ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלומי יוסף נגד רשות מקרקעי ישראל :

לפני: כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור מעסיקים מר רמי לוי
נציג ציבור עובדים מר רמי אלקנה
התובע:
שלומי יוסף
ע"י ב"כ: עו"ד ליאת שושן ברק
ועו"ד ורדית אביטן

-
הנתבעת:
רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ: פרקליטות המדינה

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע לביטול פסק הדין שניתן ביום 3.1.19.

הרקע לבקשה:
כתב התביעה הוגש ביום 14.8.17 כנגד הנתבעת ו-3 נתבעים נוספים.
ביום 5.2.18 ניתן פסק דין חלקי, ובו נדחתה התביעה כנגד הנתבעים 2-4.
ביום 16.9.18 התקיימה ישיבת קדם משפט, לאחר שהליך גישור לא צלח.
במסגרת ישיבה זו נקבע:

חרף האמור, מהבקשה ומתגובת הנתבעת עולה כי התובע פנה לנתבעת לראשונה בחודש דצמבר, ומשכך התובע השתהה ולא עמד בלו"ז שבהחלטה וכתוצאה הצדדים לא פעלו כנדרש בהתאם לסעיף 1 להחלטה.
ביום 16.10.19, לאחר שהצדדים לא הגישו כל בקשה או הודעה, ניתנה ארכה לתובע לפעול על פי ההחלטה.
ביום 6.11.18 הגיש התובע בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לגילוי מסמכים, עד ליום 12.11.18. ביום 13.11.18, הגיש התובע בקשה נוספת למתן ארכה להגשת הבקשה עד ליום 19.11.18. ביום 21.11.18 הגיש התובע בקשה נוספת למתן ארכה עד ליום 3.12.18 וביום 9.12.18 הגיש התובע בקשה נוספת, רביעית במספר, למתן ארכה להגשת הבקשה עד ליום 3.12.18.
נוכח הנסיבות שצויינו במסגרת הבקשות והסכמת ב"כ הנתבעת, ניתנו ארכות כמבוקש.
רק ביום 3.1.19, ולאחר שהתובע לא הגיש בקשה לגילוי מסמכים כנדרש, או כל בקשה אחרת, ניתן פסק הדין לפיו:

בתאריך 16/9/18 נתנה החלטה במעמד הצדדים.
התובע לא פעל לפיה . זאת חרף אורכות והחלטות מיום 16/10/18 ובה התראה למחיקה וכן מיום 10/12/18. התאריך 17/12/18 חלף זה מכבר.
נוכח ההתראה, ואורך הרוח בו התאזר בית הדין- והתנהלות התובע התביעה נמחקת. לפנים משורת הדין ללא צו להוצאות.
לא למותר לציין כי בתאריך 5/2/18 נמחקה התביעה נגד נתבעים נוספים בהליך.
ככל שתוגש בקשה בהליך, יהיה בכך לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא".

טיעוני הצדדים בבקשות :
ב"כ התובע טענו כי לא ניתנה התראה בטרם ניתן פסק הדין שבמסגרתו נמחקה התביעה, ומשכך ב"כ התובע לא יכלו לדעת כי בכוונת בית הדין למחוק את התביעה, ככל שלא יעמדו בלוח הזמנים שנקבע.
עוד טענו ב"כ התובע כי ניהלו מו"מ עם ב"כ הנתבעת, לסיום ההליך בפשרה החל מיום 16.12.18, ב"כ הנתבעת הסכים לבקשתן לקבלת ארכה נוספת להגשת הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, אולם בשל טעות משרדית, הבקשה למתן ארכה נוספת לא הוגשה לבית הדין .
בנוסף טענו ב"כ התובע, כי הגשת הבקשה לגילוי מסמכים היתה ביוזמת התובע, ולא נוכח צו שיפוטי, ומשכך פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, נוכח תקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") וסעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה").
ב"כ התובע בקשו שלא לחייבו בהוצאות משפט, נוכח הסכמת ב"כ הנתבעת למתן ארכה להגשת הבקשה לגילוי מסמכים, נוכח המו"מ שהתנהל בין הצדדים ונוכח העדר התראה בטרם מחיקת התביעה.
בד בבד עם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הגיש התובע בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים.
הנתבעת התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין, וטענה כי דינה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ריאליות, אשר יהוו תנאי להגשת תביעה חדשה וכן הוצאות בגין הגשת התגובה.
הנתבעת טענה כי התובע הגיש את הבקשה רק ביום 15.1.19, הגם שפסק הדין ניתן ביום 3.1.19, היינו 12 ימים לאחר מתן פסק הדין, וזאת ללא כל הסבר לשיהוי . התנהלות זו דומה להתנהלות התובע בהליך כולו ו מלמדת כי בצדק ניתן פסק הדין בעניינו.
עוד טענה הנתבעת כי פסק הדין ניתן כדין, לאחר שניתנה התראה, וזאת כפי שצוין בפסק הדין, ובניגוד לטענת התובע. במסגרת פסק הדין נקבע כי ככל שתוגש בקשה בהליך, יהיה בכך כדי לחייב את התובע בהוצאות לדוג', והנתבעת עומדת על השתת הוצאות בהתאם לפסק הדין.
ב"כ הנתבעת אישר כי נתן הסכמתו לבקשה נוספת למתן ארכה, אך ציין כי לא נתן הסכמה לכך שהתובע יתעלם מהחלטות שיפוטיות של בית הדין.
לטענת הנתבעת, התנהלות התובע בהליך היתה לקויה, וגרמה להתמשכותו, כך שחרף הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה, ההליך נמצא בשלב מקדמי. לטענתה, התובע הגיש תביעה אישית כנגד 3 עובדי מדינה, ללא צורך ; התנהלותו במסגרת ישיבת הגישור היתה לקויה; ה תובע סירב לגלות לנתבעת מסמכים רלוונטיים, ללא טעם המניח את הדעת; הגם שביום 16.9.18 ניתנה לצדדים אפשרות להגיע להסכמות, תוך 30 ימים, ב"כ התובע טענו בבקשתם כי פנו לנתבעת לראשונה בחודש דצמבר ; התובע אף לא העביר לב"כ הנתבעת העתק מהבקשה לביטול פסק הדין. נוכח כל האמור, התנהלות התובע בהליך מצדיקה את דחיית הבקשה.
ב"כ הנתבעת ציין כי הסכים להצעת הפשרה שהציע בית הדין לסיום ההליך, ו הנתבעת נכונה להמשיך במו"מ עם התובע, על בסיס הצעה זו, ללא קשר למחיקת ההליך, תוך חיוב התובע בהוצאות לדוגמא.
ב"כ הנתבעת הפנה לפסיקה שלטענתו תומכת בעמדתו.
ביום 2.4.19 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין, במעמד הצדדים.

טענות הצדדים בדיון:
ב"כ התובע חזרו על טענותיהן והוסיפו כי הסעד של מחיקת התביעה אינו מידתי בנסיבות שכן מדובר ב איחור של מספר ימים בהגשה של בקשה וולנטרית לגילוי מסמכים מטעם התובע, וזאת בשל טעות של ב"כ, ולאחר שקיבלו את הסכמת ב"כ הנתבעת לקבלת ארכה נוספת. ב"כ התובע התייחסו לפסיקה שאליה הפנתה הנתבעת וטענו כי קיצוניים מאוד ושונים בתכליתם, שכן באותם מקרים לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ומסמכי חובה בהליך. ב"כ התובע הוסיפה כי אם פסק הדין לא יבוטל, היא תגיש תלונה נגד ב"כ הנתבעת ללשכת עורכי הדין, נוכח העובדה שלא ציין בתגובתו כי ביום 16.12.18 נתן הסכמתו למתן ארכה, באופן שגרם להכשלתו של התיק בכוונת מכוון.
ביחס להתראה מיום 16/10/18 טענה ב"כ התובע כי נוכח הפגרה היה עליה להגיש את הבקשה עד ליום 24/10/18. בנסיבות אלה, ההתראה שניתנה ב-16/10/18 ניתנה שלא כדין ולא לפי המועדים שנקבעו.
עוד טענה ב"כ התובע כי לא מצאה פסיקה שבה נמחקה תביעה בגין אי הגשת בקשה וולונטרית במועד וכי בתיק זה בית הדין הציע הצעה כספית לסיום ההליך, ומשכך יש סיכויים לתביעה. נוכח כל הנסיבות, טענה כי הצדק מחייב לבטל את פסק הדין שניתן .
ביחס להוצאות המשפט, לאור העובדה שהנתבעת הודתה זה עתה במתן אורכות לתובע בהסכמתה, הרי שלפנינו התנהלות של מו"מ בין הצדדים תוך הסכמה לדחיית בקשה לגלמ"ס אשר הייתה לטעמנו עלולה להשפיע על המו"מ אם הייתה מוגשת. לכן התבקשה ארכה.
ב"כ התובע טענו כי יש לקבל את הבקשה ללא חיוב התובע בהוצאות משפט, ולחילופין דחיית ההוצאות לסיומו של ההליך ביחס לתוצאתו. זאת כיוון שניתנה הסכמה של הצד השני ומדובר בטעות מצד ב"כ התובע.
ב"כ הנתבעת טען כי ככלל אינו מתנגד לבקשות ארכה, אלא במקרים חריגים. במקרה זה הסכים למתן ארכה, אולם פסק הדין ניתן כיוון שהתובע לא הגיש את הבקשה חרף הארכות שניתנו לו והחלטה מפורשת של ביה"ד. לאורך כל ההליך התובע פעל בניגוד להחלטות שיפוטיות, לא עמד במועדים, הגיש תביעה אישית שלא היה בה צורך, הביא להפסקת הליך גישור בצורה חסרת תום לב, ואלמלא התנהגות התובע ניתן היה לסיים שמיעת ההליך. התובע רשאי היה לערער על פסק הדין, אולם בחר שלא לעשות כן. נוכח כל האמור, ב"כ הנתבעת ציין כי הוא עומד על חיוב התובע בהוצאות לדוגמא לאור התנהגותו.

דיון והכרעה:
בניגוד לטענת התובע, בטרם מתן פסק הדין, ניתנה התראה מפורשת, כנדרש. במסגרת ההחלטה מיום 16.10.19 נקבע: "התובע לא פעל על פי החלטה מיום 16.9.18. ככל שלא יפעל עד 5.11.18 תמחק התביעה לאלתר "(דגש ש.ש.).
ב"כ התובע צפו בהחלטה זו ביום 17.10.18.
החלטה זו אף צויינה במסגרת פסק הדין באופן מפורש: "התובע לא פעל לפיה. זאת חרף אורכות והחלטות מיום 16.10.18 ובה התראה למחיקה (דגש ש.ש).".
בנסיבות אלה, טענת ב"כ התובע נטענה בניגוד מפורש להחלטת בית הדין מיום 16.9.18 ולפסק הדין , והיא נדחית.
יחד עם זאת, יש לקבל טענת התובע לפיה הדיון התקיים ביום 16.9.18. במסגרתו נקבע כי הבקשה לגילוי מסמכים תוגש בתוך 30 ימים, ומשכך, ונוכח פגרת סוכות שחלה בתוך 30 הימים, הרי שהמועד האחרון להגשת הבקשה, היה 24.10.18, ולא ביום 16.10.18. בנסיבות אלו, ההתראה ניתנה לפני חלוף המועד. יחד עם זאת, נוכח הארכות שניתנו, הרי שהתובע לא פעל במועד שנקבע.
יודגש כי עצם ניהול מו"מ ואף הסכמת הצד שכנגד למתן ארכה, אינם מהווים הצדקה להתנהלות התובע. בהתאם לפסיקה, טעות של ב"כ אחד הצדדים אינה מהווה עילה לביטול פסק דין .
ב"כ התובע טענו כי הגשת הבקשה לגילוי מסמכים היתה ביוזמת התובע, ולא נוכח צו שיפוטי, ומשכך פסק הדין ניתן בחוסר סמכות . ואולם, משניתנה החלטה על המועד להגשה, היה על התובע לפעול בהתאם למועדים שקבע בית הדין. ככל שהתובע לא פעל במועד, מוסמך בית הדין להורות על מחיקת התביעה (ר' תקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה ותקנה 48א(א)) .
ברע"א 8566/14 אלי גרבלי נ' עיריית אשדוד נקבע משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, שלא באמצעות הגשת תביעה חדשה. זאת כיוון שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ). ואולם,חריג לכך נקבע כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי ולמועדים הקבועים ב ה, לפיה:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.
בבר"ע 27995-01-16 מיטל ז'נו הראלי נ' יצחק איתן התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שבו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב חוסר מעש מצד התובעת. נקבע כי לבית הדין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, וכי מחיקה מחוסר מעש זו החלטה שניתנה על פי צד אחד.
עוד נקבע כי:
"הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העדר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד".
אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד. ואכן במספר מקרים נקבע כי רשאי צד, מכוח תקנה 201 לתקסד"א, להגיש בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש (ראו: סיפת סעיף 6 להחלטת השופט מני מזוז בתיק: רע"א 8566/14-ה' אבי גרבלי נ' עיריית אשדוד, (5.5.2015); החלטת רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, בתיק: ע"א 1238/12 עו"ד יעקב כהן נ' ילין אבשלום,(13.1.2013). כן השוו החלטתה של השופטת מרים נאור, כתוארה אז, בדבר השימוש בתקנה 201 לתקסד"א כדרך הדיונית הראויה לתקיפת החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי הפקדת ערבון).
בניגוד לטענת הנתבעת, פסק הדין ניתן ביום 3.1.19. התובע הגיש את הבקשה ביום 15.1.19. בקשה לביטול פסק דין ניתן להגיש בתוך 30 ימים, ומשכך לא מדובר בשיהוי, ולא היה על התובע לתת הסבר למועד ההגשה. טענת הנתבעת בעניין זה נדחית.
בשים לב לכלל נסיבותיו של הליך זה, לרבות הסעדים הנתבעים, זהות הנתבעת, נסיבות מתן פסק הדין, ההתראה בטרם חלוף המועד, טיעוני הצדדים ביחס לבקשה זו, וכן בהתאם למגמת הפסיקה לפיה יש להעדיף בירור התביעה לגופה, מצאנו כי יש מקום לקבל את הבקשה, תוך חיוב התובע בהוצאות נוכח התנהלותו. לא מצאנו כי יש לדחות את הטלת ההוצאות לסיום ההליך, בשים לב לכך שאין מחלוקת כי התובע לא פעל במסגרת הזמנים שנקבעו, גם אם בשל טעות באות כוחו.
נוכח האמור, הבקשה מתקבלת. פסק הדין מיום 3.1.19 בטל.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪, עד 5/6/19 שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.
הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים שה גיש התובע ביום 15.1.19, לתגובת הנתבעת עד ליום 3.6.19 .
למעקב מזכירות.
מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ודיון הוכחות ייקבעו לאחר השלמת הליך גילוי המסמכים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ט, (06 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: שלומי יוסף
נתבע: רשות מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: