ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לייף אנד פיטנס מעלות 2014 בע"מ נגד דימיטרי פוליאק :

בפני כבוד ה שופט עמית רוזינס

מבקשת
לייף אנד פיטנס מעלות 2014 בע"מ

נגד

משיב
דימיטרי פוליאק

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, לאסור על המשיב להיכנס לשטח מכון הכושר שבבעלות המבקשת.

בחודש אוגוסט 2018 רכש המשיב מאת המבקשת מנוי שנתי למכון כושר שבבעלותה, וזאת עד לחודש 8/2019. המשיב שילם עבור המנוי סך של 3,336 ₪ באמצעות כרטיס אשראי.

לטענת המבקשת, נתברר לה לאחרונה כי המשיב החל לעבוד כמדריך כושר במכון כושר מתחרה אך ממשיך להתאמן בחדר הכושר שבבעלות המבקשת. לקוחות המבקשת עדכנו אותה כי בזמן שהמשיב מתאמן בחדר הכושר, הוא מנסה לשכנע אותם לרכוש מנוי במכון המתחרה. עם היוודע הדברים למבקשת, פנתה המבקשת למשיב וביקשה ממנו להפסיק לאלתר מלשוחח עם הלקוחות בעניין זה. המשיב לא נענה לפניות המבקשת ולטענת המבקשת החל להשמיץ את המבקשת ולהמשיך ולשכנע לקוחות לעבור למכון המתחרה. לפיכך, נאלצה המבקשת לבטל המנוי של המשיב אצלה והודיעה לחב' האשראי על ביטול העסקה עמו. המבקשת הודיעה על כך למשיב, אשר בתגובה שלח למבקשת מכתב באמצעות בא כוחו, בו טען כי היא איננה יכולה להפסיק את המנוי וטען לאפליה. עוד הבהיר המשיב למבקשת כי הוא ימשיך להגיע למכון הכושר בכל מחיר.

לנוכח התנהלות זו של המשיב, הגישה המבקשת הבקשה דנן.

המבקשת טוענת בבקשה כי אין המדובר באפליה כלשהי מצידה. מכון הכושר שבבעלותה הינו שטח פרטי שבשליטתה, והיא רשאית למנוע מהמשיב בנסיבות העניין מלהיכנס לשטחה.

לטענתה מעשיו של המשיב מהווים הסגת גבול במקרקעין של המבקשת וגורמים לנזק ממשי למבקשת.

עוד טוענת המבקשת כי אי מתן הצו יגרום לה לנזק בלתי הפיך.

בתגובה לבקשה לצו מניעה, המשיב טוען כי בקשת המבקשת הינה בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א – 2001 (להלן: "חוק איסור אפליה"). כמו כן, המבקשת מפרה את החוזה שנכרת בין הצדדים, בעצם תשלום דמי המנוי למבקשת ו במסגרתו התחייבה המבקשת לספק שירותי ספורט למשיב במשך שנה שלמה. העילות לביטול החוזה הקבועות בחוק החוזים לא מתקיימות במקרה דנן. עסקינן בחוזה של שכירות שירות ספורט במקום ציבורי של המבקשת שלא ניתן לביטול על דרך של צו מניעה זמני.
עוד טוען המשיב כי אין כל הסגת גבול, אלא קיום החוזה בתום לב מצדו.
בקשת המבקשת נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן לא צרפה מצהירים שיעידו על התנהלות המשיב במסגרת המועדון של המבקשת, בכל הנוגע לשידול לקוחות. המדובר בטענות סרק בלתי נכונות.
המשיב פרט בתשובתו מדוע הוא מבקש להמשיך ולהתאמן בחדר כושר שבבעלות המבקשת ולאמן בחדר כושר אחר. הסיבה לכך היא כי האימון המקצועי דורש ריכוז ואימון אינטנסיבי והדבר לא מתאפשר בחדר הכושר בו הוא מאמן, שכן אימונו האישי מופסק ע"י ציבור הלקוחות במכון, ומקשה על המשיב לפתח גוף ספורטיבי.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מוצא כי המבקשת הוכיחה ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, שיש לה עילת תביעה ראויה לבירור וסיכויי התביעה אינם מבוטלים.

אם אכן המשיב משדל לקוחות המתאמנים במכון הכושר שבבעלות המבקשת לעבור למכון כושר מתחרה, יש בהתנהגות זו משום פגיעה לכאורה בעסקיה של המבקשת וגרימת נזקים כלכליים-ממוניים המצדיקים מתן צו מניעה זמני בשלב זה, המונע מהמשיב להמשיך לעשות כן.

המנוי שרכש המשיב אמור להיות בתוקף עד חודש 8/19, בתקופה זו של כ 5 חודשים המשיב יכול להמשיך ולשדל לקוחות של המבקשת לעבור למכון המתחרה ובכך לגרום למבקשת נזק כלכלי רב כך שהצורך במתן הסעד הזמני בשלב זה מובן.

אציין ואזכיר כי בשלב זה המבקשת אינה נדרשת להוכיח בראיות של ממש את טענתה לשידול לקוחות מצד המשיב ודי בראיות לכאורה. ב"כ המשיב הפנה לכך שהעד מטעם המבקשת לא ציין שמות של לקוחות שאליהם המשיב פנה ולא הביאם לעדות. תצהיר שהוגש מטעם המבקשת בעניין זה לא נסתר וכך גם עדותו של העד מטעמה ודי בכך בשלב זה של ההליכים.

מנגד, המשיב אישר בחקירתו בבית המשפט כי הוא מקבל עמלות בגין לקוחות המצטרפים למכון הכושר שבו הוא מאמן, דרכו, ו יש בכך בכדי להצביע על מניע מצדו לנהוג כמתואר על ידי המבקשת.

בכתב טענותיו טוען המשיב כי הוא אינו יכול להתאמן במכון הכושר בו הוא עובד ונדרש להתאמן במכון הכושר שבבעלות המבקשת, כיוון שהמתאמנים האחרים במכון הכושר מפריעים לו בעת האימון. אף אם אקבל טענה זו של המשיב, לא מצאתי בכתב טענותיו ובחקירתו הסבר מדוע הוא אינו יכול להתאמן בחדר כושר אחר, שלישי, שחברים בו מתאמנים שאינם נמנים בין מאומניו של המשיב.

המשיב אישר בחקירתו כי לא קיים במכון הכושר שבבעלות המבקשת ציוד מיוחד לו הוא נזקק לצורך אימוניו. ההסבר היחיד שסיפק המשיב, להתעקשות להמשיך ולהתאמן אצל המבקשת היה "רגשי ומרגיש בבית". אין בכך צידוק להעדיף "זכות" זו של המשיב על פני זכויותיה של המבקשת במקרה דנן.

טענת המשיב לאפליה אסורה לפי סעיף 3 לחוק איסור אפליה אינה קשורה לענייננו. על פי הפסיקה על המשיב להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן הקבוצות שהוגדרו בחוק. בבר"ע (מחוזי י-ם) 478/08 ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור, תק-מח 2008(3) (כבוד השופט צבי זילברטל עת ישב בבית המשפט המחוזי) נקבע שהמחוקק לא קבע, כי בהעדר הסבר מצד הנתבע לסירובו לספק מוצר או שירות, קמה חזקה שהסירוב מהווה הפליה אסורה לפי סעיף 3 לחוק. על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בחוק:

" כפי שצוין בדברי ההסבר לחוק, מטרתו היא לטפל בהפליה כנגד אדם "רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר" (הצ"ח 2871, תש"ס, עמ' 370). החוק לא התיימר להטיל על בעלי עסקים פרטיים חובה מוחלטת לנהוג בשוויון כלפי שווים:
"החוק נותר נאמן להגדרת המינימום של שוויון גם בהשוואה להסדרים סטטוטוריים אחרים בתחום השוויון המחייבים מתן ייצוג הולם לקבוצות מיעוט" (מ' כהן-אליה, "החירות והשוויון בראי החוק לאיסור הפליה במוצרים ובשירותים", עלי משפט, ג', תשס"ג, 15, בעמ' 23)...
המסקנה המתחייבת היא, שעל מנת שתצמח עילת תביעה על-פי החוק, על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בחוק, ובמקרה דנן הדבר לא הוכח. לעניין החוק, אין די בפגיעה בעקרון השוויון".

המשיב אינו משתייך כאמור לקבוצות שהוגדרו בחוק ועל כן אין החוק חל על ענייננו.

טענתו כי הוא מופלה על בסיס השתייכות למועדון כושר אחר, אינה בגדר אפליה אסורה על פי החוק.

יתר על כן, המבקשת ביטלה את חברותו במכון הכושר שבבעלותה לא בשל העובדה שהוא מתאמן או מאמן במכון כושר אחר, אלא, על בסיס התנהגותו בעת ששהה בשטחה. סבור אני כי אם היה המשיב מתאמן בחדר הכושר שבבעלות המבקשת מבלי לנסות ולגרום ללק וחות המבקשת לעבור למכון המתחרה, לא היה מפריע למבקשת שהמשיב ממשיך ומתאמן במכון הכושר שבבעלותה, למרות שהוא עובד במכון כושר אחר.

המשיב טען כי מתן הצו יפגע בחופש העיסוק שלו. טענה זו של המשיב איננה ברורה.

אם עיסוקו של המשיב בשידול לקוחות לעבור ממכון אחד לשני ובמתן הצו נפגע החופש של המשיב להמשיך ולעסוק בעיסוק זה, אזי מוצדק במקרה הזה לתת צו מניעה האוסר על המשיב להמשיך ולעסוק בכך שכן זוהי מטרת הצו.

אם, כנטען בהמשך ע"י המשיב, עיסוקו של המשיב הוא פיתוח הגוף, הרי שהמשיב לא הצביע כי לא יוכל להמשיך ולפתח את הגוף במכון כושר אחר. המשיב לא הצביע על מכשור או תנאים מיוחדים הקיימים רק אצל המבקשת והמצדיקים לאפשר למשיב להמשיך ולהתאמן דווקא במכון הכושר שבבעלות המבקשת.

טענה נוספת של המשיב היא כי קיים הסכם בין המבקשת למשיב אשר מכוחו המבקשת מחויבת לספק לו שירותי ספורט. בכך שהמבקשת לא מאפשרת לו להמשיך ולהתאמן היא מפרה למעשה את ההסכם הקיים בין הצדדים. נטל הראייה לקיומו של הסכם ושל הוראותיו מוטל על מי שמבקש להתבסס על הוראות ההסכם, כלומר המשיב. המשיב לא הציג בפני בית המשפט הסכם כאמור. אף אם הסכם זה אינו מצוי בידיו ונמצא ב ידי המבקשת בלבד, היה על המבקש לבקש העתק מההסכם מבעוד מועד ולהציגו בפני בית המשפט. משלא עשה כן הרי שמדובר בטענה שנטענה באופן סתמי וכוללני ללא כל תימוכין.

יתר על כן, גם אם קיים הסכם כלשהו, הרי שאין המשיב רשאי לעשות שימוש בזכויותיו על פי ההסכם בחוסר תום לב, לצורך שידול לקוחות של המבקשת לעבור למכון כושר אחר, והמבקשת רשאית למנוע התנהגות זאת על ידי מניעה ממנו להגיע למכון הכושר שלה.

לעניין מאזן הנוחות , הרי שאף כאן נוטות כפות המאזניים לטובת המבקשת.

המשיב, מצדו, יכול להתאמן בכל מכון כושר אחר באזור. המשיב אישר כי באזורו פועלים מכוני כושר אחרים לרבות מכון הכושר בו הוא עצמו עובד, אשר הוא יכול להתאמן בהם. זאת ועוד, המבקשת ביטלה את התשלומים אשר גבתה מאת המשיב בגין השימוש במכון הכושר, כך שגם מההיבט הכספי אין פגיעה במשיב.

לעומת זאת, הנזק שנגרם לכאורה למבקשת, משמעותי יותר, שכן תוקפו של המנוי על שם המשיב הינו עד לחודש 8/2019, דהיינו לעוד כ – 5 חודשים , במהלכם המשיב יכול להמ שיך ולנסות לשדל לקוחות של המבקשת לעבור למכון הכושר המתחרה, בו הוא עובד. אם לקוחות הנתבעת יבחרו לעשות כן, תהיה בכך פגיעה כלכלית מתמשכת במבקשת.

כלומר, מבחינת מאזן הנוחות, הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם לא יינתן צו כמבוקש כבד בהרבה מחוסר הנוחות המסוים שעלול להיגרם למשיב מהצורך להתאמן במכון כושר אחר.

ההתעקשות להתאמן דווקא במכון הכושר של המבקשת, ממניעים "רגשיים" בלבד, כביכול, כאשר יש באפשרותו להתאמן במקומות אחרים, אל מול העובדה שהמשיב מקבל עמלות עבור החתמת לקוחות למכון כושר אחר בו הוא עובד, מעוררת תהיות.

כך, שגם מבחינת שיקולי יושר ותום לב, נוטה הכף לטובת המבקשת.

סיכומו של דבר, המבקשת הצליחה להציג עילת תביעה הנתמכת בראיות לכאורה במידה מספקת לשלב זה של ההליכים, וצורך במתן צו מניעה כדי למנוע נזקים. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וכך גם שיקולים שביושר.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ונותן בזה צו מניעה זמני, אשר יעמוד בתוקפו עד פסק הדין בתובענה או עד החלטה אחרת, כדלקמן:

נאסר על המשיב להיכנס לשטח מכון הכושר שמפעילה המבקשת, הנמצא ברחוב החרושת 12, מעלות-תרשיחא.

אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליכים בסופו של יום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לייף אנד פיטנס מעלות 2014 בע"מ
נתבע: דימיטרי פוליאק
שופט :
עורכי דין: