ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה מזרחי נגד שרה להב :

בפני כבוד השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

המבקש

שלמה מזרחי

נגד

המשיבה

שרה להב

החלטה

לפני מונחת בקשה למתן צו מניעה זמני , שיאסור על המשיבה להפסיק את חכירת מטעי האגס למבקש עד להכרעה בתובענה שהגיש המבקש נגד המשיבה.
רקע
המשיבה היא אלמנתו של גדעון להב ז"ל, אשר נפטר בתאריך 2.10.2016, והיא בעלת הזכויות במשק 50 במושב רמות נפתלי על פי צוו קיום צוואה (נספח ב' ו- ג' לתגובת המשיבה).
במהלך שנים רבות ( כאשר על פי גרסת המבקש החל משנת 2000 בעוד לפי גרסת המשיבה החל משנת 2005), המבקש חכר מבעלה של המשיבה 22 דונמים ב-5 חלקות שונות במשק , בהם נטועים מטעי אגס, שהמבקש היה מעבד אותם ומוכר את הפירות תמורת דמי חכירה שנתיים.
במכתב מתאריך 12.9.2018 הודיעה המשיבה למבקש על הפסקת ההתקשרות החוזית, ודרשה ממנו השבת החזקה במטעים, השבת עגלות הפרי, מיכלי הדשן והמדשנות (נספח 1 לבקשה).
ובמקביל, בתאריך 14.9.2018 חתמה המשיבה על הסכם לעיבוד והחזקת המטעים עם חברת פירות סאסי בע"מ, לעונות קיץ 2019, 2020 וקיץ 2021 (סעיף 4 לתצהיר מר דורון סאסי).
בתאריך 18.9.2018 המבקש הודיע למשיבה במכתב תשובה, כי הוא המחזיק הבלעדי במטעים במשך עשרות שנים, וכי יש לו זכות להמשיך ולעבד ולהחזיק את המטעים לעוד 8 שנים. וכי הוא מתנגד להודעה על ביטול ההתקשרות ומתנגד לכניסת המשיבה או כל אדם או גוף אחר למטעים, וימשיך לעבד את המטעים לתקופה נוספת (נספח 2 לבקשה).
על פי גרסת המבקש, לפני פטירת בעלה של המשיבה, הוא סיכם עם המבקש שהוא מחכיר למבקש את המטעים עד לשנת 2026.
בעוד, ועל פי גרסת המשיבה אין למבקש כל הסכם בכתב עם המנוח או עם המשיבה המקנים לו זכויות עיבוד מאז שנת 2011 לכל המאוחר, וכי בפועל המשיכו הצדדים לנהוג על פי ההסכם האחרון שנחתם, כך שעסקינן בהסכם חד שנתי שבו ניתנה למבקש רשות עיבוד לשנה אחת של מטעי המשיבה תמורת תשלום של 1,000 ₪ לדונם לשנה. המשיבה טוענת כי לא קיים הסכם לא בעל פה ולא בכתב המקנה למבקש זכויות להמשיך ולהחכיר את המטעים לעוד שנים כטענתו, אלא ההסכם כאמור היה מתחדש מידי שנה בשנה.
על כן, המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה, למתן צו עשה אשר יחייב אותה שלא להפסיק את החכרת המטעים לו עד לשנת 2026, או לחלופין לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים על סך של 89,600 ₪ לכל שנה שבה לא מוחכרים המטעים למבקש, או לחילופי חילופין טוען המבקש, כי אם נקרא לתוך ההסכם תנאי מכללא שניתן לסיים את הסכם החכירה לפני שנת 2026, איזון הזכויות בין הצדדים מחייב מתן הודעה מראש תוך זמן סביר ולאפשר לו זמן התארגנות של 3 שנים ולשלם לו פיצויים.
במעמד הגשת התביעה, הוגשה הבקשה מושא החלטה זו למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להפסיק את החכרת המטע למבקש עד לסיום ההליכים המתנהלים בתיק זה ומתן פסק דין.
לפני התקיים דיון בבקשה במסגרתה נחקר המבקש, המשיבה ומר דורון סאסי - בעל המניות ומנהל בחברת פירות סאסי בע"מ על התצהירים שהוגשו מטעמם.

טענות המבקש
לשיטת המבקש קיימת לו עילת תביעה חזקה, מובהקת וברורה, ולא הייתה למשיבה סיבה של ממש להפסיק את ההתקשרות עמו לאחר 18 שנים. ועוד הוא טוען, כי עילת הפסקת ההתקשרות של המשיבה אינה קשורה כלל להסכם החכרת המטעים, כך שאין למשיבה טענות כנגד הטיפול והמקצועיות (סעיף 7 לסיכומים).
עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות פועל לטובתו, היות שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על זה שייגרם למשיבה. מוסיף המבקש, כי הוא חקלאי בן 75, מתפרנס בעיסוקו בחקלאות, וכך שלא ייגרם למשיבה כל נזק ממתן הצו, המבקש ימשיך בתשלום דמי החכירה כפי שנהג בשנים הקודמות עד לסיום ההליכים והכרעה סופית.
עוד טען המבקש, כי הוא משלם למשיבה יותר מהסכומים שהיא תקבל מפירות סאסי בע"מ (סעיף 8 לסיכומים).
לעניין ההתקשרות של המשיבה עם פירות סאסי בע"מ טוען המבקש, כי עסקינן בהתקשרות לכאורית הנגועה בחוסר תום לב משווע, והיא באה לעולם כדי לגזול את זכויותיו של המבקש שמחזיק מעבד ומתפרנס מהמטעים, וכדי להוציאו מהמטעים ללא כל התראה מוקדמת. (סעיף 5 לסיכומים)
כן טען המבקש, כי מההסכם הלכאורי עם פירות סאסי בית המשפט יכול ללמוד על זמן ההודעה מראש שנדרש לאחר 18 שנים של עיבוד מטעים, כך שאם פירות סאסי בע"מ הסכימו להשכיר את המטעים לפחות לתקופה של 3 שנים, לפי ההסכם הלכאורי שהוצג מיום 14.9.2018, אזי זמן ההודעה המוקדמת לאחר 18 שנים צריכה להיות שתי עונות מראש (סעיף 9 לסיכומים).
טענות המשיבה
המשיבה עתרה בתגובתה לדחיית הבקשה וטענה, כי לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך למבקש בשל דחיית הבקשה למתן צו, הנזק המקסימאלי שייגרם לו הוא כספי, וככל שתותר זכותו לשוב ולעבד את החלקה, המבקש יוכל להיפרע ולתבוע פיצויים בגין הפסקת עיבוד המטעים על ידו, ודי בכך כדי להורות על דחיית הבקשה.
לעניין הזכות לכאורה, טוענת המשיבה, כי אין כל קצה של ראיה ולו לכאורה מהמסמכים המצורפים לבקשה זו, לרבות המסמכים הנלווים לתצהיר המבקש, המבססים זכות כלשהי לתביעת המבקש, לתביעה ולבקשה לא צורף שום הסכם בכתב, מסמך בעלות או כל בדל ראיה אחר המצביע על זכות כלשהי ולו לכאורה הנתונה למבקש. הוסיפה המשיבה שלמבקש אין שום הסכם בכתב או בעל-פה לעיבוד השטח מעבר לספטמבר 2018.
לשיטת המשיבה, מדובר בתביעה חסרת כל סיכוי ובבקשה הנעשית על בסיס משפטי נטול כל יסוד.
כמו כן, טענה המשיבה, כי מאזן הנוחות נוטה באופן חד משמעי לטובתה, וזאת לאור כך שנזקו של התובע בר פיצוי, קבלת צו המניעה תאלץ את המשיבה להעמיד אדמתה למי שאינה רוצה בו עד תום הדיון ושהפר את התחייבותו בכך שלא שילם את חובו עבור עונת 2017/2018.
כן טוענת המשיבה, שהיא פנסיונרית ואלמנה, וזהו מקור פרנסתה היחיד, בעוד שעבור המבקש זהו רק חלק מהשטחים שהוא מחכיר.
טוענת המשיבה, כי המבקש פעל בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב ולא שילם את דמי החכירה עבור עונת 2017/2018 והסתיר מבית המשפט כי הוגשה נגדו תביעה בגין מעשה זה.
נוסף על כך טוענת המשיבה לשיהוי בהגשת הבקשה, הואיל והמבקש שלח כבר מספטמבר מכתב למשיבה ובו התנגד לביטול החכירה שקיבל בעבר לעבד המטעים של המשיבה, ואך ורק בינואר ( כחמישה חודשים לאחר מכן) טרח להגיש בקשה לצו מניעה כשהשטח כבר מעובד חמישה חודשים על ידי צד ג'.
הוסיפה המשיבה, כי למעשה המבקש עותר ל"צו עשה זמני" המורה למשיבה לסלק צד ג' המעבד את המטעים על פי הסכם שנחתם כדין לפני חצי שנה קודם והמחזיק במקרקעין ברציפות מאז, ולהעביר את החזקה למבקש עד תום ההליך העיקרי. לשיטת המשיבה מדובר בבקשה לשינוי המצב הקיים ולא לשימור המצב הקיים שנקבע כבר בחודש ספטמבר, וצו עשה זמני שמטרתו שינוי מצב קיים מחייב רמה גבוה של הוכחת נזק בלתי הפיך הצפויה למבקש.

המסגרת הנורמטיבית
סוגיית הסעד הזמני הוסדרה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת:
( א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

בהתאם להוראות התקנה הנ"ל והפסיקה בעניין, קיימים שני שיקולים מרכזיים במתן הסעד הראשון: קיומה של עילת תביעה, והשני: מאזן הנוחות בין הצדדים. עסקינן בשני שיקולים מושפעים זה מזה, באופן של " מקבילית הכוחות", כך שככל שיגבר משקלו של האחד, יפחת משקלו של האחר, ועל כך עמד כבוד הנשיא בדימוס א' גרוניס, ברע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009):
"כידוע, הכרעה בשאלה האם יש ליתן סעד זמני מורכבת מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות – אשר ביניהם מתקיימים יחס גומלין על דרך מה שמכונה " מקבילית כוחות ( רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (6.6.06))" ( סעיף 4 לפסק הדין).

כמו כן נקבע בפסיקה, כי אבן הבוחן המרכזית בהכרעה בבקשה לסעד זמני היא מאזן הנוחות. (ראו: ע"א 5286/15 מקורות פיתוח וייזום בע"מ נ' מעיינות העמקים בע"מ, פסקה 4 להחלטה (30.8.2015)). ושיקול נוסף שיש לבחון בעת מתן סעד זמני, הוא שיקול שביושר כלשון תקנה 362 ב(2) הנ"ל.

לענייננו
יישום השיקולים הקבועים בתקנה הנ"ל ובהלכה הפסוקה על נסיבות המקרה שלפניי, מביאה למסקנה שיש להורות על דחיית הבקשה, ולהלן אנמק את מסקנתי.
ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה
התביעה מושתת בעיקרה על הטענה שהוסכם בין המבקש לבין בעלה של המשיבה ז"ל שהמבקש יעבד את הקרקע עד לשנת 2026, כך שבהוכחת עובדה זו תצמח לתובע עילת תביעה מכח דיני החוזים. עוד טען התובע לעילה מכח פקודת הנזיקין בגין עוולת הרשלנות בשל הפסקת ההתקשרות באופן פתאומי ללא הודעה מוקדמת.
המבקש לא הניח לפני כל ראיה ולו לכאורה המעידה על קיום ההסכם הנטען, הוא לא הצביע על כל מסמך בכתב ואף לא הוכיח בראיות לכאוריות , כי קיים הסכם בעל פה.
אכן ניצבת לפני אך ורק עדותו של המבקש, שלא נמצא לה כל תמיכה או סיוע בכל ראיה ולו לכאורה לשם הוכחתה. נסיבות מתן ההסכם הנטען, מועדו, ואף אם נערך בכתב או שמא בעל פה, אלו שאלות שנותרו בערפל ולא נשפך עליהן אור בשום ראיה אחרת.
מתצהירו של המבקש לא ניתן להסיק בצורה חד משמעית אם ההסכם הנטען נערך בעל-פה או בכתב כאשר הוא טען, כי במשך שנים שררו בינו לבין בעלה של המשיבה יחסים טובים, יחסי חברות ואמון, ונערכו שני הסכמים בכתב בין השניים שנותרו בידי בעלה של המשיבה ושאר ההסכמים בעל פה. ובמהלך חקירתו הנגדית כשנשאל המבקש אם ברשותו מסמך בכתב, הוא העיד:
"המשיבה לקחה לי את הכל. אצלי אין, היא לא נתנה לי העתק. היא הבטיחה שתשים לי בתיבה. המנוח לקח ממני, נתן לה והיא לא נותנת לי העתק. היא אמרה שתשים לי בדואר או שאבוא אליה, ועם כל התעסוקה במטע לא באתי" (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 1-3).
בעוד במקום אחר הוא העיד, שבעלה של המשיבה הודיע לו שלכל החיים המטע יהיה שלו (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 29-30) ומפיו של העד:
ש. על סמך מה אתה טוען שקיבלת את האפשרות לעבד את השטח עד 2026?
ת. על סמך זה שהמנוח אמר שכל החיים זה יהיה שלי.

מכאן, גם מעדותו של המבקש, שכאמור לא נתמכה בשום לראיה מהימנה לכאורית אחרת, לא ניתן ללבן את השאלה העיקרית המתעוררת בהליך זה. ועל כן אינני סבורה, כי עילת התביעה של המבקש הינה עילה בעלת סיכויים גבוהים. ומכל מקום וגם אם אניח לצורך הדיון כי עומדת למבקש עילת תביעה שאינה משוללת יסוד, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו, כפי שאפרט להלן.
מאזן הנוחות
לא שוכנעתי, כי ייגרם נזק למבקש בשל אי מתן הצו העולה על נזקה של המשיבה. ראשית: ייאמר, כי המבקש לא הניח לפני נתונים שמהן ניתן לדלות תמונה על אודות היקף הנזקים הצפויים להיגרם לו בשל אי מתן הצו.
שנית: הנזק לו טוען המבקש הוא נזק כלכלי, אשר ככלל ניתן לפיצוי כספי ואינו מצדיק מתן הצו. נזקו של המבקש באובדן הכנסה בשל אי עיבוד המטע ומכירת הפירות, הוא נזק שניתן לכימות ולו באמצעות חוות דעת של מומחה בעניין, ועל כן אין עסקינן בנזק בלתי הפיך.
לעומת זאת, וכאמור, המשיבה חתמה על הסכם לעיבוד המטעים עם חברת פירות סאסי בע"מ בתאריך 14.9.2018, ועל פי תצהירו של מר דורון סאסי, לאחר חתימת ההסכם הם נכנסו למטע והתחילו בביצוע עיבודים והשקעות החל מחודש אוקטובר (סעיף 8 לתצהיר העד).
ובמצב דברים זה, חלה ההלכה לפיה צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים יינתן רק במקרים חריגים (ראו: רע"א 7477/13 גלרייה עדן בע"מ נ' דגנית בלכנר פלד פסקה 10 (3.12.2013)) . בנסיבות ענייננו מתן הצו משמעו כפיית המשך ההתקשרות בין המבקש והמשיבה, שעה שהמשיבה כבר חתמה על הסכם מול צד ג' שהחל בעיבוד הקרקע, ואכן לא שוכנעתי, על יסוד החומר המונח לפני, כי המקרה שלפני מהווה מקרה חריג המחייב מתן הצו.
שיהוי
על אף שניתן לדחות את הבקשה על סמך השיקולים שפורטו לעיל, יש להוסיף גם, כי הבקשה שלפני הוגשה בשיהוי.
מהראיות שהוצגו לפני וכמתואר לעיל, עולה, כי המשיבה שלחה מכתב, מתאריך 12.9.2018 , למבקש בו היא מודיעה לו על הפסקת ההתקשרות לאלתר, ואומנם קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין המועד שבו נמסר המכתב לידי המשיב, אולם, בתאריך 18.9.2018, נשלחה תשובה מטעם המבקש לידי המשיבה דבר אשר מהווה אינדיקציה לכך שהמבקש קיבל את המכתב בסמוך למועד עריכתו. ברם, תביעתו של המבקש מושא החלטה זו והבקשה לסעד זמני הוגשה כעבור 3 חודשים בערך.
אני ערה לכך שהמבקש הגיש בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במסגרת תיק 19022-11-18, אולם, כבר בתאריך 8.11.2018, ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט ארנון קמילמן שבה נקבע, כי על המבקש לפרט וליתן תמונה מלאה של הרקע למחלוקת שלו עם המשיבה והסיבות שבעטיין הוא מצא לנכון לפנות לבית המשפט בהליך של צו למניעת הטרדה מאיימת ולא בקשה לאכוף הסדר חוזי בין הצדדים. אך המבקש הגיש את תביעתו כעבור חודשיים ממתן החלטה הנ"ל.
גם מטעם זה דין הבקשה שלפני להידחות.

סוף דבר
הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה מזרחי
נתבע: שרה להב
שופט :
עורכי דין: