ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל ברק נגד אלה ברו :

בפני כבוד הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

דניאל ברק

נגד

הנתבעות

1.אלה ברו
2.שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנוע של התובע בתאונה שקרתה ביום 4.9.15 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת התובע לתאונה:

רכבתי בכרמיאל על האופנוע שלי. הגעתי לצומת, מולי בא רכב, בלי להסתכל ובלי לראות אותי הוא נכנס לצומת, עשה פניית פרסה, כמה מטרים לפני. נאלצתי לבלום בבת אחת, כדי לא להתנגש ברכב, וכתוצאה מכך, האופנוע נפל, נפגע, אני גם נפגעתי, זה מה שקרה.

גרסת הנתבעת 1לתאונה:

יום ו', אספתי את בני בן ה-3 מהגן. כמו בכל יום באותה שנה. באתי לבצע פניית פרסה במקום הרגיל, במהירות של בין 0-2 קמ"ש, כמו כל יום. ראיתי אופנוע מולי, היו שם גם רכבים ליד, היה לו וינקר דלוק שמאלה, התחלתי לעשות פרסה, הוא בלם בלימה פתאומית והתהפך. עצרתי בצד, הצעתי לו עזרה. הוא ביקש ממני פרטים, נתתי לו.
ש. הוא אומר שאת ביצעת פניית פרסה באופן פתאומי מה שגרם לו כשהוא נוסע ישר בכניסה לצומת לסטות שמאלה, כשאתה בצורה כזו, ואז התהפך?
ת. ממש לא. הוא התהפך לכיוון המדרכה.
ש. תתייחסי לעובדה שהוא מטיל האחריות עליך.
ת. קודם כל מלכתחילה לא הייתי בטוחה שזו אשמתי, אבל הוא ביקש פרטים, ולא ידעתי אם לפי החוק אני צריכה לתת או לא, ראיתי שהוא נפגע והצעתי לו עזרה, בזה זה הסתיים מבחינתי.

מעדויות הצדדים אין חולק כי התובע נסע ישר וכי הנתבע ביצעה פניית פרסה.

הכלל הוא שהחובה העיקרית מוטלת על נוהג הרכב שמתכוון לפנות שמאלה, ועל אחת כמה וכמה, מי שמתכוון לבצע פניית פרסה.

תקנה 44(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 קובעת:

"לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן – פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור... במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר מכל צד שהוא".

תקנה זו מטילה על נוהג רכב המתכוון לבצע פניית פרסה אחריות קפידה ובאופן ברור ומפורש – שלא לבצע פניית פרסה אם רכבו עלול להפריע או לסכן עוברי דרך . מי שמבצע פניית פרסה צריך להמתין ולהתאזר בסבלנות רבה, ואם ממתין למעבר כלי רכב הנוסעים מכל כיוון שהוא, בין רכב יחיד ובין כלי רכב- זה אחר זה. רק אם הדרך החוצה או הדרך שממול פנויה, רק אז ניתן לבצע פניית פרסה ( ע"פ (מחוזי ירושלים) 40425/07 מאיר נתן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.09.2007) ).

הנתבעת אמרה בעדותה כי החלה לבצע את פניית הפרסה מאחר וראתה כי התובע אותת לפניה שמאלה. מדובר בפרט חשוב ביותר שכן על סמך האיתות הבינה הנתבעת כי התובע לא ימשיך ישר ולכן החלה לבצע את פניית הפרסה. אולם, פרט חשוב ומהותי זה לא נזכר כלל בטופס ההודעה שמילאה הנתבעת לאחר התאונה, ועל כן קיים חשש כי מדובר בגרסה שנולדה לצורך המשפט ולא ניתן לסמוך על דברים אלו .

התובע אמר בעדותו כי הבחין בנתבעת "עומדת ואז היא פתאום מתחילה לנסוע וחותכת אותי". ואילו הנתבעת אמרה כי התובע ביצע בלימה פתאומית והתהפך. דברים אלו מובילים למסקנה כי הנתבעת החל לבצע את פניית הפרסה באופן שהפתיע את התובע וזה מה שגרם לו לבלום בחוזקה. ואכן, הנתבעת רשמה בטופס ההודעה במילותיה שלה כי התובע כנראה נבהל ובלם בחוזקה. האמור בהודעה משקף את תחושתה הסובייקטיבית של הנתבעת כי הבלימה היתה חזקה מאחר שהתובע נבהל, והדבר מחזק גם הוא את המסקנה כי התובעת ביצעה את פניית הפרסה תוך קיפוח זכות הקדימה של התובע. בעדותה אמרה הנתבעת כי "המרחק בינינו היה גדול, אני לא מבינה למה היה צריך לחמוק ממני". נראה כי הנתבעת לא העריכה נכונה את המרחק ואת תנאי הדרך והחלה בביצוע הפנייה כאשר התנאים לכך לא היו מתאימים, וזה מה שגרם לבלימתו הפתאומית.

התובע אישר בעדותו כי שדה הראיה שלו היה למרחק, וכפי שעולה מדברי הנתבעת לעיל, גם היא ראתה אותו ממרחק גדול. משמע, ששדה הראייה של שניהם לא היה מוגבל, ולפיכך, אילו היה התובע מבחין בנתבעת מבצע פניה מבעוד מועד, הרי שלא היה נאלץ לבלום בלימה פתאומית אלא היה מאט כדי לאפשר לה את השלמת הפניה.
לאור האמור לעיל, נסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי התובע נסע כדין בדרכו ואילו הנתבעת החלה לבצע פניית פרסה תוך קיפוח זכות הקדימה של התובע וכאשר תנאי הדרך לא אפשרו את ביצוע הפנייה והשלמתה בביטחה, ומכאן אחריותה של הנתבעת.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו, אולם בשני סייגים:
הוצאה בסך 468 ₪ ששולמו לסוכן ביטוח עבור טיפול בתביעה. לא ברור פשרה של הוצאה זו ומה הקשר שלה לנזקים הנתבעים, וזאת אף שהתובע אמר כי סוכן הביטוח שלו חייב אותו בסכום זה . לא מצאתי בתשובת התובע מענה מספק לסכום זה;
הסכומים הנתבעים כוללים מע"מ אולם התובע אישר כי הוא עוסק מורשה במע"מ המנכה מס תשומות. אמנם במקרים בהם יש רכישת נכסים או קבלת שירותים, ניתן בתנאים מסויימים להכיר בניכוי חלקי של מס התשומות הכרוך בהוצאה עבורם , אולם יש להניח תשתית עובדתית לקיומם של תנאים אלו (ראו תקנה 18 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 לעניין התנאים וה שיעורים השונים). תנאים אלו לא הוכחו על ידי התובע ועל כן, יש לנכות את סכומי המע"מ הנתבעים. בכפוף לכך התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעות בתשלום 7668 ₪ ב צירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ו בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,500 ₪.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דניאל ברק
נתבע: אלה ברו
שופט :
עורכי דין: