ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לינדה סנדלר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת קרן כהן
נציג ציבור (עובדים) מר סאבר שהאב
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי ליבנה

התובעת
לינדה סנדלר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ג'ומאנה בחוס

פסק דין

האם התובעת נפגעה בשתי תאונות שהתרחשו בתאריכים 17.2.2015 ו-22.2.2016 במהלך עבודתה בתפקיד עובדת ניקיון בטכניון , כמשמען בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה-1995 (להלן: החוק)? זו השאלה הנדרשת להכרעה במסגרת פסק הדין.

הרקע העובדתי
התובעת, ילידת 1955, עובדת ניקיון במשך כ-35 שנה.

התובעת עובדת בחברה שבבעלותה בשם לינ-אר חב רה לשירותים ואחזקה בע"מ (להלן: החברה).

התובעת עובדת בטכניון 30 שנה. ב-22 השנים האחרונות התובעת עובדת בבניין היחידה ללימודי חוץ, כל יום משעה 16:30/16:00 עד שעה 22:00.

האחראי על הבניין של היחידה ללימודי חוץ הוא אדם בשם ניסים.

התביעות לדמי פגיעה
התאונה הראשונה – 17.2.2015
ביום 6.8.2017 הגישה התובעת לנתבע "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין תאונה שהתרחשה לטענתה במהלך עבודתה ביום 17.2.2015.
בטופס נכתב שביום שישי בתאריך 17.2.2015 בשעה 15:00 התובעת החליקה במהלך עבודתה על הגב וקיבלה מכה חזקה בגב, ביד ימין ובראש. עוד נכתב שמיום 18.2.2015 ועד ליום 3.3.2015 התובעת לא עבדה כתוצאה מהפגיעה.

התובעת הגישה לנתבע שני טפסי בל/250 הנושאים את התאריך 8.5.2017, כפי שיפורט להלן.
בטופס הראשון נכתב כי התובעת נפגעה ביום 17.2.2015 בשעה 15:00 כאשר עבדה כמנקה. בתיאור התאונה נכתב "הלכתי לזרוק אשפה. באותו זמן ירד גשם והחלקתי על הגב והראש והכתף". עוד צוין כי האיברים שנפגעו הם "כתף + ראש, חוסר תחושה ביד ובכתף". התובעת חתמה על הטופס במסגרת תפקידה כמנהלת בחברה.
יצוין כי בטופס זה נעשו שינוי ים בתאריך (שינוי ביום ובשנה) ובשעה לתאריכים ולשע ה שפורטו לעיל.

בטופס השני נכתב כי התובעת נפגעה ביום 28.2.2015 בשעה 7:30 כאשר עבדה כמנקה. בתיאור התאונה נכתב "הלכתי לזרוק אשפה. באותו זמן ירד גשם והחלקתי לאחור על הגב והראש והכתף" . עוד צוין כי האיברים שנפגעו הם "כתף + ראש, חוסר תחושה בכתף וביד, רדום" (ההדגשות הוספו – ק.כ). גם על טופס זה חתמה התובעת במסגרת תפקידה כמנהלת בחברה.
יצוין כי גם בטופס זה נעשה תיקון בתאריך (שינוי בשנה).

התובעת הגישה לנתבע טופס נוסף שמילאה ביום 19.7.2017 בנוגע לתאונה הנטענת . בטופס ציינה התובעת שנעדרה 11 ימים מהעבודה בגין כאבים בגוף ושבה אליה ביום 3.3.2015.

התאונה השנייה – 22.2.2016
חודש לאחר מכן, ביום 11.9.2017 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שהתרחשה לטענתה במהלך עבודתה ביום 22.2.2016.
התובעת טענה כי ביום רביעי בתאריך 22.2.2016 בשעה 20:30 החליקה במהלך עבודתה על הגב בשירותים לאחר שפתחה סתימה וקיבלה מכה בגב, בראש ובכתף. התובעת הוסיפה שמיום 23.2.2016 ועד ליום 30.2.2016 לא עבדה כתוצאה מהפגיעה.

הנתבע דחה את תביעותיה של התובעת לדמי פגיעה ולהכרה בתאונות כתאונות עבודה במכתבים מיום 19.10.2017 ומיום 24.10.2017.

ההליכים המשפטיים
ביום 28.1.2018 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונות העבודה שהתרחשו ביום 17.2.2015 וביום 22.2.2016.

ביום 20.3.2018 הגיש הנתבע כתב הגנה שבו דחה את טענות התובעת. הנתבע טען כי לא אירעו לתובעת תאונות עבודה בתאריכים 17.2.2015 ו-22.2.2016.

ביום 13.6.2018 התקיים דיון קדם משפט. התובעת ציינה כי הייתה בלשכת הסיוע המשפטי אולם הם דחו את בקשתה לייצוג משפטי. התובעת ביקשה כי התיק ייקבע לדיון הוכחות.

ביום 27.2.2019 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידה התובעת.
בסיום הדיון נשמעו סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים
התובעת טענה כי אירעו לה שתי תאונות במהלך עבודתה בטכניון. התובעת הוסיפה כי לא היו עדים לאירועים מכיוון שהתאונה הראשונה אירעה בשעות הערב מחוץ לבניין עת הלכה לזרוק אשפה ומכיוון שהתאונה השנייה אירעה בשירותים כאשר בפתחם הוצב שלט האוסר על כניסה לשירותים. התובעת טענה שהיא מפרנסת יחידה ולכן לאחר התאונות היה עליה להמשיך לעבוד. התובעת הוסיפה שהיא סובלת מכאבים בצוואר, בגב התחתון, בידיים ובצוואר כתוצאה מתאונות העבודה.

מנגד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה. נטען כי התובעת לא הוכיחה שקרו לה שני אירועים בעבודה בתאריכים 17.2.2015 ו-22.2.2016. לשני האירועים אין עדי ראיה ויש סתירות בגרסתה בנוגע למועד האירוע הראשון. כמו כן, בשני טפסי בל/250 שמולאו בגין התאונה משנת 2015 לא צוין שהתובעת נפגעה בצוואר, ולא הובאו ראיות שנעדרה מעבודתה. עוד נטען כי הפניות לטיפולים רפואיים היו מאוחרות לתאונות הנטענות. התובעת לא הזמינה את מר ניסים למתן עדות על אף שהעידה כי דיווחה לו על התאונה השנייה.

דיון והכרעה
השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם עלה בידי התובעת להוכיח כי אירעו לה שתי תאונות עבודה בתאריכים 17.2.2015 ו-22.2.2016? לטעמנו יש להשיב על השאלה בשלילה, כפי שיפורט להלן.

התאונה מיום 17.2.2015
ראשית, קיימות סתירות רבות בגרסתה של התובעת, ונפרטן.
סתירות בנוגע למועד התאונה
התובעת העידה כי ביום 17.2.2015 בשעה 19:30 או 20:00 הלכה לזרוק את האשפה בעת שירד גשם. כאשר דרכה על המנוף של פח האשפה החליקה אחורה, שכבה כמה דקות על הרצפה ולאחר מכן קמה וחזרה לבניין עד לשעת הסגירה.

לעומת זאת, בטופס התביעה שהגישה התובעת לנתבע כתבה שהתאונה התרחשה ביום שישי בתאריך 17.2.2015 בשעה 15:00.
כלומר, קיימת סתירה בשעת התאונה בין עדותה של התובעת לבין טופס התביעה.

לכך יש להוסיף כי התאריך 17.2.2015 אינו חל ביום שישי אלא ביום שלישי. עובדה המעלה אף היא בספק את גרסת התובעת.

באחד מטפסי בל/250 מיום 8.5.2017 צוין כי התאונה התרחשה ביום 17.2.2015 בשעה 15:00 ואילו בטופס השני נכתב שהתאונה התרחשה ביום 28.2.2015 בשעה 7:30.

גם סתירות אלה בכל הנוגע למועד התאונה ולשעת התאונה מעלות בספק את גרסת התובעת שלפיה נפלה בתאריך 17.2.2015 בשעות הערב.

כלומר, קיימות סתירות בגרסת התובעת בנוגע למועד התאונה ולשעה בה התרחשה.

סתירות בנוגע לתקופת ההיעדרות מהעבודה והיעדר מסמך בתמיכה בטופס התביעה ציינה התובעת שנעדרה מהעבודה מיום 18.2.2015 עד 3.3.2015, קרי – 11 ימים.
על גרסה זו חזרה התובעת בטופס שמילאה ביום 19.7.2017.

לעומת זאת, בעדותה לפנינו ציינה התובעת כי נעדרה מספר ימים מעבודתה, כ ארבעה ימים , מכיוון שהיא חייבת לפרנס את משפחתה שכן, בעלה נכה על כיסא גלגלים .

כמו כן, התובעת לא הציגה אישור רפואי או כל אסמכתא אחרת להוכיח את טענתה על היעדרות מעבודה בעקבות התאונה.

הסתירות בגרסתה של התובעת בנוגע להיעדרותה מהעבודה והיעדר אישור רפואי בעניין, מחליש את גרסתה.

סתירות בנוגע לזהות המחליפים בעת ההיעדרות מהעבודה בתחילת עדותה טענה התובעת שבזמן היעדרותה מהעבודה הבת שלה החליפה אותה ואילו בהמשך טענה כי בעלה ואחותה החליפו אותה .

כלומר, קיימות סתירות בעדותה של התובעת בנוגע לזהות המחליפים שלה בתקופה בו על פי הטענה נעדרה מהעבודה. לכך יש להוסיף שלא ברור כיצד בעלה של התובעת החליף אותה אם הוא "נכה על כיסא גלגלים" כלשונה .

בנסיבות אלה, קיימות סתירות רבות בעדותה של התובעת הן בנוגע למועד התאונה ולשעת התאונה, הן בנוגע לתקופת היעדרותה מהעבודה והן בנוגע לזהות המחליפים שלה בעת ההיעדרות מהעבודה. סתירות אלה מעלות בספק את הטענה להתרחשותה של תאונת עבודה ביום 17.2.2015.

שנית, טפסי בל/250 שמילאה התובעת אינם אותנטיים וסותרים האחד את השני, ונסביר.
שני הטפסים מולאו בתאריך 8.5.2017, קרי למעלה משנתיים לאחר התרחשות התאונה הנטענת. כמו כן, בשני הטפסים בוצעו תיקונים בתאריך התאונה ובאחד מהם אף בשעת התאונה. עובדות אלה מעלות בספק את האותנטיות של הטפסים.

כמו כן, בטופס האחד נכתב שהתאונה התרחשה ביום 17.2.2015 בשעה 15:30 ואילו בטופס השני נכתב שהתאונה התרחשה ביום 28.2.2015 בשעה 7:30.
כמו כן, קיים שוני קל ולא מהותי בתיאור הנפילה ובאיברים שנפגעו בין שני הטפסים.

כלומר, טפסי בל/250 שמילאה התובעת אינם אותנטיים וסותרים האחד את השני.

שלישית, התובעת לא דיווחה לאיש על התאונה ואף פנתה לטיפול רפואי באיחור ניכר.
התובעת העידה שלא דיווחה לאיש על הנפילה והמסמך הרפואי הראשון המתעד את התאונה מיום 17.2.2015 הוא מיום 19.3.2015, קרי למעלה מחודש לאחר התאונה הנטענת . באותו אישור נכתב "לפני כחודש נפלה בעבודה ונחבלה בגב ובראש. לא פנתה לעזרה רפואית. מאז הנפילה מרגישה כאב גב תחתון".
העובדה שהתובעת לא דיווחה לאיש על הנפילה ו שהפנייה לטיפול רפואי נעשתה רק לאחר כחודש ימים מחלישים את גרסתה בנוגע לתאונה שהתרחשה ביום 17.2.2015.

מן המקובץ עולה כי קיימות סתירות רבות בגרסתה של התובעת וכי גרסתה אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב. אי לכך לא עלה בידי התובעת להוכיח שנפגעה בעבודה ביום 17.2.2015.

התאונה מיום 22.2.2016
ראשית, התובעת לא הביאה למתן עדות עדים לתמיכה בגרסתה באשר לתאונה מיום 22.2.2016, ונסביר.

התובעת העידה שביום 22.2.2016 בשעה 19:30 – 22:00 החליקה בעקבות מים וחומרי ניקוי ששפכה בשירותים, לאחר שפתחה סתימה. לטענתה, באותה שעה היו סטודנטים בבניין אולם הם לא נכנסו לשירותים מכיוון שהניחה שלט האוסר על כניסה לשירותים.

אף אם נקבל את גרסת התובעת שאיש לא ראה את הנפילה בשירותים בשל השלט שהניחה, אין זה הגיוני שהסטודנטים לא הבחינו שהיא רטובה או בכאבים מהם סבלה על פי טענתה.

לכך יש להוסיף, כי התובעת העידה שסיפרה למר ניסים האחראי על הבניין על הנפילה שלה. עם זאת, התובעת לא הביאה את ניסים למתן עדות על מנת לתמוך בגרסתה. כידוע, ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...".

שנית, התובעת לא הוכיחה כי נעדרה מהעבודה לאחר האירוע הנטען.
בטופס התביעה ציינה התובעת שנעדרה מהעבודה מיום 23.2.2016 עד 30.2.2016.

גרסה זו אינה הגיונית מכיוון שבחודש 2/2016 לא היו 30 ימים אלא רק 29 ימים.

כמו כן, התובעת לא הציגה אישור רפואי לצורך הוכחת הטענה שנעדרה מהעבודה.

זאת ועוד. המסמך הרפואי הראשון המתעד את האירוע סותר את גרסת התובעת בנוגע להיעדרותה מהעבודה.

המסמך הרפואי ניתן לתובעת ביום 7.3.2016, דהיינו לאחר כשבועיים. באותו מסמך נכתב כי "לדבריה בעת עבודתה בתאריך 22/2/2016 נפלה לאחור. מוסרת על מיחושים בעורפה. המשיכה לעבוד" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
כלומר, האמור במכתב סותר את גרסת התובעת שלפיה נעדרה מהעבודה לאחר האירוע, שכן נכתב בו כי היא המשיכה לעבוד.

לא זו בלבד. התובעת העידה כי בעלה החליף אותה בעת היעדרותה מהעבודה. עם זאת, כאמור התובעת העידה שבעלה נכה על כיסא גלגלים ולכן גרסתה לא עשתה רושם מהימן.

שלישית, בטופס התביעה כתבה התובעת שהתאונה התרחשה ביום רביעי בתאריך 22.2.2016 אולם התאריך 22.2.2016 נפל ביום שני. גם עובדה זו מחלישה את גרסת התובעת.

מן המקובץ עולה כי גרסת התובעת בנוגע לתאונה שהתרחשה ביום 22.2.2016 במהלך עבודתה לא נתמכה בראיות אובייקטיביות או בראיות בכתב. כמו כן, מצאנו סתירות בגרסתה של התובעת גם בנוגע לתאונה זו.

לסיכום: מכל הנימוקים שפורטו לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפגעה במהלך עבודתה בתאריכים 17.2.2015 ו-22.2.2016.

יצוין כי בהתאם לדברי ב"כ הנתבעת בסיום דיון ההוכחות, התובעת רשאית לפנות לנתבע בתביעה למיקרוטראומה ותביעתה תיבחן על ידי פקיד התביעות.

סוף דבר
התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה התחום הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, (04 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר סאבר שהאב
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר צבי ליבנה
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: לינדה סנדלר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: