ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפאל חיון נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת תמי לוי יטח

תובע

רפאל חיון

נגד

נתבעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני מספר סוגיות/בקשות הדורשות הכרעה.

הבקשה הראשונה הינה בקשת התובע לתיקון פרוטוקול בית המשפט מיום 17.12.18.
בפרוטוקול זה צוטטו דברי התובע כדלקמן: "אני רוצה להגיש חוות דעת של רואה חשבון שתוכיח את טענותיי, ככל שרואה חשבון שאתייעץ איתו יבהיר לי שאין טעות אני אבקש לדחות את התביעה".

התובע מבקש לתקן את הציטוט האמור, וטען כי הוא אמר בדיון: " אני אגיש תגובתי לבקשת הנתבעת לדחות את התביעה".
הנתבעת מצידה מתנגדת לתיקון פרוטוקול הדיון, שכן הדברים שנרשמו נאמרו כהווייתם.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ולאחר עיון בפרוטוקול הדיון הנ"ל, אני דוחה את הבקשה.

הדברים שנאמרו על ידי התובע ותועדו בפרוטוקול, זכורים לבית המשפט, ונאמרו לאחר שהתקיים דיון ארוך במסגרתו ניסה בית המשפט לסייע לצדדים להתחקות אחר אופן חישוב בסיס השכר והתשלומים ששילמה הנתבעת לתובע בהתאם לפוליסה. הערת בית המשפט תועדה בפרוטוקול ובמסגרתה צוין כי התובע קיבל תשלומים ביתר מהנתבעת, וכי ההבדלים בין חישובי הצדדים נובעים כפי הנראה מהבדלים בחישובי הצמדה וריבית ובכל מקרה, לא מגיעים לסכום של כ- 40,000 ₪ כנטען על ידי התובע.

לאור האמור, ולאחר שנרשמה ההערה האמורה, התובע ביקש להגיש חוות דעת של רואה חשבון שתתמוך בטענתו כי ישנה טעות בחישוב הסכומים, שכן לא הצליח להוכיח זאת בעצמו במסגרת הדיון שהתקיים כאמור. ככל שרואה החשבון יבהיר לתובע כי אין כל טעות, טען התובע כי ישקול את צעדיו ויבקש לדחות את התביעה.

לא זו אף זו, עיון בתיק מעלה כי לא הוגשה בקשה עצמאית מצד הנתבעת לסילוק/לדחיית התביעה, ובית המשפט לא הורה לתובע להגיש תגובה לבקשה כזו. אין באמור כדי לגרוע מכך שהנתבעת העלתה טענות שונות במסגרת כתב ההגנה, המצדיקות לדידה את סילוק התביעה ודחייתה, לרבות טענת התיישנות התביעה.
במסגרת הדיון הנ"ל נאמר על ידי ב"כ הנתבעת כי : "ככל שהתובע עומד על המשך ניהול התביעה אנחנו נעמוד על כלל טענותינו לרבות טענת ההתיישנות ונבקש לחייב אותו בהוצאות לדוגמא. ככל שתוגש חוות דעת ע" התובע אנחנו שומרים על זכותנו להגיש חוות דעת נגדית".
ואכן בהתאם לאמור, בית המשפט כלל לא התייחס בהחלטתו מיום 17.12.18 לצורך בהגשת תגובה על ידי התובע לבקשה לדחיית התביעה מטעם הנתבעת, אשר ממילא כאמור לא הוגשה לתיק, והתייחס רק לחוות הדעת שביקש התובע להגיש.

בנסיבות האמורות, אין מקום לתקן את הפרוטוקול, אשר תיעד היטב את התנהלות הדיון וטענות הצדדים.

הבקשה השנייה, הינה בקשת התובע להעברת התיק לדיון בבית הדין לעבודה .

כמו כן, הוגשה תגובת התובע, לכאורה לבקשת הנתב עת לדחיית התביעה.
כאמור לעיל, מעיון בתיק עולה כי אין בקשה עצמאית של הנתבעת לדחיית התביעה, והתובע התייחס מיוזמתו בתגובתו, לטענות סף לסילוק התביעה שהועלו ע"י הנתבעת בכתב ההגנה ובדיונים שהתקיימו. אין מקום לדון בשלב זה בטענות הסף שפורטו בכתב ההגנה, ואתייחס אליהם, במידת הצורך, בפסק הדין הסופי שיינתן בתיק.

אשר לבקשת התובע להעברת הדיון לבית הדין לעבודה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, הרי שהצדדים לתביעה דנן הינם התובע והנתבעת שהינה חברת ביטוח. עניינה של התביעה בתשלום כספים בהתאם לפוליסת אובדן כושר עבודה. מדובר בתביעה חוזית ביטוחית גרידא.
סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, קובע את הנושאים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
סעיף 24 (א)(1) לחוק קובע כי תוקנה סמכות עניינית לבית הדין האזורי לעבודה :
"בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".
ברי כי התובע והנתבעת אינם עובד ומעביד (והנתבעת אינה יכולה להיחשב כחליפתו של המעביד), ולכן לא מוקנית לבית הדין הסמכות העניינית לדון בתביעה הביטוחית דנן.
גם יתר הנושאים המפורטים בסעיף 24 לחוק הנ"ל, אינם מסייעים לתובע, ואינם מקנים סמכות עניינית לבית הדין לעבודה.

אשר על כן, ובהיעדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה דנן, אין מקום להורות על העברת התביעה לבית הדין.

אשר להמשך ניהול הליך זה, וכפי שהובהר לתובע, בדיונים שהתקיימו בפניי, ככל שהתובע מעוניין להוכיח כי שכרו במהלך 12 החודשים שקדמו לתאונה היה גבוה מהשכר נשוא תלושי השכר וכפי שדווח לרשויות המס, עליו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד מעסיקו.

פסק הדין שניתן בעניינו של התובע, ע"י בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק ב"ל 57285-07-13, ביום 24.12.15, קובע כי השכר לתקופה שמיום 23.5.06-13.7.06, ולתקופה זו בלבד, היה 8,000 ₪ לחודש . באשר ליתר התקופות, לא ניתנה קביעה שיפוטית פוזיטיבית הקובעת כי יש לחרוג מהשכר נשוא תלושי השכר.

לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע עצמו מציין בסעיף 10 לכתב התביעה כי תקרת הקצבה שנקבעה בהסכם פוליסת הביטוח הינה בסך 5,885 ₪ (משוערך לשנת 2012).

התובע כמבוטח ביטח עצמו אצל הנתבעת, בביטוח אובדן כושר עבודה, בהתאם לשכר המדווח לרשויות המס, קרי בהתאם לשכר נשוא תלושי השכר, ובכל מקרה לשכר שתקרתו מוגבלת כאמור, לסך של 5,885 ₪ .

במצב דברים זה השכר על פיו חושב הפיצוי נשוא פוליסת אובדן כושר העבודה, חושב בהתאם לתלושי השכר של התובע. לאחר שהתובע קיבל לידיו את הפיצוי האמור, התקבל פסק הדין של בית הדין לעבודה האמור. פסק דין זה, מתייחס כאמור לעדכון השכר לתקופה מצומצמת ומוגבלת בלבד, וככל שלא תתקבל טענת ההתיישנות של הנתבעת, הרי שיש לחשב את בסיס השכר, בהתאם לממוצע השכר החודשי נשוא תלושי השכר, למעט בגין התקופה שמיום 23.5.06-13.7.06, בה יחושב השכר על פי הסכום שנקבע בפסק הדין.

אשר לרצונו של התובע כי בית משפט זה ידון בטענות התובע באשר לשכר עבודתו בחודשים בהם השכר לא עודכן כאמור בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין לעבודה, הרי שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בקביעת שיעור שכרו של התובע, וסמכות זו נתונה לבית הדין לעבודה בלבד, כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה.
לשם הכרעה בשיעור שכרו של התובע, יש לנהל הליך מלא כנגד מעסיקו של התובע, בזמנים הרלבנטיים, לרבות שמיעת ראיות ועדויות של המעסיק, ושל עובדים נוספים ו/או גורמים נוספים אשר יוכלו לסייע בהוכחת שיעור השכר.
המדובר בשאלה מהותית המקימה את עילת התביעה ביחס לנתבעת (בכפוף לטענת ההתיישנות כמובן), ומשכך, לא ניתן לטעון כי מדובר בעניין בו יכול בית משפט זה לדון במסגרת סמכות שבגררא.

אשר על כן, ולאור כל קביעותיי המפורטות לעיל, והמגבלות בקיום דיון בתיק זה במסגרת סמכויותיו הענייניות של בית המשפט בלבד, לא ניתן לדון ולקבוע קביעות שיפוטיות ביחס לשיעור שכרו של התובע ביחס לחודשים שקדמו לתאונה.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 17.12.18 הציגה הנתבעת בפני בית המשפט את טבלאות החישוב, אשר לוקחות בחשבון את העדכון הנדרש נשוא פסק הדין, והבהירה כי היתרה לתשלום שהתקבלה הינה בסך של 3,047 ₪. הנתבעת הדגישה כי ערכה חישוב כולל של כלל הסכומים ששולמו עד כה לתובע, והתברר כי שולמו סכומים ביתר. נוכח האמור, זו היתרה שנותרה לתשלום לאחר מתן פסק הדין האמור.
יש לדחות טענות התובע כביכול תשלומים שקיבל ביתר, אינם אמורים להילקח בחשבון, שכן במקרה זה התובע יקבל מעבר לזכויותיו על פי הפוליסה, ובוודאי שאין מקום לקבל עמדה זו. כל תחשיב שיבצע בית המשפ ט, יתייחס לסכומים המדויקים להם זכאי התובע, וככל שישנם סכומים ששולמו לו ביתר, הרי שיש לקזזם במסגרת החישוב.

כל שניתן לקבוע בתיק זה, (בכפוף לכך שלא תתקבל טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת) הוא האם התחשיב שנערך על ידי הנתבעת והוצג כאמור בפני בית המשפט הינו הנכון, אם לאו.

ככל שהתובע מוותר על הגשת חוות דעת של רואה חשבון מטעמו, לשם הוכחת הטעות החישובית הנטענת ביחס לנתבעת, כנטען בדיון שהתקיים ביום 17.12.18, מוטב כי ישקול את המשך ניהול הליך זה, ותחת זאת ישקול לקבל את הסך 3,047 ₪ שהוצע לו על ידי הנתבעת.

ככל שהתובע מעוניין בכל זאת להמשיך ולנהל את תביעתו, הרי שכפי שהובהר לעיל, התביעה תנוהל רק בסוגיה המצויה כאמור בסמכותו העניינית של בית המשפט, קרי רק באשר לתחשיב הנתבעת נוכח עדכון השכר בגין חלק מהחודשים עקב פס"ד של בית הדין לעבודה.

אין לבית משפט השלום סמכות לדון ולקבוע שיעורי שכר שונים עבור חודשים אחרים שלא פורטו בפסק הדין של בית הדין לעבודה.

כמו כן, וככל שהתובע מעוניין להמשיך ולנהל את תביעתו, לא יהא מנוס אלא להכריע בטענת ההתיישנות המועלית על ידי הנתבעת, אשר במידה ותתקבל, עשויה להביא לדחיית התביעה במלואה.

התובע ימסור עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליך דנן, תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

התיק יובא לעיוני בעוד 40 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רפאל חיון
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: