ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלומי גל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (מעסיקים) מר שמחה שמחוביץ

התובע:
שלומי גל
ע"י ב"כ: עו"ד אביבה סיטבון צרפתי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

החלטה

1. לפנינו ת ביעת התובע להכיר בפגיעה בכתפו הימנית כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על דרך תורת המיקרוטראומה.

רקע

2. התובע, מר שלומי גל (להלן: "התובע") עבד בנציגות משרד החוץ עבור חברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "אל על") בנמל התעופה בבנגקוק בתפקיד מזהה מטען החל מיום 1.10.14; התובע הפסיק את עבודתו ביום 19.11.15 בשל מצבו הרפואי.

3. במסגרת תפקיד התובע כמזהה מטען, התובע נדרש לבצע בדיקה ביטחונית של חבילות, ארגזים ומטענים אחרים.

4. עבודת התובע בוצעה במשמרות של 9 עד 11 שעות בממוצע, לרוב שישה ימים בשבוע.

5. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בכתפו הימנית כ"תאונות עבודה", על דרך תורת המיקרוטראומה.

6. תביעת התובע נדחתה כאמור במכתב פקיד התביעות מיום 2.5.16.
על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

7. עיקר טענות התובע

התובע נדרש באופן יומיומי לבצע בדיקה ביטחונית ידנית של מאות חבילות, ארגזים ומטענים אחרים, כאשר רוב העבודה בוצעה עם ארגזים; התובע בדק מדי יום מאות ארגזים בגדלים ומשקלים שונים. לצורך ביצוע התפקיד, התובע נדרש לבצע את אותן תנועות של הרמה, הפיכה וסיבוב של אלפי פריטים, אלפי פעמים, בצורה מכנית ומונוטונית. הפעולות דרשו בעיקר הפעלתן של הכתפיים והידיים בתנועות אשר חזרו על עצמן אלפי פעמים ביום. העבודה הפיזית הכרוכה בהרמה של סחורה נמשכה כ- 6-7 שעות ביום ואילו העבודה האדמיניסטרטיבית הכרוכה בטיפול בניירת נמשכה בין שעתיים לשלוש ביום.
במקום העבודה היו מוצבים סבלים שתפקידם היה להביא את החבילות לאזור הבדיקה. עם זאת, הסבלים היו מרימים את הארגזים רק לאחר שהתובע הרים את הארגז בעצמו ובדק את 6 פאותיו, היות ומבחינה בטחונית הסבל אינו יכול להרים את הארגז לפני שהתובע בדק את 6 פאותיו. לאור האמור, אין בעובדה שהסבלים הרימו את הארגזים כדי לשלול את העובדה שגם התובע הרים אותם.

8. עיקר טענות הנתבע

עבודת התובע אינה מקיימת את דרישות הלכת המיקרוטראומה ואין בה תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספיקה או ברצף, אשר גרמו לנזק הנטען בכתף ימין; לא ניתן לבודד תנועות מסוימות בעבודת התובע , אשר הינה עבודה מגוונת ואינה כוללת פעולות מונוטוניות חוזרות ונשנות; עבודת התובע כללה מספר תפקידים באופן שהתובע היה משנה תפקידים בין משמרת למשמרת ובתוך המשמרת. התובע עבד פעם כמתצפת, פעם כבודק ארגזים (6 פאות), פעם כבודק ארגזים חשודים, פעם כבודק שקים, פעם עבד על מכונת הבידוק, פעם התעסק עם ניירת ופעם ערך סריקות. כל תפקיד כלל בתוכו תנועות ופעולות שונות .
הנתבע מוסיף, כי לא הוכח ש התובע נדרש להרים את המטענים; שכן, טענה זו נסתרה על ידי העדה מטעם המעסיק, הגב' כנרת בצלאל. גם העד מטעם התובע, מר מתן לוי, העיד כי פעולת בדיקת פאות הארגז בוצעה כאשר הארגז מונח על הרצפה. עוד טוען הנתבע, כי בפעולת בדיקת הפאות לא הייתה הרמה של הארגז אלא הטיה של הארגז, ועל כן לא ניתן למצוא תנועה של כתף ימין בעת ביצוע הפעולה.
עוד טוען הנתבע כי ככל שהתובע הרים משאות, הרי שמדובר במשקלים שונים ולא ברצף בתקופת עבודה קצרה מאוד של כשנה.
בנסיבות הענין, טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, התובע הוכיח כי ניתן לאבחן ולבודד את ה תנועות שביצע מדי יום במהלך בדיקת 6 פאות הארגז, באופן המקיים תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה . להלן נפרט את הנימוקים להחלטה זו.

עילת המיקרוטראומה- המסגרת הנורמטיבית

10. בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה.

11. באשר למהות התנועות נפסק כי "אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". באשר לתדירות התנועות החוזרות והנשנות נקבע כי הן אינן חייבות להיות קבועות וסדירות, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

12. באשר לרציפות התנועות נקבע, כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום העבודה ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות .

13. על מהותה של תורת המיקרוטראומה, והתנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת מיקרוטראומה נפסק לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בפרשת אסתר נוח, כדלקמן:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים. על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".

14. ואלה הכללים שנקבעו בפסיקה, באשר לתשתית העובדתית שעל המבוטח להוכיח, כפי שסוכמו בפרשת אסתר נוח:
"א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". (ההדגשה במקור- ר.ג.).
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (ההדגשה במקור- ר.ג.).
ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (ההדגשה במקור- ר.ג.). וכי:
"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)" (הדגשה במקור- ר.ג.).
ד. יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה"".

ומן הכלל אל הפרט

15. במקרה הנדון, התובע טוען לפגיעה בכתפו הימנית בעילת המיקרוטראומה, ולפיכך עליו להוכיח תנועות "חוזרות ונישנות זהות במהותן" שפעלו על הכתף.

16. מחומר הראיות שהובא לפנינו שוכנענו, כי התובע נדרש מדי יום לבדוק מאות ארגזים. אמנם, מדובר היה בארגזים בגדלים ובמשקלים שונים ; ואולם, פעולת הבדיקה עצמה הייתה פעולה זהה , אשר חזרה על עצמה באופן רציף ובפרק זמן קבוע .

17. במסגרת הבדיקה, התובע נדרש לבדוק כל ארגז על 6 פאותיו. לצורך כך, התובע הרים את הארגז, סובב אותו ובחן אותו מכל הצדדים . עדותו של התובע בעניין זה נתמכה בעדות חברו לעבודה ממחלקת נוסעים , מר מתן לוי (להלן: "מר לוי") אשר העיד כי הבודקים במחלקת מטען היו "צריכים להסתכל על הקופסא על כל הפאות שלה וזה אומר שהם צריכים להפוך את הקופסא כי צריכים להסתכל על התחתית של הקופסא. בדרך כלל הקופסאות מונחות על הרצפה. הם צריכים להפוך את הקופסאות ולבדוק אותן" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

18. מר לוי הסביר כי הנהלים במחלקת כבודה שונים ממחלקת נוסעים בה הוא עבד. עם זאת הבהיר, כי הוא ראה בפועל כיצד עבדו במחלקת כבודה ופירט באופן ברור ומהימן כיצד בוצעה הפעולה בפועל:

"אני לא עשיתי את זה. ראיתי איך עושים את זה ויש נהלים שונים בין מחלקת נוסעים למחלקת כבודה. אני יכול להגיד מה ראיתי כשהייתי במחלקת כבודה. נניח שהארגז על הרצפה, אני מתכופף לארגז, מסתכל על הדפנות של הארגז, מסובב אותו והופך אותו כדי לראות גם את התחתית. צריך להגיע למצב שראיתי את כל 6 הפאות... צריכים להרים אותו כדי להפוך אותו" ההדגשה הוספה- ר.ג.).

19. נציין, כי התובע הדגים בפני בית הדין את פעולת בדיקת הארגז ומר לוי הדגים אף הוא בפני בית הדין את אותה הפעולה .

20. בנסיבות הענין, אין בידינו לקבל את טענת הנתבע שלפיה בפעולת בדיקת הפאות לא הייתה פעולה של הרמה אלא לכל היותר הטייה של הארגז.

21. לא נעלמה מעינינו עדותה של הגב' כנרת בצלאל מטעם המעסיק (להלן: "הגב' בצלאל") שטענה כי התובע ובודקי המטען האחרים לא הרימו את הארגזים וכי לצורך זה נשכרו סבלים. עם זאת, לא מצאנו לקבל את עדותה של הגב' בצלאל בעניין זה שכן, גרסתה לא הייתה עקבית. כפי שיפורט להלן.

22. הגב' בצלאל העידה כי נאסר על התובע ועובדי המטען להרים משאות וכי בכל תדריך בוקר שנמשך כרבע שעה מדגישים בפני העובדים "לא להרים כלום". הגב' בצלאל הוסיפה והעידה כי מנהלי המשמרת אמורים לאכוף את הנוהל ו כי כשמדובר בחבילה כבדה על בודק המטען לקרוא לסבל שיבצע את ההרמה. עם זאת, לשאלת בית הדין מהי "חבילה כבדה" השיבה הגב' בצלאל כי "זה עניין סובייקטיבי אנו לא הגדרנו איזה משקל הם לא רשאים להרים".

עדותה של הגב' בצלאל שלפיה לא הייתה הגדרה איזה משקל בודקי המטען אינם רשאים להרים אינה עולה בקנה אחד עם עדותה כי אסור לבודקי המטען להרים כלום.

23. לאמור לעיל יש להוסיף, כי חרף הטענה ש העובדים לא מרימים משאות, כאשר נשאלה הגב' בצלאל האם יש עובדים שבפועל מרימים גם "חבילה כבדה" היא השיבה: "זה מאוד תלוי בבן אדם. יש עובדים שעוברים על הנהלים ומרימים".

24. זאת ועוד, על אף שגב' בצלאל העידה במסגרת חקירתה הראשית כי אם בודק מטען נדרש להרים 200 חבילות במשקל 1 ק"ג הוא מונחה לקרוא לסבל ולא להרים בעצמו, הגב' בצלאל העידה בחקירתה הנגדית כי כאשר מדובר ב-100 חבילות של 3 ק"ג , סביר להניח שבודק המטען יערוך את הבדיקה בלי לקרוא לסבל. הגב' בצלאל אף הוסיפה כי היא מניחה שעובד כמו התובע יבדוק חבילות במשקל 5-6 ק"ג לבד ולא יקרא לסבל.

25. גם כאשר נשאלה הגב' בצלאל כיצד יפעל בודק מטען שמקבל משטח של "מג'ימיקס" לבדיקה היא השיבה "אם המג'ימיקס יהיה לי קל אני לא אקרא לסבל".

26. עוד נוסיף, כי חרף הטענה כי ההנחיה היא "שלא מרימים בכלל", הגב' בצלאל לא העידה כי התובע עצמו לא הרים, אלא טענה "אם הוא הרים זה על אחריותו בלבד" .
לכך נוסיף, כי הנוהל הנטען שלפיו העובדים מונחים שלא להרים משאות לא הוצג בפנינו.

27. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי בעת ביצוע הבידוק הראשוני של הארגזים, התובע התכופף לארגז אשר היה מונח על הרצפה, הסתכל על הדפנות של הארגז, סובב אותו ואז הרים אותו על מנת להפוך אותו ולבדוק את הפאה הסמוכה לרצפה.

28. באשר למשך הזמן הממוצע של ביצוע פעולת בדיקת הפאות מדי יום עבודה, אנו קובעים כי מחומר הראיות שהובא לפנינו עולה כי הפעולה בוצעה כשעתיים וחצי ביום בממוצע.
לעניין זה נציין כי מר לוי אשר העיד מטעם התובע העיד כי הוא מעריך שמדובר בפעולה שמבוצעת "לפחות שעה וחצי ביום עבודה". הגב' בצלאל העידה כי "יכול להיות משמרת שהוא יעשה את זה שעה וחצי וגם שעתיים וחצי וגם 4.5 שעות וגם 0".

נציין, כי הקביעה כי הפעולה בוצעה כשעתיים וחצי ביום בממוצע מתיישבת עם העובדה כי במהלך העבודה התובע ביצע פעולות נוספות ובכלל זה בדיקת שקי הדואר , עמידה מול מכונת הבידוק, בדיקת תכולת ארגז חשוד (פעולה במסגרתה שולפים תוכן של ארגזים על שולחן הבדיקה), ביצוע תצפית, ביצוע סריקה ו בדיקת ניירת.

29. באשר למשקל הארגזים, מקובלת עלינו עדות התובע כי משקל הארגזים היה בדרך כלל עד 20 ק"ג. גרסה זו נתמכה גם בעדותו של מר לוי ולא נסתרה על ידי הנתבע.

30. נציין, כי טענת התובע שלפיה הוא נדרש לסחוב את הארגז החשוד ממכונת הבידוק לשולחן הבדיקה לצורך בדיקת תכולתו לא הוכחה על ידו. לעניין זה נבהיר, כי העד מטעם התובע, מר לוי, העיד כי "סבל מעביר את הארגז לשולחן הבדיקות ואנו עושים את הבדיקה על שולחן הבדיקות". גם התובע העיד כי "הסבל מביא לי את הארגז אני פותח ומוציא את כל התוכן ובודק את המוצר או המוצרים לארגז".

31. עם זאת, מקובלת עלינו גרסת התובע שלפיה במשך כשעה ביום הוא נדרש להרים ארגזים לצורך הכנסתם לאזור הבדיקה במקביל לביצוע העבודה הרגילה, היות ובזמן זה הסבלים עסוקים בבניית המשטחים של הסחורה שעברה את כל הבידוק הבטחוני הנדרש. הנתבע לא סתר טענה זו ואנו מצאנו אותה כמהימנה וסבירה.

32. מהאמור עולה, כי פעולת בדיקת פאות הארגזים מקיימת אחר הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונ שנות, שכן ניתן למצוא רצף של פעולות של התכופפות והרמה. לכך יש להוסיף את פעולת הרמת הארגזים לחדר הבדיקה במקביל לביצוע הבדיקות במשך כשעה ביום. אבהיר, כי פעולה זו , לכשעצמה , אינה מבססת תשתית עובדתית לצורך יישום הלכת המיקרוטראומה, נוכח התדירות בה בוצעה הפעולה. עם זאת, על רקע הפעולות שביצע התובע בבדיקת פאות הארגזים, אשר מבססות תשתית עובדתית לפי הלכת המיקרוטראומה, הרי שיש מקום לבחון גם את השפעת הרמת הארגזים לחדר הבדיקות כתנועה חוזרת נוספת במסגרת התנועות המוגדרות שמבצע התובע במסגרת עבודתו.

סוף דבר

33. לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את טענת התובע שלפיה הוכחה תשתית עובדתי ת לצורך יישום הלכת המיקרוטראומה.

34. אשר על כן, מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין מצבו הרפואי של התובע בכתף ימין לבין תנאי עבודתו, על סמך העובדות הבאות:

א. התובע עבד בנציגות משרד החוץ עבור חברת אל על בנמל התעופה בבנגקוק בתפקיד מזהה מטען החל מיום 1.10.14.
ב. התובע הפסיק את עבודתו ביום 19.11.15 בשל מצבו הרפואי.
ג. עבודת התובע בוצעה במשמרות של 9 עד 11 שעות בממוצע, לרוב שישה ימים בשבוע.
ד. במסגרת תפקיד התובע כמזהה מטען, התובע נדרש לבצע בדיקה ביטחונית של חבילות, ארגזים ומטענים אחרים.
ה. במקום העבודה היו מוצבים סבלים שתפקידם היה להביא את החבילות לאזור הבדיקה.
ו. בכל משמרת נדרש התובע במשך כשעתיים וחצי בממוצע לבצע בידוק ראשוני של מאות ארגזים. לצורך כך, התובע התכופף לארגז אשר היה מונח על הרצפה, סובב את הארגז והסתכל על דפנותיו ואז הרים אותו על מנת להפוך אותו ולבדוק את הפאה הסמוכה לרצפה . לעיתים הארגזים היו מגיעים בערימות; במקרה כזה, התובע הרי ם תחילה את הארגזים שלמעלה ואחר כך את הארגזים שלמטה.
הארגזים היו בגדלים שונים ובמשקלים משתנים עד 20 ק"ג.
ז. ביתר זמן העבודה התובע ביצע פעולות שונות שכללו בדיקה ידנית של תכולת הארגז על גבי שולחן עבודה ואריזתו מחדש של הפריט, בדיקת שקי דואר במסגרתה נדרש התובע להוציא ערימת מכתבים מהשק ולבדוק אותם במכונת הבדיקה ובמידת הצורך גם באופן ידני , עבודה מול מכונת שיקוף, עבודת ניירת, תיצפות וסריקות.
ח. יובהר, כי הארגזים הורמו למכונת השיקוף והועברו ממכונת השיקוף לשולחן הבדיקה על ידי הסבלים כך שבשלבים אלה, התובע לא נדרש להרים את הארגזים.
ט. עם זאת, במשך כשעה ביום בעת שהסבלים היו עסוקים בבניית משטחי הארגזים שנבדקו והיו מוכנים למשלוח, התובע נדרש במקביל לעבודתו השוטפת גם להרים את הארגזים לחדר הבדיקה.
י. ההרמה לה נדרש התובע לא היתה הרמה מעל גובה הכתף.
יא. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהמסכים הרפואיים המצויים בתיק.

35. החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים בנפרד.

36. הצדדים יודיעו עד ליום 10.3.19 האם הם מבקשים להגיש חומר רפואי נוסף על זה המצוי בתיק לעיונו של המומחה.

37. למעקב המזכירות.

ניתנה היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, (04 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר שמחה שמחוביץ'
נציג ציבור (מעסיקים)

רחל גרוס
שופטת


מעורבים
תובע: שלומי גל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: