ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון אסולין נגד דוד בן סלים :

לפני:

כבוד השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן

התובע:
שמעון אסולין
ע"י ב"כ עו"ד אסף יוחאי
-
הנתבע:
דוד בן סלים
ע"י ב"כ עו"ד מיקו מנחם

פסק דין

1. התובע שימש במשך מספר חודשים כנהג בעסק לפינוי פסולת של הנתבע. השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע בתיק שלפנינו הינה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.

מהלך ההתדיינות וטענות הצדדים

2. ביום 10.10.16 הוגשה התביעה שבפנינו, שבגידרה טוען התובע, כי הוא היה עובד של הנתבע, בעסק שבבעלותו בשם " מסחר מתכות דוד בן סלים" וזאת במשך שמונה וחצי חודשים, החל מיום 1.10.14 ועד ליום 12.6.15.

לטענתו, כי הוא הועסק חמישה ימים בשבוע, כל יום בין השעות 08:00 ועד ל- 17:00, וכי בתפקידו שימש כנהג רכב מסחרי, תוך שהוא מבצע משימות שגרתיות רבות. לפי כתב התביעה, השכר היומי המוסכם היה 400 ₪ נטו. עוד טוען התובע, כי למן תחילת מערכת היחסים בין הצדדים, הנתבע הפר את חובותיו על פי דיני העבודה, ובכלל זה לא שילם לו זכויות סוציאליות, לא מסר לו הסכם עבודה, לא מסר לו תלושי שכר, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות מצידו. לפי התובע, יחסי העבודה הסתיימו עקב תאונת דרכים קטלנית שבה היה מעורב התובע.

3. התובע כימת את תביעתו לסך 31,968 ₪, ובאופן ספציפי טען שהוא זכאי לפיצוי על אי מתן הודעה לעובד, תלושי שכר וטופס 161, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה וכן לפדיון חופשה שנתית.

4. הנתבע בכתב ההגנה הכחיש מכל וכל כי התובע היה עובד שלו. לטענתו, הוא ביצע עבורו עבודות נהיגה " ספורדיות", לכל היותר במשך פעם פעמיים בחודש, שעבורן שילם לו לפי דרישתו במזומן שכר לפי 30 ₪ לשעה, בתמורה לעבודת הנהיגה שביצע. עוד טען, כי להבנתו, עצם הגשת התביעה נועדה לצורך הליך של תביעה לקבלת אחוזי נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

5. דיון קדם משפט התקיים ביום 10.7.17 בפני חברתי כבוד הרשמת קארין ליבר – לוין. לאחר הדיון, הועבר התיק לצורך שמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיון הוכחות התקיים בפני מותב זה ביום 1.5.19. במהלכו העידו לטובת התובע שני עדים, גב' ברכה עמר, ומר מיכאל זנוי. כמו כן נחקר התובע עצמו. מצד ההגנה העיד רק הנתבע לעצמו. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה, ועתה עלינו לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

6. בחינת קיומם של יחסי עבודה נעשית באמצעות שורה של מבחנים, כאשר במיוחד שעה שמדובר במערכת יחסים לא ארוכה במיוחד – במקרה שלפנינו נטען שמדובר במערכת יחסים שנמשכה על פני כשמונה וחצי חודשים בלבד – קיימת חשיבות מיוחד למבחן סדירות הקשר ורציפותו (ראו למשל: סע"ש 46469-11-15 הר חרמון נ' מדינת ישראל משרד התיירות (17.4.18, מותב בראשות אב"ד, והאסמכתאות שם); ערעור שהוגש לבית הדין הארצי נדחה – ע"ע 39647-05-18 הר חרמון נ' מדינת ישראל (22.1.19)).

7. לאחר ששקלנו את העדויות ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח שהתקיימו בינו לבין הנתבע יחסי עבודה, וזאת על פי המבחנים המקובלים בפסיקה, ונפרט:

ראשית, אף שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתקיים קשר עסקי זה או אחר בין התובע לנתבע – הנתבע עצמו מודה שהוא נהג עבורו לצרכי העסק מדי פעם במשך אותם חודשים ספורים קודם לתאונת הדרכים שעבר התובע, הרי שלא הוצגה לנו כל ראיה, וגם לא עדות תומכת, בדבר רציפות העבודה וסדירותה בתקופה הרלוונטית. בפרט, נציין שהתובע טען שהגיע לעבודה מדי יום בשעה 08:00 ועבד עד 17:00, אך העד מטעמו מר מיכאל זנוי , שאף הוא היה ב"עסקי סחר בפסולת", העיד שהוא עצמו, התובע, וגם אדם נוסף בשם אנדריי, היו יושבים קבוע במקלט שמתחת לבית של התובע " מסתלבטים עם עצמנו" (עמ' 7 ש' 13 לפרוטוקול) , וההתרשמות הכוללת שלנו היתה לפיכך שלא מדובר היה בעבודה קבועה, אלא יותר בעבודות מזדמנות, כפי טענת הנתבע. יותר מכך

שנית, העדה השניה, גב' ברכה עמר, לא סייעה לתובע בהוכחת תביעתו. גב' עמר סיפרה שהיא שכנה מילדות, שהתובע הוא כמו בן שלה, ומעבר לכך היא העידה שבאותם חודשים הוא עבד עם הנתבע בעקבות " שידוך" שלה. עם זאת, ואף שהיא עשתה מאמץ בעדותה לטעת את הרושם שמדובר היה בעבודה רצופה וסדירה, לא התרשמנו שיש בידיה ידע מכלי ראשון התומך בכך. יותר מכך, אפילו לעניין מועד תחילת העסקתו של התובע על ידי הנתבע, גב' עמר לא ידעה לומר מועד מדויק ותקופת עבודה, ונזקקה לעיין בתצהירה על מנת להסביר את הדברים, דבר שלא נתן לטעמנו אמינות לגרסתה;

שלישית, כל העדים כולם דיווחו שאותו אנדריי היה חלק מה"עסקים", ובכלל זה היה בקביעות ברכב שבו נהג התובע במהלך עבודתו , ולמעשה עבד עימו. בנסיבות אלה, ובהינתן שהנטל להוכיח את יחסי העבודה מוטל על התובע, לדעתנו אך מתבקש היה שהתובע יזמנו לעדות, ועצם העובדה שהוא בחר לא לזמנו מחייבת אותנו להשתמש בכלל הראייתי הידוע, לפיו יש להניח שלו היה אנדריי מעיד, לא היה בעדותו כדי לתמוך בעמדה התובע, אלא דווקא להפריכה. נוסיף, כי התובע עצמו בעדותו התייחס אל אנדריי כ"שותף כביכול" של הנתבע, להבדיל מעובד שלו כפי שטען בתצהירו, ואף עניין זה חיזק אצלנו את ההתרשמות כי מדובר היה במערכת עסקית של עצמאים העובדים ביחד, וזאת להבדיל ממערכת יחסי עבודה שבה הנתבע היה המעסיק;

רביעית, התובע טען שקיבל מדי חודש שכר במזומן בסך של 8,000 ₪ נטו. ברם, שני העדים מצידו של התובע לא תמכו בגרסתו בעניין גובה השכר ששולם, ובנוסף לא הוצגו דוח מחשבון בנק, אף שניתן להניח שכאשר מדובר בסכום כה משמעותי ששולם מדי חודש, הרי שהסכום כולו, או חלקו, היה אמור להיות מופקד בחשבון בנק;

חמישית, התובע טען שעצם העובדה שהוא יודע מיהם הספקים של הסחורה – הוא אף צירף לתצהירו רשימת ספקים מפורטת – מוכיחה שהיה עובד, אך אנו סבורים אחרת. אין סתירה בין ידיעתו אודות שמות הספקים, לבין מצב דברים כפי שטען לו הנתבע, לפיו הוא הועסק רק בצורה ספורדית. יותר מכך, בהינתן רשימת הלקוחות המפורטת, ברור לנו שלפחות חלק מהם יכולים היו להיות עדים פוטנציאליים, שכן יכלו לכאורה להעיד על תדירות הקשר בין התובע לנתבע, רציפותו וסדירותו, לרבות השאלה האם התשלומים שהם עצמם שילמו – ושעליהם העיד גם העד זנוי – היו לתובע ו/או לאנדריי כעצמאים, או ששולמו להם כדי שיעבירו את הסכומים לנתבע. גם כאן, אנו סבורים שיש להביא את מחדל אי העדתם לחובתו של התובע במאזן הראייתי;

שישית, מקובלת עלינו טענת בא כוחו המלומד של הנתבע, עו"ד מנחם, כי פחות סביר שבעל עסק יעסיק במשרה מלאה ובמשכורת לא מבוטלת עובד, וזאת מבלי לרשום אותו בספרים ולנכות את שכרו כהוצאה מוכרת;

שביעית כידוע אחד המבחנים לקיומם של יחסי עבודה הוא האופן שבו קיבלו היחסים ביטוי בכתב. במקרה שלפנינו, אין מחלוקת שלא קיים ביטוי בכתב לקיומם של יחסי עבודה;

ולבסוף, הנתבע טען בתוקף, כי אף שהתובע יודע היטב שלא התקיימו ביניהם יחסי עבודה, הוא דרש ממנו תלושי שכר ובהמשך לכך הגיש את התביעה שבפנינו, וזאת לצורך קידום ענייניו מול הביטוח הלאומי. מעיון בכתב התביעה, עולה שלמעשה אף התובע עצמו מודה למעשה כי התלושים נחוצים לו לצורך התביעה מול הביטוח הלאומי ( ראו בסעיף 3.5 לכתב התביעה, ובהמשך בסעיף 22 לתצהיר). התחושה הכוללת שלנו מעדות הצדדים כמו גם מעדות שני העדים, היתה שאכן זו הסיבה המרכזית לתביעה, ושלצורך כך, וכדי לסייע לתובע לקבל את " זכויותיו" בביטוח הלאומי, התגייסו שכנים וחברים להעיד על מערכת יחסי עבודה שלא היתה, ומכל מקום שלא הוכחה.

סוף דבר

8. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית-הדין הארצי בירושלים. ערעור יש להגיש לא יאוחר מ- 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' אייר תשע"ט, (06 מאי 2019), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: שמעון אסולין
נתבע: דוד בן סלים
שופט :
עורכי דין: