ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו ארז נגד מועצה מקומית אזור :

לפני כבוד ה שופטת עמיתה מרים סוקולוב

מערער

אליהו ארז - בעצמו

נגד

משיבים

מועצה מקומית אזור
ע"י ב"כ עו"ד אפי יצחקי

בית משפט קמא הסתמך גם על התשריט המציין ומסמן את התמרורים שאושרו, ובכללם מעבר החציה נשוא כתב האישום, והסימון של שפת המדרכה במקום באדום לבן.

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כבוד השופט א. צ'כנוביץ) מיום 8.11.18, לפיו הורשע המערער בשתי עבירות: עבירה של חניה אסורה על פי סעיף 7(8) לחוק עזר לאזור (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ז – 2006 (להלן: "חוק העזר") ובעבירה של אי תשלום אגרת חניה על פי סעיף 3(ב) לחוק העזר.

הרקע
כתב האישום מייחס למערער ביצוע שתי עבירות: האחת, חניה אסורה בתוך "מעבר חציה או בתחום 12 מטרים ממנו" ביום 9.6.16. השניה, אי תשלום אגרת חניה בגין העמדת רכב ליד שפת מדרכה הצבועה בכחול לבן, ביום 28.9.17.
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 8.11.18 העידו שני עדים מטעם התביעה – מפקח חניה שרשם את דוח החניה בגין העבירה הראשונה ומנהל פיקוח חניה במוע צה המקומית אזור שהעיד כי התמרורים שהוצבו במקום ביצוע העבירה הראשונה הוצבו כדין, בהתאם להחלטת ועדת תנועה מרכזית אשר העתק ממנה הוגש לבית משפט קמא. מנהל הפיקוח היה זה שרשם את הדוח בגין העבירה השניה ובעדותו העיד גם לגביה.
המערער הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום אך טען כי הללו אינן מגבשות עבירות שכן התמרורים שהוצבו במקום אינם חוקיים ולא אושרו כדין על ידי ועדת התמרור. לטענתו, באותו מקום בו בוצעה העבירה הראשונה, עמד לפני מעבר חניה תמרור מספר 626 המתיר חניה. תמרור זה, לטענתו, מאיין את תוקפו של תמרור נוסף שהוצב במקום, תמרור מספר 818 האוסר על חניה במקום ועל כן היה רשאי להחנות את רכבו.

על סמך הראיות שהגישה המשיבה, וביניהן תמונ ות המתעד ות את חניית הרכב במקומות האסורים על פי החוק, תקנות והנחיות משרד התחבורה להצבת תמרורים וסעיף 16 לתקנות הת עבורה כאשר במסגרת ההנחיות נקבע כי תחולת תמרור 626 המתיר חניה, מוגבלת במקום בו נאסרה החניה, בין היתר על ידי תמרור 818. בית משפט קמא דחה את טענות המערער גם בנוגע לאי חוקיות סימון אבן השפה בכחול לבן, נשוא האישום השני, וקבע כי הטענה לפיה ועדת התנועה המרכזית נתנה המלצה בלבד ולא החלטה, הינה תמוהה ויש לדחותה.
אשר על כן, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
על פסק הדין הוגש הערעור שבפני.

להלן בתמצית נימוקי הערעור
טעה בית משפט קמא בקובעו כי תמרור 626 חוקי. לפי סעיף 72(א)(3) לתקנות התעבורה, תמרור 626 הוא זה שקובע כי החניה במקום היתה מותרת.
טעה בית משפט קמא כאשר התיר את קיום הדיון, למרות "התחמקות" המשיבה מבקשות המערער לקבל לידיו את פרוטוקול ועדת התנועה.
טעה בית משפט קמא כאשר דן בדיון ביום 8.11.18 גם באישום השני שכן מועד הדיון נקבע רק לדיון באישום הראשון.
טעה בית משפט קמא כאשר דחה את טענת המערער בדבר ביצוע בלתי חוקי של ועדת התנועה המרכזית.

בית משפט קמא הסתמך גם על התשריט המציין ומסמן את התמרורים שאושרו, ובכללם מעבר החציה נשוא כתב האישום, והסימון של שפת המדרכה במקום באדום לבן.
למרות החלטת בית משפט קמא לפיה, המערער לא הביא ראיה להוכחת טענתו בנוגע לאי חוקיות התמרור, גם במועד הדיון בערעור המערער לא הביא כל ראיה לחיזוק טענתו אלא הפנה לסעיף 72(א)(3) לתקנות התעבורה וזאת מבלי להסביר את הרלבנטיות של הסעיף לטענתו.

מעיון בתקנות עולה כי לא רק שסעיף קטן (3) אליו הפנה המערער כלל איננו מתייחס למקום בו חנה המערער, בטווח של 12 מטרים לפני מעבר חציה, אלא "לצומת או בתחום 12 מטר ממנו".
זאת ועוד. בסעיף קטן (א) נאמר במפורש כי "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו... באחד המקומות המנויים להלן... אלא לשם מילוי אחר הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת".
כאמור, ההוראה הרלבנטית לענייננו איננה מופיעה בסעיף אליו הפנה המערער והתמרור שהוצב, 818, האוסר על חניה במקום, הינו ראיה לכך שאכן "סומן בתמרור אחרת".

לעניין הטענה לפיה טעה בית משפט קמא בכך שאפשר את הדיון למרות העובדה שהמשיבה נמנעה, לטענת המערער, מהמצאת הפרוטוקול שביקש. יש לציין כי המצאת כל המסמכים איננה תנאי מוקדם לקיום דיון ואין איסור לדון באישומים גם כאשר ישנם, לכאורה, מסמכים שטרם הומצאו לאחד הצדדים.

המערער אף לא נימק מדוע נאסר היה על בית משפט קמא לקיים את הדיון באשר לאישום השני.
מדובר בכתב אישום אחד המכיל בתוכו שני אישומים וככלל יש לדון בכל כתב האישום במועד שנקבע ולא לקבוע דיונים בכל אישום ואישום בנפרד.
זאת ועוד. המערער עצמו העיד בדיון שהתקיים ביום 8.11.18 כי הוא לא שם לב לכך "שבכתב האישום קיים דוח נוסף ואישום נוסף" ואף טען במהלך הדיון לגופו של האישום. כל זאת ביוזמתו. לדבריו: "לאחר שבית המשפט הסביר לי את זכויותיי, כפי שהסביר לי קודם לכן לגבי הדוח הקודם, אני מבקש להעיד". אם כן, לא ברור מדוע טוען המערער בדיעבד שלא היה צריך לקיים את הדיון באותו מועד גם לגבי האישום השני.

גם טענת המערער בדבר אי החוקיות של "ביצוע של ועדת התנועה המרכזית" שלדבריו לא אושרה כדין, אין בה ממש. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, המערער טען כי לא הוצגה בפניו אסמכתא לפיה ההחלטה של ועדת התנועה המרכזית בדבר הצבת התמרורים, אושרה לאחר ההליך הנדרש בסעיף 18 לתקנות התעבורה של היוועצות בקצין משטרה ובהסכמת רשות התמרור המקומית.
המערער פנה אל המשיבה ביום 21.5.18 בבקשה להמציא לו את אישור ועדת התנועה המרכזית ופנייתו זו אכן לא נענתה. אולם, כאשר הגיש המערער בקשה לבית משפט קמא ביום 3.10.18 להורות למשיבה להמציא לו מסמכים, ציין המערער אך ורק את "פרוטוקול ועדת התנועה" ולא ציין דבר באשר לאישור ועדת התנועה. בהתאם לכך, החליט בית משפט קמא ביום 4.10.18 להורות על המצאת העתק מהפרו טוקול ללא התייחסות להמצאת האישור. אם כן, תמוה מדוע המערער לא ביקש מבית משפט קמא גם העתק של אישור זה וממילא אין באי המצאתו כדי להעיד על חוקיות או אי חוקיות החלטות הועדה.
בית משפט קמא קבע כי התמרורים נשוא הערעור אושרו כדין, בהתאם להחלטת ועדת התמרור, מסמכים ת/2 ו-ת/3 וכאמור לא הובאה כל ראיה לסתור את האמור לעיל.

יוער כי היום במועד הדיון הוצגו בפני המסמכים המקוריים הללו, הן החלטת ועדת התמרור והן התשריט בהם מסומנים התמרורים שאושרו על ידי ועדת התמרור.

עוד טוען המערער, כי מאחר ומדובר ברכב נכה בעל תו חניה לנכה, מותר לו לחנות גם בתחום 12 מ' ממעבר חציה. בהתאם לסעיף 3 לחוק החניה לנכים, נאסר גם על רכב נכה לחנות בתוך מעבר חציה ובתחום 12 מ' לפניו.

המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הצליח לסתור את חזקת התקינות המנהלית של פעולות הרשות, לרבות הצבת התמרורים.
אשר על כן ומאחר ולא מצאתי כי שגה בית משפט בפסק דינו, אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו ארז
נתבע: מועצה מקומית אזור
שופט :
עורכי דין: