ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יובל שיפריס נגד בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשים:

  1. יובל שיפריס
  2. גד שיפריס

נגד

המשיבה:

בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות (כבוד השופטת שלומית בן יצחק) מיום 20.1.19 בת"ק 17497-08-18 ולפיו נדחתה תביעת המבקשים נגד המשיבה, ללא צו להוצאות.

2. המבקשים הגישו ביום 8.8.18 תביעה קטנה נגד המשיבה על סך 33,500 ₪.
המבקש 2 הוא אביו של המבקש 1 ונטען כי הוא ייצג ומייצג את המבקש 1 מול המשיבה.

בכתב התביעה נטען כי מבקש 1 רכש דירת מגורים מהמשיבה בהסכם מיום 17.7.15.
מועד המסירה החוזי הוא 30.6.17. מועד המסירה בפועל היה 19.10.17.
לפיכך, המבקשים עתרו לפיצוי מכוח סעיף 5 (א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)") בגין האיחור החל ממועד המסירה החוזי.
נטען כי לפי הסכם המכר מועד המסירה מוארך לתקופה הנובעת מביצוע שינויים, אך במקרה דנן האיחור לא נבע מביצוע שינויים בדירה אלא מאירועים שהסיכון להתרחשותם ותוצאותיהם היה מוטל על המשיבה. כן נטען כי מדובר בסעיף המקנה פטור מחבות.
התבקשו גם סכומים כהשבה וזאת בגין שינויים/ שדרוגים שבוצעו בדירה לבקשת המבקש 1 ; ונטען כי מדובר בסכומים מוגזמים.

המשיבה בכתב ההגנה הכחישה את הנטען. טענה להעדר יריבות מול מבקש 2.
לטענתה, עבודות השינויים שהתבקשו השפיעו על מועד המסירה. מדובר היה בשינויים נרחבים , ולכן יש לכבד את הסכמת המבקש 1 בכתב לשינוי המועד החוזי שהיה קבוע בחוזה המכר.
נטען כי המועד החוזי שונה בעקבות ביצוע השינויים ליום 28.9.18 וממועד זה יש למנות את הגרייס של 60 הימים לפי סעיף 5 (א) לחוק המכר (דירות) , כך שהמשיבה הייתה זכאית למסור למבקש 1 את הדירה ביום 27.11.18 מבלי שמבקש 1 יהיה זכאי לפיצוי.
נטען כי תיקון מס' 6 לחוק המכר (דירות) לא חל על ההסכם שבין הצדדים; כיוון ששלב ביצוע היסודות הסתיים טרם רכישת הדירה ע"י התובע.
נטען כי לנתבעת סמכות בלעדית לבחור את אופן ביצוע השינויים וזכות לקבוע את מחיריה לביצוע שינויים בהתאם לתמחור שמבוצע ע"י בעלי המקצוע שלה.
כמו כן, נטען כי חתימת מבקש 1 על הסכם לביצוע שינויים וביצוע תשלום בגין השינויים מהווה את הסכמתו לתנאי המשיבה.

3. בדיון בבימ"ש תביעות קטנות ביום 16.1.19 העידו התובעים ונציג המשיבה.
בתחילת הדיון מבקש 1 העיד כי רק הוא חתום על ההסכם וביקש כי אביו לא יהיה חלק מהתובעים. נקבע כי מבקש 2 יכול להעיד מטעם מבקש 1 (החלטה בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון).

4. פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות:

א. צוין כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד המסירה החוזי (3 0.6.2017) ומועד המסירה בפועל (19.10.2017) וכי מדובר בפחות מארבעה חודשים לאחר מכן.

ב. נקבע כי ביום 12.11.2015 מעבר למועד המסירה החוזי גובשו הסכמות בין הצדדים על כך שמועד המסירה ידחה ב-90 יום לשם עריכת שינויים שפורטו בנספח ה-9 לכתב התביעה .
בימ"ש קמא לא שוכנע, כטענת התובע, כי מדובר בפרק זמן רב שלא נדרש הלכה למעשה לשם ביצוע אותם שינויים.

ג. צוין כי התובע הביע הסתייגות, וחתם תחת מחאה על טופס השינויים. זאת, הן בנוגע לעלות התיקונים, הן בנוגע למשך התקופה.
באשר למשך התקופה, ציין התובע, כי הוא חותם תחת מחאה, שכן "מתוה הורדת השינויים לביצוע בחתימה אינו מופיע בהסכם הראשי". בימ"ש קמא לא קיבל טענה זו לאור סעיפים 6.3 ו- 12.5 להסכם .

ד. בהנתן הוראות סעיף 5.1 לחוזה המכר ו5 - א(א) לחוק המכר (דירות) בנוגע לתקופת החסד בת 60 הימים, ולנוכח הסכמת הצדדים על עריכת השינויים, בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הנתבעת עמדה במחויבויותיה כלפי התובע, ומסרה הדירה במסגרת הזמן עליה הסכימו הצדדים.

ה. בסיכומו של דבר נקבע כי:
"גובשו הסכמות בין הצדדים בנוגע לדחיית מועד המסירה בשל הצורך בביצוע תיקונים לבקשת התובע. לא הוכח כי היקף התיקונים לא הצדיק את משך הארכה הנדרשת, וזאת על אף שנתתי דעתי לטענות התובע כי הסכמתו היתה תחת מחאה ולטענותיו (אף שלא הוכחו כנדרש) כי חל עיכוב במסירה גם אצל דיירים שלא בוצעו שינויים בדירותיהם".

ו. לא נסתרה טענת הנתבעת כי שלב ביצוע היסודות לבניין הסתיים בחודש מרץ 2015, טרם רכישת הדירה על ידי תובע 1 ביולי 2015 .

ז. נקבע כי טענות מבקש 1 בנוגע לעלות התיקונים בניגוד לתקן, לא הוכחו כנדרש.
חישובי מבקש 1 בנוגע למחיר הראוי לא הוכחו.
מבקש 1 חתם התובע על טופס שינויים, הכולל תמחור הפרטים שתיקונם נדרש. בחוזה המקורי הוסכם בין הצדדים כי המחירון הרלבנטי לצורך ביצוע שינויים לבקשת הקונה, יהא על פי מחירון החברה (סעיף 12.2 להסכם). נקבע כי לא הוכח כי מחירים אלו, הכוללים גם אחריות למוצר אינם עומדים בתקן או בתקנת השוק, וכאמור – אלה הוסכמו ע"י התובע.

5. תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור:

א. בסעיף 8 לפסה"ד נכתב "מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה". משפט זה אינו מתיישב עם הקביעה לפיה דין התביעה להידחות.

ב. פירוט השינויים אינו מצדיק יותר מארבעה ימי עבודה ולא 90 ימים כפי שדרשה המשיבה. מסמך השינויים נחתם תחת לחץ והסתייגות כתובה.

ג. פסה"ד של בימ"ש העליון בעניין רע"א 6605/15 שמש נ' ספיס בניה ויזמות בע"מ (21.2.16) (להלן: "עניין שמש") מתייחס לחובת היידוע על מועד מסירה חדש בכתב ונטען כי הההסכמה הכפויה היא בבחינת תניית פטור אסורה.

ד. לא גובש מועד מסירה חוזי חדש וההסתייגות הכתובה של מבקש 1 תחת לחץ בהסכם השינויים מ למד כי לא הייתה הסכמה . כמו כן הדרישה ל -90 ימים עבור שינויים בהסכם השינויים עומדת בניגוד לסעיפים 6.3 ו- 12.5 להסכם המכר המקנים לקבלן 60 ימים בלבד.

ה. לא הובאו כל סימוכין לטענת המשיבה לפיגור במסירה בגלל חברת החשמל.

ו. באשר לטענות בנוגע לגזל נטען כי בימ"ש קמא התייחס רק לחלקם.

6. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.
ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור(9.8.18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18 .3.15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26 .12.16).

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.
מסקנות בימ"ש קמא תחומות לגדר המחלוקת שבין הצדדים שעניינה הסכם לרכישת דירה. לא מצאתי כי נגרם עיוות דין למבקשים ואף לא מצאתי טעות ממשית המצריכה התערבות.

ב. צודקים המבקשים בטענתם לפיה האמור בסעיף 8 לפסה"ד "מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה" אינו מתיישב עם דחיית התביעה.
אין ספק כי מדובר בטעות סופר ונשמטה המילה "לא" לפני "מצאתי".
ברור מקריאת פסה"ד כי בימ"ש קמא סבר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ומשכך הגיע לתוצאה לפיה דין התביעה להידחות.

ג. בימ"ש קמא ציין באופן ברור ומפורש כי פסה"ד יינתן באופן תמציתי ויכיל התייחסות רק לראיות ולטענות המצדיקות הכרעה.

ד. המבקשים טענו בכתב התביעה כי סעיף 3 להסכם ההזמנה מקנה לחברה פטור מחבות וחזרו על טענה זו בבקשת רשות הערעור שלפני.
המבקשים הפנו בכתב התביעה וכן בבקשת רשות ערעור שלפני לפסה"ד שניתן בעניין שמש , שם הובהר כי יש לבחון תניות גורפות של דחיית מועד המסירה בגין שינויים בזהירות רבה ונקבע בסעיף 28 כי:
"אין לומר שהצדדים הסכימו על מועד מסירה חדש כאשר ההסכמה החדשה אינה כוללת התייחסות למועד מסירה קונקרטי חדש או מגדירה משך זמן קצוב שבו נדחה המועד החוזי...
כאשר חוזה המכר קובע הוראה רחבה המאפשרת לקבלן לדחות את מועד המסירה בלי לקבוע מועד חדש באופן ברור, הרי שאין לפנינו הסכמה חוזית חדשה אלא תניית פטור מובהקת".

בענייננו, אין לזהות את הסעיף בהצעה לשינויים כתניית פטור.
יש בסעיף הסכמה עדכנית על מועד מסירה חדש. מדובר על משך זמן קצוב שבו נדחה המועד החוזי ב- 90 ימים, כך שמלשון הסעיף עצמו לא עולה כי מדובר בתנית פטור מובהקת.

ה. הכרעת בימ"ש קמא במקרה דנן נעשתה על בסיס הראיות המרכזית שהונח ו לפני בימ"ש קמא – ההסכ מים בין הצדדים והעדויות שנשמעו בפניו.

קביעת בימ"ש קמא לפיה התובע לא הוכיח כי פרק זמן של 90 ימים אינו מוצדק לשם ביצוע השינויים נעשתה על בסיס נטלי הראיה במשפט האזרחי.
נקבע כי התובע שהינו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענתו.
אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעה כגון זו.

ו. בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות כדבעי .
כך גם בנוגע לטענות התובע לגבי "שינויים שהם בבחינת גזל" (ראה סעיף 19 לפסה"ד של בימ"ש קמא) ואין חובה להתייחס בנפרד לכל טענה שהועלתה ע"י המבקש ולהסביר כיצד בימ"ש הגיע למסקנתו לגבי כל אחת מטענותיו (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (4.3.10)).

ז. בסיכומו של דבר, אני סבורה כי פסה"ד מבוסס ומושתת על התרשמות בימ"ש קמא מהראיות שהובאו בפניו, בשים לב לדין החל ולנטל ההוכחה במשפט אזרחי ואין מקום להתערב בו.

7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יובל שיפריס
נתבע: בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ
שופט :
עורכי דין: