ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד תורגמן נגד חבישי עלי מנופים בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.דוד תורגמן
2.אריאל תורגמן

נגד

נתבעים

1.חבישי עלי מנופים בע"מ
2.אמיר חרבאוי
3.סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה רכושית בגין תאונת דרכים.

א) העובדות הצריכות לעניין:
טענות התובע בכתבי בי-הדין ובדיון הם כדלקמן: מסר גרסתו כדלקמן הוא נסע בצד ימין של הכביש, בכביש 4 לכיוון צפון, לפני התאחדות כביש זה עם כביש 22. הנתבע, שנהג במשאית מנוף, נסע בכביש 22 בנתיב הימני, במקביל לרכב התובע שנסע בהמשכו של כביש 4. התובע טוען כי נהג המשאית סטה לכיוונו ופגע בצד שמאל קדמי של רכבו וגרר את הרכב באופן שהדף את רכבו קדימה, גרם לסיבוב של הרכב באופן שבסופו של דבר כל הצד השמאלי של רכב התובע, היה דבוק לחזית המשאית וכי המשאית היתה בנתיב הימני ביותר של הכביש המאוחד. נהג התובע טען כי נהג המשאית לאחר התאונה הסביר לו כי כל הצד הימני היה מבחינתו "שטח מת" והוא לא ראה כלל את רכב התובע. התובע המשיך והעיד כי הוא הגיע מכיוון כביש 4 כשהוא ראה בכביש 22 את המשאית, הוא תכנן בתחילה לפנות שמאלה, אך אח"כ שינה דעתו והמשיך ישר, אך בכל מקרה הוא אמר לעצמו שיתן למשאית לעבור.
לשאלת בית המשפט השיב התובע כי התאונה אירעה בתחום של כ 500 מטר של נקודת התאחדות שני הכבישים המהווים נתיבים מהירים.
התובע הבהיר כי הנתיב בו נסע בכביש 4 לאחר שהוא מתאחד עם כביש 22, ממשיך להיות נתיב עצמאי ואין צורך להשתלב ולהיכנס לנתיב בו נסעה המשאית.
העד מטעם התובע שישב על ידו, העיד כי הנסיעה שלהם היה ישר בנתיבם וכי המשאית גררה אותם כ 100 מטר ורק אז נעצרה וכי הם ראו את המשאית רק לאחר שיצאו מתחת לגשר בדרך להיכנס לכביש 22 וכי הנתיב בו נסעו היה פנוי כל הזמן וכי בסוף התאונה המשאית ורכב התובע היו בנתיב הכי ימני "וזה אומר שנהג המשאית לקח ימינה ולא שמאלה". החלק הקדמי שמאלי של המשאית הוא זה שפגע ברכב התובע.

טענות הנתבע (נהג המשאית) בכתבי בי-הדין ובדיון הם כדלקמן: הנתבע טוען כי למשאית לא נגרמו כל נזקים. נהג המשאית טוען כי הוא נסע בנתיב הימני של כביש 22 כפי שהוא עושה זאת יום יום, ויש לו זכות קדימה והוא טוען שלא היה לו כל צורך לפנות לימין וכי הוא לא ראה את רכב התובע אלא אחרי ששמע את המכה ואף הוא העיד כי רכב התובע אחרי ההתנגשות החל לסטות מעט ימינה.

ב) הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי:
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: " קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

7. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג) דיון והכרעה:
שמעתי את גרסאות הנהגים והעד מטעם התובע אשר הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הפגיעה ברכב התובע, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה (80%) וזאת מהנימוקים שלהלן:
1. לאחר שמיעת גרסאות הצדדים, אני קובעת כי גרסת התובע היא האמינה והתאונה אירעה עקב סטייה של המשאית ימינה לעבר רכבו של התובע מיד לאחר התאחדות שני הכבישים 4 ו- 22, כשלכל אחד מהם נתיבים מפרידים ומקבילים.
התאונה אירעה עקב סטייה ולא עקב רצון נהג המשאית לבצע פניה לנתיב הימיני המקביל לו . נהג המשאית טען שלא התכוון אלא לנסוע ישר בנתיבו.
2. זכות הקדימה היא לרכב הבא בכביש 22 ונהגי כלי הרכב הנוסעים בכביש 4 חייבים ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בכביש 22 אשר נחשב הכביש העיקרי המשתלב אליו כביש 4.
3. נהג המשאית, הנתבע, ביצע סטייה האסורה על פי דין ונהג התובע לא הקפיד ולא ציית לתמרור של האט ותן זכות קדימה. על התובע היה להאט בצור המשמעותית או אפילו לעצור למספר שניות או דקות ואף לקחת את רכבו מעט יותר ימינה כדי למנוע כל אפשרות של פגיעה בו על ידי המשאית אשר מרחב שדה הראיה שלה בצד ימין של הנהג "מת לחלוטין". במידה והיה התובע עושה כך, אפשר והיתה נמנעת התאונה גם אם המשאית היתה סוטה מעט ימינה.

לסיכום: על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 5,456 ₪. וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הצדדים מיודעים בזאת כי באפשרותם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה.
המזכירות תעביר את כל החומר שבתיק יחד עם פסק הדין ותמציא פסק הדין לנתבעים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד תורגמן
נתבע: חבישי עלי מנופים בע"מ
שופט :
עורכי דין: