ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טינטין פצ'חזדה נגד סטפניה קליין :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' נילי מאיר

התובעת
טינטין פצ'חזדה
ע"י ב"כ עו"ד דוד מזור

הנתבעות
1. סטפניה קליין
ע"י ב"כ עו"ד איריס ברנד

2. מדינת ישראל – משרד הביטחון
ע"י ב"כ עו"ד תמר שריאל

פסק דין

1. השאלה העומדת לדיון בתובענה זו היא האם יש להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח, דן קליין ז"ל ( להלן – המנוח), שהיה נשוי לנתבעת מס' 1, וזאת בהקשר של זכאות לקצבת שארים מהנתבעת מס' 2.

2 רקע עובדתי:
א. המנוח והנתבעת מס' 1 (להלן – קליין), נישאו זה לזו בשנת 1972.
ב. המנוח היה אזרח עובד צה"ל.
ג. החל משנת 1996 ובמהלך השנים לאחר מכן, המנוח וקליין ניהלו הליכים בבית הדין הרבני.
ד. ביום 8.11.1998 המנוח וקליין הגיעו להסכם לשלום בית, שכלל גם הסכמות למקרה שתתרחש פרידה בין בני הזוג.
ה. בסופו של דבר, המנוח וקליין נפרדו. על פי פרוטוקול בית הדין הרבני מיום 3.12.2009, המנוח העיד שעזב את הבית בשנת 1994, בשנים 1998 עד 2003 חזר להתגורר עם קליין, אך לאחר מכן שב ועזב את הבית. גם קליין ציינה באותו פרוטוקול שמשנת 2003 המנוח עזב את הבית.
ו. ביום 24.7.12 החליט בית הדין הרבני הגדול לאשר את החלטת בית הדין הרבני האזורי, שנתן היתר למנוח " לשאת אישה על אשתו באופן עקרוני".
ז. המנוח פגש את התובעת כאשר עבדה בבית אבות שבו אמו של המנוח שהתה.
ח. ביום 6.10.08 נחתם בין התובעת ובין בית האבות, מעסיקה, הסכם בקשר לחוב של המנוח בגין מגורי אמו במקום. על פי ההסכם, "טינה תשלם את כל כספי הפיצויים המגיעים לה מעבודתה בבית האבות לטובת החוב של דני קליין".
ט. המנוח נפטר ביום 11.11.2012.
י. במועד הפטירה, המנוח היה בן 65 שנים, ושהה בפרישה מוקדמת.
יא. התובעת טיפלה בסידורי הפטירה של המנוח, קיימה את טקס הלוויה ובכלל זה נשאה בהוצאות המצבה על קברו של המנוח ופרסמה מודעת אבל, בה צוינה " בת זוגתו".
יב. לאחר פטירת המנוח, התנהלו מגעים בין התובעת ובין בנה של קליין ( בשם אמו), באמצעות באי כח, בעניין עזבונו של המנוח. הוחלפו טיוטאות הסכם, אך בסופו של יום לא נחתם הסכם בין הצדדים.
יג. ביום 10.2.13 ניתן צו ירושה לפיו קליין ובנה הם יורשי המנוח.
יד. ביום 12.9.13 בנם היחיד של קליין ושל המנוח, מר גיל קליין, הגיש עבור אמו בקשה לקצבת שארים ממשרד הביטחון. בבקשה צוין כי " הנני מצהיר כי לא ידוע לי על שארים או יורשים נוספים" (המילים " לא ידוע לי" הוקפו בעיגול).
טו. ביום 25.9.13 אישרה הוועדה לביטוח מקיף במשרד הביטחון את תשלום פנסיית השארים לקליין, מיום 1.12.12.

3. השתלשלות דיונית
א. התובענה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה רק כנגד קליין, לסעד הצהרתי לפיו התובעת היא הידועה בציבור של המנוח ועל כן היא " זכאית לכלל הזכויות ממבטחים, ביטוח לאומי, משרד הביטחון, להם זכאית זוגתו על פי הגדרתה במוסדות אלה של המנוח".
ב. בהחלטה מיום 29.9.16 בית המשפט לענייני משפחה העביר את התובענה לבית דין זה.
ג. בהחלטה מיום 9.10.16 נקבע כי יש לצרף להליך את המוסד לביטוח לאומי, את קרן מבטחים הוותיקה ( בשמה המדויק – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ בניהול מיוחד, להלן – מבטחים) וכן את משרד הביטחון.
ד. התובעת הודיעה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בה כידועה בציבור של המנוח ( אישור מיום 21.11.16, נספח 4 לתצהיר התובעת). משום כך בוטלה ההחלטה על צירופו להליך ( החלטה מיום 22.11.16).
ה. בהתייחס לתביעות כנגד מבטחים ומשרד הביטחון - תחילה ניתנה הודעה מטעם המדינה, לפיה מאחר שהמנוח היה אזרח עובד צה"ל אשר בוטח במבטחים לפי הסכם 66, יש למחוק את התביעה כנגד המדינה ולהותיר על כנה את התביעה כנגד מבטחים. לאחר שניתן פסק דין ( על יסוד הסכמת התובעת) למחיקת התובענה כנגד המדינה, מבטחים הודיעה שהיא מותירה את ההכרעה בסוגיית מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח, לשיקול דעת בית הדין ( בשלב מאוחר יותר נטען שההודעה הוגשה בטעות). סמוך לאחר מכן, מבטחים הודיעה שאינה צד דרוש להליך, מאחר שעל פי הסכם 66 אזרחים עובדי צה"ל בוטחו אצלה בפנסיית יסוד בלבד ואילו משרד הביטחון הוא האחראי לתשלומי קצבת נכות וקצבת שארים.

משניתנו שתי הודעות שאינן מתיישבות זו עם זו, נקבע שלישיבת הקד"מ יתייצבו נציגי המדינה ונציגי מבטחים.

בדיון מיום 7.3.17 הוסכם שהתביעה כנגד מבטחים תמחק ותוותר על כנה התביעה כנגד המדינה ( משרד הביטחון).

ו. רק לאחר ישיבת הקד"מ הוגש כתב הגנה מטעם מדינת ישראל – משרד הביטחון, הנתבעת מס' 2.

ז. בישיבת ההוכחות הראשונה נחקרו רק עדי התובעת – התובעת, בתה, גב' ויקטוריה גרמן ( להלן – גב' גרמן או הבת) וחתנה, מר אלכס גרמן ( להלן – מר גרמן או החתן). קליין לא התייצבה לדיון בשל אשפוז.

ח. בישיבת הוכחות שניה העידו קליין ובנה.
בתום הישיבה ביקשה התובעת לזמן את עו"ד באשי שייצג את קליין ואת בנה במו"מ מול התובעת, בקשר לעזבונו של המנוח.
בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.5.18.

ט. בישיבת הוכחות שלישית נחקרה בחקירה נגדית גב' אנה בונדרקו, רמ"ד שכר ופנסיה במרכז תע"צ.

י. התובעת וקליין הגישו סיכומיהן בכתב ( התובעת גם הגישה סיכומי תשובה), אך המדינה לא הגישה סיכומים מטעמה.

4. להלן תמצית טענות הצדדים:
א. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה ולהכיר בה כידועה בציבור של המנוח מיום פטירתו, וזאת מאחר שהיא קיימה משק בית משותף על המנוח, גרה איתו במשך 13 שנים, לרבות בשנה האחרונה לחייו, סעדה אותו עד לשעתו האחרונה ודאגה לכל סידורי הקבורה שלו.

התובעת ביקשה לקבל את העדויות מטעמה, הפנתה לדו"ח שנתי ממבטחים בו היא צוינה כבת זוגו של המנוח והצביעה על פרכות וסתירות בעדויות מצדה של קליין.

ב. לטענתה של קליין, יש לדחות את התביעה, מאחר שעל פי ההסכמים שנחתמו בינה ובין המנוח, הם חזרו ל"שלום בית" ועל כן קליין זכאית למחצית מכלל זכויותיו של המנוח, ללא קשר לתקנון כזה או אחר. קליין הפנתה לפרוטוקול מבית הדין הרבני משנת 2009 בו המנוח השיב בשלילה לשאלה אם יש אשה אחרת שהוא מקיים איתה מערכת יחסים, לרבות " מטפלת של אמך". עוד טענה כי למרות שמעת לעת נפרדו, הרי שתמיד חזרו לגור זה עם זו.

קליין טענה שמצבה הכלכלי בכי רע, כי המנוח שכנע אותה למשוך את כל כספי הפנסיה משני מקומות עבודה שלה וכי בלעדי קצבת השארים, היא לא תוכל להתקיים רק מקצבאות הביטוח הלאומי.

בנוסף טענה שהתובעת הציגה ראיות דלות מאוד, שעיקרן מהתקופה הסמוכה לפטירתו של המנוח והדבר אינו מתיישב עם גרסת התובעת לפיה התגוררה עם המנוח במשך 13 שנים. כמו כן, לא העידו שכנים שהכירו את התובעת כבת זוג של המנוח ואין למעשה ראיות לחיי שיתוף. על כן יש לדחות את גרסתה של התובעת.

ג. כאמור, לא הוגשו סיכומים מטעם המדינה. עמדת המדינה שפורטה בכתב ההגנה היא ששאריו של אזרח עובד צה"ל שיצא לפרישה מוקדמת ונפטר במהלך תקופה זו, זכאים לפנסיית שארים המשולמת על ידי משרד הביטחון. מאחר שהוגשה בקשה לקצבת שארים על ידי בנו של המנוח, עבור קליין, ובה צוין שלא ידוע על שארים או יורשים נוספים, הבקשה אושרה מיום 1.12.12. המדינה אישרה שבשל כשלים במשרד הביטחון, לא נבדקה התאמתה של קליין להגדרה של ' אלמנת מבוטח' בתקנון האחיד.

בנוסף נטען שאם התובעת תוכר כידועה בציבור של המנוח, ויוכח שקליין לא היתה זכאית לקצבת שארים ממערכת הביטחון, הרי שמעבר לזכאותה לקצבת שארים מהמועד שייקבע בפסק הדין, התובעת זכאית לפדות את קצבת השארים ממועד הפטירה. בנסיבות שנוצרו, היות ומשרד הביטחון שילם את קצבת השארים לקליין, על פי עמדת המדינה, התובעת תצטרך להיפרע ישירות מקליין.

המסגרת המשפטית
5. בהתאם להחלטת ממשלה והסכם 66, מערכת הביטחון נכנסת לנעליה של מבטחים ומשלמת קצבת שארים לשאריהם של אזרחים עובדי צה"ל בהתאם להוראות התקנון האחיד (להלן – התקנון). החלטה זו באה על רקע העובדה כי אזרחים עובדי צה"ל בוטחו במבטחים רק בפנסיית יסוד. הסכם 66 והחלטת הממשלה משלימים למעשה את מעטפת הביטחון הסוציאלי של אותם עובדים, כך שזו תכלול גם זכאות לפנסיית נכות ולפנסיית שארים.

"בת זוג" מוגדרת בתקנון האחיד כך:

"אחת משתי אלה –
אשתו של מבוטח או פנסיונר
מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך."

"אלמנת מבוטח" מוגדרת כך:
"בת זוג של מבוטח ביום בו נפטר, ובלבד שגרה עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או שגרה עימו באותו המועד ויש להם ילד משותף. לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב המבוטח בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת."

6. ב"כ התובעת הצהיר בדיון קד"מ מיום 7.3.17 ( עמוד 2 שורות 23- 24) שההליך כאן הוא בנושא הפנסיה ממשרד הביטחון וכבת זוגו של המנוח ואין סעדים נוספים בהליך.

כך גם נקבע בהחלטה מיום 9.5.18:
"הסוגיה המרכזית בהליך זה היא מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח, מר דן קליין ז"ל."

7. בעב"ל ( ארצי) 59685-06-18 עסילה – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, 24.3.19, חזר בית הדין הארצי על ההלכה הפסוקה בשאלת הגדרת מעמדה של אשה כ"ידועה בציבור", כדלקמן:

"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (דב"ע נג/7- 6 בטר - קג"מ, פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97 /37- 6 פוגל - מבטחים פד"ע לב' 372 עמ' 376).

דברים דומים נפסקו גם בעב"ל ( ארצי) 4736-10-16 המוסד לביטוח לאומי – דאר, 28.4.16, המוזכר בהחלטה מיום 9.5.18. היינו כי לשם הכרעה בתובענה, על התובעת להראות שהתקיימה בינה ובין המנוח " מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל" וכן יש להוכיח שבני הזוג ניהלו משק בית משותף " כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים".

8. העדויות מטעם התובעת היו עקביות, מהימנות ועשירות בפרטים. גם אם נלקחת בחשבון העובדה כי מדובר בשלושה בני משפחה קרובים, הרי שמשילוב כל שלוש העדויות מצטיירת תמונה אחת ברורה לגבי אופי חיי הזוגיות שבין התובעת ובין המנוח, לאורך השנים.

טרם שנפנה לתאר את העולה מעדויות אלה, ראוי לציין כי בניגוד לרושם שהותירו עדויות התובעת, הרי שעדותה של קליין היתה מבולבלת ולא קוהרנטית כלל. קליין לא זכרה את האמור בתצהירה, מסרה תשובות שתוכנן הפוך מהנטען בתצהירה וניכר היה שבאת כוחה עושה כל שביכולתה על מנת לרענן את זכרונה של קליין, אך ללא הועיל.

כך למשל, בניגוד לעולה מהפרוטוקול מבית הדין הרבני, קליין הכחישה שהיו תקופות שבהן היא והמנוח נפרדו והוא חי איתה ( עמוד 29, שורות 5 – 8). תשובותיה לגבי הליכי הוצל"פ כנגד המנוח היו מבולבלות ( עמוד 32, שורות 10 – 13). קליין גם הכחישה שחתמה על התצהיר מטעמה ( ר' בעמוד 29 לפרוטוקול החל משורה 28 ועד עמוד 30, שורה 28).

בנוסף ובניגוד למתואר בתצהירה של קליין ( סעיפים 24, 33 לתצהירה), שם נטען שלא ידעה על מועד ההלוויה של המנוח, בחקירתה הנגדית בבית הדין טענה שהיתה לצדו של המנוח בבית החולים בעת פטירתו ( עמוד 34, שורה 13 עד עמוד 35, שורה 11).

למרות סתירות משמעותיות אלה בגרסתה העובדתית של קליין, מתוך דברים שאמרה ניתן למצוא חיזוק לטענתה של התובעת לפיה המנוח לא התגורר עם קליין, אלא עם התובעת, ודאי שלכל הפחות בשנתיים האחרונות לחייו. כך, בעיצומה של החקירה הנגדית, לאחר שטענה שהמנוח התגורר איתה ולא עזב לתקופות ארוכות, קליין הודתה ש"היו לו שתי כתובות", אם כי הסבירה זאת בצורך של המנוח להתגורר במקום עם מזג אוויר נוח, בשל מצבו הרפואי ( עמוד 33, שורות 5- 8). במובלע מתשובותיה ניתן להסיק שלא היה קשר מהותי בין השניים בתקופה בה המנוח התגורר בזיכרון יעקב (" ככה אנחנו דיברנו בטלפון כל הזמן"). קליין לא ידעה מה כתובתו של המנוח בזיכרון יעקב ואף לא היתה שם ( שמעה מבנה שהתובעת נמצאת במקום).

בסופו של דבר, למרות הכחשות, קליין אישרה שבשנתיים האחרונות לחייו, המנוח התגורר בזיכרון יעקב, כי הקשר ביניהם התמצה בשיחות טלפון, וכאמור - היא כלל לא ידעה מה כתובתו של המנוח בזיכרון יעקב ( עמוד 3 שורה 17 עד עמוד 34 שורה 12):

"ש. איפה היה גר בזיכרון יעקב?
ת. לא יודעת.
...
ש. וגיל כתב שם [ בבקשה לצו ירושה – ד.ו.] שדן גר בזיכרון יעקב ולא רשם את הכתובת?
ת. בסוף החיים הוא גר בזיכרון יעקב.
ש. אבל את אמרת שהוא גר אצלך ורק חודשיים היה בזיכרון יעקב?
ת. לא היו לו זמנים מוגדרים. לקראת סוף החיים היה חולה. מאוד.
ש. כמה זמן גר שם בסוף החיים? סוף החיים זה 5 שנים או שבוע? למה את מתכוונת?
ת. היה חולה מאוד וגם כמעט סיים את.. ז"א, הוא הלך לבית חולים.
ש. אני שואל בסוף החיים הוא גר בזיכרון יעקב. כמה זמן זה היה?
ת. די הרבה זמן מפני שהוא היה חולה והיה זקוק לשקט לאוויר צח, ובסוף ככה עם הזמן הא דם היה מתעלף ואז לקחו אות ולבית חולים בחיפה. אין קוראים לו, בי"ח צבאי.
ש. כשאת אומרת די הרבה זמן, לכמה שנים את מתכוונת?
ת. יכול להיות שנתיים.
ש. ואיפה את גרת בשנתיים האלה?
ת. בכפר יונה. דיברנו בטלפון. נפגשנו לפעמים כשהוא הרגיש טוב.
ש. ז"א שבשנתיים האחרונות את גרת בכפר יונה, והוא גר בזיכרון?
ת. כן. מה זה רלבנטי? למה אתה חותר?

9. אשר לעדות בנה של קליין, מר גיל קליין, למרות שכלל לא הזכיר בתצהירו תקופות בהן הוריו לא חיו זה עם זו, אלא ציין בלקוניות שאביו " בדק כמה דירות" עד שהתמקם בזיכרון יעקב ( ללא ציון הסיבה לכך), בתשובותיו בחקירתו הנגדית אישר שאביו התגורר בזיכרון יעקב וכי " הוא היה מגיע לאמא שלי מדי פעם" (עמוד 40, שורה 4). בחלק האחרון של עדותו גם אישר ש"הוא היה גר שם [ בזיכרון יעקב – ד.ו.] באופן קבוע" (עמוד 44, שורה 16). בכך למעשה אישר שאביו ואמו לא התגוררו יחד, משנת 2005 לערך ( שם בשורה 8).

הבן גם אישר שבשנים אלה לא היה בקשר משמעותי עם הוריו, כי שוחח איתם אחת למספר שבועות בטלפון ופגש אותם באירועים משפחתיים ובחגים. בלשונו של הבן: "לא היו אירועים ששווים ציון מיוחד". בנוסף, אישר שגם לא ביקר את אביו כאשר היה מאושפז ( שם שורות 40 – 41). כלומר מדובר בקשר רופף ביותר. על כן אין לראות בעדותו של הבן, המבקש לסייע לאמו, כעדות מהימנה מכלי ראשון לגבי הפרטים העובדתיים הרלוונטיים לצורך הכרעה בהליך זה, כגון היכן התגורר אביו, באילו תקופות ובעיקר - עם מי.

למעשה, הפעם היחידה בה ביקר את אביו, סמוך לפטירתו, היתה כאשר המנוח התגורר בדירתה של התובעת, ושם היה " מישהו ממשרד הביטחון שטיפל באבא שלי. היו מעט דברים של אבא שלי ולא מעבר... התובעת הראתה לי שיש כמה דברים במקרר שהוא אוהב... היו שם גם מספר תחתונים וגופיות שלו." (עמוד 41, שורות 2 – 5). היינו, תיאור של חיים משותפים של המנוח עם התובעת .

לסיכום, לא היה בעדות בנה של קליין לתרום רבות לסוגיות שבמחלוקת. הבן לא ידע מידיעה אישית אם אביו התגורר עם התובעת בשנים שקדמו לאשפוזים האחרונים ( עובר לפטירתו). לעומת זאת, ניתן להסיק מעדותו של הבן שאביו ואמו לא חיו יחד בשנים האחרונות לחייו של האב. בנוסף, גם על פי עדות זו, סמוך לפטירת המנוח, המנוח התגורר עם התובעת בדירתה.

10. לסיכום העולה מהעדויות של קליין ובנה – המנוח וקליין נפרדו לפחות משנת 2005 ולא הובאה כל ראיה לגבי חזרה לחיי משפחה וזוגיות לאחר שנה זו.

התמונה לגבי החיים עם התובעת בשנים שלאחר שנת 2005 שונה, כפי שיתואר להלן.

11. מעדויות התובעת, בתה וחתנה מצטיירת התמונה העובדתית הבאה:

א. התובעת פגשה את המנוח בשנת 2003, כאשר אמו של המנוח שהתה בבית אבות שבו התובעת עבדה. המנוח לא יכול היה לשאת את התובעת לאשה, מאחר שרק בשנת 2012 קיבל היתר מתאים מבית הדין הרבני.

ב. על פי ההסכם שהוצג, בין התובעת ובין מעסיקה, כבר בשלהי שנת 2008, הקשר בין התובעת ובין המנוח היה משמעותי, שאם לא כן אין זה סביר שעובדת בבית אבות תוותר על פיצויי הפיטורים המגיעים לה, בסכום לא מבוטל, על מנת לכסות חוב של אדם שהוא זר לה. יוזכר כי לפי ההסכם, "טינה תשלם את כל כספי הפיצויים המגיעים לה מעבודתה בבית האבות לטובת החוב של דני קליין" (בגין אשפוזה של אמו במוסד).

מסקנה זו מתיישבת עם העולה מדו"ח שנתי ממבטחים, לשנת 2009 ( נספח 1 לתצהיר התובעת), שם התובעת נרשמה כבת זוגו של המנוח.

מדובר בראיות מזמן אמת, המעידות על האופן שבו המנוח ( הוא בעל הזכויות במבטחים), ראה את הקשר עם התובעת.

ג. על פי עדות התובעת, הן בתצהירה והן בבית הדין, היא התגוררה עם המנוח במספר דירות ( גם בדירתה בנתניה וגם בדירות ששכר בשנים מאוחרות יותר בזיכרון יעקב; עמוד 11 שורות 1 – 5, עמוד 13, שורות 21 - 25). פרטים דומים מסרו בתה של התובעת וחתנה, שבתקופות מסויימות אף התגוררו יחד עם התובעת והמנוח (עמוד 19, שורות 13 – 25, עמוד 22 שורות 9 – 23, עמוד 23 שורות 13 – 15, עמוד 24 שורות 23 - 30).

על פי אותן עדויות, המשתלבות גם עם העולה מעדותם של קליין ושל בנה, בשנים האחרונות לחייו של המנוח, משנת 2009 או 2010 לערך, התובעת והמנוח התגוררו יחד בזיכרון יעקב. הן התובעת ( עמוד 13, שורה 24) והן בנה של קליין ( עמוד 39, שורות 29 – 30) העידו שהמנוח התגורר תחילה בדירה אחת במתחם בזיכרון יעקב ולאחר מכן עבר לדירה שניה באותו מתחם. סמוך לפטירתו של המנוח, לאחר ששוחרר מאשפוז ראשון, המנוח והתובעת עברו לדירתה של התובעת בנתניה, מאחר שהיתה מותאמת יותר למצבו ( עמוד 18, שורות 16 – 21).

ד. התובעת הציגה החלטות ופרוטוקולים מהליכים שהתנהלו במשך השנים בין המנוח וקליין. בחקירתה הנגדית הוסיפה שיש לה מסמכים רבים הקשורים לחייו של המנוח ( עמוד 13 שורות 6, 18 - 20). הדברים מתיישבים עם גרסת התובעת לפיה חיה עם המנוח במשך שנים רבות.

ה. עובר לפטירתו של המנוח, כאשר התגורר בדירתה של התובעת בנתניה, התרופות של המנוח סופקו בכתובת בנתניה, למרות שכתובתו הרשומה של המנוח היתה בזיכרון יעקב ( חלק מנספח ד'1 לתצהיר התובעת). גם עניין זה תומך במגורים משותפים ובחיי זוגיות המתבטאים בטיפול ודאגה לרווחת בן הזוג.

ו. זאת ועוד ( במענה לטענתה של קליין כאילו לא היה בין התובעת ובין המנוח קשר ארוך שנים) - התובעת תיארה בפירוט רב את בעיותיו הרפואיות של המנוח, בפרטים המעידים על היכרות אינטימית אתו ( עמוד 11, שורות 18 – 27, עמוד 12, שורות 6 – 10). תשובות אלה מהוות חיזוק למסקנה בדבר איכות הקשר בין התובעת ובין המנוח.

ז. בעניין השיתוף הכלכלי, אכן לא הוצגו ראיות רבות מאוד. עם זאת, לאור כל המתואר לעיל ובמיוחד הדו"ח השנתי ממבטחים, ההסכם לגבי הסדרת החוב לבית האבות כנגד פיצויי הפיטורים לתובעת וההתרשמות הכללית מעדותה של התובעת, שהיתה מהימנה, עקבית ומשכנעת, ניתן להסתפק בראיות הנוספות שהוצגו. היינו, מרשמי התרופות ( לרבות הכתובות שנרשמו עליהם, עניין המתיישב עם עדות התובעת והסבריה), קבלה מהמועצה המקומית זיכרון יעקב, תרשומת בכתב יד הנחזית להיות גמר חשבון בפינוי דירה בזיכרון יעקב, קבלה על שם המנוח מ"הוט", מיום 20.11.12 בגין החזרת ממיר טלוויזיה ומודם אינטרנט. כמו כן הוצגה חשבונית ממכללה לרפואה משלימה, על שם " קליין ג'ניה" (שיבוש של שם התובעת עם שם משפחתו של המנוח) מיום 29.11.2007. לפי העדויות שנשמעו, המנוח שילם על לימודים של התובעת ( לקראת הסמכה כ"דולה" – עמוד 20, שורות 3 – 4).

היינו השיתוף הכלכלי הוכח לאורך שנות הקשר בין בני הזוג:

בשנת 2007 מימון לימודים לתובעת, בשנת 2008 – הסדרת חוב של המנוח בדרך של ויתור של התובעת על פיצויי פיטורים שלה, בשנת 2009 – רישום של התובעת כבת זוג בדו"ח שנתי של התובע בקרן הפנסיה, ובשנת 2012 – מרשמי תרופות על שם המנוח שסופקו לדירתה של התובעת.

כל אלה מצטרפים לעדותה של התובעת לפיה בזמן המגורים בדירתה בנתניה, תחילה היא שילמה על הדירה ולאחר הסדרת העיקולים במסגרת הסכסוך בין המנוח ובין קליין, הוא שילם את המשכנתא על הדירה שלה בנתניה ( עמוד 12, שורות 25 – 30). בנוסף העידה ש"חשבון בינינו לא היה. כמה שהוא היה צריך, אני נתתי לו ומה שאני הייתי צריכה, הוא היה נותן לי.... זה היה משותף הכל. אוכל. ניירת. שיקים". ... לשאלה – מי היה קונה את האוכל, השיבה: "ביחד. פעם אני ופעם הוא. בכרטיס האשראי של שופרסל. ... אצלי לא נשארות קבלות. את יכולה לראות בשופרסל. אפילו דלק בהתחלה 4 שנים הראשונות לא היה לו כסף, ואני שילמתי. משרד הביטחון היה מעביר לחשבון, אבל אם היה עיקולים" (עמוד 17 שורות 1 – 11, ור' גם בשורות 24 – 33).

11. לכל המתואר לעיל יש להוסיף כי התובעת גם הוכרה כידועה בציבור של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. אמנם על גבי האישור שהוצג הוספו בכתב יד המילים: "אישור מחמת הספק", אך מאחר שלא ברור מי הוסיף את הרישום ומדוע, הרי שההחלטה שרירה ומדברת בעד עצמה.

12. לאור מכלול הראיות והעדויות שנשמעו, התמונה העובדתית ברורה. בנסיבות אלה, גם אם למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף מדובר בנתון שאינו מעלה או מוריד. נזכיר שגם זוגות נשואים לעיתים בוחרים לנהל את ענייניהם הכספיים בחשבונות בנק נפרדים. מכל מקום, מאחר שאין חולק שבין המנוח ובין קליין היו הליכים משפטיים על רקע הפירוד ביניהם, הדעת נותנת שאחד השיקולים שלא לאחד את חשבונות הבנק הוא קיומם של עיקולים והליכי הוצל"פ, כפי שנזכר בעדות התובעת.

13. המסקנה מן המתואר לעיל היא כי יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, באשר הוכח קשר זוגי עם המנוח, הכולל מגורים משותפים ושיתוף כלכלי בין בני הזוג, במשך מספר שנים עובר לפטירתו.

14. גרסתה של קליין, כאילו המנוח התגורר עמה במשך כל השנים וגם אם יצא מהבית, חזר אל ביתם המשותף, לא הוכחה כלל. גם על פי עדותה של קליין, לכל הפחות בשנתיים האחרונות עובר לפטירתו, המנוח התגורר בזיכרון יעקב ואם היה קשר עם קליין, הוא היה טלפוני. לא למותר לחזור ולהזכיר שבתקופה זו, כתובתו של המנוח במשרד הפנים היתה בזיכרון יעקב ואילו קליין התגוררה והיתה רשומה בכפר יונה.

15. לאור המסקנות שלעיל, לא מצאנו מקום לקבוע מסמרות לגבי אירועים שאירעו לאחר פטירתו של המנוח. כפי שפורט בהחלטה מיום 9.5.18, העיקר העומד לדיון הוא מערכת היחסים בין התובעת ובין המנוח ולא אירועים שאירעו לאחר פטירתו.

16. בתשובה לטענתה של קליין, כאילו לפי ההסכמים הרכושיים בינה ובין המנוח היא היורשת של המנוח והוראות ההסכם גוברות על הוראות תקנון קרן פנסיה, יש להזכיר שזכויות פנסיה אינן חלק מהעזבון ( סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 וכך גם נקבע בפסיקה ( בג"צ 2763/06 שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, 21.4.09). זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי הוראות הסכם חיצוני לתקנון קרן הפנסיה אינן יכולות לגבור על הוראות התקנון ( בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(1) 411 (2006) ור' בהקשר אחר, אך על פי אותו רציונל, גם את הנפסק בבע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית, 14.6.07).

17. התובעת ביקשה להיות מוכרת כידועה בציבור מיום פטירתו של המנוח.

מאחר שעל פי עדותה של גב' בונדרקו, נציגת משרד הביטחון, לא ייתכן שמשרד הביטחון ישלם קצבת שארים הן לתובעת והן לקליין ( עמוד 47, שורות 23 – 24), וכאשר משרד הביטחון אישר את תשלום הקצבה לקליין מיום 1.12.12, משמעות ההיעתרות לבקשת התובעת בנוגע למועד תחילת הזכאות היא שלילה רטרואקטיבית של הסכומים ששולמו לקליין עד היום.

התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא פנתה למשרד הביטחון סמוך לפטירתו של המנוח בתביעה לקצבת שארים, אם ידעה שהמנוח מקבלת פנסיה ממשרד הביטחון, והשיבה כך ( עמוד 18, שורות 24 – 33):

"ש. למה לא פנית ישר למשרד הביטחון אם את אומרת שאת ידועה בציבור?
ת. לא יודעת אם היה אפשר דבר כזה, אם אני לא אשתו.
ש. את פנית לתובעת וניסיתם לעשות חוזה שעוקף את משרד הביטחון במקום לפנות למשרד הביטחון כשאת יודע שיש זכויות שמגיעות לשארים?
ת. העורך דין ייתן תשובה יותר טובה. אני לא ידעתי שאפשר להגיש ישר למשרד הביטחון. אני לא יודעת מה החוקי ולא למדתי פה.
ש. את יודעת שאשתו מקבלת גמלה משנת 2013?
ת. כן. שמעתי.
ש. לא עדכנת את משרד הביטחון, למרות שחשדת שהיא לא זכית ואת כן.
ת. אני לא ידעתי".

ברי שהטענה כאילו התובעת לא ידעה שעליה לעדכן את משרד הביטחון בטענתה שהיא ידועה בציבור של המנוח, אינה מתיישבת עם העובדה שסמוך לאחר פטירתו של המנוח, התובעת היתה מיוצגת ואף ניהלה מו"מ עם קליין בנושא עזבונו של המנוח ולרבות קצבת השארים ( טיוטת ההסכם צורפה כנספח ה לתצהיר התובעת).

בנסיבות אלה וכאשר לא הוצג נימוק ממשי לשיהוי בו נקטה התובעת, ומשמעות הדבר היא יצירת חוב לקליין, יש לקבוע את זכאותה של התובעת לקצבת השארים מיום הגשת התביעה (3/2016).

18. בהתייחס לעמדת המדינה בכתב ההגנה, לפיה על התובעת להיפרע מקליין בגין תקופת העבר, אנו סבורות כי אין יסוד לעמדה זו. ראשית ומבחינה דיונית, לא הוגשו סיכומים מטעם המדינה ועל כן ניתן לראות בה כמי שלא עומדת עוד על טענה זו, בסיום ההליך. שנית ומבחינה מהותית, המדינה הודתה בכתב ההגנה, שעובר לקבלת החלטה בבקשתה של קליין לקבל את קצבת השארים בגין המנוח, לא נבדקה זכאותה של קליין בהתאם להוראות התקנון האחיד. יש להניח שאם היתה נעשית בדיקה כאמור, לכל הפחות המדינה היתה מודעת כבר באותו שלב על הסכסוך שבין התובעת לבין קליין בעניין מעמדה של התובעת, המקרין ישירות על שאלת הזכאות לקצבת שארים, והיתה פועלת בהתאם. משלא עשתה כן, אין מקום להטיל על התובעת להמשיך ולנהל הליכים משפטיים כנגד קליין, למימוש זכויותיה הסוציאליות.

יוזכר כי לגבי זכויות פנסיוניות ובמיוחד לגבי קצבת שארים, נפסק כי -

"ענייני זכאות פנסיונית, שהם קריטיים לאדם בגיל מבוגר, צריך שייבדקו בקפידה רבה", וכי " זכויות פנסיה הן תחום חשוב ורגיש המחייב בירור ובהירות" (בע"מ 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני, פסקאות י"א(1) ו-י"א(13) לחוות דעתי (2008) ; ראו גם ע"א 233/98 כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פ"ד נד(5) 493, 502 (2000)). לא יתכן חולק, כי עסקינן ב"ציפור הנפש" של האדם הקשיש, לא כל שכן בעידן של התארכות תוחלת החיים בסייעתא דשמיא."

(בע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני, 5.9.17).

כאמור, משהמדינה לא פעלה בשקידה הראויה ( והדברים תוארו בכתב ההגנה מטעמה), אין מקום להטיל על התובעת את האחריות לתוצאות מעשיה של המדינה.

19. סוף דבר – התביעה מתקבלת.

יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, מר דן קליין ז"ל, החל ממועד הגשת התביעה.

כל אחת מהנתבעות תשא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ט, (02 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נילי מאיר, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: טינטין פצ'חזדה
נתבע: סטפניה קליין
שופט :
עורכי דין: