ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זגורי חיים נגד אליקו שולמית :

בפני כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.זגורי חיים
2.רוית רויטל זגורי

נגד

נתבעים

1.אליקו שולמית
2.אופרייט ליס בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שהגישו התובעים לתשלום פיצוי בסך של 22,064 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבם מסוג טויוטה קורולה שמספרו 80-716-71 בתאונת דרכים שאירעה ביום 8/11/17, וכן בגין עגמת נפש.

א. העובדות הצריכות לעניין
1. לטענת התובעים בכתב התביעה נתבעת 1 נסעה לאחור ופגעה ברכב התובעים בחלקו הקדמי הימני וגרם לו נזקים כבדים.
התובעים הגישו תביעה לנתבעת 2 בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, אולם לטענת התובעים נתבעת 1 רק לאחר חודשיים וחצי שלחה שמאי לבדק את רכבם. נתבעת 2 הציעה לתובעים פיצוי נמוך שאינו מכסה את נזקיהם ועל כן, דחו את הצעת נתבעת 2.

2. לטענת נתבעת 1 בכתב ההגנה , במהלך ביצוע סיבוב פרסה היא נסעה לאחור כאשר הכביש היה פנוי. רכב התובעים הגיח בפתאומיות וגרם לתאונה.
לטענת הנתבעות האחריות לקרות התאונה מוטלת כולה על תובעת 1.
לחילופין טוענות הנתבעות כי יש לתובעים אשם תורם ו/או רשלנות תורמת להתרחשות התאונה. לטענתם, רכב התובעים נסע במהירות ולא נתן דעתו על המתרחש בכביש.
לטענת נתבעת 2, על מנת לחסוך זמן שיפוטי ומשאבים לכל הנוגעים בדבר, הציעה לתובעים סך ראוי של 5,775 . סך של 5,125 ₪ עבור הנזק וסך של 650 ₪ עבור שכ"ט שמאי, אולם התובעים סרבו להצעתה.
לטענתה, התובעים לא עשו די להקטנת הנזק. לטענתה, הסכומים הנתבעים מוגזמים ומופרכים. התובעים היו יכולים להוזיל את עלות תיקון הנזקים באמצעות שימוש בחלקים משומשים.
עוד טוענת נתבעת 2 כי נצפו ברכב התובעים נזקים קודם לתאונה שבנידון, ועל כן אין ירידת ערך לרכב. רכב התובעים נמצא 7 שנים על הכביש ואין לייחס ירידת ערך בשל צביעה לא מקורית. כמו כן, לא הוכח שנעשה כיוון פרונט.
בנוסף טוענת נתבעת 2 כי התובעים לא צרפו דוח תאונה, קבלות שמאי, הוכחה על תשלום בפועל, רישיון רכב ועבר ביטוחי של הרכב.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה דו"ח שמאי נגדי לפיו ערך הנזק לרכב התובעים הוא בסך של 5,125 ₪.

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי 3. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

4. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

5. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

6. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

7. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

8. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

9. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון
10. בדיון שהתקיים ביום 10/11/19 נכחו התובעים, נתבעת 1 ונציגת נתבעת 2 הגב' נטלי טופולסקי.
במהלך הדיון הסבירה התובעת את אופן התרחשות התאונה באמצעות שרטוט ורכבי הדגמה.
לטענתה בדיון היא נסעה בכביש דו נתיבי דו סטרי והתקרבה לצומת בנסיעה איטית. נתבעת 1 נסעה לאחור בצד ימין. התבלבלה בין הברקס לגז, נסעה במהירות, ונכנסה ב רכבה בעוצמה. כל היושבים ברכב חוו את עוצמת הפגיעה. תובעת 1 הציגה בדיון תמונות צבעוניות של הפגיעה ברכב.
התובעת נחקרה על ידי נתבעת 2.

11. נתבעת 1 הסבירה את אופן התרחשות התאונה באמצעות שרטוט ורכבי הדגמה. לטענתה בדיון היא נכנסה לכביש ממנו יצאה כדי לעשות סיבוב פרסה על מנת לצאת מהכביש אליו נכנסה. היא נסעה אחורה אולם לא ראתה את רכב התובעים כי היה שטח מת וקרתה התאונה.
במהלך עדותה של נתבעת 1 נערכה ישיבת הסברה לקלדניות, והמשך הפרוטוקול נרשם בכתב יד.
לאחר שנשמעו עדויות הצדדים, הצדדים ניסו להגיע לפשרה מחוץ לאולם. הצדדים לא הגיעו לפשרה, ובית המשפט הורה לנתבעות להגיש סיכומים.

12. בסיכומים טענו הנתבעות כי תובעת 1 ראתה את נתבעת 1 נוסעת אחורה ואף על פי כן, לא בלמה ולא עשתה כל דבר אחר. על כן, תובעת 1 צפתה את התאונה, ויכלה למנע אותה, בפרט לנוכח טענתה שנסעה לאט. תובעת 1 לא היתה ערה למתרחש בכביש ועל כן, יש לייחס לה אשם תורם בשיעור גבוה.
בהתייחס לחווה"ד שהגישו התובעים, טוענות הנתבעות כי חלק מהנזקים שנכללו בחווה"ד שהגישו התובעים אינם נזקים מהתאונה שבנידון. כך לטענתם תושבת רישוי קדמית ולוחית רישוי נפגעו ממקרה אחר. כך גם המראה השמאלית של הרכב נראית מפורקת.
עוד טוענות הנתבעות בסיכומים כי על פי דו"ח שמאי שהגישו התובעים הרכב נבדק ביום 12/11/17 ונסע 120,047 ק"מ. אולם על פי חשבונית שצרפו התובעים מתאריך מוקדם ביומיים , מיום 10/11/17 מס' הק"מ הרשום הוא 102,321 ק"מ. הפרש של כ-18,000 ק"מ.
הנתבעות צרפו לסיכומים מייל של נתבעת 1 לנציגת נתבעת 2 לפיו, התאונה אירעה כאשר נתבעת 1 נכנסה לכביש צדדי על מנת לבצע סיבוב פרסה ותובעת 1 הגיחה מאחורי העיקול במהירות, התובעת אמרה לה לאחר התאונה כי הרכב יצא ממוסך כמה ימים קודם לכן בגין תאונה אחרת. התאונה לא היתה חזיתית, והילדה שישבה ברכב יצאה מהרכב בכוחות עצמה.
על כן, לטענתן, יש לתת מקום לחווה"ד שהגישו הנתבעות. הנתבעות מדגישות כי הן הפקידו סך של 500 ₪ עבור שמיעת עדות השמאי מטעמם אולם זכות זו נשללה מהם בדיון.
לטענת הנתבעות דו"ח שמאי מטעם התובעים מנופח ומופרז.
הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובעים סרבו להמציא את רישיון הרכב, למרות שנתבקשו לכך על ידי הנתבעים. לכן, לטענתן, ככל הנראה, קיימים הליכים משפטיים נוספים בזיקה לרכב התובעים.

13. התובעים הגישו תגובה לסיכומי הנתבעים. בתגובתם טענה תובעת 1 כי לרכב הנידון קרתה תאונה אחת קודמת שנתיים קודם לתאונה שבנידון, ובחלק האחורי של הרכב.
עוד טוענת תובעת 1 כי דו"ח שמאי מטעם נתבעת 2 נערך כ- 3 חודשים לאחר מועד התאונה . באשר להקטנת הנזק מדגישה תובעת 1 כי המוסך עשה את מירב המאמצים על מנת להשיג חלפים משומשים אך ללא הצלחה.
תובעת 1 צרפה לתגובתה השגות של השמאי מטעמה, על דו"ח שמאי מטעם הנתבעות. בהשגות נטען על ידי השמאים מטעם התובעים כי השמאי מטעם הנתבעים בדק את הרכב רק ביום 6/2/18, והוא לא נבדק ע"י השמאי מטעם הנתבעות קודם לתיקון הרכב. השמאי מטעם הנתבע ות ערך את חוו ה"ד על פי הצילומים של השמאים מטעם התובעים.
באשר לאיתור חלקים משומשים צורף להשגות דו"ח תשובות מספקים של חב' קאר פארט, לפיו לא אותרו חלקים ישנים לחלקים הנצרכים.
עוד נטען בהשגות כי השמאי מטעם הנתבעות לא כלל בחוו"ד את כיוון מערך קדמי בטענה שהנזק לא הוצג בפניו, חישב לפי מחירי נטו ללא חישוב רווח המוסך בשיעור 30%-40%, חישב את עבודות הפחחות לפי שיערוך של 5 ש"ע במקום 7 ש"ע, ולא כלל את כל עבודות הצבע שנדרשו.
באשר למס' הקילומטרים הובהר בהשגות כי מס' הק"מ 102,312 ק"מ צוין בטעות.

ד. הכרעה
14. לאחר שעיינתי בכתבי בי דין, בצילומים שהוגשו, ושמעתי את הצדדים אני קובעת כי האחריות כולה מוטלת על נתבעת 1, וזאת מהטעמים הבאים:

נתבעת1 טענה בכתב ההגנה כי היא ביצעה סיבוב פרסה כאשר השטח היה פנוי ורכב התובעים הגיח בפתאומיות. לעומת זאת בדיון טענה כי היא לא ראתה את רכב התובעים כלל , כי טווח ומתחם הראיה לא היה פתוח.
לאחר שמיעת הצדדים, מצאתי את גרסת התובעים מהימנה, והם דיברו אמת.
על כן, אני נותנת אמון בגרסת התובעים.

15. נתבעת 1 נסעה אחורה, והיא זו שנכנסה לתוך מסלול נסיעתה של תובעת 1. ללא כניסתה של נתבעת 1 לתוך מסלול הנסיעה של תובעת 1, לא היתה מתרחשת כל תאונה בין הרכבים. התובעת העידה כי היא נסעת לאט, וכאמור אני נותנת אמון בגרסתה. לכן גם אין להטיל אשם תורם על תובעת 1.
מקום הפגיעות ברכבי הצדדים עולה בקנה אחד עם גרסת התובעים. נתבעת 1 עצמה ציינה במייל שצורף לסיכומים כי רכבה כמעט שלא נפגע.
באשר ליתר הטענות במייל זה, אין בידי לקבלן. מייל זה נכתב יום למחרת הדיון ולא בזמן אמת ונחזה כשיפור עמדות לנוכח מה שעלה בדיון.

16. נתבעת 1 הפרה את תקנות התעבורה , בכללן חובת הזהירות של עוברי דרך הקבועה בתקנה 21א לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, כלהלן:

"כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –
(1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;
(2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;
(3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה;
(4) יסכן חיי אדם."

לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה.

17. התובעים עתרו לחיוב הנתבעות, ביחד ולחוד , על פי הפירוט שלהלן:
גובה הנזק על פי חוו"ד שמאי – סך של 14,288 ₪, שכ"ט שמאי – סך של 1,489 ₪,
ירידת ערך הרכב – סך של 1,287 ₪,
ימי עבודה, הוצאות , ועגמת נפש – סך של 5,000 ₪.

חוו"ד השמאי מטעם הנתבעים כללה חישוב של חלקים משומשים, ורכיבים בלתי מאושרים.
לנוכח הדו"ח שצרפו התובעים, לאי קיומם של רכיבים חלופיים, ולנוכח קבלת גרסת התובעים לאופן קרות התאונה, וכפועל יוצא מכך, אישור לחלקים שניזוקו, אני מקבלת את חווה"ד מטעם התובעים. בעניין זה גם יש להדגיש כי חווה"ד מטעם הנתבעות נערכה לאחר תיקון הרכב, ועל פי תמונות בלבד.

18. אני מקבלת את התביעה ביחס לרכיבים: נזק, שכ"ט שמאי, וירידת ערך.
על כן, על הנתבעות לשלם לתובעים , ביחד ולחוד, סך של 17,064 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זגורי חיים
נתבע: אליקו שולמית
שופט :
עורכי דין: