ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סילביה מזרחי נגד עירית אור יהודה :

בקשות מספר: 30, 32, 35
לפני כבוד השופטת הבכירה דורית קוברסקי

התובעת:

סילביה מזרחי

נגד

הנתבעים:

1.עירית אור יהודה
2.עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
3.מוריס כתב
4.סעיד דוד
5.גילה ירחי
6.כרמלה בנימין
7.חנה ארבלי
8.אלי אוחיון
9.ליאור חאלו

פסק דין

המבקשים, הם הנתבעים 2, 7 ו-9, הגישו (כל אחד מהם בנפרד) בקשות לדחיית התביעה נגדם על הסף (להלן ביחד: "הבקשות").

רקע
1. התובעת גרה בדירה בקומת קרקע בבניין ברחוב ההגנה 75 באור יהודה (להלן: "הבניין"). הנתבעת 1 היא עיריית אור יהודה (להלן: "העירייה"), הנתבעת 2 היא עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), והנתבעים 9-3 הם שכניה של התובעת בבניין (להלן ביחד: " השכנים"). על פי האמור בתביעה, על הנתבעים לפצות אותה בגין שווי עצים שהיא רכשה ונטעה, לרבות בהוצאות טיפולם ובתוספת הוצאות משפטיות בהליכים השונים שננקטו נגדם, לרבות עגמת נפש. התובעת העמידה את תביעתה על 400,000 ₪.

2. בתמצית נטען, שהתובעת רכשה עץ בשנת 1992 ועצים נוספים שנטעה בגינת הבניין. בנטיעת העצים השקיעה מ זמנה, מירצה וכספה, ולכשדרשה השתתפות בהוצאותיה, נעקרו העצים. התובעת סומכת את תביעתה על פסק דין בהליך שהעירייה נקטה כלפיה לאחר דוחות שהגישה (רע"ס 37144-03-16 מיום 23.6.2016) לפיו נקבע שעל התובעת לגזום את העץ שנטוע על אדמה משותפת וככל שהיא תעמוד על השתתפות השכנים בהוצאות הגיזום היא זכאית לפנות למפקח על המקרקעין. תביעה למפקח אכן הוגשה (4/391/2016) אך זו נדחתה (עותק מהחלטת המפקחת מיום 3.9.2017 צורף כנספח ב לבקשת הנתבע 9 מיום 16.8.2018 להפקדת ערובה להוצאותיו).

3. בכתב ההגנה שהוגש על ידי העירייה הודגש ש העירייה לא עקרה את העצים אלא גזמה אותם, בהתאם להוראת בית המשפט, וזאת מאחר שהתובעת לא גזמה אותם.

4. הנתבעים 6-3 ו-8 (חלק מהשכנים) , המיוצגים במשותף, טענו שהתביעה טורדנית ו איננה מצביעה על יריבות או עילה כלפיהם. לגוף העניין הדגישו שה תובעת לא שאלה ולא ביקשה רשות לטעת את העצים והיא עשתה זאת על דעת עצמה תוך שימוש במי השקיה מהבניין על חשבון כל השכנים , על אף שאינ ה משתתפת בהוצאות מיסי העירייה. השכנים פנו פעם אחר פעם לתובעת בדרישה לגיזום הענפים ש פגעו ברווחתם, היוו מטרד כאשר חסמו את אור השמש ואף גרמו להתפרצות מחלות בעונת הפריחה. התובעת סירבה לבקשתם וכעת הם אינם צריכים להשתתף בהוצאותיה, אם היו כאלה.

5. הנתבע 9 הוסיף במסגרת הגנתו שכנגד התובעת הוגשו שתי תביעות: האחת אזרחית לסילוק מטרד העצים, והשניה בהליך פלילי בעקבות דוחות העירייה , בו נפסק שהתובעת סיפחה לעצמה שטח ציבורי, ראתה בעצים כרכושה הפרטי וסירבה לסלקם, ולכן העירייה נאלצה לטפל במטרד. כעת התובעת מבקשת להיבנות על הערת אגב של בית המשפט, אף שהליכים קודמים בהם נקטה כנגד הנתבעים, לרבות בפני המפקח על המקרקעין, נדחו כולם. הנתבע 9 הבהיר שהתובעת לא ביקשה רשות לטעת את העצים, בניגוד לדין, וכי השכנים פנו אליה ואף הגישו תלונות ובקשות לגיזום העץ בשל אי הנוחות והנזקים שנגרמו להם והתובעת, שהיא היחידה שנהנתה מהעצים בהיותה דיירת בקומת הקרקע, מבקשת כעת מהשכנים שייקחו חלק במעשיה הבלתי חוקיים. לאמור לעיל הצטרפה גם הנתבעת 7. נתבעים אלה הגישו גם בקשות נפרדות לסילוק התביעה כנגדם על הסף.

6. עמידר, שהגישה בקשה נפרדת לדחיית התביעה כלפיה על הסף, הוסיפה שבתפקידה היא מנהלת דירות המו שכרות על ידה בדיור הציבורי, כל עוד דירות אלה אינן נמכרות למחזיקים בהן מכוח הוראות חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998. בכל מקרה, גם בפעילותה כמשכירת דירות, היא אינה משמשת כבעלת הדירות אלא כחברת ניהול נכסים המספקת שירותים אדמיניסטרטיביים, לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 ותקנותיו. בהתאם לכך, אין לעמידר כל סמכות לאשר או לא נטיעת עצים או כריתתם.

דיון
7. הלכה פסוקה היא שבית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם ימחק או ידחה תביעה על הסף: "הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, מ(2), 668, 671). עוד נקבע, כי יש להשתמש בכלי הסילוק על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו אם יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (רע"א 5337/17 כץ נ' כץ (31.7.2017), סע' 13 והאסמכתאות שם; ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר נ' Harvey Delson (5.9.2017), סע' 21).

8. עניינה של התביעה דנן עונה על הנסיבות החריגות שבהן מוצדק לנקוט בסעד הקיצוני ולדחות את התביעה על הסף, וזאת מאחר שהיא אינה מגלה כל עילה או יריבות כלפי עמידר והשכנים, אף אם יש ממש ויוכחו כל טענותיה של התובעת כלפיהם (ע"א 6953/16 קאסם אבו חסן נ' מדינת ישראל - פקיד הסדר המקרקעין חיפה (10.5.2018), סע' 17 ואילך, להלן: " עניין אבו חסן").

9. כאמור, כתב התביעה, כמו גם אינספור המסמכים שהוגשו בתיק, אינם מגלים מה י עילת התביעה כלפי השכנים ועמידר . התובעת מבקשת פיצוי בגין עקירת העצים וכריתתם, אף שהדבר לא הוכח , ומנגד העירייה, שלזכותה עומדת חזקת המינהל התקין, טוענת שהעצים נגזמו בלבד, בהתאם להוראות בית המשפט. בכל מקרה, טענות בעניין זה יכולות לכל היותר להיות מופנות כלפי העירייה , ולא כלפי עמידר שאינה בעלים של נכס כלשהו בבניין, או כלפי השכנים , שלא נקטו בשום פעולה מעשית בנוגע לעצים מלבד הגשת תלונות בגין המטרד והפגיעה בהם, ברווחתם ובנכסיהם.

10. בנוסף, התובעת מבקשת השתתפות בגין הוצאות עבר – על רכישת העצים ועלויות טיפול בהם במשך השנים. אלא שמעיון בפרוטוקול ובפסק הדין שהתובעת צירפה לתביעתה עולה שהיא נקטה מנהג בעלים בשטח משותף , סיפחה לעצמה ממנו ונהגה בו כבשלה – וזאת בניגוד לעמדת השכנים, שהעץ , ענפיו, שורשיו ותפרחתו הפריעו להם, והם אף הגישו תלונות בעניין. התובעת מבקשת לאחוז בענף משתי קצותיו – מצד אחד "העץ הוא שלי", ומצד שני מבקשת שהשכנים ישתתפו בהוצאותיה. ודוק: פסק הדין בת ביעת העירייה, שעל הערה מתוכו התובעת מבקשת להיבנות בתביעתה, התייחס להשתתפות השכנים בהוצאות הגיזום עליו הורה. התובעת לא ביצעה את הגיזום כאמור והעירייה היא שגזמה את העץ, ולכן לא נגרמו לתובעת ההוצאות שאליהן התייחס בית המשפט . הוצאות אחרות, כגון בגין רכישת העצים לפ ני עשרות שנים, התיישנו. אשר להוצאות שוטפות, כגון בגין טרחתה של התובעת בטיפול בעצים, הרי שכאמור התובעת ביקשה לכפות על השכנים את העצים ואת טרחתה, בניגוד לרצונם ותוך שימוש בשטח המשותף (ולטענתם, כאמור, תוך כדי שימוש במי השקעה משותפים, על חשבונם) . התובעת לא הציגה תשתית ראייתית מינימלית אשר ממנה ניתן לגזור את עילת התביעה כלפי השכנים. הדברים האמורים נכונים אף ביתר שאת כלפי עמידר, ו זאת בהיעדר כל נכסים בניהולה בבניין ובהיעדר מעורבות כלשהי מצידה בנוגע לעצים. אשר להוצאות משפטיות בהליכים קודמים, הרי שאין מקום לחייב בהליך הנוכחי בגין הוצאות בהליכים אחרים.

11. מעבר לאמור, מהמסמכים והטענות שנפרשו בפניי עולה, כי התביעה דנן נמנית על המקרים הנדירים המצדיקים דחייה על הסף גם מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב (עניין אבו חסן, סע' 19). התובעת נטעה את העצים בשטח ציבורי (או בצמוד לו) מבלי לבקש או לקבל רשות כלשהי, ויתכן שאף השקתה אותם במי הבניין המשותפים תוך הטלת החיוב בעלויות על השכנים, מבלי לשעות להתנגדותם. התובעת גם נקטה בהליכים קודמים נגד כל הנתבעים אשר נדחו תוך חיובה בהוצאות , ומנגד חויבה על ידי בתי המשפט לסלק את המטרד שבעצים ולגזמם. היות שהתובעת התעלמה מהוראות בתי המשפט, כמו גם מהוראות ודוחות שנשלחו אליה מהעירייה, ועל רקע מחדליה, נאלצה העירייה לבצע את הגיזום בעצמה ועל חשבונה. עתה היא מבקשת שהנתבעים ישתתפו בהוצאות פעולותיה, להן הם התנגדו ושכלל לא ברורה חוקיותן. בית המשפט אינו יכול לתת יד לכך, והדברים הובהרו לתובעת חזור והבהר. לכל האמור יש להוסיף את התנהלותה של התובעת לכל אורך התביעה, לרבות בהגשת אינספור בקשות סרק, סירובה להיעזר בייעוץ משפטי, שימוש בשפה שאין לה מקום בבית המשפט ובכלל, הגשת תלונות חוזרות ושליחת מכתבים רבים בהם היא משתלחת בשכניה ובעורכי הדין, לרבות באת כוחה לשעבר, ועוד. להתנהלות זו, שמכבידה על בית המשפט ומכילה לריק את זמנו ואת זמנם ומשאביהם של השכנים ועמידר, יש לשים סוף.

12. על אף שהנתבעים 6-3 ו-8 לא הגישו בקשה נפרדת לדחיית התביעה כנגדם, מצאתי מקום להורות באופן דומה גם בעניינם . זאת, הן על רקע הטענות להיעדר עילה ויריבות כלפיהם שפורטו בכתב הגנתם, והן לנוכח אמירתו של בא כוחם, עו"ד שמעונוב, בדיון 12.12.2018, כי הוא מצטרף לטענות חבריו אך נמנע מלהעלותן "כדי לא להסלים". התביעה אינה מגלה כל עילה או יריבות כלפי כל השכנים, ומכאן שיש לדחות את התביעה גם כלפיהם.

סוף דבר
13. אני דוחה על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 9-2, הם עמידר וכל השכנים, כהגדרתם לעיל.
בנסיבות, ותוך התחשבות חוזרת במצבה הכלכלי של התובעת (אף מבלי להידרש לאסמכתאות בעניין זה) , אני מחייבת אותה בהוצאות על הצד הנמוך, וזאת כדלקמן:
3,000 ₪ לעמידר, אשר ניתן יהיה לגבותם באמצעות חילוט הערובה שהופקדה ביום 2.7.2018, בהתאם להחלטתי בדיון באותו יום;
3,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים 7 ו-9, שניתן יהיה לגבותם באמצעות חילוט חלקי של הערובה שהופקדה ביום 20.12.2018, בהתאם להחלטתי בדיון ביום 12.12.2018;
3,000 ₪ לנתבעים 6-3 ו-8 (ביחד).

14. בשלב זה, התביעה נותרה כנגד העירייה בלבד, אשר לא הגישה מטעמה בקשה לדחייה על הסף ואף לא טענה בעניין. ככל שהתצהיר שהוגש מטעם התובעת ביום 1.1.2019 הוא אכן תצהיר עדותה הראשית, העירייה תגיש את תצהיריה בתוך 45 יום מהיום. התובעת והעירייה יתייצבו לדיון ביום 15.9.2019 בשעה 08:30.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סילביה מזרחי
נתבע: עירית אור יהודה
שופט :
עורכי דין: