ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פסגת הגליל א.ש.2004 בע"מ נגד ז'אק קפסוטו בע"מ :

בפני כבוד ה שופט רונן פיין

תובעת

פסגת הגליל א.ש.2004 בע"מ

נגד

נתבעת

ז'אק קפסוטו בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום חוב נטען בגין צריכת מים בשטח חקלאי המצוי ב קרקעות מושב פקיעין החדשה (להלן: "האגודה").
התובעת היא חברה פרטית בע"מ, המגדירה עצמה כנותנת שירותים לאספקת מים וגביית תשלומים (להלן: "הקבלן" / "פסגת הגליל").
הנתבעת היא חברה בע"מ בבעלות מר ז'ק קפסוטו (להלן: "קפסוטו"), המנהלת כרם לייצור יין (להלן: "הכרם" / "היקב"), הנמצא בשטח חקלאי שהנו חלק ממקרקעי האגודה.

הרקע וההליכים:
התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר על סך של 197,412 ₪ , בגין חוב נטען שהצטבר בגין אי תשלום חיובי צריכת מים. לכתב התביעה צורפה כרטסת צרכן מים והעתקי חשבוניות.
הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה .
ביום 30/4/17, עובר לדיון בבקשת הרשות להתגונן, הגישה הנתבעת בקשה דחופה במעמד צד אחד למתן סעד זמני להורות לתובעת על חידוש חיבור אספקת המים לכרם שנותקה עשרה ימים קודם לכן. הצו ניתן בכפוף לתנאים של חתימה על התחייבות ללא הגבלת סכום, הפקדת ערבות צד ג' על סך 25,000 ₪ והפקדת ערובה כספית בסך 50,000 ₪.
הוגשה תגובה לבקשה וכן תשובה לתגובה מטעם התובעת.

לאחר דיון בבקשה, ניתנה החלטה המורה על התרת הצו הזמני על כנו, בכפוף להפקדת ערובה כספית נוספת בסך של 75,000 ₪.
במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן כנגד התביעה , אשר נערך ביום 4/7/17, התקבלה בקשת הנתבעת בהתאם להסכמת הצדדים לפיה יועבר אל התובעת סך של 100,000 ₪ מתוך הסכום שהופקד ע"י הנתבעת בקופת ביהמ"ש במסגרת הסעד הזמני , כתשלום על חשבון החוב הנטען אם וככל שיקבע בפסק הדין. הנתבעת התחייבה לשלם עבור צריכת המים השוטפת בהתאם לתעריף "מקורות" המפורסם באתר רשות המים והתובעת התחייבה להמשיך אספקת המים בכפוף לתשלום הנתבעת במועד כאמור.
בהתאם לסכום התביעה הוחלט להעבירה לברור בסדר דין רגיל ונקבע כי תצהיר הנתבעת בבקשה ישמש ככתב הגנה מטעמה (להלן: "כתב ההגנה").
בתיק נערכו הליכים מקדמיים, מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנכ"ל התובעת מר אבי וקנין (להלן: "המנכ"ל") ושל מזכיר האגודה מר פרוספר תורג'מן (להלן: "המזכיר") ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של קפסוטו. הצדדים נחקרו על תצהיריהם בדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 1/5/18 עובר להגשת הסיכומים.

טענות הצדדים
טענות התביעה
לטענת התביעה, הנתבע הרשום אצל התובעת כצרכן מים, חייב בגין אספקת מים מיום 31/10/2010 ועד ליום הגשת התביעה, סך של 197,412 ₪ בהתאם לכרטסת צרכן וחשבוניות שצורפו.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה
בכתב ההגנה טענה הנתבעת למחיקת התביעה על הסף בהיעדר עילה מהסיבה שהתובעת אינה ספקית מים מורשית ולא תאגיד מים שהוקם על פי חוק ומשלא קיימת יריבות בין הצדדים, בהיעדר הסכם התקשרות.
לטענת הנתבעת, האגודה הודיעה לה כי אספקת המים תתקבל מהתובעת ולא ממקורות וזאת בשל ההסכם שנחתם בין האגודה לבין התובעת. לטענת הנתבעת, מחאתה וחששה כי תאלץ לשלם יותר, הועלו על ידה במסגרת פגישה עם נציגי האגודה ונציגי התובעת, פגישה אשר התקיימה ביום 12/3/12 (להלן: "פגישת מרץ 2012"). לטענתה באותה פגישה הובטח לה כי התעריפים בהם תחויב יהיו שווים לאלה אשר מחוייבים בהם יתר החקלאים באזור.
לטענת הנתבעת, נכפה עליה לשלם ישירות לתובעת על אף שלא קיים הסכם בין הנתבעת לתובעת. לדידה, על התובעת להפנות דרישותיה אל האגודה איתה התקשרה בהסכם אספקת מים (להלן: "הסכם קבלן").

עוד טענה הנתבעת כי כתב התביעה לא מבסס את דרישות התשלום ובהעדר הסכם בין הצדדים ועל פי נתוני הכרטסת שצורפה לתביעה לא ניתן לדעת מהו התעריף המוסכם בהסכם הקבלן ומהו תעריף המים בו חוייבה. הנתבעת טענה כי כאשר קיבלה חיוב ממקורות היה תעריף צריכה חקלאית 1.65 ₪ למ"ק לעומת מחיר התובעת בחשבונית מרץ 2012 שעמד על 2.23 ₪ ובחשבונית אפריל 2.41 ₪ למ"ק.
הנתבעת התייחסה לחשבוניות שצורפו לתביעה ולאלה אשר צירפה לכתב ההגנה, טענה כי תעריפי החיוב אינם נהירים וכי על התובעת רובץ נטל ההוכחה להצדקת מחירי הגבייה השונים.

הנתבעת אף טענה לטעויות מהותיות ולאי דיוקים בכתב התביעה לגופו. לטענתה התובעת הגישה תביעה סתמית כנגד הנתבע הלא נכון שהרי התביעה הופנתה כנגד "נתבע תושב קריית אונו בגין צריכת מים בביתו" בעוד הנתבעת היא חברה בע"מ הצורכת מים לגידול ענבי יין בכרם שבשטחי האגודה.

טענות המנכ"ל בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת:
המנכ"ל הצהיר כי ביום 31/12/07 התקשרה האגודה עם התובעת בהסכם קבלן לניהול משק מים (להלן ולעיל: "הסכם קבלן"). לטענתו במסגרת ההסכם התחייבה התובעת לשלם לחברת "מקורות" את מלוא התשלום שנקבע ברשות המים לפי קריאת מוני הצריכה באגודה ובמקביל לגבות התשלום מצרכני האגודה בהתאם למחיר "מקורות" בתוספת 35% למחיר המים, תוספת המשקפת את עלויות האחזקה, התיקונים, התשתיות, ו כן את עלות פחת המים. (העתק הסכם הקבלן צורף כנספח 1 ותעריף מקורות צורף כנספח 2 לתצהיר המנכ"ל).

לטענת המנכ"ל, בחודש פברואר 2012 פתחה הנתבעת אצל התובעת כרטיס צרכן וחשבונות צריכת המים נשלחו לכתובת אותה מסרה הנתבעת . לטענתו לאחר כחודש נערכה פגישה בה נכח בעצמו , פגישה בין וועד האגודה , התובעת ו נציגי הנתבעת, אשר נועדה להסדרת תשלום המים ע"י הנתבעת . ( ראו לעיל: "פגישת מרץ 2012").

לטענתו במסגרת פגישה זו העל ו נציגי הנתבעת הטענה כי כרמים באזור משלמים פחות בגין צריכת מים. לטענתו ו כדי לסתור טענה זו, הוצגו בפני נציגי הנתבעת חשבוניות של יקבים וכרמים שונים באזור (נספח 4 לתצהיר).

לטענת המנכ"ל, בסוף הפגישה הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת תשלם בהתאם למוסכם בין האגודה לבין התובעת (חיוב מקורות + 35%) וכמחווה של רצון טוב כלפי האגודה והנתבעת אף הסכים לוותר לנתבעת בשם התובעת, על סכום חוב של 10,000 ₪. (סיכום הפגישה צורף כנספח 3 לתצהיר).

המנכ"ל צרף לתצהירו (נספח 7) העתק תשלומי חקלאים אחרים, בתמיכה לטענתו כי החקלאים כולם מחוייבים באופן זהה.

לטענת המנכ"ל, ביום 28/10/12 שוב נערכה פגישה מורחבת בעניין חובות הנתבעת (להלן: "פגישת אוקטובר 2012"). לטענתו הסכים המנכ"ל לערוך מחדש את כל חשבוניות הנתבעת ולהוציא חשבונית אחת מרוכזת ללא קנסות וחיובי גביה (פרוטוקול הפגישה צורף כנספח 5 לתצהיר).

לטענתו, ומאז פגישת אוקטובר 2012 ו החל משנת 2013 שילמה הנתבעת את התשלומים בדיוק לפי המוסכם, זאת עד לחודש יולי 2016 עת הפסיקה הנתבעת לשלם מסיבות שאינן ברורות ואף לאחר שנשלחו אליה מכתבי התראה מהתובעת כי אם לא ישולם החוב, תנותק לה אספקת המים.

טענות המזכיר בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת:
לטענת המזכיר, האגודה שהיא גם ספק מים הפועל ברישיון מטעם רשות המים, קשורה החל משנת 2007 עם התובעת שנשכרה כקבלן מבצע לניהול משק המים באגודה.
לטענת המזכיר, מאחר וקפסוטו רצה והתעקש להתחבר ולהתקשר ישירות ל"מקורות", הוחלט להיענות לבקשתו ולאפשר לו, כקבוע בהסכם הגידול (נספח 2 לתצהירו), לפעול עצמאית. לטענתו, "מקורות" לא הסכימה לחבר את קפסוטו בחיבור ישיר שלא דרך האגודה ולכן התבקש כמו כל יתר צרכני האגודה, לשלם את מחיר המים כפי שנקבע בהסכם הקבלן, לפיו המחתה האגודה לתובעת את זכויותיה כספק מים לגבות תשלום בגין המים.
המזכיר הבהיר כי בתחום האגודה לא קיים צרכן המשלם ישירות ל"מקורות".
לטענת המזכיר, האגודה נקשרה בהסכם הקבלן עם התובעת בכדי לייתר עלויות צוות עובדים שיעסוק בגביה, הנהלת חשבונות וקריאת מונה המים ובכדי להיטיב עם החקלאים שתמורת סכום קטן שנוסף על מחיר "מקורות", יהיו פטורים מעלויות אחזקת מערכת המים. המזכיר טען כי כל האגודות באזור מחיבות את החקלאים בשיטת "מקורות פלוס", כל חקלאי יודע זאת וכך גם ידע קפסוטו אשר יוצג ע"י עורך דין ב מסגרת הליכי החתימה על הסכם הגידול .
לטענת המזכיר, לאחר שמנכ"ל התובעת הודיע לאגודה כי הנתבעת איננה משלמת על צריכת המים, התקיימה פגישת מרץ 2012 בה הושגו הבנות לפיהן הנתבעת תשלם את המחיר הקבוע בהסכם הקבלן, זאת לאחר שמנכ"ל התובעת הסכים להוריד סך של 10,000 ₪ מהחוב.
לטענתו במסגרת פגישת אוקטובר 2012 באותו נושא, שוב הושגו הסכמות ולא היו עוד מחלוקות, עד שבשנת 2016 הפסיקה הנתבעת לשלם עבור אספקת המים . לתצהיר ה מזכיר צורפו פרוטוקולי הפגישות.
המזכיר חתם את תצהירו בטענה כי ידוע לו שהנתבעת נמצא ת במצב כלכלי קשה, לא משל מת לאגודה את דמי הגידול במועד, ה יא מצויה בחוב תמידי ובניסיונות להתחמק מ תשלום לאגודה.

טענות קפסוטו בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת:
קפסוטו הצהיר כי הוא מתגורר בארה"ב מאז שנת 1961. לטענתו, כבעל מסעדה בניו יורק שהחזיק במרתף המסעדה יינות ישראלים אותם הציע לאורחיו, הבין כי מגוון הענבים מהם מופקים יינות בישראל הוא מצומצם וכך התעורר בו החלום לנטוע בישראל כרם ובו זני ענבי יין שונים מהרגיל. בשנת 2009, לאחר מספר בדיקות וביקורים בארץ הכיר את מושב פקיעין החדשה והאגודה הציעה לו קרקע שמאפייניה התאימו לחזונו, וכך נקשר בהסכם הגידול.
לטענתו, בסך הכל השקיע כ- 7,500,000 ₪ בהקמת הכרם, לרבות יבוא זני הענבים מצרפת, הליכים ביורוקרטיים, תשלום ליועצים ורכישת הציוד שישרת את ייצור היין ביקב אליו הועברה תנובת הכרם להפקת "יין קפסוטו" החל משנת בציר 2014.
קפסוטו טען כי בשל העומס הכלכלי שרבץ עליו, התעכב לפעמים בתשלום לאגודה ולתובעת, אך עובדה זו אינה מייתרת בירור המחלוקת באשר למחיר שעל הנתבעת לשלם בגין צריכת המים ולמי עליה לשלם.
לטענת קפסוטו, מסעיף 7 בהסכם הגידול עולה חובת האגודה לספק מים לכרם אך לא נקבע כי היא רשאית להעביר התחייבות זו לאחרים. לטענתו, רק במהלך ההליך כאן התברר לו כי שלוש שנים עובר לחתימה על הסכם הגידול, הסמיכה האגודה את התובעת לפעול בשמה בניהול משק מים. לטענתו חמורה התנהלות האגודה שהגם שהסמיכה התובעת כאמור, קבעה בהסכם הגידול כי הנתבעת תיקשר באופן עצמאי עם מקורות ותהיה אחראית ישירות להסדרת התשלומים מול מקורות.
לטענת קפסוטו בתצהירו, עובר לחתימה על הסכם הגידול האגודה העלתה בפניו אפשרות להקשר עם חברה לאספקת מים כנגד תשלום של 25% יותר מתעריף מקורות, והוא סרב לכך בתוקף. (ר' סעיף 4 במכתב עו"ד ברדוגו בתשובה לב"כ האגודה - נספח ב' לתצהיר עדות ראשית).

קפסוטו הצהיר כי צריכת המים בכרם החלה ב 2011, הנתבעת לא פתחה "כרטיס צרכן" אצל התובעת מכך שכרטיס כזה נפתח באופן חד צדדי.

בתצהירו הדגיש קפסוטו כי מד המים של הכרם הותקן על ידי מקורות בתשלום הנתבעת אשר גם רכשה את מערכת ההשקיה ומימנה את התקנתה על יד קבלנים מטעמה. לטענתו, כאשר מתגלות תקלות במערכת ההשקיה לרבות נזילות, הן מטופלות על ידי הנתבעת. ובכל מקרה טען , כי לא ידוע לנתבעת על כל שירות אותו מעניקה לה התובעת.
בכתב הסיכומים מטעמה טענה הנתבעת כי איננה חולקת על העובדה כי עליה לשלם בגין צריכת המים, וטענה כי המחלוקת הנה בשאלה האם תעריף התשלום הנדרש ממנה , הוסכם על ידה באופן מודע ומפורש.
בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות כנגד האגודה על כך שלא יידעה אותה על הסכם הקבלן בניגוד להתחייבותה אל התובעת, כי האגודה הטעתה אותה כאשר הציגה בפניה את האפשרות להתקשר מול מקורות ביודעה כי זה לא אפשרי, כי לא מסרה לה עותק מהסכם הקבלן ורק אפשרה עיון בהסכם במשרדיה שנתיים לאחר החתימה על הסכם הגידול.
הנתבעת טענה כי בפגישות בין הצדדים הוסכם על תשלום לפי תעריף שנקבע בהסכם הקבלן אך היא ראתה את הסכם הקבלן לראשונה בהליך כאן.
לטענת הנתבעת בסיכומיה ( בסעיף 41), טענת התובעת על חיוב ב מחיר אחיד, מהווה הרחבת חזית, שכן טענה זו לא נטענה ב מסגרת כתב התביעה.
עוד טענה הנתבעת בסיכומים מטעמה, לליקויים ופגמים בכתב התביעה כאשר הליקוי המהותי ביותר הוא שלא צורף הסכם הקבלן שהינו המסמך המהותי לביסוס התביעה.

דיון והכרעה
התביעה שבפני הוגשה כתביעה כספית לתשלום חוב בגין צריכת מים.
הדיון הראשוני המתבקש הוא בטענת הנתבעת להיעדר עילת תביעה מחוסר יריבות, שהרי המסקנה שתתקבל בשאלה זו היא שתתווה את ההכרעה כאן, שכן באם תתקבל טענת הנתבעת לחוסר יריבות אזי תידחה התביעה ויתייתר המשך דיון בה.
מנגד, באם תתקבל המסקנה כי בסיס התביעה דנן בעילה המקימה לתובעת זכות בסעד, אזי אפנה לבירור שאר המחלוקות כפי שעלו מטענות הצדדים, כמפורט לעיל.

היעדר עילה מחמת חוסר יריבות - האמנם ?
כלל הוא שתובע זכאי לסעד שביקש אם יצליח להוכיח העובדות שבכתב התביעה המגלות עילה משפטית המוכרת בדין. כדי לברר אם עובדות מסוימות מקימות עילה לזכות התובע, יש לבדוק מהו המקור החוקי המקנה זכות תביעה לתובע.
חשוב להבהיר את מקור העילה, שאם לא כן עלולה העילה להימצא פגומה ועל בית המשפט יהיה למחוק את התביעה או להורות על ריפוי הפגם בדרך של תיקון.
ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , (מהד' 12, 2015) (להלן: "גורן"), בעמ' 166.
ענייננו כאן בתביעה שהוגשה כאמור בסדר דין מקוצר מכוח חוזה או התחייבות המותנית בקיומן של ראיות תומכות בכתב. הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה בכל פרטיה ודקדוקיה, ודי במה שקרוי "ראשית ראיה" (ראו: גורן, בעמ' 738).
לאורך כל ההליך טענה הנתבעת למחיקת התביעה בהיעדר עילה מן הטעם שבין התובעת לנתבעת לא קיימת יריבות. הנתבעת ביססה טענתה על הסכם הגידול המקים לה ולאגודה התחייבויות הדדיות לעניין אספקת המים בעוד בינה לבין התובעת לא קיים כל חוזה או מסמך חתום שיהווה "ראיה בכתב" כנדרש.
לכתב התביעה צורפה כרטסת צרכן מים של הנתבעת ושלוש חשבוניות המס האחרונות ששלחה התובעת לנתבעת בגין צריכת מים, כראיות לקיום החוב הנטען וסכום יתרת החוב הנתבע. לטענת התובעת, מנתוני הכרטסת ניתן להסיק על קיומה של התחייבות מכללא לאור התנהגות הנתבעת ברצף התשלומים אשר שולמו לאורך תקופה של שלוש וחצי שנים , מחודש דצמבר 2012 ועד לחודש יולי 2016.
במסגרת ע"א 197/67 רוזנר נ' שטרויגולד, פ"ד כא(2) 273 (מיום 24/9/67), קבע בית המשפט העליון:
"חוזה או התחייבות המשמשים יסוד לתביעה על-פיה יכולים להיות מפורשים או מכללא. משמע שאלה יכולים להיות בכתב או בעל-פה, ואף ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים או ממכלול נסיבות המקרה".
הנתבעת חולקת על קיומו של הסכם מכללא ומסתמכת על דיני החוזים בטענה כי אמנם התנהגותה בדרך של תשלום החשבונות לתובעת מעידה על קיבול אך אין הדבר מעיד על גמירות דעת להתקשר עם התובעת בהתחייבות והסכמה לתשלום סכומים שאינם כוללים התחשבנות מפורטת שתראה תעריף "מקורות" ו מהו סכום התוספת הנגבית על ידי התובעת. (הנתבעת הפנתה לעניין זה להוראות סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
בכתב הסיכומים (פרק ה') טענה התובעת כי הוכיחה קיומו של הסכם בין הצדדים והפנתה למכתב שקיבלה מהנתבעת בחתימת קפסוטו, ביום 4/1/2013 המהווה התחייבות לקיום ההבנות אשר הושגו במסגרת פגישת אוקטובר 2012.
אקדים מסקנתי ל ביאור ואציין כי הגעתי למסקנה שעלה בידי התובעת ל הוכיח קיומה של התחייבות והסכמה מפורשת מצידה של הנתבעת לתשלום החיובים בהם חויבה, בהתאם למחיר המים עליו הוסכם במסגרת הסכם הקבלן. ואפרט :
פגישת אוקטובר 2012, התקיימה במשרד ב"כ האגודה בנוכחות ב"כ האגודה , קפסוטו ומנהל הנתבעת מטע מה, ב"כ הנתבעת, מנכ"ל התובעת ונציגי האגודה (הפרוטוקול צורף כנספח 5 לתצהיר המנכ"ל ונספח 4 לתצהיר המזכיר).
בדיון בנושא "עניין מחירי המים ליקב" הצהירו חברי וועד האגודה לפרוטוקול כי "כל חברי מושב פקיעין החקלאיים משלמים מחר אחיד". על כך אמר ב"כ הנתבעת: "נבדוק העניין וניתן תשובה".
הישיבה הסתיימה בניסוח הבנות (להלן: "מסמך ההבנות") שעיקרן הנוגע לתביעה דנן (הדגשות שלי, ר.פ.):
"...הצדדים הגיעו להבנות כדלקמן:
בעניין המים - פסגת הגליל - ז'ק קפסוטו בע"מ -
פסגת הגליל תבטל את כל חשבוניות המים ל 2011-2012 של ז'ק קפסוטו בע"מ, תוציא חשבונית אחת מרוכזת – הכוללת צריכת מים וריביות, תוך ביטול קנסות וחיובי גבייה.
.....
הצדדים יפעלו לאלתר ליישום כל הבנות מסמך זה.
הצדדים מוותרים עם הגעתם למסמך ההבנות על כל דרישות ותביעות העבר, כפוף לזכותו של כל צד להודיע עד ליום 27/4/13 על ביטול מסמך זה והבנותיו, על כל המשתמע מכך. ..."
במכתבה מיום 4/1/13 אל מנכ"ל התובעת (נספח 8 בתצהיר המנכ"ל), אישרה הנתבעת בהסכמה את מסמך ההבנות (להלן: "מכתב ההתחייבות") כדלקמן ( ההדגשות שלי. ר.פ.):
"...א.נ.
הנדון: הסדרת תשלומים וחיובי ריבית - בהמשך לסיכום מיום 28/10/2012 לפי הסיכום מיום 28/10/2012, חברתנו תשלם לכם במקום למושב פקיעין החדשה, עבור צריכת המים.
.......
לעניות דעתי, מכתב ההתחייבות הינו ביטוי מלא לגמירות דעת מצד הנתבעת ומסיר כל ספק באשר לקיומה של התחייבות מפורשת מצד הנתבעת להתקשר עם התובעת ולשלם לה, ולא לאגודה, תמורת שירותי אספקת המים לכרם, כאשר התשלום הנו בהתאם למחיר בו מחויבים החקלאים צרכני האגודה. ובנוסף, מוותרת הנתבעת על כל טענה ודרישה שהועלתה בעבר כלפי התובעת.
יוער כי מכתב ההתחייבות, הסותר לחלוטין ומפריך את טענת הנתבעת להיעדר יריבות, הוצג במסגרת תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל התובעת. יודגש כי פרוטוקול ישיבת אוקטובר 2012 הכולל מסמך ההבנות, כמו גם מכתב ההתחייבות, לא צורפו לכתבי הטענות מטעם הנתבעת ודבר קיומם כלל לא אוזכר.
מן האמור עד כאן, מתקבלת המסקנה כי יש לדחות את טענת הנתבעת למחיקת התביעה בהיעדר עילה ומחוסר יריבות.
מכאן ולעניות דעתי, הוכיחה התובעת קיומה של התחייבות מצד הנתבעת המקנה לה זכות תביעה.
לאור מסקנתי זו, ובכדי ליתר מחלוקות עתידיות, להלן אפנה לברור השאלות העולות מטענות הנתבעת בדבר סמכויות ומחויבות הצדדים מתוקף ההסכמים והיחסים שבין התובעת - הנתבעת - האגודה.
האם לתובעת סמכות חוקית לניהול אספקת מים? האם ידעה הנתבעת על קיומה של התובעת ועל הסכם הקבלן? האם הסכם הקבלן והסכם הגידול מנוגדים זה לזה? האם הכירה הנתבעת את תעריף המים שנקבע בהסכם הקבלן, בו חויבה? האם חויבה הנתבעת בתעריף המים ללא הסכמתה?
ראשית אבחן התנאים הרלוונטיים בהסכם הקבלן ואחר כך אפנה להסכם הגידול וברור הסעיפים הנוגעים לאספקת המים - והתחייבויות הצדדים בהתאם.

הסכם הקבלן - בין האגודה והתובעת
ביום 31/12/2007 נחתם הסכם קבלן למתן שירותי ניהול משק המים של האגודה. הצדדים להסכם הם האגודה בכובעה כ "ספק" מים כמוגדר בחוק המים, התשי"ט-1959, בעלת רישיון אספקת מים ו מנגד התובעת, אשר הצהירה על היותה חברה קבלנית בעלת ידע, אמצעים וניסיון בניהול קריאה וגבית דמי מים ובתחזוקת רשתות מים. להלן קביעות רלוונטיות להכרעה בענייננו (הדגשות שלי, ר.פ.):
סעיף 3 להסכם הקבלן, הוא רשימה סגורה של שירותים הנדרשים מהקבלן, והצהרה (להלן: "ההסמכה"):
" האגודה מסמיכה בזאת את הקבלן לפעול בשמה ו/או במקומה של האגודה בכל דבר ועניין הנוגע למתן השירותים כמפורט לעיל".
ובסעיף 5ד בהסכם הקבלן נקבע (להלן: "המחאת זכות הגביה"):
"האגודה ממחה בזאת לטובת הקבלן, את זכותה לגבות כסף מהצרכנים, על מנת שהקבלן יעשה זאת במקומה. המחאת זכות זאת הינה בלתי חוזרת לכל תקופת ההסכם...
... האגודה מאשרת לקבלן לדרוש את דמי המים מהצרכנים עפ"י התעריף המפורט להלן, וכי אין כל מגבלה על המחאת זכותו זו לטובת הקבלן."
בסעיף 7ה בהסכם הקבלן:
"הקבלן יגבה מצרכני האגודה את הסכומים המגיעים עפ"י חשבונות המים שיפיק לחברים בהתאם לקריאת המונים שבבעלותם ובכפוף לתעריפים שסוכמו על פי הסכם זה."
בסעיף 8 שכותרו – "התמורה ודמי המים", נקבע בין השאר:
"א. האגודה מסמיכה בזאת את הקבלן לגבות מכל צרכן באגודה (לרבות מהאגודה עצמה), תשלום בגין צריכת המים, בהתאם לסוג הצריכה, ביתית או חקלאית, לפי התעריפים למ"ק המפורטים להלן. התעריפים המפורטים להלן כוללים את מחיר המים המשולם לספק המים, את תמורת השירותים הניתנים ע"י הקבלן, (להלן ולעיל ביחד: "דמי המים").
ב. תעריפי דמי המים הבסיסיים למ"ק לחיוב הצרכנים, מעודכן למחירי מקורות למועד חתימת הסכם זה:

  1. בגין צריכת מים ביתית.....
  2. בגין צריכה חקלאית בשטחי המשבצת של האגודה יגבה הקבלן את תעריפי המים הבסיסיים על פי חיובי מקורות תעריף צריכה חקלאית פלוס 44 אג' למ"ק. זאת לכל אורך תקופת ההסכם.

ביום 1/12/2009, בשל הצורך בשיפור תשתיות המים בישוב, התווסף להסכם הקבלן נספח בו, בין השאר, נקבעה תוספת לדמי המים ולמשך תוקף הסכם הקבלן:
"7. פסגת הגליל תהיה רשאית לחייב כל קוב מים נוסף ב- 10 אג'.
8. בגין השקעה זו תוקף ההסכם עם פסגת הגליל יוארך ב- 10 שנים. "
מן המובא עולה כי בהתאם להסכם הקבלן, לתובעת סמכות לפעול בשם האגודה ובלבד שיהיה זה לעניין השירותים שפורטו ברשימה שבסעיף 3 להסכם.
האגודה המחתה לתובעת את הזכות לגבות כספים מצרכני המים, ובלבד שיהיה זה על פי תעריף דמי המים שנקבע בהסכם הקבלן.
ובמילים אחרות – הסכם הקבלן קובע כי לתובעת אין כל מנדט לקבוע את תעריף דמי המים או לשנותו. על התובעת הפועלת כקבלן ביצוע של האגודה, להיצמד לתנאי ההסכם. תעריף דמי המים נקבע, בהסכמה, על ידי האגודה והיא שהסמיכה את התובעת לגבות על פיו את התשלום מצרכני המים באגודה.
במאמר מוסגר יצוין כי גם בניתוק אספקת המים והנקיטה בהליכים כנגד הנתבעת, פעלה התובעת לפי הוראות הסכם הקבלן (ראו בסעיף 9).
מעיון בסעיפי הסכם הקבלן וההתחייבויות ההדדיות של הצדדים בו, הנוגעות להתהוות המחלוקות בתביעה שבענייננו, עולה כי בסעיף 5ז. מצהירה האגודה כדלקמן (הדגשות שלי, ר.פ.):
5ז. "האגודה מתחייבת לשלוח לכל צרכן את כתב ההוראות המפרט את התחייבויותיו וחובותיו של כל צרכן כלפי הקבלן, הכל כמפורט בכתב ההוראות לצרכן, המצורף להסכם זה. ובכללן:...."
הסכם הקבלן קובע כי האגודה מחויבת ליידע את צרכני המים שלה על תנאי ההסכם.
במקרה של הנתבעת והסכם הגידול - לא הוכח בפני כי האגודה פעלה כאמור.
ויובהר, האגודה אינה צד בתביעה דנן הגם שלה הסכמים נפרדים עם כל אחד מהצדדים כאן.
בנוסף יוער, כי הסכם הקבלן אינו מחייב את התובעת לחתום על הסכם נפרד מול צרכני המים באגודה. לעניין זה ראו עדות מנכ"ל התובעת בחקירה נגדית בדיון (עמ' 9 ש' 8-9):
ש. אנו מסכימים שאין הסכם חתום ביניכם לבין קפסוטו?
ת. אין הסכמים מול אף צרכן.

הסכם הגידול - בין האגודה לנתבעת
הסכם הגידול נחתם בין האגודה לנתבעת ביום 3/11/2010, כשלוש שנים לאחר כניסת התובעת לניהול משק המים באגודה בהתאם להסכם הקבלן.
סעיף 7 בהסכם הגידול נוגע להקצאת המים לנתבעת. להלן ההסכמות הרלוונטיות והקשרן לרצף העובדתי:
7.1 האגודה מתחייבת כי במשך כל תקופת ההסכם, היא תקצה ליקב מכסת מים ....
סעיף 4 למכתב ב"כ הנתבעת אל ב"כ האגודה, מיום 9/5/2012 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת) מתאר כי במהלך הפגישה שנערכה עובר לחתימ ה על הסכם הגידול, הציעה האגודה שהנתבעת תתקשר ישירות מול קבלן המים והבהירה כי עלות המים בהתקשרות מול קבלן המים גבוהה ב 25% מהעלות שגובה מקורות.
הודעה זו, למרות היותה הודעה בדיעבד, הנה הודעה מטעם הנתבעת כי אינה מעוניינת והיא לא מוכנה להתקשר בהסכם מול קבלן המים ולא לשאת בעלויות הגבוהות.
המזכיר הצהיר (בסעיף 9-10 לתצהירו) כי לאור עמדתו של קפסוטו והתנגדותו לקשר עם קבלן המים, החליטה האגודה לא לסרב לבקשתו ולאפשר לנתבעת להתקשר ישירות עם מקורות וכך הוסכם (ההדגשות שלי. ר.פ.) :
7.2 במידת האפשר, היקב יתקשר באופן עצמאי עם מקורות חברת המים לישראל (להלן: "מקורות"), לצורך שימוש וצריכת מים לצורכי השקיה וכפי שיידרש על ידי היקב, על פי תנאי ההתקשרות עם חברת מקורות. כן, יהיה היקב אחראי ישירות להסדרת תשלומי חיוב הצריכה באופן שוטף וידאג לכיסוי חשבונות החיוב כסדרם במועד.
המזכיר הצהיר כי על אף שהאגודה הייתה נכונה לסייע לנתבעת, מאחר והיה ידוע לה כי אין אפשרות להתחברות שלא דרך האגודה, נוסח התנאי "במידת האפשר" לסעיף 7.2 לעיל וסעיף 7.4 המסדיר ההתקשרות המקובלת ככל הצרכנים, ישירות מהאגודה:
7.4 היה, ומכל סיבה שאינה קשורה ליקב, לא תתאפשר התקשרות היקב ישירות לחברת מקורות, אזי, ההתקשרות תהיה עם האגודה בנפרד בכל הקשור לצריכת המים.
בדיון בפני התברר כי במעמד החתימה על הסכם הגידול, נכתבה על ידי ב"כ הצדדים תוספת להסכם המסדירה באמצעות הפקדת שיק בטחון בידי ב"כ האגודה, את התחייבות הנתבעת לתשלום חשבונות המים לחברת מקורות "אם יתברר שהיקב לא פרע חשבונות מים שהונפקו על ידי מקורות לאגודה".
עוד הוסכם בין הצדדים כי , "במידה והיקב יהיה קשור בהסכם ישירות מול "מקורות", ישיב עו"ד יער-בר את שיק הביטחון ליקב." (ראו מוצג נ/1, הוגש בדיון).
המזכיר אישר בעדותו בדיון כי קיבל את שיק הביטחון (ראו עמ' 6 ש' 10-12) שנמצא ברשותו עד היום.
סעיף 7.4 בהסכם הגידול מתייחס במפורש למצב בו הנתבעת לא תצליח להתחבר ל"מקורות" ומבהיר כי במקרה כזה תדאג האגודה לאספקת המים לנתבעת.
המובא לעיל מוביל למסקנה כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי בהסכם הגידול רק חברת "מקורות" מוזכרת כספק מים וכמי שעל הנתבעת להתנהל רק מולו .
בתצהירו העיד המזכיר כי "מקורות" לא הסכימה לחבר את הנתבעת בחיבור ישיר , שלא דרך האגודה. גם הנתבעת, בכתב הסיכומים מטעמה ( בסעיף 1) טענה כי ניסתה להתקשר ישירות עם "מקורות" אך הדבר לא עלה בידיה . טענה זו נטענת בסתירה לטענתה בסעיף 21 לכתב ההגנה כי בהתחלה קיבלה אספקת מים לכרם ישירות מ "מקורות".
יוער כי חשבונית "מקורות" שצורפה כנספח ה' לכתב ההגנה, בתמיכה לטענת הקשר הישיר עם מקורות, מעידה על חשבון צריכת מים על שם האגודה.
לעומת זאת בהסכם הגידול אין פירוט של תנאי ההתקשרות עם האגודה בכל הקשור לצריכת המים, ולא קבוע תעריף המים הצפוי. הסכם הגידול כלל לא מזכיר קיומו של הסכם קבלן ולא את קיומה של התובעת.
סיכום ביניים:
הוכח בפני כי התובעת פעלה ופועלת בסמכות ובזכות שהומחתה לה ע"י האגודה בהתאם להסכם הקבלן.
הוכח כי לא צוין בהסכם הגידול דבר קיומו של הסכם הקבלן , למרות שהאגודה והנתבעת דנו בעניין זה עובר לחתימה על הסכם הגידול. בנוסף הוכח בפני כי בניגוד להתחייבותה כלפי התובעת בסעיף 5ו' בהסכם הקבלן, לשלוח לצרכני המים כתב הוראות המפרט התחייבויות וחובות כל צרכן כלפי הקבלן (התובעת), האגודה לא עשתה זאת מול הנתבעת. ( כזכור - האגודה אינה צד בתביעה כאן.)
על אף האמור, סבורני כי ניתן לקבוע שהנתבעת ידעה על קיומה ופועלה של התובעת בניהול משק המים באגודה כבר בשלבים מאד ראשוניים ובמועדים סמוכים מאד לחתימתה על הסכם הגידול , עת סירבה להתקשרות ישירה מול התובעת.
ראשית, כפי שצוין לעיל, התנגדות הנתבעת להתקשרות עם קבלן ניהול צריכת המים (גם בסעיף 38 לסיכומי הנתבעת) היא שהביאה לניסוח האפשרות להתקשרותה מול "מקורות" ושנית, מעיון במסמכים שהוגשו בתיק על ידי הנתבעת, עולה באופן ברור כי התשלום "למקורות" בגין התקנת חיבור המים מיום 14/6/11 (נספח ב' לכתב ההגנה) נעשה ע"י התובעת.
זאת עולה מחשבונית המס שהונפקה ע"י "מקורות" ל"פקיעין מושב ע"י פסגת הגליל" בגין חיבור הכרם למערכת המים (נספח ג' בכתב ההגנה, נספח א2 בתצהיר קפסוטו תוך ניסיון למחיקת כיתוב הנמען). לטעמי מדובר במסמך המצביע על קיום התקשרות בעניין המים בין האגודה והתובעת.
לטעמי ולכל המאוחר, במסגרת פגישת מרץ 2012, נודע לנתבעת בדבר הסכם הקבלן. ההסכמות וההבנות שהושגו באותה פגישה, עונות על ההסכמות שבסעיף 7.4 להסכם הגידול.
התובעת והנתבעת הגיעו להבנות במסגרת פגישת אוקטובר 2012. הבנות אלה אושרו חודשיים מאוחר יותר ב אמצעות מכתב ההתחייבות, בחתימת מנכ"ל הנתבעת, להסדרת התשלומים בגין צריכת המים אל מול התובעת ולא מול האגודה.

הדיון בשאלת התעריף - שינוי /הרחבת חזית , האמנם?
שני הצדדים העלו במסגרת סיכומיהם טענות לשינוי או להרחבת חזית מצד הצד השני.

כתב התביעה עותר לחיוב הנתבעת בתשלום חוב בגין צריכת מים. כתב ההגנה העלה טענות להיעדר יריבות בין הצדדים, טען לקיומם של פגמים מהותיים בנוסח התביעה וטען לתעריפי חיוב שאינם מפורטים ואינם ברורים.

יוער כי הנתבעת פתחה את כתב הסיכומים מטעמה בטענה כי המחלוקת היחידה שבפנינו היא בשאלת התעריף בו היא מחויבת בתשלום לתובעת וחתמה את סיכומיה בטענה כי המחלוקת אינה האם עליה לשלם בגין צריכת המים, אלא בשאלה האם הסכימה באופן מודע ומפורש לתעריף התשלום הנדרש.
מכאן שלכאורה זנחה הנתבעת טענותיה האחרות, בדבר היעדר יריבות בין הצדדים ולפגמים בכתב התביעה. אך הואיל ופסק דין זה דן בטענות אלה לגופן, לא מצאתי לנכון לייחס לנתבעת "זניחה מלאה" של טענותיה אלה.

הכלל
כאשר בעל דין חורג ממסגרת הפלוגתות ללא מחאה מצד בעל הדין שכנגד, חל הכלל בדבר "שינוי חזית", שלפיו רואים כאילו הוספו לדיון פלוגתות או הורחבו פלוגתות. האיסור בדבר "שינוי חזית" מחייב הצמדות להגדרת השאלות שבמחלוקת ומביא לדיון משפטי יעיל וממוקד.
האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם בית המשפט נענה לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו או אם בעל הדין כשנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא.
ראו: גורן, עמ' 146.
בנוסף וכידוע, כתבי טענות הצדדים, שניהם ולא רק כתב התביעה, הם אשר גודרים את גדר המחלוקות בין הצדדים. מכאן שהנתבעת היא אשר פתחה חזית דיונית חדשה (ומותרת) לעניין תעריף המים בו היא מחוייבת והעבירה נטל ההוכחה אל התובעת להוכיח את מחירי הגבייה בעבור צריכת המים . גם אם עניין התעריף כלל לא עלה במסגרת טענות כתב התביעה.

בענייננו, בנסיבות השתלשלות ההליך, ומשלא עתרה הנתבעת לתיקון כתב התביעה, ניתן להגיע למסקנה כי בכך הסכימו הצדדים, בבחינת הסכמה מכללא, לחרוג מגדר המחלוקת שבכתב התביעה ולדון גם במחלוקות אשר ג ודרו במסגרת כתב ההגנה, לרבות בשאלת התעריף לפיו חויבה הנתבעת.

לאורך כל ההליך, לרבות במסגרת התצהירים ובעדויות הצדדים בפני, הורחב הדיון בשאלת התעריף או מחיר המים אשר על הנתבעת לשלם. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה חשבונית חיוב ממקורות לאגודה מחודש דצמבר 2011 (נספח ה) וחשבוניות מהתובעת בשנת 2012 המצביעות על תעריפים שונים של מחיר המים .

התובעת צרפה לתצהיר עדות ראשית של המנכ"ל מסמכים רבים בנוגע לתעריפי "מקורות" ביחס לתקופה הרלוונטית (נספח 2) והעתק תשלומי התובעת ל "מקורות" (נספח 12) בתמיכה לטענותיה בנוגע לחיוב הנתבעת, חיוב אשר הוסבר במסגרת תצהיר המנכ"ל כך:
"...
14. עלות המים לצרכן הסופי – החקלאי – היא עלות שבכל האגודות השיתופיות מורכבת על בסיס "מקורות פלוס". כלומר, עלות המחיר של חברת מקורות לכל קוב מים פלוס מחיר נוסף, שמשקף את עלויות האחזקה, התיקונים, התשתיות, וכמובן עלות פחת המים שכאמור משתנה מישוב לישוב.
15. במקרה של אגודת פקיעין, ולאחר מו"מ נקבע בהסכם כי עלות קוב מים בגין צריכה חקלאית יעמוד על סך של מחיר מקורות בתוספת 44 אגורות לקוב (סעיף 8ב.2 להסכם) ...
16. קרי, במועד חתימת ההסכם, 44 אגורות בתוספת למחיר מקורות היווה סך תוספת של 35% אחוזים ממחיר מקורות. הוסכם במסגרת סעיף 7ו כי הסכום הנוסף על מחיר מקורות בגין צריכה חקלאית יעלה, במידה ומקורות תעלה את מחיר המים, כאשר האחוזים יוותרו על כנם. ....
17. כך למעשה, בהתאם להסכם שבין הצדדים, "נגזר" מחיר לקוב מים לצרכנים בפקיעין.
..."

בדיון בפני, נחקר המנכ"ל בחקירה נגדית בנוגע לתעריפים והעיד (פרוטוקול עמ' 12 ש' 10-16):
ש. ....... אני מבקש ממך שאולי תוכל לעשות חישוב בפני ביהמ"ש. מפנה לנספח 2 לתעריפי מקורות. מה התעריף שחל על הכרם של אוגוסט 2014? (5.8.14)
ת. 2.147 מים שפירים לחקלאות. אוקטובר 2014 חויב ב 2.98.
2.147 כפול 35% יוצא 2.89 וזה התעריף שחויב.
ש. מאיפה הוא יודע את התעריף של 35%? מאיפה הוא יודע שאתם מחייבים את תעריף מקורות?
ת. החשבון נגזר מההסכם שלנו. יש תעריף בחשבון. לא מצוין תעריף קניית המים זה לא רשום באף הסכם. אף חשבונית במדינת ישראל אין את תעריף הקניה ממקורות.

על כן ולאחר שבחנתי טענות הצדדים, המסמכים שצורפו והעדויות אשר נשמעו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח מקור החיוב לחיובי הנתבעת ו לרבות התעריף לפיו מחוייבת הנתבעת.

ולעניין הטענה להרחבת/שינוי חזית, לאור הקבוע לעיל בנוגע ל הסכמת הצדדים מכללא לפלוגתאות, הרי שדין טענות שני הצדדים לשינוי או הרחבת חזית - להידחות.

תום לב

לטעמי זהו יסוד בסיסי ומתחייב בכל התנהלות בין בני אדם או של חברות מטעמם.
השתלשלות העניינים המפורטת לעיל מצביעה באופן ברור כי הנתבעת ידעה והכירה התובעת וסמכויותיה לפעול בעבור האגודה, לאחר התכתבויות ופגישות לבירור רכיבי התעריף הנגבה מצרכני המים באגודה. בנוסף עולה במפורש כי הנתבעת אישרה הסכמות אליה הגיעה עם התובעת (ועם האגודה) והתחייבה להתקשרות ישירה עם התובעת במובחן מהאגודה במסגרת הסכם הגידול.
בנוסף עולה מן העדויות ומן המסמכים כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה מול התובעת במשך תקופה של שלוש וחצי שנים. כלומר תשלום של למעלה מ- 40 חשבוניות חודשיות.

לאור זאת ולעניות דעתי, טענותיה של הנתבעת כאן בניסיון להצדיק את אי העמידה בתשלומים בטענה של חוסר ידיעת התעריף בו היא מחוייבת ו /או היעדר הסכמה לו ו/או היעדר גמירות דעת בנוגע לתעריף החיוב, הנה טענה המועלית בחוסר תום לב רבתי ובניגוד לעקרון תום הלב הקבוע בהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי הסכם יש לקיים בתום לב.

מסקנתי הנ"ל מתחזקת בשים לב לעדות מר קפסוטו בדיון, ממנה עולה כי הסיבה האמיתית להפסקת התשלומים אינ נה היעדר הסכם בין הצדדים או תעריף החיוב אשר איננו נהיר, אלא עקב מצבו הכלכלי של מר קפסוטו . ראו פרוטוקול הדיון עמ' 19 ש' 15-17:

ש. ..... מה קרה ביולי 2016 שהפסקת לשלם? פעלת לפי ההסכם?
ת. הייתי מצוי בקשיים כספיים. אני אמרתי כבר קודם שהייתי בקשיים כספיים ונתנו לי אשראי למשך 3 שנים ואילו פסגת הגליל לא הסכימו לאשראי.

חיזוק נוסף למסקנתי זו הנה היעדר הגשת תצהיר מטעמו של מר אלי קפסוטו או לכל הפחות הזמנתו ל מתן עדות, קרוב משפחתו של הבעלים של הנתבעת, מי שכיהן כמנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה, אשר נוכח הן בפגישת מרץ 2012 והן בפגישת אוקטובר 2012 וחתום על מכתב ההתחייבות הנ"ל של הנתבעת, מכתב מתאריך 4/1/13.

לאור טענותיה של הנתבעת בנוגע להיעדר גמירות דעת בנוגע לגובה התעריף לפיו היא מחוייבת, היית מצפה כי מר אלי קפסוטו הנ"ל, אשר לא יכולה להיות מחלוקת כי הנו "שחקן מרכזי בהצגה", יעיד בנוגע ל"גמירות דעתה" של הנתבעת בנוגע לשיעור התעריף בגינו חוייבה .

בחקירתו הנגדית נשאל מר קפסוטו בעניין זה, אך לא מצא לכך תשובה ראויה (עמ' 19 ש' 1-10).

לטעמי עניין זה פועל אף הוא לחובתה של הנתבעת ולרבות בנוגע להתנהלות שלא בתום הלב, כאמור לעיל.
"...כלל הנקוט על ידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעלי דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."
ראו: ע"א 548/78 פלונית נגד פלוני, (15.5.80).

מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה כי דין התביעה להתקבל. לתובעת קמה הזכות להיפרע מהנתבעת בגין חובה מחמת אי תשלום צריכת המים בכרם, בהתאם למכתב ההתחייבות ולפי התעריף הקבוע בהסכם הקבלן.

הגם שלאור מסקנתי זו הוכרעה התביעה, סבורני כי יש לתת את הדעת לטענות הנתבעת בדבר ליקויים בכתב התביעה היוצרים , גם לעניות דעתי, תחושה "לא נוחה" , כפי שיפורט להלן.

פגמים בנתונים שבכתב התביעה

כתב התביעה בלט באי דיוקים חריגים בנתונים המיוחסים לנתבעת שלאורם טענה כי המדובר בתביעה סתמית כנגד הנתבע הלא נכון. פגמים בנתוני כתב התביעה עשויים להקשות על בירור המחלוקת האמיתית בין הצדדים, מסרבלות ההליך ו פוגעת קשות ביעילות ההליך כולו.

התביעה הוגשה כנגד נתבע תושב קריית אונו בגין צריכת מים בביתו בעוד הנתבעת היא חברת ג'ק קפסוטו בע"מ. מדובר בנתבעת, חברה בע"מ ולא ב"נתבע" כמוצג בכותר ת כתב התביעה. ג'ק קפסוטו עצמו הוא הבעלים של הנתבעת והוא אינו הנתבע בהליך כאן ולדבריו הוא מתגורר בכלל בארה"ב .

כל זאת כאשר כתובת הנתבע בכותרת התביעה הנה ברח' סוקולוב ברמת השרון !

שלא כמוצג בכתב התביעה, התובעת אינה ספק מים אלא חברה קבלנית הנותנת שירותי אספקת מים ולרבות לכרם הנתבעת , הנמצא בשטחי האגודה. התובעת איננה מספקת מים לביתו של נתבע כלשהו המתגורר בקריית אונו.

בנוסף מתברר כי התובעת לא סיפקה לנתבעת שירותי מים החל מיום 31/12/10. זהו התאריך בו נחתם הסכם הגידול בין האגודה לנתבעת . האגודה כאמור איננה צד לתביעה וכלל לא מוזכרת בכתב התביעה .

התברר כי רק בחודש יוני 2011 התקינה "מקורות" את חיבור המים לכרם (נספח ג' בכתב ההגנה) .
בנוסף בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לכתב התביעה, מופיע יום 29/2/12 כתאריך תחילת מתן השירותים לנתבעת .

כאמור, הנתבעת לא עמדה על תיקון כתב התביעה, הגישה בקשת רשות להתגונן והתובענה התבררה לגופן של טענות הצדדים. אך לעניות דעתי ולו הייתה הקפדה על נוסח כתב התביעה, ניתן היה לברר המחלוקות האמיתיות בין הצדדים בדרך יעילה הרבה יותר, דבר אשר היה מביא הן לחיסכון בזמנם של הצדדים ו הן לחיסכון של זמן שיפוטי יקר ערך.

סוף דבר
התביעה מתקבלת במלואה .
התביעה הוגשה על סך של 197,412 ₪, נכון ליום הגשתה, 29/1/17.
במסגרת ההחלטה מיום 4/7/17 ועל חשבון חוב הנתבעת, הועבר לידי התובעת מתוך הכספים אשר הופקדו ע"י הנתבעת, סך של 100,000 ₪.

סכום התביעה משוערך למועד התשלום הנ"ל (4/7/17) , הנו סך של 200,610 ₪. (מעוגל).
בהפחתת הסכום שהועבר לתובעת , יתרה לתשלום בסך של 100,610 ₪.
סכום זה ישולם לתובעת ע"י הנתבעת, באמצעות ב"כ, תו ך 30 יום מהיום ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 5/7/17, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 5/7/17 ועד תשלומו המלא בפועל.
בנוסף אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6 ,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסך כולל של 20,000 ₪.
הסכומים בגין ההוצאות ושכ"ט עו"ד ישולמו לתובעת, באמצעות ב"כ, אף הם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.
יתרת סכום הפיקדון אשר הופקד ע"י הנתבעת בקופת בית המשפט, יועבר לתובעת, באמצעות ב"כ, כתשלום על חשבון הסכומים אשר נפסקו במסגרת פסק דין זה.
הצו הארעי מיום 30/4/17 - מבוטל.

זכות ערעור לבית משפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פסגת הגליל א.ש.2004 בע"מ
נתבע: ז'אק קפסוטו בע"מ
שופט :
עורכי דין: