ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן אטון נגד משטרת ישראל :

לפני כבוד השופטת ענת יהב

המבקש:
בן אטון
ע"י ב"כ עו"ד גיא ברמן

נגד

המשיבה:
משטרת ישראל / ענף התנועה
ע"י ב"כ עו"ד מולר

החלטה

בפניי בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשנ"ב- 1982 (להלן: :"חומר חקירה" או "סעיף 74").

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, שבה נתפס נוהג במהירות של 118 קמ"ש בדרך עירונית, שבה המהירות המותרת הינה של 50 קמ"ש.

עוד קודם מתן תגובה לכתב האישום, ההגנה הגישה בקשה לקבלת חומר חקירה הכוללת 5 סעיפים כדלקמן:
מדריך למפעיל – מד מהירות לייזר
נוהל הפעלת ממל"ז
יומן רישום נקודות הפעלה מאושרות, לרבות הנחיית מדור תעבורה לגבי מיקום האכיפה.
נוהל בטיחות להפעלת ממ"ז
נוהל עצירת רכב ע"י סייר תנועה.

ההגנה ביססה את בקשתה בעובדה, שאף על פי שהוכחת העבירה תלויה במילוי ההנחיות והנהלים כפי שהרשות האוכפת מחויבת, שכן רק אז ניתן לומר שהאכיפה בוצעה כדבעי, הרי שהמשיבה מסרבת למסור את חומר החקירה לידי ההגנה, דבר אשר "פוגע פגיעה ממשית בקידום ההליך, בזמנו היקר של בית המשפט ובראש ובראשונה בהגנת הנאשם".

המשיבה הגישה תגובה לאקונית, דלילה ובלא שהתייחסה לכל סעיף וסעיף אלא הודיעה נחרצות, שהנהלים אינם בגדר חקירה ובנוסף, הפנתה את ההגנה אחר כבוד, לקבל את מבוקשה מאת הממונה על חופש המידע.

לפיכך, נקבעה הבקשה לדיון במעמד הצדדים.

במהלך הדיון ומאחר שההגנה קיבלה (בהחלטה מאשרת של בית המשפט בעכו), את הנהלים המפורטים בסעיפים א, ב ו- ד, החליטה זו לסגת מן הבקשה המקורית כאשר התמקדה במבוקש בסעיף ג' לבקשה, דהיינו יומן רישום נקודות הפעלה ובדגש "בנקודת האכיפה הספציפית" (עמ' 1 ש' 5- 10).

ההגנה מבהירה, שלא ניתן להפעיל את מכשיר המדידה בכל קטע כביש על פי רצון המפעיל ונקודות אלו נבחרות בקפידה ורק לאחר קבלת אישור הפעלה מאת מי אשר הוסמך לצורך כך ולאחר שמפקד היחידה ביצע הפעלת ניסיון.

עוד מציין, כי ביומן ההפעלה המבוקש , מעבר לאישור הנקודה, קיים גם אישור ביקור המפקד במקום בכל תקופה (אחת ל- 3 חודשים) וכן אישור מתחדש אחת לשנה לעניין אשרור נקודת האכיפה באמצעות הממל" ז, כאשר בעניין אותו יומן לעניין נקודת ההפעלה, מבקשת ההגנה לערוך השלכה והשוואה מיומן מכשיר הינשוף אשר מהווה חומר חקירה בכל תיק של אכיפת שכרות, כדבר שבשגרה.

ב"כ המשיבה ציין כי נהלים, ככלל אינם בגדר חקירה והכל כפי שנקבע בפסיקה, מדגיש כי הנהלים הינם פנימיים ותפקידם להנחות את השוטרים לבצע את עבודתם לפי סדר ועל מנת שלא ישתכח דבר מהם, ובכל מקרה, ברצותה, תפנה ההגנה לפי חוק חופש המידע.

בנוגע ל"נוהל עצירת רכב על ידי סייר", טוען כי המדובר בנוהל שכל כולו נוגע לתחום הבטיחותי ולא לעניין ההפעלה ולפיכך בוודאי שאינו רלוונטי להגנת הנאשם.

ככלל, שבה וטענה המשיבה שמדובר "במסע דייג ", שבו ההגנה לא הניחה תשתית מספקת, מובנית והגיונית לבקשה ולא הבהירה את רלוונטיות בקשתה.

דיון והכרעה:
מהו חומר חקירה:
בסעיף 74(א) לחסד"פ נקבע:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו ... לעיין בכל זמן סביר בחומר חקירה וכן ברשימת כל חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".

המונח "חומר חקירה" הורחב ע"י הפסיקה, מתוך מגמה להגן על זכות היסוד של הנאשם, לקיומו של הליך הוגן ומתן אפשרות לפרוס הגנתו בצורה הטובה ביותר, תוך גילוי האמת, וצמצום פערי הכוחות בין התביעה להגנה.

בע"ח (מרכז) 36346-04-14 ליבררנט נ' מדינת ישראל, סיכם כבוד השופט שפסר סוגייה זו תוך סקירת הפסיקה, כשקבע שהפרשנות המרחיבה ל"חומר חקירה" משתלבת עם גישת הרלוונטיות, שילוב המהווה את בסיסו של עקרון הזכות לגילוי מסמכים במשפט הפלילי והכולל גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום (בג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל ואח'. ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל (17.7.06)).

עם זאת, לא כל חומר המצוי בידי התביעה מהווה חומר חקירה, והשאלה אם חומר מסוים אכן נחשב כזה, מוכרעת באופן ענייני ונקודתי בהתאם למבחני השכל הישר ונסיון החיים, על פי טיבו של החומר, נגיעתו של החומר לאישום וזיקתו לסוגיות הנדונות בהליך שבמסגרתו הוא מבוקש, ומידת התועלת העשויה לצמוח לנאשם. (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל. בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (23.1.14).

בנוסף, גם אם יוחלט כי החומר נחשב כחומר חקירה, הרי שככל זכות אחרת, גם הזכות לעניין בו אינה זכות מוחלטת אלא אם קיים "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" ( בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל. בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (13.8.2009)).

ומן הכלל אל הפרט:
לעניין הנהלים כפי שפורטו בבקשה (סעיפים א, ב ו- ד) , לא מצאתי לקבוע מסמרות, שכן ההגנה חזרה בה מן הבקשה נוכח העובדה שאלו יועברו לה במסגרת בקשה אחרת שהוגשה על ידה ובתיק אחר, אולם כבר אומר, כי העובדה שהמאשימה פעמים רבות מוסרת את הנהל ים לידי ה ההגנה והעובדה שאלו מפורסמים באינטרנט וחשופים לכל דורש, יש כדי להצביע שנהלים הרלוונטיים להפעלת מכשיר האכיפה יש בהם משום רלוונטיות, כאשר בעניין זה אדגיש, כי לא כל נוהל שיבוקש יימצא כרלוונטי ולעיתים מדובר בבקשות מופרזות שאין בניהן לעבירה המיוחסת והגנת הנאשם, דבר.

בעניין הנחיות ונהלים אפנה לבש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון, אשר מסכם סוגייה זו ושם נקבע, כי הנחיות פנימיות, תרשומות פנימיות, דינים וחשבונות, ללא כל זיקה לאישום הספציפי אינם חומר חקירה במובהק ואין באפשרות הכללית כי ייתכן שהחומר יסייע בידיו של המבקש כדי להיכנס לגדרו של סעיף 74 די כדי לבסס את הבקשה ובוודאי את קבלת החומר המבוקש.

לעניין סעיף ה' לבקשה- שעניינו "נוהל עצירת רכב על ידי סייר"- לא מצאתי כי יש רלוונטיות להגנת הנאשם כלל וכלל וכל עניינו של נוהל זה הוא הנחיות בפן הבטיחותי של הסייר אשר אוכף את עבירת המהירות ואמור בסמוך לכך, לאותת לו, לעקוב אחריו ולעצור אותו והכל תוך שמירה על בטחונו והתנועה במקום, כך שגם אם הסייר לא ביצע את המוטל על פי הכללים הללו, אין בעך לפגוע בהוכחת העבירה ובהגינות ההליך.

בנוגע לסעיף ג- יומן נקודת הפעלה במקום הספציפי שם נאכף רכב הנאשם, מצאתי כי לנתון זה חשיבות רבה להגנת הנאשם, שכן אם מקום זה לא אושר, הרי שאז יש להוכיח שמקום זה אכן ראוי לאכיפה ואין בסמוך חפצים ועצמים שיש בהם כדי לשבש את הקרנת קרן הלייזר במקום כמו גם שהמרחק מן הנקודה לרכב הנגלה בפניו קודם האכיפה עומד בקריטריונים של יצרן המכשיר.

אין ספק, שבהינתן או בהעדר אישור שכזה, הרי שנתון זה הינו בבחינת נתון בעל רלוונטיות וחשיבות רבה להגנת הנאשם (בענייין זה ראה אף החלטות בבע"ח 4307-01-18 קעדאן נ' מדינת ישראל, ובבע"ח 5499-01-19 עזריה נ' מדינת ישראל).

לפיכך אני מורה כי אישור נקודת ההפעלה במקום הספציפי שם נאכף לכאורה רכבו של המבקש יועבר לידי ההגנה, כמו כן תועבר הבקרה שנעברה לנקודת אכיפה זו בחצי השנה שקדמה לאכיפה.

משכך, הבקשה מתקבלת בחלקה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בנוכחות המשיבה בלבד.


מעורבים
תובע: בן אטון
נתבע: משטרת ישראל
שופט :
עורכי דין: