ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נכסי מלכת שבא נגד חיים בדוסה :

לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

התובעת:

נכסי מלכת שבא - אילת שותפות מוגבלת

נגד

הנתבע:

חיים בדוסה

פסק דין

הנתבע, בעליה של יחידת נופש במלון באילת, ממאן מאז שנת 2014 לפרוע את חובותיו לתובעת בהתאם להסכם ניהול שנחתם ביניהם כבר בשנת 2006 [להלן: "ההסכם"]. משכך הוגשה כנגדו תביעה זו על סך של 42,103 ₪ שעניינה אכיפת חיובים עד ליום 19.10.16, והיא נידונה על פי סכומה בסדר דין מהיר, ומחייבת הכרעה תמציתית.

בסיכומיו העמיד ב"כ הנתבע את שתי השאלות העיקריות שבמחלוקת על שני נדבכים : האם הוכיחה התובעת יריבות מול הנתבע בהתייחס למתן שירותי הניהול, והאם התובעת עמדה בנטל ההוכחה לגבי סכומי התביעה.

ובכן, חד וחלק – כן, וכן.

מנגד - ל התנהלות הנתבע, למחאתו הפתאומית, ולעובדה שלאחר שמונה שנים של תשלומים כסדרם לתובעת , אמר "אי אפשי עוד", לא נמצאו שורשים בשדה המשפטי.

טענת העדר היריבות לא יצאה מגדר פלפול במשקל נוצה . מעיקרא היא נתלתה בכך שבהסכם שנחתם בין הצדדים הוצהר כי בין התובעת לבין Hilton international CO., נחתם הסכם לפיו האחרונה תרכז ותנהל את שירות הניהול. עם זאת נהיר כי לא נחתם כל הסכם בין הנתבע לבין הילטון, וכי הצדדים להסכם עליו חתם הנתבע הינם התובעת מצד אחד, והנתבע מן הצד השני, ועת התובעת היא שמוגדרת בו כ"חברת הניהול".לא מן המותר להצביע גם על תשובותיו המיתממות והמתחמקות של הנתבע לעניין זה בחקירתו , לרבות כשעומת עם חשבוניות שקיבל עם השנים [ראו ת/1] מכתבי התראה, ואף עם לשון המרצת פתיחה שהגיש כנגד התובעת ואחרים בה טען כי בין הצדדים "ישנה מערכת יחסים חוזית מיוחדת". אין להסכין גם לנסיונות התעתוע שאחז בהם הנתבע ביחס לשאלה ממי רכש את היחידה [ראו עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 3-28]. אל מול משקלם המצטבר של הממצאים והרשמים המפורטים לעיל, לא יצלח גם ניסיונו של הנתבע להיתפס כטובע בים בקרשי ניסוחו הבלתי משפטי של מכתב מנכ"ל המלון מיום 26.12.16 [המתייחס לתקופה המאוחרת לתקופת החיוב הכלולה בתביעה] אשר נשלח לבעלי יחידות הנופש בו עם סיום הסכם הניהול בין המלון לבין רשת הילטון והנוקט בלשון "חברת ניהול חדשה", ואדרבא, אפילו ממכתב זה, הן מעצם שליחתו, והן מניסוחו, ניתן ללמוד על כך שהילטון היתה צד להסכם עם המלון ולא עם בעלי הדירות , כי לא קיימה מולם קשר חוזי ישיר, וכי השימוש בלוגו של הילטון במסמכים שונים מטעם הנתבעת נועד לצרכי מיתוג בלבד, ואין בו על מנת לבטל את לשונו הברורה של הסכם הניהול שנחתם בין התובעת לנתבע.

לשונו של ההסכם אינה משתמעת לשני פנים גם ביחס לתשלומים שעל הנתבע לשאת בהם מדי חודש בחודשו. דמי ניהול וכן דמי השתתפות בכיסוי הוצאות תיקון וחידוש הבלאי של מתקנים, ציוד המשמש את חברת הניהול, וחלקי הפרוייקט בשטחים המשותפים [להלן : קרן חידוש ציוד"] בסך כולל של $248. חיובים אלו נקבעו מלכתחילה כסכום כולל קבוע וקשיח שאינו מותנה בחישוב נוסף כלשהו [למעט מנגנון הצמדה]. בנוסף מחויב התובע לפרוע בהתאם לסעיפים 8.11 -10.4 להסכם גם תשלומים שוטפים בגין ארנונה, אנרגיה וביטוח. כאמור, הנתבע לא השיג על תנאי ההסכם במשך כשמונה שני ם.

הנתבע הלין על כך שהתובעת מונעת ממנו שירותים ומתעמרת בו, אך הלכה למעשה לא הצליח להצביע ולו על שירות אחד שהתובעת מחויבת לספק לו בהתאם להסכם הניהול ואשר היא מונעת ממנו.

לקראת סוף עדותו של הנתבע יצא המרצע מן השק [ראו עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 16-38, עמ' 32, שורות 1-17]. אז נ תגלה כי לנתבע בטן מלאה על התובעת משלטענתו מאז בחר בשנת 2014 להוציא את היחידה שבבעלותו מ המאגר המלונאי, דהיינו אותן יחידות נופש פרטיות במלון שבעליהן מאפשרים לתובעת להשכירן גם לאורחים מלונאיים, ו ביכר לעשות בה שימוש בלעדי, אין הוא זוכה לאותן הטבות שמעניקה התובעת למי שמצוי במאגר ונותן לה את האפשרות הזו. יוטעם - הטבות אלה אינן כלולות בשירותים שהתובעת התחייבה לספק בהתאם להסכם. נתחוור אפוא כי שורש ה"ברוגז" שהכריז הנתבע נטוע בשאיפתו לכפות על התובעת הענקת אותן הטבות גם לו , ואשר על כן הוא רוקע ברגליו גם כשתכריכים של ראיות המלמדות על ההפך מגרסתו עוטפים אותו, ושפתיו דובבות: "הילטון" ולמה "אני לא מקבל טלוויזיה חדשה".

דא עקא, בשדה המשפט – חיים ומוות ביד הלשון היוצאת מן הקולמוס או מן הפה, ואילו אצל הנתבע – "מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל לשטוף אותן" [מתוך "ואיך שלא" מאת א' זילבר, "בה-דה-די-דיאה", 1989]. עדותו של הנתבע בפניי התאפיינה בכללותה במין קלות ראש משונה שכזו, לרבות ביחס לסכום התביעה, ביחס לתקופת החיובים הכלולה בה [ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 16-26], ביחס למה שנכלל, סופר או נטען בכתב ההגנה מטעמו [עמ' 20, שורה 27 עד עמ' 21, שורה 4, עמ' 23, שורה 15, עד עמ' 24 שורה 19, עמ' 29, שורה 5-17, עמ' 32 שורה 21 עד עמ' 33, שורה 36], ביחס ללשונו של ההסכם, תנאיו והוראותיו [עמ' 21, שורה 15, עד עמ' 22, שורה 10, וכן עמ' 30, שורה 20 עד עמ' 31, שורה 15], ביחס למכתבי התראה אשר נשלחו אליו [עמ' 22, שורה 11, עד עמ' 23, שורה 5], ועוד כהנה וכהנה. בכור ההיתוך הדיוני המכוון לתוצאה צודקת, הגונה, מדויקת ואמתית , אין תוחלת להתנהלות כה זחוחה, גסה ומתחכמת.

גם ביתר טענות הנתבע לא מצאתי ממש. מעדותה של סמנכ"לית הכספים של התובעת הגב' אורנה קרני, שהיתה סדורה, עקיבה, והגיונית עלה כי על אף הוראת הסיפא של סעיף 9.1 להסכם לפיה הוצאות הקרן לחידוש ציוד ייקבעו לפי שיקול דעתה הבלעדי של התובעת, אין התובעת מונעת מהנתבע מידע באופן המצדיק לפטור אותו מקיום חיוביו על פי ההסכם. טענת הקיזוז שהעלה הנתבע בכתב הגנתו באופן סתמי לא פורטה ולא בוססה כדבעי, והוא לא טרח אפילו להציג תחשיב נגדי לתחשיב חובותיו המצורף לכתב התביעה. את תלונותיו בדבר היות ההסכם חוזה אחיד בעל תניות מקפחות שהועלו למעלה מעשר שנים לאחר חתימתו, זנח הנתבע בסיכומיו.

במכלול האמור לעיל מתקבלת התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 42,103 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. לכך יווספו הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ . כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ט, 10 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נכסי מלכת שבא
נתבע: חיים בדוסה
שופט :
עורכי דין: