ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורשי המנוח אבראהים בולוס נגד עו"ד סלים וקים ו/או אח' :

לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון
בעניין:

1. חברת חלקה 32 בגוש 18001 בע"מ

2. עזבון המנוח בולוס בולוס, ת"ז XXXXXX354
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל חורי

התובעים

- נגד –

1. יורשי המנוח אבראהים בולוס, ת"ז XXXXX987
א) יעקוב אברהים בולוס, ת"ז XXXXXX314
ב) ניזאר אברהים בולוס, ת"ז XXXXXX311

2. יורש המנוחה נאהדה בולוס, ת"ז XXXXXX428
ד"ר מאג'ד מחול, ת"ז XXXXXX383

3. חאתם פארס, ת"ז XXXXX090

4. לואי פארס, ת"ז XXXXXX310

נתבעים 1(ב) ו-(2-4) באמצעות ב"כ
עו"ד סלים וקים ו/או אח'

5. כמיל משעור, ת"ז XXXXXX719

6. סחר משעור, ת"ז XXXXX253
הנתבעים

7. עו"ד שרגיל, נאמן על נכסי התובע נתבע פורמלי

פסק דין

מבוא
התובעים בהליך זה הם חברה בע"מ, אשר הוקמה ביום 25/3/1964 (להלן: "החברה") על ידי שני האחים בולוס בולוס ז"ל (להלן: "התובע") ואברהים בולוס ז"ל (להלן: "מר אברהים") שהנתבעים 1-2 הינם יורשיו כאשר נתבעת 2 המנוחה הייתה אשתו של מר אברהים .

שני האחים המנוחים הקימו את החברה והיו בעלים שווים במניותיה לצורך הקמת בית מגורים בעכו על שלוש חלקות צמודות שנרכשו על ידם. מדובר בחלקה 32 בגוש 18001 בשטח של 600 מ"ר (להלן: "חלקה 32"); כמו כן מדובר בחלקה 38 בגוש 18001 בשטח של 237/403 מ"ר (להלן: "חלקה 38") שהזכויות בה נרכשו על ידי האחים המנוחים במטרה לצרף רכוש זה לחברה. הזכויות בחלקה זו רשומות כיום על שם עבד אל ראזק אלחאג'; וכמו כן מדובר בחלקה 39 בגוש 18001 בשטח 198 מ"ר (להלן: "חלקה 39") שהזכויות בה רשומות על שם שני האחים המנוחים במשותף.

לאחר רכישת הזכויות בחלקות 32, 38, ו-39 והקמת החברה, נבנה בית המגורים על החלקות והוא עומד על תילו ברח' הרצל 7 בעכו (להלן: " בית המגורים"). בית המגורים מורכב משלוש יחידות דיור: אחת, דירה מערבית ששימשה למגוריו של התובע (להלן: "הדירה המערבית"), השנייה דירה מזרחית ששימשה למגוריו של מר אברהים (להלן: "הדירה המזרחית") והשלישית אמצעית שנבנתה יחד עם בריכה משותפת ושימשה למגורי אמם של שני האחים, גב' נזלה בולוס ז"ל (להלן: " הדירה האמצעית").

המחלוקת מושא ההליך כאן הינה בנוגע לזכויות בדירה האמצעית.

ההליך כאן החל בהגשת תביעה עיקרית ובקשה למתן צו מניעה זמני על ידי התובע כנגד יורשי אחיו המנוח מר אברהים, כנגד אשת אחיו המנוח מר אברהים, כנגד מר חאתם פארס ומר לואי פארס, שנטען כי ניסו לרכוש מיורשי המנוח מר אברהים ואשתו את מלוא הזכויות בדירה האמצעית וכנגד גב' סחר משעור , בתו של מר אברהים ובעלה מר כמיל משעור (להלן: " משפחת משעור") שלזכותם רשומה הערת אזהרה על הזכויות של מר אברהים גם בדירה האמצעית – היא דירת המריבה בהליך זה.

יובהר, כי במהלך ניהול ההליך נפטרה ביום 9/6/2017 נתבעת 2, אשת המנוח מר אברהים בולוס ובהסכמה תוקן כתב התביעה ובמקומה צורף כנתבע חלופי ד"ר מאגד מח'ול, יורש ה הבלעדי בזכויות בדירה האמצ עית ונכדה (להלן: "הנכד"). כמו כן הנתבעים מר כמיל משעור וגם סחר משעור ביקשו לפטור אותם מחובת ההשתתפות בהליך והכל מתוך הבנה שכל החלטה או פסק דין שיינתנו לא ישפיעו על זכיותיהם בדירה האמצעית בהתאם להערת האזהרה הרשומה על שמם. עוד יובהר, כי במהלך ניהול ההליך הובהר שהסכם שהת יימר למכור לנתבעים מר לואי פארס ומר חאתם פארס זכויות בדירה האמצעית בוטל בסכום שנדרשו לשלמו ועקב כך שולם הסכום על ידי בני משפחת משעור. עוד י צוין כי במהלך ניהול ההליך, לאחר סיום שמיעת הראיות, נפטר גם התובע מר בולוס בולוס, ובהתאמה תוקנה גם ללא בקשת הצדדים כותרת פסק הדין.

לאור המתואר לעיל, הצהירו הצדדים בישיבת יום 3/1/2018, כי הגיעו לכלל הסכמה דיונית כדלקמן:
- ההליך יתנהל רק כנגד יורשי המנוח מר אברהים, נגד יורשה היחיד של גב' נאהדה בולוס הוא נכדה ד"ר מאג'ד מח'ול שצורף כנתבע נוסף לאחר מות סבתו, כאמור בבקשה לתיקון כתב תביעה מיום 13/12/2017, ונגד בני משפחת משעור.
- עוד הוסכם כי טענת זיוף מסמכים בגינה הוגשו חוות דעת שני הצדדים לא תוכרע בהליך זה ולכן לא יוגשו חוות דעת בעניין זיוף חתימות.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

ביום 10/12/1988 חתמו התובע ומר אברהים על הסכם חלוקה בנוגע לבית המגורים שבו הוסדר השימוש ביחידות הדירה המערבית, המזרחית והאמצעית כמתואר לעיל ובו הוסכם גם על רישום עתידי של בית המגורים כבית משותף. על הסכם דומה שבו הצדדים וחתמו ביום 20/2/1993 משטרם הושלם הליך רישום הזכויות בבית משותף.

עוד יובהר כי בעת הגשת ההליך היה התובע נתון להליכי חדלות פירעון אשר הסתיימו בינתיים במתן הפטר לתובע. ניהול ההליך היה בהיתר ובעל התפקיד שמונה בהליך חדלות הפירעון, עו"ד ראובן שרגיל, היה צד להליך. עוד יו בהר כי במסגרת ההפטר שניתן לתובע שבינתיים נפטר, התחייב זה האחרון להעביר לנושיו כל יתרון כלכלי שיקבל כתוצאה מניהול הליך זה.

בהליך כאן אותו יזם כאמור התובע, ביקש התובע כי יינתן במסגרת ההליך פסק דין המצהיר כי הסכם מכר בית פרטי מיום 17/10/2000 אינו תקף, כי חתימת התובע עליו מזויפת וכי הוא בטל ולפיכך התובע הינו הבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין בחלקה 32 והדירה הבנויה עליה.

בד בבד עם הגשת ההליך העיקרי ביקש התובע כי יינתן צו מניעה זמני שימנע שינוי בזכויות או עריכת עסקאות שמטרתן שינוי בזכויות בבית המגורים ובחלקות 32, 38, 39 עד להכרעה סופית בהליך שנועדה לדון בתקפות עסקאות שבוצעו בנוגע ל זכויות אלו. בבקשה הובהר כי הצו מבוקש רק על מחצית הזכות הרשומה במקרקעין ומחצית ממניות החברה שנועדה להיות הבעלים של בית המגורים. עוד יובהר כי למרות שהתובע הינו הבעלים רק של מחצית ממניות החברה, לא הוצא אישור המסמיך אותו לייצג החברה באופן בלעדי , לפעול בשמה ולהגיש הליך זה. לא הוצגו פרוטוק ולים המאשרים כי ענין זה נידון על ידי בעלי התפקיד בחברה ואושר.

ביום 25/9/2016 התקיים דיון במעמד כל הצדדים הרלוונטיים לבקשה הזמנית שהגיש התובע ובעקבות הסכמה שהושגה וקיבלה תוקף של החלטה התייתר הצורך במתן צו מניעה.

ביום 15/12/2016 הוגשה בקשה לביטול צו המניעה, או ליתר דיוק ביטול ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בישיבת יום 25/9/2016 וביום 24/1/2017 התקיים דיון בבקשה, כמו גם קדם משפט בתיק העיקרי. לאחר מכן הודיעו הצדדים כי עסקה אפשרית בין יורשי מר אברהים, אשתו והנתבעים לואי וחאתם פארס בוטלה ובהתאמה הושג סיכום נוסף בנוגע להמשך ההתדיינות בתיק, דבר שייתר הצורך במתן החלטה נוספת בבקשה.

ביום 3/1/2018 התקיימה ישיבה נוספת בהליך, במסגרתה הושגו הסכמות דיוניות בין הצדדים והחלה שמיעת הראיות לאחר שהתובע והנתבע מר ניזאר בולוס, בנו ויורשו של מר אברהים , הגישו תצהירי עדות ראשית.

במהלך שמיעת הראיות בהליך זה נשמעה עדות התובע, עדות הנתבע מר ניזאר בולוס וכן העידו שני בני משפחה אשר היו עדים לטענתם לחתימת ההסכם מיום 17/10/2000, הוא נספח ו' לתצהיר מר ניזאר ועניינו - מכירה נטענת של זכות התובע בדירה האמצעית לאחיו מר אברהים. מדובר בד"ר מארי משעור חדאד בת אחות של מר בולוס ומר אברהים ומר באשיר חורי בן אחות אחרת של מר בולוס ומר אברהים.

לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים תמצית טענות בכתב ונקבעה ישיבה להשמעת השלמת טיעונים בעל פה. ישיבה זו נדחתה לאור מותו המצער של התובע והתקיימה בסופו של יום ביום 5/4/2018. בישיבה זו ניתנה לצדדים הזכות להגיש השלמת טיעון נוספת כאמור בפתיח לישיבה, ואולם הזדמנות זו לא נוצלה והצדדים הסתפקו בהשמעת טיעונים בעל פה.

העובדות הרלוונטיות

ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו אשר לגבי מרביתן אין מחלוקת בין הצדדים:
א. התובע ומר אברהים היו אחים אשר בנו במהלך חייהם קריירה משותפת ונודעו כאחים בולוס. במהלך חייהם בנו האחים את ביתם בבית המג ורים, כאשר לכל אחד מהם נבנתה דירה בבית המגורים והדירה האמצעית שכללה גם ברכה, נבנתה על ידם בעבור אמם.
ב. את בניית בית המגורים ביצעו האחים בולוס באמצעות החברה, אשר היתה גם הבעלים של חלק מהמקרקעין עליו נבנה בית המגורים, כאשר בין האחים נחתמו הסכמי חלוקה ושימוש, ואולם רישום בית המגורים כבית משותף לא הושלם עד מותם.
ג. במהלך השנים נקלע התובע לקשיים כלכליים וביקש את עזרת אחיו מר אברהים. בחודש אוקטובר 2000, נעתר מר אברהים לבקשות אחיו ובין הצדדים נחתם הסכם ביום 17/10/2000 שכותרתו "הסכם למכירת בית פרטי" ועל פי תכנו מכר התובע לאחיו, מר אברהים , את זכויותיו בדירה האמצעית. בהסכם שצורף לתצהיר מר בולוס צוינה התמורה המוסכמת בסך השווה בשקלים ל-75,000 $ ארה"ב כאמור בסעיף 9.1 להסכם. מועדי התשלום לא פורטו בהסכם.
לטענת מר בולוס בתצהירו, ההסכם מיום 17/10/2000 הוכן על ידי עו"ד פאוזי חזאן מעכו וזה מסר לכל אחד מן הצדדים לו העתק כדי להעיר הערות עליו או לחתום עליו. התובע אינו מכחיש כי בסופו של יום נחתם ההסכם הראשון על ידו, ואולם לטענתו הוא נותר בידיו הנאמנות של עו"ד חזאן והושב לידי התובע לאחר ביטולו בהסכם השלישי שנחתם בין הצדדים ביום 13/8/2002. העתק ההסכם צורף כנספח ד' לתצהיר התובע, והוא חתום על ידי שני הצדדים לו , וכן על גבי עמודו האחרון של ההסכם מתנוססת חתימת עדים. התובע טען כי נספח ד' מזויף והחתימה עליו אינה חתימתו.
ד. לטענת הנתבעים, או מי מהם , ההסכם הראשון נותר שריר וקיים ובשל קיומו לא נותרו למר בולוס זכויות כלשהן בדירה האמצעית. לטענת התובע ההסכם הראשון בוטל בהסכם אחר משנת 2002.
ה. ביום 5/12/2000 חתמו האחים על הסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני"). להסכם זה צורפה כצד נוסף החברה. בהסכם התחייב התובע למכור לאחיו מר אברהים בולוס את מחצית מניות החברה המוחזקת על ידו (3,000 מניות), כך שלאחר ביצוע ההסכם יהיה מר אברהים הבעלים היחיד של כל מניות החברה וזאת בתמורה לתשלום סך השווה בשקלים ל-400,000$. לטענת התובע בתצהירו , החתימה על ההסכם השני נדרשה לאור אופן רישום הזכויות במקרקעין עליהם בנוי בית המגורים. התובע בתצהירו מודה שהעברת המניות על פי ההסכם בוצעה ואולם לטענת התובע התמורה המוסכמת בעבור העברת המניות לא הושלמה בשל חוסר יכולתו הכלכלית של מר אברהים. לטענת התובע , החתימה על ההסכם השני ביטלה את תקפות ההסכם הראשון וההעתק שנותר בנאמנות אצל עו"ד חזאן חתום על ידי התובע והושב לו. עוד טוען התובע כי בשל אי השלמת תשלום התמורה הנדרשת בהסכם השני, בוטל ההסכם השני בהסכם נוסף שנחתם בין הצדדים בשנת 2002.
יצוין, כי ההסכם השני לא מזכיר ולו ברמז את ההסכם הראשון ואין בו כל הוראה המורה כי חתימה עליו מבטלת תוקפו של ההסכם הראשון.
עוד יצוין, כי כל טענות התובע בנוגע לנסיבות חתימת ההסכם הראשון וביטולו בהסכם השני מוכחשות על ידי הנתבעים. אלו אינם מכחישים דבר עריכתו וחתימתו של ההסכם הראשון ודבר עריכתו וחתימתו של ההסכם השני, ואולם טוענים כי ההסכם הראשון נותר תקף עד היום ולהסכם השני אין כל קשר למכירת זכויות בדירה האמצעית. אין מחלוקת כי לא ניתן כל דיווח לרשויות כלשהן על ההסכם הראשון ולא שולמו תשלומי מס נדרשים.
ז. ביום 13.8.2002 נחתם הסכם נוסף בין האחים, התובע ומר אברהים (להלן: "ההסכם השלישי"). להסכם זה הייתה גם החברה צד. ההסכם השלישי נועד על פי תכנו לבטל את ההסכם השני, משום שמר אברהים לא השלים תשלום התמורה הנדרשת האמורה בהסכם השני לרכישת המניות. בהסכם קיימת התייחסות רק להסכם השני והוא צורף כנספח להסכם השלישי אשר הורה בהסכמה על ביטולו. מטרת ההסכם על פי תכנו הייתה להשיב את הזכויות בחברה ואת מצבם של הצדדים לקדמותו כפי שהיה בטרם נחתם ההסכם השני. הסכם זה דווח לרשויות ובשנת 2005, נרשמו מחדש המניות בחברה שוב על שמו של התובע.

לטענת מר בולוס, ההסכם השלישי ביטל על פי תכנו , גם את ההסכם הראשון והוא חזר להיות הבעלי ם של מחצית מהזכויות בחברה במקרקעין ובבית המגורים ובהתאמה הושבה לו זכות הבעלות במחצית הזכויות בדירה האמצעית.

לטענת הנתבעים ההסכם השלישי ביטל רק את ההסכם השני ואין לו דבר וחצי דבר עם ההסכם הראשון אשר נותר בתוקפו ולפיכך מר אברהים נותר הבעלים היחיד של הזכויות בדירה האמצעית. הנתבעים, או מי מהם, טוענים כאמור בתצהיר מר ניזאר בולוס בנו של מר אברהים, כי בידיהם העתק חתום של ההסכם הראשון שמעולם לא בוטל והוא נספח ו' לתצהיר מר ניזאר בולוס. נטען, כי כך גם אמר מר אברהים לבניו ויורשיו עובר למותו כאשר העביר להם את כל המידע הפיננסי הרב שהיה אצור במוחו ונתמך באמור במסמכים שהיו בתיקיו הרבים שאותם הראה ליורשיו עובר למותו. עוד טענו הנתבעים כי לאחר החתימה על ההסכם הראשון ביקש מר איברהים מבנו של התובע, מר אנטון בולוס , לפנות את הדירה האמצעית והחזקה בה עברה לידיו. התובע טען כאמור כי חתימתו על ההסכם הראשון בהעתק שצורף כנספח ד' לתצהיר מר ניזאר בולוס מזויפת והוא מעולם לא חתם על מסמך זה. התובע אף הוסיף וציין כי אחד מבניו של מר אברהים, מר יעקוב בולוס, כבר הורשע בעבר בעבירות זיוף וגניבה בתיק פלילי מס' 40136/05 בבית משפט המחוזי בתל אביב -יפו ולכן סבור הוא כי זה ביצע זיוף דומה של חתימתו על נספח ו' לתצהיר ניזאר, הוא העתק חתום של ההסכם הראשון.
ח. בשנת 2015 מכרה אלמנתו של מר אברהים את זכויותיה בדירה המזרחית והאמצעית ללואי וחאתם פארס ואלו קיבלו את החזקה בדירות בחודש יוני 2016. לאחר קבלת החזקה ביקשו לואי ופארס חאתם לעשות שימוש בדירה האמצעית ובשל כך פרצו עימותים בין הצדדים להליך זה והתובע עקב כך הגיש התביעה העיקרית ובקשה למתן צו מניעה. כמו כן כדי להסדיר יחסי הצדדים עד להכרעה בטענותיהם, נחתם לטענת התובע זיכרון דברים בינו ובין לואי וחאתם פארס ביום 14/6/2016 אשר התיר לאחרונים לעשות שימוש משותף בדירה האמצעית ובברכה ומתקניה יחד עם מר בולוס, מבלי שהדבר יהווה הודאה בנכונות טענות צד כלשהו.
בין לבין, הודיעו הצדדים להליך זה כי הסכם מכירת הזכויות בדירה האמצעית ללואי וחאתם פארס בוטל ובהתאמה מנוהל ההליך רק כנגד יורשי מר אברהים וגב' נהאדה בולוס, וכן כנגד בתו ובעלה, בני משפחת משעור, שלהם הערת אזהרה על זכות מר אברהים בבית המגורים.

המחלוקת

מן האמור לעיל עולה כי בית משפט זה נדרש לקבוע מה הסכימו הצדדים משחתמו על ההסכמים הראשון, השני והשלישי ביניהם, והאם ההסכם השלישי ביטל את כל ההסכמים הקודמים בין הצדדים או רק את ההסכם השני שעסק בהעברת המניות , ואילו ההסכם הראשון , בו מכר התובע זכויותיו בדירה האמצעית לאחיו מר אברהים , נותר על כנו.

כזכור, אין מחלוקת כי לא ניתן דיווח לרשויות המס על ההסכם הראשון. עוד נזכיר, כי בהתאם לטענת הנתבעים לאחר חתימת ההסכם הראשון עברה החזקה בדירה האמצעית למר אברהים ובנו של התובע מר אנטון בולוס התבקש לפנותה ואכן פינה אותה.

יש לזכור, בית משפט זה לא היה במועד בו נחתמו ההסכמים והכרעתו בהליך זה היא פרי ניתוחו את הראיות שהונחו בפניו. בית משפט זה אינו מתיימר לקבוע כי הוא יודע לבטח מה הוסכם באמת בין הצדדים משום שאינו יכול לעשות כן, הוא רק יכול לקבוע מה הוכח בפניו כנדרש והאם הורם נטל ההוכחה הנדרש לצורך כך.

עסקינן בתיק המתנהל בין בני משפחה השייכים כולם למשפחה ענפה ומכובדת. עצם ניהול ההליך והטחת האשמות ההדדיות יצרה עוגמת נפש רבה לכולם ובשל כך נערכו מאמצים כבירים למנוע מתן הכרעה בהליך ולהביא את הצדדים לכלל הסכמה.

משכשלו המאמצים, אין מנוס ממתן הכרעה על סמך מיטב יכולתו של בית משפט זה להכריע על סמך החומר הקביל שהובא בפניו בין הגירסאות הסותרות שהושמעו מהי הגירסה הסבירה יותר שהוכחה . בית משפט זה אינו מתיימר לקבוע מהי האמת וכל הכרעה שלו לא מהווה קביעה כי הצד האחר אינו דובר אמת.

הכרעה שיפוטית, מעצם טיבה , היא דיכוט ומית ומחייבת הכרעה בין שני קטבים ואינ ה מותירה מקום לפתרון אחר שניתן להשיגו בהסכם פשרה. משכך , משבחרו הצדדים בהכרעה שיפוטית, יש לכבדם ולה בין מגבל ותיה ולהבין כי אין בה לכשעצמה להעיד דבר וחצי דבר על אופיים של המעידים בהליך זה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, האזנתי לעדויות שנשמעו, עיינתי במסמכים הרלוונטיים שהיו חלק מחומר הראיות וכן עיינתי בסיכום טענות הצדדים והקשבתי להשלמת הטיעון בעל פה, אני סבורה כי דין התביעה להידחות משום שהתובעים, שנטל הראיה מוטל עליהם , לא הרימו נטל זה , במידה הנדרשת במשפט אזרחי.

לעניין זה צודק ב"כ הנתבעים כי נטל הראיה בהליך דנן מוטל מתחילתו ועד סופו על התובעים בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ולא התקיימו בנסיבות הליך זה נסיבות מיוחדות המחייבות העברת נטל ההוכחה אל הנתבעים.

משכך, באם כפות המאזניים מאוזנות ובית משפט זה מאמין במידה שווה לעדי התובעים והנתבעים, דין התביעה להידחות.

מעבר לכך, בנסיבותיו של הליך זה אזכיר כי התובע טוען למרמה, הט עיה ואף זיוף בכל הנוגע לנסיבות חתימת ההסכמים בין הצדדים. מדובר בהעלאת טיעונים שדרגת ההוכחה הנדרשת בהם גבוהה מעבר לרף האזרחי הרגיל, ומשכך, ומשבחר התובע להשתית הוכחת תביעתו רק על עדותו היחידה תוך הסתמכות על מסמכים שהוא עצמו מודה שאינם מסמכי מקור, אין לו אלא להלין על עצמו כשבימ"ש זה יקבע שאין בכך די כדי להרים נטל הראיה הכבד המוטל על התובע. שהרי יכול היה התובע להביא לעדות את עורכי הדין שמונו על ידי הצדדים לממש הוראות ההסכם הראשון כדי שיעידו כי זה אכן בוטל. יכול היה התובע להביא לעדות עדים נוספים שיכלו לשפוך אור על הנסיבות שהביאו לרצון הצדדים לבטל כליל את כל ההסכמים הקודמים. משלא עשה כן התובע חזקה כי אין די בחזקתו ראיות ומסמכים כאלה , חיצוניים לעדותו , וכל שיש בידיו זה עדותו ואמונתו כי הדברים קרו כפי שהעיד עליהם.

אני משוכנעת שהתובע האמין בצדקת דבריו ומשוכנעת אני שמדובר באדם מכובד והגון, ואולם אין בכך כדי לקבוע שניתן , בנסיבות העניין , לבסס מסקנה המובילה לקבלת התביעה רק על סמך עדותו היחידה . שהרי מצ ווים אנו בזהירות יתרה שעה שהוכחת תביעה מבוססת רק על עדות יחידה של בעל דין ולטעמי בנסיבות העניין הוכחה כזו אינה מספיקה.

נוסף לכל אלו, במקרה דנן רבות הראיות החיצוניות התומכות דווקא בטענות הנתבעים בנוגע לתוכן ההסכמים שנחתמו, וכוונת הצדדים בעת החתימה להותיר ההסכם הראשון על כנו. כך עדויות העדים שחתימתם מופיעה על ההסכם הראשון תומכות בטיעוני הנתבעים. גם אם אקבל הטענה שעדים אלו לא ראו במו עיניהם את התובע חותם על ההסכם, הם כן העידו מידיעתם כי אכן הסכימו הצדדים שהתובע ימכור זכויותיו בדירה האמצעית למר אברהים והסכם זה לא בוטל. בנוסף, קיימת עדותו של עו"ד פאוזי חזאן, שהתובע עצמו בתצהיר קבע שהוא מונה על ידי הצדדים לערוך הסכמים ביניהם ולבטלם. עו"ד פאוזי חזאן בעדותו לא תמך בגרסת התובע , וטענ ת התובע הכבוש ה והמאוחרת כי בתצהירו התכוון לאביו של עו"ד חזאן פאוזי ולא לעו"ד פאוזי חזאן עצמו , אינ ה מתקבלים על הדעת.

אכן הצדדים לא דווחו לרשויות על עסקת מכר המקרקעין בהסכם הראשון, ואולם אין בכך די כדי להצדיק קבלת תביעת התובע.

עיינתי בפסק הדין בתיק 34116-05-13, ואולם האמור שם אינו דומה לאמור בהליך זה. שאלת דיווח לרשויות על עסקת מקרקעין הוא נדבך הוכחתי נוסף להוכיח קיומה של כוונה או התחייבות לבצע עסקה במקרקעין . היעדר דיווח לכשעצמו, אינו שולל קיומה של עסקת מכר אלא מדובר בראיה נוספת במכלול ראיות שלאחר שקילת כול ן ניתן לקבוע בדבר תוקפה של עסקה מסוימת. במקרה דנן, גם התובע עצמו אינו חולק על הקביעה כי ההסכם הראשון נחתם בין הצדדים ובעת חתימתו ביקשו הצדדים להסכם לבצע עסקת מקרקעין. טענת התובע היא שעסקה זו בוטלה מאוחר יותר בהסכם אחר. לצורך שקי לת תוקפה של טענה כזו, אין חשיבות לשאלת הדיווח על העסקה שממילא צריכה להתבצע ולהסתיים עוד בטרם נחתם ההסכם השלישי, וברור שאם תוכר תוקפה של ההתחייבות לבצע עסקה הגלומה בהסכם הראשון יהיה על הצדדים לבצע כל הנדרש על פי חוק לצורך רישומה לרבות דיווח ותשלום מסים . אולם היעדר הדיווח אינו מהווה אינדיקציה מספקת לשאלה מה הסכימו הצדדים בהסכם השלישי – האם הסכימו לבטל כל ההסכמים הקודמים ביניהם, או רק את ההסכם השני. ויש לזכור , כנגד הסתמכות על טענה בדבר היעדר דיווח על עסקת המכר בהסכם הראשון, קיימת טענה שלא נסתרה, כי החזקה בדירה האמצעית נמסרה למר אברהים על פי ההסכם הראשון ולא הושבה לתובע לאחר ההסכם השלישי.

עיון בתוכן ההסכמים מחייב לדעתי את הקביעה כי תוכן ההסכמים תומך בגרסת הנתבעים ונוגד את גרסת התובע ודי בכך כדי להביא לדח יית התביעה. ההסכם השני שנחתם בין הצדדים ועניינו מכירת המניות בחברה, אינו מזכיר ולו ברמז את ההסכם הראשון שעניינו התחייבות למכירת זכויות בדירה האמצעית. משכך, אין תימוכין בלשון ההסכם לטענת התובע כי ההסכם השני נחתם על פי עצת עורכי הדין משום שהזכויות בדירה האמצעית רשומות על שם החברה ולכן החברה חייבת להיות צד להסכם העברת הזכויות בדירה האמצעית.

עיון בהסכם השני דווקא תומך בגרסה כי מדובר בהסכם נוסף בין הצדדים שמטרתו מכירת נכסיו הנוספים של התובע לאחיו לאור מצבו הכלכלי של התובע שחייב מכירת נכסים לצורך קבלת מזומנים לפירעון חובותיו.

בנוסף, עיון בנסחי חלקות 32, 38 ו-39 מלמד כי רק חלקה 32 רשומה על שם החברה ובאם הטענה היא כי היה צורך בחתימה על הסכם חדש מעבר להסכם הראשון כדי למכור הזכות בדירה האמצעית רק משום שהזכויות בדירה האמצעית רשומות על שם החברה, טענה זו אינה מגובה כאמור בנסחי הרישום.

בנוסף, באם הצורך בהסכם השני היה רק בשל אופן רישום הזכויות בדירה האמצעית, מדוע לא נאמר דבר לעניין זה בהסכם השני ועל פי תוכנו הוא נועד רק להעברת מניות בחברה מהתובע לאחיו מר אברהים?

לטעמי, תכנו של ההסכם השני ואי אזכור ההסכם הראשון או הדירה האמצעית, מלמד כי עסקינן , כפי שטוענים הנתבעים , בשני הסכמים נפרדים שאינם קשורים. האחד - עוסק במכירת זכויות בדירה האמצעית והשני - מכירת מניות החברה ולטענת התובע כי ההסכמים קשורים אין תימוכין במלל הגלום בשני ההסכמים.

בדומה, עיון בהסכם השלישי גם הוא אינו תומך בגרסת התובע. ההסכם השלישי מזכיר רק את ההסכם השני ומבקש לבטלו. אין כל אזכור להסכם הרא שון ואין אמירה מפורשת שיש רצון או הסכמה לבטלו. באם רצו הצדדים לבטל גם את ההסכם הראשון שנחתם ביניהם כטענת התובע מה מנע מהם לומר זאת במפורש בהסכם השלישי?

בנוסף, בהסכם השלישי מדובר על הצורך לבטל רק את ההסכם השני בשל היעדר יכולת כלכלית למר אברהים לשלם את התמורה המוסכמת שהתחייב לשלם תמורת רכישת המניו ת. לא נאמר דבר וחצי דבר שלא שולמה או שאין יכולת לשלם את התמורה הנדרשת בהסכם הראשון ומשכך לא מוזכרת סיבה אחרת המצדיקה ביטולו.

משכך, איני סבורה שניתן ללמוד מהאמירה הכללית בסעיף 3 להסכם השלישי על כוונת הצדדים לבטל גם את ההסכם הראשון בחתימה על ההסכם השלישי. אכן הצדדים ביטלו את ההסכם השני שנחתם ביניהם והשיבו לתובע את זכויותיו בחברה והשיבו המצב לקדמותו. אין באמירה כללית זו כדי להצדיק קביעה בדרך פרשנות שאין לה תימוכין בכתובים כי בכך התכוונו הצדדים במשתמע גם לבטל את ההסכם הראשון. לו רצו הצדדים לעשות כן היה עליהם לכתוב זאת במפורש ולהבהיר מה יעשה בנוגע להשבת הכספים ששולמו על פי ההסכם הראשון.

אשר לטענת הזיוף – הגם שהצדדים הסכימו שזו לא תידון, אציין כי בנסיבות העניין , כפי שהוכחו בפניי, כלל אין צורך לדון בה שהרי התובע לא הכחיש בעדותו כי חתם על ההסכם הראשון מרצונו ואף הפקיד בידיו הנאמנות של עו"ד פאוזי חזאן הסכם כזה חתום. משכך, גם אם העתק ההסכם הראשון שהציגו הנתבעים אינו העתק מקורי והתובע לא חתם עליו כטענתו, עדיין לא נסתרה הודאתו כי ההסכם הראשון אכן נחתם על ידו מרצונו. טענתו היחידה של התובע בנוגע להסכם הראשון היא שההסכם בוטל וטענה זו לא הוכחה ללא קשר האם העתק ההסכם הראשון שבידי התובעים מזויף וחתימת המוכר עליו אינה חתימת התובע.

עוד אציין כי עדויות העדים הנוספים ובראש ובראשונה עדות עו"ד פאוזי חזאן, אינם תומכים בגרסת התובע. די בכך כדי להצ דיק המסקנה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח טענותיו.

עורך דין פאוזי חזאן בעדותו הכחיש כליל שטיפל בעבור התובע או אחיו בהסכם הראשון או השני או השלישי וכי התובע הפקיד בידיו העתק של ההסכם הראשון חתום על ידו וזה השיבו לו לאחר שאותו הסכם בוטל לטענת התובע בחתימה על ההסכם השלישי. עו"ד פאוזי אף הכחיש כי מקום בו מבוטלת עסקה קיים נוהג במשרדו להשיב הניירות הרלוונטיים לצדדים.

אשר לטענת התובע כי הוא טען תמיד שמי שטיפל בענייני ההסכמים היה עו"ד אליאס חזאן ולא עו"ד פאוזי חזאן אציין כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר התובע. הטענה כי מדובר בעו"ד אליאס חזאן הינה טענה כבושה שהועלתה על ידי התובע רק לאחר ששמע את עדות עו"ד פאוזי חזאן שהושמעה בנוכחותו. משכך, איני יכולה לקבלה.

בנוסף לאמור לעיל, איני יכולה להתעלם מעדויות שני בני המשפחה הנוספים שהעידו מטעם הנתבעים ואישרו קיומו של ההסכם הראשון, רצון התובע למכור זכויותיו בדירה האמצעית לאחיו והו דאת התובע בפני העד מר באשיר ח'ורי כי הוא אכן מכר זכויותיו בדירה האמצעית לאחיו. אכן ב"כ התובע ביקש לדקדק בעדות עד זה ועדות בת דודתו מארי משעור ונטען כי מעדותם עלה כי אלו לא ראו במו עיניהם את דודם , התובע , חותם על ההסכם הראשון . אולם כבר הבהרתי לעיל , התובע בעצמו הודה כי חתם על ההסכם הראשון וטענתו היחידה היא כי הסכם זה בוטל. טענה זו נסתרה מעדות אותם עדים שהעידו כי התובע א ישר בפניהם העובדה שמכר זכויותיו בדירה האמצעית לאחיו.

עוד מצאתי תימוכין בטענת הנתבעים בעובדה כי החזקה בדירה האמצעית לא נותרה בידי התובע ולא נסתרה טענת הנתבעים כי לאחר חתימת ההסכם הראשון ביקש מר אברהים מבנו של התובע לפנות את הדירה האמצעית וזה עשה כן.

סיכום

לאור כל האמור לעיל ומנימוקי הנתבעים כאמור בסיכומיהם, אני סבורה שדין התביעה להידחות משום שהתובעים לא הרימו נטל ההוכחה המוטל עליהם וכך אני מורה:
הצווים הזמניים שניתנו אגב ניהול הליך זה – בטלים .
משכך יש לקבוע כי ההסכם הראשון שריר וקיים ולא בוטל.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪ לנתבעים המיוצגים על ידי עו"ד וקים שרק הם נטלו חלק בהליך וכן ישיבו הוצאות על פי קבלות ששילמו הנתבעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל.

כספים שהפקידו התובעים בקופת בית המשפט, יועברו לידי הנתבעים באמצעות בא כוחם לתשלום ההוצאות על פי פסק דין זה. כספים שהפקידו הנתבעים יושבו לידיהם באמצעות בא כוחם.

ניתן היום, כ"ט אדר ב' תשע"ט, 05 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יורשי המנוח אבראהים בולוס
נתבע: עו"ד סלים וקים ו/או אח'
שופט :
עורכי דין: