ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עוה"ד א' פרו נגד מקורות חברת מים בע"מ :

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא

העותרים

.1 כמאל מלאק
.2 ואיל כיוף
.3 יריב סעיד
.4 מען זאהר
.5 טיראן כיוף
.6 עאטף זאהר
.7 סולימאן אבו רוקן
.8 פארס לאלאוי
.9 עומרי מלאק
.10 עמאד שחידם
.11 האיל עזאם
.12 אמל מלאק
ע"י ב"כ עוה"ד א' פרו ואח'

נגד

המשיבות
1. מקורות חברת מים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' כהן
2. מועצה מקומית עוספיא
ע"י ב"כ עוה"ד א' רשף

החלטה

1. למועצה המקומית עספיא חובות בגין צריכת מים לחברת מקורות בהיקף של מיליוני שקלים. לאחר שמקורות כשלה מלגבות את החוב, היא החל לצמצם את אספקת המים לבתים ולמוסדות ציבור שונים שבשטח היישוב, בימים ובשעות שונים.

2. בעקבות זאת הגישו העותרים - תושבי היישוב עוספיא – את העתירה המינהלית בתיק זה במסגרתה דורשים הם מבית המשפט להורות למקורות להימנע מצמצום אספקת המים ליישוב.

3. בבקשה המונחת להכרעה כעת עותרת מקורות לסלק את העתירה שהוגשה כנגדה על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית; העדר ניקיון כפיים של העותרים; אי צירוף משיבים רלוונטיים ( וכן מנימוקים נוספים).
רקע
4. העותרים, תושבי הכפר עספיא, הגישו ביום 31/05/2018 עתירה מינהלית כנגד מקורות חברת מים בע"מ ( להלן: מקורות). מקורות היא חברה ממשלתית האמונה, בין היתר, על אספקת מים לישוב עספיא. בעתירה נטען כי מאחר שהמועצה המקומית לא פרעה חוב כספי ניכר שיש לה כלפי מקורות, צמצמה מקורות את אספקת המים לישוב מספר פעמים, בכל פעם למשך מספר שעות. הודגש, כי לעותרים עצמם אין חובות כלפי מקורות או כלפי המועצה בגין צריכת מים, וכי הם נוהגים לשלם עבור צריכת המים שלהם באופן שוטף וסדיר. נטען כי מקורות חדלה מלספק מים לא רק לבתים פרטיים או לעסקים, אלא גם למוסדות ציבור שונים, כגון מרפאות, בתי ספר וכיוצא באלו מקומות.

העותרים מבססים את עתירתם על סעיף 114 א' לחוק המים, התשי"ט-1959, המורה כי "ספק מים, שהרשות המקומית שילמה לו לפחות 80% מהתשלומים המגיעים לו בשל אספקת המים, לפי חשבון שהגיש לה, לא יהיה רשאי להפסיק את אספקת המים לרשות המקומית בגלל יתרת החוב המגיעה לו בשל אותו חשבון". נטען כי מקורות עושה שימוש שלא כדין בסמכותה להפסיק את אספקת המים וכי פירושו הנכון של הסעיף משמעו כי ספק המים אינו יכול להפסיק את האספקה כאשר התושבים משלמים את מלוא חובם. נטען כי מקורות אינה פועלת על פי הכללים שנקבעו על ידי רשות המים להפסקת אספקה של מים. עוד נטען כי הפסקת אספקת המים מהווה "ענישה קולקטיבית" של התושבים.
בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד, שיורה למקורות להימנע מצמצום אספקת המים עד להכרעה בעתירה.
5. בהחלטתי מיום 03/06/2018 קבעתי, שמאחר שבבסיס העתירה עומדת הטענה לפיה מקורות מונעת אספקת מים סדירה ליישוב בשל חובות של המועצה המקומית עוספיא, יש לצרף את האחרונה כמשיבה לעתירה. העתירה תוקנה בהתאם. מאחר שהעותרים גם לא טענו כי פנו למשיבה בפניה מוקדמת בטרם הגישו את עתירתם, הוריתי במסגרת החלטה זו כי אין מקום ליתן צו ביניים.

6. בתגובה " ראשונית ומקדמית" לבקשה לצו הביניים טענה מקורות, כי צמצום אספקת המים נעשה במועדים ספורים בלבד, למשך מספר מוגבל של שעות בכל פעם ולאחר מתן התראה מראש, וכי ככלל אספקת המים לישוב מתבצעת כסדרה. עוד נטען, כי הגבלת אספקת המים לישוב נעשית בהתאם להוראות הסכם לאספקת מים שנחתם בין המועצה לבין מקורות בשנת 1984, מכוחו הותר למקורות לפעול לצמצום אספקת המים בישוב משעה שהמועצה אינה פורעת את חובה ( שאינו שנוי במחלוקת, למצער ברובו) כלפי מקורות.

עוד טענה מקורות, כי האחריות לאספקת המים ליישוב מוטלת על כתפיה של המועצה עצמה, ומכאן שעל התושבים להפנות את טרוניותיהם בעניין זה אליה, ואליה בלבד. מקורות אף הפנתה לפסיקה שעיגנה את זכותה להגביל את אספקת המים בשל אי תשלום. מקורות טענה כי גם סעיף 114 א' לחוק המים עליו נסמכים העותרים, מכיר בזכותה להפסיק את האספקה במקום בו הצרכן אינו משלם עבור הצריכה, וכי מקורות עמדה בתנאי הסעיף. מקורות הוסיפה וטענה כי יש לסלק את העתירה כנגדה על הסף, וזאת לאור מספר טענות מקדמיות ובעיקר בטענה של חוס ר סמכות עניינית.

7. יצוין גם, כי עוד בטרם התקיים הדיון בבקשה למתן צו ביניים, הגישה האגודה לזכויות האזרח בקשה להצטרף להליך כידיד בית המשפט. בבקשה צוין כי במוקד העתירה עומדת טענה לפגיעה בזכויות יסוד - הן הזכות למים והן הזכות לקיום בכבוד, וכי העתירה מעוררת את השאלה העקרונית בדבר סמכותה של מקורות לצמצם את אספקת המים ככלי להפעלת לחץ על רשות מקומית שאינה מאוגדת בתאגיד מים בשל אי עמידה בתשלום חובותיה. לאור הבקשה התרתי לאגודה להתייצב לדיונים.
8. בדיון ציין ב"כ המועצה כי מרשתו מצויה בקשיים כלכליים של ממש, וכי היא העבירה כספים למקורות על אף המגבלות התקציביות שלה. הודגש, כי המועצה עושה מאמצים למצוא פתרונות לבעיה. גזברית המועצה, גב' רים אסדי, אף הוסיפה כי ה"כדור" נמצא בידי משרד הפנים, הפועל בימים אלו לגיבוש תכנית הבראה כוללת למועצה וזו צפויה לכלול גם את הסדרת החוב למקורות.

ב"כ מקורות הדגיש מצידו את העובדה כי מקורות מנהלת מגעים עם המועצה - ישירות ובאמצעות משרד הפנים - לצורך סילוק החוב ופתרון הבעיה מאז שנת 2015, וכי תכנית הבראה עמדה על הפרק גם בעבר, אולם דבר לא התקדם מאז.

9. בשים לב לטענות המועצה, ובהמלצתי, הסכימו הצדדים כי ייקבע דיון נוסף אליו יזומנו נציגי משרד הפנים ורשות המים, תוך שמקורות התחייבה שלא לצמצם בינתיים את אספקת המים ליישוב.

בדיון שהתקיים ביום 19/06/2018 נשמעו טענות דומות לאלו שהועלו על ידי המועצה בדיון מיום 07/06/2018, ולפיהן משרד הפנים פועל בניסיון לגבש תכנית הבראה ליישוב. יחד עם זאת, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, מר פאיז חנא, הדגיש, כי הסיבה בעטיה תכנית שכזו טרם יצאה אל הפועל מקורה בהתנהלות המועצה, וכי מבחינת משרד הפנים - המועצה היא זו שמחזיקה כעת בכדור. עוד התייחסו הצדדים לאפשרותה של המועצה להצטרף לתאגיד מים, ועל הקשיים אותם יש לצלוח בדרך לכך.
בסיומו של הדיון הסכימו הצדדים לנסות ולהגיע להבנות לסילוק החוב ( תוך שמקורות שבה והתחייבה להימנע מנקיטת פעולות חד צדדיות בפרק הזמן שהוקצב לכך).
10. על מנת שלא להלאות בפרטים, אציין בקצרה כי גם לאחר הדיון הגישו הצדדים הודעות נוספות, מהן עלה כי לא התחדש דבר. ב ין לבין נערכו הבחירות לרשויות המקומיות שבעקבותיהן נבחר ראש מועצה חדש, מר בהיג' מנסור. מר מנסור הבהיר כי בניגוד לקודמו, הוא מתנגד נחרצות להצטרפות לתאגיד מים וכי בזמן שעמד לרשותו טרם עלה בידו ללמוד את הטענות והסדיר את המצב. על מנת לאפשר לראש המועצה למצוא פתרון נערך דיון נוסף ו לאחריו ניתנה לצדדים שהות נוספת, אולם בסופו של יום הודיע ב"כ המועצה כי הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות כלשהן. על כן, הגיעה העת להכריע בטענות המקדמיות בעתירה.
דיון והכרעה
11. כפי שאפרט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה, כנגד מקורות, להימחק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה.

12. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:
בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
...

על מנת שלבית משפט זה תקום סמכות לדון בעתירה, עליה לעמוד בשלושה תנאים; העתירה מופנית כנגד רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה - דהיינו תנאי הנוגע למיהות הגורם כנגדו מופנית העתירה; העתירה נוגעת לעניין המנוי בתוספת - דהיינו תנאי הנוגע לנושא העתירה ( ראה עע"מ 7151/04 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 441 (2005)); הסעד המבוקש מצוי בסמכות בית המשפט , דהיינו הסמכות היא לדון רק בעתירה שהסעד המבוקש בה הוא כנגד החלטה ( ביטול, שינוי וכדומה) של הגוף המשיב. ניתן למנות גם תנאי רביעי, שלילי, המופיע בסיפא לסעיף 5(1), ולפיו יצאו מגדר הסמכות עתירות שהסעד העיקרי המבוקש בהן הינו התקנת או ביטול תקנות, הכרזה על בטלות תקנות או צו להתקנתן ( ראו גם: פסק דיני בעת"מ ( חי') 2415-05-09 מ. חליל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה (22/05/2009)).
13. עיון בתוספת הראשונה מעלה, כי מקורות אינה נמנית על רשימת הגופים המנויים אשר על החלטותיהם ניתן להשיג בדרך של הגשת עתירה מינהלית, וכי גם נושא אספקת המים ( או סמכותה של מקורות לצמצמה) אינו מנוי בתוספת הראשונה. עוד יוער, (ולא נטען אחרת), מקורות גם איננה " רשות" שעל החלטותיה ניתן להשיג, כהגדרת מונח זה בסעיף 2 לחוק.
14. ודוקו, הגם שטענה זו הועלתה על ידי מקורות כבר מן השלב הראשון, העותרים לא הפנו למקור כלשהו ממנו ניתן ללמוד על סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה. במסמך שכונה " תשובת העותרים לטענות המקדמיות" הפנו העותרים לסעיף 8 לתוספת הראשונה לחוק, המקנה לבית משפט זה סמכות לדון בהחלטות של רשויות מקומיות, וטענו כי " בנסיבות אלה, ברי כי בית המשפט הנכבד מוסמך לדון בהחלטה/בפעולה/במחדל של המועצה המקומית, ועקב כך מוסמך הוא לדון בעתירה כולה".
טענה זו אין לקבל. אין בעובדה שלעתירה המתוקנת צורפה גם המועצה המקומית כמשיבה כדי להקנות סמכות לתת סעדים כנגד מקורות. אין בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים הוראה כלשהי המאפשרת לו לקנות סמכות בעניין שאינו מנוי בתוספת. יש לזכור, כי לכל אחד מהצדדים זכות שיהא לו יומו בבית המשפט, וזכות זו כוללת אף את הזכות להעלות טענות מתאימות ו/או להציג ראיות במסגרת הדיונית המתאימה. מכאן, שאין לחייב את מקורות לנהל את ענייניה בדרך של עתירה מינהלית, על כל הכרוך והמשתמע מכך ( למשל - היעדר אפשרות ממשית לשמוע עדים - סעיף 8 לחוק) (ראו: עע"מ 7151/04 הנ"ל; עת"מ 5278-12-15 מכון ויצמן למדע נ' עיריית רחובות (04/11/2018); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי כרך שישי - סעדים 102-101 (2002)).

עוד יצוין, כי ככל שהעותרים מכוונים בדבריהם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ויובהר כי הדבר לא נטען על ידם), הרי שהעתירה כנגד מקורות אינה בעניין שמתעורר " אגב" טענותיהם בעניין המועצה .

15. מן האמור עד כה מתחייבת המסקנה כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בעתירה כנגד מקורות. מובן שאין בכך כדי לגרוע מזכותם של העותרים לנקוט כנגד מקורות בהליך מתאים אחר, מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה באשר לסיכוייו של הליך שכזה. מסקנה זו מי יתרת את הצורך לדון ביתר הטענות המקדמיות שהועלו על ידי מקורות.
סוף דבר
16. אשר על כן אני מורה על מחיקת העתירה כנגד מקורות. העותרים יישאו בשכר טרחת באי כוחה של מקורות, בסך של 10,000 ₪.
בשים לב לעובדה שלעתירה צורפה כמשיבה גם המועצה, יודיעו העותרים עד ליום 1 7.3.2019 האם הם עומדים על ניהול העתירה כנגדה.
התיק יובא לעיוני ביום 1 8.3.2019.
ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עוה"ד א' פרו
נתבע: מקורות חברת מים בע"מ
שופט :
עורכי דין: