ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמדר זרדב נגד מועין דבאח :

בפני כבוד השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשת:

סמדר זרדב
ע"י ב"כ עו"ד עבדאללה דכוור

נגד

המשיב:
מועין דבאח, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד ת. עבד אלכרים

בית משפט קמא אף מעיר, שלכאורה טענות המבקשת וטענות בא כוחה סותרות במידה מסוימת אלה את אלה, ומוסיף , שלמעשה לא הו ּנח כל הסבר מניח את הדעת ביחס לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת הביטול, ולא הוגשו ראיות לתמיכה בטיעונים שהוצגו בעניין זה.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת אביגיל זכריה) מיום 18.2.19 וכן מיום 11.2.19 ו-10.1.19 בת"א 22532-10-17.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית משפט קמא. המשיב הגיש כנגד המבקשת ביום 16.10.17 תובענה על סך 356,000 ₪ בגין יתרת שכר טרחת עו"ד, שהמבקשת, לפי טענתו, חייבת לו בגין ייצוגה בתיקי אישות בבית המשפט לענייני משפחה בקריות.

המבקשת התגוננה כנגד התובענה ובד בבד הגישה כתב תביעה-שכנגד על סך 300,000 ₪, בטענה שהמשיב התנהל כלפיה, לטענתה, שלא כהלכה, ניצל את מרותו כלפיה כעו"ד ונטל ממנה כספים מעבר למוסכם איתו בעל-פה, ושלא כדין, וכמו כן עליו לפצותה בגין עגמת נפש ונזק שנגרמו לה עקב התנהלותו כלפיה.

ג. בישיבה שנקבעה ליום 16.10.18 הופיעו המשיב ובא כוחו, ואילו מטעם המבקשת ובא כוחה לא הייתה הופעה. יצוין, שב"כ המבקשת הגיש יום אחד לפני מועד הדיון, דהיינו , ביום 15.10.18, הודעה על הפסקת ייצוג בציינו , שמטעמים של אתיקה מקצועית אין באפשרותו להמשיך ולייצג את המבקשת , ומכאן עתירתו לשחרר אותו מהמשך ייצוגה, וכן ציין , שהמבקשת מודעת למועד הדיון הקבוע בתיק.

בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא, כי בשים לב לשלב בו הוגשה בקשתו של ב"כ המבקשת, תידון הבקשה בדיון הקבוע למחרת.

בישיבה מיום 16.10.18, שבה כאמור לא הופיעו לא המבקשת ולא בא כוחה, טען ב"כ המשיב, שהמבקשת הייתה נוכחת בבית המשפט בישיבה הקודמת שהתקיימה 11.6.18 , שבו הופנה התיק לגישור , ונקבע מועד ההמשך ליום 16.10.18 (הליך הגישור לא ננקט בסופו של יום).
לפיכך טען ב"כ המשיב בפני בית משפט קמא, שהואיל והמבקשת נכחה אישית ב ישיבה הקודמת (ביום 11.6.18), הרי גם אם בא כוחה הודיע על בקשתו להשתחרר מן הייצוג, היה על המבקשת להופיע אישית בבית המשפט, ומכאן עתירתו להורות על קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה-שכנגד.

ד. בפסק דינו שניתן באותו מעמד, ציין בית משפט קמא, כי נקבע בהחלטתו שבקשת ב"כ המבקשת מיום 15.10.18 לשחרור מייצוג תידון למחרת היום (משמע, בישיבה הקבועה ליום 16.10.18), וכן צוין , שבית המשפט מניח , שב"כ המ בקשת הודיע למרשתו על הגשת הבקשה, אך כאמור לא המבקשת הופיעה ולא בא כוחה, ולפיכך קיבל בית משפט קמא את תביעתו של המשיב וחייב את המבקשת לשלם לו את הסכום של 356,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שכר טרחת עו"ד ואגרת בית משפט, וכן דחה את התביעה-שכנגד שהגישה המבקשת.

ה. ביום 4.12.18 הגיש בא כוחה של המבקשת בקשה להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, וכן לבטל את פסק הדין מיום 16.10.18 לגופו של עניין.

צוין בבקשה, כי המבקשת הגיעה להבנות עם בא כוחה באופן שהוא הסכים להמשיך לייצג אותה , וכן נטען , שהמבקשת לא הבינה במדויק שביום 16.10.18 אמור להתקיים דיון בבית המשפט, וכי ב"כ המבקשת לא התייצב לדיון על רקע בקשתו ל שחרור מייצוג, הגם שהיה ער להחלטה שנתן בית המשפט בבקשתו.

כמו כן טענה המבקשת לעיצומה של התביעה ולעניין סיכויה של התביעה וטענה, כי בהתאם להלכה המשפטית הנוהגת, יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט.

ו. המשיב מצִדו התנגד לבקשת הביטול בציינו, שהמבקשת אינה מפרטת , לא בבקשתה ולא בתצהירה , מתי נודע לה על פסק הדין מיום 16.10.18 , וכן טען , שהמבקשת לא העלתה כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד בעניינה, ולכן יש לדחות את הבקשה להארכת מועד. לעיצומו של עניין טען המשיב, שאין מתקיימות בענייננו הנסיבות לביטול פסק הדין מחמת הצדק, ובאשר לביטול שבשיקול דעת בית המשפט טען המשיב, שהמחדל הדיוני של המבקשת הוא משמעותי, שכן אין למבקשת או לבא כוחה נימוק של ממש ביחס לאי-התייצבותם.

עוד טען המשיב, שתביעתו מבוססת על הסכמי שכר טרחה חתומים, המדברים בעד עצמם, הן בכל הנוגע לתביעה העיקרית, והן בכל הנוגע לתביעה-שכנגד, וככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, טען המשיב , שבמקרה כזה יש ל חייב את המבקשת בהפקדה משמעותית ובהוצאות משפט.

ז. בית משפט קמא החליט להיעתר לבקשה להארכת מועד וכמו כן לביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות המשפט של המשיב והפקדה כספית משמעותית.
בית משפט קמא קבע, שאין המדובר בביטול פסק דין מחובת הצדק, שהרי הן המבקשת והן בא כוחה ידעו על מועד הישיבה הקבועה בתיק, וב"כ המבקשת ביקש לשחררו מן הדיון , ואילו בית המשפט קבע , שהעניין יידון למחרת (16.10.18).

עוד ציין בית משפט קמא, שטענותיה של המבקשת בתצהירה "היו רפות ולא ברורות וממילא לא עלה בידה להסביר מדוע ב"כ לא התייצב לדיון".

בית משפט קמא אף מעיר, שלכאורה טענות המבקשת וטענות בא כוחה סותרות במידה מסוימת אלה את אלה, ומוסיף , שלמעשה לא הו ּנח כל הסבר מניח את הדעת ביחס לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת הביטול, ולא הוגשו ראיות לתמיכה בטיעונים שהוצגו בעניין זה.

בית משפט קמא קובע, כי המחדל הדיוני של המבקשת ושל בא כוחה מצוי ברף הגבוה ביותר, בהיותם מוּדעים למועד הדיון, ומה גם שבבקשה לשחרור מייצוג הועלו על ידי ב"כ המבקשת נימוקים לא פשוטים, וכדברי בית משפט קמא: "אשר בהינף יד וקולמוס שב לייצגה ואשר טוען עתה כי הנסיבות שהמבקשת וב"כ יצרו במו ידיהם מצדיקות את ביטול פסק הדין...", והרי כל עוד ב"כ המבקשת לא שוחרר מייצוג , הייתה זו חובתו להתייצב במועד שבית המשפט קבע.

ט. חרף כל האמור לעיל, הוסיף בית משפט קמא ועמד על ההיבטים הנוספים שיש ליתן את הדעת עליהם: סיכויי ההגנה או התביעה, לרבות זכות הגישה לערכאות , וזכותו של אדם שיינתן לו יומו בבית המשפט.

בכל הנוגע לתובענה העיקרית ציין בית משפט קמא, כי מדובר בתביעה בסכום נכבד, שאמנם נתמכת במסמכים בכתב , אך עדיין לא ניתן לקבוע מראש שאין למבקשת כל סיכוי להתגונן מפני תביעה זו כולה או מקצתה.

בכל הנוגע לתביעה-שכנגד ציין בית משפט קמא, שהמצב מורכב מעט יותר, הואיל ואין תימוכין לטענות המועלות בכתב התביעה ולאופן ניסוח עילת התביעה-כנגד, ואולם משנדחתה התביעה-שכנגד, לפי בקשת המשיב, הרי שפסק הדין יצר מעשה בית דין , ולכן, כך מציין בית משפט קמא , מתחזק השיקול לפיו יש לאפשר למבקשת , למרות המחדלים הדיוניים שלה, הזדמנות נוספת להישמע ולקבל את יומה בבית המשפט ככל שתעמוד בתנאים שייקבעו בהחלטה.

י. בית משפט קמא הביא בחשבון את העיקרון לפיו יש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, ומנגד את מחדלה של המבקשת, שלא הונח לו הסבר מניח את הדעת, מה שהביא לבזבוז זמנו של בית המשפט וגרימת הוצאות לצד שכנגד.

עוד הביא בית משפט קמא בחשבון את האיחור שבהגשת בקשת הביטול, ובהתחשב בכל אלה סבר בית משפט קמא , שהאיזון המתאים יושג על ידי ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות לזכות הצד-שכנגד והפקדה בקופת בית המשפט אשר כדבריו : "תשקף את אותה 'מקבילית כוחות' הקיימת בין עוצמת המחדל וסיכויי ההליך , וזאת מבלי להביע עמדה לגופן של התביעות".

יא. לפיכך, נעתר בית משפט קמא לבקשה להארכת מועד , וכן הורה על ביטול פסק הדין , הן בתביעה והן בתביעה-שכנגד , בכפוף לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד למשיב בסכום כולל של 3,000 ₪ , וכן הפקדה של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת בתוך 30 יום.

בית משפט קמא הוסיף וציין, בסיפא של החלטתו: "בשים לב למועד פתיחת ההליך וקצב קידומו לא תינתן אורכה לביצוע התשלומים הנ"ל והמבקשת תכלכל צעדיה כפי שתמצא לנכון".

יב. ביום 11.2.19 הגיש ב"כ המבקשת לבית משפט קמא בקשה אותה הכתיר בכותרת: "בקשה 'בהולה' לעיון חוזר בתנאים לביטול פסק הדין", ובה עתר לשנות את התנאים לביטול פסק הדין באופן שבמקום הפקדת פיקדון בסך 10,000 ₪ תחת ום המבקשת על ערובה עצמית וערובת צד ג', וכי סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ יופחת או שתשלומו יידחה ב-30 יום נוספים.

נטען בבקשה, שהמבקשת א ישה חולנית, מטופלת מזה זמן על ידי רופא פסיכיאטר, נוטלת תרופות באופן קבוע ומחלתה זו היא למעשה הסיבה הראשונה להִעדר שיתוף פעולה עם בא כוחה בתקופה שקדמה למתן פסק הדין, ונוכח מצב זה יש לבוא לקראת המבקשת, אשר חיה על קצבת נכות של בתה.

נטען, שהמבקשת ניסתה להשיג את הסכומים שנקבעו , אך הדבר לא עלה בידה והיא מוכנה להחתים ערב צד ג' בסכום העולה על סכום ההפקדה , וכן מוכנה היא לחתום על ערובה עצמית בכל סכום שיקבע בית המשפט, שכן המבקשת זכאית לקבל את יומה בבית המשפט, ויש לאפשר לה זאת לפנים משורת הדין , כדי שתוכל להעלות את טענותיה לגופו של עניין, ושורת הצדק מחייבת מסקנה זו.
יג. בהחלטתו מיום 11.2.19 ציין בית משפט קמא, כי אין זה ברור מדוע הוגשה הבקשה על סף תום המועד לביצוע ההפקדה והתשלום, ואין בכך כדי ל ייצר הארכת מועדים מלאכותית, ומה גם , שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר. בית משפט קמא קבע , שאין מקום לעיין מחדש בהחלטה לעניין ביצוע ההפקדה ואין מתקיימים התנאים לעיון מחדש. לעניין הארכת המועד העיר בית משפט קמא , כי אין זה ברור מדוע בקשה זו מוגשת רק עתה, אך לפנים משורת הדין האריך את המועד לביצוע התשלום עד 18.2.19.

יד. ביום 17.2.19 הגיש ב"כ המבקשת לבית משפט קמא בקשה אותה הכתיר כדלקמן:

"1. בקשה שנייה 'בהולה' לעיון חוזר בתנאים לביטול פסק הדין.
2. בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון".

בבקשתו זו עתר ב"כ המבקשת להורות על שינוי סכום העירבון להפקדה במזומן ולהעמידו על סך 5,000 ₪ במקום 10,000 ₪ , ולהחתים את המבקשת על ערובה עצמי ת וצד ג' לגבי יתרת סכום העירבון, ובנוסף להורות על הארכת המועד להפקדת הסכום עליו יחליט בית משפט קמא להפקדה עד 28.2.19, וכן להאריך את המועד לתשלום ההוצאות למשיב בסך 3,000 ₪ עד 20.2.19.

טו. בנוסף לטענות שהעלתה המבקשת בבקשתה מיום 11.2.19, הוסיפה וטענה המבקשת בבקשתה הנוכחית , כי חל שינוי בנסיבות, דהיינו, המבקשת חייבת בתיק הוצאה לפועל סך של 24,191 ₪, וכן חייבת לבנק הפועלים סכום המתקרב ל-140,000 ₪ (בהסתמך על כתב תביעה שהוגש) , ו אף צירפה מסמך מפסיכיאטר אודות טיפולים שהיא עוברת מזה למעלה משנה.

כמו כן ציינה המבקשת, שעלה בידה לארגן את הסכום של 3,000 ₪ שנפסק כהוצאות למשיב, והיא העבירה סכום זה לחשבון ב"כ המשיב. עוד צוין , שהמבקשת מתארגנת לאסוף את הסכום של 5,000 ₪ על מנת שיהא ברשותה עד 28.2.19, וחזרה על בקשתה ליתן לה את יומה בבית המשפט בהתחשב בכך שהיא השקיעה מאמצים רבים לארגן סכומים אלה. בקשה זו נתמכת בתצהירה של המבקשת.

טז. המשיב הגיש את התנגדותו לבקשה זו וטען, כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב ובהִעדר ניקיון כפיים בהוסיפו: "הרי המבקשת הן בבקשה זו והן בבקשתה הקודמת לא גילתה לאן הבריחה את ה-2.5 מיליון ₪? ".

ב"כ המשיב הוסיף, כי התשובה לשאלה הנ"ל מופיעה בבקשה שהגיש ב"כ המבקשת לשחרורו מייצוג אשר ציין, שם, בסעיף 3, כי "כספי הנתבעת הועברו מחשבונה לחשבון בתה של גב' דיין עלמה שמלווה הנתבעת ואף שולטת בה, דבר האומר דרשני".
לטענת המשיב, מציגה המבקשת מצג שווא בפני בית המשפט כשבפועל יכולה היא להפקיד את מלוא סכום העירבון שהוטל עליה , ואף יותר, ולגרסתו צוברת המבקשת חובות ככל הנראה כלפי צדדי ג' לאחר שכבר, לדבריו, הבריחה את כספיה כמצוין לעיל, תוך ניצול ההליכים המשפטיים לרעה. עוד טוען ב"כ המשיב , שהמבקשת מנסה להטעות את בית המשפט תוך הצגת מצג שווא.

יז. בהחלטתו מיום 18.2.19 קבע בית משפט קמא: "לא מצאתי כי מתקיימים התנאים לעיון מחדש או להארכת מועד נוספת. הבקשה נדחית".

יח. מונחת בפניי בקשת רשות ערעור, ולפיה עותרת המבקשת לשנות את סכום הפיקדון באופן שהיא תחויב להפקיד במזומן כל סכום סביר אחר במקום הסכום של 10,000 ₪, ולהחתימה על ערובה עצמית , וכן לחייבה להמציא ערובה של צד ג' לגבי יתרת הסכום שעד 10,000 ₪ , ולהאריך את המועד להפקדת הסכום עליו יחליט בית משפט זה.

יט. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא , משלא נימק את החלטותיו והסתפק בציינו שלא התקיימו התנאים לעיון מחדש, מה גם שהמבקשת הוכיחה, כך נטען, את מצבה הקשה החברתי, הבריאותי והכלכלי , וכן לא התחשב בית משפט קמא בעובדה שהמבקשת התאמצה והצליחה לגייס את הסכום של 3,000 ₪ ושילמה את סכום ההוצאות לבא כוח המשיב.

עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא, משלא הפחית את סכום הפיקדון על מנת שהמבקשת תוכל לעמוד בו, ואף לא האריך לה את המועד לתשלומו, הגם שהמבקשת הציעה, כי לגבי יתרת הסכום, או כל סכום אחר, מוכנה היא לחתום על ערובה עצמית, ולהמציא ערובה של צד ג'.

לטעמה של המבקשת, החלטת בית משפט קמא אינה מידתית, אינה סבירה בנסיבות העניין, אינה מאזנת בין זכויות הצדדים, מקפחת את המבקשת, ושוללת ממנה את זכויות היסוד שלה, וגורמת לה לעיוות דין קיצוני, הגם שהמבקשת הגישה תביעה-שכנגד, ויש לה טענות לעצם העניין, על כך שנפלה קורבן, לטענתה, למרמה ועושק מצד המשיב, ולכן ראוי להפחית משמעותית את סכום הפיקדון, ולהאריך את המועד להפקדת הפיקדון.

החלטת בית משפט קמא, כך נטען, מסבכת את המבקשת בחוב של מאות אלפי ₪, הגם שדווקא המבקשת היא זו שמגיעים לה כספים מן המשיב ולא להיפך.

עד כאן תמצית הטענות בבקשת רשות הערעור.

כ. שונה עמדת המשיב הטוען, כי הודות לכך שייצג נאמנה את המבקשת במספר תיקים בבית המשפט לענייני משפחה, זכתה היא לקבל לידיה למעלה מ-2.5 מיליון ₪, ותביעתו כנגדה מבוססת על הסכם שכר טרחה בכתב.

לטעמו של המשיב, יש לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור שהוגשה בחוסר תום לב מבלי שהמבקשת גילתה לאן הבריחה את הסכום של 2.5 מיליון ₪.

נטען, על יסוד הודעת בא כוחה של המבקשת, בבקשתו לשחרורו מייצוג, המצורפת לתגובת המשיב, שכספי המבקשת הועברו מחשבונותיה לחשבון בתה של מי אשר מלווה את המבקשת.

עוד נטען, כי המבקשת משתמשת בהליכים המשפטיים לרעה ובעזות מצח ומציגה מצג שווא בפני בית המשפט, בשעה שבפועל ביכולתה להפקיד את מלוא סכום הערבות שהוטל עליה, ואף יותר, ובדרך לא דרך צוברת היא ככל הנראה חובות לצדדי ג' לאחר שכבר הבריחה את כספיה כמצוין לעיל, ואין להתיר זאת.

כא. באשר להחלטת בית משפט קמא מיום 10.1.19 טוען המשיב, שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף לפי תקנה 399 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מבלי שהמבקשת ביקשה רשות להארכת מועד, ודי בכך לדחיית הבקשה.

כמו כן, לא הצביעה המבקשת, לעצם העניין, היכן שגה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19, או על כל נימוק אחר בגינו יהא על בית המשפט שלערעור להתערב בהחלטה מיום 10.1.19, ולמעשה המבקשת כלל לא התייחסה בטיעוניה להחלטה זו.

כב. באשר להחלטה מיום 11.2.19 טוען המשיב, כי צדק בית משפט קמא בדחותו את בקשתה הראשונה של המבקשת לעיון חוזר , היות ולא צורף לה תצהיר כמתחייב על פי דין, גם אין מ תקיימים התנאים לעיון חוזר, וחסד עשה בית משפט קמא משהאריך למבקשת את המועד להפקדת הפיקדון.

מוסיף ב"כ המשיב, שהמבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות , או עובדות חדשות , שיש בהן כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה, וכן לא הצביעה על טעות בהחלטה שיש בה כדי לחייב את תיקונה במסגרת "בקשה לעיון חוזר".

כג. גם באשר לבקשתה השנייה של המבקשת לעיון חוזר, לגביה ניתנה החלטת בית משפט קמא מיום 18.2.19 , טוען המשיב, כי בית משפט קמא נימק בצדק, שאין מתקיימים התנאים לעיון מחדש או הארכה נוספת.

גם כאן מוסיף המשיב, שהמבקשת מתעלמת משאלת המשיב לאן היא הבריחה את הסכום של 2.5 מיליון ₪ , ו היא טענה בעלמא למצוקה כלכלית, בשעה שלפי גרסתו של המשיב, כספיה נמצאים בחשבון בִּתה של מי אשר מלווה אותה, כעולה מבקשתו של ב"כ המבקשת לשחרור מייצוג.

כד. מוסיף המשיב, שדרך המלך צריכה הייתה להיות הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.1.19, במסגרת המועד הקבוע בדין, אך המבקשת בחרה, לפי הנטען בחוסר תום לב, לעקוף את מגבלות בקשת רשות הערעור ולהגיש בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא, שפסק כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר מן הטעם שאין הליך כזה בסדר הדין האזרחי, ולפי פסיקת בית המשפט העליון אין מקום להוספ ה יצירתית של הליכים, כגון, עיון חוזר וכו'.

מסכם המשיב את דבריו באמרו, ש החלטות בית משפט קמא היו מידתיות, שקולות, וצודקות, ו כי חסד נעשה עם המבקשת משבית משפט קמא הסתפק בתנאים שקבע.

עד כאן תמצית תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, ומכאן עתירת המשיב לדחות את בקשת ה של המבקשת על הסף.

כה. לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור על כל נספחיה, פרוטוקולי הדיון מיום 11.6.18, ומיום 16.10.18, החלטותיו של בית משפט קמא, כתב התביעה שהגיש המשיב (כולל פרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה מיום 5.7.17 ושאר הנספחים שצורפו לתביעה), כמו גם כתב ההגנה שהגישה המבקשת וכתב התביעה-שכנגד, והמסמכים שצירפה המבקשת להודעתה מיום 16.11.17, לרבות כתב ההגנה שהגיש המשיב לתביעה-שכנגד (כולל המצורפים), ותגובתו של המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, פרט לכך שאני מאריך למבקשת את המועד להפקדת הפיקדון בסך של 10,000 ₪ עליו הורה בית משפט קמא.

כו. החלטת בית משפט קמא מיום 10.1.19 הוּמצאה לב"כ המבקשת ביום 13.1.19, כך שבמועד בו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה (5.3.19), ממילא חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.1.19, ולא נתבקשה ולא ניתנה הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.1.19.

הגם שבכותרת בקשת רשות הערעור צוין שבקשת רשות הערעור מוגשת על שלוש החלטותיו של בית משפט קמא (מיום 10.1.19, 11.2.19, ו-18.2.19), הרי למעשה אין בגוף הבקשה טענה בדבר שגגה שנפלה בהחלטה מיום 10.1.19, ואין ב"כ המבקשת מצביע על עילה להתערב בה.

כז. למעשה, טיעוניו של ב"כ המבקשת ממוקדים, רובם ככולם, בהחלטות יו של בית משפט קמא מיום 11.2.19 ו-18.2.19 , על כך שבית משפט קמא הסתפק בקביעה כי לא התקיימו התנאים לעיון מחדש בהחלטה מיום 10.1.19, מבלי שבית משפט קמא, כך נטען, פירט מה הם התנאים הנדרשים , הגם שהמבקשת צירפה תיעוד לגבי מצבה הקשה מבחינה חברתית, בריאותית , וכלכלית, ולמרות העובדה שהמבקשת עשתה מאמץ ושילמה את סכום ההוצאות לב"כ המשיב (3,000 ₪).

עוד נטען, שהיה על בית משפט קמא להפחית את סכום הפיקדון כדי שיתאפשר למבקשת לעמוד בו, וכן להאריך את המועד לתשלומו, ומשלא נעשה כן - קופחה המבקשת, לפי טענת בא כוחה, הואיל ואין החלטה זו מאפשרת לה לקבל את יומה בבית המשפט.

כח. לאחר שנתתי דעתי הן לטיעוני ב"כ המבקשת, שפורטו לעיל, והן לטיעוני ב"כ המשיב הטוען, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, משום שהגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, תוך שהמבקשת מסתירה בחוסר תום לב, כך נטען, את משאביה הכספיים, מסקנתי היא, שאין כל הצדקה להורות על הפחתת סכום הפיקדון של 10,000 ₪ , עליו הורה ב ית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19, ולא התקיימו התנאים לעיון חוזר בהחלטה.

כט. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19, נתן דעתו לתביעת המשיב כנגד המבקשת, תביעה שהיא על סכום נכבד, המעוגנ ת במסמכים, ויחד עם זאת ציין, כי אין לקבוע מראש שאין למבקשת כל סיכוי להתגונן מפני תביעתו זו של המשיב, וכן נתן בית משפט קמא את דעתו גם על כך, שדחיית התביעה-שכנגד (בהתאם לפסק הדין מיום 16.10.18) תיצור מעשה בית דין באופן שלא יינתן למבקשת יומה בבית המשפט .

על יסוד מכלול שיקולים אלה (לצד המחדל הדיוני של המבקשת) קבע בית משפט קמא את סכום הפיקדון בסך 10,000 ₪, שהיה על המבקשת להפקידו עד 18.2.19 (לאחר הארכת המועד בהחלטה מיום 11.2.19).

ל. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל של בית משפט קמא מיום 10.1.19 היה בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לב"כ המבקשת (ביום 13.1.19).

ואולם, בקשת רשות הערעור לבית משפט זה הוגשה ביום 5.3.19, ובקשה להארכת מועד לא נתבקשה ולא ניתנה, כך שבקשת רשות הערעור, כמוסבר כבר לעיל, מתייחסת, למעשה, רק לגבי ההחלטות מיום 11.2.19 ו-18.2.19.

לא. לא ראיתי כל הצדקה להורות על הפחתת סכום הפיקדון הכספי שעל המבקשת להפקיד, ואף לא על המרתו, באופן מלא או חלקי לערובת צד ג', וזאת בשים לב לנימוקים שפירט בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19.

לב. באשר לבקשה להארכת המועד לביצוע ההפקדה:

המבקשת הפקידה בבית משפט זה ביום 21.3.19 את הפיקדון בסך 7,500 ₪ לצורך בקשת רשות הערעור.
בהתחשב בעובדה זו, ובשים לב למצבה הרפואי של המבקשת, כעולה מן התיעוד הרפואי שצורף לבקשת רשות הערעור, סבורני, שנכון יהיה להורות שהפיקדון הנ"ל של 7,500 ₪ יועבר לקופת בית משפט השלום בעכו (ל-ת"א 22532-10-17), כהפקדה על חשבון סכום הפיקדון בסך 10,000 ₪ עליו הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19, וכך אני אכן מחליט.

עוד אני מורה, שאת היתרה בסך 2,500 ₪ תפקיד המבקשת בקופת בית משפט השלום בעכו לא יאוחר מיום 11.4.19, ויודגש, שאין מקום להארכת מועד נוספת כלשהי.

לג. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את בקשת רשות הערעור ,ומורה למזכירות בית המשפט שהפיקדון בסך 7,500 ₪ שהפקידה המבקשת בבית משפט זה יועבר לקופת בית משפט השלום בעכו (ל-ת"א 22532-10-17) על חשבון סכום הפיקדון עליו הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.1.19.

אני מורה, שאת יתרת הפיקדון בסך 2,500 ₪ על המבקשת להפקיד בקופת בית משפט השלום בעכו לא יאוחר מיום 11.4.19, ואין מקום להארכת מועד נוספת כלשהי.

הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון על ידי בית משפט קמא בתום ההליך בתיק העיקרי.

מזכירות בית המשפט תפעל בהתאם לכל האמור לעיל, וכן תמציא העתק החלטה זו בהקדם אל:

  1. ב"כ המבקשת – עוה"ד עבדאללה דכואר, באר שבע.
  2. ב"כ המשיב – עוה"ד ת. עבד אלכרים, כפר נחף.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סמדר זרדב
נתבע: מועין דבאח
שופט :
עורכי דין: