ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נריו ארונביב נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקשים

נריו ארונביב

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

מבוא
בפני בקשה לפי סעיף 57 ב ל פקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 30 יום לגבי רכב פרטי מ.ר. (להלן:"הרכב"), אשר הוטלה על רכב בבעלות המבקש ביום 23.2. 19.

רקע
על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח), ביום 23.2.19 שעה 04:10 לערך נתפס בנו של המבקש מר ארונביב דניאל , (להלן :"הנאשם") נוהג ברכב הנ"ל כשהוא שיכור כאשר בבדיקת אוויר נשוף שנערכה לו נמדדו 185 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף, שהינו מעל הריכוז המירבי המותר של 50 מק"ג (אוכלוסיה מיוחדת) בניגוד לסעיפים 62 (3) וסעיף 64 ב (א) (3 א) ו39א לפקודת התעבורה ותקנה 169 א( 1) לתקנות התעבורה.

טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המבקש, המבקש שהינו אביו של הנאשם, שומר שבת, והוא לא ידע ולא שער בנפשו, שבנו יטול את רכבו וינהג בערב שבת, ומכאן יוצא שגם לא ידע ולא יכול היה לדעת שבנו ינהג בשכרות.
עוד טען ב"כ המבקש, כי אמו של המבקש הינה עיוורת וחולה אונקולוגית ורכבו של המבקש משמש להסעתה לטיפולים רפואיים ולצרכים אחרים והשבתת הרכב מכבידה עליה מאד.

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי המבקש זקוק לרכבו לפרנסתו והותרת השבתת הרכב תגדע מטה לחמו.
ב"כ המבקש טען עוד, כי מדובר ברכב יחיד של משפחת המבקש והשבתתו מקשה מאד על התנהלותם היומיומית.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות וכי מדובר בריכוז הגבוה מפי 3.5 מהריכוז המירבי המותר בחוק.
לא הוכח שהמבקש עשה כל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה .

דיון והכרעה
השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש היא, האם יש יסוד להחלטת הקצין לאסור שימוש ברכבה של המבקשת.
בסעיף 57א(א)(2) לפקודה נקבע כי: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחוייבים, היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב האישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....."
לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה כי היו בפני קצין המשטרה די ראיות שהנהג ביצע לכאורה את עבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה בשכרות, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב, והמבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

מסוכנות
לא בכדי נקבע סמכותו של קצין משטרה לאסור שימוש ברכב למשך 30 יום בעבירה של נהיגה בשכרות וזאת לאור המסוכנות הרבה למשתמשי הדרך שיש בעבירה זו. בעבירה של נהיגה בשכרות קבע בית המשפט כי חלה חזקת מסוכנות ב"ש 07/90192 יניב רדלייך נ' מדינת ישראל (08.2.18) "לטעמי עילת נהיגה –בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תוך ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת מיידית"; בש"פ 1965/07 רדלייך נ' מדינת ישראל(6.3.07).
משנמדד אצל הנאשם ריכוז של 185 מיקרוגרם, קרי למעלה מפי 3.5 מה ריכוז המירבי המותר בחוק, ועל אף זאת התיישב מאחורי ההגה בעוד המנוע מונע, מעידה על מסוכנתו של בנו של המבקש.
על פי ס' 57ב(ב) ל פקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:
"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב), אמנם המבקש טען, כי הנאשם לקח הרכב ללא ידיעתו וללא רשותו. אולם, ניתן ללמוד על הסכמתו מכללא לכך שהנאשם ינהג ברכבו שכן הנאשם ידע היכן נמצאים מפתחות הרכב ולא היה צריך לבקשם מהמבקש.
זאת ועוד; המבקש לא הגשי תלונה במשטרה כי כרבו ניטל ממנו ללא רשותו וללא הסכמתו.

בעניין החלופה השנייה שבסעיף 57ב- זו קובעת שני תנאים מצטברים.
על פי התנאי הראשון יש לבחון האם מי שנהג ברכב, פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. המבקש לא טען בבקשה, ותצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות כלל לא הוגש, כי אסר על בנו לנהוג בשכרות.
בנוסף, על פי התנאי השני בחלופה זו, יש להראות שבעל הרכב עשה "כל שביכולתו" למניעת העבירה שבוצעה לכאורה ברכב. עיון בפסיקה מלמד, כי רמת ההוכחה הנדרשת היא כי בעל הרכב יוכיח כי נקט בפעולות של ממש על מנת לוודא כי הנהג לא יכניס עצמו למצב של ביצוע עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות.
ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל , (16.10.12), ניתח ביהמ"ש העליון את משמעות הנטל הקבוע בחוק, המוטל על כתפי הורה, בעל הרכב, במקרה שם, בטרם מסר את הרכב לשימוש בנו. במקרה שם הזהיר ההורה את בנו, בן ה – 21, אזהרה כללית לבל יבצע עבירה על החוק, והבן נתפס כשהוא נוהג בשכרות. ביהמ"ש קבע כי על הבעלים של הרכב לנקוט באמצעי אכיפה בשלב האפקטיבי שלפני השכרות:
" המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק."
ויפים הדברים על אחת כמה וכמה בענייננו, בו לא נטען כלל ע"י המבקש, כי הזהיר את בנו באזהרה כלשהי.
המבקש לא עשה ככל אשר לאל ידו כדי למנוע את העבירה . אין בבקשה כל פירוט ולו של פעולה אחת שנקט המבקש.
לא זו אף זו; נראה כי המבקש נמנע מלנקוט בפעולה אקטיבית כלשהי על מנת למנוע את ביצוע העבירה, לאור העובדה שה וא סמך על ב נו, בהיותם משפחה שומרת שבת.

כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".
ב"כ מבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.
המבקש לא יצא ידי חובתו עפ"י החוק בכך ש איפשר נטילת הרכב ע"י אחר ללא פיקוח הדוק וממשי.
במתן רשות לנהוג ברכב לאדם אחר מבלי לוודא עמו שלא ינהג בשכרות, נטל על עצמ ו המבקש את הסיכון הכרוך בנהיגה שכזו, העלולה לגרום לפגיעה באחרים וכן היה עליה לדעת, שאם ייתפס הנהג, עלול ה וא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק.

ר' גם ע"ח 64062-02-19 מ"י נ' עבד אלקאדר מיום 3.3.19 מפי כבוד השופט טרסי וכן ע"ח 17115-02-19 ראובן דמוזה ואח' נ' מ"י מיום 14.2.19 מפי כבוד השופטת נ. בכור.

הטענה, כי איסור השימוש פוגע במבקש, בפנרנסתו, בשגרת חייהם ובטיפול באמו החולה (לא הועלתה טענה כי ברכב קיים התקן המיועד לנכה) היא מקוממת ועלולה להתפרש כאילו פרנסתו או נוחותו של המבקש ומשפחתו חשובה יותר משלום הציבור ומתירה עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך.
כפי שקבע בימ"ש המחוזי בע"ח 64062-02-19 הנ"ל :" אך מבלי להקל ראש בקשיים אלה מדובר בקשיים אופייניים הנילווים באופן טבעי כמעט לכל מקרה של השבתת רכב, ואין בהם כדי להוות הצדקה לקיצור ההשבתה, אלא במקרים חריגים אשר המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם".

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי עברו התעבורתי של הנאשם מכביד מאד ביחס לוותק נהיגתו הקצר. הוא מחזיק ברשיון נהיגה אך משנת 2017 וכבר צבר לחובתו 16 ה"ק , מהן סיכון עוברי דרך, מהירות, טלפון, סטיה מנתיב, אי מתן ל הולך רגל להשלים חצייתו בבטחה, ועוד.
לכך נוסף עתה אישום של נהיגה בשכרות, שהינה עבירה חמורה ומסוכנת, אשר לא בכדי קבע המחוקק בצידה פסילה מנהלית של רישיונו של הנהג ואיסור השימוש ברכב בו נהג.
9
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי, כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

512937

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, 05 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נריו ארונביב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: