ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ חברות נגד יעקב יפרח ת.ז. :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ חברות, 520017393
ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בר טוב

נגד

הנתבע

יעקב יפרח ת.ז., 058704636
עי ב"כ עוה"ד מאיר סויסה

החלטה

לפניי בקשתו של הנתבע לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 28.03.2017.

דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. ה תובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה לפינויו מהנכס הידוע כדירה ברח' שמחה אסף 41/22, באר שבע (להלן: "הדירה").
בכתב התביעה נטען כי הדירה הושכרה לה"ה יפרח סלומון ורחל ז"ל ולאחר ששני אלו הלכו לבית עולמם התברר לתובעת כי בדירה מתגורר הנתבע. התובעת טענה כי הפנתה את עניינו של הנתבע לוועדה החטיבתית להקניית זכויות חוזיות (להלן: הועדה") לשם בחינת עניינו אך זו החליטה, בתום ישיבה שהתקיימה ביום 14.09.2016, שלא לאשר את הנתבע כדייר ממשיך (להלן: "ההחלטה"). העתק ההחלטה צורף לכתב התביעה.
עוד טענה התובעת כי ביקורים שנערכו בדירה במועדים שונים קודם לפטירת אמו ז"ל של הנתבע, אשר הלכה לעולמו לאחר אביו ז"ל, העלו כי אמו ז"ל של הנתבע התגוררה בדירה בגפה עד לפטירתה ביום 23.11.2014.
עוד טענה התובעת כי הנתבע עצמו אינו זכאי לדיור ציבורי בעצמו ובנסיבות אלו ממילא הוא אינו יכול להיות מוכר כדייר ממשיך.

2. ביום 28.03.2017 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהיעדר הגנה וזאת על יסוד מסירה שבוצעה לכאורה ביום 20.02.2017.

3. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין וטען כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה. מאחר ובבקשה לא צוינו טענות הגנה כלשהן ביקשתי מהנתבע לפרטן קודם שאדרש לבקשה. הנתבע הגיש הודעה וצירף לה מסמכים שונים. בהודעתו טען הנתבע כי התגורר עם אמו המנוחה במשך ארבע שנים ומחצה וכי הוא זכאי להיות מוכר כבן ממשיך. עוד טען הנתבע כי חתימותיה של אמו המנוחה על המסמכים שצורפו לכתב התביעה בהקשר עם הביקורים שנערכו אינן נכונות, למעט חתימה אחת. הנתבע טען כי הסיבה לכך שלא נכח בדירה בעת שנערכו הביקורים הינה "כי אולי אני נמצא בעבודה". עוד טען הנתבע כי מזה כחמש שנים ומחצה הוא פרוד וחסר דיור ומי שמתגורר בנכס בו התגורר בעבר הם פרודתו ובתו הקטינה ולו עצמו אין קורת גג .

4. התובעת הגישה תגובה לבקשה והתייחסה לטענות הנתבע.

5. קבעתי את הבקשה לדיון. בדיון נחקר השליח מטעם התובעת אשר ביצע את המסירה של כתב התביעה שעל בסיסה ניתן פסק הדין. בדיון טען הנתבע כי לא קיבל את החלטת הועדה מיום 14.09.2016 וטען גם כי אינו חתום על המסמך שכותרתו " פרוטוקול ועדת לגליזציה חטיבתית". הנתבע טען גם כי לא קיבל מכתבים ביחס לקיומה של ההחלטה. ב"כ התובעת הציגה מכתב שנשלח לכאורה לנתבע ביום 09.10.2016 ובו הודעה על ההחלטה והנתבע טען כי גם את המכתב האמור לא קיבל.
הצעתי לצדדים הצעה לפיה במידה והנתבע יגיש עתירה מנהלית כנגד ההחלטה תינתן ההכרעה בבקשה לביטול פסק הדין לאחר שפסק הדין בעתירה המנהלית יהפוך חלוט וכי עד למועד זה יעוכב ביצוע פסק הדין. עוד הוצע כי במידה ולא יגיש עתירה תינתן החלטה לגופו של עניין. הצדדים הסכימו להצעה.

6. לאחר הדיון הגישה התובעת אישור של חברת דואר ישראל בע"מ ולפיו הכתב מיום 09.10.2016 נשלח ביום 08.11.2016 ונמסר ליעדו ביום 17.11.2016.
הנתבע הגיש בקשה לביטול ההליכים הננקטים כנגדו וציין כי טרם הגיש עתירה מנהלית. התובעת הגישה תגובה וקבעתי את הבקשה לדיון.

7. בדיון הבהרתי כי הדיון נקבע לשמיעת הבקשה לביטול פסק הדין וקבעתי כי חקירתו של הנתבע תישמע אך ההחלטה תינתן לאחר שתינתן החלטה בעתירה המנהלית וזאת לנוכח התחייבותו של ב"כ הנתבע להגיש עתירה מנהלית. בתום הדיון הודיע הנתבע כי הוא שומר על זכותו להביא עדים מטעמו וטען כי סבר שמהות הדיון שונה. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה בדיון.

8. הנתבע אכן הגיש עתירה מנהלית כנגד ההחלטה אך מאוחר יותר ביקש למוחקה והיא אכן נמחקה כאמור בפסק הדין שניתן ביום 02.10.2018. בנסיבות אלו ביקשתי מהצדדים להודיע על עמדתם ביחס להמשך ההליך.
הנתבע הגיש הודעה ובה ציין בקצרה כי העתירה נמחקה בשל אי מ יצוי ההליכים ולא מטעמים ענייניים. התובעת מצדה הגישה הודעה ובה ביקשה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
שני הצדדים לא ביקשו להגיש סיכומים ביחס לבקשה לביטול פסק הדין ויש לראות בהם כמי שוויתרו על זכות זו.

9. יש אפוא להכריע בבקשה לגופה.
דיון והכרעה
ביטול פסק הדין מחובת הצדק
10. באישור המסירה ובתצהיר הנלווה לו ציין השליח מטעם התובעת, מר מאירי מורוביץ, כי הנתבע סירב לחתום על אישור המסירה. הנתבע, כאמור, טען כי כלל לא פגש בשליח ולבטח לא בשעה שצוינה שבה הוא תמיד שוהה בבית הכנסת.

11. בחקירתו נשאל השליח האם הוא מזהה את הנתבע והוא השיב "אני לא מזהה אותך בוודאות מלאה" והדגיש כי הוא מבצע מסירות רבות מדי ים וכי אינו יכול לזכור בוודאות כל אדם עמו הוא נפגש. מר מורוביץ הותיר עליי רושם מהימן ולא שוכנעתי כלל כי הוא בדה את עניין המסירה מלבו או כי המציא נתונים כלשהם.
הנתבע לא הביא ראיה כלשהיא או עדות כלשהיא להימצאותו בבית הכנסת בשעה בה בוצעה המסירה הנטענת, לא ביום הספציפי בו בוצעה המסירה ולא בכלל ולא הוכיח את אותו סדר יום קבוע.
אמנם, ניתן לחשוב על דרכים שיאפשרו ליצור וודאות ביחס להוכחתה של מסירה שעה שהמקבל סרה לחתום כנטען אך לא ניתן לזקוף זאת לחובת התובעת בנסיבות בהן החוק אינו מחייב זאת.
לא שוכנעתי כי נפל פגם במסירה שבוצעה ותשובתו של מר מורוביץ כי אינו יכול לזכור כל אדם לו הוא מבצע מסירה, גם בחלוף ארבעה חודשים מביצוע המסירה, היא הגונה וסבירה.
המסקנה היא אפוא כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט

12. טענותיו של הנתבע לגופו של עניין הן בהחלט טענות רלוונטיות אך הדרך לתקוף את אותה החלטה מיום 14.09.2016 שקבעה כי בעניינו של הנתבע לא התקיימו הקריטריונים המאפשרים ליתן לו מעמד של בן ממשיך היא תקיפה מנהלית ולא תקיפה באמצעות הגשת כתב הגנה. הנתבע בוודאי שאינו חייב להסכים עם ההחלטה ובדיוק לשם כך נקבעה הדרך לתקיפת אותה החלטה.
הנתבע הגיש עתירה מנהלית ואף שזו נמחקה לבקשתו וגם אם נניח כי המחיקה היא אמנם בשל אי מיצוי ההליך ולא לגופו של עניין הרי ש הנתבע לא הצביע על פעולה נוספת שנקט בקשר עם מיצוי ההליך הנוגע לתקיפת אותה החלטה.

13. זאת ועוד, נדמה כי הנתבע אינו חולק על כך כי לצורך הכרה כבן ממשיך והקנית זכויות מגורים בדירה עליו להתגורר בה במשך ארבע שנים ברציפות. הנתבע חולק על נכונות הדוחות המתייחסים לביקורים שנערכו במהלך השנים כפי שצורפו לכתב התביעה וזו כמובן זכותו אך לא הובאה כל ראיה מצדו ביחס למגוריו בפועל בדירה החל משנת 2010 ואילך.

14. בנסיבות בהן אמו של הנתבע הלכה לעולמה בוודאי שאין אפשרות לקבל את התייחסותה של המנוחה לנתונים המצוינים במסמכים השונים שצורפו לכתב התביעה ובכלל זה המסמך שכותרתו תצהיר ואשר נושא תאריך 10.03.2010 ואשר נחתם לכאורה ע"י המנוחה אך מובן כי הנתבע יכול היה לנסות ולהביא ראיות אחרות בעניין מגוריו בדירה.
כך למשל, הנתבע יכול היה לצרף תצהיר של פרודתו או לבקש להעידה ביחס למגוריו בדירה וניתן להניח כי פרודתו של הנתבע יכולה הייתה לומר היכן התגורר הנתבע לאחר הפרידה ממנה.
ועוד, התצהיר עליו חתמה לכאורה המנוחה מלמד כי למנוחה בן נוסף בשם יוסי. אם נניח כי בן זה שאותו ציינה המנוחה כקרוב משפחה להתקשרות במצב חירום הוא אחיו של הנתבע ניתן להניח כי אותו אח יכול היה להעיד על מי שגר בדירה מאז 2010 ואילך.
ועוד, בחקירתו אישר הנתבע כי יש לו חמישה ילדים שכולם בגירים כיום. סביר לומר כי לפחות אחד מילדיו הבוגרים של הנתבע יכול היה להעיד על מגוריו של הנתבע בדירה מאז 2010 ואילך.
ועוד, בס' 12 לעתירה טען הנתבע כי התובעת לא הביאה ראיות "ואף לא עדויות משכנים או מגורמי רווחה או גורמים אחרים אשר יכלו לסתור את טענתו בדבר מגוריו בבית אמו". בנסיבות בהן הנטל להצביע על טענת הגנה אפשרית על מנת שיהיה מקום לבטל את פסק הדין מוטל על הנתבע ולא על התובעת, אשר לטובתה ניתן פסק דין, היה על הנתבע דווקא, ולא על התובעת, להביא ראיות ו/או עדויות כאמור. הנתבע לא עשה כן והדבר פועל לחובתו.

15. קשה להלום מצב בו זולת עדותו של הנתבע עצמו, שהינה עדות יחידה של בעל דין, לא ניתן למצוא ולו עדות חיצונית אחת או ראיה חיצונית אחת, אשר תספק את אותו קצה חוט למגוריו של הנתבע בדירה.
בחקירתו טען הנתבע כי "יש לי עדויות של שכנים, מכתבים שרשומים על שמי עם הכתובת שלי". עדויות ומסמכים כאמור בוודאי יכלו לתמוך בטענת הנתבע אך אלו לא הוגשו והדבר פועל לחובתו של הנתבע

16. זאת ועוד, תנאי נוסף לקבלת דיור ציבורי הינו היעדר זכויות במקרקעין היכולים לשמש למגורים. בחקירתו אישר הנתבע כי לו ולפרודתו היה נכס מגורים. הנתבע טען כי ויתר על זכויותיו באותו נכס אך לא הביא כל ראיה לכך. בהתחשב בכך כי הנתבע מצוי, או לפחות היה מצוי במועדים הרלוונטיים, בהליכי פש"ר כפי שטען ניתן להניח כי אותו ויתור נטען חייב היה להיות מובא לידיעתו של הנאמן ולא הייתה אפוא שום מניעה לצרף ראיה כלשהיא ביחס לאותו ויתור נטען.
בחקירתו טען הנתבע כי "אני ויתרתי בתמורה לקבלת היתר נישואין. מכיוון שאני פושט רגל וודאי שזה מצריך אישור של בית המשפט" וציין כי ימציא את האישור. הנתבע לא עשה כן ואין שום ראיה או ראשית ראיה ביחס לוויתור של הנתבע על הנכס שבבעלותו.
בנסיבות באלו, וכמובן שאין בכך כדי לקבוע ממצא עובדתי, דומני כי יש קושי של ממש בטענה כי הנתבע זכאי לדיור ציבורי.
עוד טען הנתבע בחקירתו כי למיטב ידיעתו ניתן פסק דין שאישר את הסכם הגירושין שבו נכלל ויתורו על הנכס המשותף לו ולפרודתו וציין כי ימציא את פסק הדין. הנתבע לא עשה כן וגם עניין זה פועל לחובתו.

17. זאת ועוד, בחקירתו אישר הנתבע כי בשלוש השנים שקדמו לפטירתה של אמו המנוחה הייתה לאמו ז"ל מטפלת זרה. גם מטפלת זו לא הובאה לעדות אף שהיא בוודאי יכולה הייתה להעיד על מגוריו של הנתבע בדירה מאז שנת 2010 ואילך.

18. סיכומו של דבר, לא זו בלבד שההחלטה מיום 14.09.2016 עומדת על כנה ולא בוטלה עד היום אלא שגם לגופו של עניין, ומבלי לקבוע ממצאים עובדתיים, לא מצאתי כי הנתבע הוכיח, ולו במידה המזערית הדרושה לשלב זה של ההליך, טענות הגנה אפשריות שראוי לבררן.
לא ניכר גם כי הנתבע עשה מאמץ כלשהוא על מנת לנסות ולהוכיח את אותן טענות ולספק את קצה החוט הנדרש על מנת שניתן יהא לקבוע כי יש לברר את הטענות לגופן.

19. לנוכח האמור אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

20. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנתבע ובהיותו בהליך פש"ר איני עושה צו להוצאות בגין ההליך הנוכחי.

ניתנה היום, ו' אייר תשע"ט, 11 מאי 2019, בהעדר הצדדים.