ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רזיאל כהן נגד דוד זילברברג :

לפני כבוד השופט חגי ברנר, סגן נשיא

המבקש:

רזיאל כהן
ע"י ב"כ עו"ד איתי חבר

נגד

המשיבים:

1. דוד זילברברג
ע"י ב"כ עו"ד יהושע שוירץ

2. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני-ברק

3. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה (מחוז תל-אביב)

החלטה

בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על עיכוב ביצועו של היתר הבנייה שהונפק למשיב 1 בעבור תוספת בנייה בדירתו שבבית המשותף ברח' סוקולוב 35, בני ברק (להלן: "הבית המשותף"), וזאת עד להכרעה בעתירה.
הבקשה הוגשה ביום 11.2.19, במסגרת עתירה מנהלית שהוגשה כשלושה חודשים קודם לכן, ביום 25.11.18, שעניינה תקיפת החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל-אביב (להלן: "ועדת הערר" או "המשיבה 3") לדחות את עררו של המבקש על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני-ברק (להלן: "הוועדה המקומית" או "המשיבה 2") במסגרתה נדחתה התנגדות המבקש למתן היתר הבנייה כאמור.
הרקע העובדתי:
המשיב 1 פנה לוועדה המקומית בבקשה למתן היתר בנייה ברכוש המשותף אשר אינו צמוד לדירתו (להלן: "בקשת ההיתר").
לטענת המבקש, המשיב 1 החתים את דיירי הבניין על טופס ריק שנשא את הכותרת "אישור השכנים", כשהוא מסתיר מהם את כוונתו לעשות שימוש ברכוש המשותף ומוציא מהם במרמה זכויות תכנוניות.
ביום 4.9.17 אישרה הוועדה המקומית את בקשת ההיתר, תוך דחיית ההתנגדויות של מספר דיירים בבית המשותף במסגרתן נטען, בין היתר, כי הם הסירו את חתימתם על הבקשה.
ביום 26.10.17, המבקש, שלא השלים עם החלטת הוועדה המקומית, פנה לוועדת הערר בערר על ההחלטה מיום 4.9.17.
ביום 28.12.17, קבעה ועדת הערר כי החלטת הוועדה המקומית מיום 4.9.17 בטלה. בהמשך לכך נקבע, בין היתר, כי דיון חדש בבקשת ההיתר יתאפשר רק לאחר משלוח הודעות כדין לכל בעלי הזכויות בבית המשותף, והודעה בדבר האפשרות להגיש התנגדות לוועדה המקומית (באופן אשר יאפשר לבעלי הזכויות להשמיע את טענותיהם ביחס לתכנון המוצע בבקשת ההיתר בפני הוועדה המקומית).
לטענת המבקש, חרף החלטת ועדת הערר לא נמסרו לכל הדיירים הודעות כדין וחלקם קיבל "מעטפה ריקה".
ביום 20.3.18, הגיש המבקש לוועדת המקומית התנגדות לבקשה המתוקנת למתן היתר בנייה (להלן: "בקשת ההיתר המתוקנת"), במסגרתה העלה טענות קנייניות ו"בעיות תכנוניות".
ביום 25.3.18 קיימה הוועדה המקומית דיון בבקשת ההיתר המתוקנת, ולאחר שדחתה את התנגדות המבקש, נעתרה לבקשה. במסגרת ההחלטה ציינה הוועדה המקומית כי הודעות כנדרש על פי החלטת ועדת הערר נשלחו לכל בעלי הזכויות ברכוש המשותף וכי רק משפחת כהן (המבקש ואשתו) הגישו התנגדות.
המבקש, ששוב לא השלים עם החלטת הוועדה המקומית, פנה לוועדת הערר בערר על ההחלטה מיום 25.3.18. במסגרת הערר, טען המבקש כי 50% מבעלי הדירות בבית המשותף העבירו לו את זכויותיהם ברכוש המשותף (לתמיכה בטענה זו צירף המבקש הסכמים מיום 3.1.18 ומיום 5.1.18). לפיכך, כך לשיטת המבקש, יש לראות בהתנגדותו כהתנגדותם של 50% מבעלי הדירות בבית המשותף למתן ההיתר. עוד טען המבקש כי המשיב 1 לא שלח הודעות כדין לכל בעלי הזכויות בבית המשותף.
ביום 23.10.18, לאחר דיון שהתקיים בפני ועדת הערר, נדחה הערר תוך שנקבע כי יש לאשר את בקשת ההיתר המתוקנת, ובלבד שיערכו בה מספר תיקונים שעניינם בשיפור מיגון, שמירת מרווחים וחיזוק מפני רעידות אדמה. במסגרת החלטה זו התייחסה ועדת הערר להחלטתה הקודמת, מיום 28.12.17, במסגרתה הובהר כי גם כאשר אין הסכמות כנדרש לצורך מימוש הבנייה, על הוועדה המקומית לקיים דיון בבקשה להיתר, ובלבד שניתנה לבעלי הדירות ההזדמנות להתייחס לבקשה כאמור.
זאת ועוד, ועדת הערר הדגישה (מספר פעמים) כי אין בהחלטתה כדי להכריע בטענות הקנייניות ואין בה כדי להביע עמדה ביחס להסכמות הקנייניות הנדרשות למימוש הבנייה. לפיכך, הוחלט כי על מנת שיתאפשר לצדדים, במקביל לתיקון הבקשה, לפנות לערכאות המתאימות לצורך בירור טענותיהם הקנייניות, הוועדה המקומית לא תנפיק את היתר הבנייה במהלך 30 ימים ממועד מתן החלטת ועדת הערר.
ביום 25.11.19 הוגשה העתירה דנן, וביום 30.12.18 ניתן למשיב 1 היתר הבנייה בהתאם להחלטת הוועדה המקומית מיום 25.3.18.
ביום 11.2.19 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו.
טענות הצדדים:
לטענת המבקש, סיכוייה של העתירה טובים, כאשר מדובר בפגיעה קשה בזכויות חוקתיות.
לעניין מאזן הנוחות, טוען המבקש כי בהיעדר צו ביניים, יכול המשיב 1 להתחיל בביצוע עבודות בנייה ולקבוע "עובדות בשטח", תוך הוצאות שטחים מהרכוש המשותף. כל זאת, בהיעדר רוב נדרש של בעלי הדירות בבית המשותף כנדרש בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין").
עוד בהקשר זה טוען המבקש כי ככל שלא יינתן צו ביניים ובסופו של יום העתירה תתקבל, הרי שלא תהיה לכך כל משמעות מבחינתו וייגרם לו חסר כספי לא מבוטל ולא מוצדק.
המשיב 1 סבור כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות. לשיטתו, הבקשה הוגשה בשיהוי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. בהקשר זה טוען המשיב 1 כי משנדחה הערר של המבקש על ידי ועדת הערר, ברור היה שהמשיב 1 ימשיך בהליכי הוצאת היתר הבנייה (כפי שעשה). זאת ועוד, לטענת המשיב 1, גם בדיון שהתקיים ביום 23.12.18 בפני המפקחת על רישום המקרקעין, הצהיר בא כוחו כי להערכתם בתוך כשבוע יינתן היתר הבנייה. זאת, כאשר המבקש המתין עד לאחר שהמשיב 1 השלים את כל ההליכים, שילם אגרות בנייה, השלים את "טופס הטיולים", החתים את כל אגפי העירייה על הבקשה להיתר בנייה והוציא את היתר הבנייה בפועל, ורק אז נזכר לבקש צו ביניים.
לגופו של עניין, טוען המשיב 1 כי החלטת ועדת הערר הינה החלטה מפורטת ומנומקת, כאשר מקומן של טענותיו הקנייניות של המבקש להתברר בתביעה אזרחית ו/או בפני המפקחת על רישום המקרקעין, ולא בפני הוועדות התכנוניות.
כמו כן, לטענת המשיב 1, כל המסמכים עליהם נשענת העתירה זויפו ובמצב דברים זה על המבקש להמציא תצהיר מכל אחד מהחותמים על מנת שיאשר את חתימתו. המשיב 1 טוען כי המבקש ידע שהדיירים בבית המשותף לא יסכימו לחתום על מסמך המנוגד לזה שהם חתמו עליו בעבורו, ולכן פנה לרבים מהם וביקש הסכמתם לחתימתם ל"הרחבה המתוכננת שלו". לאחר שהדיירים חתמו על ההסכמה כאמור, צירף המבקש את חתימותיהם לדף נוסף בכתב ידו, במסגרתו התבקשה עיריית בני-ברק לבטל את הסכמתם להיתר הבנייה. כל זאת, כאשר בהמשך חלק מהשכנים אף חתמו על הצהרה מפורטת לפיה החתימות שנתנו למבקש הוצאו מהקשרן.
בתגובתו לתשובת המשיב 1, חוזר המבקש על טענותיו תוך שהוא מדגיש כי בלב העתירה עומדת שאלת חוקיותו של היתר הבנייה אשר הלכה למעשה מהווה פגיעה בקניינו. לעניין טענת השיהוי, טוען המבקש כי כל זמן שלא הוצא היתר בנייה, לא היה צורך בבקשה למתן צו ביניים. זאת, כאשר לשיטתו לא חלפו 30 ימים מאז הוצא היתר הבנייה ועד שהוגשה הבקשה דנן. המבקש מוסיף וטוען כי היה על המשיב 1 להעלות ולהוכיח את טענותיו לעניין זיוף המסמכים בערכאה הראשונה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ראשית, בחינת נסיבות העניין מלמדת כי הבקשה למתן צו ביניים הוגשה בשיהוי ניכר, באופן המצדיק את דחיית הבקשה. כאמור, הערר נדחה עוד ביום 23.10.18, כאשר נקבע בו במפורש כי יש לאשר את בקשת ההיתר וכי הוועדה המקומית רשאית להנפיק את ההיתר, לאחר עריכת מספר תיקונים, בחלוף 30 ימים ממועד החלטת ועדת הערר, כלומר החל מיום 23.11.18. במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שהעתירה דנן הוגשה ביום 25.11.18, ברי כי היה על המבקש להגיש את הבקשה למתן צו ביניים בד בבד עם הגשת העתירה. זאת, כאשר באותו המועד אף ניתן היה לעתור לסעד שעניינו בעיכוב הנפקת היתר הבנייה.
זאת ועוד, בדיון שהתקיים בפני המפקחת על רישום מקרקעין ביום 23.12.18, בו נכחו המבקש עצמו ובנו, ציין בא כוח המשיב 1 כי להערכתם בתוך כשבוע יינתן היתר הבנייה. זאת, כאשר בתום הדיון ניתן פסק דין חלקי, בהסכמת הצדדים, לפיו בתוך 30 יום מיום קבלת היתר כדין, תתאפשר בנייה בדירת המשיב 1 (באופן חלקי בהתאם לתמונה שצורפה לתיק דשם). יתרה מכך, נקבע כי לכל אחד מהצדדים עומדת הזכות לפעול בהתאם להוראת סעיף 71ב לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (שכותרתו "שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה") לעניין תשלומי איזון, תוך שהודגש כי " לא יהיה באמור כדי להוות עיכוב לביצוע...".
ספק רב אם עתה יכול המבקש לחזור בו מהסכמתו ולבקש צו ביניים המעכב את מימוש של היתר הבנייה שניתן בהתאם להחלטת ועדת הערר שהייתה ידועה למבקש. לאמור, מצטרפת העובדה כי שוב לא אצה דרכו של המבקש להגשת הבקשה דנן, והיא הוגשה רק בחלוף כחודשיים, ביום 11.2.19, לאחר שנוצרה לכאורה הסתמכות המשיב 1 על הסכמות הצדדים.
אף לגופו של עניין, דינה של הבקשה להידחות.
כפי שציינה ועדת הערר בהחלטתה מיום 23.10.18, מימוש היתר הבנייה כפוף להסכמות קנייניות נדרשות. זאת, כאשר ניתנה לצדדים שהות בת שלושים ימים לצורך פנייה לערכאות המתאימות להכרעה במחלוקת הקנייניות.
המבקש והמשיב 1 אמנם נמנעו מלציין במפורש האם נעשתה פנייה כאמור, אולם עיון בפסק הדין החלקי של המפקחת על רישום מקרקעין מיום 23.12.18, מלמד לכאורה כי ההליך המתנהל בפנייה עניינו במחלוקות הקנייניות שבין הצדדים, כאשר בסעיף 3 לפסק הדין צוין כי "נותרה במחלוקת שאלת השטח הבנוי בדירת הנתבע (המשיב 1, ח.ב) בחלק המסומן ב'...האם על פי הסכמות שניתנו על ידי בעלי הדירות בבית המשותף, כשיעורן בחוק המקרקעין...".
במצב דברים זה, ברי כי ככל שבבסיס הבקשה עומדות טענות קנייניות שעניינן ברכוש המשותף, הרי שהמקום לבררן איננו במסגרת ההליך הנוכחי, אלא בפני הפורום המוסמך לברר מחלוקות קנייניות בין שני יחידים. ועדת הערר אף קצבה למבקש שהות מספקת כדי לפעול בהתאם, והמבקש צריך היה לפעול בהתאם. ועדת הערר התמקדה, ובדין התמקדה, בשאלות התכנוניות בלבד, ולכן קשה להצביע על טעות המצדיקה התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטה זו.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית. הוצאותיה תובאנה בחשבון בעת ההכרעה בעתירה גופה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רזיאל כהן
נתבע: דוד זילברברג
שופט :
עורכי דין: