ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר רימר נגד משטרת ישראל :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובע

יאיר רימר ת.ז. XXXXXX012

נגד

נתבעת

משטרת ישראל

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בשל מעצר שווא כטענת התובע וכן פיצוי בגין השפלה וביזוי במעצר.
טענות הצדדים בקצרה
התובע נעצר ביום 20.8.18. לטענתו מדובר במעצר שווא במסגרתו נפגעה זכות החירות שלו והוא הושפל. לטענת התובע, הוא נעצר לנוכח חשש כי גנב מקופות צדקה בבית העלמין, כאשר בפועל לא הוכח כי בוצעה גניבה. בשעה 2:25 נעצר התובע וחקירתו החלה בבוקר, כאשר לטענתו הוא לא אכל. כמו כן, טוען התובע כי הקנביס הרפואי שלו נלקח ממנו.
תיק המשטרה נסגר לאחר 10 ימים.
הנתבעת טוענת, כי התובע נעצר בשעה 2:25 לפנות בוקר בגבעת שאול, בבית העלמין, שעה שנחשד בגניבה מקופות צדקה במקום.
בהתאם לדוחות הפעולה, מודיע מסר למשטרה תיאור של התובע וחבר נוסף, כאשר הם מנסים לפרוץ לקופות צדקה בבית העלמין ליד קברו של הרב כדורי ז"ל (דו"ח הפעולה צורף נספח א' לכתב ההגנה).
לאחר שכוחות המשטרה הגיעו למתחם, זוהו שני החשודים סמוך לקופות הצדקה. התובע שראה את השוטרים , ירד מרכבו והחל לתקנו, בטענה שהתקלקל. החשוד השני החל לברוח. התובע טען כי הגיע להתפלל במקום.
השוטרים שהגיעו, ביצעו חיפוש ברכב התובע ומצאו שקית ובתוכה מספר רב של מטבעות, חומר החשוד כסם, דיסק חשמלי היכול לשמש לפריצה של מתכות ושני פלאפונים.
כאשר התובע נשאל מהו מקור השקית, ענה כי מדובר בשקית של חבר. לאחר שנשאל שוב טען, כי מדובר בשקית עם כסף שהוא אסף צדקה לכיסוי חובותיו למוסדות הלימוד של ילדיו.
הנתבעת מבהירה, כי השוטרים לא הבחינו בקופות צדקה שנפרצו במקום, אלא שבבית העלמין קיימות קופות רבות ולא ניתן היה לבודקן. כמו כן לא נתפסו מצלמות באיזור.
נוכח הממצאים, נעצר התובע בחשד לגניבה ונלקח לתחנת המשטרה.
המטבעות שנמצאו היו על סך 1,411 ₪ ו – 36 דולרים בשטרות.
לתובע הוענקו מלוא הזכויות על פי דין, לרבות היוועצות עם עורך דין. בשעה 9:19 בבוקר, החלה חקירת התובע. התובע טען, כי מקור הכסף הינו בצדקה שתורמים לו. בנוגע לסם שנתפס, התובע לא הציג אישור לשימוש בקנאביס רפואי וטען כי האישור הסתיים (הודעת החשוד צורפה כנספח ד' לכתב ההגנה).
ביום 20.8.18 הוגשה בקשת הארכת מעצר של התובע ב – 4 ימים בעילת חשש לשיבוש מהלכי חקירה ומסוכנות בהתאם לסעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: " חוק המעצרים").
בית המשפט שיחרר את התובע בתנאים מגבילים. הנתבעת ניסתה לזמן את המודיע לעדות אולם לא הצליחה לאתרו. בסופו של דבר, ולאחר מספר ימים, נסגר התיק מחוסר ראיות.
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להידחות.
סבירות המעצר
סעיף 23 (א) לחוק המעצרים קובע, כי לשוטר הסמכות לעצור אדם ללא צו, כאשר יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר בהתקיים אחד מאלה:
(1) האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
(2) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה;
(3) יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;
(4) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את בטחון המדינה.
במקרה הנדון, מודיע מסר תיאור של שני חשודים וביניהם התובע, אשר מנסים לפרוץ לקופות צדקה בבית העלמין. כאשר הגיעו השוטרים למקום, הם מצאו ברכבו של התובע מטבעות רבים כדלקמן: 28 מטבעות של 5 ₪; 13 מטבעות של 10 ₪; 29 מטבעות של 2 ₪; 170 מטבעות של 1 ₪ שטר של 20 ₪; 41 מטבעות של חצי ₪; שטר של 50 ₪; 4 שטרות של 200 ₪; 225 מטבעות של 10 אגורות וכן 36 דולרים (נספח ב' לכתב ההגנה). הכסף היה כגוש אחד "דבוק", כעדות מר ג'בורי (עמ' 2 שורות 12-13). כמו כן נמצא ברכב דיסק היכול לשמש כמכשיר פריצה וסם אשר לתובע לא היה אישור להחזקתו . עוד מובהר ומודגש , כי האירוע אירע בסמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר בבית עלמין . ממצאים אלו העלו חשד סביר בפני השוטרים, לכך שהתובע גנב את הכספים שנמצאו ברשותו (ראה אף עדות מר ג'בורי עמ' 2 שורות 10-19) . בנסיבות אלו היה לשוטרים יסוד להניח שהתובע עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר והוא עלול לסכן את בטחונו של אדם או בטחון הציבור. בשים לב, כי התובע אף שינה גרסאותיו באשר למקור הכספים שנמצאו ברשותו. תחילה אמר שהם שייכים לחבר ולאחר מכן טען שמדובר בכספים שלו (נספח א/1 לכתב ההגנה).
נוכח האמור, אני קובעת כי מעצרו של התובע היה כדין. השוטרים פעלו בנוגע למעצרו של התובע בהתאם להרשאה החוקית הנתונה להם במסגרת מילוי תפקידם וראה בעניין זה את סעיף 5 (5) לפקודת המשטרה הקובעת כי תפקידו של שוטר:
"לעצור כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוד בו כי הוא מחזיק או מעביר, בכל אופן שהוא, רכוש גנוב או כל דבר שהחזקתו אינה חוקית, ולחפש בכליו ובגופו של אדם כאמור."
התובע מפנה לכך שבית המשפט שחררו ממעצר. אכן בהחלטה מיום 20.8.18, שוחרר התובע ממעצר בתנאים, אולם בית המשפט הבהיר בנוגע לתובע כי "המעשה על פי טיבו מגלה מסוכנות הנלמדת גם מהרשאותיו הקודמות של המשיב התומכות בעילת מסוכנות ובעילת שיבוש. עם זאת, הרשעתו האחרונה של המשיב בעבירת רכוש היתה בשנת 2005." (נספח ו' לכתב ההגנה).
אין מחלוקת, כי התובע הובא להארכת מעצר בתוך 24 שעות. העובדה כי בית המשפט מצא לשחרר את התובע בתנאים וכי בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום כנגד התובע, אין בה כדי להעיד על מעצר לא תקין. בשים לב, כי בחינת פעולות המשטרה מתבצעת בזמן אמת, בעת היות השוטרים במקום האירוע, ולא בחינה בדיעבד ובתנאי מעבדה . ראה לדוגמא ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498.
זאת ועוד, כבר נפסק שיש לבחון את התנהלות המשטרה מנקודת מבט ריאלית, תוך רגישות וזאת בכדי לאפשר לה מרחב תמרון ושיקול דעת, כל עוד פעולתה בתחום מתחם הסבירות. זאת בין השאר, כדי למנוע מצב שבו המשטרה תהיה הססנית ותירתע מהפעלת שיקול הדעת הנתון לה. ראה ת"א (שלום ירושלים) 3416/05 עזרא שטיין ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) ו כן ע"א (מחוזי ירושלים) 3238/09 מדינת ישראל נ' טלי בן-לולו (פורסם בנבו).
סעיף 38 (א) לחוק המעצרים קובע:
"נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט".
כפי שהובהר לעיל, לנוכח מטבעות הכסף, הדיסק והסם שנתפסו אצל התובע, השעה בה נתפס התובע ומיקום האירוע, וכן לנוכח העובדה כי התובע שינה גרסתו באשר למקור הכסף שנתפס , אני סבורה כי היה יסוד למעצר.
באשר לקיומן של נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי – עילה זו מבוססת על שיקולי צדק ומקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט. לצורך יישומה על בית המשפט לאזן בין הצורך בשמירה על כבוד האדם וחירותו לבין השמירה על בטחון הציבור. אין ספק, כי מעצר אדם ללילה מהווה פגיעה קשה בחירות, אולם במקרה הנדון, ולנוכח הנסיבות שתוארו, לא מצאתי כי השוטרים פעלו באופן בלתי תקין או התרשלו בתפקידם.
נוכח האמור, אין התובע זכאי לפיצוי בגין מעצרו.
האם הוצע וניתן לתובע מזון בעת מעצרו

התובע טען בתביעתו וכן בעדותו, כי בבוקר החלה חקירתו ולא הוצע לו לאכול לפני חקירתו. רק בסיום החקירה הוצע לו מזון והוא לא יכול היה לאכול אותו , שכן ביקש להתפלל לפני כן וסורב (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 23-30).
מר דורון ג'בורי, השוטר אשר עצר את התובע העיד בפני, וטען, כי הוא הציע לתובע מזון ושתיה בלילה לאחר מעצרו והבאתו לתחנה (עמ' 2 שורות 22-23).
בעניין זה העיד אף מר זריהן, אשר חקר את התובע בבוקר. מר זריהן, הבהיר כי בטרם חקירת התובע, התובע לא ביקש מזון. החקירה החלה בשעה 9:19, כאשר לאחר תחילת החקירה ביקש התובע לאכול, ומר זריהן אכן הביא לתובע כריך, זאת בשעה 9:58. מר זריהן אף צילם את התובע מקבל את הכריך והציג תמונה זו לבית המשפט באמצעות מכשיר הפלאפון שלו (צורף כנספח ה' לכתב ההגנה).
מר זריהן הבהיר בעדותו, כי התובע הינו פרובוקטור והוא זיהה זאת מניסיונו ועל פי התנהגות התובע. נוכח האמור, הוא מצא לנכון לתעד את העובדה שהתובע אכן קיבל מזון (עמ' 4 שורות 16-18). עוד הבהיר מר זריהן בעדותו, אשר היתה ברורה, קוהרנטית ומהימנה, כי כאשר מתחילה חקירה, לא נהוג להפסיקה בתחילתה בשל רצון הנחקר לאכול. לו באמת רצה הנחקר לאכול, יכול היה לבקש זאת בטרם תחילת החקירה, אולם הוא לא ביקש (עמ' 4 שורות 22-27).
מהעדויות עולה, כי התובע ביקש מזון ומזון ניתן לו. אני סבורה כי ניסיונו של התובע לעצור את החקירה כבר בראשיתה לצורך קבלת מזון אכן לא היה סביר, וכי התנהלות מר זריהן, אשר לאחר 40 דקות מבקשת התובע, נתן לתובע מזון, היתה סבירה בהתחשב במהלך החקירה ובנסיבות העניין, לרבות העובדה כי מר זריהן זיהה כי מדובר בפרובוקציה מצד התובע.
בשים לב, כי התובע לא פירט את העובדות לאשורן בתביעתו. התובע לא סיפר כי הוצע לו מזון בשעת לילה עת נעצר , ואף לא סיפר כי מר זריהן עצר את החקירה בכדי להביא לתובע מזון. התובע הציג מצג אחר לגמרי, שלא תאם את המציאות. זאת ועוד, עובדת אספקת המזון לתובע מצוינת בחקירתו בעמ' 4 שורה 90.
נוכח האמור, אני מוצאת כי דין טענת התובע בדבר ביזוי ואי מתן מזון, אינה נכונה ודינה להידחות.
מעבר לסוגיית המזון, התובע לא הצביע על עניין נוסף אשר גרם לביזויו או השפלתו.
אשר על כן ולאור המפורט בהרחבה לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ₪ בתוך 30 יום.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.
ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יאיר רימר
נתבע: משטרת ישראל
שופט :
עורכי דין: