ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוני רענן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דורון יפת
נציג ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל אופיר

התובע
רוני רענן
ע"י ב"כ: עוה"ד צבי הלוי ודקל גוטע
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד וידנה

פסק דין

1. התובע, יליד 1968, בעל חברת מכירות העוסק ביזמות היי- טק שעיקרה פיתוח אפליקציה של רשת חברתית, מבקש, כי פגיעה בעמוד שדרה צווארי, אשר ארעה לו ביום 8.6.2015, תוכר כ"פגיעה בעבודה".

2. ביום 25.1.2018 התקיים קדם משפט בפני חברתי, כבוד השופטת הבכירה עידית איציקוביץ, במסגרתו ציין ב"כ התובע דאז (ע' 1 ש' 26): "נשקול להגיש כתב תביעה מתוקן תוך פירוט של אירוע תאונתי, או לבקש למחוק אותה תוך 30 ימים".

3. ביום 21.2.2018 הוגש כתב תביעה מתוקן; וביום 12.4.2018 הוגש כתב הגנה מתוקן.

4. ביום 15.10.2018 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, אליו צורפו ארבע הצהרות – הצהרה של התובע (נספח ב') , הצהרה של מר גיא שלו (להלן –גיא), הצהרה של עו"ד דוד ליאונד (להלן – עו"ד ל יאונד) והצהרה של חברו, מר יהב יעקב (להלן- יהב).

5. אתמול התקיים דיון הוכחות בפנינו, במסגרתו נחקרו התובע, כמו גם גיא, ל יאונד ויהב על הצהרותיהם (שאושרו בפנינו). בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

תשתית עובדתית

6. לטענת התובע בתצהירו:

א. ביום 8.6.2015 קיים התובע פגישת עבודה עם גיא, שותף ובעלים בחברת "שייר" (להלן- החברה) במשרדו ברחוב לבונטין 28 בתל אביב. מטרת הפגישה היתה גיוס מובלי דעה לקידום האפליקציה.

ב. במהלך הפגישה שילם התובע לחברה את עמלתה עבור עבודתה באמצעות המחאה.

ג. עקב תקלה במערכת הנהלת חשבונות של החברה, לא ניתן היה באותו רגע להפיק את חשבונית המס בגין התשלום שבוצע; ולפיכך, סוכם, כי התובע ינצל את ההזדמנות לגשת לפגישה אצל עו"ד לאוניד, שמשרדו נמצא במרחק הליכה קצר, ברחוב יהודה הלוי 23 בתל אביב, ולאחר מכן ישוב לחברה על מנת לאסוף את החשבונית.

ד. בשעה 13:30 התקיימה הפגישה במשרדו של עו"ד לאוניד, בנושא האפליקציה וקידומה.

ה. כשיצא התובע מהפגישה בשעה 14:00 לערך, ובדרכו חזרה לכיוון משרדי החברה לאסוף את החשבונית (ולרכבו אשר חנה בחניון סמוך לחברה), ובלשונו: "תוך כדי הליכה ברגל, ביצעתי צעד לא נכון ועקב כך עשיתי תנועה לא נכונה בצוואר וחשתי בכאב פתאומי וחזק בכתפיים ובצוואר. יודגש, כי לא נפלתי ארצה" (ראה: סעיף 2ה לתצהיר) .

יצוין, כי בסעיף 4 לנספח ב' לתצהירו של התובע – הצהרה שנרשמה על ידו, נכתב כדלקמן: "...בצאתי מהפגישה, בשעה 14:00 לערך, ובדרכי חזרה לכיוון משרדי חברת "שייר", תוך כדי הליכה ברגל, ביצעתי תנועה לא נכונה בצוואר וכתוצאה מכך חשתי כאב פתאומי וחזק בצוואר וראיתי שחור בעיניים".

ו. לתימוכין בעמדתו, ביקש התובע להפנות לדוח קבלה למיון בע' 2 (נספח ו' לתצהיר), שם נרשם: "נתפס צוואר וכתפיים". לדידו של התובע, הגיונם של דברים כי תפיסת הצוואר נגרמה כתוצאה מתנועה לא נכונה ופתאומית. עוד הוסיף התובע בתצהירו, כי במהלך התשאול במיון, הוא מסר לרופא כי במהלך העבודה תוך כדי הליכה הוא ביצע צעד לא נכון ועקב כך הוא עשה תנועה לא נכונה בצוואר. לטענתו, זכור לו, כי הרופא שאל אותו האם סחב או הרים משהו כבד או נפל ולאחר שענה בשלילה, בדיעבד התברר לו, כי הוא מחק את המילה "עבודה".

ז. בעקבות זאת התובע לא עלה למשרדי החברה, אלא פנה ישירות לרכב ונסע לביתו. בזיקה לכך צירף התובע הצהרה מטעמו (נספח ב') , וכן את הצהרותיהם של גיא ועו"ד ליאונד.

ח. מאוחר יותר באותו היום, עקב הכאבים מהם סבל התובע בצווארו, הוא ביטל את הנסיעה המתוכננת עם יהב לאירוע בר מצווה של חבר אחר, שכן נשאר לנוח בביתו. בזיקה לכך צורפה הצהרתו של יהב.

ט. ביום 8.6.2015 לאחר התאונה, ובעקבות כאביו החזקים, התובע לא הצליח להירדם כל הלילה; וכשראה כי כאביו לא חלפו ואף התחזקו, הוא פנה ביום למחרת – 9.6.2015 – בבוקר לקופת חולים מאוחדת סניף הוד השרון, שם נבדק על ידי ד"ר בונדר מאיאנה אשר שלחה אותו לצילום רנטגן. לאחר בדיקת ממצאי הצילום, טענה ד"ר בונדר כי אין ממצאים חריגים, אך בעקבות כאביו החזקים ניתנה לו זריקה לשיכוך כאבים.

י. לאחר קבלת הזריקה לשיכוך הכאבים, התובע הרגיש הקלה רבה ועל כן נסע למשרדו להמשך יום העבודה. לקראת שעות אחר הצהרים, עם התפוגגות השפעת הזריקה, בעוד התובע יושב על הכיסא במשרד, התובע חש כאבי תופת אשר הקרינו לידיים ולרגליים. בעקבות כך נעמד התובע אשר קפא במקומו לאור הכאבים החזקים ו"השוקים החשמליים" אשר הרגיש.

יא. לטענת התובע, בחוסר מחשבה ובשארית כוחותיו, הוא נכנס לרכב ונסע ל"ביקור רופא" בכפר סבא, שכן קופת חולים היתה סגורה, וזאת במטרה לקבל טופס 17 לבית החולים. בביקור רופא בדק אותו רופא אורטופד, אשר טען כי התובע מדמיין את כאביו ואינו סובל משום פגיעה, כל זאת למרות מצבו הקשה והכאבים החזקים מהם סבל. לפיכך, לדידו, הרופא לא הסכים לתת לו טופס 17.

יב. בשארית כוחותיו ובמצב מעורפל, התובע פנה למרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא ובסיכום ביקור נכתב: "...התקבל דרך מיון בשל כאבים בצוואר ובכתפיים, שהופיעו אתמול – ללא סיבה ברורה...". התובע אושפז לשלושה ימים, במהלכם עבר בדיקות שונות שלאחריהן הוחלט לנתחו באופן דחוף בצווארו.

יג. ביום ראשון עבר התובע ניתוח בעמוד שדרה צווארי בבית החולים "אסותא"; וארבעה ימים לאחר הניתוח הועבר ביום 18.6.2015 באמבולנס לבית החולים לוינשטיין ברעננה, שם אושפז למשך כחודשיים.

יד. ביום 8.7.2016 פנה התובע לד"ר מאיאנה בקופת חולים, שם התלונן על כאבים עזים בעמוד שדרה צווארי עם הקרנה ותחושת 'זרמים' לשתי הידיים.

טו. ביום 21.7.2016 פנה התובע שוב לד"ר מאיאנה ולאחר בדיקה שנערכה לו הוצאה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, ואושרו לו 180 ימי אי כושר לעבודה מיום 9.6.2015 ועד ליום 5.12.2015.

7. ביום 7.8.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בטענה כי ביום 8.6.2015 נפגע בצווארו, ובלשונו: " במהלך העבודה תוך כדי הליכה, ביצע צעד לא נכון עקב כך עשה תנועה לא נכונה בצואר וחש כאב פתאומי וחזק בצואר, וראה שחור בעיניים".

8. ביום 2 2.9.2016 דחה הנתבע את תביעתו של התובע, שכן "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך". בחוות דעתו של ד"ר צרפת מיום 21.9.2016 מטעם הנתבע (צורף כנספח י לתצהיר התובע) , נכתב, "עפ"י דוח מיון וסיכום האשפוז מיום 9.6.15 לא התרחש כל אירוע חריג בעת הליכתו של התובע. גם בפנייתו לרופאת משפחה לא ציין כל אירוע חריג בעבודה שקדם לתחלואה הצווארית, הכאבים הצוואריים החלו לפני ה – 8.6.15". זאת שכן "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך".

9. לטענת הנתבע בכתב ההגנה המתוקן, לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; לא אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 8.6.15 תוך כדי ועקב עבודתו; אין קשר סיבתי בין פגימת התובע בצווארו לבין האירוע הנטען; ולחילופין השפעת האירוע הנטען על הפגימה בצווארו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ובניהם מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע.

10. לאחר שעמדנו על עדותם של התובע, כמו גם על עדותם של עו"ד ליאונד, גיא ויהב, עיינו בכל החומר שבתיק ובכלל זה בתיעוד הרפואי, ושמענו את טענות באי כוחם של הצדדים, לא השתכנענו כי התובע נפגע ביום 8.6.2015, תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. עדותו של התובע נעדרה קוהרנטיות, לא היתה מהימנה עלינו והתרשמנו כי התובע אינו מדייק בתיאוריו בפנינו את שאירע . להלן נפרט את נימוקינו.

11. ראשית, התובע העלה היום בעדותו בפנינו גרסה חדשה, כי ייתכן ומעד מהמדרכה (ע' 8 ש' 5 – 17 , 26-29), גרסה שכלל לא נטענה - לא בתביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 7.8.2016, לא בנספח ב' לתצהירו (מחודש ספטמבר 2016)(ע' 8 ש' 25), כשנה וחודשיים לאחר האירוע הנטען, אף לא בסעיף 2 ה' לתצהיר עדות ראשית מטעמו מיום 15.10.2018.

12. כלומר עד גרסתו בפנינו היום, התובע ציין, כי התנועה הלא נכונה בצווארו היתה טמונה בתובע עצמו, ללא כל מכשול או אירוע חיצוני אשר גרם לתנועה הנטענת ואילו היום, ה וא מציין כי הדבר נגרם כביכול בעטיה של המדרכה. ברם, נפילה או מעידה של עובד על רקע סיבה הטמונה בעובד עצמו מבלי שהיה כל מכשול בדרכו או גורם פנימי הקשור לעבודתו שבגינו נפל, לא תוכר כפגיעה בעבודה. ראה: עבל (ארצי) 37540-08-15 מישל ביטון - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.1.2017) (להלן- עניין אוחיון), וההפניות שם בסעיפים 9 ו-11 לפסק הדין.

13. כך או כך, הדבר מעלה תמיהה, כי מטבע הדברים, חלוף הזמן אך מקהה את היכולת לזכור פרטי פרטים; וקשה להאמין כי דווקא חלוף הזמן הביא את התובע לז כור פרטים נוספים, בפרט שלטענת בא כוחו, "התובע לא מבקש להעיד בפני ביה"ד אודות ממצאים אשר אינם נהירים לו דיו" (ע' 9, ש' 24-25).

14. שנית, התיעוד הרפואי בתיק, סמוך לתאונה הנטענת, אינו תומך בגרסת ו, שכן לא עולה הימנו על תנועה לא שגרתית, מהמורה או כל גורם חיצוני אחר בגינה נגרם לו הליקוי לו טוען, ובכלל זה שלפיה מעד מהמדרכה. נפרט.

א. בביקור מיום 9.6.2015 בקופת חולים בשעה 10:01 – פחות מ-24 שעות לאחר האירוע הנטען בשעות הצהרים של יום האתמול – ביקור אשר נזכר בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע , אך צורף לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של התובע (נת/2), צוין כך: "לדברי המטופל יומיים סובל מהתקף כאבים קשים באיזור ע"ש צווארי, הקרנה לשתי הידיים..."

ב. בדוח קבלה ומיון מיום 8.6.2015 נכתב, תחת "תלונה עיקרית": אתמול במהלך (מחיקה) הליכה החל לחוש כאב חד בכתפיים ...ולאחר מכן תחושת נימול בגפיים ...". בהמשך: "מאתמול במהלך הליכה הופעה של כאבי הגב עליון- צוואר כתפיים... ולבסוף, תחת הכותרת "הערכה ודיווח סיעודי": "נתפס צוואר וכתפיים מאתמול מרגיש גפיים עליונות ותחתונות רדומות".

ג. בסיכום שחרור רפואי מיום 11.6.2015, תחת "מחלה נוכחית" נכתב: "התקבל דרך מיון בשל כאבים בצוואר ובכתפיים, שהופיעו אתמול ללא סיבה ברורה...".

15. שלישית, התובע לא המציא אישור על ביקורו ב"ביקור רופא" ואף לא הביא כל ראיה התומכת בגרסתו הנטענת (ע' 7 ש' 5-12).

16. רביעית, אמנם התובע לא העיד כעד יחיד בתיק. ואולם יהב לא היה באירוע הנטען (ע' 3, ש' 21-22); כך גם עו"ד ליאונד אשר אמנם אישר את הפגישה שקיים עם התובע, אך לגופו של עניין ציין "אני חושב שהוא המשיך גם לפגישה אחרת באזור (ע' 4, ש' 19-20); כך גם גיא, אשר אף הוא אישר את הפגישה, אך ציין ש לא היה נוכח בעת האירוע, וכל שהתובע ציין כי "נתפס לו הצוואר" (ע' 5, ש' 6-20). במילים אחרות, העדים מטעמו של התובע לא הועילו בבירור הסוגיה שבמחלוקת שכן לא נכחו בעת האירוע.

17. חמישית, אמנם בתחילת עדותו התובע אישר כי הוא סובל מכאבים בגב תחתון, אך בהמשך שלל בנחרצות את עברו הרפואי בכל הנוגע לגב העליון, חרף התיעוד מיום 18.12.2013 (מוצג נת/1) ממנו עולה, באופן ברור, כי הוא סובל מכאבי גב עליון ועורף, וכי טופל בתרופות נוגדות כאבים (ע' 6, ש' 1-17); זאת עובר לאירוע התאונתי הנטען .

18. בהקשר זה נדגיש, כי טענותיו של התובע כנגד מהימנותם של הרישומים הרפואיים, וכי הרופאים השמיטו כביכול פרטים מהותיים שמסר, הן לגבי שנת 2013, הן לגבי קבלה במיון והן לגבי שחרור במיון בשנת 2015 , במספר מקומות שונים, ושלפיו הוא אינו אחראי לרישומי הרופאים (ע' 6 ש' 26, ע' 7 ש' 28-32, ע' 8 ש' 3-4) קלושות ונדחות על ידינו .

19. עוד נדגיש, כי טענת התובע ובאו כוחו, שלפיה נמחקה המילה "עבודה" במסמכי חדר המיון (ע' 7 ש' 28-29 ע' 9 ש' 32-33, ע' 10 ש' 1-2) אין לה על מה להתבסס שכן היא לא קריאה לחלוטין, וממילא אינה מתיישבת עם ההיגיון וכללי התחביר, והיא נדחית על ידינו. סביר להניח, כתובע היה מציין כי מעד במהלך הליכה, הדבר היה נרשם במסמכים הרפואיים שהוצגו לנו.

20. לעמדתנו, גרסתו הראשונה של התובע שנמסרה לביטוח הלאומי והצהרתו מחודש ספטמבר 2016, גוברת על כל גרסה אחרת, בוודאי גרסה שנשמעה היום בפנינו ואשר לא היתה מהימנה עלינו. שכן אין חולק כי במועד הגשת התביעה, התובע לא ציין אודות אשר אירע לו במהלך ההליכה, ואף בפנייתו לטיפול רפואי כאמור, במספר מקומות ובמועדים שונים, נרשם כי אין הסבר לכאבים.

21. דומה, כי עצם היעדר ציון או דות מנגנון הפגיעה הנטענת, מעיד כי מדובר בכאבים שחלו באופן עצמוני עקב סיבה שטמונה בתובע עצמו; ודומה כי הביקור מיום 9.6.2015 במרפאה בשעות הבוקר, פחות מ-24 שעות מקרות האירוע הנטען במסגרתו נכתב כי המטופל סובל מזה "יומיים", אינו מסייע לתובע בתביעתו.

22. לסיכום, שתי הגרסאות מפי התובע אודות אופן קרות האירוע, בפרט שנפקד מהן פרט מהותי כמעידה מהמדרכה , והעדר ראיה אובייקטיבית לעצם קרות האירוע, בין במסמכים רפואיים ובין בכלל, מטים את הכף לקבוע כי לא הוכח קרות אירוע לתובע בעבודה. יש בגרסאותיו המשתנות של התובע כדי להשליך על מהימנות גרסתו (עניין מישל אוחיון) בדבר עצם קרות לו אירוע תאונתי בעבודה.

23. אשר על כן, התביעה נדחית, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ט , (29 אפריל 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. גב' אורנה רזניק (ע)

דורון יפת, שופט

נ.צ. מר יואל אופיר (מ)


מעורבים
תובע: רוני רענן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: