ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו יעקובלב נגד בנק הפועלים בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת מיכל ברלינר לוי

תובע

אליהו יעקובלב

נגד

נתבע

בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 1,000,000 ₪ שהגיש התובע, לפיצויים בגין לשון הרע ורשלנות נטענת מצד הנתבע, בנק הפועלים בע"מ.

טענות הצדדים בתמצית
טענות התובע בתמצית

התובע עבד כעצמאי בתחום ניסורי הבטון ושימש קבלן משנה של חברת "עין היהלום בע"מ" (להלן: "החברה").

החברה שילמה לתובע תמורה בגין עבודתו, בין היתר, בשיקים דחויים.

בתחילת שנת 2016 פתח התובע חשבון בנק אצל הנתבע בסניף 723 בטבריה שמספרו 592596 (להלן: "הבנק" ו- "החשבון" בהתאמה), בו הופקדו השיקים שקיבל מן החברה.

בחודש אוגוסט 2016 הפקיד התובע שיק דחוי ל-90 ימים מספר 5000106 על סך 17,550 ₪ חתום על ידי החברה למשמרת בחשבון (להלן: "השיק"). הבנק ניכה השיק והפקיד 70% מסכומו לטובת חשבון התובע.

לאחר כשבועיים ממועד הפקדת השיק פנה מנהל החברה לתובע, וביקש להחליף את השיק. לפיכך, פנה התובע לסניף הנתבע וביקש לבצע החלפת השיק. לאחר אישור הפעולה בבנק, הופקד שיק חדש שנמסר לתובע מן החברה, ונמסר לתובע כי השיק המקורי יוחזר תוך מספר ימים כמקובל.

נטען כי משחלפו שבועיים והשיק לא הוחזר לתובע, החל מנהל החברה לפקפק בתום ליבו של התובע וללחוץ עליו להחזיר השיק.

בעקבות לחצי התובע, טענו נציגי הבנק לבסוף כי השיק אבד. התובע ביקש מן הבנק אסמכתא בדבר אובדן השיק, אך בקשותיו לא נענו.

לטענת התובע, משהוא לא הצליח לספק לחברה אסמכתא בדבר אובדן השיק, החלה התדרדרות קשה ביחסיהם אשר הביאה לכך שהחברה ניתקה את הקשר עימו, לא סיפקה לו עבודות חדשות ועיכבה כספים המגיעים לו באופן שפגע בהכנסותיו בצורה משמעותית.

נטען כי רק ביום 21/11/16 מסר הבנק מסמך המעיד על אובדן השיק, ורק אז החברה נתנה בו אמון מחדש וחזרה לעבודה שוטפת עמו בחודש דצמבר 2016.

כתוצאה מהתנהלות הנתבע, נפגעו הכנסותיו בין החודשים אוגוסט עד דצמבר 2016, ואם לא די בכך הבנק החל להחזיר שיקים אשר נמשכו מחשבונו בסכומים זעומים של מאות שקלים. בנוסף, התובע ניסה לתקן את המצב וביקש מן הבנק להפקיד שיקים דחויים בסכומים קטנים שנמסרו לו מן החברה על מנת לבצע ניכיון שיקים, אך הבנק סרב וגרם להחזרת עשרה שיקים בחשבונו בתוך חודש ימים, באופן שהתובע הפך לקוח מוגבל. לאחר מכן החל הבנק לאיים על התובע בתביעות משפטיות וביקש כי יסגור את כל מסגרות האשראי באופן מידי.

התנהלותו האמורה של הבנק הסבה לתובע נזקים כבדים וכי שמו הטוב, פרנסתו והמוניטין שלו נפגעו בעטיה.

טענות הנתבע בתמצית

נטען כי לאחר שהשיק לא אותר, הוצע לתובע על ידי עובדי הסניף לקבל כתב שיפוי כמקובל במקרה של אובדן שיק אולם התובע סרב לקבלו, וכי כתב השיפוי הומצא לתובע ביום שהתובע בחר לקבלו. עוד צוין כי ככל שהתובע או החברה היו מבקשים אישור על אובדן שיק – הם היו מקבלים.

נטען כי אי כיבוד שיקים בחשבון התובע נבע מן העובדה כי התובע חרג מן המסגרת שאושרה לו, וכי ככל שהתובע סבר כי סירוב השיקים נעשה שלא כדין היה עליו לפעול בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, שהינו חיקוק ספציפי, ומשלא עשה כן הוא מושתק מלטעון בעניין זה.

טענות התובע הן טענות סרק ואין כל קשר בין גרסתו המוכחשת לנזקים הנטענים, אשר הינם מופרזים, לא מפורטים ומתעלמים מהתנהגותו הרשלנית של התובע כפועל יוצא מן השימוש שעשה בחשבון, באופן שככל שנגרמו לתובע נזקים כטענתו, הרי שלתובע אשם תורם בשיעור מלא בגינם.

ההליך

בדיון הוכחות שהתקיים בפני העידו מטעם התביעה, התובע ומר גיטל ואן גלדר- מנהל החברה. מטעם הנתבע העידו נציגי הבנק, הגב' אסתר אלקובי - מנהלת קשרי לקוחות ומר רפאל גאון - סגן מנהל הסניף. לאחריו, סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפני, אני מוצאת כי דין התביעה- להידחות.

סעיפים 69 ו-70 ל פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: " פקודת השטרות"), עוסקים במקרה של אובדן שטרות.

סעיף 69 לפקודת השטרות שכותרתו: "זכותו של אוחז לקבל כפל של שטר אבוד" קובע כדלקמן:

"שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב ליתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן."

סעיף 70 לפקודת השטרות שכותרתו "תובענה לפי שטר אבוד" קובע:

"בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנדון."

נפסק, כי מערכת היחסים בין בנק ולקוח היא מיוחדת ונובעת, בין היתר, מן האמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. ראו: ת"א (נצ') 34555-05-12 יוסף מיבר נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף צפת (714) (7/1/16) עמ' 8:

"המסגרת הנורמטיבית - יחסי בנק-לקוח
מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן. (ר' א' פורת, "אחריותם של בנקים בגין רשלנות - התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (לשכת עורכי-הדין - ועד מחוז תל-אביב, א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ד) 324). (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח(2)573)
היחסים בין בנק ללקוח הם בראש ובראשונה יחסים חוזיים, אולם במסגרתם יכולים לצמוח נוהגים בנקאיים. מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל. בין חובות הבנק ללקוחו קיימות, בין היתר, החובה לגילוי נאות, החובה לנהוג בתום לב וכן חובות אמון וזהירות, אשר מקורן הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דין הרשלנות שבדיני הנזיקין (ר' דנ"א 1740/91 בנק ברקליס נ' שרגא פרוסט, [פורסם בנבו], 9/9/93).
הלכה היא כי בנק חב ללקוחו חובת נאמנות שהיקפן, מעל לרמה הבסיסית הכללית, משתנה ממקרה למקרה ומושפע "מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות, ולאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק" (ר' ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות בע"מ נ' צבאח, [פורסם בנבו] מיום 11/4/94).
חבותו של הבנק ללקוחו עשויה להשתנות בסוגי פעילויות שונים כאשר "בראש ובראשונה, ייקבעו היחסים שבין הבנק לבין הלקוח על-פי החוזה שנכרת ביניהם, ובגדרי אותו חוזה תיכלל מערכת יחסים ספציפית שנוצרה בין הצדדים ותינתן הדעת לעובדות או לאירועים ספציפיים המייחדים אותה מערכת ואשר עשויים ליטול חלק בקביעת חובת הבנק כלפי לקוחו" (ר' דנ"א 1740/91, שם).
בגדרי החוזה שביניהם אמור בנק למלא אחר הוראות לקוחו ולעשות פעולות אחרות כאשר בביצוען על הבנק לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו (ר' דנ"א 1740/91, שם). מנגד, לבנק אינטרס המקרין לציבור כולו והוא שמירה על יציבותו הכלכלית והקפדה על גביית חובות לקוחותיו (ר' ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו], 18/2/10)."

(להשלמת התמונה ראו גם: ע"א 1849/16 ‏ יוסי מיבר נ' בנק הפועלים בע"מ (21/2/18).

ראו בנוסף: רע"א 2119/18 ארז תעשיות עץ בע"מ (בפירוק) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חדרה (14/5/18), עמ' 8 סעיף 24, לעניין מערכות הדינים החלות על יחסי בנק לקוח.

ביסוד התביעה עומדת טענת התובע לפיה, לכאורה, אובדן השיק על ידי הבנק הוא שהביא להרס יחסי העבודה בינו ובין החברה, לאובדן אמון החברה בו ולנזקיו הנטענים. לאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענותיו במאזן ההסתברויות הנדרש, כמפורט להלן.

התובע נשאל בעדותו לעניין מצב חשבונו בבנק, עובר לאירוע אובדן השיק כדלקמן:

"ש. אתה פתחת את החשבון במרץ 2016. אני אומר לך שעוד לפני כל הסיפור עם השיק שלא נמצא כבר מחודש מאי התחלת לחרוג ולהתנהג באופן לא נורמטיבי בחשבון. האם אני צודק?
ת. אני לא זוכר לפני שנתיים תכף אני אסתכל – חזרתי לארץ בפברואר 2014 אני באתי עם משפחה עם חמישה ילדים לא אני ולא אשתי בשנה הראשונה מצאנו עבודה ועבודות שאני עשיתי מזדמנות לא כיסו את הצרכים של הבית לכן אבא שלי עזר לי קצת וחברים נתנו לי כסף וכשאני עבדתי הייתי מרוויח 3500 ₪. היו ימים שלא היה לי כסף לקנות אוכל. כשהגעתי לעין יהלום הייתי בחובות של 100,000 ₪ שהתחלתי לעבוד הייתי מחזיר את הכסף שלוויתי. גם היום אני מרוויח ומשלם את החובות (...) ולא קל - אני לא רואה את המשפחה שלי. לכן כסף שהייתי מקבל מחברת עין יהלום כסף מזומן הייתי שם כסף לבית חלק לחובות וחלק להחזיר חובות. יש לנו תינוקת ולא היה קל." (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 12-22).

מעדותו זו של התובע עולה, כי הוא היה נתון בחובות בסך של כ- 100,000 ₪ לערך, אף בטרם החל את עבודתו עם החברה.

מעדות התובע בהמשך עולה עוד, כי החריגות ממסגרת האשראי בחשבונו החלו כבר כחודשיים לאחר פתיחת החשבון בבנק, וכי פעמים לא מעטות ביקש וקיבל מסגרת אשראי נוספת חד צדדית מעבר למסגרת המאושרת (להלן: "נח"צ"). (ראו: עמ' 10 -11 לפרוטוקול, בין היתר בשורות 29-30). התובע נשאל לעניין זה:

"ש. בסופו של דבר אתה לקוח חדש בבנק סך הכל חודשיים שלושה נתנו לך הלוואה 55,000 ₪ נתנו לך 10,000 ₪ מסגרת הגדילו ל 15,000 ₪ ונתנו לך מידי פעם נח"צ. האם אתה יכול לאשר לי שלא ניהלת את החשבון כמו שצריך?
ת. כמו כל עסק היו לי הרבה הוצאות.
ש. מבחינת העיניים של הבנק שאתה חתום על הסכמים והתחייבויות לקבל אשראי ולפרוע אותו תסכים שלא עמדת בכל ההתחייבויות כמו שצריך?
ת. לא תמיד." (ההדגשה אינה במקור; עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 4-9).

בראי האמור, הרי שהתובע עצמו מאשר כי התנהלותו בחשבון הבנק אופיינה בכך שלא תמיד עמד בהתחייבויותיו, כי היו לו בעסק הוצאות רבות, וכי היה נתון בחובות עוד בטרם החל את עבודתו המשותפת עם החברה.

בהינתן כל האמור לעיל, הקשר בין אובדן השיק להפסדים הנטענים, לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש, זאת אף אם נמצא טעם מסוים בטענת התובע בדבר התערערות אמונו של בעל החברה בו לתקופה קצרה (בראי המוצהר בתצהיר עדותו הראשית של בעל החברה, מר ואן גלדר).

בנוסף, נציגת הבנק, הגב' קובי, הצהירה בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית כי מיד לאחר שהשיק האמור לא אותר בבנק, הוצע לתובע בזמן אמת על ידי עובדי הסניף לקבל כתב שיפוי חלף השיק, כמקובל במקרים כגון זה. אולם , התובע סרב לקבל את כתב השיפוי ועמד על קבלת השיק, ולאחר מכן במשך תקופה ארוכה זנח את פנייתו.

הגב' קובי אף העידה בהתייחס לטענות התובע הנוגעות לשיק שאבד כדלקמן:

"ש. כשאתם כבנק רואים שביקשתם לגרוע שיק ממשמורת והשיק לא הגיע מה אתם עושים בדרך כלל?
ת. מוציאים כתב שיפוי.
ש. למה לא הוצאתם כתב שיפוי בסמוך למועד גריעת השיק?
ת. בדיוק בנקודה הזו החשבון היה בחריגות והחזרנו חיובים והתקשרתי עשרות פעמים והלקוח נעלם והכל מתועד במערכת. לא התקשרתי כדי להציע לו שיפוי התקשרתי לגבי העניין של החריגות ולא הצלחתי להשיג אותו.
ש. למה לא הוצאתם מכתב שיפוי סמוך למועד אי הגשת השיק לסניף?
ת. הוא לא בא לסניף לקחת אותו. לא מוציאים בלי חתימה של הלקוח. הוא צריך לבוא לחתום ואז לקחת אותו. הוא צריך לדרוש אותו. זה מסמך שווה ערך זה שיק לכל דבר אני לא אוציא אותו אם הלקוח לא מולי ומקבל אותו ביד." (ההדגשה אינה במקור; עמ' 20 לפרוטוקול שורות 4-14).

הגב' קובי חזרה על גרסתה האמורה לפיה, כתב השיפוי לא הוצא במועד סמוך לאבדן השיק מן הטעם שלא אותר הלקוח וכי הלקוח לא ביקש אותו. ראו עדותה בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 30-31; וכן בעמ' 21 שורות 15-16 לפיה: "...הוא אמר שלא רוצה כתב השיפוי הוא רוצה את השיק. לא, זה לא מתועד זה בשיחות שהיו לי איתו. הצעתי לו כתב שיפוי והוא סרב לקבל אותו"; וכן בהמשך, בעמ' 21, שורות 19-20; שורות 30-31; בעמ' 22 שורות 4-13; שורות 24-25; ובעמ' 23, שורות 18-19; שורות 23-24.

ניסיונות חוזרים מצד ב"כ התובע להפריך גרסתה של הגב' קובי בנקודה זו - לא צלחו. הגב' קובי עמדה על גרסתה בעקביות ולפיה, היה קושי לאתר את התובע על אף ניסיונות מצד נציגי הבנק לעשות כן, וכי היא ואף שני פקידים נוספים בבנק הציעו לתובע כתב שיפוי חלף השיק שאבד- אך הוא סרב.

התרשמתי כי עדותה של הגב' קובי בפני הייתה מהימנה וקוהרנטית וראיתי לתת בה אמון.

עדותו של סגן מנהל הסניף, מר רפאל גאון, אששה את גרסתה של הגב' קובי במספר נקודות מהותיות, ביניהן: כי רוב הזמן התובע היה מגיע ישירות לגב' קובי ורוב פניותיו היו אליה (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 13-15); כי עת שב מחופשת מחלה, הגב' קובי הסבירה לו כי היה ניסיון לאתר את השיק, כי השיק לא אותר ולכן הוצא כתב שיפוי (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 6-8); כי מבחינת הבנק כל עוד הלקוח אינו מבקש כתב שיפוי, הבנק לא מוציא כתב שיפוי מיוזמתו (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 1-3); כי הגב' קובי סיפרה כי הלקוח לא יצר קשר, ובהתחלה סרב לקבל כתב שיפוי ולאחר מכן לא ניתן היה ליצור עמו קשר (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 28-29).

אמנם, כטענת התובע, בגדרי רע"א 2119/18 ארז תעשיות עץ בע"מ (בפירוק) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חדרה (14/5/18), סעיפים 27 ואילך, נפסק ביחס למקרים של אובדן שיק על ידי הבנק, כי הבנק אינו יכול לפטור עצמו באופן חד צדדי מאחריותו לאובדן שיק אך בשל היכולת לקבל שטר חלופי, ואף לא יכול לגלגל את האחריות לכך לכתפי הלקוח. זאת, בין היתר, בשים לב לחובת תום הלב המוגברת וחובת האמון החלות עליו.

על אף האמור, אינני סבורה כי יש בפסק הדין האמור את שמבקש התובע לקרוא לתוכו. במקרה שם דובר בלקוחה של בנק אשר הפקידה בחשבונה בבנק שיקים, הבנק איבד את חלקם ולא זיכה את החשבון בסכומי השיקים שאבדו ואף לא פיצה את הלקוחה בגין אובדנם, אלא הסתפק במסירת כתבי שיפוי ללקוחה על מנת שתפנה למושכי השיקים לקבלת שיקים חליפיים. זאת, במובחן מן המקרה דנן בו זוכה חשבון התובע תחילה ב- 70% מערך השיק שאבד, על אף שזה כלל לא הוצג לפירעון ובהמשך אף נגרע. לפיכך, השיק שאבד היה אמור לחזור למושך, וזאת בלבד, וכתב השיפוי בא לאשר את דבר אובדנו, וזאת בלבד (ראו סעיפים 7-9 לכתב התביעה; וכן סעיפים 6-9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע; סעיף 7 לתצהיר ואן גלדר). בנוסף אין חולק כי ביום 21/11/16 הופק ונמסר לתובע כתב שיפוי בגין השיק שאבד.

לפיכך, לא ברורה טענת התובע, לפיה לכאורה, מן הראוי היה שהבנק ידאג למצוא פתרון מקצועי ללקוחו, או לפנות למעסיק באופן ישיר ולבקש גביית השיק שאבד בהתאם או אף לזכות את סכום השיק בחשבון התובע, על מנת שלא לגרום נזק בלתי הפיך לתובע (סעיף 12 (ד) לסיכומיו). הנזקים להם טוען התובע מקורם בשבר נטען ביחסי האמון בין התובע לבעל החברה בשל אירועי השיק שאבד, ולא בשל ערכו.

התובע אף לא הרים את הנטל להוכחת פניותיו הנטענות לבנק; לא הציג כל מסמך המעגן את בקשותיו הנטענות לבנק בעניין השיק האבוד בזמן אמת; ואף לא הרים הנטל להוכחת הטענה כי הובא לידיעת הבנק דבר הכספים המעוכבים. הראיה, מכתב ב"כ כוחו של התובע לבנק (נספח ו' לתצהיר עדותו הראשית) הינו מתאריך 18/12/16, היינו: לאחר ההגבלה ורק כארבעה חודשים לאחר אירוע אובדן השיק הנטען.

תמליל ההקלטה (נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של התובע) מעיד אף הוא, על בקשות מצד התובע לאישור המשך ניכיון שיקים, מבלי שאוזכר בשיחה דבר השיק האבוד או הנזקים אשר על פי הנטען נגרמו לתובע בגינו. די להפנות בעניין זה לעמ' 2, שורות 26 –35 לתמליל, לשם קבלת התמונה בדבר התנהלות התובע בחשבון הבנק, במנותק מאירועי השיק שאבד.

זאת ועוד, התובע עצמו הצהיר כי כבר בחודש דצמבר 2016 חזר לעבודה שוטפת עם החברה. משכך, אף אם אכן התערערו היחסים בינו ובין החברה בשל אובדן השיק כטענתו, עדיין עסקינן בהפסקת עבודה למשך חודשיים בלבד (כעולה מעדות התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, שורה 27, עמ' 12 שורות 1-2). אף ששוכנעתי כי התובע מאמין בגרסתו כי זהו הגורם למצבו ולנזקיו, לא שוכנעתי כי יש בתקופה כה קצרה של הפסקת עבודה כדי לבסס את שיעור הנזקים הנטענים על ידי התובע, כפי שיפורט אף בהמשך.

מצאתי טעם מסוים אף בטענה כי היה באפשרות התובע להתקשר לבעל החברה בנוכחות מי מנציגי הבנק על מנת להניח את דעתו כי השיק אכן אבד או להגיע עמו להסדר כלשהו בדבר ביטול השיק, בשים לב לחובתו להקטין את נזקיו (להמחשה ראו האופן בו פעל מר ואן גלדר עצמו מול הבנק שלו כעולה מסעיפים 9-10 לתצהיר עדותו הראשית).

יוער, כי לא מצאתי שיש בעדות מר ואן גלדר, הבעלים של החברה, כדי לשפוך אור על התנהלות התובע מול הבנק, בראי עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול, שורות 17-18 לפרוטוקול:

"ש. כל התצהיר שלך ניזון ממה שהוא אמר לך ואין לך מידע שפנית לבנק שלו וביררת או עשית בדיקות אחרות?
ת. חד משמעית."

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הבנק נמנע מלמסור לו כתב שיפוי או כי אובדן השיק ואי מסירת כתב שיפוי הם שגרמו לנזקיו הנטענים במאזן ההסתברויות הנדרש.

באשר לטענת התובע לפיה לכאורה מהיום שהשיק אבד התנהלות הבנק מולו השתנתה, וכי לכאורה הבנק החליט "לנקום" בו בדמות הפסקת ניכיון שיקים לחשבונו והענקת מסגרות אשראי זמניות לכיסוי חריגות זמניות - הרי שאף זו לא הוכחה במאזן ההסתברויות הנדרש.

התובע אישר בעדותו כי השיקים אשר הוחזרו בחשבונו הוחזרו בשל חריגה מן המסגרת (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 13-14, 24). הדבר עולה גם מעיון בדפי החשבון, בראי התנועות המפורטות ביחס לחודש אוקטובר 2016. כמו כן כאמור, התובע עצמו אישר בפני כי לא תמיד עמד בהתחייבויותיו מול הבנק, וכן כי לא פעם נזקק לגישור על פערי תזרים המזומנים, בדמות הקצאת מסגרת זמנית למשך מספר ימים (ס' 15 לסיכומיו).

הגב' קובי העידה עוד, כי אינה מוצאת קשר בין ההתנהלות בחשבון לבין הטענות בעניין השיק משום שהחריגות היו הרבה לפני כן (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 2-3); כי כבר מחודש מאי התחיל הבנק להעמיד לתובע מסגרות חד צדדיות, כאשר החשבון נפתח במרץ וכי הבנק השתמש בכל הכלים שאפשר להציע לתובע, הגדלת מסגרת וניכיון, בניסיון להתגבר על החריגות (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 8-11); כי האמון בתובע התערער ללא קשר לשיק; כי התובע הוזמן לבנק ל"אלפי שיחות"; כי הודיעו לו כי מהיום והלאה לא יהיו יותר נח"צ והיו "אלפי שיחות", ואחת מוקלטת; וכי היא כל יום הייתה עושה "אלפי שיחות אליו" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 24 -32, עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1- 13).

אף אם הדברים נאמרו על דרך ההגזמה, אני סבורה כי הוכח שהבנק פנה לתובע חזור ופנה בקשר עם מצב החשבון, והדברים עולים בברור אף מתמליל ההקלטה, במסגרתו תוארה התנהלות התובע בחשבון, כמו גם העובדה ש"תמיד היו בעיות" בחשבון והיה צורך בהגדלות מסגרת (נספח ז' לתצהיר עדות ראשית התובע, עמ' 3, שורות 54 – 67). הדברים נתמכים אף בדפי החשבון שצורפו, מהם עולה דבר קיומן של חריגות מן המסגרת אף טרם אבדן השיק הנטען (למשל ביום 10/7/16) וכן הקצאות נח"צ רבות.

מר גאון הבהיר בעדותו כי הקצאת מסגרות חד צדדיות אינה דבר חיובי וכי מדובר בפתרון שנועד למקרים נדירים כדי לגשר על פער. עוד העיד כי כאשר מופיעים נח"צים רבים בחשבון, זה מעיד על התנהלות לא תקינה (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 12-14); כי לאחר הגדלות מסגרת בחשבון מחודש ספטמבר 2016 היו שוב חריגות בחשבון (עמ' 31, שורות 19-24); וכי אף אם הוא היה בסניף, הוא לא היה מאשר את השיקים שהוחזרו, משהחשבון הגיע ליתרת חובה כזו (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 3-6).

אשר על כן, מקובלת עלי טענת הבנק כי הפסקת וביטול מסגרות האשראי נעשתה משיקולים בנקאיים גרידא לאור התנהלות החשבון בחריגות מתמשכות.

ראיה נוספת להיעדר קשר בין אובדן השיק להחזרת השיקים היא, כי אף לאחר אובדן השיק, ביום 27/9/16, הוגדלה לתובע מסגרת האשראי פעם נוספת, וכי השיק הראשון הוחזר על ידי הבנק רק ביום 6/10/16 (כעולה מדפי החשבון).

באשר לנזקיו הטענים של התובע בשל ההגבלה, אכן היה בידי התובע לפעול להגשת ערעור מכוח סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981– אך הוא לא עשה כן, ולכך יש לתת את המשקל המתחייב (ראו: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, בעמ' 459, בשים לב לאמור בעמ' 466 ואילך לעניין סעיף 10(א)(3) לחוק, וכן עמ' 468 -470 לעניין הסכם חדש עם הבנק והתנהגותו של בנק שאישר בעבר חריגות ממסגרת האשראי).

אף אם יש להגן על לקוח מכוח הצפייה שלו כלפי הבנק, בין מכוח חובות האמון שחב הבנק כלפיו ובין מכוח חובות תום הלב, יכול ש"...זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על –פי הסכם הקצאת אשראי." (שם, 470), באופן שהנטל המוטל על התובע להוכחת טענותיו לעניין צפייתו והסתמכותו על הקצאת מסגרות אשראי חריגות הינו נטל כבד.

כך, העובדה כי בנק הסכים בעבר לסטייה ממסגרת האשראי המאושרת אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד, ואין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי (רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (סניף099) (23/12/07) המפנה למאמרו של יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הנזכר לעיל). נפסק עוד כי " הבנק הינו גוף מסחרי אשר רשאי וצריך שיכלכל צעדיו ויבחר את סיכוניו בהתאם ללקוח הספציפי ונסיבותיו, לאמור, מתן אפשרות לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בעבר אינה מהווה בהכרח זכות לחריגה בעתיד. אם כן, הדבר נתון לשיקול דעתו של הבנק, ועצם העמדת מסגרת אשראי חורגת מפעם לפעם אינה מחייבת את הבנק להמשיך ולפעול כך בעתיד." (ע"א (נצ') 55368-04-15 א. ארזים הנדסה ובנייה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף מגדל העמק (728) (20/1/16) סעיף 24); השווה: ע"א (חי') 64982-09-16 משה פרי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (30/1/17), עמ' 10 -11).

כמו כן נפסק כי בית המשפט העליון עמד זה מכבר על הגישה הנוקשה אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעת דיון בנושא שיקים בלא כיסוי, כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, הפוגעת באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה (רע"א (חי') 9968-09-18 רובא יזמות עסקית בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות עכו סניף בן עמי 20445 (21/9/18) סעיף 6 והמובא בגדרו).

במקרה שבפני, חשבון התובע בבנק נפתח ביום 2/3/16 (נספח ב' לתצהיר הגב' קובי); באותו היום הועמדה לטובתו הלוואה וכן מסגרת בסך 10,000 ₪ (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 27-32); מסגרת האשראי הוגדלה בהמשך, כאשר מעדותה של הגב' קובי עולה כי כבר בחודש מאי החלו חריגות בחשבון. משכך, למעשה חודשיים בלבד לאחר מועד פתיחת החשבון הוקצתה לתובע מסגרת נוספת חד צדדית מעבר למסגרת המאושרת (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 23-32; תדפיס תנועות חודשי לחודשים מאי עד ספטמבר). הנה כי כן, כלקוח חדש בבנק נתנה לתובע הלוואה בסך של 55,000 ₪, אשראי בסך של כ- 15,000 ₪ וכן מידי פעם נח"צ (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 5-6). בנוסף, הגב' קובי העידה כי מדובר בלקוח חדש ומשכך "...לא נחזיר לו שיק בחודש הראשון והשתמשנו בכל הכלים שאפשר להציע..."; לא רצו לחסום לו את כרטיס האשראי בפעם הראשונה (עמ' 18 לפרוטוקול); וכי מסגרת הנח"צ בוטלה אוטומטית וחזרה המסגרת המקורית (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 8).

גם לגבי מסגרת ניכיון השיקים, אשר במהותה הינה למעשה הענקת אשראי מצד הבנק עד למועד פירעון השיקים שנוכו, התובע לא הרים הנטל להוכיח כי המסגרת בוטלה בניגוד לדין, למוסכם או בחוסר תום לב.

בראי כל האמור לעיל, טענת התובע לפיה לכאורה ההסבר ההגיוני היחיד המתבקש להתנהלות הבנק הוא "הענשתו" לאור בקשותיו החוזרות לקבלת השיק שאבד או מסמך שיעיד על אובדנו (ס' 19 לסיכומיו) – דינה להידחות. לעניין זה יפים הדברים שנפסקו בעניין יוסף מיבר דלעיל, בעמ' 12 לפסק הדין:

" אין חולק כי קיימים מקרים בהם הבנק כיבד המחאות כאשר התובעת חרגה ממסגרת האשראי המאושרת, אולם, הוא עשה זאת, כפי שיפורט להלן, בתיאום עם התובע, כאשר מדובר היה בחריגה בסכום סביר לזמן קצר וכאשר נודע לו מפי התובע כי קיימים מקורות כספיים לכיסוי השיקים במועד הסמוך להפקדתם (ר' עדות התובע, עמ' 40 לפרוטוקול מיום 04/06/15, ש' 16-25, 31-32). איני סבור כי על סמך מקרים אלו יכולה היתה התובעת להניח כי גם יתר השיקים אשר הפקדתם היתה עלולה להביא לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת יכובדו על ידי הבנק."

בראי כל קביעותיי דלעיל, גם דין טענת התובע לעניין הפגיעה בשמו הטוב או לשון הרע- להידחות (השווה: ת"א (עפ') 23538-06-11 יחיאל אלטויל נ' בנק הפועלים סניף בית שאן (13/1/15).

למעלה מן הצורך, מצאתי כי לא הורם הנטל להוכחת הקשר הסיבתי הנטען בין התנהלות הבנק בנושא השיק שאבד לנזקים הנטענים, כמפורט להלן.

בתצהיר תחשיב הנזק שהגיש התובע פורטו הנזקים הבאים:

אובדן הכנסות בסך של 339,514 ₪;
אובדן אפשרות לרכישת מכונה לניסור בטון בשווי נטען של 350,000 ₪ במחיר של 100,000 ₪ - ומשכך הפסד בסך 250,000 ₪ והפסד הכנסה עתידי בסך מצטבר של 40,000 ₪ לחודש;
אובדן אפשרות להשתתף במכרז לקבלת מגרש במחיר מוזל בעיר קצרין, ומשכך לנזק מידי בסך 150,000 ₪ ולנזק עתידי בסך של כחצי מיליון ₪;
אובדן אפשרות להחלפת רכב, למימון חוגים לילדים; לעוגמת נפש; ולנזקים לשמו הטוב, מכוח חוק איסור לשון הרע.

מצאתי כי נזקי התובע נטענו בעלמא כשהנזקים ושיעורם לא בוססו כדבעי, בין היתר משלא הונחו בפני בית המשפט מסמכי מכרז; הסכם מכר המכונה; מסמכי הלוואה אפשרית בגין הרכב ומסמכים מהותיים אחרים.

כך, בעדותו בפני העיד התובע כי עבד כקבלן עצמאי עבור החברה ועבורה בלבד, וכי מחזורו העסקי בזמנים הרלוונטיים עמד על סך שבין 150,000 ₪ ל- 200,000 ₪ לשנה. על אף האמור, בעדותו הוברר כי אין בידיו דוחות כספיים שנתיים כפי שדווחו למס הכנסה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 9- 32). משאלה לא הונחו בפני בית המשפט, לא מצאתי כי דוחות הרווח והפסד אשר צורפו (נספח ח' לתצהיר התובע) מספיקים לקבלת תמונה מלאה בדבר פעילותו העסקית ושל התובע או לשם ביסוס רווחיו או הפסדיו הנטענים (ראו גם עדות התובע בעמ' 9-10 לפרוטוקול).

באשר לטענה, לפיה לכאורה בשל ההגבלה לא הושג הסכם בין התובע ובין החברה לרכישת מכונה ששוויה 350,000 ₪ בסך של 100,000 ₪ - הרי שדינה להידחות. כאמור, ההסכם הנטען לא הונח בפני בית המשפט וכאשר התבקש התובע בחקירתו להציגו, הוא השיב: "אין לי כאן"; וכן בהינתן שהנחת המוצא של התובע כי לבטח היה הבנק נאות להעניק לו הלוואה בסך 350,000 ₪ לרכישת המכונה, אינה נקיה מספקות בראי ההתנהלות שתוארה לעיל (ראו: עדותו עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 15-31).

הדברים אמורים גם לגבי טענות התובע הנוגעות לאפשרות להתמודד במכרז, בראי עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול, שורות 11-16, לפיה:

"ת. אני לא הבאתי איתי מסמכים אני גם לא ניגשתי למכרז הוא רשום באינטרנט המכרז הזה יש בקצרין כל שנה, שנה וחצי אני לא יכול לגשת אליו.
ש. כשאתה כותב על מכרז שלא ניגשת ועל הפסד אתה צריך להראות ניירות- יש לך מסמך שמתייחס למכרז או לזכאות שלך או לסכומים שדיברת?
ת. אני יכול להגיש – פה אין לי."

אף בטענות התובע לנזקים הנוספים לא מצאתי ממש משאלה לא בוססו כדבעי כאמור.

לנוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש.

סוף דבר

אשר על כן – דין התביעה להידחות.

בנסיבות, ישלם התובע הוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו יעקובלב
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: