאה
מכל אחד מן הטעמים שהובאו לעיל דין התביעה להתקבל. על הנתבעת להשיב לתובעת את דמי הנזק שנגרמו לרכב באירוע בו עסקינן, בניכוי דמי ההשתתפות העצמית בסך 800 ₪, ובסך הכול: 18,283 ₪. כמו כן הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 1,000 ₪ בגין השחתת זמנה ועוגמת הנפש שהסבה לה. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה – 754.37 ושכ"ט עו"ד בגובה 4,000 ₪.

הסכומים המנויים למעלה ישתלמו על ידי הנתבעת תוך 30 יום.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ט, 07 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רעיה לוי גודמן
נתבע: בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: