ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דן כץ יצחק נגד ועדת הערר מחוז חיפה :

בפני כבוד השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

עותרים

1.דן כץ יצחק
2.מיכל כץ
ע"י ב"כ עו"ד ציון רווה

נגד

משיבות

1.ועדת הערר מחוז חיפה
ע"י עו"ד עלאא איוב, פרקליטות מחוז חיפה אזרחי
2.ועדה לתכנון ובנייה חיפה מחוז חיפה
ע"י עו"ד קרן גולדשמיט, שירות משפטי עיריית חיפה

פסק דין

מבוא
תחנת תדלוק פרטית המופעלת על ידי העותרים נמצאת לצד דרך ציבורית מהירה והיא משרתת את המשתמשים באותה דרך. מצידה האחר של התחנה נמצא אזור תעשיה.
השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא האם לאפשר גישה מאזור התעשייה לתחנת התדלוק ומשם לדרך הציבורית המהירה, גישה שנאסרה מבחינה תכנונית עד כה.

העותרים, באמצעות חברה, בעלי חלק מהזכויות בנכס הידוע כמגרש 298, חלקה 38, בגוש 11670 (להלן המגרש). על המגרש הוקמה תחנת תדלוק מכוח תכנית מפורטת שיזמו העותרים, יובהר כי בחלקו המזרחי של המגרש שאינו בבעלות העותרים אושרה הקמת מבנה תעשייה שטרם הוקם.
תחנת תדלוק ממוקמת לצד דרך 75 –דרך פרברית מהירה, והתחנה משרתת את המשתמשים באותה דרך. מצד מזרח גובלת תחנת התדלוק ברחוב בעלי המלאכה שהוא חלק מאזור תעשייה וספציפית קיים על אותו חלק מזרחי של המגרש הפרטי עסק למכירת מכוניות.
תחנת התדלוק נבנתה מכוח תכנית מפורטת שיזמו העותרים ובה נקבע כי הכניסה לתחנת התדלוק תהיה רק מדרך 75 ולכן הוקמה בהתאם מפרדה פיזית (גדר) שמונעת גישה מכוון אזור התעשייה ורחוב בעלי המלאכה לתוך תחנת התדלוק ומשם לדרך 75.

העותרים פנו בבקשה לקבלת היתר בניה לביטול הגדר המפרידה בין אזור התעשייה לבין תחנת התדלוק, בקשתם נדחתה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (משיבה 2, להלן-הועדה המקומית) וערר שהתברר בפני ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה (להלן-ועדת הערר) נדחה אף הוא ביום 10.7.2018. בגין החלטה זו (להלן-ההחלטה) הוגשה העתירה על מנת שתבוטל ההחלטה ותאושר בקשת העותרים לאפשר גישה מאזור התעשייה לתחנת התדלוק.

מהחלטת ועדת הערר עולות שתי סוגיות, הראשונה האם צדקה ועדת הערר בקביעתה כי הבקשה להיתר הבניה אינה תואמת את הוראות התכנית המפורטת והשנייה האם צדקה ועדת הערר בקביעתה כי אין להתיר במקרה זה הקלה שתאפשר גישה כאמור מאזור התעשייה אל תחנת התדלוק ומשם לדרך הציבורית.

לעותרים טענות גם באשר לדרך בה קיבלה ועדת הערר את החלטתה בעיקר בשל אי אימוץ המלצות מומחה שמינתה ועדת הערר מטעמה וחוסר הסבירות שעולה מההחלטה כטענתם.

המצב התכנוני והשתלשלות ההליכים
בשנת 2000 הגישו העותרים בקשה להיתר בנייה לשם הקמת תחנת תדלוק ושטחי מסחר ומלאכה על המגרש וחיבורו לדרך 75 (דרך פרברית מהירה). מאחר ועל פי התכנית שהייתה קיימת באותו מועד, חפ/1705, נאסרה גישה ישירה מדרך 75 לחלקות הגובלות בה, נדחתה בקשתם.

לאחר שעמדת העותרים לא התקבלה במסגרת ערר שהגישו העותרים וגם במסגרת עתירה מנהלית לאחר מכן, יזמו העותרים תכנית מפורטת , חפ/1705ב' (להלן התכנית) שמטרתה "הסדרת הגישה לתחנת תדלוק בדרך 75" (תקנון התכנית צורף כנספח עת/2 לעתירה), התכנית פורסמה למתן תוקף ביום 4.9.2007.

ביום 22.10.2008 קבלו העותרים היתר להקמת תחנת התדלוק (נספח עת/5 לעתירה) כחלק מתנאי ההיתר נקבע בסעיף 30 "לא תתאפשר גישה ברכב מכביש 75 אל החלק המסחרי של המגרש" אותו חלק מזרחי שאינו בבעלות העותרים, הנמצא באזור תעשייה ודרכו ניתן להגיע לרחוב בעלי המלאכה. יובהר כי עד היום לא הקימו בעלי החלק המזרחי של המגרש את הבניין המסחרי וכיום על חלק זה של המגרש יש משטח אספלט המשמש לעסק למכירת רכבים. בין תחנת התדלוק לבין חלק המגרש המזרחי הוצבה גדר המונעת מעבר ביניהם.

ביום 28.7.2014 הגישו העותרים בקשה להיתר בניה ולפיה בקשו לבטל את הגדר המפרידה בין אזור התעשייה לבין תחנת התדלוק, כדי לאפשר גישה חד כיוונית מאזור התעשייה לתחנת התדלוק (נספח עת/6 לעתירה).

הוועדה המקומית הודיעה לעותרים כי למעשה הם מבקשים הקלה בהתחשב בתכנית החלה ובהתאם לכך פורסמה הודעה לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1995 (להלן-החוק) כדי לאפשר למתנגדים להביע עמדתם (נספח עת/7 לעתירה), לא התקבלה התנגדות כל שהיא לבקשה. לתמיכה בטענותיהם הגישו העותרים לוועדה המקומית, חוות דעת של אינג' מנחם גולדרייך, מהנדס מומחה לדרכים ותנועה (נספח עת/8 לעתירה).
ביום 26.1.2015 נדחתה בקשת העותרים על ידי ועדת המשנה של הוועדה המקומית (נספחים עת/9,עת/10, עת/11 לעתירה).

העותרים הגישו ערר לוועדת הערר (נספח עת/12 לעתירה) אשר במהלך הדיונים החליטה ביום 17.5.2016 במסגרת החלטת ביניים למנות את רמי מנור, יועץ תחבורה כמומחה מטעם ועדת הערר (נספח עת/17 לעתירה).

המומחה מנור הגיש לוועדת הערר ביום 5.1.2017 את חוות דעתו (להלן-חוות דעת מנור) (נספח עת/19 לעתירה) ולפיה "אין ולא צריכה להיות מניעה מאישור הבקשה ברמה העקרונית", לחוות דעתו צורף תרשים המראה מהי דרך הגישה המוצעת מהחלק המזרחי של המגרש/אזור התעשייה לתוך תחנת התדלוק ומשם לדרך המהירה.

ועדת הערר בהחלטתה מיום 16.1.2017 (נספח עת/20 לעתירה) התירה לצדדים להתייחס לחוות דעת מנור תוך 21 יום ובהמשך התירה התייחסות הצדדים תוך 7 ימים מיום 15.2.2017 (נספח עת/21 לעתירה). הוועדה המקומית מסרה התייחסותה ביום 20.3.2017 (נספח עת/22 לעתירה). העותרים התנגדו לאותה תגובה בטענה כי הוועדה המקומית במסווה של "התייחסות" לחוות דעת מנור הגישה חוות דעת מטעמה הכוללת טענות ומסמכים חדשים שלא הוצגו בפני ועדת הערר או המומחה מנור עד לאותו מועד (נספח עת/23 לעתירה).

בהמשך לאחר דיונים וטיעונים שהציגו הצדדים בפני וועדת הערר, התקבלה ביום 10.7.2018 ההחלטה שהביאה לדחיית הערר והגשת העתירה שלפניי.

החלטת וועדת הערר
ועדת הערר בהחלטה מיום 10.7.2018 דחתה את הערר וקבעה כי הבקשה להיתר מנוגדת ללשון התכנית, לתכליתה ולמטרתה, כוונת המתכנן הייתה ליצור הפרדה תנועתית בין שני השימושים על המגרש. בהסתמך על חוות דעת המומחה מנור שמצא כי פתיחת מעבר נוסף בין אזור התעשייה ודרך 75 עשויה לשפר את המערך התנועתי באזור, קבעה ועדת הערר כי לא מדובר בסטייה נכרת כהגדרתה בתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002 וניתן לשקול מתן הקלה שנועדה "להבטיח שיפור תחבורתי".

ולאחר בחינת המצב התכנוני דחתה ועדת הערר את האפשרות של מתן הקלה משום שלא מצאה הצדקה תכנונית במקרה זה. ועדת הערר הבהירה כי מטרת ההקלה אינה לייצר שיפור תחבורתי לכלל משתמשי אזור התעשייה אלא לשם הגדלת מספר צרכני תחנת התדלוק והשיפור התחבורתי הוא רק תוצר לוואי של אותה הקלה. ועדת הערר לא מצאה הצדקה תכנונית בנסיבות מקרה זה להתיר הקלה תוך שהיא מבהירה שאם נדרש שיפור תחבורתי ושינוי דרכי גישה בין דרך פרברית מהירה לאזור התעשייה, יש לעשות זאת בהליך אחר על ידי הרשות המתכננת ולא באופן של מעבר דרך מגרש פרטי ואשר מעמיד בסכנה את המשתמשים בתחנת התדלוק.

דיון
שתי שאלות מרכזיות טעונות הכרעה ובטרם אנתח את טענות הצדדים אזכיר את המסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל בעע"ם 1137/16 ועדת המשנה לתכנון ובניה תל אביב נגד רטן (3.5.2016) (להלן-עניין רטן):
"נזכיר כי בקביעת אמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטות של מוסדות התכנון נהוג להבחין בין שני סוגים של החלטות. הסוג הראשון עניינו בהחלטות בעניינים תכנוניים-מקצועיים שלגביהן ביקורת שיפוטית תעשה בגדר עילות הביקורת המקובלות. כאשר מדובר בביקורת שיפוטית המתבצעת על החלטות מסוג זה בית המשפט אינו משים את עצמו בנעלי הרשות, ואין הוא מחליף את שיקול דעת הגורמים המקצועיים...לא כך הוא הדבר באשר לסוג השני של החלטות של מוסדות התכנון הנוגע להחלטות שעניינן פרשנות של הוראות בתכנית. כידוע, תכנית היא חיקוק; ובית המשפט הוא הגורם המוסמך לקבוע את פירושה הנכון. משכך, על התכנית חלים כללי הפרשנות התכליתית המקובלים ביחס לכל דבר חקיקה".

האם הבקשה להיתר תואמת את התכנית?
התכנית על פי השם שניתן לה נועדה להסדיר את הגישה לתחנת התדלוק מהדרך המהירה . מטרת התכנית לפי סעיף 8 לתקנון (נספח עת/2 לעתירה) כללה שני נושאים, הקמת תחנת תדלוק עם אפשרות גישה מכביש 75 והקמת בנין על חלקו המזרחי של המגרש (שאינו בבעלות העותרים).
סעיף 25 לתקנון התכנית הגדיר את דרכי הגישה למתחמים וכך נקבע בו:
תחנת התדלוק ושירותי דרך נשענת על דרך מס' 75 בלבד. כניסות ויציאות אל התחנה וממנה יבוצעו בהתאם לנספחים המצורפים לתשריט.
הכניסות והיציאות לשימושים האחרים יהיו מרחוב בעלי המלאכה בלבד.
לא תורשה תנועת כלי רכב בין התחנה לתחום השימושים הנוספים שיוקמו ביתרת המגרש. על מבקשי ההיתר לתחנת התדלוק להקים מפרדה פיזית בין שני חלקי המגרש בצורה שתמנע את מעבר כלי הרכב.

מעיון בנספח התנועה (נספח עת/2א לעתירה) שהיה חלק בלתי נפרד מהתכנית ניתן לראות כי ההפרדה במעבר שבין תחנת התדלוק לבין החלק המזרחי של המגרש תוכננה להעשות על ידי קירות. המילה קיר מוזכרת 3 פעמים על גבי אותו תרשים.

לאחר בחינת טענות הצדדים אני דוחה את הפרשנות היצירתית של העותרים לתכנית, עד כדי העלאת טענה חדשה- שלא נטענה במסגרת נימוקי הערר, ולפיה המילה קיר מהווה טעות סופר, ראו סעיף 14 לעיקרי הטיעון מטעם העותרים.
(הייתכן כי שלוש פעמים כגרסת העותרים נרשם "קיר" בטעות ואזכיר כי יוזמי התוכנית המפורטת היו העותרים כחלק מניסיון להכשיר גישה מהדרך המהירה אל תחנת התדלוק, הייתכן כי הם לא הבחינו העותרים בטעויות הסופר עד שלב הדיון בעתירה? ומיותר לציין כי קיר לא מאפשר תנועה לשני הכוונים, עובדה שהעותרים מתעלמים ממנה ).

לשון התכנית (על פי התקנון ונספחי התחבורה) היא חד משמעית, נקבעה הפרדה פיזית בין שני חלקי המגרש, תחנת התדלוק והבניין המסחרי המיועד, הפרדה המונעת גישה לשני הכיוונים עד כדי הקמת קיר למניעתה. כאשר יש רק פרוש סביר אחד אין צורך לפנות ולבחון שאלות כמו ההיסטוריה החקיקתית ותכלית התכנית, וגם אם אבחן את תכליתה של התכנית אני סבור כי הפרדה בין שני חלקי המגרש היא הכרחית בהתחשב במהותה של התכנית - יצירת נגישות מדרך מהירה למגרש פרטי עליו הוקמה תחנת תדלוק.

התכלית הייעודית במסגרת אותה תכנית הייתה אחת ויחידה, כשמה של התכנית, הסדרת הגישה מדרך 75 לתחנת התדלוק ולא הסדרת נושא תחבורתי כולל לגבי הקשר שבין אזור התעשייה לדרך המהירה וגם לא הסדרת דרך גישה מהבניין המסחרי לתחנת התדלוק.

מסקנתי היא כי הפרשנות הנכונה היא פרשנותה של ועדת הערר. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתה של התוכנית. פרשנות זאת היא גם הפרשנות ההולמת מבחינה לשונית.
ולכן אני קובע כי היתר הבניה לפיו מתבקשת יצירת גישה מהחלק המזרחי של המגרש (ואזור התעשייה) לתוך תחנת התדלוק אינו תואם את התכנית ויש לבחון האם ניתן לתת הקלה במקרה זה.

הקלה- הצדקה תכנונית?
השאלה האם יש הצדקה תכנונית למתן הקלה במקרה זה היא שאלה תכנונית מובהקת ובנושא זה יש למוסד התכנוני, המקצועי והמנוסה מעמד חשוב ואיני סבור כי יש להתערב במסקנותיו .

אזכיר את ההלכה כפי שנקבעה למשל בעע"מ 8600/15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אתא נגד פז-גז (1.11.2018):
"הלכה מושרשת היא כי בית המשפט, בבואו לבחון החלטה של רשות תכנון, אינו ממיר את שיקול דעתה המקצועי בשיקול דעתו שלו. ההתערבות השיפוטית בהחלטות של מוסד תכנון, כוועדת הערר שלפנינו, תיעשה במשורה, ותישמר, ככלל, למקרים חריגים בהם נפל פגם בהחלטתו של מוסד התכנון, המצדיק התערבות בה על פי כללי המשפט המנהלי".

לאחר ניתוח טענות הצדדים שוכנעתי כי לא נפל פגם כל שהוא בהחלטת ועדת הערר המבוססת על שיקולים תכנוניים ותוכנה אינו חורג ממתחם הסבירות.

עוד חשוב לזכור כי משקבעתי כי ההיתר המבוקש אינו תואם תכנית, אנו נמצאים במישור של החריג-ההקלה ומיותר להזכיר כי אין זכות קנויה לקבל הקלה. אפנה בעניין זה לפסק דינה של השופטת נאור (כתוארה אז) עע"ם 8445/06 זלצמן נגד ועדת הערר לתכנון ובניה תל אביב (28.10.2010):
בית משפט זה ביקר בעבר בחריפות את מנגנון ההקלות ואת יישומו על ידי ועדות מקומיות ...לענייננו העיקר הוא כי נקבע מפורשות שאין לאדם זכות קנויה להקלה ולמעשה כך גם רוח התקנות העוסקות בעניין (ראו תקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשכ"ז-1967)....לגבי בקשה להקלה נקבע מפורשות כי בשוקלה האם לאשר הקלה "נתון לועדה המקומית שיקול דעת רחב ביותר, במסגרתו רשאית היא להביא בחשבון שיקולים מסוגים שונים"...

המשמעות העיקרית של מתן ההקלה במקרה שלפניי היא יצירת נגישות מאזור התעשייה לדרך מהירה ולצורך אותו מעבר נדרשת הסכמתו של בעל המגרש הפרטי שממזרח לתחנה. עמדת הועדה המקומית וועדת הערר לפיהן הסדרת נושא כל כך משמעותי- צריכה לעשות מנקודת מבט כוללת של מוסד תכנון, שיבחן האם יש צורך בחיבור שכזה ומהו המיקום התכנוני הראוי לצורך כך.

ההגעה לתחנת התדלוק מתוך מגרש המכוניות הסמוך היא טפלה לעיקר והיא אינה יכולה לשמש שיקול בעל ערך לצורך בחינת הקלה- פעולה בניגוד לתכנית. גם כוונותיהם של העותרים להשאת רווחיהם אינן יכולות להיות שיקול, וכזכור העותרים ידעו כבר בתחילת הדרך- עוד בטרם קבלו היתר להקמת תחנת התדלוק, כי לקוחות התחנה יוכלו להיכנס אליה רק מהדרך המהירה ולא מאזור התעשייה והם היו אלו שהכינו את התכנית המפורטת המונעת גישה מאזור התעשייה לתוך תחנת התדלוק (כך שטענה לפגיעה בזכות הקניין שלהם תמוהה בעיניי, ראו סעיף 25 לעיקרי הטיעון מטעם העותרים).

כפי שציינה ועדת הערר, הכלל הוא איסור בהתאם לתקנות בעניין סטייה הניכרת מתכנית כפי שנקבע בתקנה 2(14)
"סטיה מהוראות התכנית הבאות למנוע הפרעה לתנועה, או הגבלת שדה הראיה של נוהג בכלי רכב בדרך, למעט הקלה הבאה להבטיח שיפור תחבורתי".

העותרים לא מבקשים למנוע הפרעה לתנועה, לשפר שדה ראיה ואפילו לא לשפר שיפור תחבורתי ככל שמדובר בדרך 75 (לעותרים גרסאות שונות בעניין, ראו עמדת המומחה מטעמם לעומת עמדתם בטיעון שלפניי) ולכן לטעמי בצדק קבעה ועדת הערר כי אין הצדקה תכנונית במקרה זה לסטות מהוראות התכנית.

גם אם מומחה זה או אחר סבור כי מעבר מאזור התעשייה לדרך המהירה מהווה שיפור תחבורתי, לא די בכך כדי להתיר מעבר לתחנת התדלוק מאיזור התעשייה , שיפור תחבורתי בנושא חיבור אזור התעשייה אל הדרך המהירה ניתן לעשות בלי קשר לתחנות התדלוק ומבלי שצריך לעבור דרכה כלל וכלל. נימוקי ועדת הערר מקובלים עליי במלואם ולא מצאתי כי החלטת ועדת הערר חרגה חריגה כל שהיא ממתחם הסבירות או כי נפל בה פגם כל שהוא.

התוצאה המעשית לבקשת העותרים, לו הייתה מתקבלת , היא יצירת נגישות ומעבר מאזור התעשייה בכללותו לדרך ציבורית מס' 75, תוך שימוש בשטח תחנת התדלוק כאמצעי למעבר ולאו דווקא למטרת תדלוק .

חיבור שני שטחים בעלי משמעות ציבורית, הינו נושא תכנוני מובהק ולא די באינטרס האישי של העותרים כי המעבר דרך תחנת התדלוק יגדיל גם את לקוחותיהם, בחינת המעבר תלויה בשאלות רבות שמקומן להבחן על ידי מוסד תכנון וחזקה על מוסד התכנון המוסמך שיפעל בהתאם אם ימצא הצדקה תכנונית לכך.

התכנית הספציפית ביחס להוראותיה מתבקשת הקלה, היא תכנית מפורטת נקודתית והיא לא נועדה לפתור בעיות תחבורתיות כללית של אזור התעשייה ביחס לכביש המהיר ולכן בצדק סברה ועדת הערר כי המסגרת התכנונית הנכונה לסוגיית השיפור התחברותי אינה התכנית, חפ/1705ב'.

בטרם סיום אציין כי לא מקובלת עליי פרשנות העותרים לגבי מעמדו של המומחה שמונה על ידי ועדת הערר. המומחה מנור מונה כיועץ לוועדת הערר, הוא לא מומחה מכריע ומיותר להזכיר כי ועדת הערר היא מוסד תכנון שהוא בעל מומחיות תכנונית ואין הוא חייב לאמץ חוות דעתו של מומחה אחר. ועדת הערר בחרה לאמץ מסקנת המומחה מנור לפיה נגישות מאזור התעשייה לדרך 75 תביא לשיפור תחבורתי, אך ההצדקה התכנונית למתן הקלה היא בסמכותה הבלעדית של ו עדת הערר ולא של מומחה זה או אחר ולכן לא נפל פגם כלשהוא בד רך בה פעלת ועדת הערר.

חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי ועדת הערר יכולה לשמש לכל היותר כהמלצה בלבד, אין חובה לאמץ את מסקנותיו במלואם ולו הייתה עושה הוועדה כבקשת העותרים, זו הייתה התנהגות בלתי סבירה.

עוד חשוב לציין כי לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת ועדת הערר בדבר בעיה בטיחותית שעוללה להיווצר ככל תתאפשר כניסת רכבים מאזור התעשייה לתוך תחנת התדלוק, בה נמצאים נהגים, הולכי רגל ורכבים אחרים.

לא מצאתי פגם כל שהוא בדרך בה פעלה ועדת הערר כאשר מכוח סמכותה לפי תקנה 15 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בוועדות ערר(, התשנ"ו-1996, החליטה להתחשב בהשלמת הטיעון שהגישה הוועדה המקומית ולא מצאתי כל עיוות דין שנגרם במקרה זה.

הפניית העותרים לטעויות שנפלו בהחלטת הועדה אף היא אינה מקובלת עליי, העותרים בוחרים לקרוא את ההחלטה בצורה מגמתית כך למשל התייחסה וועדת הערר לאזור תעשיה של אלפי דונמים והעותרים מבקשים להתייחס רק לשטח המגרש המזרחי שאין מחלוקת שאינו משתרע על אלפי דונמים. מיותר לציין כי אם העותרים מבקשים לאפשר מעבר רק משטח מגרש המכוניות אל תחנת התדלוק בלבד, הרי שהם משמיטים התשתית לטענת המומחה מטעמם בדבר שיפור תחבורתי, מעבר של קונה מזדמן למגרש מכוניות פרטי גם לתחנת תדלוק סמוכה, אינו המעבר המתואר בחוות דעת המומחים ומיותר לציין כי סטייה למטרה זו בלבד מהתכנית, תחשב סטייה ניכרת. ואם נקודת המבט הוא יצירת חיבור של אזור התעשייה כולו דרך חלקו המזרחי של המגרש אל תחנת התדלוק, אכן מדובר בשטח רחב היקף שמשמש כאזור תעשייה.
עוד אציין כי מקובלת עליי עמדת הועדה המקומית באשר לטענת האפליה ביחס לדרכי גישה בין אזור התעשייה לבין תחנות תדלוק אחרות. לא הוכח כי הותרה גישה שכזו לתחנת הדלק הסמוכה ואם גורם כל שהוא פועל בנגוד להיתר ובניגוד לחוק הפתרון אינו במתן היתר לעותרים אלא בדרך של אכיפת דיני התכנון והבניה כלפי פורעי החוק.

סיכום
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרים ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסכום של 7,000 ₪ ( ובסה"כ -14,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דן כץ יצחק
נתבע: ועדת הערר מחוז חיפה
שופט :
עורכי דין: